מי שאשם בירי רקטות זה הפלסטינאים לא פרס
אם פרס לא היה קיים אתה חושב שלא היו קסאמים
פרס הוא אחד המנהיגים והאבות המייסדים הקים את התעשיה האוירית ואת הכור בדימונה ועוד הרבה
בכל העולם פורסים לו שטיח אדום ומעריכים אותו

אז לך לכיכר ותאכל שווארמה אצל שאולי יה טמבל

הגַאלִיצְייאנֶר הַזֶה... הנִצְחִי, הבִּלְעָדִי, האַגָּדִי, שאחריו יכול לבוא רק המַבּוּל, אשר הוֹכִיחַ עצמו כפוליטיקאי שִטְחִי, כָּל-כָּך בִּלְתִּי-יְסוֹדִי
איך את ''הֶסְכֵּם'' אוֹסְלוֹ יָזַם, רָקַם, בִּשֵל ורָקַח מאחורי גַבֵּנוּ ומאחוֹרֵי גַב רַבִּין באוֹרַח כּה אוֹבְדָּנִי, סוֹפָנִי וסוֹדִי ?
''הֶסְכֵּם'' שסוֹפוֹ היָדוּעַ, הקזת דָּם קָבוּעַ, באוֹפֶן אִישִי, יְצִירָתִּי, שִיטָתִי, אֲמִיתִּי, רִשְמִי, יִיחוּדִי, ייעוּדִי, תְּמִידִי, מְקוֹרִי, מַדָּעִי, בִּלְעָדִי, הֲמוֹנִי, עוֹלָמִי, עֲמָמִי, הֲדָדִי
על כך לא לקח (כָּרָגִיל) כל אַחֲרָיוּת על עַצְמוֹ, לא אמר: הדָּבָר ''לא הָיָה קוֹרֶה בִּלְעָדִי'' - הֶעדִּיף לִהְיוֹת צִפְעוֹנִי, קִיפּוֹדִי , שאיננו יוֹתֵר יְדִידִי.
אוּלַי (לא רַק) משוּם כָּך נוֹתָר בִּיְסוֹדוֹ, בכל קְלִיפָת-כְּבוֹד-הוֹד-מְאוֹדוֹ, כּה לא אָהוּד, כּה-לא-חָמוּד, שָרוּי בְּבִּידוּד, מָאוּס, מְנוּדֶה, מְבוּזֶה וגַּלְמוּד,
חָשוּב אך חָשוּד, בסתר-חַתְרָן, לאוֹר-שֶמֶש-שַקְרָן, בפְּרוֹבוֹקָצְיוֹת ואִינְטְרִיגוֹת לִשְמָן, מצאת בו תָּמִיד שוּתָּף גֵּאֶה, זָקוּף, מָסוּר, בָּקִיא, נֶאֱמָן
בְּרֶפוּבְּלִיקת-בָּנָנוֹת אֲשֶר שְמָה יִשְרָאֵל, דוּגְמָא ומוֹפֵת שִמֵש לשוֹרֶש הָמָן, יָדוֹ בּכָּל – אַך יָד כָּל בּוֹ גַם !
אַף אִם, למַרְאִית עַיִן, לא נִיכְּרוּ בּוֹ כָּלִיל פַּעֲמֵי ואוֹתוֹת הזְמָן,
נִרְאֶה הָיָה באַחֲרוֹנָה, כִּי בְּכָּל זאת בָּא בָּימִים, נֶחֱלָש ותָשַש, נוֹאָש מִתְכָכָיו, קָמַל ונָבל , עֲיַף וזָקַן.

הגַאלִיצְייאנֶר הַזֶה... הַלָזֶה... מְרוּבֶּה הדֵעוֹת, בַּעַל אֵינְסְפוֹר-זְרוֹעוֹת, ממשפחת חֲסְרֵי-החוּלְיוֹת, מרוּבֵּי-צְלָעוֹת, הרַב-לְאוּמִי, הכּה רַב-פַּרְצוּפִי
אֶת כּל שֶעָשָה, פּוֹלִיטִית עָשָה, בְּאוֹפֶן כּה שִטְחִי וְרָדוּד, מָרוּט, יָרוֹד ומָרוּד, באוֹרַח עָלוּב, בּוֹאֵש, מַבְאִיש, מֵבִיש, דַל, חֲפִיפִי
כשֶהָיָה צָרִיך, יָדַע אל-נָכוֹן, לִזְחוֹל עַל גָּחוֹן, אף שֶהֶעֱדִיף רוֹב ימיו, שְעוֹתָיו וזְמָנוֹ לִשְהוֹת וּלְבַלוֹת במחלקה ראשונה באוויר - כעֲפִיפוֹן
חַמקְמָק כשְפִיפוֹן, חַלקְלָק כצְלוֹפָחוֹן, חָנַק כְּפִּיתּוֹן, מֵרִיחַ תְּכָכִים כדְבִיבוֹן, חבֵר נֶצַח-בצַחֲנָת-מִטְבָּחוֹן מִמֶנוּ בּוֹאֵש-נוֹדֵף-למרָחוֹק-לעַד-סִירָחוֹן,
בעל תֵּשַע נְשָמוֹת, נֶעדַּר אַשְמוֹת, חֲסַר-עַכָּבוֹת, עָקָר מַחֲשָבוֹת, נִשְרָד כְּחָתוּל, מתִּשְרֵי עד אֱלוּל, מְאוּנְפָף, מְיוּפְיָיף, מְזוּיָיף, מְחוּנָף, מְחוּפָף, שְפִיפִי, אֲפִיפִי.

הגַאלִיצְייאנֶר הַזֶה... הקוֹלְחוֹזִי, המְחוֹזִי, הלוֹעֲזִי, הפוֹחֲזִי, השַעַטְנֵזִי, הנִיבְזִי, הנְלוֹזִי, הזַרְזִירִי, המַמְזֵרִי, החֲזִירִי, החֲזַרְזִירִי, הכְּלָל-לא-נְזִירִי, הכָּל-כָּך גָלוּתִּי...
התנהלותו בפוליטיקה, בלית ברירה מזכירה (מָה לעֲשוֹת?), מִקְצוֹעַ בִּלְתִּי-נִשְכַּח, עַתִּיק יוֹמִין, מִקְצוֹעַ נֶאֱלָח, מְלוּכְלָך, מִשְלַח-יָד זִילוּתִּי, גְנוּתִּי וזְנוּתִּי
כשתשמענו מֵגִיב אוֹ נוֹאֵם, משהו לפתע בלבבנו (שוֹמוּ שמיים!) נוֹהֵם, פּוֹעֵם והוֹלֵם, מִתְמַרֵד, מִתְקוֹמֵם, מִתְרַעֵם בְּעוֹצְמָה בִּלְתִּי-נִלְאֵית, חַתְרָנִית, אַדִּירָה-כַּבִּירָה בחָזֶה
אך אימרו-נא, מַדוּעַ, המצב עמו מתפרש-מתרחש ונשמע כל-כך גָרוּעַ ? מַדוּעַ, למען השֵם, נדמה או נראה כי הוא תָּמִיד מִתְחַזֶה ? ? ?
מָה חֲבָל, כּה חֲבָל, כי את תככיו-מעלליו-הונאותיו-תַּעֲלוּלָיו-לַהֲטוּטָיו-גַּחמוֹתָיו-תַּרְגִּילָיו-שְקָריו וּכְּזָבָיו, לא הֶעלוּ עד-עַתָּה על בָּמָה בְּתוֹר מַחֲזֶה.

הקסאם נורה - הלול נפגע

שתי רקטות קסאם שנורו הבוקר לנגב המערבי גרמו לפציעת אדם קל, ולמותן של עשרות תרנגולות אחרי תקופה שקטה יחסית, תושבי שדרות קמו הבוקר לקול פיצוץ. שתי רקטות קסאם נורו הבוקר לעבר שטח ישראל, כאשר אחת פגעה בשדרות והשנייה נחתה באזור הנגב המערבי. אדם אחד נפצע מרסיסים ושני בני אדם נוספים לקו חרדה. קסאם שנחת באחד הקיבוצים בנגב המערבי גרם למותן של כמה עשרות תרנגולות ולנזק למבנים חקלאיים. ''החיים שלנו הפכו לבלתי נסבלים'', סיפרה רינה מור-יוסף, תושבת העיר.

הַבּוֹקֶר (בּוֹקֶר יום א' 17.9.2006 ובּוֹקֶר יום ה' 16.11.2006) קָרָאתִּי שֶבְּקִיבּוּץ גֵבִים
נָפַל קַאסָם וגָּרַם לְמוֹתָן של עֲשָרוֹת תַרְנְגוֹלוֹת
זֶה הִזְכִּיר לִי כִּי לֹא מִזְמַן, הִצְהִיר מְיוּדָּעֵנוּ פֶּרֶס: ''קַאסָאמִים שְמַאסָמִים''
הַנוֹפְלִים, כַּיָדוּעַ, בְּלִי לְהַבְחִין אוֹ לְהַבְדִיל כְּלָל, בֵּין יָמִים לְלֵילוֹת
באֲמִירָה אוּמְלָלָה זוֹ, הֵבִיא פֶּרֶס שֶפַע שְאֵלוֹת, תְהִיוֹת, פְּלִיאוֹת וּתְמִיהוֹת...
מִחוּשָם-תֶּרַח-שוֹטֶה-עַרְמוּמִי-תַכְכָנִי-תַכְסְסָנִי-סַכְסְכָנִי
אַשְמַאי-זָקֵן-מִתְנָוֵון-מִזְדָקֵן-מִסְכֵּן-מִתְרוֹקֵן-יָשִיש-אָדִיש שֶבְּמַהֲלֶך חַיָּיו הִיכָּנוּ
מַכּוֹת קָשוֹת-''בִּלְתִּי-נִילְאוֹת''-חֲזָקוֹת-אֵיתָנוֹת-נִימְרָצוֹת עַל הַרֹאש טְרַח בְּפַּטִיש
בָּרוּר כִּי אֵין בִּכְלָל כְּבָר מָה לְצַפּוֹת – יַעַן אָכֵן הַמַצָּב עַתָּה כֹּה בִּיש וּמֵבִיש
אֵין אַף מָה לְיַיחֵל מִכָּל ''הַנְהָגָתֵנוּ'' לְנִיסִים כָּלְשֶהֵם, נְצוּרוֹת, נִפְלָאוֹת, גְדוֹלוֹת.
אוּלַי, אִם יִקְרֶה-יאֱרַע הַדָבָר, אַחֲרֵי שֶפֶרֶס יִקְבּוֹר אֶת כּוּלָנוּ....
לֹא יִהְיֶה מָקוֹם לִשְאוֹל אוֹתוֹ וְאוֹתָנוֹ יוֹתֵר שְאֵלוֹת.
אוּלַי... ? יִיתָכֵן... ? אִם יִתְרַחֵש הַדָבָר... ?
ופֶּרֶס יֵיאָלֵץ לאַרֵחַ-לְחֶבְרָתָן, לִשְהוֹת-אַף-בִּמְחִיצָתָן, שֶל שְלָדִים וְשֶל גוּלְגָלוֹת
יַפְנִים וְיַבִין, כִּי לְגִיל תָּשוּש, קָשִיש, מַתְּשִיש, מַחְלִיש ומֵתִיש
מִזֶה זְמַן רַב כְּבָר הגִיעַ
וְאוּלַי מוּטַב כִּי יִפְרוֹש לוֹ עַתָּה וְיִכְתוֹב אִם יַסְפִּיק (כַּנִרְאֶה לֹא יַסְפִּיק...) זִכְרוֹנוֹת.

פרס רוצה גם להנהיג ולהיות בשלטון, וגם להביא שלום ולמנוע מלחמות. העם מראה לו פעם אחרי פעם שהוא מעדיף ימין ומלחמות. פרס בתור מדינאי מפוכח מנסה ללכת בין הטיפות - איפה שאפשר הוא גורם לשינוי שמאלה לכוון הנכון, ואיפה שאין ביכולתו לחנך עם שלם, הוא שורד כדי להשפיע בארועים הבאים. מחנה השמאל יכול רק לברך על ריאל פוליטיקה כזה.

''ממרומי שנותיו, ומנסיונו הרב, עמד מהצד ושתק מתוך לויאליות''
מצבו של אולמרט קשה, כך העריך, ועליו לגלות כלפיו, לפחות בשעה קריטית זו, מידה מאד רבה של קוליגיאליות. שתיקה תתפרש כחוכמה ולויאליות. וכאשר יצאו בנינו ללחום במלחמת לבנון השניה והקיזו דמם, דם אשר כמים נשפך על פני אדמת-בני-אדם, קולם של מי שהצביעו בעד אותה מלחמה נאלם פתע דום, נבלע, נדם ודמם.
כלום ייתכן, אחרי ככלות הכל, כי הם ששתקו שתקו משום שהדם שנשפך לא היה כלל דמם ?
ובינתיים, במהלך המלחמה, מְקַפֵּץ אחת-בפה-אחת-בפרס, מקפץ כחגב, קיץ עתה באוויר, ימי חודש אב, מדלג מי אשר התנגד למלחמה אך הצביע בעדה, בין פגישה אחת לבין ועידה, בין ארצות ובירות העולם, עסוק בשלו, כהרגלו, כפי שחזה, חלם והגה, הרי מעולם לא שגה, הן צדק תמיד מלכתחילה, מתל-אביב לניו-יורק, ללונדון, לפריס, לבריסל, ולג'נבה, וחוזר חלילה. ערים חיות, שוקקות, הומות-מאדם, לא, חלילה, ישימון צחיח, מדבר של שממה. בכולן, מסוקר, מסודר,מכופתר, מעונב, משודר, מצולם, מרואיין, מתועד. לא היה ולוֹ ראיון מתוכנן אחד - ממנו חלילה נפקד. מאומה, לא נעשה חרש, בחשאי, בדממה. הפוליטיקה שימשה תמיד עבור אחת בפה-אחת בפרס, בית-ראשון, מקלט, מפלט, חממה.
''אם הוא לא היה שותק, אולי היינו חוסכים במשפחות שכולות ובהרוגים''
לא מצאת בין ''מנהיגינו'' אף לא אחד אשר חרטות הביע, הסתייגויות כלשהן השמיע, התלבטויות בטא, נמנע מתחת שטיח עובדות לטאטא, מנהיג אשר ברחשי-לבבו יבטא לפחות איזה שהם יסורים. כולם נהגו כמו בשירים ג'נטלמנים-אחים: ''הנה מה טוב ומה נעים''. כך נפלו בחורים. נכונו עוד לנו, כעם מיוסר, לְמוּד אֵבֵל וסֵבֵל, עוד הרבה מרורים. כך, בל-נשכח, בלי להניד עפעף, הצטרף בהצבעתו מנהיג מנוסה, אחד בלב-פרס - אחד בפה, לעוד אצבעות אשר את חיי בחורינו קבעו וחרצו. גבולות, סייגים, גדרות כליל ולגמרי פרצו. את בנינו שלחו היישר אל מותם. אל מלא רחמים, אל אלוהים, כלום ייתכן כי עמנו אכן כה טמבל, שלומיאלי ותם ?
בלי טיפת בושה, בלי כל חוש אחריות, ללא שמץ התלבטות, ללא התייסרות, בלי תחושת חרפה, ללא קורטוב חרטה או כלימה, אף יטען אחת-בלב-פרס, אחת בפה, בחוכמה שלאחר מעשה : ''למלחמה התנגדתי ! אך הצבעתי בעדה'' בהעמידו בהפתעה פני פוליטיקאי מתמם נפעם-משתומם-מתפלא. בין אם תאמינו לו או לא - ממש דמות אדם תם.
נותר רק לקוות כי עמנו, בסופו של דבר, אף אם לא הוכיח עצמו כעם נבון במיוחד, עם חכם, אך לבטח איננו לחלוטין עַם מטומטם, ידוע-ידע ויוכל להבחין בין אויל-מחריש, יָשִיש-אָדִיש-מֵבִיש-תָשוּש-חָלוּש-מַחְלִיש-מֵתִיש-מַתְּשִיש ובין אדם אשר שמו אמנם הלך והולך לפניו דורות ושנים כאיש מנומס, מי שזכה אף באוסלו בפרס, איש מסביר פנים היודע איך וכיצד לסובב על אצבעו הקטנה המונים. בין פוליטיקאי חמקמק-חלקלק, להטוטן-לוליין המהלך דרך-טבע על חוט דק. אך בזו הפעם לא פתלתלותו-אמינותו של שמעון פרס היא אשר עומדת במבחן-המציאות וניצבת כסימן שאלה כה-גדול (איך אפשר בכלל סתירות שכאלה לסבול?), אלא שיקול דעתו. שיקול דעת אשר הוכיח עצמו כה מנותק, מרוחק, מתנוון, מתרוקן, שיקול דעת כה-זוֹל, בז, מזלזל, כל-יכול. שיקול דעת מאד מפוקפק, אשר לעומק סדוק גם נסדק. שיקול דעת הנובע מהצבעתו המשתמעת לשתי-פנים, ואשר מוכיח כי לא ניתן לשטות לעד בצִי-בּוּר ובעם ולהוליך שולל המונים.
כלום ייתכן כי שיקול דעתו התְנָוֵון ? הזְדָקֵן ? הִתְרוֹקֵן ? ואם אכן כן, מדוע יש הכרח שוב להמשיך ולומר כן לזקן ? שהרי גם אם יחליט מחר לפרוש ולכתוב זכרונות, שמעון פרס עדיין איננו, חלילה, בגדר מסכן.

מי שיזם את לבנון השניה זה אולמרט, ופרס בתור משנה חסר סמכויות לא יכול לשנות את רצון המנהיג. תבוא בטענות אל אלה שנתנו כח לאולמרט ולא לפרס

השוּעָל (קוים לדמותו)

הוא עוד יקבור את כולנו... !
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
השועל הערום, הנואל
שהונה את עמו ישראל.

הוא עתיד עוד לקבור את כולנו... !
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו
השועל החמקמק, הכושל
שבבינת בני עמו מזלזל.

זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
מאחור יצחקו פוחזות
עיניים לועגות, מלעיזות.

הוא עוד יטמון פח לכולנו...
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
השועל התככן, השפל
שלשררה ולכוח פוזל.

הוא עתיד עוד למכור את כולנו...
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו
העסקן הניצחי, המועל
באמון בני-עמו, ישראל.

זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
מאחור ירעמו מהדהדות
לכבודנו מטחי יריות.

הוא עוד יקבור את כולנו... !
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
הצלופח החלקלק, המהתל
שלמנעמי השלטון התרגל.

הוא עתיד עוד לקבור את כולנו... !
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו...
''חתרן בלתי נלאה'' מתפתל
שעיניו לכבוד מגלגל.

זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
תלוונו שדרה ארוכה של נרות
עת נִיטַמֵנָה (עָמוק) בתוך שורת ארונות.

אלא חבר פוליטיקאים מושחתים ועסקנים משוחדים. וכן, גם רב משוחד כהלכה.

המונח הכי מתאים (שעדיין לא ממש הומצא) הוא דמוֹקטוּרה. והמבין יבין...

כולם מדברים על הסכם כאילו יש כוונה של הפלסטינאים לקיים איזה שהוא הסכם.

עד כה לא עמדו באף הסכם, כולל הסכמים בין הפלגים של ארגוני הטרור (פת''ח וחמאס).

אריה גולן הוא מסית סידרתי שעושה דמוניזציה שנים תוך ניצול תפקידו ברדיו שממון על ידי משלמי אגרה כפיתית, האיש הזה פועל בצורה אנטי דמוקרטית שנים ארוכות נגד אזרחי ישראל רבים מתוך שינאה בלתי נילאת , שאותה כניראה ינק מאמו הפולניה,!

הוא פשוט מוכר הזיות, ולא בפטריות, סתם הזיות, ותיראה לאן הוא הגיע כאן במדינת חלם הטמבלית, לבית הנשיא, במקום לבית הסוהר,
שימון הבלתי נילאה עובד על כולם בעיניים כבר עשרות שנים, כוללע רבין ,
ואפילו קיבל על כך פרס נובל, יחד עם שותפו הרוצח ערפת,
כאמור הוא להוזה , הוא נוכל מהסוג המניפולטבי ביותר, והטמבלים קונים את השטויות שלו, בולעים כל טיפת רעל בשקיקה.