הכלל הזה נקבע כדי שהיהודים ימנעו ממרידה במלכות. עד קביעת הכלל הזה אנשי יהודה ובית ישראל מרדו ללא הרף באומות העולם אשר השתלטו על העם והארץ ושיעבדו את העם. האסונות הכבדים לאחר המלחמה ברומאים, הראשונה השניה והשלישית, אילצו את הכלל הזה. המרד לפני חורבן בית II, מרד יהודי התפוצות של שנת 115, ומרד בר כוכבא ועוד.
אין קשר בין זה ובין קבלת חוקי הגוים כאנושיים או כסבירים. מצוות בני נוח נועדו לגויים שישפטו על ידי הסנהדרין הגדול.