מִשְפָּט מָרוּחַ

דמותו של אב שכול, אביו של ירון בר-דור, יָשוּב שָפוּף ושחוּח בבית המשפח הצבאי בקריה בתל-אביב, ראשו שָמוּט ונתמך בין ידיו, מאזין למהלך הדיונים והאירועים אשר הובילו לרשלנות הפושעת אשר קיפדה את פתיל חיי בנו ירון וחיי חברו ליחידה ערן, לא משה מנגד עיניי. השיר מוקדש לירון בר-דור ולערן עופר זיכרונם לברכה, חיילי סיירת מטכ''ל אשר התייבשו למוות.
''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
דַף שָטוּח
בֵּן ''מָנוֹחַ''
הֵיכָן הרוּחַ ?
(...כי ברוחם הם ציוו לנו את החיים).

אהבתי ל''ת פנינה, 18/09/06 22:52

''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
אָב שָחוּח
כְּתוֹבֶת. לוּחַ.
קֵץ בָּטוּחַ.

''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
פצ''ר. טִיוּחַ.
מצ''ח. דו''ח
חֵץ שָלוּחַ !

''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
דִמְעָה, לִחְלוּחַ
דָּם, קִילוּחַ
נְגְדַע אָשוּחַ.

''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
פֶּצַע פָּתוּח
נֹאד נָפוּח
בְּכִי מָלוּחַ.

''מִשְפָּט מָרוּח !''
קְפִיץ מָתוּחַ
סוֹף בָּטוּחַ
לֵב שָכוּחַ.

הגב לתגובה זו

''במערכת הצבאית יש קצינים מעוּלים שאני מכיר אישית... מוריד בפניהם את הכובע ושולח את ילדי אליהם בעיניים עצומות. אבל כמו בכל מערכת גדולה גדולה, ישנם לצערי גם קוצים ודרדרים שאיך שהוא משתלבים בתוך המערכת ומכוח האינרציה גם מתקדמים ומגיעים לתפקידים בכירים. ואז קורה מה שקורה שהם לא מסוגלים לקבל על עצמם אחריות. ישנם גם קצינים כאלה בצבא...''.

צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל ז''ל אשר נהרג בתאונת אימונים בבית-גוברין.

הגב לתגובה זו

''מִשְחָק מָכוּר!''

נעמי טובים, אמו של אליחי טובים זיכרונו לברכה, לוחם שמשון אשר נהרג בנפילתו לבאר, בשטח אימונים צה''לי מוכרז בנבטים, ארבעים מטר עומקה של הבאר וחמישה (!) מטרים קוטרה, באר אשר הושארה לגמרי פתוחה בשדה, בלתי מגודרת לחלוטין, ללא כל שילוט, בלי כל אמצעי אזהרה, בלי טיפת מחשבה או התראה (באר אותה מכנים בצה''ל בשם ''בּוֹר'') אמרה, בסיומו של המשפח הצבאי אשר נערך בבית-הדין הצבאי בקריה ובעקבות פסק הדין המגוחך אשר הוּטַל על הנאשמים ברשלנות אשר גרמה למות אליחי בנה ''משחק מָכוּר!''.
על משפט זה מבוסס השיר.

מִשְחָק מָכוּר!''
הַבֵּן קָבוּר.
הַלֵב שָבוּר.
הַכָּל גָמוּר.

''מִשְחָק מָכוּר!''
כָּל-כָּך בָּרוּר.
חֶשְבּוֹן אָרוּר.
יָגוֹן אָצוּר.

''מִשְחָק מָכוּר!''
מִשְפָּט עָכוּר.
הָיָה בָּחוּר...
מָה שְמוֹ ? זָכוּר ?

צה''ל הַטוֹבֵל בחֵטְא
מְכַזֵב בכַחַש לאֱמֶת
מְבַזֶה זִכְרוֹן הַמֵת
לא הִשְכִּיל לעֲלוֹת מְכִּתָּה א' לְ ב'.

אֵין נֶחָמָה !
אֵין תְחוּשָת נְקָמָה.
חֶבְרָה אֲטוּמָה
מִתְפּוֹרֶרֶת... אוּמְלָלָה.

מִשְחָק. כָּדוּר.
לִחְיוֹת אָסוּר.
נֶעֱתָּק דִיבּוּר.
הַכָּל אָרוּר.

חֶשְבּוֹן גָמוּר.

חובה לקרא, חובה לקרא. שמואל תודה לך,ושנה טובה לכולם ל''ת יואל מעין גב, 24/09/06 23:30

הגב לתגובה זו

''הייתי מצפה שמערכת התביעה הצבאית תשתף אותנו הרבה יותר, שתסביר לי את השיקולים שלה לפני שהיא זורקת פצצה של עיסקות טיעון. בניתוח קר אני מבינה, שתפקידה לייצג את הצבא ולא אותי, אבל לייצג את הצבא זה גם לייצג את רמי''.

איילה, אלמנתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

שוּם דָבָר לא רוֹגֵעַ

''אני תוֹהֶה אם לא רוֹצִים לעורר שֵדִים רְדוּמִים. הוועדוֹת הגיעו למָבוֹי סָתוּם. מעוֹלָם לא קיבלנו מידע חד-משמעי לגבי מָה שֶקָרָה. יש מִיסְתּוֹרִין רַב. אנשי היחידה מִשְתַּדְלִים שלא לדוּן בזה יותר מדי.... יֵש שְאֵלוֹת רַבּוֹת שֶאֵין עֲלֵיהֶן תְשוּבוֹת. זֶה מְשַגֵעַ''. נחשון, אביו של רז טבי זכרונו לברכה, לוחם השייטת אשר יחד עם אחד-עשרה מחבריו נהרג בפעולתה המרושלת-כושלת של השייטת בלבנון.

''לפני כמה ימים טילפן אלי אבא, אָדָם אַלְמוֹנִי שאני לא מכירה אותו, והוא אמר לי שהוא לא ילך ביום הזיכרון לעצרת הזיכרון. אני שואלת אותו: למה ? אז הוא אמר לי : ''כִּי אֲנִי לא יָכוֹל לַשֵאת שֶאוֹמְרִים 'בָּנֵינוּ', זֶה לא 'בָּנֵינוּ', זֶה הַבֵּן שֶלִי''. דליה דורנר, שופטת בית המשפט הגבוה לצדק.

מוקדש לזכרם של שנים-עשרה לוחמים גיבורים ואמיצים אשר חרפו נפשם ונפלו בפעולתה המרושלת-כושלת של השייטת בלבנון.
תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.

בְּדִיוּק בֵּן, בֵּן-אָדָם, בֵּן הַאָדָם, יְצוּר בַּעַל-רוּחַ, גוּף, לֵב, רֶגֶש, תְחוּשָה, נְשָמָה, מַחֲשָבָה,
אוֹתוֹ חוֹשֵב וסָבוּר הַצָּבָא
כִּי הִנוֹ רְכוּשוֹ הַפְּרָטִי וְכִּי לַהוֹרִים (בּוֹא לא נֹאמַר ''כְּלָל'')
זֶה לֹא נוֹגֵעַ
אֶת מַחֲשַבְתָּם שֶל הוֹרִים, לְאַחַר מוֹת בָּנוֹת וּבָּנִים,
בְּמֶשֶך כָּל וּמְלוֹא מַהֲלָך חַיֵיהֶם,
מַעֲסִיק הַנוֹשֵא בְּלִי-הֶפְסֵק, מַטְרִיד לְלֹא-הֶרֶף,
בְּהֶחְלֵט נִיתָּן לוֹמַר בִּצְנִיעוּת גְמוּרָה : מְשַגֵעַ !
לִבְּרִיאוּתָם שֶל הוֹרִים לא מוֹסִיפִים הַכְחָשוֹת, הִתְעַלְמוּת, מִיסְתּוֹרִין
אֵין סָפֵק כִּי בּבְּרִיאוּתָם שֶל הוֹרִים
יַחַס תָמוּהַ, מִתְנַשֵא, יָהִיר, מְזַלְזֵל, מְנוּכָּר-מִתְנַכֵּר שֶל הַצָּבָא,
קָשוֹת גַם עָמוֹק לְהַכּוֹת טוֹב יוֹדֵעַ,
לְעִיתִּים יְשִירוֹת אַף פּוֹגֵעַ.
כִּכְלָל, בְּהֶחְלֵט אֶפְשָר, בְּוַודָאוּת אַף לוֹמַר,
כִּי שוּם דָבָר
לְאַחַר מוֹת בֵּן אוֹ מוֹת בַּת,
אֵינוֹ מִתְנַהֵל יוֹתֵר עַל מֵי מְנוּחוֹת,
שוּם-דָבָר, מְאוּמָה, לא רוֹגֵעַ.

הגב לתגובה זו

בין הטענות הראשונות שהושמעו, לאחר מותם של אסף רוזנברג וגיל צוריאנו זיכרונם לברכה, קורבנות אסון כבל המסוק של יחידת חילוץ 669 היתה, כי הם ''לא היו מיומנים מספיק'' (טענה קלה וסימן היכר מובהק של המערכת הצבאית אשר בה הסימפטום והסינדרום של ''הקורבן אשם'' שב תמיד וחוזר. גם, אבל לא רק, משום שהקורבן כבר לא יכול להגן על עצמו). תא''ל (מיל') אמציה חן מי שהיה מפקד מתקן האימונים בצאלים אמר כי ''יש לנו צבא לא מקצועי עם כושר מבצעי לקוי''. על משפט זה מבוסס השיר.

צבא אשר אינו מקצועי ואינו מיומן

צבא אשר אינו מקצועי ואיננו מיוּמן
לא תצילנו שכחה - אף לא יצילוהו פעמיו של הזמן
לא יצילנו רהב, להג, שחץ, הבל פי מפקדיו
אשר שכול ויתמות לא עברו, כמו אם ובת, בן ואב.

לא יצילנו מצ''ח – בתישאול (לא תיחקור) של סִילוּף וזִיוּף הוויה –
לא יצילנו פצ''ר - בפיברוקה של עוד ראייה
בזריית חול לעיני הבריות... בטיפוחה של עוד אשלייה...
בטשטוש, טאטוא, מריחה וטיוח של מציאות וקיום בעייה
לא יצילוהו קצינים בביסוס ואִימוּת בדייה
החגיגה צריכה להימשך... קצין בצה''ל חייבת בהחלט להיות חוויה !
לא יצילנו ''סמוך עלי!'' של כבוד-הוד-עוד רמטכ''ל
הבא לכסות תחת קצינים (כסת''ח) ולקבור סופית את המחדל...

צבא שכזה, טוב יעשה, אם לקרב לא יצא -
כי שואה וחוּרבן ימיט על עמו ועצמו אם ירצה וגם אם לא ירצה
טוב יעשה אם ישב עם הסבתא בצוותא בכורסא מוּל האח
יספר לה צ'יזבטים ויפליג בערגה בשבחם של לוחמי הפלמ''ח
ישוֹרֵר שירי מולדת ויפצח ברינה ב''אם גם ראשנו לא שח''
ועם פינוקים, פיצוחים ושאר תפנוקים יתיימר להגן על כל זקן, על כל מך ועל דך
צבא שכזה – חומת מגן לא יהין, לא יוכל לעולם לשמֵש !
כוחו רק בפיו, אינו יודע פירוש-משמעות: מגל, חנית או חרמש.
צבא שכזה הוא האויב הגדול ביותר של עצמו – תכניותיו שלו ישבש !
מקור גאווה וחיים פסק וחדל מזמן כבר להיות –
מעיין אכזב מתגבר הוא, חרֵב ויבש.
צבא שכזה: ממורק, מצוחצח, מתחמש, מתחדש
את עובדת היותו מלך עירום לא יצליח לעד לטשטש
אֵמוּן הבְּרִיוֹת, צו הדורות, ערבות הדדית, רֵעוּת ואחוות לוחמים – מפקיר הוא ונוטש
בשדות-קרב להתמודד יוּכל רק בדומינו, דמקה, קלפים או שש-בש.

כי צבא שכזה, רשלן, טיפש, עלוּב ...ואוי ...כה אומלל
אין זכות קיום ויישות עצמו כל-כולו הִנוֹ משוּלל !
עוד טרם יצא לרדוף בשדות צר ואויב יהפוך את עצמו מְקוּלל
והוא עצם מעצמותינו, בשר מבשרנו, איך וכיצד נהיה כך מְחוּלל ?

הגב לתגובה זו

בצְבָא התְּאוּנָה והַזִילְזוּל לישראל

לזכרם של רס''ל אסף וקסמן (28), רס''ל רותם אגבר (27), סמ''ר יריב אמיתי (21), סמל ליאור רוטשילד (20) וטוראי מעיין רוטנברג (19) זכרונם לברכה.

תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.

דומה כי יותר משהפך הצבא לאוייבם של אוייבנו
הפך הוא להיות עתה לאוייב הגדול ביותר של עצמו
''סוף מעשה במחשבה תחילה'' אמירה אשר נאמרה ע''י חכמינו
יש אומרים אף קננה אי-פעם בקרבנו
הפכוהו לצבא קטל יעיל, בקיפוד חיים עצמי מצטיין, כליל וקליל
צבא כושל-מרושל-נכשל-רשלן-שלומיאלי (מה יהיה, ענני-נא, אוי אלי ?)
אשר אט-אט מצליח לחסל את עצמו ועמו.

צבא התאונה לישראל כברק פתע פוגע,
בכל אזרח, חייל, חיילת, קצין, קצינה, אדם, אשה, ילדה וילד, נוגע.
מדהים איך וכיצד בכולם מצליח צבאנו כך, באופן זה, לתעתע ?
תכונות של יהירות, זילזול בערכם-של-חיינו, במשמעות קיומנו,
חוסר-אמון, העדר ערבות, הדדיות, חיפזון, אסון, פזיזות
סִגֵל-אִמֵץ צבאנו אל חיקו, כברווז מתגעגע-מגעגע.
בנחישות ובנחרצות ממנו כמעיין-מתגבר
שטף אסונות פורץ, חודר, קורע, מְבַצֵעַ, מן הקרקע מבעבע.
במחדליו, כישלונותיו, שגיאותיו, ליקוייו, קורבנותיו
צבאנו בלי שום מאמץ, בקלות בלתי-נסבלת,
עלול אותנו כהרף-עין לשגע !
משפחה אחר משפחה בישראל,
ללא זדון, אך במוטיבציה גבוהה מאד וברוב רצון,
נכון-מוכן צבאנו בכל שעה ועת להשתולל ולאמלל
צבא רשלן, טיפש, נכשל, בלתי-מקצועי, כושל.
צבא מנומנם, מנוון, אדיש, בלתי-רגיש, שתקן, שאנן,
אשר מסוגל ויכול להפוך כל חייל מעולה ומצטיין וקצין אמיץ וטוב,
לשם של שלט ברחוב
יהא אף הלוחם מטבעו מתורגל, מסודר, מאורגן, מיומן
בין לילה או יום יהפוך לקורבן דיין אמת, קורבן מת, רחמנא ליצלן.

בצבא התאונה לישראל אין ולא יהיה, חלילה, בשום פנים ואופן, כל קיפוח
כל אחד יכול, זכאי, צריך, להרגיש עצמו לגמרי בלתי-בטוח
חוץ מזה הן לכל דיכפין גלוי וגם ידוע, על כך בוודאי אין היום כבר כל ויכוח
כי אין ולא שִמֵש צה''ל מעולם חברת ביטוח.
בכיפה, ברמה שולטים רק ה''סמוך!'', ה''אברוך'', ''במקום דרוך!''
הקידום, השעמום, המריחה, הטיוח.
לא רק חיפזון מביא אסון. גם ראש יהיר, בלתי-זהיר, מתנשא, מזלזל, זחוח.
מה הפלא, לפיכך, אם עתה בצבא התפוגגה המחשבה, גוועה לחלוטין הרוח ?
הן רק לאחרונה את פתיל-חיי מעיין, ליאור, רותם, יריב ואסף
קיפד צה''ל בהפקרות וברשלנות, קטע חיים, קרע, גדע
מתי חשיבות הזהירות בצבאנו תהפוך סוף-סוף אף למדע ?
כל אחד מחיילינו הן היה חבר, רע, אח, תותח, אדם אציל, איש-רוח, פרח, בן, אשוח
עתה כל אחד תחת רגבי אדמתנו נח, ולמעלה מנשבת כמו עֵדָה הרוח
לדאבון ויגון ליבנו דומם-שוכב-מונח לו עלם,
ובמדינתנו, מדינת חלם, שוררת אך ורק שתיקה ואֵלֶם
האם לזאת פיללנו ? לזאת ציפינו ? האם את כולנו תפש הַהֶלם ?
האם תיארנו לעצמנו שיום יבוא וכך תראה מציאותנו ? מדינתנו ? כך, בכי כל כך רע, ייראה מצב ?
כלום לא מוטב לו את חיינו מנהלים היו צבה וצב.
לבי, לבי, לישישים ולקשישים, אשר בזקנתם נאלצים, להיות עדים למתרחש, בלב כואב, דואב, חושש.
כל סבתא בארצנו וכל סב. אל לנו להשלים עם המצב.
אין זאת, אלא, כי לאחר מלחמת לבנון האחרונה נפלנו מן הפחת אל הפח
חיים זורמים-שוצפים-קוצפים ממשיכים הלאה-הלאה בארצנו.
הכל, הכל, נשכח.
למען החיים חייב, מוכרח להישכח.
האם אכן זו תקוותנו ?

הגב לתגובה זו

בביקור אבלים אותו ערך במהלך ה''שבעה'' מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, בביתה של חיה נוסבוים-רוזנברג, אמו של אסף, זכרונו לברכה, אשר נהרג יחד עם חברו גיל צוריאנו, זכרונו לברכה, עת נקרע כבל במסוק של יחידת חילוץ 669, שאל האלוף, על מפתן הדלת וטרם כניסתו לדירה, בלי כל בושה, ידיד משפחה שעמד בפתח הדלת, לשמו של בנה. האם, אשר שמעה את שאלתו של עלוּב בודינגר אמרה לו באותו מעמד: ''גידלנו עבורכם ילדים כתרנגולות בסופרמרקט''. על משפט זה מבוסס השיר.

ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....
כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה.
כפרה על חיינו... עוון כולנו... עוול כלפיהם...
בפוליטיקה, בחברה, במדינה, בבג''ץ ובצה''ל
מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם !
ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד ...בזרם מתמיד !
לנצח... לעד... כך תובטח בעירת נר התמיד...
מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות
אין מדווחים... אין כותבים... אין מוסרים יותר על התאבדויות
זה וודאי, אינו אומר בהכרח, שהן אינן קיימות
בפוליטיקה, במדינה, בחברה, בבג''ץ ובצה''ל
פשוט מתמחים בהסתרת ובהעלמת ראיות
ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל
ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול !
את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות
''הדג מן הראש מסריח !'' ...ישיחו ...יאמרו הבריות
מיטב נוער צעיר ובריא בשיא פריחת עלומיו
על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו
דור שואף דרור... צמא חיים... חופשי... רענן...
נרמס, נהרס, נדרס ונגרס באמצעות גוף מסואב שאנן
נופל שדוד ...ללא קרב מניח הנשק ...למולך מוקרב כקורבן !
אבות אכלו בוסר וחיי בנים יכלו טרם זמן
''כי במותם הם ציוו לנו...'' יחרוק התקליט הישן...
הולך סובב לו הרוח ועל סביבותיו שב
קדיש על הבן יאמר כבר לבטח האב
אין חדש תחת השמש
מה שהיה הוא מה שיהיה: היום, מחר או אמש.
השמש זרחה... הקמה בשלה... וצה''ל שחט
מי עוד זוכר שפעם חגגנו יחדיו ט''ו בשבט ?

''איש אינו כה אווילי, אשר יבחר מרצון במלחמה במקום השלום; הרי בשלום קוברים הבנים את אבותיהם, ואילו במלחמה האבות קוברים את הבנים'' הרודוטוס, א, 87.

הגב לתגובה זו

''מָנוֹחַ''

''שלושה דברים עלו במחשבה לבריאות ואם לא עלו דין הוא שיעלו... אחד מהם על המת שישתכח מן הלב'' פסחים, נ''ד.

השיר מוקדש לשופטי בתי המשפח הצבאיים באשר הם ולשופטי בית הדין ה''גבוֹה'' ל''צֶדֶק'' .
''דומה שבענייננו, לא ניחן חיל האוויר ברגישות-יתר כלפי משפחות צוריאנו ורוזנברג. דומה כי הדבקוּת במטרה – הרצוייה והנכונה כשלעצמה – למצוא את גורמי האסון ואת הסיבות לקריעת הכבל – הקהתה במידת מה את החוּשִים של העוסקים במלאכה כלפי חללי האסון ומשפחותיהם. צא וראה: בדו''ח וח''ק 1, שהוא דו''ח יסודי ורחב היקף, אין איזכור כלשהו ללוחמים שנהרגו באסון. הדו''ח פותח בכך שהוא מספר כי ''באימון לילה, מדרום לערד, בעת תירגול חילוץ טייס נוטש (חיט''ן) הורמו שני הלוחמים. בשלב הכנסתם למסוק נקרע כבל מנוף ההצלה, הלוחמים נפלו מגובה 50 רגל לערך ונהרגו''. גם בהודעה לתקשורת שנמסרה ב- 12.2.93, אין כל איזכור לחללים. ''שני הלוחמים'' – אפילו שם אין להם בדו''ח ההוא... 53 עמודי דו''ח, על אסון בו קיפחו את חייהם שני לוחמים מיחידה מובחרת, ואין הם אלא אובייקט אנונימי לחקירה.... ואולי זה היה המאפיין של כל היחס שניתן למשפחות באסון זה ? אנו מוצאים לאורך כל הדרך התמקדות-יֶתֶר (החשובה, כאמוּר, כשלעצמה) במִמצאים, במסקנות ובהמלצות – ומעבר לכך – התמקדות מוּעטה, אם בכלל, בבני האדם, באלו שהאסון בוער כאש בעצמותיהם, כי הילדים שלהם הם אותם ''שני הלוחמים''.
(מתוך דו''ח הוועדה לחקירת נסיבות תאונת הכבל, דו''ח וינוגרד, מיום 10.8.1992, פרק ו': המשפחות מוּל צה''ל).

השבח לאל ! כמה טוב... ! עד כמה זה נוח... !
שקיים בעברית המוּנַח ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוחַ''
אפשר ממנו-ממנה, מתי שרוצים, להתעלם ולברוח...
לא חייבים לזכור את שמה או את שמו ?! הן מותר גם לשכוח ? ? ?
אִם אָב... אִם אָח... אִם אָחות... היוּ לה-לו...
אִם אֵם היתה לה-לו... למי פִיתְרוֹנִים ? אוּלַי לאוֹחַ ?
יען כי אצלנו במדינה, בחברה, בתרבות, בצבא, פועל הזיכרון רק,
על סמך הפקודה: ''עמוד דום !'' ''עמוד נוח !''

השבח לאל... ! הידד... ! הללויה... !
עד כמה זה טוב... עד כמה זה נוח...
שקיימת בעברית המלה : ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוֹחַ''
אפשר ממנה-ממנו, כל אימת שחפצים, הן תמיד גם לברוח ?
לא מוכרחים לזכור שמות ? נכון ?! הרי אפשר גם לשכוח ... !
בלעדיו, בלעדיה, הן ניתן מחדש (כמעט) שוב לפרוח...
מישהו (אולי במרומים?) הרי יואיל אף לסלוח !
מה עוד שזִכְרָה וזִכְרוֹ הוא סִיוּט אֲמִיִתי. חֲלוֹם בַלָהות מתמשך....
שִיגְיָגון מצטבר... אשר מְסַכּן גם את המוֹחַ !
כל מילה חצובה בסלע ל''ת jay, centre, 19/09/06 05:15

השבח לאל ! כמה טוב ! עד כמה זה נוח !
שקיים בעברית המונח ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוחַ''
כי למען האֱמֶת וְהַשֵם, למן עת מותה ומותו,
הפכו עלינו שמה ושמו, זכרה וזכרו רק לטוֹרַח.
למי, בעצם, נותר כאן, במדינה עֲלוּבָה-אוּמְלָלָה זו, עוד קורטוב דַל של כּוֹחַ ?
דַי לכּוֹרַח !

הגב לתגובה זו

צריך להקים אנדרטה לזיכרו בחיל השריון .ליכבוד זיכרו של החייל הצדיק. ובאיזה שהוא מקום גאוגרפי מרכזי ובולט בישראל .כדי שכולם יקירו את המיקרה הזה החריג הזה .

הגב לתגובה זו

בִּצְעוֹד נְעָרֵינוּ אֱלֵי אִימוּנִים

אילו משוררנו, נתן אלתרמן, היה חי היום, לא מן הנמנע שהיה כותב את שירו ''מכל העמים'' כך. השיר מוקדש לזכרם של רס''ל אסף וקסמן (28), רס''ל רותם אגבר (27), סמ''ר יריב אמיתי (21), סמל ליאור רוטשילד (20) וטוראי מעיין רוטנברג (19) זכרונם לברכה ולשרשרת ארוכה-ארוכה נמנעת ומיותרת של קורבנות-שווא וחינם, פרי רשלנות והפקרות ארורה ופושעת בצה''ל. תהי נשמתם של הקורבנות צרורה בצרור החיים.

בִּצְעוֹד נְעָרֵינוּ אֱלֵי אִימוּנִים
אֶת חֲמַת ישראל לא שָמַעֲנוּ
כִּי אַתָּה בחרתנו מכל העַמִים
אהבְתָ אותנו ורָצִית בָּנוּ.

כִּי אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מכל העַמִים
מסִינִים, מהוֹדִים, מדֶנִים
אַך בִּצְעוֹד בָּנֵינוּ אֶל תוך בְּסִיסִים –
נְעָרִים ישראליים, בַּחוּרִים נְבוֹנִים,
הֵם יוֹדְעִים כִּי דָּמָם לא נֶחֱשָב בדָמִים –
הֵם קוֹרְאִים רַק לאֵם ולאָב: אל תַּבִּיטוּ !

ורבה דְאָגָה לדַרְגוֹת ומַדִים
וקרְיֵירוֹת קְצִינִים פן יוּפְסָקוּ
אך המשך חייהם של קוֹרְבָּנוֹת חַפִּים
אל אַסְפַלְט, פְּלָדָה וסְלָעִים יְרוּצָצוּ !

עיניהם מדברות: אַל תַּבִּיטִי האֵם, האָב, האָחוֹת והאָח
אֵיך שוּרוֹת אֲרוּכּוֹת הוּנחְנוּ...
תְמִימִים וּצְנוּעִים וידועים לַשֵם
רַק לא טוֹב לחַיִים הוּכָנוּ...

עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
אֱלוֹהֵי האָבוֹת ידענו
כִּי אַתָּה בחרתנו מִכָּל העַמִים
אהבת אותנו ורָצִית בָּנוּ !

כִּי אַתָּה בחרתנו מכל העַמִים
לְהָרֵג מוּל כסא כְּבוֹדך,
ואַתָּה את דַּמֵינוּ אוֹסֵף בכַּדִים
כִּי אֵין לוֹ אוֹסֵף זוּלָתֶך.

וְאַתָּה מְרִיחוֹ כמו רֵיחַ פְּרָחִים
ואתה מְלַטְפוֹ במִטְפַּחַת,
ואַתָּה תתבענו מִיְדֵי הַמְפַקְדִים
ומִיְדֵי השוֹתְקִים גם יַחַד !

הגב לתגובה זו

''...הם באו ואמרו לי על המינוי, וככה נתנו לי להבין ש''בזה אנחנו מבינים שהפרשה נגמרה''. באו אלי עם המינוי, חשבו שהעסק גמור.
אמרתי להם שאני לא אוציא את זה החוצה, אבל אמרתי: חבר'ה,
העסק לא גמור''

אלוף עמירם לוין בהתייחסו לאשר התחולל מאחורי הקלעים בפרשת אסון צאלים השני

הגב לתגובה זו

''משקרה האסון, היכן אחריותו של המפקד ? היכן אומץ-לבו להודות בטעות ולקחת אחריות ? תמיהה היא בעינינו ותשובה אַיִן''.

משפחות שפרן, שילה, כהן וויכסלבאום הוריהם של שמרי שפרן זכרונו לברכה, אלעד שילה זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה וערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, לוחמי סיירת מטכ''ל אשר נהרגו באסון צאלים השני.

הגב לתגובה זו

''אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית''. בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג באסון צאלים הראשון.

כשצה''ל מודיע ש''סיבות האסון ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

כשצה''ל מודיע ש''סיבות האסון ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.

כי כשבצה''ל מודיעים ש...
''נסיבות האסון ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך
או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
צה''ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''

אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד
האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
טוב תעשה אם תתעורר יום אחד,
טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
תשמיע דבריך באופן בָּרוּר.
לא כמו דוֹבֵר צה''ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא.
אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.

חייל ! אזרח ! זכור !
כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות האסון לא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !

צה''ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
...וכמו להוסיף חטא על פשע
מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !

תם אך לא נשלם.

הגב לתגובה זו

''נֶאֱסַף תִּשְרֵי''

מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל וּמֵת חוּמָּם.
גַּם נֶאֱסַף תִּשְרֵי וּמֵת עִמָּם.
רַק נִשְאֲרָה גַחֶלֶת עֲמוּמָה
שֶל אַהֲבַת הַקַּיִץ הַגְּדוּמָה.

אֶל מְעָרַת דָּוּד הַשּוּנַמִּית
תַּצְמִיד אֶת יְרֵכֶיהָ הַקָּרוֹת
אֶל חוֹם הָאֲבָנִים שֶעַל קִבְרוֹ.

מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל וּמֵת חוּמָּם.
גַּם נֶאֱסַף תִּשְרֵי וּמֵת עִמָּם.
רַק נִשְאֲרָה גַחֶלֶת עֲמוּמָה
שֶל אַהֲבַת הַקַּיִץ הַגְּדוּמָה.

וְיֶלֶד זָר הוֹלֵך וְתָר כְּמוֹ שָאוּל
אֶת עִקְּבוֹתָיו שֶל אָב וְשֶל אֱלוּל
ּוּבֶעָמוּם הוּא מֱחַפֵּש אֶת הַצָּלוּל.

לֵך יֶלֶד לֵך, אוּלַי בְּסוֹף הַמַּעֲרָב,
בֵּין יָם וְיַבָּשָה, בֵּין אָב לִסְתָו
יְאוֹר שֶלְּךָ יָאִיר בֵּין חֲטָאָיו.

מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל וּמֵת חוּמָּם.
גַּם נֶאֱסַף תִּשְרֵי וּמֵת עִמָּם.
רַק נִשְאֲרָה גַחֶלֶת עֲמוּמָה
שֶל אַהֲבַת הַקַּיִץ הַגְּדוּמָה.

חֲטָאֵי הָאִיש וְהָאִשָּה וְהַנָּחָש
חַטַּאת דָּוִד בְּאוּרִיָּה, כִּבְשַת הַרָש
וְיוֹנָתָן וְיַעְרַת הַדְּבַש...

מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל. הַקַּיִץ שָב.
סִיפּוּר שֶלְּךָ, יַלְדִּי, מַתְחִיל עַכְשָיו
עִם כָּל הַדְּבַש וְהַנָּחָש וְהָאִשָּה.

מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל וּמֵת חוּמָּם.
גַּם נֶאֱסַף תִּשְרֵי וּמֵת עִמָּם.
רַק נִשְאֲרָה גַחֶלֶת עֲמוּמָה
שֶל אַהֲבַת הַקַּיִץ הַגְּדוּמָה.


מילים: נתן יונתן
לחן: צביקה פיק

הגב לתגובה זו

''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת''

יוכי שפרן, אמא של שימרי שפרן זיכרונו לברכה, מקיבוץ נצר-סירני, אשר נהרג יחד עם חבריו, לוחמי סיירת מטכ''ל : ערן ויכסלבאום, אלעד שילה, שרון תמיר ואריק כהן זכרונם לברכה בחורבן צאלים השני.

הגב לתגובה זו

''חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו''

שאול שילה, אבא של סגן אלעד שילה זיכרונו לברכה, מקיבוץ גבעת-ברנר, אשר נהרג יחד עם חבריו, לוחמי סיירת מטכ''ל שימרי שפרן, אריק כהן, שרון תמיר וערן ויכסלבאום זיכרונם לברכה בחורבן צאלים השני.

הגב לתגובה זו

''המפקד שפלט לפני פיקודיו ביום האסון שהצבא אינו חברת ביטוח שבר את האמונה בערבות ההדדית וקבע מחיר שיש לשלם בעד האימונים. אם כן מדוע באמת ירצו ההורים לשלוח את בניהם אליכם... ?''

נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה, ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.

הגב לתגובה זו

''דרושה עזות מצח
והרבה גבהות לב לבוא ולספר להורים שכולים דברים
שאינם אמת הרגשה איומה.
תופעה זו היא אחד הביטויים
לניוון שהשתלט על חיינו.
כזב ושקר
ועשיית עוול במשפט,
בגוף כה מרכזי בחייה של החברה, כצה''ל - היא כתובת על הקיר המזהירה ומתריעה: אלה יפוררו את יסודות החברה בישראל וימוטטוה''

אריה אבי חיים בר-נתן, אביו של חיים בר-נתן זיכרונו לברכה אשר נהרג בטעות מירי מפקדיו בלבנון.

הגב לתגובה זו

מִסְפֵּד

הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

הַשְכוֹל מִסְתוֹפֵף בְּעִמְקֵי אָהֳלֵינוּ.
הָיָה בִּנְתִיבֵנוּ הַשְכוֹל כְּעָמִית –
נוֹשֵא בְּכַּפָּיו אֶל חֶשְכַת אֲבֵלֵינוּ
נֵר יָגוֹן, נֵר גָּאוֹן – אֵש-תָּמִיד.

משה טבנקין.

הגב לתגובה זו

''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם''.

איילה, אלמנתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

שְתִיקָה

''ביודענו שאין מקום בארץ לכאב שלנו ואנו מושבעים להגיד ולדרוש – אמרנו קץ לשתיקה ולוּ במחיר מאבק שיכתוש אותנו, הקורבנות החיים, ואף במחיר קטיעת ההשתייכות לאותה חברה, שקיומה ידרוש שתתלכד נגדנו ותגן על תדמיתה של המדינה. הרי כאן, כמו בשואה, מאחורי כל דלת מאמינים שהמכה תדלג ותנחת על אחרים , ולא פורצים החוּצה לעצור אותה. השואה כתשלובת של ההשתקה וההכחשה שבה אלינו על כל תיסמונותיה''. נעמי אונגר, אמו של ניצן זיכרונו לברכה, אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים, בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת 'מערכות'.

''מיום מותו אני נוסעת לבדי וזועקת את שמו בקולי קולות. כל כבישי הארץ מהצפון ועד הדרום שמעו כבר את הזעקה של שמו ושום דבר לא קרה. לפי גודל הזעקה כבר צריך היה לקרות משהו... היום בנוסעי, אני מטה אוזן לקולן של המכוניות. נדמה לי שכל מכונית שניה צועקת. יש לי הרגשה שיבוא הרגע והכבישים לא יבלמו יותר את הזעקות ומישהו יצטרך לשמוע. בינתיים אין בכוחי לעשות דבר. את כל המכתבים כתבתי. החוקים הם שקובעים כרגע. צה''ל יכפה עצמו בדרכו ויעמידנו על המוגמר חוץ מאם יקרה נס חנוכה''.
שולה מלט זיכרונה לברכה, ''אמא של ילד'', אמו של אמיר מלט זיכרונו לברכה אשר נהרג כתוצאה מ''משחקים'' אותם נהגו ''לשחק'' בבסיס חיל האוויר בחצרים.

כשבית המִשְפָּט העֶלְיוֹן שוֹתֵק –
שוּתָּף מָלֵא הוּא לפֶשַע.
אֶת אֵמוּן העַם בכֵּס הַצֶדֶק
הוּא שוֹחֵק ומוֹחֵק
- תְּחִי מַמְלֶכֶת הרֶשַע !

שְתִיקָה אִילֶמֶת,
אוֹ שְתִיקָה רוֹעֶמֶת,
מַשְמָעוּת הִיסְטוֹרִית לָהֶן - אַחַת ויְחִידָה :
נֶחֱרָץ שוּב גּוֹרָל לשֵבֶט אוֹ חֶסֶד
שֶל אֵם עִבְרִיָה וּתְּמִימָה.

תודה,אין מילים ,מזדהה לחלוטין. ל''ת
שרה.א, 14/03/06 11:02
הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

''אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית''.

בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג בחורבן צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''
נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה עת שהה במאהל במהלך תרגיל בצנחנים.

הגב לתגובה זו

''היו לוֹ פָּנִים מוּבָסוֹת''.
אסתר בר-נתן, אמו של חיים בר-נתן ז''ל, כאשר ראתה את פני בנה לאחר מותו.

הגב לתגובה זו

כמה כסף הרוויח ביה''ח ? ואיזה אסון היה קורה אם ביה''ח היה מחויב בחוק לתרום למשפחה המסכנה? ביה''ח הוא אומנם מוסד ''ללא מטרות רווח'' לצורך מס,אך פקידיו הבכירים עתירי רווחים ויוכלו לחלוק את הקופה היפה עם המשפחה האומללה,גם המכונאי משלם עבור חלפים ולא פוצח בקמפיין לתרומת חלפים

הגב לתגובה זו

''אני כועסת.
אני בהחלט כועסת.
מה שקרה לא היה צריך לקרות.
הדברים שהרמטכ''ל (האהוד הברק) אמר,
על כך שתאונות עוד יקרו,
מאד מכעיסים אותי.
אני מרחמת על החיילים שירו את הטיל לפחות כמו שאני מרחמת על עצמי,
אבל מישהו בדרגים הגבוהים אשם.
אני יכולה להבין שכשיוצאים למלחמה,
יש עניין של חיים ומוות,
אבל המקרה הזה לא היה צריך לקרות.
נתתי את הדבר הכי יקר שהיה לי והדבר היחיד שביקשתי היה שישמרו עליו. המערכת נכשלה בזה כישלון מוחלט''.

חווה, אמא של ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו, לוחמי סיירת מטכ''ל, שמרי שפרן זכרונו לברכה, אלעד שילה זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה נהרג בחורבן צאלים השני 5.11.1992

הגב לתגובה זו

כְּשֶאוֹמְרִים לָכֶם: ''שֶלא תֵדְעוּ עוֹד צַעַר''

''בעצב תלדי בנים'' (בראשית, ג', ט''ז)

כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר...''
אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם –
רב וגדול הוא הפַּעַר
הן כְּסִיל לא יבין זאת... לא אֱווִיל... לא שוֹטֶה...
וודאי לא אִיש בַּעַר
סָגוּר הלב ונָעוּל...
מוּגָף לוֹ השַעַר.

כי כשהם אומרים לכם: ''אנחנו כל-כך משתתפים בצַעַר...''
אתם מרגישים עד כמה כבד היגון, עמוקה התהום, רחב הוא הפַּעַר
אמת כּוֹאֶבֶת. נוֹקֶבֶת. חוֹצֶבֶת. צוֹרֶבֶת. דוֹאֶבֶת. שוֹאֶבֶת. חוֹתֶכֶת כתַּעַר.
כְּלוּם אָכֵן, בְּאֱמֶת וּבְּתָמִים, זֶהוּ מַגָּש הכֶּסֶף, שאליו נתכוונו הנַעֲרָה והנַעַר ?

לֵילוֹת קְרִירִים... לֵילוֹת קָרִים...
לֵילוֹת יְקָרִים...
לֵילוֹת קְפוּאִים... לֵילוֹת צוֹנְנִים...
לֵילוֹת מַקְפִּיאִים...
לֵילוֹת סוּמִים... לֵילוֹת חֲמוּסִים...
לֵילוֹת כְּמוּסִים...
לֵילוֹת טְרוּפִים... לֵילוֹת קְטוּפִים...
לֵילוֹת רְדוּפִים...
לֵילוֹת שְקוּפִים... לֵילוֹת כְּסוּפִים...
הלְבָנָה חצי-סַהַר
רוֹגֵש הלֵב והוֹמֶה... מָלֵא רוּחוֹת סַעַר
הֵן איש חָכָם לא יבין זאת... לא שוֹטֶה... אף לא איש בַּעַר
אָטוּם הלֵב וחָתוּם...
איש לא יבוא בּוֹ, בשַעַר.

כי כשהם מאחלים לָך, לְך, לָכֶם: ''הלוואי שלא תדעו עו_ד צַעַר''
אתם יודעים... עמוק בתוך הלב פנימה...
כִּי מֵרוֹב קוֹרְבָּנוֹת...
הֵם אֵינָם מְסוּגָלִים אֲפִילוּ
...לִרְאוֹת אֶת הַיַעַר.

הגב לתגובה זו

הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

לֵאָה אוֹמֶרֶת,
שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
יוֹדְעִים,
כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.

כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.

שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.

יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.

אַך מָה שֶלֵאָה לא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זאת יוֹדַעַת...
הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.

לאה צוריאנו, אמו של גיל צוריאנו זכרונו לברכה, חייל יחידת החילוץ 669 אשר יחד עם חברו אסף רוזנברג זכרונו לברכה נהרג עת כבל החילוץ הפגוּם אשר נשא אותם מתחת למסוק נקרע.

הגב לתגובה זו

בוכה יחד אתכם, שלא תדעו יותר צער

הגב לתגובה זו

בתור קצין בכיר ואבא לחייל ביחידה
מובחרת היום ולעוד 2 ילדים שבקרוב יעזבו את ארה''ב הנוחה ויעלו כדי להתגייס:

חיזקו ואימצו
גידלתם משפחה לתפארת
ליבי עימכם

הגב לתגובה זו

יקרים,
קראתי ודמעתי על הילד היפה הזה, הנדיב כל כך, זכיתם לחיות לצדו מעט שנים ומנסיון של משפחה שכולה אני מעיזה להעיד, שלא שוכחים, לא מפסיקים לאהוב ולהתגעגע, וזכר האהוב ונשמתו ממשיכה ללוות תמיד, בתוכנו פנימה ובסימנים אחרים שאם תהיו קשובים, תראו אותם - תודה לכם על שגידלתם נער מופלא שכזה - על בנים ובנות שכמותו גאוותנו ובהם כוחנו - בחייו הסב אושר וגאווה ובמותו הוא נתן חיים, יהי זכרו ברוך - אני מחבקת אתכם ושולחת לכם תנחומים ותפילה שתתחזקו ותתברכו בדור חדש של נשמות כה מיוחדות כמו של מעיין שקצת יפיגו צערכם

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הלב בוכה ודואב,אולם הנחמה היחידה היא שמעיין נתן ל8 אנשים אפשרות לחיות עם אבריו שלו ,איזה גיבור ואיזו משפחה שגידלה אדם כזה,מלח הארץ.משמיים תנוחמו.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

''מעין גנים באר מים חיים''
אפשר להרגיש כמה מיוחד אתה ע''פ התגובה הרגשית של המגיבים אשר בחרו להגיב לאחר קריאת הכתבה בהקדשת שיר, לך, על מי שהיית בחייך, על מותך והחיים שנתת אחרי מותך. נוח בשלום על משכבך.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

כאשר אדם עובד מחוץ לטנק, לאחר/ים אסור להיות בתוכו ואו לנתק מצברים

הגב לתגובה זו

עד מתי נבכה על חיילים -ילדים שנהרגים סתם? כל המפקדים בצה''ל מקטן ועד גדול צריכים להבין שכל טעות כזו היא פגיעה במורל של כל העם! הרימו את הכפפה ותיישמו :'' סוף מעשה במחשבה תחילה'' .

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

לפעמים קשה להתמודד עם החיים אבל הרבה יותר קשה להתמודד עם המוות.
מאחל למשפחה שיידעו איך להמשיך לחיות את חייהם.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

תקראו לי אדם קר
אבל בדרך כלל אני אומר
חבל ומעביר דף
בלי יותר מדי שירה בציבור כמו שיש
בתגובות פה למטה.
אבל הפעם אפילו
אני הזלתי דמעה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

לדני ואילן וההורים מאוד הצטערתי לשמוע על האסון הכבד שקרה לכם אני אישית גם נפצעתי בתאונת עבודה על הטנקים בזמן השירות הסדיר. לי היה יותר מזל אבל כאב לי לשמוע על מעיין שאותו אני זוכר בתור ילד קטן וחמוד בכתה א.
שלא תדעו עוד צער לעולם
ממני עמית בן דוד
חברכם לכתה לשעבר

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

נראה בתמונה בחור נהדר ועם חוש הומור.
תנוחמו מן השמים, ושלא תדעו יותר צער.

הגב לתגובה זו

הלוואי וכולנו היינו כמו המשפחה הזו.

הגב לתגובה זו

חבל על כול לב יהודי שנופל ללה מעשה תאונה מחרידה אני חושב שאין מספיק בדחות בצבא לצערי

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

איזה ילד מדהים :[
תודה רבה להורים שהבאתם את המלאך הזה לעולם. ועקב כך הוא גם נלקח מהר- כדי להיות עם אלוהים.
הוא ימשיך לחיות בתוך האנשים שקיבלו את האיברים שלו.


אתם מדהימים.
משתתפת בצערכם ;(

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

משתתף בצער המשפחה - מזכיר לי תרגיל אוגדתי 1977 בסיני. בתור משק הנדסה עמדנו עם הנגמש בפתח שדה מוקשים לסמן לטנקים היכן להכנס. אחד מהם שכח לישר את הקנה ואז ראיתי לראשונה קנה טנק ממרחק 15 סמ מהפנים שלי. למזלי הנגמש עמד באלכסון ובמקום שהקנה יפגע במכסה הצריח ויהרוג אותי הוא פגע במקלע ה 05 וזרק אותו. זה לקח כמה שניות וגדוד הטנקים המשיך לנוע כאילו שום דבר לא קרה.

הגב לתגובה זו

נראה נער זהב.....

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

מעיין כל כך עצוב לי :( אי אפשר לתאר את הכאב הזה :( תמיד היית כל כך מיוחד...אני זוכרת את העיניים האלה...שכל כך היפנטו אותי.... תנחומיי למשפחה לחברים ולקיבוץ...מי ייתן ולא תדעו עוד צער...יהי זיכרו ברוך

הגב לתגובה זו

מוות כל כך מיותר ומטופש. איך זה קורה שוב ושוב לעזאזל? איך?

הגב לתגובה זו

הוא היה בן אדם מדהים אכפתי
כולם אהבו אותו כי הוא היה בן אדם כל כך מדהים אכפתי עוזר ואוהב

יהי זכרו ברוך

אחת שהכירה אותו טוב מאודד

הגב לתגובה זו

הַגִּידּו חֶבְרַיָּא, מַדּוּעַ ?

הַגִּידּו חֶבְרַיָּא מַדּוּעַ
בְּרַעַם תּוֹתָח הַחוֹלֵף
נִשְמַע עוֹד הַהֵד שֶל גַעְגּוּעַ
עוֹלֶה בַּשְדֵרוֹת שֶל הַלֵּב ?

הַגִּידּו חֶבְרַיָּא מַדּוּעַ
צוֹמְחִים הַפְּרָחִים בִּשְדוֹת בָּר ?
כָּל פֶרָח זֶה אָח שֶהִנִּיחַ
אָחוֹת יְקָרָה שֶאָהַב.

הַגִּידּו חֶבְרַיָּא מַדּוּעַ
תָּמִיד הוּא אִיתָּנוּ הָאָח ?
אֲנַחְנוּ נַעֲבוֹר עִם הָרוּחַ
אֶת זֶה שֶנָּפַל לֹא נִשְכַּח.


מילים: שמואל פישר
לחן: עממי

הגב לתגובה זו

הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים

הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים, אֲבָל לַקֶצֶּף אֵין זוֹכֵר
זוּלַת הַהֵם, אֲשֶר עָבְרוּ עִם רוּחַ לַיְלָה מְאַחֵר
מזִיכְרוֹנָם הוֹא לְעוֹלָם לא יִימָחֶה,
לא יִימָחֶה.

הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

כָּמוֹהוּ גַּם, עַל חוֹף לִבָּם, רַטָט אָז מַשֶהוּ חִיוֵּור,
וְהֵם רָשְמוּ בְּתוֹך הַחוֹל, כְּשֶהַיָרֵחַ העוֹבֵר
הֵאִיר פִתְאוֹם, פָּנִים זָרוֹת וּשְחוֹק רָפֶה.

הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

היו שָם קוֹנְכִיּוֹת רֵיקוֹת, שֶנַהֲמוּ קִינָה שֶל יָם,
ובֵּית עָלְמִין עַל הַגְבָעוֹת
וְשְנַיִים שֶחָלְפוּ דוּמָם
בֵּין החָצָב וְהַקְבָרִים וְהַשִקְמָה.

הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

מילים: נתן יונתן
לחן: נחום היימן

הגב לתגובה זו

לזיכרו של מעיין רוטנברג זכרונו לברכה ת. נ. צ. ב. ה.

כותבת קוראה בשם תקוה, ''מעיין, היית בן אדם מדהים''
בגילך הצעיר, וודאי היית עדיין, עלם חמודות, בחור כה חביב ותמים
ילד-חמד, עירני, רציני, קשוב וחרוץ, אוהב חיים ונעים.
עם מוות נמנע, סתמי, מיותר, קשה פי כמה וכמה להשלים !
מי אנחנו כי נאמר לצבא הגדול : מתי סוף-סוף תגיע אף עת בה תלמדו להחכים ?
תקופה בה לא תמתינו, לא תחכו לימות משיח, בה מתים מקברם אולי נחייה ונקים.
אבלים, אילמים, כואבים, דואבים, המומים, נדהמים,
לנוכח קציר-דמינו לגמרי-לגמרי נמנע, סתמי, מיותר, מחיר דמים של מיטב הבנים
אובדן בלתי-יאומן, בל-ישוער, בל-יתואר בתאונות אימונים
מגפה אשר פשתה כאן, עכשיו ועתה בצבא,
על כל צעד ושעל, בכל-אימון, בלי-רחם, בלי-הפסק, את צה''ל שלנו,
צה''ל אדיש, שותק וטיפש מכה.
פוקדת את צבאנו בלי-הרף, בלילות, בימים, בפרט בשבועות האחרונים.
אנו נותרנו פעורי-פה, הלומי-יגון, במערכה לחלוטין בודדים, גלמודים, יתומים.
עד כמה איום, עד כמה נורא הדבר, כאשר הורים נאלצים לומר 'קדיש' על בנים
את מחשבותינו טורדות-נוקבות-מנקבות אינספור שאלות ''אם''.
בנשמה ובלב שוררת תחושת חידלון, קיבעון, קיפאון
דומה כי ''בזכות'' הצבא, חיינו הפכו ישימון, ירדו לטימיון
עצב, קצף, שכול, יגון, שאט-נפש, בירא עמיקתא, תהום נשיה, מפח.
כלום ייתכן כי אכן בכל-זאת יש לנו צבא כה לא מוצלח ? כה לא יוצלח ?

28. יהי זכרך ברוך מעיין תקוה, 30/11/07 22:22
תנחומיי למשפחה לחברים ולקיבוץ...מעיין היית בנאדם מדהים וכל כך חבל שככה החיים לקחו אותך פרח...יהי זכרך ברוך...
מי יתן ולא נדע עוד צער...

הגב לתגובה זו

...והיה
בהגיע שעתך ללכת...
כי תִיפּוֹל ותִיבּוֹל כעַלֶה בשַלֶכֶת
ולהמשיך לא תוּכַל עוד הלאה...
תִיקָרֵא לעמוד
לפני בית-דין של מעלה.

מוטב שתדע מבעוד יום מה צפוי
אחרת תעמוד שם בראש חפוי.

שם לא ישאלוך אם צברת הון רב
או אם נפלת כגיבור בקרב
אם צדיק או אם רשע היית
שאלה אחת בלבד ישאלוך:
אם לפני מותך
חיית !

הגב לתגובה זו

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !

רְאִי, אֲדָמָה

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ... לא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיוֹת שֶל כּוּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד :
פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּמֶש מִנְּשִיקָתָה רִאשוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶיָדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בּוֹקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.

הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבוֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ?

וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתוֹ !
מֵאָה שְעָרִים הוֹד וָכוֹחַ, קוֹדֶש לְעַם מְכוֹרָתוֹ !
בָּרוּך קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כּוֹפֶר חַיֵינוּ בְּהוֹד...
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !

שאול טשרניחובסקי

תל-אביב, 3.9.1938

עצוב,וכל כך נכון... ל''ת רונית, 25/08/06 09:31

איך לא תבושי מדינה שאננה לרמוס את ילדיך ל''ת מ/שה, פ''ת, 24/09/06 23:32

ראי אדמה רעות, מרכז, 17/09/06 21:51 אי אפשר לאמר זאת נכון יותר

אולמרט ''בזבז'' ילדים של אחרים. ל''ת
לילדים שלו יש, פטור מצה''ל, 24/07/07 16:05

הגב לתגובה זו

שְשוֹנִי הזָעִיר... הַפֶּרַח
שֶטִיפַּחְתִי בְּיַד חֲרֵדָה
בְּגִינַת חַיי הַשוֹמֶמֶת,
בְּאַדְמַת חַיי הַכְּבֵדָה.

שְשוֹנִי הזָעִיר ! יָדַעְתִּי,
לא יִמוֹט החוֹק האַכְזָר;
כּל טִיפָּה שֶל טַל לְהַדִיחַ
בְּנִיטְפֵי דְמָעוֹת אֵין מִסְפָּר.

זוֹ הַדֶרֶך - אֲחֶרֶת אֵינֶנָה,
בָּה לַלֶכֶת, לַלֶכֶת עַד תּוֹם;
וְלִזְכּוֹר, וְלָשִיר, וְלִכְּמוֹהַ
וְלִזְכּוֹר, וְלִידוֹם... וְלִידוֹם...

רחל
סוף קיץ, תר''ץ

הגב לתגובה זו