ניחומיי למשפחה סעדה-אופיר מקרה מאוד עצוב ותמיד אפשר ללמוד ולשפר, אך לשרוף את ב''ח הדסה עין כרם ולצלוב את כל הצוותים הרפואיים במקום מתאים רק לאינקוויזיציה. ב''ח הדסה עין כרם הוא מוסד רפואי מצוין עם היסטוריה מפוארת הנוסד ב-1934 עוד בתקופת הישוב. יש לבית החולים הדסה רופאים, אחיות וצוותים מקצועיים מן הטובים ביותר בעולם ואני לא הייתי רוצה על כתפיי את האחראיות העצומה שיש להם על כל הפציינטים שעוברים בשעריו של הדסה כל יום. מישהו שאל את עצמו כמה נפשות הביא לעולם אותה מחלקת יולדות וכמה נפשות מציל בית חולים הדסה עין כרם בכל יום, בכל חודש ובכל שנה, שנה אחרי שנה.
אני שאלתי את עצמי ולכן הרגשתי צורך להגיב על פי העובדות ולא הרגש. אם יש למישהו ספק אנא לבדוק שנית ...

כשיש חולה ל''ע בבי''ח יש
לעקוב בשבע עינים אחרי התנהגות הרופאים גם קרוב משפחתי ז''ל נפטר לאחר תחנונים שרופא יבדוק אותו ולרופא היה הרבה זמן לא מיותר

לאחר אשפוז במחלקה להריון בסיכוןת בגלל חשש לרעלת ואחרי ששמעתי כל מיני דברים מפחידים מחברות בבי''ח שונים במרכז פניתי לד''ר לברון שהיה הרופא IVF (הפריות) שטיפל בי גם בטיפולי הפיריון וליווה אותי במשך ההריון ונתן לי ולבעלי הרגשה חברית ואבהית ולבקשתי הגיע לנתח אותי, ולאחר 20 דק' כבר הייתי אחרי הניתוח וחובקת תאומים ושבועיים אח''כ כבר תיפקדתי כרגיל וללא כאבים!
אין לי מילים לתאר את המקצועיות שלו - ולכל הבנות שעומדות לפני לידה פנו לרופא שאתן סומכות עליו, אין לזה מחיר\\תחליף!!!

שהמקרה המזעזע הזה הזכיר לי. אשה מתלוננת אחרי לידה על כאבים עזים מבקשת עזרה ואיש לא עוזר לה ולא מעלה על דעתו מכל הצוות הרפואי שאולי קרה משהו לא שיגרתי פה? האטימות הזו מזכירה לי רופא בתקופה רחוקה מאד בשם מנגלה.... אמרתי להבדיל אבל האסוציאציה קיימת.

לפני חצי שנה ילדתי בניתוח חירום קיסרי. הכל מבחינה רפואית היה בסדר. אבל, עקב אילוצים משפחתיים שונים, הייתי כל השבוע לבד. יצאתי מבית החולים בדיכאון.
כל השבוע שכבתי ליד בחורה ערביה שילדה את ילדה הראשון בניתוח, כמוני. קנאתי בה מאד מאד. בני משפחתה לא זזו מהמיטה שלה. אמא שלה, חמותה, אחיות שלה, בעלה. בשעות הביקור כולם ביחד, ושלא בשעות הביקור הם עשו תורנות. ככה צריך. אני בטוחה שההתאוששות שלה מהניתוח היתה קלה בהרבה. שלא לדבר על מצבי חרום כמו המקרה בכתבה. שלא נדע.

נכון , בוצעה כאן רשלנות רפואית ללא ספק מצד האחיות והצוות התורן - לגבי המנתח , הסיבוך מספר אחד של ניתוח הוא דימום והחולה חותם על כך בהצהרה שהוא מבין את הסיבוכים שקיימים בכל ניתוח וניתוח אך בשנית אין זו אוזלת היד של המנתח.

אוזלת היד היא של האחיות התורן והכונן ! השאלה המתבקשת היא מדוע בישראל אחיות ורופאים כורעים תחת הנטל ומגיעים למצב שהם אינם מבחינים בסממני החולה . לא פעם פניתם לרופא והוא התייחס בזלזול לבקשתכם או פנייתכם זה לא בגלל שהוא לא בן אדם או לא למד באוניברסיטה אלא בגלל שכמוך באותו יום יש 1000 וכן כל יום כזה מביא עימו שחיקה בלתי רגילה .משרד האוצר ומשרד הבריאות לא עושים דבר וחצי דבר לעזור לאומלל שנמצא כרגע בבית חולים ונלחם על חייכם .

רק לשם השוואה לנהג משאית אסור לנהוג יותר מ10 - 12 שעות ביום . רופא מנתח לפעמים גם בשעה ה20 למשמרת שלו .. ולא אנחנו לא רובוטים רק בני אדם שרוצים להתפרנס בכבוד .

בשום מקום בעולם המערבי לא מתנהגים כך לרופאים אבל בישראל כמו בישראל הכל מותר ..

לא יירחק היום שבו האזרח התמים יגיע לבית חולים ושם יימצא צוות שאיננו דובר עברית או אז נשב בצד כולנו ונראה את התגובות בעיתונים של כתבות על גבי כתבות של רשלנויות רפואיות ..

הייתי מאושפז במחלקת טיפול נמרץ לב בבי''ח בירושלים (לא הדסה).
לקיתי בדלקת בקרום הלב לאחר צנתור.
צרחתי כל הלילה מכאבים ולא זכיתי לתגובה מצוות המחלקה.
היה עלי לכפות בצעקות על האחות להעיר את הרופאה התורנית באותו לילה, אשר נאלצה לקום בעיניים מצועפות ולתת לי טיפול מרגיע איזשהו.
חבל.

מקרה מאוד מכאיב.בארץ היד קלה על ההדק בניתוחים קיסרים יזומים. מחקרים מראים את הסכנה שבדבר. צריך לפעול לרענון החשיבה במיילדות רפואית. לחזור והאמין בכחה של היולדת להרות וללדת ולהפסיק ליילד אותנו

איזו אבידה.איזו טרגדיה.איזו שערוריה ...ליבי עם המשפחה

ילדתי 3 לידות קסריות ששנים מהם עברו פחות או יותר בסדר. בלידה השלישית שהיתה מזעזעת
מכל בחינה. הרגשתי כאבי תופת וכל פעם שהתלוננתי אמרו ככה מרגישים אחרי ניתוח קיסרי קחי כדור קחי זריקה ולי לישון...
אני התחננתי ואמרתי שיגשו לגיליונות לידה הקודמים שלי ויראו איזה מין יולדת אני (לא ביקשתי שום דבר לכאבים רציתי לתת לגוף להחלים אך אף אחד לא טרח לבדוק וכמו שאמרתי פתרו אותי בתירוץ עלוב ככה זה)
אחרי 5 ימים שלחו אותי הביתה למרות שהסברתי
בביקור רופאים שאני חלשה מאוד ויש לי כאבי תופת, בקיצור הגעתי הביתה ותוך פחות מחצי שעה איבדתי את ההכרה מיד חזרנו אני בני ובעלי לבי''ח באמבולנס ובחדר המיון בדק אותי
מנהל המחלקה שהזדעזע כשהבין שמדובר בזיהום שהיה לי בחלל הבטן כך שכבתי לי עוד 12 יום
בבית החולים עד להחלמה מוחלטת לטענתם
כך שחברים במקרה שלי זה ניגמר טוב
לצערנו לגלית זה לא הצליח אבל לעולם לא לפחד לצעוק אם משהו לא נראה לכם לדעתי זו חובתכם.

יש מי שמנהיג את העולם ובטוח שזו היתה רשלנות אבל הכל מאת בורא עולם, היא סיימה את התיקון שלה בעולם הזה ותדעו לכם שהיא מאושרת בעולם הבא.

חזקו ואימצו למשפחה הכואבה ושלא תדעו עוד צער ומכאוב.

העם איתכם.

בגניקולוגיה ורפואת נשים. היה פעיל בטיפול בגלית אופיר ........

אני הייתי עדה למה שקורה לצערינו בחדר לידה זה פשוט שערוריה!!!!!!!!!!!!!!
למרות שפניתי בכתב להנהלת בית חולים במרכז הארץ על מחדל ואפתיות מצד מיילדת,בחדר לידה בזמן שביתי עיבדה דם רב אחרי שילדה את בנה, ולמרות זאת לא טרחו בחדר הלידה לעדכן את גליון היולדת, ומה עשו עם זה שום דבר פטרו אותי במכתב לקוני.
לצערי על כל יולדת חובה להיכנס עם מלווה פרטי ולא לסמוך על אף אחד.

מדובר בקורבן בלתי נתפס של עומס בלתי יאמן על הרופאים בבתי החולים.
אשתי,רופאת נשים באחד מבתי החולים במרכז הארץ עובדת 340 שעות בחודש, בלי הפסקות במהלך היום שלא לדבר על ארוחות.
בימים שיש לה תורנות היא מתחילה לעבוד ב-7:00 בבקר ומסיימת ב10:30 בבקר למחרת -בלי שינה ובלי הפסקה (9 פעמים בחודש).
הלואי והיא היתה יכולה לתת לכל יולדת תשומת לב אבל אין לה את הזמן לזה(לנו למשפחה בטוח אין לה זמן)
הגיע הזמן שהאשמות הישירות למקרים הטרגיים הללו יופנו ישירות לפקידי האוצר!!!

הייתי הרבה פימים בהדסה, והתופעה חוזרת על עצמה שהרופאים הצעירים פוחדים לטלפן לרופא בכיר הביתה. הייתי עם תינוק בן 11 חודש במיון ןחיכיתי שעות עד שהרופא טלפן לרופא בכיר !!!! והתברר שהתינוק עם דלקת ראות.
במקרים אחרים - רופאים כעסו שהפרענו להם לישון בלילה. בשביל מה הם מקבלים כוננות ומשמרות? וכל מזכירה חושבת שהיא מלכה ולא עונה לך.

שהיתה בעיה קודמת בניתוח שעברתי ששעתיים לא הצליחו להרדים אותי. אמרו שהמרדים ישבור את הראש ככה ענו לי. כמעט הלכתי להם בניתוח אמרו שבנס הצילו אותי. פצעו אותי עוד בגרון שניסו להכניס לי טובוס של מבוגרים 3 פעמיים עד שעלו על זה שקני הנשימה שלי צרים כמו ילדים. חודש בלעתי עוד אנטיביוטיקה בגלל הפציעה בגרון. ועוד המרדים צעקו עלי כשתעוררתי שאסור להרדים אותי יותר שלהבא לא התעורר. שאני אחד ממיליון שיש איתה בעיה בהרדמה. וכשאני טוענת שלא מקשיבים בגניקולוגיה לנשים. הנה דוגמא.

קשה לרופאים ולאחיות להעריך בדיוק את התלונה של היולדת. יש נשים רגישות ובמיוחד אחרי לידה עם כל ההורמונים שצועקות על כל דבר אני מתעלפת. אי אפשר לבדוק כ''כ לעומק כל אחת. הרבה פעמים הצוות צריך להסתמך על תחושות בטן, וזה לא מדעי. נורא עצוב מה שקרה, תנחומים גדולים למשפחה. ואנשים - תלמדו מזה להיות ערניים מצד אחד, אבל לא לצלוב את הצוות שבסך הכל עושה עבודת קודש.

במחלוקת היולדות לא משנה באיזה בית חולים לא מתייחסים לתלונות של היולדות.
ברור השם ניתוח בטן חרום של שלוש שעות וימיים בטיפול נמרץ הצילו אותי.

היתי עם אישתי במיון לאחר אירוע שכתוצאה מכך הובלה בדחיפות באמבולנס לבית החולים וכשהגענו למיון אף רופא לא טרח לבדוק אותה וזאת ללא סיבה של עומס, עד שפניתי לצוות. ממש יש צורך לעשות סדר ולהטיל אחריות מקסימלית על הצוות רק אז הם יקחו את הדברים ברצינות.
יש צורך בביקורת יזומות של משרד הבריאות כמו שעושים בגופים אחרים.

יש עוד צד למטבע וזה החולה תתחילו להקשיב.
אתם לא אלוהים.