800 חיילים בשנה מתוך מדינה עם 300 מיליון תושבים הוא אובדן סביר לממשל לכן גם אנשים לא יוצאים לרחובות לקבלת פורפורציה בשנה נהרגים בתאונות דרכים שם כ 40000
בני אדם פי 50 מההרוגים בעיראק
4,000 (!) חיילים הרוגים (לחינם)והציבור האמריקני מאבד עניין. כל זאת בגלל שרוב הציבור אוהב שיאכילו אותו בכפית דרך ערוצי הטלויזיה הראשיים, בלי שום יכולת ניתוח וביקורת אלמנטריים. הממשל מנצל עובדה זו ומפמפם דרך הערוצים הראשיים בעיקר מה שהוא רוצה לשדר, וכך מצניע את מניין ההרוגים ואת היקף הדשדוש בעירק.
אותו הדבר בישראל: השטחיות והסיסמאות מעוורות את עיניי הציבור בעזרת התקשורת, שרובה צהובה.
מה שמדהים, הוא שכמו ברמת הפרט - כך ברמת הכלל. אדם שלא עוזר לעצמו - א''א לעזור לו. לא משנה כמה אחריות ניקח, כמה אנרגיה, זמן וכסף נוציא, וכמה רצון טוב, זה לא יעזור.
כך גם ברמה המדינית. א''א לעזור ולעשות מהפיכות מבחוץ. א''א לעזור היכן שלא יודעים לקבל עזרה - ובטח שלא בדרך האלימה. אני לא יודעת להגיד שזה לא נכון בוודאות שהאמריקאים שם. אולי זה נותן הגנה לאזרחים רבים. אבל משהו כאן מרגיש לא בדרך הנכונה. והחייל הפשוט משלם את המחיר.