המצב בו נשפט קצב באשמת אונס, באמצעות הדלפות, הצהרות בתקשורת, אינו תורם לאמון שרוחש הציבור למשטרה ולמערכת המשפט.
אבל זהו רק פן אחד גלוי וידוע שעליו מדברים (אמנם מעט מדי) בתקשורת.
הפן השני (והמוסתר, היות ולא פופולארי להציג את האמת הזאת) הינו הפגיעה המתמשכת שגורם עינוי הדין דווקא למעמד האישה בישראל.
היות ואישה יכולה להעליל עלילת שווא ואחר כך לחזור בה בלי להיענש ע''י החוק, נוצר מצב בלתי אפשרי שמזמין סחטנות ונקמנות (והיו כבר מספר מקרים).
על פניו מדובר בפרבילגיה או אפליה מתקנת לטובת הנשים, אבל אין ארוחות חינם.
היחס לתלונות על אונס או הטרדה מינית נהייה עם הזמן יותר חשדני בעיני הציבור הרחב וזה פוגע דווקא במתלוננות צודקות ובודאי שיש כלה לא מעט.
מכיוון שונה לגמרי, למשל הגנת יתר הניתנת לנשים בהריון, מרתיעה מעסיקים רבים להעסיק נשים, הבעייה ידועה היטב למשרד התמ''ת והוא עוזר ''בסתר'' למעסיקים לפטר במקרים מוצדקים, וזאת כדי שמעסיקים לא יירתעו להעסיק נשים.
המעסיק הסביר יירתע גם להעסיק נשים בגלל הקלות הבלתי נסבלת שבו יכולה אישה אם ברצונה, להרוס אדם או משפחה בלי לתת את הדין על כך.
ואז קמים ארגונים צדקניים וצועקים חמס על משכורות הנשים הנמוכות להפליא משל הגברים, חבל שהן לא מוכנות או לא מסוגלות לעשות הקשרים לוגיים.