- 12.
הכאב קשה מנשוא למרות שבצידו יש נחמה
צביה, 11/11/07 06:05
והיא שבנג'י זכה לחיים ארוכים יחסית לחתול שחי בחוץ.
נחמה נוספת היא שטיפלת בו במסירות עד לרגעיו האחרונים, גם אם היה רחוק ממך.
קבלי חיבוק מנחם.
- 11.
ערן, 10/11/07 15:44
ראשית חתולתי מקבלת עכשיו אנטיביוטיקה לדלקת בשיניים ומאד קשה לי לתת לה את הכדור שבוע ימים.
מישהו כבר נתקל במצב זה ומה היה הפתרון שלכם?
שנית מחזה מוזר:בצעדי ברגל לת. אוטובוס ראיתי לפתע המוני חתולים בפינה מסוימת.רק שהגעתי הבנתי:
באזור בית אבות או בניין של קשישים
הם פשוט עמדו והאכילו שם חתולים. התנהלותם האיטית גרמה לחתולים לא לחשוש מהם,זה היה מאד מרגש.
מצד שני הבנתי שזה גם הנצחת הריבוי והסבל שלהם.
אז מתי כבר מעקרים/מסרסים את חתולי הארץ?
לגבי הטור של אלפא, עם כל הכאב אלפא,ברגע שחתול כבר בידיים שלך,
אני פשוט כבר פחות דואג לו בגלל מסירותך הייחודית והמדהימה. אני דואג יותר לחתולים שרחוקים ממך..-
מיכל, 10/11/07 17:38
אפשר להטות את ראש החתול, לפתוח את פיו ולזרוק מהר את הכדור עמוק לגרונו. לסגור את פיו ולחכות כמה שניות שיבלע. ניתן גם להחביא את הכדור בתוך אוכל רטוב ( כמות קטנה שיאכל את כולה בוודאות)- שיטות אלפה.
שיטה נוספת שווטרינר לימד אותי היא, לרסק את הכדור ולערבב אותו עם מעט חמאה רכה- מומסת. למרוח את התערובת מעל פיו של החתול וכך הוא נאלץ ללקק.
בהצלחה!-
ערן, 13/11/07 01:27
חזרתי מיום עבודה מתיש ולא האמנתי שאצליח לתת הערב לחתולה את הכדור. והנה עם העצות עלך וקצת אינטאיציה הצלחתי לגרום לחתולה לבלוע!...עוד פעם אחת נותרה..
אני ממש מודה על העצות-
עוד עצונת גם ממני, בעצם שתיים...alpha bitch, 13/11/07 10:07
כשהווטרינר רושם גלולות לחתולה שלך, בקש ממנו 3-2 גלולות יותר ממה שדרוש, למקרה שכמה מן הגלולות יאבדו או יתקלקלו בעת הנסיון לגרום לה לבלוע אותן.
וגם, אם תחפש בגוגל "כדורים לחתול" או "גלולות לחתול" (כך, בין מרכאות), תמצא שפע עצות נוספות, וגם כמה דברים מצחיקים למדי...-
ערן, 13/11/07 19:52
על שלל עצותיכם.היום הייתה פעם האחרונה שהייתי צריך לתת כדור וזאת הקלה גדולה. איכשהו זה הצליח לי למרות המחאות של החתולה.
אני ממש מודה על התמיכה המעשית והמוראלית שלכם.
עוד 3 ימים לטור הבא של אלפא...
-
-
-
-
- 10.
רון, 10/11/07 10:07
שלום
תמיד עולה השאלה מה עדיף לחתול להיות בבית מוגן ולהאריך ימים אולי אפילו עד 20
או חופש בחצר לחיות חיים מלאים של חתול
בכפוף לעיקור וחיים קצרים יותר אך מלאים יותר
מנסיוני החתול תמיד מעדיף חופש
זאת למדה על בשרה כעת ידידה שלי שעברה מדירה לבית עם חצר והיא ממש מופתעת ונעלבת שהחתולים שיצאו מדירה לחצר
בעם רק לאכול .עולם חדש נגלה להם:)-
מישהו, 14/11/07 03:03
זה חתול בית שיוצא גם לחצר. בהנחה שמדובר במקום יחסית מוגן, שאין שם כלבים משוטטים או מזיקים אחרים.
אני לא חושב שתוחלת החיים שלו נפגעת מכך. אין שום הוכחה לזה. מצד שני, איכות החיים שלו עולה משמעותית.
-
- 9.
- 8.
איילה, 10/11/07 00:12
למרות שאת סיפורו של בנג'י כבר הגרתי, עדיין מילותייך חדרו אל ליבי ועיני מלאות דמעות.
בטח בנג'י ולק מבלים שם למעלה ביחד, בדיוק כמו שדמיינת.
- 7.
תודה שאת משמיעה את קולם של אלה שלא יכולים לזעוק את כאבם (ל''ת)
חתולת רחוב, 09/11/07 23:04
- 6.
גלוריה, 09/11/07 22:51
אני יודעת כמה הפרידה מהם קשה....נקשרים כל כך למתוקים הללו.
אלפא המדהימה, הרגישות, התבונה, העומק שבכתיבתך והאנושיות והחמלה הפורצות ממך מדהימות אותי כל פעם מחדש. העולם צריך אנשים כמוך!
תבורכי ותתנחמי בחיים שאת מצילה יום יום.
אוהבת אותך
- 5.
שירה, 09/11/07 14:42
ליבי איתך בצערך אלפא. אני חושבת שעשית נכון. גם אם לבנג'י זה לא משנה, אנחנו בני האדם צריכים קלוז'ר מסוג כלשהו, טקס או כל דבר אחר שיתן לנו חצי נחמה.
כשג'ינו מת, קברנו אותו באחת הדיונות הגבוהות בצפון ת''א, משקיף לים.
הוא היה חתול שאהב מים. מאוד. שתה מהכיור, רץ לשירותים כשהמים הורדו, הסתכל במים הזורמים ושר כל פעם שמישהו היה במקלחת...
היום הוא רואה ושומע את גלי הים כל היום. בשבילי הידיעה הזו מנחמת גם אם הוא לא באמת.
המקום הזה מאפשר לנו לבוא לבקר את הקבר שלו, להתבונן בשקיעות ולחוש בנוכחותו, לחשוב על חתול שהיה כמו ילד בשבילנו.-
אני קוראת והדמעות זולגות מעיני
אוהבת חיות, 09/11/07 19:09
גם מקריאת התגובה שלך וגם מקריאת הטור של אלפא. לי יש שני כלבים ושלושה חתולים, המבוגרת ביותר בת 9.5, ואני משתדלת מאוד לא לחשוב על הסוף (אם כי הסוף עדיין רחוק למזלנו), בגלל שזה מכניס אותי לדיכאון.
לאלפא - עצוב, עצוב מאוד. אני לחלוטין מבינה אותך ומזדהה איתך. גם כשמת חתול רחוב, במיוחד חתול שהכרת הרבה שנים, זה קורע את הלב. לצערי הרב היו לי כמה ניסיונות לא נעימים כאלה ואני מקווה בכל ליבי שלא יהיו עוד. תשתדלי להתאושש אלפא ותנסי להתנחם בכל הילדים שאת מגדלת אצלך בבית (למרות שאני יודעת שקל להגיד וקשה לבצע). אוהבת אותך ומשתתפת בצערך.
-
- 4.
מיכל, 09/11/07 12:13
בהתחלה גמרתי אותם על התקפת צחוק ( בפעם השנייה, את יודעת..) ולאחר מכן, בגלל ההתרגשות.
עוד טור נפלא .
- 3.
מיטל, 09/11/07 11:43
אלפא יקרה, לא יאומן איך כל פעם מחדש יש בעיניי דמעות מקריאת הטור, פעם מאושר ופעם מעצב. יכולת הכתיבה שלך גורמות לי להרגיש חלק מאותה סיטואציה כאילו נכחתי בה. טור מרגש במיוחד שמעלה את סוגיית הסוף שלעיתים נחווה כמר, אך יש לציין כי את עושה כל שביכולתך לגרום כל סוף להפוך להתחלה חדשה
- 2.
בונבונייטה, 09/11/07 11:23
אתך בכאב, בשמחות, בכתיבה, עם כל טור יותר .
חיבוק גדול ואמיץ מהלב, כי אין מה לומר מלבד זאת.
גם לי בזמנו היה חשוב שבעלי החיים שהיו אתי ש"עברו למקום טוב יותר" יסיימו בצורה נאותה ומכובדת, דאגתי לזאת אישית, בעצמי.
~נר~
- 1.