לנשיאה בטרם התבזות וקריסת שלטון החוק בהמשך לדחייה השערורייתית של העתירה 7239/06 בה שופטים בעליון אשר היו צד כדין להליך אזרחי דחו את העתירה שביקשה לבחון חוקיות הליך המינוי של השופטת בייניש לנשיאה, ובהמשך לדבריו של ח''כ זאב, היום בכנסת, על כך שמשפט רמון נועד להכשיר את מינוי השופטת בייניש לנשיאה, ובהמשך לחשיפות האחרונות בערוץ שתיים המצביעות על חשד כבד ביותר לתפירת תיק לשר חיים רמון בהנחיית לשכת ראש הממשלה ובתאום עם תנ''צ מירי גולן כדי לאפשר את המינוי. אבקשכם לפסול את הליך המינוי ולעכב כל טכס מהטכסים המתוכננים עד אשר יתבררו כל החשדות נגד השופטת בייניש לתפירת תיק לשר רמון לצורכיהן על חשבון ביטחון המדינה ואזרחי המדינה ועד אשר ינוהל ההליך 7239/06 בבג''ץ באופן ראוי ותמנע משופטי העליון לנצל את כוחם כדי לפסוק לטובת עצמם כבעלי דין בהליך, ולהלן נימוקי הבקשה 1. ביום 5.9.06 הוגשה על ידי הח''מ עתירה 7239/06 בבג''ץ שביקשה לפסול את המחטף השערוריתי שביצע מ''מ שר המשפטים שטרית בו ביום נכנס לתפקיד כאשר ביטל את החלטות השר רמון בנוגע לחובת קיום פרוטוקולים בועדה למינוי שופטים וביטול שיטת הסניוריטי. 2. בעתירה זו התבקש בנוסף מתן צו ביניים שימנע כינוס הועדה וכן צו על תנאי שיורה על דחיית כינוס הועדה עד אשר ימונה שר משפטים במינוי קבע שיזכה באימון הציבור ויוכל לבחון כראוי את הליך הבחירה והתנגדויות הציבור. 3. עתירה זו נדחתה על הסף ללא דיון למחרת ע''י שני שופטים אשר היו משיבים בעתירה.למחרת פניתי למעורבים בבקשה בהולה לדחות את כינוס הועדה בגין זאת. 4. מדובר במעשה חסר תקדים בחומרתו במערכת המשפט בישראל בו שני שופטים בבית המשפט העליון סבורים שלהם מותר להיות בעל דין ושופט בהליך אזרחי. הדבר מצביע על שימוש לרע בכוח המשרה וזלזול בוטה בציבור כולו. 5. השופטים אדמונד לוי ונאור נדרשו להשיב לעתירה כדין והיתה מחובתו של העותר לצרפם כמשיבים לעתירה. 6. כל שופטי העליון קיבלו לכאורה על עצמם לכבד את שיטת הסניוריטי ופעלו באופן מתואם כדי לא להגיש את מועמדותם לתפקיד הנשיא וסגן נשיא תוך מעילה באימון הציבור וחובותיהם כלפיו. 7. על השופטים הנ''ל היה אינטרס אישי בעתירה זו ונמנע מהם לפסוק לטובת העותר על מנת שלא יטען שהם חותרים תחת מרותה של השופטת בייניש כדי להתמנות לתפקיד של נשיא. מכאן שהם היו פסולים מכל וכל לשבת בדין מפאת החשש הממשי למשוא פנים. מתן פסק דין ללא דיון תוך שנמנע ממני לבקש את פסילתם מוסיף על חומרת המעשה והפגם המהותי בהליך. אין צורך להזכיר שפסק דין של שופט אשר הינו בעל דין בהליך אזרחי הינו אסור על פי חוק ומהווה עבירה פלילית. פסק דין זה ניתן בהעדר סמכות, הינו בטל מעיקרו ויש להתעלם ממנו כפי שקבעה ההלכה הפסוקה. 8. אני סבור שלבית המשפט העליון ולמ''מ שר המשפטים היו נתונים כל הסמכויות להימנע ממצב מביך זה בו בעלי דין שופטים את עצמם. נשיא בית המשפט העליון היה יכול לפעול על פי סעיף 26 א` של חוק השופטים התש''יג 1953 - סעיף 24 של חוק בתי משפט המשולב התשמ''ד 1984, כדי להעביר תיק זה להרכב מתאים בבית משפט אחר ו/או להעלות את הסוגיה לשר המשפטים ולבקש מינוי זמני של שופטים מחוזים לעליון לצורך דיון בעתירה. 9. על אף אם כל אלה לא היו אפשריים לדעת שופטי העליון אזי היה עליהם להעלות את הבעיה בפני הכנסת ולבקש חקיקה שתאפשר טיפול ראוי בעתירה זו. 10. אני טוען ששר המשפטים והחברים בועדה לבחירת שופטים ניצלו לרעה את הסמכויות שנתן להם המחוקק, וקבעו הליכים בלתי ראויים בועדה לבחירת שופטים כדי למנוע ביקורת על מעשיהם תוך ניגוד אינטרסים בוטה. מעניין איך בכול זאת הצליחה להישתחל לעיליון??? מר פרידמן לעיונך ,,,
הגב לתגובה זו

הנאום של בייניש כבר שנים ארוכות נמצאת מערכת המשפט בכלל, וביהמ''ש העליון בפרט, במוקד של ויכוחים ציבוריים סוערים. לא באתי אליכם היום כדי לחרף ולגדף את מבקרינו. לא באתי אליכם כדי לומר לכם שאני האפיפיור. שלעולם אינני טועה. באתי כדי לעשות חשבון נפש. באתי כדי לומר לכם: אכן, טעינו. במוסר כפול ובגבהות לב, באקטיביזם שהפך לאימפריאליזם, בביזוי השלטון בישראל, כאשר נטלנו לעצמנו סמכויות לא לנו. טעינו כאשר הטפנו לאחרים את אשר לא יישמנו בעצמנו. טעינו כאשר התיימרנו להיות אדוני האמת העליונה והיחידה, גם בעניינים שאין לנו כל הבנה בהם, ואין לנו לא סמכות לעסוק בהם.קהל נכבד, את השינוי אתחיל עם עצמי. רק לפני שבועות לא רבים ישבתי בוועדה למינוי שופטים שדנה במועמדותה של נאוה בן-אור. לא הבהרתי לחברי הוועדה שאני צריכה לפסול את עצמי, משום שבתי דניאלה, בשר מבשרי, עשתה התמחות אצל בן-אור. והרי על פחות מכך, רק לאחרונה, פסל את עצמו שר המשפטים, כאשר חברו הוצג כמועמד לביהמ''ש העליון. וכידוע לכם, אין זו טעות ראשונה שלנו בענייני מינויים. וכי צריכה אני לספר לכם שוב על נילי כהן, רות גביזון ועדנה ארבל? וכי צריכה אני לספר לכם את מי העדפנו ואת מי הכשלנו? אמשיך עם עצמי. עניינו של בעלי, יחזקאל בייניש, מצוי על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה. שיקול הדעת שלו יכריע בעניין. והנה, מיניתי את עצמי לראשות ההרכב שידון בשיקול דעתו של היועץ בפרשת קצב. לא היתה לי כל כוונה להיות מושפעת מהעובדה שעניינו של בעלי מונח על שולחן היועץ. אבל הרי אנחנו אלה שהטפנו לאחרים על כך שהצדק חייב לא רק להיעשות, אלא גם להיראות. ולכן, אני מודיעה בזאת על פרישתי מההרכב, כדי שנאה דורש יהפוך גם לנאה מקיים.והלוואי שאלה היו כל חטאינו. שופטים בביהמ''ש העליון החליטו שהחוק אינו נר לרגלם. הם קבעו לעצמם, למשל, שדעתם של שופטים חשובה ועליונה יותר מקביעות ברורות של המחוקקים. עטפנו זאת באמירות על ''פרשנות'', ''סבירות'' ו''מידתיות'', וכך מצאנו לעצמנו דרך להפוך למחוקקים. בזנו למחוקקים, אך זה לא הועיל לנו. הגב'בייניש אין סטירה וסליחה, נכשלת תתפטרי 23/09/08 16:53

גם למערכת המשפט תרומה לערעור אמון הציבור באישים ובמוסדות שמנהלים את חייו. עיקר תרומה זו איננה נזקפת דווקא לתוצרים המקצועיים שלה, אלא לפוליטיקה ולנפוטיזם שפשטו בה, למינוי בני משפחה ומקורבים לכל חלקה טובה. הדוגמאות לא חסרות: אשתו של אהרן ברק, הבת של דורית בייניש, הבת של מנהל בתי המשפט הקודם דן ארבל, היועץ המשפטי הקודם אליקים רובינשטיין ורעייתו מרים. . בשנים האחרונות נחשפה גם הפוליטיקה הירודה של המינויים לבתי המשפט ובעיקר בית המשפט העליון. קודם זה היה השופט מישאל חשין שיצא חוצץ נגד מינוייה של השופטת איילה פרוקצ'יה שהרשיעה את גיסו אלי הורביץ. חשין, שמשמש גם כממונה על האתיקה של השופטים, היה חייב להימנע מהתערבות במינוי זה. פסילתה של פרופסור נילי כהן תוך הפרחת השמצות לגביה, ומבלי לאפשר לה להשמיע את עמדתה, היא דוגמא מצויינת להתנהלות שבגינה היה בית המשפט משפד אחרים, אבל נמנע מליישם את אותן נורמות על עצמו. מינוייה של עדנה ארבל הוא דוגמא נוספת לחברה שמביאה חברה תוך עקיפת כל סימני השאלה המטרידים שנלוו למינוי. וכשמשווים מינוי זה להתנגדות העזה לפרופסור גביזון, מתחזקת התחושה שלמועדון העליון מתקבלים רק חברים או יס-מנים. ואם כבר מדברים על חברי מועדון, צריך לזכור את סדרת הזיכויים של בכירי צווארון לבן כיעקב גנות, רפי הוכמן, שמחה דיניץ ואחרים, זיכויים שחלקם התמוה סיפק רוח גבית לשחיתות, רוח שהתחזקה בסדרה ארוכה של חקירות מתוקשרות שלא הניבו דבר, מלבד כותרות ותחושה קשה שהותיר היועץ המשפטי הנכנס מני מזוז שדיבר על סימון מטרות ושיקולים זרים באכיפה. ההתנגשות בין משטר ארבל למשטר מזוז במשרד המשפטים הגבירה בלבול ומבוכה: מה תורם יותר לשחיתות - האינפלציה בהפעלת הכלי הפלילי, או הריסון שבהפעלתו. בכל מקרה, התחושה ששלטת היא שהרשעה פלילית היא חזות הכל, וכל מה שלא נושק לרף הגבוה הזה הוא כשר. זהו גן העדן של השחיתות הציבורית שבתוכו חוגגים פוליטיקאים, חבריהם, מקורביהם ובני משפחתם. זהו גן העדן שהמערכת המשפטית לא השכילה להפוך לגיהנום. לא במעשה ולבטח לא בדוגמא אישית

ביניש מצפצפת על הציבור ועל מזוז מדוע התערבה ביניש במינוי זה, למרות ניגודי העניינים החמורים בהם היא מצויה? מדוע העזה לנצל לרעה את מעמדה ולפעול במסגרת הוועדה לבחירת שופטים, בניסיון לבצע את המינוי? מדוע לא פסלה את עצמה? התשובות לכך פשוטות בתכלית: ביניש מרגישה בטוחה מפני מיצוי הדין עימה. היא סבורה, בטעות, כי גם לאורך זמן היא מעל החוק. היא מצפצפת, פשוטו כמשמעו, הן על הציבור והן על היוהמ''ש. ויש לה, לביניש, מן הסתם, על מה לסמוך: איש לא העז, עדיין, למצות את הדין איתה ועם בני ביתה. גם כאשר אלה ביצעו מעשים בלתי חוקיים לכאורה - אנחנו כאן ב-Nfc אומנם חשפנו זאת ונוסיף עוד ועוד לחשוף, התביעה בישראל, ובראשה היועץ המשפטי לממשלה, נמנעו מלעשות את מלאכתם. לראיה, כדוגמא: תיק החקירה נגד עו''ד יחזקאל ביניש, שביצע עבירות חמורות על חוקי המס ועל חוק העונשין בפרשת התזמורת הסימפונית ירושלים, מוחזק בידי היועץ המשפטי לממשלה יותר משנה. התיק כולל חוות דעת של רשם העמותות, המצביע מפורשות על העבירות של ביניש. המדובר בתיק חמור, מורכב, שבו התגלו ראיות לכך שעו''ד ביניש קיבל כספים והוציא כספים בהיקף של מאות אלפי דולרים, ללא רישומים בספרי העמותה, וכן ביצע העדפת נושים (לטובתו הפרטית ולטובת הקופה המשפחתית, כן-כן, כולל של הנשיאה...). עו''ד ביניש סייע בנוסף, לאחרים, להתחמק מתשלום מיסים, ביצע רישומים כוזבים ועוד ועוד. למרות כל זאת, הטיפול בו מתעכב באופן חריג. התיק הקודם, ''הקטן'' – תיק הניכויים, הסתיים בגניזה, מה שגרם לביקורת קשה מצד כמה שופטים, שהתבקשו על-ידי התביעה להרשיע נאשמים בגין מעשים דומים. התיק העיקרי עדיין מונח בפני היוהמ''ש, להכרעתו. פניות חוזרות ונשנות אל מזוז נענות בתשובה השגרתית: ''התיק עדיין בטיפול''. מזוז מבין היטב את חומרת מעשיו של עו''ד יחזקאל ביניש, ומן הסתם הוא יודע להעריך היטב כי העמדת עו''ד ביניש לדין פלילי – כפי שצריך להיות, תעורר, וביתר שאת, את השאלה המובנת מאליה: האם בנסיבות אלה כשירה ביניש לכהן כנשיאת בית המשפט העליון. מזוז מתעכב ומהסס. אך ביניש – לא ולא. הנשיאה הכוחנית לא מחמיצה שום הזדמנות ''לעקוץ'' ולהפגין מי כאן בעל הבית. בעתירות נגד מזוז היא אינה פוסלת עצמה, למרות חובתה על-פי דין. בדיונים הפומביים היא לא מהססת להשמיע הערות נגד מזוז, מה שזוכה לכותרת לא קטנות. וכך נוצר מצב מוזר ביותר: שופטת בכירה בישראל, שיודעת היטב כי גורלו של בעלה (וגם שלה...) נתון בידי מזוז, יושבת כשופטת כאשר מזוז, כיועמ''ש, הוא צד להליך. בפועל, יוצר הדבר איום כלפי מזוז: היזהר, אחרת יבולע לך. האין בכך משום זילות בית המשפט? האין בכך פגיעה באינטרס הציבורי? מתי יסיקו מסקנות עמיתיה של השופטת ביניש, וייפעלו לעצירת התנהגות זאת. מר פרידמן היקר עד מתי יעלוזו מושחתים ... מערכת אכיפת החוק על מרכיביה הפכה לאויב הציבור במקום לאכוף ,לא נסבול עוד שש שנים לסיום הקדנציה של הנשיאה ,

תקהח שומתמעת לשני
המשטרה עסוקים רק בקידום,לימודים,פיטטיםדרגות חופשברא מעייני הפפכו למזךםטיך וחיים טובים הביע הזמוןחולו ניה
הגפדע חובה לוא תסלט מז . מ,

זאת לא עבודה לפחדנים,ופחדן שלא מפנה את מקומו,לא יכול לעשות את העבודה וע''י זה הוא פוגע במדינה ואזרחיה וזה פשע.

עד מתי תעלוזו , לאמון הזה התכוונת בייניש , זו עבודה נאמנה ? או שמא עבודה בעיניים למה עדיין ממשיך תיקי יחזקאל בייניש לעלות אבק אצל המזוז שלך?ויש הוכחות ולא נסינבתיות אההה ?? הוא מורם מהעם למה אפא ואפא , הפרופסור למשפטים השר דניאל פרידמן ראש הממשלה הבא שלי, צדק כנות יושר אמינות והגינות =נר לרגליו וזה בדוק ,יחי , !!!, צדיק בסדום ,