כל מה שרשום את אמא שלי זה מאוד מאוד מאוד משעמם ואנכנו אוסות עבודה עלך ואין כלם מה לשאול?????????????????????????????????
בייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי.

צעיר בני בן 17.5.
בתחילת החופש האחרון שלו מבית הספר ניהלנו ויכוח אודות מורים ומקצועות. הוא טען שהמקצוע ספרות מיותר ומטופש תודות למורתו האחרונה למקצוע זה.
הצעתי לו לקרוא 2 שירים. שיעור בדקדוק עברי של דן פגיס ונקמת הילד המגמגם של רוני סומק.

נכבדי,
הבחור גבה הקומה , הבריון הקשוח שעומד להתגייס בשנה הבאה לשירות קרבי נשבר כעלה נידף ובכה את עצמו לדעת אחרי שקרא את שירך .
הוא החליט לקרוא את כל שיריך והשיג ספרים שלך. בעיניו אתה מלך השירה העברית המודרנית.
וכך הוא הודה שמקצוע הספרות -חשוב מאין כמוהו.
שאפו.

שתיים וחצי בלילה, ישבתי ובלעתי את מילותיו המרגשות והשנונות של סומק, שכמו זרקו אותי בווירטואוזיות כשלושים שנה אחורה, לארץ ישראל ההיא - האחרת והטובה, שכה אהבנו להשתייך אליה.
שאפו ענק לסומק!

דברים נאים ופוקחי עיניים, במיוחד בזמנים האלה של חוסר כיוון ושל חוסר בהירות. תודה המורה.

לא רק המורה, יש גם אבא, אמא, וסביבה, כל אלה משפיעים על הילד, כל אלה מעצבים אותו.
למורים יש מקום רם מאוד ביצירת האדם, אבל לפעמים אנחנו מוותרים מהר מדי על המקום של ההורים, מסירים מהם את האחריות. לא יעזור כמה מורה יסביר וילמד לסבלנות ואדיבות, הילד ישכח את הרוב ברגע שיראה את ההורים מנבלים את הפה, נוהגים בפראות על הכביש, מלגלגים על אחרים.
קצת חומר למחשבה.

כתוב מדהים מרגש ונוגע