קורע את הלב כולם גיבורי ישראל מלח הארץ יהי זכרם ברוך ותהיה נשמתם צרורה בצרור החיים אמן

שמענו על המקרה וקשה לעקל את זה שבן אדם כזה הלך לנו,בזכותו אנחנו קיימים ו... מאוד מצטערות ושיהיה רק טוב במשפחה שלכם ושל כל עם ישראל .

הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים

הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים, אֲבָל לַקֶצֶּף אֵין זוֹכֵר
זוּלַת הַהֵם, אֲשֶר עָבְרוּ עִם רוּחַ לַיְלָה מְאַחֵר
מזִיכְרוֹנָם הוֹא לְעוֹלָם לא יִימָחֶה,
לא יִימָחֶה.

הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

כָּמוֹהוּ גַּם, עַל חוֹף לִבָּם, רַטָט אָז מַשֶהוּ חִיוֵּור,
וְהֵם רָשְמוּ בְּתוֹך הַחוֹל, כְּשֶהַיָרֵחַ העוֹבֵר
הֵאִיר פִתְאוֹם, פָּנִים זָרוֹת וּשְחוֹק רָפֶה.

הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

היו שָם קוֹנְכִיּוֹת רֵיקוֹת, שֶנַהֲמוּ קִינָה שֶל יָם,
ובֵּית עָלְמִין עַל הַגְבָעוֹת
וְשְנַיִים שֶחָלְפוּ דוּמָם
בֵּין החָצָב וְהַקְבָרִים וְהַשִקְמָה.

הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

מילים: נתן יונתן
לחן: נחום היימן

כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''

''בעצב תלדי בנים'' (בראשית, ג', ט''ז)

כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר...''
אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם - רב וגדול הוא הפַּעַר
הן כְּסִיל לא יבין זאת... לא אֱווִיל... לא שוֹטֶה... וודאי לא אִיש בַּעַר
סָגוּר הלב ונָעוּל... מוּגָף לוֹ השַעַר.

כי כשהם אומרים לכם: ''אנחנו כל-כך משתתפים בצַעַר...''
אתם מרגישים עד כמה כבד היגון, עמוקה התהום, רחב הוא הפַּעַר
אמת כּוֹאֶבֶת. נוֹקֶבֶת. חוֹצֶבֶת. צוֹרֶבֶת. דוֹאֶבֶת. שוֹאֶבֶת. חוֹתֶכֶת כתַּעַר.
כְּלוּם אָכֵן, בְּאֱמֶת וּבְּתָמִים, זֶהוּ מַגָּש הכֶּסֶף, שאליו נתכוונו הנַעֲרָה והנַעַר ?

לֵילוֹת קְרִירִים... לֵילוֹת קָרִים... לֵילוֹת יְקָרִים...
לֵילוֹת קְפוּאִים... לֵילוֹת צוֹנְנִים... לֵילוֹת מַקְפִּיאִים...
לֵילוֹת סוּמִים... לֵילוֹת חֲמוּסִים... לֵילוֹת כְּמוּסִים...
לֵילוֹת טְרוּפִים... לֵילוֹת קְטוּפִים... לֵילוֹת רְדוּפִים...
לֵילוֹת שְקוּפִים... לֵילוֹת כְּסוּפִים... הלְבָנָה חצי-סַהַר
רוֹגֵש הלֵב והוֹמֶה... מָלֵא רוּחוֹת סַעַר
הֵן איש חָכָם לא יבין זאת... לא שוֹטֶה... אף לא איש בַּעַר
אָטוּם הלֵב וחָתוּם... איש לא יבוא בּוֹ, בשַעַר.

כי כשהם מאחלים לָך, לְך, לכם: ''הלוואי שלא תדעו עוד צַעַר''
אתם יודעים... עמוק בתוך הלב פנימה...
כי מרוב קורבנות...
הם אינם מסוגלים אפילו
...לראות את היער.

ביאליק '' השמש זרחה והשיטה פרחה ןהשוחט שחט '' והחיים בשלהם . קוהלת '' אין חדש תחת השמש , זורחת במיזרח ושוקעת במערב '' יום יום מאות אלפי שנים ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

הזמן עמד מלכת ה-''ילד'' מותר ילד גם בחלוף השנים בבד בבד עם העדר השלמה/הפנמה באסון שפקד אותם.
מכאן מקור הביטויים ''זר לא יבין זאת''
''להתראות מחר ילד שלי'' ו-''ילד לא נוטשים! איך אפשר להשאירו לבד!''

הדמעויי זלגו בלא הפסק, הלב נקרע
עם מחנק בנשמה לא יכולי יותר

לשמיל והרעיה מצדיעים לכם
אכן זר לא יבין זאת

רק עכשו סיימתי לראות את הכתבה בטלויזיה לאחר טכס יום הזכרון כאן במיאמי שריגש אותנו עד דמעות.
איזה עם אנחנו.ליבי ליבי עם ההורים.

הורים שקשה להם להתמודד זקוקים לטיפול נפשי מתמשך כדי ללמוד להיפרד. ועל משרד הביטחון לדאוג להם. הורה חי מת למען הבן שנהרג מסרס נפשית את הילדים החיים שנשמתם זועקת אמא אני זקוקה לך
ורק צל מהלך בבית.

עם כל הצער הגדול והכאב. צריך להמשיך את החיים הילדים זקוקים לכם אתם עמוד התווך שלהם. והם משלמים נפשית את התשלום. ואסור שזה יקרה.אי אפשר לעולם לחיות עם הנצחה יום יומית צריך ללמוד גם להיפרד. ואם קשה יש פסיכולוגים שיעזרו לכם למצוא את הדרך.

בצעד אחר צעד, אולי עם פסת בד מחולצה אהובה או תכשיט יקר רגש, נסו לטייל על שפת הים, ללכת לקניון ולדלג על יום. אח''כ עוד צעד קטן, עוד יום. הבנים יבינו, יצעדו אתכם, ילוו אתכם. אבן קשורה ללבכם, מזילה דמעה, כבדה. שימו אבן בכיס - ודמיינו שבה מרוכז הרבה, והאבן שם ואפשר לגעת בה.

חזקו ואמצו - שולחת אור ואהבה.

שלא תדעו עוד צער.

ההורים האלה שהולכים יום יום לקבר של הילד שנים על גבי שנים. צריכים טיפול פסיכולוגי שיקל עליהם. יש עוד ילדים בבית שזקוקים להורה וחשים שהאבל לעולם לא ניגמר וההורה חי על הנצחה ממתמשכת. וזה פוגע נפשית בילדים האחרים שזקוקים להורה.
משרד הביטחון חייב להצמיד להם פסיכולוג שיעזור להם להיפרד.

ליבי אתכם מחבקת מרחוק

החדשות האחרונות דווקא מוכיחות לנו אחרת. ומה שעוד יותר עצוב זה לשמוע ולהבין שהפשעים הללו מיוחסיים דווקא לנשים ! האמא של הילד/ה

Elohim rak tishmor li alav

מאשר אב/אם שאומרים קדיש על בנם/ביתם.

תהיו חזקים, הורים יקרים. יש לכם משפחה, עוד ילדים, נכדים.
בשבילם אתם חייבים.
אין ספק שגם בנכם/בתכם האהוב/ה והגיבור/ה רוצים זאת.

אבל מישהו ממשרד הביטחון חייב לממן טיפול פסיכיאטרי ממושך,ולעיתים לכל יתרת חייהם, להורים המסכנים הללו,עם כל הצער והכאב האין סופיים שההורים האלה חווים
החיים צריכים להמשך,ולכל אחד מההורים הללו יש עוד משפחות וילדים נוספים, שהם במו התנהגותם הורסים,לפעמים ללא יכולת לתקן יותר וחבל !
כנראה שרק תמיכה כספית אותה מעבירה המדינה להורים, אינה מספיקה,

מִסְפֵּד

הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

הַשְכוֹל מִסְתוֹפֵף בְּעִמְקֵי אָהֳלֵינוּ.
הָיָה בִּנְתִיבֵנוּ הַשְכוֹל כְּעָמִית –
נוֹשֵא בְּכַּפָּיו אֶל חֶשְכַת אֲבֵלֵינוּ
נֵר יָגוֹן, נֵר גָּאוֹן – אֵש-תָּמִיד.

מְדִינָה בְּפְּשִיטָה מוּחְלֶטֶת שֶל רֶגֶל

מְדִינָה בפְּשִיטָה מוּחְלֶטֶת שֶל רֶגֶל
''נְשִיא'' המְדִינָה משֶה קָצָב עָסוּק וטָרוּד מעל לראשו לא בייצוג
אֶלָא עִיקָר הִתְמַקְדוּתוֹ וְרִיכּוּזוֹ נְתוּנִים בִּלְעָדִית-יִחוּדִית לְמַזְכִּירוֹתָיו ,
לְנוֹשְאֵי מִין, סוּגְיוֹת נִיאוּף ועִנְיינֵי שֶגֶל.
בַּחוּרֶיה למִלְחָמָה יוֹצְאִים, נִקְרָאִים לְמַלֵא חוֹבָתָם, מְקַבְּלִים עַל עַצְמָם אַחֲרָיוּת
במְסִירוּת וְחֵירוּף נֶפֶש מְבַצְעִים לוֹחֲמִים שְלִיחוּתָם בְּהַגֵנָם על מוֹלַדְתָּם,
בַּזֶה-אַחַר-זֶה נִקְרָאִים בָּנִים לַדֶגֶל !
לא מַעֲלִים על דַעֲתָּם בָּנֵינוּ, לא מְתַאֲרִים אַף לְעַצְמָם בָּנִים,
כִּי חֶבְרָתָם, מְדִינָתָם וצְבָאָם נִמְצָאִים
בְּמַצָּב כּה עָגוּם, כּה עָצוּב, כּה כָּאוּב, כּה נָבוּב, כּה רָקוּב.
כּה עָלוּב נִרְאִים כָּל ''מנהיגינו'' - כּוּלָם בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל - כָּל הַסֶגֶל !
חוֹר גָדוֹל נִפְעַר עַתָּה בַּחֶבְרָה וּבַּמְדִינָה,
חָלָל עֲנָק ועָצוּם אֲשֶר בְּאֲוִיר-שָקוּף מָלֵא, כְּמוֹ בבֵּיְיגְל.
אִימְרוּ-נָא, אַחִים, הַגִידוּ,
כְּלוּם משֶה לא שָבַר את לוּחוֹת הַבְּרִית אַך וְרַק בְּשֶל עֵגֶל ?

אנחנו אוהבים אתכם ומחבקים אתכם,עליכם לזכור שבניכם הם מלח הארץ גיבורי ישראל האמיתיים,בזכות הנופלים היקרים ומסירותם והקרבתם אנו חיים,עלינו לזכור אותם בליבנו על כל נשימה ונשימה שלנו,כי רק בזכותם אנו יכולים להמשיך בשגרת ימינו,ואתן משפחות יקרות חישבו על דברי אמת אלו שכתבתי ומקווה אני שבזה תהיה נחמתכם ולו לרגע

אין לי מילים להודות לכם, אחי.
מן השמיים תנוחמו.

גם אם זה לא ניראה ככה אנחנו איתכם
ראיתי את הסרט היום וכול מלא צער על החיים הקשים של האנשים האלה
כולי תפילה שלא יידעו עוד צער

זה בלתי אפשרי להבין את הכאב הפיזי והנפשי שהורים ואחים אלו עוברים. המציאות שלנו אכזרית.
אוהבים אתכם יקרים, נסו להמשיך.

אָז מָה, בְּעֶצֶם, עוֹד צָפוּי לָנוּ כָּאן, בַּחֶבְרָה וּבַּמְדִינָה, בִּפְרוֹס השָנָה החֲדָשָה, התשס''ח (בְּלִי כסת''ח)?
נָשִיא אוֹנֵס ?
ראש-מַכְשֵלָה חוֹמֵס וְרוֹפֵס.
שִלְטוֹן מְפַרְכֵּס וְגוֹסֵס.
עֶבֶד כִּי יִמְלוֹך אֲשֶר יוֹשֵב לוֹ כְּמוֹ מֶלֶך עַל כֵּס.
עַם מִתְלַבֵּט, מִתְחַבֵּט, מִסְתַלְבֵּט. עַם עָלוּב, אוּמְלָל, דַל, מוּשְפָּל, מִתְרַפֵּס.
עַם מְנוּוָן, מְנוּמְנָם, אָדִיש, שַתְקָן, אָטוּם, שָאֲנָן, מְתוּסְכָּל, מְהַסֵס.
אֵם וְאָב שַכּוּלִים אֲשֶר בְּעִקְבוֹת מִלְחָמָה, אֶת צִיפּוֹרְנֵי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נֶאֱלָצִים לְכּוֹסֵס.
וִינוֹגְרָד מִתְמוֹסֵס.
שְלוּמִיאֵל-לֵיצָן-מוּקְיוֹן-טְרָאגִי אֲשֶר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת עַמוֹ בְּלִי-הֶפְסֵק מְקַרְקֵס.
אֶת שִלְטוֹנוֹ, חֵרֶף וְלַמְרוֹת תְהוֹם חִידְלוֹנוֹ ומֵימַדֵי כִּישְלוֹנוֹ, אַט-אַט מְבַסֵס.
נָבָל אֲשֶר מַמְשִיך לְהַחֲזִיק בְּקַרְנוֹת הַמִזְבֵּחַ. בִּשְרָרָה, כּוֹח, הוֹן וְשִלְטוֹן אֶת ידָיו מְכַּבֵּס.
חִינוּך, מוּסָר, עֲרָכִים, אֵמוּן, אֱמוּנָה, צֶדֶק, חוֹק ומִשְפָּט בַּמְדִינָתֵנו מִתְמוֹטֵט וְקוֹרֵס.
רְחוֹב וְשוּק הוֹמֶה, פוֹרֵח, שוֹקֵק וְתוֹסֵס.
אֶזְרָח קָטָן אַשֶר בְּקוֹשִי מוֹצִיא אֶת לַחֲמוֹ. לא גוֹמֵר חוֹדֶש. בְּדוֹחַק רַב מִתְפַּרְנֵס.
מְדִינָה אֲשֶר פּוֹעֶלֶת בְּלִי טִיפַּת הִגָיוֹן ושֵכֶל - סוֹמֶכֶת רַק וּבִּלְבָד עַל נֵס !
עַם אֲשֶר בְּמַחֲדַלָיו, אָדִישוּתוֹ, רִיפְיוֹנוֹ, רָפְסוּתוֹ, מֵי-מַדְמֵנָתוֹ, בִּיצָתוֹ, מִתְבּוֹסֵס.
אוֹבְדוֹנֵר-אָסוֹנֵר-הַסְסוֹנֵר-אָפְסוֹנֵר-כִּישְלוֹנֵר-מוּקְיוֹנֵר-קִיקְיוֹנֵר-זִיגְזוֹנֵר
בְּנִסָּיוֹן אַחֲרוֹן לִשְמוֹר עַל מִשְטָרוֹ הַגוֹסֵס עַל עֵצִים, נִתְמָך בְּשִיחִים (Bush) מְטַפֵּס.
קָלִיקֶר נָפוּח וְנוד, אֲשֶר בְּכָּל מְאוֹדוֹ, אֶת הַמְצִיאוּת בְּצֶבַע וָרוֹד, מְנַסֶה-מִשְתַּדֵל בְּתְכִיפוּת לְרַסֵס.
ראש מכשלה לא-מוּצְלַח, לא-יוּצְלַח, אֲשֶר אֶת סַבְלָנוּתוֹ הַפוֹקַעַת שֶל עַמוֹ מְמוֹסֵס.
לקְצִיצוֹת קְטַנּוֹת-קְטַנְטַנוֹת קוֹצֵץ, לפְּרוּסוֹת דְקִיקוֹת חוֹתֵך וּפּוֹרֵס.
...אֵיזֶה Mess !

יפה אמרת! ל''ת
שרית, 06/05/08 10:21

לפני 20 שנה איבדתי חבר בהתקלות, אז הייתי צעיר וחדור מוטיבציה לשרת את המולדת, כאב לי מאוד, אך הצלחתי להתגבר, לפני שנה וחצי איבדתי את אימי בטרם עת ועד היון איני מצליח להתגבר על האובדן הקשה. כיום אני אב ל3 בנים קטנים שאיני מסוגל לדמיין את חיי בלעדיהם, כול גופי רועד רק ממחשבה שעלול לקרות להם משהו. אני מצדיע לכם משפחות שכולות ואמיצות, אני לא יודע אם אני הייתי מסוגל להשאר שפויי. לאבד הורה זהו דבר איום ונורא, אך לאבד ילד, אין דבר נורא מזה. כולי תקווה שתצליחו למצוא נחמה למרות שזה כמעט בלתי אפשרי.
חזק ואמץ !

הַגִּידּו חֶבְרַיָּא, מַדּוּעַ ?

הַגִּידּו חֶבְרַיָּא מַדּוּעַ
בְּרַעַם תּוֹתָח הַחוֹלֵף
נִשְמַע עוֹד הַהֵד שֶל גַעְגּוּעַ
עוֹלֶה בַּשְדֵרוֹת שֶל הַלֵּב ?

הַגִּידּו חֶבְרַיָּא מַדּוּעַ
צוֹמְחִים הַפְּרָחִים בִּשְדוֹת בָּר ?
כָּל פֶרָח זֶה אָח שֶהִנִּיחַ
אָחוֹת יְקָרָה שֶאָהַב.

הַגִּידּו חֶבְרַיָּא מַדּוּעַ
תָּמִיד הוּא אִיתָּנוּ הָאָח ?
אֲנַחְנוּ נַעֲבוֹר עִם הָרוּחַ
אֶת זֶה שֶנָּפַל לֹא נִשְכַּח.


מילים: שמואל פישר
לחן: עממי

כמה מפחיד לגדל ילדים קטנים ולחשוש שיום אחד יקטפו ממך.
שלא נדע מלחמות.
ליבי ליבי אתכם

זה קורע את הלב לראות איך ההורים שאיבדו את הבן בעצם מאבדים את כל המשפחה את הילדים האחרים ואת כל החיים שלהם.
כמובן שאף אחד לא יכול לשפוט אותם ושהקב''ה לא יעמיד אף אחד בנסיון הזה. אבל באמת צריך לתת הזדמנות לחיים ובמיוחד לא להרוס את החיים של הילדים האחרים שנשארו בבית. חזקו ואמצו. לא סתם אומרים במותם ציוו לנו את החיים.

כן, כל הנכתב בין שורות אלה...הוא המציאות שלנו המשפחות הכואבות את הכאב הקשה מנשוא, את אובדן הבן שהיה ואיננו עוד.
את הצורך להיות שם לידו, לחבק את האבן הקרה מתחתיה הוא שוכב ללא תזוזה.
והזכרונות...הצורבים את הלב דקה דקה מדי יום ושעה....
זכרו אותם/אותנו כל השנה לא רק היום!!!!!!!!!!!!

אלא איבדו את חייהם או יותר נכון בנם היה חייהם.
הורים שלא משלימים עם האבדה ולמעשה חיים את מותם.
מביע צער להורה שכל יום מבקר את קברו של בנו, חבל שהוא לא נותן לעצמו הזדמנות לחיות את שנותר לו ולהשאיר את השכול לזמן שאפר לדחות אולי, אני יודע שקל לדבר וחס וחלילה לא מבקר אבל יש הורים שצריכים עזרה נפשית בכדי להוביל אותם ולתת להם מוצא למצוא המשך לחייהם ולא רק בעברם.
ממש מדקה ועצוב.

בדיוק כמו אצלנו בבית....השכם בבוקר, בחסות החשכה...שם הוא מחכה הילד בן ה-19 לבד...מחכה לאבא שיבוא לחבק, לעטוף, להזיל דמעות...
הזמן לא מקל על הכאב, הדמעות לא יבשו, הכאב קשה מנשוא...חבקו אותנו כל השנה לא רק היום..לנו לא נועד יום הזכרון, הוא נועד לכם שלא תשכחו אותם וגם אותנו...שנותרנו עם הכאב הנורא הזה...שהילד שלנו שוכב מתחת לאבן הקרה למול רוח ים...כל כך לבד....

לא יום כיפור, לא לכתם של הוריי,
היום הזה מותם של חיילינו זה היום שאני נטרפת מעצב וכאב על לכתם של טוביי בחורינו הצעירים ,והפרחים היפים.
אני אתכם הורים יקרים באבלכם ובכאבכם .
אפשר להבין את ההורים המבקרים יום יום את החייל שנפל.
שלא תדעו עוד כאב וצער.

מְדִינָה מִקְרִית
שִקְרִית ... אַך עִבְרִית !
אַקְרָאִית, עֲמָמִית, אֲרָעִית,
מְדִינָה לְמַרְאִית.

מְדִינָה עִיזִית,
נִבְזִית, לוֹעֲזִית,
אֲחוּזַת תְּזָזִית,
יְלָדֶיה, אֲבָנֶיה, גָּזִית.

עַם מְנוּוָן,
מעֲרָכָיו מְרוּקָן
אָדִיש, רָדוּם, שַאֲנָן,
רְדוּף קוֹרְבָּן וחוּרְבָּן.

חֶבְרָה אֲרוּרָה
מְעוּרְעָרָה, רְעוּעָה,
רָעָה וגְרוּעָה
עֲמוֹרָה וגְמוּרָה.

מְדִינָה הבְּנוּיָה על כַּרְעֵי תַּרְנְגוֹלֶת
עַם השָרוּי (לנֶצַח?) בְּתוֹכְכֵי מְעַרְבּוֹלֶת -
מֶמְשָלָה בְּלִי תּוֹרָה... בְּלִי קֶמָח... בְּלִי סוֹלֶת...
סָפֵק, אִם לִבְסוֹף, תִּיוָותֵּר בְּקוֹשִי גוּלְגוֹלֶת.

נ. ב.

לא רק הממשלה הנוכחית. גם הממשלה הבאה.


מילים בסלע! כל מילה בול,! הבעיה שאתה מדבר לאנשים עם לב של אבן !

53. ל- 47 יעל, 01/12/06 16:17 כל מילה בסלע. עצוב אבל אמיתי

שיר מדהים - ספק אם יעורר מישהו מהתרדמת העמוקה ברווז במטבח, 20/03/07 22:53 יישר כוח

שיר מדויק להפליא לצערי סימה, 26/11/06 16:20 כל כך מדויק שבמקום לשיר בא לבכות

מקסים מיכאל, 12/11/06 12:48 מקסים... כל הכבוד....

אתה צודק ! מ אבל הערב רב לא זכאים ליותר ! ירמיה, סדום, 23/01/07 08:57

האודים המוצלים של השואה שבאו לכאן רק עם חולצה לעורם, כדי לבנות ולהילחם למען מדינה יהודית, מקלטל לעם היהודי לא ראו בסיוטיהם את אשר מיתחולל כאן , ערב רב מבולבלך רע ומנוכר שסוגד לעגל הזה בלבד, ובראשו ניבחריו אוסף של מושחתים מוגלי לב, חסרי יושר לב בסיסי, מישטר רשע שמאפשר לניצולי השואה לחפש את מזונם בפחי האשפה, ומנגד גדודי הפשע שהולכים ומתעבים, כנופיות מנהלות את הרחוב, ואת מסדרונות השילטון, ואין דין ואין דיין, הרצח מתפשט לרחובות ולבתים, מדינת יהודים עלק, מדינת זדים שתחלוף תחלוף מעל פני האדמה,!! ובצדק,!!

עברית שפה יפה עברית, 28/06/07 20:25 מדהים. הלשון, הניקוד ,הדקדוק, הפיסוק, האירוניה, השפה, היופי.
אמרת הכל על הכיעור עם כ''כ הרבה יופי. פשוט נהדר!

דברים כקורבנות. ל''ת דורבן, 09/02/07 18:54

שיר יפה !!!! רק חבל שהכל אמת.... ל''ת כל הכבוד, 28/06/07 11:28

אני מסכימה אתך.כל הכבוד! ל''ת שדרותית, שדרות, 21/05/07 23:36

144. אלכס ידידי מהמצב רוח בשיר שלך עוד תקום שוב הציונות (ל''ת) 01:23 28/04/07 כל הכבוד !

אלכס-כל מילה בסלע!! ל''ת אבנר, 28/06/07 19:09

המנון החדש עודד עמבר, מרכז, 21/10/06 17:52

נכון, וגם כואב ל''ת 12/11/06 08:11

גדול! ל''ת גזור ושמור, 06/12/05 08:22

שיר יפה !!!! רק חבל שהכל אמת.... ל''ת כל הכבוד, 28/06/07 11:28

ככ נכון! ככ עצוב! אלכס מבטא זאת ככ טוב! ל''ת מי היה מאמין, 28/11/06 16:02

166. ל112 המילים יפות יש מוזיקה למילים ? (ל''ת)
06:05 28/04/07 tovi

כאמא לבן יחיד שהתנדב לקרבי ועדיין משרת,אני לא מפסיקה לבכות ביום הזה.איך הורים שורדים אחר מות יקירם איך? ואני מבינה לליבם של ההורים, זה סיוט שהורג והורס כל חלקה טובה אצל ההורים והמשפחות היקרות.
שלא תדעו עוד צער - אמן.

משפחות יקרות
לשכול אין נחמה.
הספר הנ''ל הוא בשבילי ''תנך החיים''.
הייתי ממליץ לכם בחום לקרוא אותו אולי יקל על השכול במעט.
שלא תדעו עוד צער.

אוי כמה עצוב לראות כל כך הרבה צער ויגון. החיים אכזריים לפעמים, חייבים למצא כל רגע ורגע. לכל משפחות צ''הל השכולות: אנחנו עמכם, עמוק עמוק בלב. מי יתן ושעם ישראל שלא יראה עוד צער.

חסרונכם, חסרון העם כולו! אתם לא לבד. אנו חושבים עליהם יום יום. הקרבנות זה אנחנו.

it's very sad and i know it because i lost friend s and family in the army. i hope that they will not know any more sadness and that g-d will help us.

שוּם דָבָר לא רוֹגֵעַ

''אני תוֹהֶה אם לא רוֹצִים לעורר שֵדִים רְדוּמִים. הוועדוֹת הגיעו למָבוֹי סָתוּם. מעוֹלָם לא קיבלנו מידע חד-משמעי לגבי מָה שֶקָרָה. יש מִיסְתּוֹרִין רַב. אנשי היחידה מִשְתַּדְלִים שלא לדוּן בזה יותר מדי.... יֵש שְאֵלוֹת רַבּוֹת שֶאֵין עֲלֵיהֶן תְשוּבוֹת. זֶה מְשַגֵעַ''. נחשון, אביו של רז טבי זכרונו לברכה, לוחם השייטת אשר יחד עם אחד-עשרה מחבריו נהרג בפעולתה הכושלת-מרושלת של השייטת בלבנון.

''לפני כמה ימים טילפן אלי אבא, אָדָם אַלְמוֹנִי שאני לא מכירה אותו, והוא אמר לי שהוא לא ילך ביום הזיכרון לעצרת הזיכרון. אני שואלת אותו: למה ? אז הוא אמר לי : ''כִּי אֲנִי לא יָכוֹל לַשֵאת שֶאוֹמְרִים 'בָּנֵינוּ', זֶה לא 'בָּנֵינוּ', זֶה הַבֵּן שֶלִי''. דליה דורנר, שופטת בית המשפט הגבוה לצדק.

שיר זה מוקדש לסמדר ולמשה רודובסקי יבל''א, הוריו של גל ז''ל, לנחשון טבי יבל''א, אביו של רז ז''ל, לתיקי וליורם גולן יבל''א הוריו של גיא ז''ל ולזכרם של שנים-עשרה לוחמים גיבורים ואמיצים אשר חרפו נפשם ונפלו בפעולתה הכושלת-מרושלת של השייטת בלבנון. תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.

בְּדִיוּק בֵּן, בֵּן-אָדָם, בֵּן הַאָדָם,
יְצוּר בַּעַל-רוּחַ, גוּף, לֵב, רֶגֶש,
תְחוּשָה, נְשָמָה, מַחֲשָבָה,
אוֹתוֹ חוֹשֵב וסָבוּר הַצָּבָא
כִּי הִנוֹ רְכוּשוֹ הַפְּרָטִי וְכִּי לַהוֹרִים
(בּוֹא לא נֹאמַר ''כְּלָל'')
זֶה לֹא נוֹגֵעַ
אֶת מַחֲשַבְתָּם שֶל הוֹרִים,
לְאַחַר מוֹת בָּנוֹת וּבָּנִים,
בְּמֶשֶך כָּל וּמְלוֹא מַהֲלָך חַיֵיהֶם,
מַעֲסִיק הַנוֹשֵא בְּלִי-הֶפְסֵק,
מַטְרִיד לְלא-הֶרֶף,
בְּהֶחְלֵט נִיתָּן לוֹמַר בִּצְנִיעוּת גְמוּרָה : מְשַגֵעַ !
לִבְּרִיאוּתָם שֶל הוֹרִים לא מוֹסִיפִים הַכְחָשוֹת, הִתְעַלְמוּת, הִתְּנַשְאוּת, מִיסְתּוֹרִין
אֵין סָפֵק כִּי בּבְּרִיאוּתָם שֶל הוֹרִים
יַחַס תָמוּהַ, יָהִיר, מִתְנַשֵא,מְזַלְזֵל, מְנוּכָּר-מִתְנַכֵּר זֶה שֶל הַצָּבָא,
קָשוֹת גַם עָמוֹק לְהַכּוֹת טוֹב יוֹדֵעַ,
לְעִיתִּים יְשִירוֹת אַף פּוֹגֵעַ.
כִּכְלָל, בְּהֶחְלֵט אֶפְשָר, בְּוַודָאוּת אַף לוֹמַר,
כִּי שוּם דָבָר לְאַחַר מוֹת בֵּן אוֹ מוֹת בַּת,
אֵינוֹ מִתְנַהֵל יוֹתֵר עַל מֵי מְנוּחוֹת,
שוּם-דָבָר,
מְאוּמָה,
לא רוֹגֵעַ.

לכבוד שנת ה 60, חוץ מלדבר על חגיגות (אגב , הכל דיבורים, שמישהו יגיד מה עושים השנה יותר משנה רגילה), היה צריך לעשות שבוע זכרון, שבוע , בו כל יום ידברו על הנופלים של עשור אחר.
ולא מתוך אבל, אלא מתוך תודה עמוקה לחיילים ובני המשפחות שבזכותם, אנחנו חוגגים 60.

אין עצב כמו עצב ובכי על מות הבן או הבת.
התנחמו בילדיכם החיים ובמשפחתכם.

אני יודעת שאין מילים לנחם ושהזמן לא בהכרח עושה את שלו.

הלוואי שתצליחו למצוא נחמה

מחבקת מרחוק,
אני