צביעות מתחסדת ועלובה

סתם פעלול יחצני מבחיל למדי

מוגזם יהיה לקבוע זאת. אבל עדיין, הנה שימוש חיובי שאפשר לעשות בהם.

האמת קשה אבל יש להודות בה-אנחנו מנהלים סחר-מכר מהסוג הגרוע ביותר האפשרי. כל הצדעה בכוכב נולד/עצרת חבריו המשתחררים של גלעד/סרטים צהובים על הרכבים/סטיקרים ''אל תיתנו לאדישות''/ וכיו''ב רק משדרות לאויבנו דבר אחד-
קחו את הזמן. מהצד השני עומד מולכם יריב שנתון ללחצים, קל לסחיטה שמוכן לשלם הכל (אבל הכל) עבור הסחורה (כן סחורה, הגיע הזמן שנבין זאת, זה המזה''ת בו אנו חיים) בידכם.ואם הוא מוכן לשלם הכל-פלא שהמחיר כל הזמן עולה?
ומתי המחיר יפסיק לעלות-ולכן גם חמאס יבין שעליו להתגמש? כשנשדר לו-די. הגזמת.

נכון, זה נוגד את האינסטינקט האנושי שלנו-אין אדם נורמלי שלא רוצה לראותו בבית.
אבל לפעמים דווקא חוסר עשייה היא העשייה הטובה ביותר.

כל דבר, אבל כל דבר - כשר בעיניי.
הילד צריך לחזור הביתה. לאמו, לאביו, למשפחתו ולחבריו.לחזור למדינה ששלחה אותו לשמור על גבולותיה, על אזרחיה - עלינו! אין פסול מלהשתמש בכל האמצעים להעלאת המודעות הציבורית שכן אנו ידועים באמנזיה בה אנו לוקים כאשר לא מדובר בבשר מבשרנו. גלעד נמצא אי-שם, חי, נושם, כואב ומתגעגע. שולח מכתב. שולח קלטת. למה לעזאזאל זה נשמע ונראה מוכר? היתכן שכבר היינו בסרט האימה הזה?היתכן שהתסריט הבעתה הזה חוזר על עצמו? הרימו קול, דגלים,שירים, מודעות וכרזות. הכל כשר בעיניי העיקר שלא נשב כאן בעוד עשרים שנה, עם דמעות בעיניים,עייפים ומקווים שהסוף הטוב ביותר הוא שביב מידע, תמונה בשחור לבן,אפר מגופה שהיתה ילד חי וצוחק. שהיה ואיננו עוד.באשמתנו בלבד.

מס שפתיים