התברכת השבח לאל, בקריירה ובבן זוג אוהב. בהשכלה וברכוש משלך. ביכולת לזרום עם עצמך ועם החיים.
מהמקום הזה שלך שאת מתארת, שאשריך שאת נמצאת בו, קל מאוד להיות פמיניסטית וכל מי שרוצה להתחתן מתחתן. אך טבעי הוא, שתחשבי שאמא דאגנית כמו מ.ל.(שאולי לבתה אין מרפקים ובטחון עצמי מרקיע שחקים כמו שלך יש), שייכת לימי הביניים, מתביישת בפני שכניה ולא מעריכה את בתה. יום אחד, תבורכי גם בזכות להיות אם אי''ה, אז אולי תביני שיש מי שלא הכל בחיים הולך לו חלק. ואז, אולי תביני גם את המקום הזה של מ.ל.שמבינה שלא תמיד תוכל להיות שם בשביל בתה, ולכן היא רוצה עבורה משפחה משלה.

אני מתנצר.

אין בחורה או אישה ולא משנה הגיל. שאיננה רוצה לראות ''טבעת ''על האצבע. להתחתן.החברה בנויה על זוגיות. כל אחת ''מתה'' להיות נשואה, או שייכת למישהו.זה טבעו של המין הנשי. (שונה מאוד מהמין הגברי המחפש את ה''לבד'')לכן הן תמיד עם מישהו כל הזמן, חברה או חברות ידידות ...חברים..וכן גבר ''תורן''.
בואו ונודה באמת.אני לא מאמינה שיש אחת שלא רוצה להתחתן!! זה פשוט לא הצליח לה עד עתה בגיל צעיר אז מה נותר לה לעשות? לחכות ל''אביר על הסוס הלבן''?ברור שלא. לכן היא המשיכה את חייה ..לימודים עבודה חברה... כי כדי להתחתן לא צריך פרוטקציה וזה לא דבר שנקנה בכסף כמו לימודים או עבודה או קריירה. להתחתן-משמעו מעורבות זוגית התלויה לא רק בבחירתה שלה כי אם גם בצד נוסף ...בגבר. אז ממציאים תירוצים שונים.כדי להצטדק.. כי פשוט זה לא הצליח כמו שחשבה לה הגברת בעבר....וכך הבחורה שלנו כבר רווקה שנים רבות.., ולמרות הקידמה והמתירנות ועם כל השחרור הגדול בדורנו... עדיין מעטות הבנות שהציעו נישואין לגבר...וכך הן מתגלגלות ומתרועעות ''בביצה'' ועדיין ''מחפשות'' את האחד והיחיד שלרוע מזלן ''נהנה מכוס חלב במקום פרה שלמה'' והמבין יבין.ומצדיקות את ה''לבד'' בהצטדקויות ''הגיוניות'' בבשלות ועוד סיבות לא עינייניות.

http://www.sidroth.org/site/PageServer?pagename=tv_supernaturalclips_inspiring

כל הכבוד לפעמים צריך להרים
את הראש למעלה ולהרגיש את הזולת
אנו חיים כשחקנים וחבל

שכתבת אשמח ליצור איתך קשר אני כותבת ספר ונושא זה משולב בו אשמח לשמוע דעה תכתבי לי מייל אם תוכלי

אני כבת 47 שנשאתי בגיל 16 מיכוון שריציתי וכיום יש לי ילדה כבת 26 נשואה כשנה שחשבה כמוך ולקח זמן עד שהי מצאה את האחד שעומד בציפיות ושמתאים וכיום הי מאושרת ומצפה לילד. ואני גרושה שלאחר נשואיי היתגרשתי ואז רציתי לחיות ולילמוד להכיר את עצמי ולעשות למען עצמי. עודני יפה ויכולה לבנות פרק ב ורק היום אני יודעת שאני מוכנה ויכולה לחיות בזוגיות . צריך לדעת ולהיות שלמים כדיי שהזוגיות תהיה מוצלחת נוחה ומאושרת ואז אולי ארצה להנשא כדיי לקבל את בירכת הרב על חיי המשותפים עם החבר שהו הכל ישבילי בקיצור הנשואים הם החתימה הסופית שמאשרת את הדרך הטובה הברוכה והחיה . בהצלחה וכל זה מינסיון בחיים

כל כך נכון. מדובר בקרעכצען פולני שכל כולו אגואיזם הורי צרוף. לא האושר של ילדיהם אלא שלהם בראש מעייניהם

וגם אני חושב שאת לא באמת מאמינה במה שאת כותבת, ולמעשה מאמר זה משמש כיסוי לחוסר ביטון עצמי שמאפיין אנשים במצבך.
אני רוצה להבהיר שאני חושב שהלחץ של האימא במאמר שאת מתייחסת אילו מוגזם,אני בטוח גם שהבת בת ה23 מתה להתחתן, ובצדק, כי כך נכון וטבעי לחיות, עם בן זוג קבוע, עם מחוייבות אמיתית, התמודדות ובניית קשר מתוך מחויבות הדדית, ולא מתוך קשר לא מחייב שיכול להתפרק ברגע.

הבדויה הנוכחית מגיבה לבדויה הקודמת

כדאי לך להתחתן מהר כי מי שמגיעה לקטמון והיא כבר בת 30 קשה לה למצוא חתן כי מה לעשות רוב הבחורים מחפשים מישהי עד גיל 28 כי הם ילדים.
וכול אלה שמחפשות אביר על סוס לבן בסוף תמצאו חמור בלי אביר

יקירתי,האמא הזאת דואגת לבתה וזה בריא ונורמאלי.זה שאת מצאת אהבה בגיל 26 זה מקסים ומצויין אך לא כולן מוצאות. וכן להיות לבד זה מאוד מאוד קשה זה לא אומר שמי שלא מצאה לוזרית אבל זה מפחיד ומתסכל. האמא הזאת קצת נסחפה בחוסר האמונה שלה בבתה שתמצא מישהו והלחץ הזה לא עוזר .עם זה אני מסכימה. אך גם את מדברת בחוסר רגישות והבנה למצוקה של האם. האם הזאת רואה בנות מבוגרות שעוברות את גילאי ה30 והן לבד ומחפשות - מתוסכלות ומיואשות. הרבה מהן ב''ה מוצאות אך התקופה הזאת תקופה מאוד מאוד קשה ומייגעת. ומה לעשות גם בעולם פמניסטי- נשים בסופו של יום רוצות בית.רוצות בעל- אהבה מחוייבות וילדים.האמא הזאת לא רוצה להשוויץ בפני החברות שלה היא פשוט רוצה שלבת שלה יהיה טוב וזה בסיסי.

אכן לפי היהדות, ואכן שאפשר לדעת די מהר אם זה ''זה'', במיוחד בגילאי 22+, ואמהות צריכות לדעת מה טוב לבת שלהן, ולא מה להן או לשכנים/לביכ''נ וכו', אך מה לעשות, החשש של האמא הוא מלהתקע בלי, וזו בעיה, ניתנת לפתרון, אבל-בעיה!
וגם הרווקה צודקת, כי ממרומי הישיגיה הכל טוב, אבל אם יפרדו??. והיו דברים מעולם, זה הפחד, היתקשרות, איטימיות, זיכרון נעם, ואבל גדול שלא מחלים. נכון שלפעמים הכל ממשיך כמו שרוצים, אבל לפעמים-לא, ולצפות את זה אי אפשר, ושברון הלב לאחד שרצה כן הוא גדול מנשוא...
זה הפחד של האימהות שיש לבת שלהן בן זוג.
לכן כל הכותבים והמגיבים-צודקים.
אך כל סיפור הוא סיפור בפני עצמו, עם מורכבות משל עצמו, ואין לנו לזלזל בחשש של כל אחד בסיפור בו הוא נמצא, או בבטחון בו הוא-היא נמצאים.בשורות טובות

בתור יהודי מאמין שיודע תאמת לא יכולתי שלא להגיב אז אני רוצה שתדעי שקודם כל אני חושב שאת בחורה מאוד אינטלגנטית שמפספסת תעיקר וחבל זה לא החינוך הדתי שיודע מה הכי טוב זה הקדוש ברוך הוא ומי יודע מה הכי טוב יותר מהיצרן שלך ושל העולם בכלל דבר שני אם היית מתחזקת באמונה שהשם אוהב אותך ועושה בשבילך הכל לטובה אז היית מבינה שמספיק רק להתפלל אליו ולדבר איתו במילים שלך כדי לקבל את הזיווג הכי טוב לך מהשמיים במקום להתחיל לבנות מערכת יחסים ארוכה ומורכבת שבסופה לא מובטח לך כלום ואם את רוצה לפני שאת מתחתנת להכיר תזהות שלך אז במקום לחפש את עצמך בעולם ולעשות יוגה בהודו או לבדוק אולי הלכת לאיבוד באוסטרליה פשוט תפתחי תתעודת זהות שלך ותקראי מה כתוב י ה ו ד י ה אז את יכולה לפתוח ספרים לשמוע דיסקים ללכת לשעורים ולהתחיל לחקור ואני מבטיח לך מכל הלב שאם תלכי לפי המתכון של השף מספר 1 בעולם הקדוש ברוך מובטח לך חיים של אושר אמיתי ואת תהיי אמא ואשה מושלמת בהצלחה

נראה לי שכמו שהשקעת בעצמך טיפ טופ חבל על הזמן...
תשקיעי ככה גם אחרי הנישואין...
הילדים והבעל יהיו מאחורי האקדמיה עבודה אוטו וכהנה...
אני בטוח גם שלא תהיי לך כל בעיה לא ללדת על ההתחלה כי צריך לאט ללאט תואר שני וגם טיול עם הבעל..
זה שאתם כבר 3 שנים ביחד לא מעיד על הרבה צניעות ואינטימיות בינכן...
אז אולי את בעצם לא באמת מתרגשת מהבית כנסת וכו'...
כי את לא כ''כ קשורה לשם באמת...
את קשורה יותר לתורה שלך הפרטית התורה שאת כתבת...

המשפט האחרון- אני בת 23 וממש מרגישה כמו לוזרית! ועל מה? שעוד לא מצאתי אותו..
רוב הדתיות (שאני מכירה) מעל גיל 23 שלא דתיות, לא ממש בחרו במצב הזה. אנחנו כן יוצאות וכן משתדלות אבל זה לא יוצא, אז למה לתת לנו להרגיש חרא עם עצמנו??
וחוץ מזה, את כבר מסודרת.. מה אכפת לך? הכי קל לדבר מהמקום הזה..

נו,מה תגידי?!
חמודה שלי,תחיי את חייך כמו שמתאים לך
רק אל תבני לנו תאוריות שלמות והצטדקויות לעובדה שאת קרחת..
לא מתאים לך להתחתן?!
תעשי מה בראש שלך,
אבל אל תנסי לשכנע אותנו שזה המצב האידאלי.

עוד כמה שנים,לצערי את תתפכחי,אבל אז לא יהיה לך האומץ להודות בכך.

שנינו יודעים שכל הדיבורים על מימוש עצמי הכרת עצמך וכל הבלה בלה בלה הם תירוץ ושקר עצמי למצבך.

אם את כל כך בטוחה בעצמך ובדרכך, למה את לא מזדהה.

האם זה בגלל שאת פוחדת שבן זוגך יקרא את הכתבה ויבין עם איזו צבועה (שמתה להתחתן איתו כבר מגיל 23) הוא חי???

http://www.sidroth.org/site/PageServer?pagename=tv_supernaturalclips_inspiring

את עצמך אינך מאמינה במה שאת כותבת. פשוט, לא השתכנעתי שדברייך כנים.
אני התחתנתי בגיל 20 ומאז באושר אנחנו כזוג בצמיחה מתמדת, לרבות קידום קריירה מרשימה. צמחנו יחד ואני מתפללת שזה מה שיקר לביתי. אני גם אלחץ כשתהיה בת 23-4 כי מאוד בקלות מגיעים משם ל-33-4. וזו המציאות.אני מכירה כ''כ הרבה בנות מוצלחות נהדרות ואיכותיות ''תקועות'', לא מאחלת לאף אחת את זה.
מה ו''בן זוגך'' מנסים ליצור? המצאתם את הגלגל? אצל חברותי החילוניות זו הנורמה והן אומללות ממנה. הם רוצות להתחתן אחרי חיים משותפים של 4-5-6 שנים ואז הבחור אומר להן ''ביי''.. וימצא צעירונת. את חיה באשליה מסוכנת. אתפלל גם בשבילך שה' יאיר את עינייך

את מדברת כמו עשיר הלועג לעוניו של העני. ''אני מוצלח. אני יפה ואתה לא. הצלחתי בזכות חוכמתי, נכשלת בגלל טפשותך. לי השבח וההלל''.


אז לשם התרגול המחשבתי, הבא נניח שיחסייך עם חברך עולים על שרטון. אתם נפרדים. הוא בן 32 - לא נורא בשביל גבר. את בת 30, 32, את מסתכלת בראי. קמטים ראשונים. צריכה למצוא בחור טוב. אין. כל הטובים והרציניים כבר התחתנו..... והשעון ממשיך לתקתק...

ואת מקללת את עצמך שהשקעת כל כך הרבה זמן במנוול ההוא. ועכשיו אין יותר זמן להשקיע באחרים...


ועכשיו, בכנות, ספרי לי שהתסריט שלי לא ריאלי, לא ייתכן...

אני, כגבר, יכול רק להמליץ זאת, לכל הבנות:
אל תשקענה בשום גבר כל כך הרבה זמן. גבר רציני יכול להחליט על נישואין בתוך חודש עד שלושה חודשים. לאחר מכן הסיכויים הופכים לסיכון.


גברים רבים טוב להם ללא התחייבות של נישואים. זיון יש? מה עוד הם צריכים בחיים?

ראיתי לצערי נשים שהשקיעו בחבר שלהן את מיטב שנותיהן ועלומיהן - ונותרו עם שוקת שבורה.

( כמובן, יש מעט מאוד נשות קריירה שלוקחות סיכון ומוכנות לחיות בלי להקים בית. לשם כך הן חייבות להיות עם בטחון כלכלי ממדרגה ראשונה. דברי הנ''ל - אינם מיועדים אליהן .)


חיים

המוקיעה אגואיזם.... הצחקת אותי....

באוניברסיטה, ואנחנו רצינו מאד שתלמד כדי שתוכל להתקדם בחייה. הדאגה שלי התחילה כשהיא הגיעה לגיל 28, כמעט כל חברותיה נישאו ,והיו עסוקות סביב התינוקות,והיא נותרה בודדה, מנסה כל שבועיים בערך הכרות חדשה, ומתאכזבת כל פעם מחדש. אז לא הכל דבש-גם אם לך טוב להשאר רווקה.

את יכולה לדבר כך כי את ''מסודרת'', מקווה בשבילך שהכל יהיה לפי התוכניות שלך ושתהיו מאושרים יחד. אבל זה לא חוכמה לדבר ממצב כזה. האם היית מדברת באותו אופן אם היית בת 26 ועדיין ''מחפשת'' ומה היה קורה אם היית מבוגרת יותר ובלי בן זוג כשאת לא יודעת אם ומתי...? וכן יש כאלה שההלכה חשובה להם והם לא חושבים שמותרים חיי אישות שלא במסגרת נישואין ואז זה הרבה יותר קשה....

את מספרת על עצמך שאת מאושרת: יש לך בית, קריירה, חוויות שצברת בחיים ובן זוג. בנקודה האחרונה כנראה טמונה חוסר ההבנה שלך למכתב של מ.ל- האמא המודאגת. הבחורות הצעירות (והאמהות שלהן) אינן מחפשות להתחתן בכל מחיר ועם כל אחד. מעבר לזה שהן ודאי רוצות להתפתח ולתגבש, הן גם רוצות להתאהב, לבנות קשר ולהתחתן בבוא העת- ממש כמוך. לכן תמוה בעיני שהחלטת להקביל את חייך אל חייהן של רווקות דתיות שמחפשות בן זוג. אינני יודעת לאיזה ז'אנר של דתיים את משתייכת או באיזו דרך הכרת את בן זוגך, אבל לרובנו ממש לא קל למצוא בני זוג. אצל רבים מאיתנו מקנן הפחד שככל שהזמן יעבור, הסיכויים למצוא את בן הזוג יפחתו. לא הכל מושלם בחברה הדתית, והלחץ של האמא בהחלט מוגזם לגבי גיל 23, אבל הדאגה מגיעה ממקום אמיתי. על פי התיאורים שלך את לא נמצאת במקום הזה כבר די הרבה זמן, ולכן אין זה ראוי שתתייחסי אליו בצורה כזו מתנשאת. את מאושרת, אחלה. עכשיו סדרי לחברות שלך את החברים של בן הזוג שלך ואולי ככה תוכלי לצמצם את מספר האמהות הלחוצות, ותוכלי להגיד לעצמך בגאווה : ''אני את שלי עשיתי''.

לא נעים אבל ירושלים מלאה (מה זה מלאה - מפוצצת) ברווקות כמוך בדיוק. אלא שהן היום בנות 30-40 רווקות זקנות. לא נעים לומר אבל זאת האמת -רובן היו פרחים מקסימים שליבלבו, אבל מה לעשות בגילאים הללו הפרחים מתחילים לכמוש. הן אולי ראו עולם, משכילות מאוד, עצמאיות כלכלית וכ' אבל למרות ''סרוגים'', המקסימום שהן חוו זה נפלאות היד שלהן או הויברטור, אבל לא זוגיות אמיתית ומשוחררת. בשיחות נפש אמיתיות עם הבחורות הללו, רובן יאמרו לך שגם אנחנו חשבנו והרגשנו כמוך בגילך, אבל במבט לאחור כנראה שעשינו כמה טעויות. לא נוצר עדיין מי שיחזיר את הזמן אחורה וזמן הפיריון שלך(בהבנתו המורחבת
9 יקר ומוגבל. אבל פורח פורח שקוע בשכרון פריחתו ולא מודע לתקתוק השעון.
גיל 23 זה באמת לא גיל שצריך להלחץ בו - אבל תזהרי לא להגיע לגיל 33 ומעלה, כי אז או שלא תשארי דתיה, או שתדברי בנימה מרירה הרבה יותר. וסליחה על הבוטות - זה לא מרוע לב, פשוט אני מכיר את המצב מקרוב.

''יכולתי להתחתן גם בגיל 21. מי שבאמת רוצה לעשות את זה בחברה הדתית עושה את זה''. תסתכלי על חברותייך ותגידי לי אם זה באמת נכון. מה את בעצם אומרת - שהרווקות הדתיות בנות ה-25 ו-30, כולן, פשוט לא באמת רוצות להתחתן?
ועוד הערה: זה נוח וקל (יחסית כמובן) להתנגד ללחצים כשיש לך חבר, אבל מה יגידו הרווקות שאין להן חבר?
(ואגב גילוי נאות, אני לא רווקה ולא דתיה).

את התשובות לסינדול הזול שלך לאמא מודאגת את יודעת לבד. מה שאת לא יודעת זו המציאות הנוקשה שאת חיה בתוכה, וזה לא משנה אם את דתיה או חילונית.

יש לך חלון (עד כמה שיש) עד גיל שלושים לקבוע את התנאים בשטח. את צעירה וחיננית - מי פחות ומי יותר - ואת יכולה לומר ''לא'' בלי לשלם על זה מחיר. החל בגילאי השלושים את כפרי שנותר על העץ זמן רב מידי: עסיסי, טעון חושניות על גבול הבישול-יתר. זה הולך ומחמיר משם.

ויש לך מכונית משלך. וואוו!

כאחת שהתחתנה צעירה, אני חייבת לומר כל הכבוד לכותבת.
אני לא עמדתי הלחצי ה ''נווווו'' שנשמעו מכל עבר כשהייתי בת תשע עשרה ועם חבר, לא עלינו, יותר משנה.
לפחות היה לנו שכל לדחות את הבאת הילדים, כך שהספקנו ללמוד, לעבוד ולסתדר כלכלית. אחרת, אני לא רוצה לחשוב איפה היינו היום.
ועדיין, ממרום שנותיי אני מרגישה את ההחמצה של שנות הרווקות שהיו לחברות שלי.
אין לי ספק שהעובדה שהתחתנתי כל כך צעירה לא עשתה טוב למשפחה שהקמתי.
ההמלצה שלי היא חד משמעית: לא לפני גיל 22!!

ציטוט משעמם של תובנות פמיניסטיות שמזמן התבררו כמטעות, מתסכלות ומשעממות. מדהים שאת בטח רואה את עצמך כקולה של העכשוויות כשאת נשמעת כמי שנשלפה משנות השבעים (ובחלקים מסוימים כמי שנשלפה מבריטניה של תחילת המאה).
דווקא בישראל 2008 מתברר שהפמיניזם הקיצוני של השנים האחרונות פושט את הרגל לאחר שהטעה ואמלל נשים רבות כשהתיימר לקבוע להן מהו מימוש עצמי ומהו הישג שראוי לשאוף אליו ולהתגאות בו, בפטרונות לא קטנה מזו של הממסד ההלכתי.
החלפתם פוסקים רבניים דיקטטורים (בעיניכן) בדיקטטוריות.

אני לא רוצה להתעכב על ההתנשאות וההתיימרות שלך להבין בענייני העולם ממרומי התואר האקדמי (וואו!) והטיול בעולם (שיואו!) כאילו שהללו שקולים לנסיון חיים. רק משהו קטן, שחוזר על עצמו כמנטרה מאוסה מהיום שהבוגרת הראשונה של ''פלך'' סיימה שמינית:
גידול ילדים איננו ''עולם של מטרנה וטיטולים''! את מוזמנת להתייחס כך לילדייך שלך (מתרומת זרע בגיל 45?). זה עולם מדהים שמבטיח לכל מי שמוכן לקשיים שהוא מביא אושר וסיפוק מדהימים. מטרנה וטיטולים וכל מה שדומה להם הם הערת שוליים לא משמעותית בתוך העולם הזה. (על כל האמור לעיל בנוגע לילדים, חתום, אגב, גם אישי היקר שדווקא מבלה איתם הרבה יותר שעות ממני). בהצלחה בהתבגרות, כנראה שבר אילן ודרום אמריקה לא מספיקים לכולן.

הבעיה בחברה הדתית היא לא רק בלחץ על הבנות, אלא בשני גורמים חשובים:

1. גבר דתי לעולם לא ישא לאישה מישהי מבוגרת ממנו.

2. הבנים ''הטובים'' פשוט נחטפים ומתחתנים מוקדם יותר מחבריהם.

במילים אחרות, ככל שגילה של בתה של מ.ל עולה, כך סיכוייה למצוא חתן ראוי הולכים וקטנים.

הלוואי שהבת של מ.ל תמצא בן-זוג ראוי כיום (כשהיא בת 23), תחיה איתו במשך כמה שנים ותבין שהוא והיא יצליחו להקים בית לתפארת.

אני שמח בשבילך, ''רווקה ומאושרת'', שמצאת לעצמך בן זוג שאיתו כנראה תתחתני, אבל האם היית מוצאת אותו אילולא הכרתם כשהיית בת 23? האם כיום, ממרום שנותייך, בגיל 26, היית מוצאת בן זוג ראוי באותה דרך?

חומר למחשבה.

שלום לרווקה המאושרת.
לצערי, אני לא יודעת מי את. אני כן יודעת שכשקראתי את הכתבה שלך, לבי התרחב. הרגשתי טוב. אני רווקה, אמנם כבר לא בת 23, קצת אחרי, אבל זה לא הענין. הענין הוא שאני מכירה מקרוב את אותן ציפיות אגואיסטיות עליהן את מדברת, וכאחת שלא השכילה לעמוד באותן ציפיות (ישמור השם..!)אני מזדהה עם כל מילה שלך.הרשי לי למחוא כפיים, גם אם לא שומעים אותן..

את כותבת את זה משום שאת לא דתייה את נחמצאת במערכת זוגיות כמו אישה נשואה ולכן אל תטיפי לאותה אמא שגידלה בת ורוצה לחתנה בקדושה וטהרה, לכן את וכול החברות שלך שמצהירות על עצמן דתיות וחיות בבית אחד אם בניי הזוג שלכן שבו בשקט.

הבנים לא מחפשים רק מין כמו שאסור לחשוב על בנות בתור אוביקט מיני כך אסור לחשוב על בנים בתור תאווי מין.כמובן שלמין יש גורם חשוב וכו' וכו' אבל לא הכל זה מין.
אסור לטאטא את הנושא הזה בחינוך אלא צריך ליחס לו את המקום הנכון.

כנראה יש לי בעיה בהבנת הנקרא,
את חיה עם גבר ללא טבעת ולכן את לא נשואה?
או יש לך חבר נפש - אפלטוני - שאתם יוצאים כמה שנים תוך הקפדה על מה שראוי?
האמת זה לא כל כך משנה.
כמובן שזכותה של אישה להחליט שאיננה רוצה להתחתן וללדת ילדים.
אני התחתנתי בגיל 30+ כך שראיתי עולם, למדתי באוניברסיטה רכשתי מקצוע, רכשתי חברים ומכרים בני/בנות מדינות ודתות שונות, ועבדתי מספר שנים - כן היתה לי דירה/בית ומכונית משל עצמי. גם אשתי בכמעט 30 שנים למדה אפילו יותר, רכשה מקצוע ועבדה מספר שנים לפני שהכירה אותי.
אז הלקחים שלי מחיי הקצרים:
1)בגיל יותר צעיר יותר קל להתחיל חיים משותפים מאשר בגילאי ה-30 פלוס. תאמיני לי שבגילאים כאלו זה כבר יותר קשה להתחיל. (תמיד יש יוצאי דופן שיגידו שאצלם זה אחרת)
2)שום דבר מהנסיון שרכשתי בשנים אלו לא עזר לי בחיי המשפחה (אולי הבדיחות והדירה) אני מרגיש שחלק מהדברים אף מפריעים...
3)עד שלא שמים טבעת - זה אולי פורמאלית לא נישואין אבל אם חיים ביחד, זה כמעט אותו דבר למעט מחוייבות. (להתגרש יותר קשה מסתם להגיד שלום ולהחליף מנעול) רק להזכירך לפי ערכי היהדות המקובלים, חיים ללא נישואין אסורים.
מעבר לעובדה שהחבר המדהים שלך עלול להחליט דווקא כשנוח לך להתחתן, שאיננו רוצה עכשיו להתחתן, ואז ביזבזת שנים יקרות בלאהוב את האדם הלא נכון. (אם כי אני מאחל לך שזה לא יקרה) אבל זה יכול לקרות גם אחרי הנישואין - אך ראי הערתי הקודמת
4)יש יוצאים דופן שבגילאים מבוגרים מוצאים אהבות מדהימות, אולם אצל הרוב זה לא כך מי שמחכה יותר מידי יכול לפספס את הזדמנות חייו.
5)אחרי הנישואין אנשים משתנים.(ולא תמיד לטובה)
6) אני מסכים איתך שכל הורה חייב לעצמו דין וחשבון על כל צעד שעושה עם ילדו או ילדתו - מה המוטיבציה שלו האם מה יגידו, השוויץ או טובת ילדו.
7) חתונה איננה מאסר עולם ומשפחה היא לא עונש, אצל כמה מחברי שהתחתנו ''מוקדם''- החתונה לא לוותה בתינוק תוך תשעה חודשים, ולכן היה זמן לכולם להתפתח ביחד, להשלים לימודים, לרכוש דירה ואפילו לטייל בעולם - ביחד.

אני לא חושב שהבנות שלי כשיגיעו לגיל הזה ישאלו אותי מה לעשות, אבל אם הן תשאלנה, אמליץ להן בכל פה להתחתן צעירות.
שיהיה לך כל טוב

אני חשה אמביוולנטיות לגבי הטור הזה, אני מסכימה עם חלקו, אולם הכותבת מתעלמת מסוגיה אחת חשובה והיא שאנו חיים בעולם דתי, לא רק סוציולוגית אלא גם הילכתית. אני בטוחה שלכותבת טוב עם בן זוגה, אולם הם בוודאי לא מקיימים זוגיות אפלטונית ואכן כאם דתית, חלק מהדאגה לבת הדתית היא שתישאר בחורה מקיימת מצוות וזוגיות ארוכת טווח ללא נישואין לא יכולה למלא תנאי זה.

הכותבת כותבת כי ''מה מציק לך באמת? בתוליה או החשש שתתפתה למערכות יחסים אחרות כי טבע האדם הוא לחוות תשוקה ולהתנסות גם באופן מיני?'' ברצוני להוסיף שהתנסות מינית בעולם הדתי היא בהחלט דבר ממנו הורה שדואג לילדו צריך לחשוש ממנו.

אם טור זה היה נכתב שלא במדור יהדות הייתי בהחלט מסכימה עם הכותבת, אולם בעולם הדתי עניין שמירת הצניעות וההלכה לא מאפשרת התעלמות מכך וחשיבה כי ''התנסות מינית'' הוא דבר שאם דתית צריכה לברך עליו אינה חשיבה הגיונית.

בתור אחת שהתחתנה אחרונה מכל החברות האולפניסטיות שלה (בגיל 26 - ה' ירחם!!!), אני יכולה לומר ללא ספק, שהנישואים שלי הרבה יותר בריאים ומאושרים משל חברותי.
בעוד אני הספקתי לסיים כמה תארים ולצאת עם בעלי במשך שנה תמימה לפני שתארסנו, חברותי אמנם עם ילדים רבים (מינימום 2), אבל עם הרבה תחושה של פספוס ואי הגשמה עצמית- וכן, גם חור ענק בכיס...
אז מה עדיף?

ממש צודקת

ובסוף לכו תדעו אם גבר אחד שחייב כותרות ואקשן לא כתב את זה בשביל הרייטינג

לברר את הזהות. עלק. רואים שאת מתה להתחתן ומחפשת כל מיני מילים יפות לשכנע את עצמך שאת לא. כשמתחתנים אי אפשר ללמוד ולעשות קריירה?

כמו עובדת הייטק שנוסעת ברכב החדש שאבא שלה קנה לה

כל מילה בסלע, למרות שאני נשואה ומאושרת,