שוּם דָבָר לא רוֹגֵעַ

''אני תוֹהֶה אם לא רוֹצִים לעורר שֵדִים רְדוּמִים. הוועדוֹת הגיעו למָבוֹי סָתוּם. מעוֹלָם לא קיבלנו מידע חד-משמעי לגבי מָה שֶקָרָה. יש מִיסְתּוֹרִין רַב. אנשי היחידה מִשְתַּדְלִים שלא לדוּן בזה יותר מדי.... יֵש שְאֵלוֹת רַבּוֹת שֶאֵין עֲלֵיהֶן תְשוּבוֹת. זֶה מְשַגֵעַ''. נחשון, אביו של רז טבי זכרונו לברכה, לוחם השייטת אשר יחד עם אחד-עשרה מחבריו נהרג בפעולתה המרושלת-כושלת של השייטת בלבנון.

''לפני כמה ימים טילפן אלי אבא, אָדָם אַלְמוֹנִי שאני לא מכירה אותו, והוא אמר לי שהוא לא ילך ביום הזיכרון לעצרת הזיכרון. אני שואלת אותו: למה ? אז הוא אמר לי : ''כִּי אֲנִי לא יָכוֹל לַשֵאת שֶאוֹמְרִים 'בָּנֵינוּ', זֶה לא 'בָּנֵינוּ', זֶה הַבֵּן שֶלִי''. דליה דורנר, שופטת בית המשפט הגבוה לצדק.

מוקדש לזכרם של שנים-עשרה לוחמים גיבורים ואמיצים אשר חרפו נפשם ונפלו בפעולתה המרושלת-כושלת של השייטת בלבנון. תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.

בְּדִיוּק בֵּן, בֵּן-אָדָם, בֵּן הַאָדָם, יְצוּר בַּעַל-רוּחַ, גוּף, לֵב, רֶגֶש, תְחוּשָה, נְשָמָה, מַחֲשָבָה,
אוֹתוֹ חוֹשֵב וסָבוּר הַצָּבָא
כִּי הִנוֹ רְכוּשוֹ הַפְּרָטִי וְכִּי לַהוֹרִים (בּוֹא לא נֹאמַר ''כְּלָל'')
זֶה לֹא נוֹגֵעַ
אֶת מַחֲשַבְתָּם שֶל הוֹרִים, לְאַחַר מוֹת בָּנוֹת וּבָּנִים,
בְּמֶשֶך כָּל וּמְלוֹא מַהֲלָך חַיֵיהֶם,
מַעֲסִיק הַנוֹשֵא בְּלִי-הֶפְסֵק, מַטְרִיד לְלֹא-הֶרֶף,
בְּהֶחְלֵט נִיתָּן לוֹמַר בִּצְנִיעוּת גְמוּרָה : מְשַגֵעַ !
לִבְּרִיאוּתָם שֶל הוֹרִים לא מוֹסִיפִים הַכְחָשוֹת, הִתְעַלְמוּת, מִיסְתּוֹרִין
אֵין סָפֵק כִּי בּבְּרִיאוּתָם שֶל הוֹרִים
יַחַס תָמוּהַ, מִתְנַשֵא, יָהִיר, מְזַלְזֵל, מְנוּכָּר-מִתְנַכֵּר זֶה שֶל הַצָּבָא,
קָשוֹת גַם עָמוֹק לְהַכּוֹת טוֹב יוֹדֵעַ,
לְעִיתִּים יְשִירוֹת אַף פּוֹגֵעַ.
כִּכְלָל, בְּהֶחְלֵט אֶפְשָר, בְּוַודָאוּת אַף לוֹמַר,
כִּי שוּם דָבָר לְאַחַר מוֹת בֵּן אוֹ מוֹת בַּת,
אֵינוֹ מִתְנַהֵל יוֹתֵר עַל מֵי מְנוּחוֹת,
שוּם-דָבָר, מְאוּמָה, לא רוֹגֵעַ.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

''לקיחת אחריות היא חלק בלתי נפרד מנורמות שיש להשריש בקרב המפקדים. היה עדיף שמפקדים בסיירת לא ימתינו לחקירת המשטרה הצבאית החוקרת, שאמורה להסתיים בשבועות הקרובים''. (ציטוט מתוך המאמר)

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

בארץ הכסת''ח
הכל עורבא פרח
''שכחתי'', ''לא זוכר'', ''עבר זמן'', ''הוא שכח''
לכולם הזכרון פתאום ברח
רק המת באמת על משכבו נח.

הגב לתגובה זו

שִימוּעַ...

כשאתה קורא בעיתון ...שהפצ''ר יערוך לקָצִין שִימוּעַ...
יודע הנך... שאתה נמצא (לפחות) במערב הפָרוּע !
חַיֵי הַבָּנִים, עֲבוּר הקצִינִים, לא היו ואינם בחזקת שַעֲשוּעַ
עָלֶה תְּאֵנָה... מִן הפצ''ר... פִּתְרוֹן בהחלט רק גָרוּעַ ! ! !

כי כשאתה שומע, שהפצ''ר יזְמִין, קָצִין לשִימוּעַ
יודע אתה שבצה''ל מכין לנו (ביסודיות) עוד טִאטוּא !
מְרִיחָה וטִיוּחַ של עוד עניין ''סוֹדִי'', רָקוּב ונָגוּעַ
כשלכל ברור, שהסוף גם לבטח, כְּבָר גָלוּי ויָדוּעַ !

כששומע הנך, שהפצ''ר מְזַמֵן, קָצִין לשִימוּעַ
קח בחשבון, כי אין זה מִיקְסָם שווא, חִזָּיוֹן רְפָאִים או תַּעְתּוּעַ
יען כי הפצ''ר יְזַמֵן קָצִין לשִימוּעַ
רק ואך אם ברצונו להשאיר (באמת ובתמים!) את העסק תָּקוּעַ
''טוב שֶהַכֶּלֶב ימשיך לָנוּם את שְנָתוֹ''
ובלבד שהכל יישאר כה אָדִיש, כה רָדוּם, כה שאנן, כּה רָגוּע,
קְרוֹב הקוֹרְבָּן לבדו יחוּש: שָסוּע... קָרוּעַ... פָּגוּעַ ...

ומי שלו כבר לא ישחק המזל
וזמנו, בעולם זה, תם חִיש מהר ואזל
יען מת, ככה סתם, מוות בִּיש ואוּמְלָל
מה גם שלא היה אִיש שלֶקָח הֵפִיק מִן המֶחְדָל
אנא חייל... אנא... אל תשאל... אל תשאל...
בצה''ל לא הפיקו לקח, לא למדו כלל מן המחדל !

כלום העלה הפצ''ר בדעתו שאולי הוא עצמו הפושע ?? ?
שכן, את האמת, אין ספק, (לפחות) הוא לבטח יודע !
יודע... שומע... מטייח... מורח...
בצה''ל לצדק מעולם לא היה טַעַם... לא רֵיחַ...
בסרט הזה, כך דומה, כבר פעם היינו...
עת כולנו יחדיו, בחדווה, בשמחה ובצוותא, את חיינו חיינו.

חייל ! אזרח ! זכור !
כשאתה שוֹמֵע שהפצ''ר עומד לערוך שִימוּעַ...
דַע לך, כי הגעת אל טַבּוּרוֹ של המַעֲרָב הפָּרוּעַ ! ! !
חזק ביותר, תמשיך לכתוב טוקבקים! ל''ת ניר, 03/07/07 13:08
אתה לא כותב עוד כי לא התחננו אליך ? תכתוב ! אני קוראת. מעיינת. מפנימה ל''ת ענבל, 23/11/07 15:36

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

לבת שבע, יוכי, אסתר ושאר המצטטים מדברי אמהות שכולות - עם כל הכאב האימהות והאבות לא צריכים לקבוע את האשמה. לפעמים ה''אשמה'', ה''טעות'' או סתם חוסר המזל הם של הנפגעים. אין אפשרות להכין צבא למלחמה ללא אימונים ובאימונים יש גם סיכונים. סיירת מטכ''ל אמורה לנווט בשטח אויב ובלי להתאמן בשטחים דומים יהיה הרבה יותר גרוע. אז החייל ניווט בשטח והחליק. זה חלק מהסיכון באימון אמת וכל הכבוד למשפחת החייל שיצאה לשטח, הבינה את הנסיבות ונמנעים מלחפש עריפת ראשים

הגב לתגובה זו

''מַעֲשֶה חָרִיג''

כשדובר צה''ל טוען שהמַעֲשֶה הוא ''חָרִיג''
אתה יוֹדֵעַ... שלְפָחוֹת עבוּרוֹ... הדִיבּוּר רק הָגִיג
WISHFUL THINKING שאין עמו שֶמֶץ קוּרְטוֹב של אֱמֶת
דוֹבֵר צה''ל... מוכן להוסיף... רק פֶּשַע על חֵטְא !

דוֹבֵר צה''ל מוכן להוסיף רק פֶּשַע על חֵטְא
כי יש בדבריו הרבה יותר מאשר בִּיזְיוֹן כְּבוֹד המֵת
לא הִתְבַּגֵּר, לא השְכִּיל לעלות מכתה א' ל-ב'
בִּזְכוּתוֹ נתן צה''ל לחִינָם לעַם גֵט !

דוֹבֵר צה''ל מכזב (לו ולנו) באופן טִבְעִי
השֶקֶר פשוט הפך לו לאוֹפִי, לטֶבַע שֵנִי
חשובים לו יותר התַּדְמִית, הדַּרְגָּה, ה''אֲנִי''
מִנְכסיו יָרַד לְגַמְרֵי, הָפַך לאֶבְיוֹן ועָנִי

ואילו אַתָּה, הקוֹרְבָּן, האֶזְרָח הקָטָן, אָנָּא הַסְכֵּת והַחְלֵט
האִם שַאֲנָן מִן הצַד בדְבָרִים רַק תמְשִיך ותַּבֵּט ?
אוֹ שֶמָא הגִיעָה גַם עֵת לשָנֵס אֶת מוֹתְנֶיך
לְמַעַן לא יִבְכּוּ... מְאוּחָר מִדַּי... יְדִידיך עֲליך !

חובה להחזיר את האמינות של הצבא בעיני האזרח --דוברת צה''ל איבדה זאת לחלוטין

כל מילה בסלע! א, 17/10/06 15:28

דובר צ.ה.ל ..המשימה בוצעה בהצלחה,למה איני מאמין להם ? מאזין, 19/08/06 12:59
דובר צ.ה.ל ,הפך להיות קול הרע''מ מירושלים (זוכרים את קול הרע''מ מקהיר ושקריו? )

הגב לתגובה זו

''ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''.

איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

לכל המגיבים היקרים,,ובמיוחד לדרוזי מתגובה 20,אנא חדלו מההכפשות ואל תשליכו על המקרה הזה ממקרים אחרים,אני ועוד חברים רבים היינו שם במקום והטעות לצערנו הייתה חוסר המזל של תמיר,היה חושך מצרים והוא בחר בנתיב צר ממנו מעד לתוך מותו.זה המקרה ומי שחושב שאסור שיהיו תאונות בצבא אז עדיף לקפל את הבסטה ולנסוע לאוגנדה,צבא חזק שיוכל להתמודד עם אתגרי המזרח התיכון המטורף חייב באימונים קשים ביותר,וחלק מהמחיר הוא בתאונות אימונים.אין פתרונות קסם,למרות הכאב על תמיר ציך להמשיך ולטפח לערכיו ולהאיץ בדור הצעיר ללכת בדרכו,,אבוי למשתמטים ולמצדדים בהםשהם המחלה הרעה של מדינתנו.תמיר היקר יהייה נצור בלבנו לנצח נצחים

הגב לתגובה זו

תנחומי למשפחת נבואני,לאבא ואמא של תמיר .תמיר כמוהו רוב הדרוזים מקרבים למען המדינה את היקר מהכל ולפעמים זה עולה להם בחיים שלהם או במקרים אחרים עולה להם בכבוד שמם כמו במקרה של סרן ר ששמו הוכבש והתקשורת חגגה שנה מלאה על דמו ובסוף נתגלה הצדק לעיני כולם ויצא זכאי ואף הוזכר בפסק הדין שהקצין ראוי להערכה על תפקודו האמיץ בתקרית ולצערי העדה הדרוזית המדינה מפקירה אותה ללא מצן שיוויון זכויות אמיתי וצודק בהיבט הכלכלי תקציבי והאזרחי משפטי כך שהתרומה שלנו כאזרחים למדינה לא מביאה את התמורות המחייבות לכן מיתוס הישראליות אצל הדרוזים הולך ונעלם והחלום הוורוד להיות שווים גם בחובות וגם בזכויות לא נראה קרוב להתממש.

הגב לתגובה זו

''הם קיבלו מכתבי אזהרה''

''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר אמא של ניצן ז''ל אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים, בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ...ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ ז''ל אשר נהרג באסון צאלים הראשון.


...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו בדרגה ובתפקיד במהרה... ! ! !
המוות. השכול. היגון. הכעס. האבל. הסבל. הזעם. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.


...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.

הגב לתגובה זו

''מעולם לא ביקשנו מהעומדים לדין, אלא לקבל אחריות פיקודית. לא אלה נורמות ההתנהגות, שלהן ציפינו ממפקדים בסיירת. אנחנו עודדנו את בנינו לשרת ביחידה, שבה מפגינים ראש גדול ולוקחים אחריות, בטוב וברע. לא ביחידה שבה מפקדים מקבלים ציונים לשבח בעת הצלחה, אולם מתנערים מאחריות בעת כשל, כשאחריותם אינה מוטלת בספק''.

משפחות שפרן, שילה, כהן וויכסלבאום הוריהם של שמרי שפרן זכרונו לברכה, אלעד שילה זכרונו לברכה, אריה (אריק) כהן זכרונו לברכה וערן ויכסלבאום זכרונו לברכה לוחמי סיירת מטכ''ל אשר נהרגו בחורבן צאלים השני 5.11.1992

הגב לתגובה זו

''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם''.

איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

דומה שבענייננו, לא ניחן חיל האוויר ברגישות-יתר כלפי משפחות צוריאנו ורוזנברג. דומה כי הדבקוּת במטרה – הרצוייה והנכונה כשלעצמה – למצוא את גורמי האסון ואת הסיבות לקריעת הכבל – הקהתה במידת מה את החוּשִים של העוסקים במלאכה כלפי חללי האסון ומשפחותיהם. צא וראה: בדו''ח וח''ק 1, שהוא דו''ח יסודי ורחב היקף, אין איזכור כלשהו ללוחמים שנהרגו באסון. הדו''ח פותח בכך שהוא מספר כי ''באימון לילה, מדרום לערד, בעת תירגול חילוץ טייס נוטש (חיט''ן) הורמו שני הלוחמים. בשלב הכנסתם למסוק נקרע כבל מנוף ההצלה, הלוחמים נפלו מגובה 50 רגל לערך ונהרגו''. גם בהודעה לתקשורת שנמסרה ב- 12.2.93, אין כל איזכור לחללים. ''שני הלוחמים'' – אפילו שם אין להם בדו''ח ההוא... 53 עמודי דו''ח, על אסון בו קיפחו את חייהם שני לוחמים מיחידה מובחרת, ואין הם אלא אובייקט אנונימי לחקירה.... ואולי זה היה המאפיין של כל היחס שניתן למשפחות באסון זה ? אנו מוצאים לאורך כל הדרך התמקדות-יֶתֶר (החשובה, כאמוּר, כשלעצמה) במִמצאים, במסקנות ובהמלצות – ומעבר לכך – התמקדות מוּעטה, אם בכלל, בבני האדם, באלו שהאסון בוער כאש בעצמותיהם, כי הילדים שלהם הם אותם ''שני הלוחמים''.

מתוך דו''ח הוועדה לחקירת נסיבות תאונת הכבל, דו''ח וינוגרד, מיום 10.8.1992, פרק ו': המשפחות מוּל צה''ל.

הגב לתגובה זו

''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.
נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות.

''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות... אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית''.
בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג באסון צאלים הראשון.

כשצה''ל מודיע ש''סיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי.
גמור. מוחלט ומושלם !
מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.

כל כך קולע תומר, תל אביב, 19/08/06 20:11

אני באמת מרגיש כאילו אני ב''1984'' של אורוול.. האח הגדול..
על איזה הפסד מדברים? הרי ניצחנו בגדול! תראו,זה כתוב בכל העיתונים,זה נשמע על ידי כל הדוברים, זה ניצחון ! כל הכבוד לצה''ל ! להתעורר, ודחוף. כי זה הכל חוץ מניצחון.


כי כשבצה''ל מודיעים ש... ''נסיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
צה''ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''

27. נער הייתי וגם זקנתי ואיני זוכר חוסר אונים כזה מימי תש'ח עד היום ל''ת משה בודק, חיפה, 17/11/06 11:50

אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד : האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
טוב תעשה אם תתעורר יום אחד, טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
תשמיע דבריך באופן בָּרוּר.
לא כמו דוֹבֵר צה''ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא. אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.

ישר כוח!! קלעת ל''ת נאוה, כואבת, 17/08/06 11:22

חייל ! אזרח ! זכור !
כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות התאונה לא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. רציני. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
צה''ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
...וכמו להוסיף חטא על פשע
מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !

תם אך לא נשלם.

גדול ל''ת גדול, 14/02/07 16:06

הגב לתגובה זו

''דרושה עזות מצח
והרבה גבהות לב לבוא ולספר להורים שכולים דברים
שאינם אמת הרגשה איומה.
תופעה זו היא אחד הביטויים
לניוון שהשתלט על חיינו.
כזב ושקר
ועשיית עוול במשפט,
בגוף כה מרכזי בחייה של החברה, כצה''ל - היא כתובת על ה''דרושה עזות מצח
והרבה גבהות לב לבוא ולספר להורים שכולים דברים
שאינם אמת הרגשה איומה.
תופעה זו היא אחד הביטויים
לניוון שהשתלט על חיינו.
כזב ושקר
ועשיית עוול במשפט,
בגוף כה מרכזי בחייה של החברה, כצה''ל - היא כתובת על הקיר המזהירה ומתריעה: אלה יפוררו את יסודות החברה בישראל וימוטטוה''
אריה אבי חיים בר-נתן, אביו של חיים בר-נתן זיכרונו לברכה.
קיר המזהירה ומתריעה: אלה יפוררו את יסודות החברה בישראל וימוטטוה''

אריה אבי חיים בר-נתן, אביו של חיים בר-נתן זיכרונו לברכה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות...''

איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ שנהרג באסון צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

ולמשפחה היקרה על עם ישראל עמכם בשעתכם הקשה ומי יתן ולא תדעו עוד צרותאלה רק אושר משאר הילדים

הגב לתגובה זו

ראש אמ''ן צריך להתפטר, ויפה שעה אחת קודם

הגב לתגובה זו

לצערי הרב שהמקרה הזה הוא מקרה אישי כך שהצבא הם אלה שדחפו את תמיר מהצוק הזה כי הם לא רוצים דרוזים ביחודות כאלה מצער לי הדבר הזה ואימות לדברים שלי כך שלא נמצאו שום ליקויים ..מי צריך לבדוק את הצירים לפני תחילת הפעילות?
מי צריך ללמוד את השטח לפני תחילת הניווט?
היתכן ואין אחראים ?
מקרה מבושל טוב מצד הצבא לצערי הרב
**נקודת מחשבה לחיילים הדרוזים

הגב לתגובה זו

הבדואים של סיני מספרים שבמצרים מרוב ''זחמה'' ,(פקקי תנועה אין סופיים של מכוניות והולכי רגל), ועוני, אם מי שהוא דורס אדם,
תמיד הוא יוכל לגייס את הצופים להעיד ש''איל מרחום ג'לטן'', המנוח היה אשם התאונה.
שהמרחום אללה ירחמו כבר לא כאן,
הנהג כאן והוא יכול לסדר את העניינים, עם העדים עם כמה לירות.
ח'רבנה, ח'רבנה.
כך נראית כל המדינה שלנו.
גם בבית המשפח שלנו , ''איל מרחום ג'לטן'',
ומי שהביא עוכר דין יותר יקר הוא הצודק.

הגב לתגובה זו

אם אפילו וועדה ממלכתית קובעת שאין בעיה עם זה שאנשים בעלי אחריות מלבד אחריות על קבלת שוחד וקבלת עטים נובעים לא לוקחים אחריות המחלה התחילה גם בצבא וגם שם רק הש''ג אשם ואם אין ש''ג אז אין אשמים .

הגב לתגובה זו

חייבים בצה''ל מפקדים בעלי ניסיון, לימוד מטעויות הוא אבי אבות הנסיון.
מפקדים חדשים הם מפקדים בלי טעיות אבל גם חסרי ניסיון, ואת הטעויות הם יעשו במערכה הראשונה.
די לתרבות עריפת הראשים. חייבים לטעות להכשל כדי להצליח.

הגב לתגובה זו

אימונים לא צריכים להרוג חיילים. נקודה.אין תאונה שבה הכל היה בסדר. פשוט אין דבר כזה. פשוט כל אחד מסדר את הענינים כדי שבפעם הבאה אם הוא יהיה מעורב אז יהיה יותר קל להוציא אותו נקי. מייצרים נורמה מפגרת שתאונות זה חלק מהמשחק.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

ברגע שתלונה בצה''ל מגיעה לשלב של האשמה של קצין בכיר,יש טבלת עצור!!!!!!!!!!!!!!!!ואפשר רק להזדיין בסבלנות, הבינותם?

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''

נעמי אונגר, אמו של ניצן אונגר ז''ל אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.

הגב לתגובה זו

''על כן ראוי לכל אם עבריה השולחת את בנה לצה''ל, לתפור לו בשולי הבגד קופסא קטנה שחורה באמצעותה תתוודע אל האמת אם וכאשר תזדקק לה חס ושלום, ותחסוך מעצמה וממשפחתה מסע ייסורים ארוך בדרך אל האמת...''
רות מור-חיים, אמא של דביר מור-חיים זכרונו לברכה.

הגב לתגובה זו

זה מאוד קל לבקר את היחידה ולאמר למה הוא מת, ומי אחראי, ואיך ייתכן שחייל נהרג באימונים. כל זה לגיטימי אבל צריך להבין שהאימונים ביחידה שמים את הלוחם במצבים קשים כתוצאה מצורך אמיתי ולא כחלק מצרכי האגו של המפקדים או היחידה. ומה לעשות, באימונים כאלה יש גם סיכון, אי אפשר, למרות שמנסים, להפוך אימונים ביחידה מובחרת לאימונים סטריליים, זה פשוט לא מייצר לוחמים בעלי היכולות הנדרשות. אני לא אומר שלא צריך לעשות הכל כדי למזער את הסיכון, כמו שעושים בכל צה''ל, אבל צריך להבין שכן, יש מצב שאין כאן אף אחד אשם אלא טעות של חייל שמעד בלילה. אז מה יכולות להיות ההצעות, לעשות ניווט יום - לא אותו דבר, לבדוק את השטח לפני - קורה בכל הצבא, מכשירי קשר - יש, ועוד ועוד. אבל אי אפשר לצפות מהמפקדים לבדוק אבן אבן וגם לא נכון לשנות את רמת הקושי של הניווט כי אז שוב לא תקבל חיילי סיירת אלא משהו אחר. בקיצור, תאונות קורות, ולפעמים הן כתוצאה של מטעות אנוש קטנה...
לסיום, אם ימצאו במשטרה הצבאית אחרת, או קיי, זה כבר סיפור אחר ובדיוק בגלל זה יש גוף חוקר.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

''כשקיבלנו את תיק החקירה, הרגשנו עלבון נורא ! שמתייחסים אלינו כמו אל ילד מפגר. זאת היתה התחושה. איך אפשר לכתוב תיק חקירה כזה ולחשוב שאנחנו נקבל את הדברים...? רמת החקירה. השפה שבה זה נכתב. השאלות שנשאלו ובעיקר אלו שלא נשאלו. התשובות שהתקבלו וכיצד הִסְתַפְּקוּ בהם. זִלְזוּל. פָּשוּט זִלְזוּל מוחְלָט ! חוֹשְבִים שֶאָנוּ מְטוּמְטָמִים ! הרי גמרנו פה בית ספר. שרתנו בצבא. פשוט עלבון לאינטיליגנציה''

בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

כורת את הענף עליו הוא יושב

הגב לתגובה זו

מהמקרה אני למד שבניווטי בודדים חייבים לבדוק כל ציר פיזית לפני תחילת כל אימון.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו