מאמר מעניין מפרי עטו של חוקר מקצועי ומכובד. אבל ראוי לזכור שמדובר בדיוק בדפוס פעולה המוכר במקומות אחרים בעולם: אנשים ולא נושאים, השמצות ולא דיון ענייני, שיווק ולא שכנוע רציונאלי. כך עובדת היום הפוליטיקה האמריקנית, כך בבריטניה, וכך במקומות אחרים. יש נאיביות רבה במחשבה שאצלנו ב-2008 אפשר לקיים מערכת בחירות ''רציונלית''. ה''ה פינלקשטיין ואדלר הם אביזר חיוני במערכת בחירות פוסטמודרנית.

כשהקהל רדוד- התקשורת רדודה. ייתכן ומדובר בבעיה מעגלית... התקשורת מרדדת את הקהל וזה מרדד את התקשורת. בעידן של תוכניות ריאליטי מעופשות, מערכת חינוך קורסת ומביישת ופשע מאורגן שמנהל את המדינה... אה ושכחתי, נשיא אנס, שר אוצר גנב וראש ממשלה עבריין מושחת... מדוע שהתקשורת תהיה בסדר או תשקף משהו אחר?
אפשר לחשוב שהציבור מתעניין באידיאולוגיות מעמיקות. הציבור בסופו של דבר דורש רק מידע ''צהוב'' ושטחי.. וזה אכן מה שהוא מקבל מהתקשורת הנאמנה.. לא רחוק היום בו לבני, ברק ונתניהו יוטסו לאי בודד, שם יפגשו במנחה גיא זוארץ ויהיו כוכבי תוכנית ריאליטי חדשה, שמנצחה יהיה- ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל.

גופי התקשורת השיטחיים והמבישים שלנו, שבמקום לדווח עניינית על חזון ואג'נדה, עסוקים בהבלי הבלים רגשניים וריכוליים.

מוצר מדף אמור לספק את היצר הצרכני שלנו ותו לא. לעומת זאת ראשי ממשלות אמורים לקבל החלטות מכריעות לגבי גורלנו ועתידנו. יחי ההבדל הקטן.