הייתי שואלת למה ? למה ? למה ?
למה זה קרה ? למה זה היה ''צריך'' לקרות (כדברי אנשים אחדים)

הגב לתגובה זו

מעיין אני כל כך מצטערת שלא דיברתי איתך לפני...כשהייתה לי הזדמנות...שלא סיפרתי לך איך הרגשתי...כנראה שהטעות הזאת תלווה אותי ותכה בי כל החיים...עכשיו אני מבינה שאסור לדחות שום דבר, שאסור לתכנן כי דברים קורים...משתבשים...ואין אפשרות להחזיר את הגלל לאחור...יהי זכרך ברוך פרח...אף פעם לא אשכח את החיוך שלך, את העיניים היפות האלה...תנחומיי לשפחה לחברים ולקיבוץ...... :( תרומת האיברים שלך אצילית ומרגשת עד דמעות, אני באמת מצדיעה לך...הלוואי ואתה יודע...עכשיו

הגב לתגובה זו

זל של החייל הצדיק ..יש להקים אנדרטה לזיכרו בחיל השריון ובמקום בולט כול שהוא בישראל .ולציין את המיקרה החריג הזה .

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

אני מניח שזה אחד מכם.
תודה לכם, אתם עושים עבודה טובה.

הגב לתגובה זו

אשכנזי רמטכ''ל גרוע.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

לְהַרְאוֹת לָהֶם מְאֵיפה מַשְתִּין הַדָּג...

''וימן ה' דג גדול לבלוע את-יונה'' יונה ב' 1.

השיר מוקדש להורי חורבן המסוקים ולהורי חורבן השייטת.

לְהַרְאוֹת לָהֶם מְאֵיפֹה מַשְתִּין הַדָּג...
לא לַתֵת לָהֶם את העונג לִפְצוֹחַ בשיר בעֵת קידומם של קצינים בכירים שֶכָּשְלוּ
בְּרִינָתָם-רִנְנָתָם-צה''לתם: ''יֵש לִי יוֹם יוֹם חַג!''
אָנָּא שְמוֹר על קוֹר רוּחַ, בִּנְחִישוּת, נֶחֱרָצוּת, עִקְבִיוּת, הַתְמָדָה, בִּתְבוּנָה נְהַג !
והעיקר: אל תחֱשֶה ! בַּל תִשְקוֹט ! אַל תַנוּח ! אל תַחֲרִיש, חֲלִילָה וחַס !
אל תעש כמצוותם וכרצונם - אַל תִּישָאֵר אִילֵם כדָג !

לְהַרְאוֹת לָהֶם מאַיִן מַשְתִּין הַדָּג...
לא לאפשר להם לרְקוֹד ולְרַקֵד על דָּמְך...
דָּם-שָוְוא, דָּם-חִינָם שֶל בִּנְך, שֶל בִּתְך ...ולהמשיך לחגוג עד הגג !
אַל תִתֵּן לָהֶם להתייחס אליך מָשָל היית ''מִסְכֵּן'' ומִטְרַד,
''שוֹמוּ שָמַיִים!'', ''יִשְמוֹר אֱלוֹקִים!'' ''לא עלינו!''
''אָב שָכּוּל!'', ''אֵם שָכּוּלָה'', בַּעַל מַבָּט מְזוּגָג, מְזוּרְגָג
...זָכור את אשר עשה לך אגג !
לְהַרְאוֹת לָהֶם מהֵיכָן מַשְתִּין הַדָּג...
לתבוע מהם דין וחשבון, להוכיח להם כי לא הם אדונים על בנך אשר נרצח או נהרג.
אל תחמול על עצמך, בהרגשה או אשליה כי עם חלוף השנים הכאב (כמעט) פָּג
המלאך גבריאל הן שומר עליך, בנְהָרָה במָרוֹם מִִמַעַל חָג
אַל-נָא תְהֵא לפיכך כלל מוּדְאַג !
לְהַרְאוֹת לָהֶם מאיפה מַשְתִּין הַדָּג
לא להעניק להם את העוֹנֶג לאַלֵץ אותך לחיות בארצך עָנוּד תָּג, כמו אֲסִיר השָפוּט בגוּלָאַג !
אל תאפשר להם למנוע מבעדך להגיע לגִיל קָשִיש ומוּפְלָג
הם הן היו רוצים להשליכך לבּוֹר, לדחוף ולדחוס גופתך בכוח, לֶאֱטום אותך בְּחוֹפְזָה,
מוּטָל, מְקוּפָּל, מְגוּלְגַל, מְדוּבְלָל, מְנוּטְרָל, רוּחַ-חַיִּים כָּלִיל משוּלָל,
שָכוּב פְּרַקְדָּן כִּדְבָעֵי, אָרוּז לנֶצָח בתוך סַרְקוֹפָג !
או לְפָחוֹת, שֶכְּמוֹ סוּכָּר בתוך סֵפֶל - תיעלם ותיגוז
תיהפך לאֲוִויר ! לרִיק ! לְשוּם-כְּלום ! למְאוּם !
להוֹקוּס פוֹקוּס אשר בין רֶגַע... חִיש מָג !

להראות להם מאיפה מַשְתִּין הַדָּג...
מין קֶסֶם כזה... אשר חִינוֹ עם הזמן,
לא הוּעַם... לא הוּפָג...

הגב לתגובה זו

רשלנות פושעת..זלזול בילדים שלנו..
מיטב הנוער מתגייס לצבא
מה התוצאה?
עוד מוות ידוע מראש ומיותרת
כי המפקד היה מאוד ''עסוק''
בלשחק את החשוב
ולא שמר על הוראות בטיחות
בזמן אימונים
הצבא בודקת את עצמה
איזה קצין בכיר בודק מה??????...
מה שלא ייוודא לעולם
ומה שחמור עוד יותר
לא יבוא על תיקונו!
ד''א גם המשטרה מקימה ועדות חקירה על עצמה..ו התוצאות לא מאחרות לבוא
שליליות ביותר לכוון של לטאטא מתחת לשטיח
ומה שחמור גם שם אין ישועה!!!
עד מתי?!

הגב לתגובה זו

בצבא התאונה לישראל

לזכרם של רס''ל רותם אגבר (27), סמל ליאור רוטשילד (20) וטוראי מעיין רוטנברג (19) זכרונם לברכה. תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.

דומה כי יותר משהפך הצבא לאוייבם של אוייבנו
הפך הוא להיות עתה לאוייב הגדול ביותר של עצמו
''סוף מעשה במחשבה תחילה''
אמירה אשר נאמרה ע''י חכמינו
יש אומרים אף קננה אי-פעם בקרבנו
הפכוהו לצבא קטל יעיל, בקיפוד חיים עצמי מצטיין, כליל וקליל
צבא כושל-מרושל-נכשל-רשלן-שלומיאלי (מה יהיה, ענני-נא, הוי ואוי אלי ?)
אשר אט-אט מצליח לחסל את עצמו ועמו.

צבא התאונה לישראל
כברק פתע פוגע,
בכל אזרח, חייל, חיילת, קצין, קצינה, אדם, אשה, ילדה וילד, בם נוגע.
מדהים איך וכיצד בכולם מצליח צבאנו כך, באופן זה, לתעתע ?
תכונות של יהירות, זילזול בערכם-של-חיינו, במשמעות,
חוסר-אמון, העדר הדדיות, ערבות, חיפזון, אסון, פזיזות
סִגֵל-אִמֵץ צבאנו אל חיקו, כברווז מתגעגע-מגעגע.
בנחישות ובנחרצות ממנו כמעיין-מתגבר
שטף אסונות פורץ, חודר, קורע, מבצע, מן הקרקע מבעבע.
במחדליו, כישלונותיו, שגיאותיו, ליקוייו, קורבנותיו
צבאנו בלי שום מאמץ, בקלות בלתי-נסבלת עלול אותנו כהרף-עין לשגע !
משפחה אחר משפחה בישראל,
ללא זדון, אך במוטיבציה גבוהה מאד וברצון,
נכון-מוכן צבאנו בכל שעה ועת לגמרי לאמלל
צבא רשלן, טיפש, נכשל, בלתי-מקצועי, כושל.
צבא מנומנם, מנוון, אדיש, בלתי-רגיש, שתקן, שאנן,
אשר מסוגל ויכול להפוך כל חייל וקצין טוב,
יהא אף מטבעו מתורגל, מסודר, מאורגן, מיומן
בין לילה או יום לקורבן דיין אמת,
קורבן מת, רחמנא ליצלן.

בצבא התאונה לישראל אין ולא יהיה, חלילה, בשום פנים ואופן, כל קיפוח
כל אחד יכול, זכאי, צריך, להרגיש עצמו לגמרי בלתי-בטוח
חוץ מזה הן לכל דיכפין גלוי וגם ידוע, על כך בוודאי אין היום כל ויכוח
כי אין ולא שִמֵש צה''ל מעולם חברת ביטוח.
בכיפה, ברמה שולטים רק ה''סמוך!'', ה''אברוך'', ''במקום דרוך!''
הקידום, השעמום, המריחה, הטיוח.
לא רק חיפזון מביא אסון.
גם ראש יהיר, בלתי-זהיר, מתנשא, זחוח.
מה הפלא, לפיכך, אם בצבא עתה לגמרי גוועה לחלוטין הרוח ?
הן רק לאחרונה את פתיל-חיי מעיין, ליאור, רותם,
קיפד צה''ל בהפקרות וברשלנות, קטע חיים, קרע, גדע
מתי חשיבות הזהירות בצבאנו תהפוך סוף-סוף אף למדע ?
כל אחד מחיילינו הן היה חבר, רע, בן, אח, תותח, אדם, אשוח
עתה כל אחד מהם תחת רגבי אדמתנו נח,
כאשר למעלה מנשבת וגם עֵדָה הרוח
לדאבון ויגון ליבנו דומם-שוכב-מונח לו עלם,
ובמדינתנו, מדינת חלם, שוררת אך ורק שתיקה ואֵלֶם
האם לזאת פיללנו ? לזאת ציפינו ? האם כולם בהלם ?
האם תיארנו לעצמנו שיום יבוא וכך תראה מציאותנו ? מדינתנו ? כך ייראה מצב ?
מוטב לו את חיינו היו מנהלים צבה וצב.
לבי, לבי, לישישים,
אלו אשר נאלצים להיות עדים למתרחש, לנעשה.
כל סבתא וסב.
אין זאת, אלא, כי לאחר המלחמה האחרונה נפלנו מן הפחת אל הפח
חיים זורמים-שוצפים-קוצפים ממשיכים הלאה בארצנו,
הכל, הכל, נשכח.
מוכרח להישכח.

הגב לתגובה זו

שְשוֹנִי הזָעִיר... הַפֶּרַח
שֶטִיפַּחְתִי בְּיַד חֲרֵדָה
בְּגִינַת חַיי הַשוֹמֶמֶת,
בְּאַדְמַת חַיי הַכְּבֵדָה.

שְשוֹנִי הזָעִיר ! יָדַעְתִּי,
לא יִמוֹט החוֹק האַכְזָר;
כּל טִיפָּה שֶל טַל לְהַדִיחַ
בְּנִיטְפֵי דְמָעוֹת אֵין מִסְפָּר.

זוֹ הַדֶרֶך - אֲחֶרֶת אֵינֶנָה,
בָּה לַלֶכֶת, לַלֶכֶת עַד תּוֹם;
וְלִזְכּוֹר, וְלָשִיר, וְלִכְּמוֹהַ
וְלִזְכּוֹר, וְלִידוֹם... וְלִידוֹם...

רחל
סוף קיץ, תר''ץ

הגב לתגובה זו

אילו משוררנו, נתן אלתרמן, היה חי היום, לא מן הנמנע שהיה כותב את שירו ''מכל העמים'' כך.
השיר מוקדש למעיין רוטנברג זכרונו לברכה ולשרשרת ארוכה-ארוכה נמנעת ומיותרת של קורבנות-שווא וחינם, פרי רשלנות והפקרות ארורה ופושעת בצה''ל. תנצב''ה

בצעוד נערינו אלי אימונים
את חמת ישראל לא שמענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורצית בנו.

כי אתה בחרתנו מכל העמים
מסינים, מהודים, מדנים
אך בצעוד בנינו אל תוך בסיסים –
נערים ישראליים, בחורים נבונים,
הם יודעים כי דמם לא נחשב בדמים –
הם קוראים רק לאֵם: אל תביטי !

ורבה דאגה לדרגות ומדים
וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ
אך המשך חייהם של קורבנות חפים
אל אספלט וסלעים ירוּצָצוּ !

עיניהם מדברות: אל תביטי, האֵם, האב, האחות והאח
איך שורות ארוכות הוּנחְנוּ
תמימים וצנועים וידועים לשם,
רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ...

עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
אלוהי האבות ידענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורצית בנו !

כי אתה בחרתנו מכל העמים
לְהָרֵג מוּל כסא כבוד,
ואתה את דמינו אוסף בכדים
כי אין לו אוסף זוּלָתֶך.

ואתה מריחו כמו ריח פרחים
ואתה מלטפו במטפחת,
ואתה תתבענו מידי המפקדים
ומידי השותקים גם יחד !

הגב לתגובה זו

בין הטענות הראשונות שהושמעו, לאחר מותם של אסף רוזנברג וגיל צוריאנו זיכרונם לברכה, קורבנות אסון כבל המסוק של יחידת חילוץ 669 היתה, כי הם ''לא היו מיומנים מספיק'' (טענה קלה וסימן היכר מובהק של המערכת הצבאית אשר בה הסימפטום והסינדרום של ''הקורבן אשם'' שב תמיד וחוזר. גם, אבל לא רק, משום שהקורבן כבר לא יכול להגן על עצמו). תא''ל (מיל') אמציה חן מי שהיה מפקד מתקן האימונים בצאלים אמר כי ''יש לנו צבא לא מקצועי עם כושר מבצעי לקוי''. על משפט זה מבוסס השיר.

צבא אשר אינו מקצועי ואינו מיומן

צבא אשר אינו מקצועי ואיננו מיוּמן
לא תצילנו שכחה - אף לא יצילוהו פעמיו של הזמן
לא יצילנו רהב, להג, שחץ, הבל פי מפקדיו
אשר שכול ויתמות לא עברו, כמו אם ובת, בן ואב.

לא יצילנו מצ''ח – בתישאול (לא תיחקור) של סִילוּף וזִיוּף הוויה –
לא יצילנו פצ''ר - בפיברוקה של עוד ראייה
בזריית חול לעיני הבריות... בטיפוחה של עוד אשלייה...
בטשטוש, טאטוא, מריחה וטיוח של מציאות וקיום בעייה
לא יצילוהו קצינים בביסוס ואִימוּת בדייה
החגיגה צריכה להימשך... קצין בצה''ל חייבת בהחלט להיות חוויה !
לא יצילנו ''סמוך עלי!'' של כבוד-הוד-עוד רמטכ''ל
הבא לכסות תחת קצינים (כסת''ח) ולקבור סופית את המחדל...

צבא שכזה, טוב יעשה, אם לקרב לא יצא -
כי שואה וחוּרבן ימיט על עמו ועצמו אם ירצה וגם אם לא ירצה
טוב יעשה אם ישב עם הסבתא בצוותא בכורסא מוּל האח
יספר לה צ'יזבטים ויפליג בערגה בשבחם של לוחמי הפלמ''ח
ישוֹרֵר שירי מולדת ויפצח ברינה ב''אם גם ראשנו לא שח''
ועם פינוקים, פיצוחים ושאר תפנוקים יתיימר להגן על כל זקן, על כל מך ועל דך
צבא שכזה – חומת מגן לא יהין, לא יוכל לעולם לשמֵש !
כוחו רק בפיו, אינו יודע פירוש-משמעות: מגל, חנית או חרמש.
צבא שכזה הוא האויב הגדול ביותר של עצמו – תכניותיו שלו ישבש !
מקור גאווה וחיים פסק וחדל מזמן כבר להיות –
מעיין אכזב מתגבר הוא, חרֵב ויבש.
צבא שכזה: ממורק, מצוחצח, מתחמש, מתחדש
את עובדת היותו מלך עירום לא יצליח לעד לטשטש
אֵמוּן הבְּרִיוֹת, צו הדורות, ערבות הדדית, רֵעוּת ואחוות לוחמים – מפקיר הוא ונוטש
בשדות-קרב להתמודד יוּכל רק בדומינו, דמקה, קלפים או שש-בש.

כי צבא שכזה, רשלן, טיפש, עלוּב ...ואוי ...כה אומלל
אין זכות קיום ויישות עצמו כל-כולו הִנוֹ משוּלל !
עוד טרם יצא לרדוף בשדות צר ואויב יהפוך את עצמו מְקוּלל
והוא עצם מעצמותינו, בשר מבשרנו, איך וכיצד נהיה כך מְחוּלל ?

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

''אני כועסת.
אני בהחלט כועסת.
מה שקרה לא היה צריך לקרות.
הדברים שהרמטכ''ל (האהוד הברק) אמר,
על כך שתאונות עוד יקרו,
מאד מכעיסים אותי.
אני מרחמת על החיילים שירו את הטיל לפחות כמו שאני מרחמת על עצמי,
אבל מישהו בדרגים הגבוהים אשם.
אני יכולה להבין שכשיוצאים למלחמה,
יש עניין של חיים ומוות,
אבל המקרה הזה לא היה צריך לקרות.
נתתי את הדבר הכי יקר שהיה לי והדבר היחיד שביקשתי היה שישמרו עליו. המערכת נכשלה בזה כישלון מוחלט''.

חווה, אמא של ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו, לוחמי סיירת מטכ''ל, שמרי שפרן זכרונו לברכה, אלעד שילה זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה נהרג בחורבן צאלים השני 5.11.1992

הגב לתגובה זו

''הייתי מצפה שמערכת התביעה הצבאית תשתף אותנו הרבה יותר, שתסביר לי את השיקולים שלה לפני שהיא זורקת פצצה של עיסקות טיעון. בניתוח קר אני מבינה, שתפקידה לייצג את הצבא ולא אותי, אבל לייצג את הצבא זה גם לייצג את רמי''.

איילה, אלמנתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

''מעולם לא ביקשנו מהעומדים לדין, אלא לקבל אחריות פיקודית. לא אלה נורמות ההתנהגות, שלהן ציפינו ממפקדים בסיירת. אנחנו עודדנו את בנינו לשרת ביחידה, שבה מפגינים ראש גדול ולוקחים אחריות, בטוב וברע. לא ביחידה שבה מפקדים מקבלים ציונים לשבח בעת הצלחה, אולם מתנערים מאחריות בעת כשל, כשאחריותם אינה מוטלת בספק''.

משפחות שפרן, שילה, כהן וויכסלבאום הוריהם של שמרי שפרן זכרונו לברכה, אלעד שילה זכרונו לברכה, אריה כהן זכרונו לברכה וערן ויכסלבאום זכרונו לברכה לוחמי סיירת מטכ''ל אשר נהרגו בחורבן צאלים השני.

הגב לתגובה זו

''...הם באו ואמרו לי על המינוי, וככה נתנו לי להבין
ש''בזה אנחנו מבינים שהפרשה נגמרה''. באו אלי עם המינוי, חשבו
שהעסק גמור.
אמרתי להם שאני לא אוציא את זה החוצה, אבל אמרתי:
חבר'ה,
העסק לא גמור''.
אלוף עמירם לוין בהתייחסו לאשר התחולל מאחורי הקלעים בפרשת חורבן צאלים ב'.

הגב לתגובה זו

שוּם דָבָר לא רוֹגֵעַ

''אני תוֹהֶה אם לא רוֹצִים לעורר שֵדִים רְדוּמִים. הוועדוֹת הגיעו למָבוֹי סָתוּם. מעוֹלָם לא קיבלנו מידע חד-משמעי לגבי מָה שֶקָרָה. יש מִיסְתּוֹרִין רַב. אנשי היחידה מִשְתַּדְלִים שלא לדוּן בזה יותר מדי.... יֵש שְאֵלוֹת רַבּוֹת שֶאֵין עֲלֵיהֶן תְשוּבוֹת. זֶה מְשַגֵעַ''. נחשון, אביו של רז טבי זכרונו לברכה, לוחם השייטת אשר יחד עם אחד-עשרה מחבריו נהרג בפעולתה המרושלת-כושלת של השייטת בלבנון.

''לפני כמה ימים טילפן אלי אבא, אָדָם אַלְמוֹנִי שאני לא מכירה אותו, והוא אמר לי שהוא לא ילך ביום הזיכרון לעצרת הזיכרון. אני שואלת אותו: למה ? אז הוא אמר לי : ''כִּי אֲנִי לא יָכוֹל לַשֵאת שֶאוֹמְרִים 'בָּנֵינוּ', זֶה לא 'בָּנֵינוּ', זֶה הַבֵּן שֶלִי''. דליה דורנר, שופטת בית המשפט הגבוה לצדק.

מוקדש לזכרם של שנים-עשרה לוחמים גיבורים ואמיצים אשר חרפו נפשם ונפלו בפעולתה המרושלת-כושלת של השייטת בלבנון. תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.

בְּדִיוּק בֵּן, בֵּן-אָדָם, בֵּן הַאָדָם, יְצוּר בַּעַל-רוּחַ, גוּף, לֵב, רֶגֶש, תְחוּשָה, נְשָמָה, מַחֲשָבָה,
אוֹתוֹ חוֹשֵב וסָבוּר הַצָּבָא
כִּי הִנוֹ רְכוּשוֹ הַפְּרָטִי וְכִּי לַהוֹרִים (בּוֹא לא נֹאמַר ''כְּלָל'')
זֶה לֹא נוֹגֵעַ
אֶת מַחֲשַבְתָּם שֶל הוֹרִים, לְאַחַר מוֹת בָּנוֹת וּבָּנִים,
בְּמֶשֶך כָּל וּמְלוֹא מַהֲלָך חַיֵיהֶם,
מַעֲסִיק הַנוֹשֵא בְּלִי-הֶפְסֵק, מַטְרִיד לְלֹא-הֶרֶף,
בְּהֶחְלֵט נִיתָּן לוֹמַר בִּצְנִיעוּת גְמוּרָה : מְשַגֵעַ !
לִבְּרִיאוּתָם שֶל הוֹרִים לא מוֹסִיפִים הַכְחָשוֹת, הִתְעַלְמוּת, מִיסְתּוֹרִין
אֵין סָפֵק כִּי בּבְּרִיאוּתָם שֶל הוֹרִים
יַחַס תָמוּהַ, מִתְנַשֵא, יָהִיר, מְזַלְזֵל, מְנוּכָּר-מִתְנַכֵּר שֶל הַצָּבָא,
קָשוֹת גַם עָמוֹק לְהַכּוֹת טוֹב יוֹדֵעַ,
לְעִיתִּים יְשִירוֹת אַף פּוֹגֵעַ.
כִּכְלָל, בְּהֶחְלֵט אֶפְשָר, בְּוַודָאוּת אַף לוֹמַר,
כִּי שוּם דָבָר
לְאַחַר מוֹת בֵּן אוֹ מוֹת בַּת,
אֵינוֹ מִתְנַהֵל יוֹתֵר עַל מֵי מְנוּחוֹת,
שוּם-דָבָר, מְאוּמָה, לא רוֹגֵעַ.

הגב לתגובה זו

לזיכרו של מעיין רוטנברג זכרונו לברכה ת. נ. צ. ב. ה.

כותבת כאן תקוה, ''מעיין, היית בן אדם מדהים''
בגילך הצעיר, וודאי היית עדיין, עלם חמודות, בחור כה חביב ותמים
ילד-חמד, עירני, רציני, קשוב וחרוץ, אוהב חיים ונעים.
עם מוות נמנע, סתמי, מיותר, קשה פי כמה וכמה להשלים !
מי אנחנו כי נאמר לצבא הגדול : מתי סוף-סוף תגיע אף עת בה תלמדו להחכים ?
תקופה בה לא תמתינו, לא תחכו לימות משיח, בה מתים מקברם אולי נחייה ונקים.
אבלים, אילמים, כואבים, דואבים, המומים, נדהמים,
לנוכח קציר-דמינו לגמרי-לגמרי נמנע, סתמי, מיותר, מחיר דמים של מיטב הבנים
אובדן בלתי-יאומן, בל-ישוער, בל-יתואר בתאונות אימונים
מגפה אשר פשתה כאן, עכשיו ועתה בצבא,
על כל צעד ושעל, בכל-אימון, בלי-רחם, בלי-הפסק, את צה''ל שלנו,
צה''ל אדיש, שותק וטיפש מכה.
פוקדת את צבאנו בלי-הרף, בלילות, בימים, בפרט בשבועות האחרונים.
אנו נותרנו פעורי-פה, הלומי-יגון, במערכה לחלוטין בודדים, גלמודים, יתומים.
עד כמה איום, עד כמה נורא הדבר, כאשר הורים נאלצים לומר 'קדיש' על בנים
את מחשבותינו טורדות-נוקבות-מנקבות אינספור שאלות ''אם''.
בנשמה ובלב שוררת תחושת חידלון, קיבעון, קיפאון
דומה כי ''בזכות'' הצבא, חיינו הפכו ישימון, ירדו לטימיון
עצב, קצף, שכול, יגון, שאט-נפש, בירא עמיקתא, תהום נשיה, מפח.
כלום ייתכן כי אכן בכל-זאת יש לנו צבא כה לא מוצלח ? כה לא יוצלח ?

28. יהי זכרך ברוך מעיין
תקוה, 30/11/07 22:22
תנחומיי למשפחה לחברים ולקיבוץ...מעיין היית בנאדם מדהים וכל כך חבל שככה החיים לקחו אותך פרח...יהי זכרך ברוך...מי יתן ולא נדע עוד צער...

הגב לתגובה זו

''דרושה עזות מצח
והרבה גבהות לב לבוא ולספר להורים שכולים דברים
שאינם אמת הרגשה איומה.
תופעה זו היא אחד הביטויים
לניוון שהשתלט על חיינו.
כזב ושקר
ועשיית עוול במשפט,
בגוף כה מרכזי בחייה של החברה, כצה''ל - היא כתובת על הקיר המזהירה ומתריעה: אלה יפוררו את יסודות החברה בישראל וימוטטוה''

אריה אבי חיים בר-נתן, אביו של חיים בר-נתן זיכרונו לברכה.

הגב לתגובה זו

...והיה
בהגיע שעתך ללכת...
כי תִיפּוֹל ותִיבּוֹל כעַלֶה בשַלֶכֶת
ולהמשיך לא תוּכַל עוד הלאה...
תִיקָרֵא לעמוד
לפני בית-דין של מעלה.

מוטב שתדע מבעוד יום מה צפוי
אחרת תעמוד שם בראש חפוי.

שם לא ישאלוך אם צברת הון רב
או אם נפלת כגיבור בקרב
אם צדיק או אם רשע היית
שאלה אחת בלבד ישאלוך:
אם לפני מותך
חיית !

הגב לתגובה זו

רְאִי, אֲדָמָה

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ... לא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיוֹת שֶל כּוּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד :
פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּמֶש מִנְּשִיקָתָה רִאשוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶיָדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בּוֹקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.

הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבוֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ?

וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתוֹ !
מֵאָה שְעָרִים הוֹד וָכוֹחַ, קוֹדֶש לְעַם מְכוֹרָתוֹ !
בָּרוּך קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כּוֹפֶר חַיֵינוּ בְּהוֹד...
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !

שאול טשרניחובסקי

תל-אביב, 3.9.1938

עצוב,וכל כך נכון... ל''ת רונית, 25/08/06 09:31

איך לא תבושי מדינה שאננה לרמוס את ילדיך ל''ת מ/שה, פ''ת, 24/09/06 23:32

ראי אדמה רעות, מרכז, 17/09/06 21:51 אי אפשר לאמר זאת נכון יותר

אולמרט ''בזבז'' ילדים של אחרים. ל''ת
לילדים שלו יש, פטור מצה''ל, 24/07/07 16:05

הגב לתגובה זו

מְדִינָה מִקְרִית
שִקְרִית ... אַך עִבְרִית !
אַקְרָאִית, עֲמָמִית, אֲרָעִית,
מְדִינָה לְמַרְאִית.

מְדִינָה עִיזִית,
נִבְזִית, לוֹעֲזִית,
אֲחוּזַת תְּזָזִית,
יְלָדֶיה, אֲבָנֶיה, גָּזִית.

עַם מְנוּוָן,
מעֲרָכָיו מְרוּקָן
אָדִיש, רָדוּם, שַאֲנָן,
רְדוּף קוֹרְבָּן וחוּרְבָּן.

חֶבְרָה אֲרוּרָה
מְעוּרְעָרָה, רְעוּעָה,
רָעָה וגְרוּעָה
עֲמוֹרָה וגְמוּרָה.

מְדִינָה הבְּנוּיָה על כַּרְעֵי תַּרְנְגוֹלֶת
עַם השָרוּי (לנֶצַח?) בְּתוֹכְכֵי מְעַרְבּוֹלֶת -
מֶמְשָלָה בְּלִי תּוֹרָה... בְּלִי קֶמָח... בְּלִי סוֹלֶת...
סָפֵק, אִם לִבְסוֹף, תִּיוָותֵּר בְּקוֹשִי גוּלְגוֹלֶת.

נ. ב.

לא רק הממשלה הנוכחית. גם הממשלה הבאה.


מילים בסלע! כל מילה בול,! הבעיה שאתה מדבר לאנשים עם לב של אבן !

53. ל- 47 יעל, 01/12/06 16:17 כל מילה בסלע. עצוב אבל אמיתי

שיר מדהים - ספק אם יעורר מישהו מהתרדמת העמוקה ברווז במטבח, 20/03/07 22:53 יישר כוח

שיר מדויק להפליא לצערי סימה, 26/11/06 16:20 כל כך מדויק שבמקום לשיר בא לבכות

מקסים מיכאל, 12/11/06 12:48 מקסים... כל הכבוד....

אתה צודק ! מ אבל הערב רב לא זכאים ליותר ! ירמיה, סדום, 23/01/07 08:57

האודים המוצלים של השואה שבאו לכאן רק עם חולצה לעורם, כדי לבנות ולהילחם למען מדינה יהודית, מקלטל לעם היהודי לא ראו בסיוטיהם את אשר מיתחולל כאן , ערב רב מבולבלך רע ומנוכר שסוגד לעגל הזה בלבד, ובראשו ניבחריו אוסף של מושחתים מוגלי לב, חסרי יושר לב בסיסי, מישטר רשע שמאפשר לניצולי השואה לחפש את מזונם בפחי האשפה, ומנגד גדודי הפשע שהולכים ומתעבים, כנופיות מנהלות את הרחוב, ואת מסדרונות השילטון, ואין דין ואין דיין, הרצח מתפשט לרחובות ולבתים, מדינת יהודים עלק, מדינת זדים שתחלוף תחלוף מעל פני האדמה,!! ובצדק,!!

עברית שפה יפה עברית, 28/06/07 20:25 מדהים. הלשון, הניקוד ,הדקדוק, הפיסוק, האירוניה, השפה, היופי.
אמרת הכל על הכיעור עם כ''כ הרבה יופי. פשוט נהדר!

דברים כקורבנות. ל''ת דורבן, 09/02/07 18:54

שיר יפה !!!! רק חבל שהכל אמת.... ל''ת כל הכבוד, 28/06/07 11:28

אני מסכימה אתך.כל הכבוד! ל''ת שדרותית, שדרות, 21/05/07 23:36

144. אלכס ידידי מהמצב רוח בשיר שלך עוד תקום שוב הציונות (ל''ת) 01:23 28/04/07 כל הכבוד !

אלכס-כל מילה בסלע!! ל''ת אבנר, 28/06/07 19:09

המנון החדש עודד עמבר, מרכז, 21/10/06 17:52

נכון, וגם כואב ל''ת 12/11/06 08:11

גדול! ל''ת גזור ושמור, 06/12/05 08:22

שיר יפה !!!! רק חבל שהכל אמת.... ל''ת כל הכבוד, 28/06/07 11:28

ככ נכון! ככ עצוב! אלכס מבטא זאת ככ טוב! ל''ת מי היה מאמין, 28/11/06 16:02

166. ל112 המילים יפות יש מוזיקה למילים ? (ל''ת)
06:05 28/04/07 tovi

הגב לתגובה זו

מִשְפָּט מָרוּחַ

דמותו של אב שכול, אביו של ירון בר-דור, יָשוּב שָפוּף ושחוּח בבית המשפח הצבאי בקריה בתל-אביב, ראשו שָמוּט ונתמך בין ידיו, מאזין למהלך הדיונים והאירועים אשר הובילו לרשלנות הפושעת אשר קיפדה את פתיל חיי בנו ירון וחיי חברו ליחידה ערן, לא משה מנגד עיניי. השיר מוקדש לירון בר-דור ולערן עופר זיכרונם לברכה, חיילי סיירת מטכ''ל אשר התייבשו למוות.
''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
דַף שָטוּח
בֵּן ''מָנוֹחַ''
הֵיכָן הרוּחַ ?
(...כי ברוחם הם ציוו לנו את החיים).

אהבתי ל''ת פנינה, 18/09/06 22:52

''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
אָב שָחוּח
כְּתוֹבֶת. לוּחַ.
קֵץ בָּטוּחַ.

''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
פצ''ר. טִיוּחַ.
מצ''ח. דו''ח
חֵץ שָלוּחַ !

''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
דִמְעָה, לִחְלוּחַ
דָּם, קִילוּחַ
נְגְדַע אָשוּחַ.

''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
פֶּצַע פָּתוּח
נֹאד נָפוּח
בְּכִי מָלוּחַ.

''מִשְפָּט מָרוּח !''
קְפִיץ מָתוּחַ
סוֹף בָּטוּחַ
לֵב שָכוּחַ.

הגב לתגובה זו

''על כן ראוי לכל אם עבריה השולחת את בנה לצה''ל, לתפור לו בשולי הבגד קופסא קטנה שחורה באמצעותה תתוודע אל האמת אם וכאשר תזדקק לה חס ושלום, ותחסוך מעצמה וממשפחתה מסע ייסורים ארוך בדרך אל האמת...''

רות מור-חיים, אמא של דביר מור-חיים זכרונו לברכה.

הגב לתגובה זו

''מִשְחָק מָכוּר!''

נעמי טובים, אמו של אליחי טובים זיכרונו לברכה, לוחם שמשון אשר נהרג בנפילתו לבאר, בשטח אימונים צה''לי מוכרז בנבטים, ארבעים מטר עומקה של הבאר וחמישה (!) מטרים קוטרה, באר אשר הושארה לגמרי פתוחה בשדה, בלתי מגודרת לחלוטין, ללא כל שילוט, בלי כל אמצעי אזהרה, בלי טיפת מחשבה או התראה (באר אותה מכנים בצה''ל בשם ''בּוֹר'') אמרה, בסיומו של המשפח הצבאי אשר נערך בבית-הדין הצבאי בקריה ובעקבות פסק הדין המגוחך אשר הוּטַל על הנאשמים ברשלנות אשר גרמה למות אליחי בנה ''משחק מָכוּר!''.
על משפט זה מבוסס השיר.

מִשְחָק מָכוּר!''
הַבֵּן קָבוּר.
הַלֵב שָבוּר.
הַכָּל גָמוּר.

''מִשְחָק מָכוּר!''
כָּל-כָּך בָּרוּר.
חֶשְבּוֹן אָרוּר.
יָגוֹן אָצוּר.

''מִשְחָק מָכוּר!''
מִשְפָּט עָכוּר.
הָיָה בָּחוּר...
מָה שְמוֹ ? זָכוּר ?

צה''ל הַטוֹבֵל בחֵטְא
מְכַזֵב בכַחַש לאֱמֶת
מְבַזֶה זִכְרוֹן הַמֵת
לא הִשְכִּיל לעֲלוֹת מְכִּתָּה א' לְ ב'.

אֵין נֶחָמָה !
אֵין תְחוּשָת נְקָמָה.
חֶבְרָה אֲטוּמָה
מִתְפּוֹרֶרֶת... אוּמְלָלָה.

מִשְחָק. כָּדוּר.
לִחְיוֹת אָסוּר.
נֶעֱתָּק דִיבּוּר.
הַכָּל אָרוּר.

חֶשְבּוֹן גָמוּר.

חובה לקרא, חובה לקרא. שמואל תודה לך,ושנה טובה לכולם ל''ת יואל מעין גב, 24/09/06 23:30

הגב לתגובה זו

''במערכת הצבאית יש קצינים מעוּלים שאני מכיר אישית... מוריד בפניהם את הכובע ושולח את ילדי אליהם בעיניים עצומות. אבל כמו בכל מערכת גדולה גדולה, ישנם לצערי גם קוצים ודרדרים שאיך שהוא משתלבים בתוך המערכת ומכוח האינרציה גם מתקדמים ומגיעים לתפקידים בכירים. ואז קורה מה שקורה שהם לא מסוגלים לקבל על עצמם אחריות. ישנם גם קצינים כאלה בצבא...''.

צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל ז''ל אשר נהרג בתאונת אימונים בבית-גוברין.

הגב לתגובה זו

''מָנוֹחַ'' מוקדש לשופטי בתי המשפח הצבאיים באשר הם ולשופטי בית הדין ה''גבוֹה'' ל''צֶדֶק'' .
''דומה שבענייננו, לא ניחן חיל האוויר ברגישות-יתר כלפי משפחות צוריאנו ורוזנברג. דומה כי הדבקוּת במטרה – הרצוייה והנכונה כשלעצמה – למצוא את גורמי האסון ואת הסיבות לקריעת הכבל – הקהתה במידת מה את החוּשִים של העוסקים במלאכה כלפי חללי האסון ומשפחותיהם. צא וראה: בדו''ח וח''ק 1, שהוא דו''ח יסודי ורחב היקף, אין איזכור כלשהו ללוחמים שנהרגו באסון. הדו''ח פותח בכך שהוא מספר כי ''באימון לילה, מדרום לערד, בעת תירגול חילוץ טייס נוטש (חיט''ן) הורמו שני הלוחמים. בשלב הכנסתם למסוק נקרע כבל מנוף ההצלה, הלוחמים נפלו מגובה 50 רגל לערך ונהרגו''. גם בהודעה לתקשורת שנמסרה ב- 12.2.93, אין כל איזכור לחללים. ''שני הלוחמים'' – אפילו שם אין להם בדו''ח ההוא... 53 עמודי דו''ח, על אסון בו קיפחו את חייהם שני לוחמים מיחידה מובחרת, ואין הם אלא אובייקט אנונימי לחקירה.... ואולי זה היה המאפיין של כל היחס שניתן למשפחות באסון זה ? אנו מוצאים לאורך כל הדרך התמקדות-יֶתֶר (החשובה, כאמוּר, כשלעצמה) במִמצאים, במסקנות ובהמלצות – ומעבר לכך – התמקדות מוּעטה, אם בכלל, בבני האדם, באלו שהאסון בוער כאש בעצמותיהם, כי הילדים שלהם הם אותם ''שני הלוחמים''.
(מתוך דו''ח הוועדה לחקירת נסיבות תאונת הכבל, דו''ח וינוגרד, מיום 10.8.1992, פרק ו': המשפחות מוּל צה''ל).

''מָנוֹחַ''

''שלושה דברים עלו במחשבה לבריאות ואם לא עלו דין הוא שיעלו... אחד מהם על המת שישתכח מן הלב'' פסחים, נ''ד.

השבח לאל ! כמה טוב... ! עד כמה זה נוח... !
שקיים בעברית המוּנַח ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוחַ''
אפשר ממנו-ממנה, מתי שרוצים, להתעלם ולברוח...
לא חייבים לזכור את שמה או את שמו ?! הן מותר גם לשכוח ? ? ?
אִם אָב... אִם אָח... אִם אָחות... היוּ לה-לו...
אִם אֵם היתה לה-לו... למי פִיתְרוֹנִים ? אוּלַי לאוֹחַ ?
יען כי אצלנו במדינה, בחברה, בתרבות, בצבא, פועל הזיכרון רק,
על סמך הפקודה: ''עמוד דום !'' ''עמוד נוח !''

השבח לאל... ! הידד... ! הללויה... !
עד כמה זה טוב... עד כמה זה נוח...
שקיימת בעברית המלה : ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוֹחַ''
אפשר ממנה-ממנו, כל אימת שחפצים, הן תמיד גם לברוח ?
לא מוכרחים לזכור שמות ? נכון ?! הרי אפשר גם לשכוח ... !
בלעדיו, בלעדיה, הן ניתן מחדש (כמעט) שוב לפרוח...
מישהו (אולי במרומים?) הרי יואיל אף לסלוח !
מה עוד שזִכְרָה וזִכְרוֹ הוא סִיוּט אֲמִיִתי. חֲלוֹם בַלָהות מתמשך....
שִיגְיָגון מצטבר... אשר מְסַכּן גם את המוֹחַ !
כל מילה חצובה בסלע ל''ת jay, centre, 19/09/06 05:15

השבח לאל ! כמה טוב ! עד כמה זה נוח !
שקיים בעברית המונח ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוחַ''
כי למען האֱמֶת וְהַשֵם, למן עת מותה ומותו,
הפכו עלינו שמה ושמו, זכרה וזכרו רק לטוֹרַח.
למי, בעצם, נותר כאן, במדינה עֲלוּבָה-אוּמְלָלָה זו, עוד קורטוב דַל של כּוֹחַ ?
דַי לכּוֹרַח !

הגב לתגובה זו

''אני בצער רב קובע, שאנחנו לא יכולים להתייצב (מול ההורים) ולומר ש(אנחנו) יודעים מה קרה שם באמת. אנחנו בצה''ל לא תיחקרנו וגם לא נתחקר מה קרה בהיבט המקצועי. כשאני אעזוב את תפקידי אני אגיד: הפיקוד הבכיר הזיק פה לשדרת פיקוד עצומה בצבא. הנזק הגדול - שאנחנו לא יכולים להסתכל למפקדים ביחידה (סיירת מטכ''ל) בעיניים... לתחושתי, לעולם גם לא נברר מה היה באמת בהיבט המקצועי''.

אלוף אורי שגיא בבית הדין הצבאי אשר דן בפרשת צאלים ב'.

הגב לתגובה זו

''אנחנו לא מחפשים נקמה, אבל לא ייתכן שהבכירים יתחמקו מאחריות.
מה לומדים מכך החיילים הצעירים ?''

רני שפרן מקיבוץ נצר-סִרני, אביו של שמרי זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל - אלעד שילה זכרונו לברכה, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה, נהרגו באסון צאלים השני.

הגב לתגובה זו

''משקרה האסון, היכן אחריותו של המפקד ? היכן אומץ-לבו להודות בטעות ולקחת אחריות ? תמיהה היא בעינינו ותשובה אין''.

משפחות שפרן, שילה, כהן וויכסלבאום

הגב לתגובה זו

תנחומיי למשפחה לחברים ולקיבוץ...מעיין היית בנאדם מדהים וכל כך חבל שככה החיים לקחו אותך פרח...יהי זכרך ברוך...מי יתן ולא נדע עוד צער...

הגב לתגובה זו

''מבטו של הרמטכ''ל נח עלי, ואני מרגישה: אנו משפחה שכולה ''אויבת המדינה''. אני חשה שאנו נתפשים כהורים מובסים, שלא ייתכן אלא שבאנו לדרוש נקם, שהרי הצבא הוא שהרג את בננו. ואני, ברגע הזה, לא יודעת איזה מבט להחזיר לו, כדי שיאמין לנו שלא באנו לנקום. חוששת שבזהירות ינסו לעייף אותנו ולהרחיקנו, אלא שלרמטכ''ל יש מידע על הקושי להתיש אותנו....''

נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה, אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים עת שהה בתוך אוהל

הגב לתגובה זו

''חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו''

שאול שילה, אבא של סגן אלעד שילה זיכרונו לברכה, מקיבוץ גבעת-ברנר, אשר נהרג יחד עם חבריו שימרי שפרן, אריק כהן, שרון תמיר וערן ויכסלבאום זיכרונם לברכה באסון צאלים השני.

הגב לתגובה זו

''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת''
יוכי שפרן, אמא של שימרי שפרן זיכרונו לברכה, מקיבוץ נצר-סירני, אשר נהרג יחד עם חבריו ערן ויכסלבאום, אלעד שילה, שרון תמיר ואריק כהן זכרונם לברכה בחורבן צאלים השני.

הגב לתגובה זו

''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם''.

איילה, אלמנתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.

נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה בתאונת אימונים בצנחנים עת שהה בתוך אוהל

הגב לתגובה זו

''אני כועסת.
אני בהחלט כועסת.
מה שקרה לא היה צריך לקרות.
הדברים שהרמטכ''ל (האהוד הברק) אמר,
על כך שתאונות עוד יקרו,
מאד מכעיסים אותי.
אני מרחמת על החיילים שירו את הטיל לפחות כמו שאני מרחמת על עצמי,
אבל מישהו בדרגים הגבוהים אשם.
אני יכולה להבין שכשיוצאים למלחמה,
יש עניין של חיים ומוות,
אבל המקרה הזה לא היה צריך לקרות.
נתתי את הדבר הכי יקר שהיה לי והדבר היחיד שביקשתי היה שישמרו עליו. המערכת נכשלה בזה כישלון מוחלט''.

חווה, אמא של ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו, לוחמי סיירת מטכ''ל, שמרי שפרן זכרונו לברכה, אלעד שילה זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה נהרג בחורבן צאלים השני 5.11.1992

הגב לתגובה זו

''מַעֲשֶה חָרִיג''

כשדובר צה''ל טוען שהמַעֲשֶה הוא ''חָרִיג''
אתה יוֹדֵעַ... שלְפָחוֹת עבוּרוֹ... הדִיבּוּר רק הָגִיג
WISHFUL THINKING שאין עמו שֶמֶץ קוּרְטוֹב של אֱמֶת
דוֹבֵר צה''ל... מוכן להוסיף... רק פֶּשַע על חֵטְא !

דוֹבֵר צה''ל מוכן להוסיף רק פֶּשַע על חֵטְא
כי יש בדבריו הרבה יותר מאשר בִּיזְיוֹן כְּבוֹד המֵת
לא הִתְבַּגֵּר, לא השְכִּיל לעלות מכתה א' ל-ב'
בִּזְכוּתוֹ נתן צה''ל לחִינָם לעַם גֵט !

דוֹבֵר צה''ל מכזב (לו ולנו) באופן טִבְעִי
השֶקֶר פשוט הפך לו לאוֹפִי, לטֶבַע שֵנִי
חשובים לו יותר התַּדְמִית, הדַּרְגָּה, ה''אֲנִי''
מִנְכסיו יָרַד לְגַמְרֵי, הָפַך לאֶבְיוֹן ועָנִי

ואילו אַתָּה, הקוֹרְבָּן, האֶזְרָח הקָטָן, אָנָּא הַסְכֵּת והַחְלֵט
האִם שַאֲנָן מִן הצַד בדְבָרִים רַק תמְשִיך ותַּבֵּט ?
אוֹ שֶמָא הגִיעָה גַם עֵת לשָנֵס אֶת מוֹתְנֶיך
לְמַעַן לא יִבְכּוּ... מְאוּחָר מִדַּי... יְדִידיך עֲליך !

כל מילה בסלע! א, 17/10/06 15:28

חובה להחזיר את האמינות של הצבא בעיני האזרח --דוברת צה''ל איבדה זאת לחלוטין

לדובר צהל: חסכו מאמץ והשפלות נוספות, מזמן לא מאמינים לכם ל''ת
ושכחתם גם לומר, שנצחנו, 19/08/06 13:09

דובר צ.ה.ל ..המשימה בוצעה בהצלחה,למה איני מאמין להם ? מאזין, 19/08/06 12:59
דובר צ.ה.ל ,הפך להיות קול הרע''מ מירושלים (זוכרים את קול הרע''מ מקהיר ושקריו? )

הגב לתגובה זו

מסכנה המשפחה !

הנה לכם סיבה למה צריך חוקים כל כך נוקשים בשריון.
ובכלל בחילות הקרביים.

הגב לתגובה זו

יום שישי 30 נובמבר 2007

אנשי השנה שלי
שמואל אגבר

שתי הודעות לקוניות שנמסרו מטעם דובר צה''ל בעיתונות היומית
· הודעה ראשונה
מילואימניק נהרג בהתהפכות נגמ''ש יומיים לפני שיחרורו. רס''ל רותם אגבר (27), חייל מילואים ביחידת המילואים של חטיבת השריון ''עוצבת הפלדה'' חטיבה 401. נהרג ביום שני ה- 15 בפברואר 1999 במהלך תרגיל בנגב, לאחר שהנגמ''ש אותו הוא הוביל התהפך פעמיים.
· הודעה שניה
נגמ''ש התהפך, המפקד נהרג. סמל ליאור רוטשילד (20), מ''כ בגדוד צנחנים, לא הספיק להכניס את גופו ונהרג. ב- 27.8.2002 הנגמ''ש אותו הוא הוביל נסע לאחור, לאחר שניתקל בחסימה על הכביש – התהפך.

ליאור רוטשילד ורותם אגבר שני אחים לנשק, בגופם ניסו לבלום את הנגמ''ש, גופם בלט אל מחוץ לנגמ''ש, כגופם שלא אפשר להם להיכנס פנימה, סיבה שגרמה לתאונה המחרידה.
רותם וליאור שניים שנפצעו אנושות ונלכדו מתחת לנגמ''ש הפוך, שמשקלו נעמד בכ- 25 טון. חבריהם לצוות ניסו לחלצם, ללא הועיל, למקום הוזעק צוות רפואי, שלא נותר לו אלה לקבוע את מותם.

בכל אחד משני מיקרי האסון, הוקמו וועדות חקירה והוחלט על הפסקת האימונים ליום אחד כדי לאפשר לחיילים האחרים לשנן את נוהלי הבטיחות והנהיגה המבצעית בכלי המשחית. מותר לציין ולהוסיף כי, באפריל 2002 התהפך נגמ''ש נוסף ו-4 חיילים מחיל התותחנים נהרגו סמוך לחברון.

ליאור רוטשילד, הותיר אחריו הורים, רבקה ויוסי ושתי אחיות, קרן וניצן. רותם אגבר השאיר אחריו הורים, חיה ושמואל ושלוש אחיות, סיוון, מעין ומור.

השנים חולפות, הזמן עובר לו והחיים ממשיכים במורדות ועליות. שתי המשפחות חגגו בשמחתם את נישואיי בנותיהם סיוון וקרן לבחירי ליבם (לבנתיים גם בתם מור נישאה).

השמחה בבית אגבר ורוטשילד, שקשרו את גורלם (הנסתר) בנפול בניהם ונישבו בכאילו אגדה המאירה משמים, שניתבה באורו הזוהר בהולדת נכדיהם.

לא היה צורך במציאת רופא משפחה כדי לרפא את ליבותיהם הפצועים של ההורים ולדכא כל חולי. סיוון אגבר/ אפלבוים ילדה את בנה בכורה וקראה לו בשם ליאור לאחר כשנה ילדה קרן את בתה הבכורה ואיך לא, קראה לה רותם.

לא ניתן היה לברוח ממשהו שהוכתב לנו מלמע....צירוף המיקרים בקריאת השמות לבני הדור הממשיך, נותן לנו ההורים הרבה חומר למחשבה על הנסתר והגלוי.

למי הפתרונים?



ביום מותך בני
חיה אגבר

ביום מותך בני
כוסו הדיונות בלובן פרחיך,
זר פרחים צחור וענק
חותם את ארונך,
את חייך.
חולף הרוח בין לובן פרחיך
בני,
ולוחש לך את אהבתי,
אמך,
פרח רותם שלי, פרח חיי.

הגב לתגובה זו

''כשקיבלנו את תיק החקירה, הרגשנו עלבון נורא ! שמתייחסים אלינו כמו אל ילד מפגר. זאת היתה התחושה. איך אפשר לכתוב תיק חקירה כזה ולחשוב שאנחנו נקבל את הדברים...? רמת החקירה. השפה שבה זה נכתב. השאלות שנשאלו ובעיקר אלו שלא נשאלו. התשובות שהתקבלו וכיצד הִסְתַפְּקוּ בהם. זִלְזוּל. פָּשוּט זִלְזוּל מוחְלָט ! חוֹשְבִים שֶאָנוּ מְטוּמְטָמִים ! הרי גמרנו פה בית ספר. שרתנו בצבא. פשוט עלבון לאינטיליגנציה''

בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות...''

איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ שנהרג באסון צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

''המפקד שפלט לפני פיקודיו ביום האסון שהצבא אינו חברת ביטוח שבר את האמונה בערבות ההדדית וקבע מחיר שיש לשלם בעד האימונים. אם כן מדוע באמת ירצו ההורים לשלוח את בניהם אליכם... ?''

נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה, עת שהה בתוך אוהל, במהלך תרגיל בצנחנים.

הגב לתגובה זו

שְתִיקָה

''ביודענו שאין מקום בארץ לכאב שלנו ואנו מושבעים להגיד ולדרוש – אמרנו קץ לשתיקה ולוּ במחיר מאבק שיכתוש אותנו, הקורבנות החיים, ואף במחיר קטיעת ההשתייכות לאותה חברה, שקיומה ידרוש שתתלכד נגדנו ותגן על תדמיתה של המדינה. הרי כאן, כמו בשואה, מאחורי כל דלת מאמינים שהמכה תדלג ותנחת על אחרים , ולא פורצים החוּצה לעצור אותה. השואה כתשלובת של ההשתקה וההכחשה שבה אלינו על כל תיסמונותיה''. נעמי אונגר, אמו של ניצן זיכרונו לברכה, אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים, בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת 'מערכות'.

''מיום מותו אני נוסעת לבדי וזועקת את שמו בקולי קולות. כל כבישי הארץ מהצפון ועד הדרום שמעו כבר את הזעקה של שמו ושום דבר לא קרה. לפי גודל הזעקה כבר צריך היה לקרות משהו... היום בנוסעי, אני מטה אוזן לקולן של המכוניות. נדמה לי שכל מכונית שניה צועקת. יש לי הרגשה שיבוא הרגע והכבישים לא יבלמו יותר את הזעקות ומישהו יצטרך לשמוע. בינתיים אין בכוחי לעשות דבר. את כל המכתבים כתבתי. החוקים הם שקובעים כרגע. צה''ל יכפה עצמו בדרכו ויעמידנו על המוגמר חוץ מאם יקרה נס חנוכה''.
שולה מלט זיכרונה לברכה, ''אמא של ילד'', אמו של אמיר מלט זיכרונו לברכה אשר נהרג כתוצאה מ''משחקים'' אותם נהגו ''לשחק'' בבסיס חיל האוויר בחצרים.

כשבית המִשְפָּט העֶלְיוֹן שוֹתֵק –
שוּתָּף מָלֵא הוּא לפֶשַע.
אֶת אֵמוּן העַם בכֵּס הַצֶדֶק
הוּא שוֹחֵק ומוֹחֵק
- תְּחִי מַמְלֶכֶת הרֶשַע !

שְתִיקָה אִילֶמֶת,
אוֹ שְתִיקָה רוֹעֶמֶת,
מַשְמָעוּת הִיסְטוֹרִית לָהֶן - אַחַת ויְחִידָה :
נֶחֱרָץ שוּב גּוֹרָל לשֵבֶט אוֹ חֶסֶד
שֶל אֵם עִבְרִיָה וּתְּמִימָה.


תודה,אין מילים ,מזדהה לחלוטין. ל''ת
שרה.א, 14/03/06 11:02
הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

''אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית''.

בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג באסון צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

שִימוּעַ...

כשאתה קורא בעיתון ...שהפצ''ר יערוך לקָצִין שִימוּעַ...
יודע הנך... שאתה נמצא (לפחות) במערב הפָרוּע !
חַיֵי הַבָּנִים, עֲבוּר הקצִינִים, לא היו ואינם בחזקת שַעֲשוּעַ
עָלֶה תְּאֵנָה... מִן הפצ''ר... פִּתְרוֹן בהחלט רק גָרוּעַ ! ! !

כי כשאתה שומע, שהפצ''ר יזְמִין, קָצִין לשִימוּעַ
יודע אתה שבצה''ל מכין לנו (ביסודיות) עוד טִאטוּא !
מְרִיחָה וטִיוּחַ של עוד עניין ''סוֹדִי'', רָקוּב ונָגוּעַ
כשלכל ברור, שהסוף גם לבטח, כְּבָר גָלוּי ויָדוּעַ !

כששומע הנך, שהפצ''ר מְזַמֵן, קָצִין לשִימוּעַ
קח בחשבון, כי אין זה מִיקְסָם שווא, חִזָּיוֹן רְפָאִים או תַּעְתּוּעַ
יען כי הפצ''ר יְזַמֵן קָצִין לשִימוּעַ
רק ואך אם ברצונו להשאיר (באמת ובתמים!) את העסק תָּקוּעַ
''טוב שֶהַכֶּלֶב ימשיך לָנוּם את שְנָתוֹ''
ובלבד שהכל יישאר כה אָדִיש, כה רָדוּם, כה שאנן, כּה רָגוּע,
קְרוֹב הקוֹרְבָּן לבדו יחוּש: שָסוּע... קָרוּעַ... פָּגוּעַ ...

ומי שלו כבר לא ישחק המזל
וזמנו, בעולם זה, תם חִיש מהר ואזל
יען מת, ככה סתם, מוות בִּיש ואוּמְלָל
מה גם שלא היה אִיש שלֶקָח הֵפִיק מִן המֶחְדָל
אנא חייל... אנא... אל תשאל... אל תשאל...
בצה''ל לא הפיקו לקח, לא למדו כלל מן המחדל !

כלום העלה הפצ''ר בדעתו שאולי הוא עצמו הפושע ?? ?
שכן, את האמת, אין ספק, (לפחות) הוא לבטח יודע !
יודע... שומע... מטייח... מורח...
בצה''ל לצדק מעולם לא היה טַעַם... לא רֵיחַ...
בסרט הזה, כך דומה, כבר פעם היינו...
עת כולנו יחדיו, בחדווה, בשמחה ובצוותא, את חיינו חיינו.

חייל ! אזרח ! זכור !
כשאתה שוֹמֵע שהפצ''ר עומד לערוך שִימוּעַ...
דַע לך, כי הגעת אל טַבּוּרוֹ של המַעֲרָב הפָּרוּעַ ! ! !

חזק ביותר, תמשיך לכתוב טוקבקים! ל''ת ניר, 03/07/07 13:08

אתה לא כותב עוד כי לא התחננו אליך ? תכתוב ! אני קוראת. מעיינת. מפנימה ל''ת ענבל, 23/11/07 15:36

הגב לתגובה זו

''יש להבדיל בין הפצ''ר שמגן על המערכת הצבאית לבין הסניגור הצבאי הראשי שמוכן להעלים ראיות. ואני אומר את הדברים באחריות. לסלף עובדות. לשקר בבית המשפט במחשבה שאולי אנשים טיפשים ויקבלו את מה שהוא אומר....
ראה, מורחים את המשפט. המשפט נמרח במערכת. אצלי הוא נמשך שנה וחצי. או שהפריץ ימות. או שהכלב ימות. או שהיהודי ימות. או שההורים יישברו. או שזה יישכח. או שתהיה סלחנות. או שתהיה תאונה אחרת, גדולה יותר, וזה כבר ייתגמד, התאונה האישית שלך. אני לא וויתרתי. לקח שנה וחצי עד שהמשפט נפתח. לקח עוד שנה וחצי עד שהמשפט הסתיים. הם משחקים. ניהול המשפט זה בדיחה. בשום בית משפט אזרחי לא היה מתנהל כך משפט. הסניגור הצבאי עשה כבתוך שלו בבית המשפט. ניהול המשפט היה מגוחך. לא רציני. בתנועות נוער מנהלים כך משפטים....''

צבי יקותיאל, אביו של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה אשר נהרג בתאונת אימונים בבית-גוברין.

הגב לתגובה זו

''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.
נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות.

''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות... אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית''.
בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג באסון צאלים הראשון.

כשצה''ל מודיע ש''סיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי.
גמור. מוחלט ומושלם !
מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.

כל כך קולע תומר, תל אביב, 19/08/06 20:11

אני באמת מרגיש כאילו אני ב''1984'' של אורוול.. האח הגדול..
על איזה הפסד מדברים? הרי ניצחנו בגדול! תראו,זה כתוב בכל העיתונים,זה נשמע על ידי כל הדוברים, זה ניצחון ! כל הכבוד לצה''ל ! להתעורר, ודחוף. כי זה הכל חוץ מניצחון.


כי כשבצה''ל מודיעים ש... ''נסיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
צה''ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''

27. נער הייתי וגם זקנתי ואיני זוכר חוסר אונים כזה מימי תש'ח עד היום ל''ת משה בודק, חיפה, 17/11/06 11:50

אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד : האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
טוב תעשה אם תתעורר יום אחד, טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
תשמיע דבריך באופן בָּרוּר.
לא כמו דוֹבֵר צה''ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא. אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.

ישר כוח!! קלעת ל''ת נאוה, כואבת, 17/08/06 11:22

חייל ! אזרח ! זכור !
כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות התאונה לא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. רציני. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
צה''ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
...וכמו להוסיף חטא על פשע
מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !

תם אך לא נשלם.

גדול ל''ת

הגב לתגובה זו

ציווה דוד בן-גוריון את צה''ל בראשית דרכו. אין ספק כי מפקדיו של טוראי מעין רוטברג לא היו ראויים לכך.

הגב לתגובה זו

בביקור אבלים אותו ערך במהלך ה''שבעה'' מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, בביתה של חיה נוסבוים-רוזנברג, אמו של אסף, זכרונו לברכה, אשר נהרג יחד עם חברו גיל צוריאנו, זכרונו לברכה, עת נקרע כבל במסוק של יחידת חילוץ 669, שאל האלוף, על מפתן הדלת וטרם כניסתו לדירה, בלי כל בושה, ידיד משפחה שעמד בפתח הדלת, לשמו של בנה. האם, אשר שמעה את שאלתו של עלוּב בודינגר אמרה לו באותו מעמד: ''גידלנו עבורכם ילדים כתרנגולות בסופרמרקט''. על משפט זה מבוסס השיר.

ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....
כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה.
כפרה על חיינו... עוון כולנו... עוול כלפיהם...
בפוליטיקה, בחברה, במדינה, בבג''ץ ובצה''ל
מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם !
ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד ...בזרם מתמיד !
לנצח... לעד... כך תובטח בעירת נר התמיד...
מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות
אין מדווחים... אין כותבים... אין מוסרים יותר על התאבדויות
זה וודאי, אינו אומר בהכרח, שהן אינן קיימות
בפוליטיקה, במדינה, בחברה, בבג''ץ ובצה''ל
פשוט מתמחים בהסתרת ובהעלמת ראיות
ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל
ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול !
את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות
''הדג מן הראש מסריח !'' ...ישיחו ...יאמרו הבריות
מיטב נוער צעיר ובריא בשיא פריחת עלומיו
על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו
דור שואף דרור... צמא חיים... חופשי... רענן...
נרמס, נהרס, נדרס ונגרס באמצעות גוף מסואב שאנן
נופל שדוד ...ללא קרב מניח הנשק ...למולך מוקרב כקורבן !
אבות אכלו בוסר וחיי בנים יכלו טרם זמן
''כי במותם הם ציוו לנו...'' יחרוק התקליט הישן...
הולך סובב לו הרוח ועל סביבותיו שב
קדיש על הבן יאמר כבר לבטח האב
אין חדש תחת השמש
מה שהיה הוא מה שיהיה: היום, מחר או אמש.
השמש זרחה... הקמה בשלה... וצה''ל שחט
מי עוד זוכר שפעם חגגנו יחדיו ט''ו בשבט ?

''איש אינו כה אווילי, אשר יבחר מרצון במלחמה במקום השלום; הרי בשלום קוברים הבנים את אבותיהם, ואילו במלחמה האבות קוברים את הבנים'' הרודוטוס, א, 87.

הגב לתגובה זו

''היו לוֹ פָּנִים מוּבָסוֹת''. אסתר בר-נתן, אמו של חיים בר-נתן זכרונו לברכה, כאשר ראתה את פני בנה לאחר מותו.

הגב לתגובה זו

הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

לֵאָה אוֹמֶרֶת,
שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
יוֹדְעִים,
כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.

כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.

שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.

יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.

אַך מָה שֶלֵאָה לא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זאת יוֹדַעַת...
הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.

הגב לתגובה זו

מִסְפֵּד

הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

הַשְכוֹל מִסְתוֹפֵף בְּעִמְקֵי אָהֳלֵינוּ.
הָיָה בִּנְתִיבֵנוּ הַשְכוֹל כְּעָמִית –
נוֹשֵא בְּכַּפָּיו אֶל חֶשְכַת אֲבֵלֵינוּ
נֵר יָגוֹן, נֵר גָּאוֹן – אֵש-תָּמִיד.

משה טבנקין.

הגב לתגובה זו

כמה חבל שדבר כזה קורה באימון, טעות אנוש מצערת

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

זה מצמרר וכל כך עצוב למות בנסיבות הללו.
ליבי עם המשפחה וכל הקיבוץ

הגב לתגובה זו

לא יאמן כמה שמזלזלים בלימוד השריונרים את התפקיד שלהם
ב ז י ו ן !!!!
ליבי עם המשפחה.

הגב לתגובה זו

הוא ישא את תחושת האשמה עד יומו האחרון וללא קשר מי אשם כאן.

הגב לתגובה זו