נו מהר יש עוד אחת בפתח!

למה שננצח מילחמות אם אנחנו לא מצליחים לנצח בתשקורת שמשם צמח מושיענו אולמרט שר''י
ובניצוחו המיתנשא והבוטח אנו צוללים מטה מטה לשום מקום....

כלומר תרגום בעברית קלה עבור בהמתרעמים למיניהם.

יפה אמרת כמו רבים :'הלקחים לא נלמדו'
אך איפה האדם שיספר לנו מדוע הלקחים לא נלמדו,
כשנדע, נהיה בתחילת הדרך לתיקון.

מה שנכתב כאן מאוד רלוונטי וחשוב - למה זה לא הופיע בעיתון?

כל מילת פרשנות מיותרת..אם אמיר בוחבוט כותב בכתבה ומסיק מסקנות, הוא צודק באופן וודאי, עוד לא היה פרשן לעניני בטחון טוב ומומחה ממנו בתקשורת.שהיה נוכח במטכ'ל צה'ל בזמן המלחמה ההיא....

האפשרויות המדיניות שהוחמצו לפני מלחמת יום הכיפרים והוחמצו עי, ממשלת גולדה ברורים כיום - ראה שלום עם מצרים.
היום אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במלחמה דומה.יש להכנס למשא ומתן רציני עם אויבנו תוך נכנות לקבל התלטות קשות .

שרון טען '':כשהייתי מנסה לשכנע הייתי מקבל תשובה גסה וחותכת ..''
שימו לב שהדו''ח על הירש במלחמת לבנון II טען ש 6 מח''טים מתוך 7 לא היו בקרב,אלא בחדר תצוגה. כלומר לא קצין אג''מ אוגדה ולא קציני אג''מ חטיבות ולא קמב''צים חטיבות ולא סמח''טים ולא קצין אג''מ פיקוד צפון ולא כל המגדים - אף אחד מהם לא שאל : איפה המח''ט ?????
אתם יודעים את התשובה כעת,
זו בדיוק הבעיה !!!!!!

כל מה שצריך זה להפיק לקחים, כל כך פשוט, איך לא חשבו על זה קודם?

מסקנה: תן לאבי רצון לנהל קבוצה והוא יביא אליפות בדיוק כמו שאמיר בוחבוט ינהל את המדינה ויביא נצחונות.

האם הצבא היום הבין את כל בעיותיו, ולכן יוכל לתקנם?
אם אתה עיתונאי טוב ואחראי -לבן הנושא,
ואם לא,תמשיך לטפל בטפל,אך עשה למען כי המסוגלים לעלות על בעיות,ישמיעו דעתם במקומות הנכונים.

אבל המציאות נשארת,
לא נעשים הדברים הנכונים לשידרוג איכות האנשים,
הצבא אינו מזהה את בעיותיו,
וגם העיתונאים מוגבלים ביכולתיהם.
ביחידה מיוחדת באנגליה שמעתי מפקד גוער על חייל,כי אם לא ישמיע דעתו לא צריך אותו פה,
ופה שמעתי מעיתונאית מפורסמת שאומרת כי היא לא מעוניינת לשמוע הגיגים...
האמת, ההבדל בין המצוי לרצוי הוא כה גדול,שאין אני מאמין ביכולתי להקיף כאן איזה שהוא נושא,
אז תמשיכו קשקשת בלעדי..עוד יהיו לי הרבה הזדמנויות להצטרף ללהג אחרי הכישלונות הבאים.

עורך התגובות, אנא תקן את שגיעתי

אי הבנת הכותרת היא חלק מהבעיה.
למה אני לא מפרט?
מה שעדיין לא מובן אחרי עשרות שנים, אין סיכוי להסביר בכמה שורות.
האם אני עוד פלצן?
עבור הקוראים כאן- כן. זירה זו מיועדת לאילו הזקוקים להתבטא,ולא לחותרים להחכים,כל דבר שונה מקוטלג כשטויות/פלצנות.
אנו זקוקים לכותבים טובים יותר בכדי שמשהו ישתנה כאן.

כקצין צעיר באותו תאריך שמעתי מחבר, סמל מבצעים (כן, סה''כ סמל!!!) בערב יום כפור בשעה 12:30 בצהריים כי למחרת תפרוץ מלחמה עם סוריה ומצרים.
יש דברים שלא שוכחים לעולם: אני לעולם לא אבין איך לסמל היה ידוע מה שהדרג הבכיר לא ידע או לא היה מסיגל לעכל.
אם כל הכבוד לאלוף ישראל טל, לא מקובל עלי ''החוכמה שלאחר מעשה''. הוא חייב היה (אני מדגיש: חייב!!!) לעמוד על הרגליים האחוריות כדי להציל את חיי הבחורים שבקו הראשון. בשביל זה שמו אותו בתפקיד ראש אג''מ וזה אולי אחד הלקחים החשובים ביותר שאף אחד לא נותן עלייהם את הדעת: את ההצלחות, כמו גם הכשלונות, עושים אנשים. כנראה שהיושבים בדרגים הגבוהים הגיעו לשם מבלי לעכל את כובד האחריות שהם נושאים אלא מתוך אמביציות אישיות וקדום במעמדם.
יש יותר מהרגשה בצבור כי המנויים בצמרת הצבא נעשים שלא מתוך שקולים עניניים (אם לדבר בלשון המעטה...) והתוצאה של פוליטיזציה של הצבא עלתה ותעלה בדם בחורים שיקריבו את חייהם במניעת חורבן בית שלישי.

אם יחטט כותב המאמר בעדויות של מפקדי גדודים ובריגדות המצויים בארכיונים צרפתיים של אחר מלחמת העולם הראשונה, בארכיונים בריטים שלאחר מלחמת קרים, או בארכיוניםשל הצבא האמריקאי מהתקופה שלאחר פרל הרבור, יגלה עדויות דומות אולי זהות לאלו שהושמעו לפני ועדת אגרנט. האמת העצובה היא כי אם אין אתה עומד בצד המתקיף ו/או אם לא נבדקה מוכנותו של צבא בקפדנות טרם הקרבות, העדויות שלאחר מעשה תמיד תשמענה דומות. (דרך אגב גם תכנון קפדני אינו ערובה לניצחון, עיין תוכנית שליפן)