אלעד היקר, אל תתנצל. התרפקותך על רגשי הנוסטלגיה אינה תופעה חריגה המצריכה התגוננות, אלא תגובה שפויה לחלוטין לכמה דקות של שידור תכנים בריאים, ערכיים ונטולי קפאין.
נכון, קשה להיזכר בתקופה התמימה בה גרב מדברת ואיש עם שפם סיפקו לנו את כל טווח הגירויים שילד בקש להכיל. לא פער הזמן לבדו הוא הסיבה לכך שמגרדת מזמרת נראית לך מתאימה למסך הטלויזיה כמו גמל המנמם לו באיגלו. מסכים על גבי מסכים של פרסומות אגרסיביות, דציבלים הרבה מעבר לסקאלת השמיעה האנושית ועומס יתר של ערוצי ''תוכן'' התנו את כולנו לחשוב שחצי שעה של שיר, סיפור וחס וחלילה מסרים חינוכים אינם מתאימים לעוללים ה''אינטראקטיביים'' של ימינו. היתכן הדבר שתוכנית ילדים תחלוף בלי איזכור כלשהו לשליחת מסרון בעלות חמישה שקלים בלבד?
אז אם לא תתנצל, לפחות תאשים:
תאשים את תרבות הצריכה על קידוש המשפט ''אבא תקנה לי''.
תאשים את יובל, שמאוד לא מבולבל, בכל הנוגע לתמחור דיסקים ופריטי לבוש.
תאשים את מנהלי האתר שמאלצים אותנו לבהות בכעשרים פרסומות תוך כדי קריאת הכתבה הזו.
אבל יותר מכל תאשים את עצמך ואת כל ההורים המעדיפים לשלוח את הילדים לערוצים חסרי תוכן ומהפנטים. האם כמה דקות של שקט עדיפות על תוכניות חינוכיות שיובילו למטח שאלות, מעייפות ככל שיהיו, על מסורת, מוסר וערכים נכונים?
ספק לילדך את הגירויים הנכונים ואז, אולי, יתכן המצב בו יבחרו הילדים לשחק באותם סביבונים מעופרת יצוקה ולהתרגש באמת בשעת הדלקת נרות חנוכה אמיתיים. כך גלישה לאתר מעריצים, במטרה לבחור את צבע הנרות בחנוכיה של רן דנקר, יראה להם הרבה פחות מפתה.
אז מה לעשות? הרי איננו יכולים באמת להושיב את דור ה -s.m.s. מול תוכניות הנוסטלגיה שלנו. אם כל הכבוד לערוץ הלא מסחרי, חצי שעה תמימה בלי הפסקת פרסומות ואפקטים מסחררים לא יגרד את סף הריכוז הנמוך של מנהיגי העתיד שלנו. נותר לנו רק לצמצם את זמן החשיפה שלהם למכונות השיווק במסווה חינוכי ולקוות שאי שם תצוץ תוכנית טובה, אמינה ואם ירצה השם, חינוכית באמת.
לסיום אבקש רק דבר אחד, הניחו לנוסטלגיות להישאר נוסטלגיות. הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא לבחור בגמר פרפר נחמד אם להדיח את נולי, עוזה או בץ תוך כדי שאנו מאזינים לרוני סופרסטאר במחרוזת שירי עוזי חיטמן.
ואם או בלי קשר, תודה לדודו ולכל החברים מהחינוכית על כך שאני מסוגל לנסח משפט זה כיאות.