לכאורה אין לנשים מה לעשות:
ישנו מיתאם מובהק בין תופעת הנשים הנרצחות ע''י ''בעל-חיה'', לבין השיכבה הסוציו-אקונומית ממנה הן באות: מעגל סגור של אומללות שמביא אותן לקשור את חייהן עם גברים כאלה, ויותר מאוחר גם לא להיות מסוגלות (מאותן הסיבות) לצאת לחופשי.
העקרון שמאחורי המלכודת הזאת הוא שיבוש
סידרי העדיפויות בין אינסטיקנט החיים לבין
אינסטינקט הפחד: בעולם הטבע - אינסטינקט הפחד מסייע לקיום ועוזר להימנע ממות.
בעולם התרבות - בו האדם הוא בעל מוח גדול
ויכולת בחירה, מתהפכות היוצרות מכוח הבחירה
של ''בעל-חיה'' להתעלל נפשית בבת זוגו:
במקום להעדיף את אינסטינקט החיים (הטבעי
של החיות) האשה מעדיפה להקשיב לאינסטינקט
הפחד שלא בא להגן על חייה אלא דוקא להיפך.
כך היא משותקת וסוללת את דרכה אל מותה.
על כן המדינה צריכה לעזור בנקודה הזאת לנשים -
הן בחינוך נשים מבוגרות והן בתוך המערכת החינוכית שתמנסה לגבור על נורמות הבית:
צריך לבחור בחיים, על על כל הקושי שתביא על האישה הבחירה הזאת. האלטרנטיבה גרועה יותר.