יום שישי, שמונה בערב שעון הודו. אני יודעת כי השעון שלי בארץ עדיין מכוון על השעה הזו. קשה להתנתק. לפני חודש בדיוק סעדתי ארוחת שבת בבית חב"ד במומביי עם גבי, רבקי, מויישיק ועוד אורחים מישראל, ארצות הברית, אנגליה והודו. כמה שעות לפני זה, צעדתי ברחובות שכונת קולאבה מותשת, חולה, מדוכאת ומתלבטת. איבדתי את הדרכון שלי והיה חג- פסטיבל הדיוואלי. בשל כך נאלצתי להפסיד את הטיסה שלי חזרה לארץ ולחכות עד שהמינהלות יסתדרו. הייתי בכזה פוקוס על חזרה הביתה ופיספוס הטיסה ממש דיכדך אותי. מאוד התלבטתי אם ללכת לארוחת השישי בבית חב"ד. מה לי, חילונית תל-אביבית בת 30 + ולבית הדתי הזה, על כל התרמילאים הצעירים שבו? אבל הגעגועים לאוכל ביתי ולנחמה בעברית עשו את שלהם ובשש בערב הייתי שם, קצת חשדנית וקצת נבוכה מהרעיון של להיות אורחת בבית של מישהו, לאכול ולא לשלם. הייתה ארוחה נפלאה. ריבקי הכינה חלות וסעודה לתפארת. גבי דיבר על פרשת השבוע- פרשת נח ומשמעות הצוהר שנדרש בתיבה ואחר כך ביקש לערוך את הסבב המסורתי שלהם בשישי, שבו כל אורח מספר על עצמו ועל משהו חיובי שעשה\\\\ יעשה (גבי קרה לזה "מצווה"). מויישיק, שהיה עצבני קצת בתחילת הערב, קרן מאושר על הכיסא הגבוה ליד אבא, בראש השולחן. לאחר קינוח האננס היה כבר מאוד מאוחר אבל אני כבר ממש לא רציתי לעזוב. הייתה הכנסת אורחים כל כך חמה. הרגשתי ממש רצויה ובת משפחה. ריבקי ישבה איתנו, הבנות, וגלגלנו שיחה עד שבחצות יצאנו חזרה למלון שלנו. בימים הבאים הבנתי לאט לאט את משמעות המושג "בית פתוח". זה כל כך לא אינטואיטיבי בשבילי להכנס ככה לתוך חיים של משפחה ועוד משפחה כל כך שונה ממני. רבקי עזרה לי מאוד עם כל מינהלות הדרכון שלי (סיבוכים שכמעט גרמו לי לפספס טיסה נוספת הביתה). במשך שישה ימים באתי יום יום לבית, בדקתי באינטרנט את מצבי וקבלתי המון תמיכה נפשית מהזוג היקר הזה. שניהם, רבקי וגבי, אנשים צנועים ונעימים מאוד. מה שהפתיע אותי הוא חוסר השיפוטיות שלהם כלפי האורחים שלהם ונכונותם לעזור שלא על מנת לקבל שכר, כלומר, מבלי בכלל לנסות להחזיר בתשובה. ריבקי, כמו שראיתי שכבר כתבו עליה בעיתון, עם חיוך תמידי על הפנים. בחורה שנראית כמעט ילדה, מלאה באופטימיות ובמרץ (לא יכולה לשבת לרגע, כדבריה). כשהסתדרו ענייני הגעתי להגיד שלום. זה היה ביום רביעי בערב, ה 5.11.08. ריבקי הצטערה שלא אשאר לאכול איתם ארוחת ערב, אבל אני רציתי למצות עוד קצת את העיר לפני השיבה הביתה. בלב, הבטחתי לעצמי שעוד אחזור אליהם. בפעם הבאה בהודו (ותהיה פעם באה) אבוא להגיד שלום, נראה איך מויישיק גדל, נגיד שלום לסנדרה ולשאר העובדים ונקשקש. עכשיו אני מרגישה שאולי זה כבר לא יקרה. עוד אין חדשות חד משמעיות אך זה לא נראה טוב. אני המומה מאיך קשרתי קשר עם אנשים, עם מדינה, עם עיר ועכשיו עוד לפני חלוף חודש, הכל בלהבות. הבית שהיה ביתי השני במשך שבוע תמים, נפער בו חור, חלונותיו נופצו (ואיך עשו את כל זה בסמטה הצרה שביוב זורם בה ועיזים מלחכות זבל במרכזה?) והאנשים שנפשי נקשרה בנפשם, עוברים טרגדיה שכזו. הצוהר בתיבת נוח, נדרש בכדי לראות מתי יורדים המים ושלום שוכן בעולם, כך פירש גבי לאחר דיון ארוך ואני אומרת שכל השבוע הזה פתח לי צוהר לבית חב"ד ולפעילות שלהם ושהתפיסה שלי שלהם עד אז, הייתה רחוקה מאוד מהמציאות. צוהר נוסף נפתח לי ע"י הזוג הצעיר והמקסים הזה, שבמהותו והתנהגותו הראה לי שיש לי הרבה על מה לדבר עם חרדים וחסידים, למרות כל השוני. אני כבר מאוד מתגעגעת
הגב לתגובה זו

חבד היא תנועה ימנית קיצונית הזורעת שנאה כלפי רובו המכריע של עם ישראל התומך בפשרה טריטוריאלית. חבד היא גם תנועה אנטי דמוקרטית שראשיה ובמיוחד אחד הזוי ומטורף בשם וולפא פעלו לסיכול החלטת ממשלה דמוקרטית למהדרין בנושא ההתנתקות ומסירת גוש קטיף הגזול לבעליו הלגיטימיים - בני דודינו הפלסטינים של עזה. חבד היא תנועה ההולכת שבי אחר רב זקן, סנילי וחולה שיטיון שהכריז בדמדומי ימיו העלובים כי הוא-הוא המלך המשיח. חבד אינה מאמינה במותו וטוענת כי עודנו בחיים רוכב על החמור הלבן ומגיע או-טו-טו לירושלים. חבד היא אנטי ציונית שחסידיה אינם משרתים בצבר (למעט כמה חוזרים בתשובה, בהם היא מנפנפת לצרכי תעמולה נואלת). חבד היא גם אימפריה כלכלית המשנוררת כספים מחילוניים בכדי לרפד את משכורתם של רבניה. מדובר במפעל כלכלי משומן המחזיר בתשובה צעירים מבולבלים, מנתק אותם מהמשפחה ומרעיל את נשמותיהם בסמים קשים יותר מחשיש. בתי חבד צצים כפטריות-רעל לאחר הגשם ומושכים אליהם צעירים משוחררי צבא ציוניים, בשם האהבה והחום כולאים אותם בתוך מלכודת דבש שבסופה - חזרה בתשובה והתנתקות מההורים והמשפחה. עכשיו אתם מבינים מדוע אינני מתאבל מרה על זוג הנרצחים? מותם הוא בוודאי בשורה קשה למשפחתם וטרגדיה לבן שלהם, אך יש לקוות כי כעת יימלט מצפרני החסידות ויזכה בע"ה חיים חילוניים ויצרניים. אמן סלה.

אז אפשר רק לדמיין כמה מהאמונות הדתיות נוצרו באופן דומה - מאגדות על רבנים וחכמים, דרך מעשי ניסים כביכול, ועד לסיפורי התנ"ך...

ולכן אין מה להלין על העיתונאי של ידיעות. כמו אחיו הקטנים במערכות האחרות, הוא כותב סיפור טוב. הקשר לעובדות בשטח, הוא מקרי בלבד, האיש ברחוב קונה הכל. זה עובד טוב, עובדה, שהתקשורת מצליחה להשניא סקטורים שלמים (מתנחלים, חרדים), ולהבדיל - מצליחה להמליך מלכים למשל - הנסיך ברקת, והמלכה ציפורה הראשונה, ולמוטט אחרים. והמשכיל יבין - שלא עובדות הוא קורא, אלא הגיגי לב במקרה הטוב, ושקרים גסים במקרה הרע.התפקיד הכתיבה העיתונאית דהיום - הינו לכוון את דעתו של הקורא לדעת הכותב- ולנטרל את דרכי החשיבה העצמאית של הקורא. פראבדה זה כאן !!!

אולי זה לא ממש משנה ונכון שהכתבה הזטת נטפלת לקטנות וידיעות ומעריב אוהדים להכניס אחד לשני, אבל העובדה היא שהתקשורת פשוט לא טורחת להתמקד בעובדות. יותר חשוב למכור עיתונים מאשר לדייק בפרטים או לספר את האמת. זאת לא הפעם הראשונה ובטח לא האחרונה ותאמינו לי שהציבור הוא הנפגע הגדול מזה. בושה! כלב השמירה של הדמוקרטיה אלק

אני לא מאמינה שאצלכם יש כותרת על טלית או לא בעוד שאת עיקר הדברים אתם מפספסים, היו לכם גם טעויות רבות ודוקא בידיעות הביאו יותר פרוט על חייהם של הקורבנות בעוד שאצלכם יש עמוד אחד יש אצלהם 5 עמודים על חיי השליחים, כי הם יודעים שאסון כזה הוא לא דבר של מה בכך, נקווה שתתנו לפרטים האמתיים יותר מקום בכותרות אצלכם

מתעסק בטפל,במקום בעיקר

This article is shameful. I'm not going to read this disgusting and hateful newspaper anymore.

אני מקיא מההתעסקות הזאת שלכם...

אין ספק שערן סויסה עשה תחקיר עיתונאי אמיצ ועמוק בנושא חשוב מאוד. הקרדיט על התמונה השתנה והגופות היו עטופות או שלא והיו בחדר א ולא בחדר ב שזה מאוד מאוד חשוב.
עכשיו אנחנו מבינים בדיוק מה שהלך שם וזה פותר את כל הבעיות. למשפחות הנרצחים באה נחמה והטרור חטף מכה איומה והכל בזכות ערן ששם לב לפרטים הקטנים והחשובים הללו
אפילו בניו יורק טיימז לא מוצאים כאלה כתבות

•
סיכום פעילות משלחת זק``א במומבאיו מוקד 22 ו 19:19 | 29/11/08


במהלך השבת, עם סיום השתלטות כוחות הביטחון על בית חב``ד, התעסקו מתנדבי זק``א באיתור וחילוץ גופות הנעדרים. במהלך השבת אותרו וחולצו שמונה גופות של בני הערובה. האיתור והחילוץ נעשה תוך כדי סכנת נפשות מתוך ההריסות, ובחשש של התפוצצות רימוני יד גלויים. עד כה זוהו גופותיהם של שישה מתוך שמונה בני הערובה, נבדק דיווח לפיו במקום גופה נוספת. עד כה זוהו גופותיהן של הקדושים הרב גבריאל הולצברג ושל רעייתו רבקה. הרב אריה לייבוש טייטלבוים. הרב בן ציון קרומן. יוכבד אורפז בת 60 מגבעתיים, ויהודיה נוספת ממקסיקו הי``ד. טרם זוהו גופותיהן של זוג נוסף שהיו בבית חב``ד. מעדות חברי משלחת זק``א: גופותיהם של שליח חב``ד הרב הולצברג, ומשגיח הכשרות הרב לייביש טייטלבוים נמצאו באולם הספרייה כשספרי קודש פתוחים לפניהם. גופתה של אשת שליח חב``ד הייתה מכוסה בטלית, שבעלה הספיק לכסותה. גופותיהן של שתי הנשים הנוספות היו קשורות בכבלי טלפון. במשך כל השבת עמדו מתנדבי זק``א על המשמר ונאבקו במסירות נפש בשמירה על הגופות, שלא ינותחו ולא ילקחו יחד עם שאר הגופות.

וזה דבר ידוע, גם אצל רביב דרוקר, הכתבים מדווחים מהשטח, עורך משנה מרכיב את הפאזל מרחוק בלי להיות בשטח ובסוף עורך ראשי משנה נקודה פה הקודה שם לפי ראות עיניו.
אנחנו קוראים את הסלט הזה וחושבים שאנחנו יודעים משהו על מה שקרה. הגיע הזמן שתבינו שכל מה שאתם קוראים בעיתון הוא אוסף של השערות ואגדות שנועד לקדם את הפרסומות על הדף. ובזה אתם מומחים. אני גיליתי שבמחיר עיתוני סוף השבוע אני יכול לפנק את עצמי בספר טוב,
לפחות אני יודע שהוא דמיוני ונהנה מכך
ואני שואל את עצמי - אם אני מניח שכל מה שכתוב בעיתון הוא דמיוני, האם אני אהנה ממנו כמו מספר טוב?

למה עיתון כמו ידיעות אחרונות צריך לנסות לעשות את זה, יש פה מספיק טרגדיה

היה ברור שזה עוד אגדה של זק''א
האמת היא שראו במפורש מישהו שסימן היכן הוא נמצא לכוחות בחוץ

גם ידיעות מדווח ''כאילו'' ממקום הדיווח. מסתבר שזה מעשה לגיטימי.

כמה נחמד שזמן קצר ביותר לאחר פיגוע רצחני ביותר (שממש לא כוון נגדנו שכן פחות מ-10 נרצחים יהודים / ישראלים מתוך מעל 200 לא הופך את זה לפיגוע נגדנו) ועוד לפני שהובאו הנרצחים לקבורה, מתעסקים שני גופים ''עיתונאיים'' בזריקת רפש אחד על השני.
זה מראה מה היא רמת העיתונאות בישראל בכלל ורמת ה''כתב'' שמאחורי ''כתבה'' זו בפרט.
פרס פוליצר בדרך.

האמת היא לא תמיד נר לרגליו
מקסימום משהו שאפשר לעשן אותו

תוהה מה אתה מנסה לעשות לחטוף את 15 דקות התהילה שלך שמימלא לא נועדו לך?או שמא להביא חשיפה מרעישה שאותי באופן אישי לא ממש מרעישה?להצדיק את היותך כתב סוג ד ואת זה דווקא אתה עושה יופי אז יש לי עצה קטנה ממש ממני אליך להיות כתב כניראה זה לא ממש הצד החזק שלך גם תחקירן לא אז אולי תשקול עבודה חלופית כמו למשל סדרן מדפים בסופר או שלחילופין שומר בקניון לא יודעת מה משהו בסגנון אבל כתב לא לא לא ממש לא לא בזה בורכת קפל הציוד ותפנה מקום למוכשרים ממך ולהזכיר לך זה אנשים שנירצחו שם אז מה שמעניין אותך זה אם הן היו עטופות או לא????

אבל זה מתאים לרמת העיתונות שלנו, והתגובה של ידיעות הכי גרועה. ואם מעריב פרסם משהו לא נכון, אז זה הופך אותם לבסדר? סתם זריקת רפש.

העיקר שיש חליפות ושקיות עם כיתוב בולט. וחבר'ה - לא לשכוח מצלמות !

להגיד שהם היו במקום שהם לא היו בו, ואז להמציא משהו, זה לא אתי

הנה לקח חשוב שאינו בהכרח קשור לפיגוע:
מי שגר בבית מזכוכית - שלא יזרוק אבנים!

עורכי מעריב - אנא הפנימו.

שלא לדבר על התמונות המבויימות שהם מפרסמים על נפילות קסאמים

והם לא מודים בפאשלה אלא תוקפים בחזרה. נדירים העיתונים בישראל שמוכנים להודות בפשטות בפאשלה, גם כשמדובר בפאשלות קטנות הרבה יותר. זה תמיד יהיה, מקסימום, ''הבהרה'', אבל לא ''תיקון טעות''.
מוזר.

לפטר !!!!