אתה לא יכול לתת לאנשים לעשות סמסטר אחד ואז להחליט.
א.
סמסטר ראשון זה חתיכת הלם, יש המון אנשים שמקבלים ציונים גרועים בסמסטר הראשון ומשתפרים מאד לקראת השנה השניה. אין מה לעשות, לימודים בהיקף ובצורה כזו זה דבר חדש וקשה לרוב האנשים.
ב.
מאיפה תביא מספיק מרצים, כיתות, מתרגלים, כסף בשביל לתת לכל אחד את ההזדמנות השווה שלו? מהשכ''ל של הסמסטר היחיד של הנופלים?
אתה תצטרך להעלות את שכ''ל עוד קצת וזה כבר כמו שהוכח שנה שעברה =טאבו.
ג.
האונ' הפתוחה עם כל הכבוד לשואפים לידע, היא אינה מקום שאפשר לקבל בו תואר.
ועד כמה שזה עצוב, אבל במציאות של היום שני הדברים אינם שקולים.
תואר מהאונ' הפתוחה לא שווה הרבה, בד''כ קו''ח שכתוב בהם או''פ יעברו לתחתית ערימת ה''אולי , אבל כנראה שלא''. זו המציאות, עגומה כמות שהיא.
ד.
הבחינה אמנם לא מושלמת ואכן כמו שאמרת הרבה יותר טובה בבחינה ההתאמה של תלמיד לסביבה האקדמית מאשר הבגרות, אבל זו טעות להגיד שהיא משהו זול.
בתקופה שבה כל אחד יכול לעשות קורס , אין עדיפות מיוחדת לאף אחד על פני אף אחד אחר.
חוץ מאשר לאלה שמוכנים לשבת ולחרוש על פני אלה שיזעקו שהפסיכומטרי זה חרטוט ויעדיפו לרבוץ על הספה.
ה.
מה שכן, יש להגביל את מספר הפעמים שאפשר לחזור על הבחינה.
יש אנשים שלא מתאימים להיות, נגיד.. רופאים.
ואם הם יהיו רופאים, סביר להניח שמישהו ימות, סביר יותר להניח שיותר מאחד.
ונניח שיש להם זמן ומשאבים לחזור על הבחינה מספר בלתי מוגבל של פעמים.
מה אנחנו מקבלים - רופא לא טוב.
זה לא לעניין.
לכן, לדעתי יש להגביל ל3 פעמים.
פעם אחת חולה, פעם לא הלך, ופעם שלישית גלידה.