כבר 20 שנה שאני הולך לחוף הבונים, מאז גיל העשרה. הצעתי לאשתי נישואים מול המפרצונים, לפני קצת יותר מעשור.
בעשר השנים האחרונות המצב של החוף הולך ומתדרדר- יותר אנשים מגיעים אליו בקיץ, וזו גם אוכלוסיה אחרת- לא אותם אלו שאהבו את הרומנטיקה, אלה אותם אלו שמחפשים את החוף שבו אין פקחים ומשטרה. חברה שמחפשים מקום לעשות מסיבה ולא אנשים שמתעניינים בצבי הים. לכן גם עצוב לי שזו דרך המחאה שנבחרה- מסיבה. אני בטוח שגם אתמול נשארו אנשים גם בערב ובלילה והמשיכו לחגוג, כמו שאני בטוח שרוב האנשים שהגיעו מעולם לא ביקרו בחוף קודם וגם לא באמת מעניין אותם מה קורה ומי נגד מי.
אני בטוח כי הייתי שם.
באתי לתמוך ויצאתי מתנגד. יצא לי כבר לקרוא מאמר או שניים על התוכנית, ועדיין חשבתי שאלמד משהו חדש, רק שהכל היה מאוד רדוד, מלא בססמאות ודל במידע. יותר מידי אנשים שבאו בשביל הפרטייה ו''המאבק'' ומעט מידי אנשים שיכלו באמת להגיד לי מה הפתרון שלדעתם רצוי במקום. וגם לי אין פתרון, רק שברור לי שהמצב כיום הוא בלתי אפשרי. אתמול במסיבה היה נדמה לרגע שהאנשים שבאו לתמוך מרוצים מהמצב הקיים בחוף מידי קיץ, וחלק ממי שהגיע התעניין יותר במאבק העקרוני כנגד ''הרשויות'' ו-''בעלי ההון'', ופחות בחוף הנפלא הזה, שאצלי תמיד יישאר קרוב ללב. משיחות שערכתי עם אנשים שהיו הבנתי שמה שמפריע לרוב תושבי האזור זו בעיקר המסעדה. אבל אף אחד לא אמר שאם יורידו אותה הם יהיו בעד התוכנית- הכל היה אנטי ולעומתי.
פתרונות לא היו שם. להגיד לכ''כ הרבה אנשים ללכת למקום אחר זה לא פתרון. מה שכן, נדמה לי שאתמול היה הביקור האחרון שלנו בחוף לזמן מה. יותר מידי אנשים חייכו אתמול, בזמן שלי היה כל כך עצוב.