חוטפיו של גילעד שליט הם לא פחות אכזריים מנאסראללהת הם לא רברבנים כמו נאסראללה,אך הם נחושים לא לשחררו. אם לא נשחרר אותו עכשיו בתכסיס חכם, כולנו בצרה.
בנוסף לזה הם בשליטה מוחלטת כל זמן ששליט נימצא בידהם. האיש האחד האחראי הוא עם אגו נפוח מאוד,אין בכוונתו לשחרר. איש חסר מצפון ורגש.

מדינה בפשיטת רגל
''נשיאה'' קצב עוסק לא בייצוג אלא עיקר התמקדותו וריכוזו
נתונים בלעדית-יחודית למזכירותיו, לנושאי וענייני שגל
בחוריה למלחמה יוצאים, נקראים למלא חובתם,
במסירות וחירוף נפש מבצעים שליחותם בהגנם על מולדתם,
בזה-אחר-זה נקראים בנים לדגל
לא מעלים על דעתם, לא מתארים לעצמם,
כי חברתם, מדינתם וצבאם נמצאים במצב כה עגום, כה עצוב, כה רקוב,
כה עלוב נראים ''מנהיגינו'' בלי יוצא מן הכלל - כל הסגל
חור גדול נפער בחברה ובמדינה, חור אשר באוויר מלא, כמו בבייגל.
האם משה לא שבר את לוחות הברית בשל עגל ?

לממשלה קָשֶה לִמְשוֹל – הממשלה כָּשְלָה כָּשוֹל !

''בארבע השנים האחרונות זה מצב בלתי אפשרי - לממשלה קשה למשול והכנסת אינה מפקחת''. ישראל מימון, מזכיר הממשלה.
מזכיר הממשלה אמר כי מבוקר עד ערב הוא עסוק בהישרדות הממשלה ובהחלטות של פרץ
''אני לא יכול לחשוב מעבר ליום אחד קדימה'' - כך אמר הבוקר מזכיר הממשלה, ישראל מימון, בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת, במושב שעסק בשינוי שיטת הממשל. ''אני לא יודע מה עמיר פרץ יחליט מחר בבוקר, והאם עמי אילון או אהוד ברק יחליטו להישאר בממשלה'', הסביר. מימון הוסיף כי הממשלה נמצאת במצב קשה בגלל החשש מבחירות.
מימון ציין בדיון כי הוא עסוק מהבוקר עד הלילה בממשלה ''לא במובן התיאורטי'', הבהיר. ''כאשר יש עילות שלפיהן הולכים לבחירות, יש חרב מתהפכת מעל הראש כל הזמן''. לדבריו, החרב יוצרת עיסוק מתמיד בממשלה שאינה יכולה למשול. ''בארבע השנים האחרונות זה מצב בלתי אפשרי - לממשלה קשה למשול והכנסת אינה מפקחת''.

למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל – כָּשְלָה המֶמְשָלָה כָּשוֹל !
ומה עלינו ? אזרחיה ? עד היכן ? עד אנא ? עד מתי ?
לאן נוליך את חרפתה ? לאן נוליך את חרפתנו ?
עד מתי בשיפלותה, בעליבותה, נאלץ בלב כוֹאֵב-דוֹאֵב לִצְפוֹת ?
עד מתי מתיפקודה ומהתנהלותה באופן כה שיטתי-בעייתי-מגמתי נצטרך לִסְבּוֹל ?
יען עָצוּם הכֶּשֶל.
עָמוּק השֶבֶר.
חָמוּר השֶסַע.
עֲנָק הַפַּעַר.
כה רב !
כה רחב !
כה גָדוֹל !

למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל – כל יום שבא, שחר מפציע, פֶּתַע מופיע עוד נַחְשוֹל !
להרגיע – אין כבר שום כוח שיכול.
מֶמְשָלָה אטומה-מנוונה-מנוולה נָבול-נַבְלָה, קָמול-קמְלָה. לא יוֹעִיל אף אקאמול.
מעצמאותינו, חירותינו, כמיהותינו, כיסופינו, תיקוותינו, ערגותינו, חזונינו, עתידנו
בין אם יום שבת זה, יום של חג, או סתם יום של חול
ממשלתנו-מַכְשלְתֵנוּ, את הבסיס לקיומנו,
את שמחת-חדוות-חיינו,
אפילו את מדינתנו,
סָחבָה-סָחוֹב, גַנְבָה-גַנוֹב, גָזְלָה-גָזוֹל, נִישְלָה נָשוֹל.

למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל, כל זאטוט, די-בקלות, להבחין בזאת יכול
יד כל עתה בממשלה - ידה של ממשלה בכָּל
עד מתי חושבת מכשלתנו כך לשְרוֹד ? לִרְעוֹד ? לִפְחוֹד ? למְעוֹד ?
עד מתי תתעקש מַכְשלתֵנוּ על חשבוננו כך למְשוֹך ? לִפְעוֹל ? למְשוֹל ?

למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל – על חטאיה, יוהרתה, אין-אפשרות בכלל למְחוֹל !
ימין ושמאל רק שְכוֹל ותְכוֹל. מכירת חיסול כללית הפעם - לחיינו ערך מאד זוֹל.
אך מכשלתנו אשר בתיפקודה-בהתנהלותה כל-כך התרשלה-רָשוֹל
בדרכה, לשיטתה, כהרגלה, שוֹרֶדֶת-חוֹגֶגֶת-מִתְמוֹגֶגֶת,
עם שלל בעיותיה כלל איננה-מִתְמוֹדֶדֶת, יוצאת בסערת מָחוֹל.
אותנו, במאבקנו כנגדה,
מַכְשלְתֵנוּ ברַפְסוּתָה, ברִיפְיוֹנָה, בחִידְלוֹנָה,
מְחַשֶלֶת רק חַשוֹל.

למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל –עבור עצמה ועבורנו הפכה מזמן לנֵטֶל, עוֹמֶס, עוֹל, מִכְשוֹל.
זָנְחה אותנו, אזרחיה, כָּלִיל הפְקִירה ! לעצמה תקעה (ואיזה...) גוֹל !
זו על רגל אחת, באמת ואמונה, כל התורה כולה, הכל.

עֵרֶב רַב שֶל כְּלוּמְנִיקִים
אשר מנהלים מדינתנו בצורה הרת-אסון, רשלנית-שלומיאלית-חובבנית-ילדותית
ערב-רב של הולכי-בטל, מלחכי-פינכא, ג'ובניקים
החושפים פרצוף אמיתי של ממשלה מרושלת-כושלת-נכשלת,
ממשלה רהבתנית-גאוותנית-ראוותנית, בלתי-ראוייה, לא-מציאותית.

עֵרֶב רַב שֶל מְאוּמְנִיקִים
אשר דאגתם הבודדה-היחידה היתה, נותרה והִנָה
לתועלתם, להישרדותם האישית, למצבם הכלכלי, לכיסאם
ערב-רב של שוּמְנִיקִים
המוליכים שוֹלָל ומשטים, איש-איש בדרכו, כהרגלו, בשיטתו,
כל יום מחדש, בלי-טיפת-בושה, התייסרות, חרטה וכלימה, בנו-בכולנו, באזרחים, בעם.

עֵרֶב רַב שֶל חַלְתוּרְנִיקִים-טִימְטוּמְנִיקִים
הניזונים מריק, מאוויר, משוּם-כְּלוּם, מִמְאוּם, מהֶבֶל-פֶּה, מֶלֶל, אֵבֶל וסֵבֶל.
עֵרֶב-רַב שֶל פִּיוֹת-מְפִיקֵי-מַרְגָלִיוֹת, אַנְשֵי-מֶתֶק-שְפַתיים, פִּיטְפּוּטְנִיקִים
אֲשֶר שְעוֹן הַחוֹל שֶלָהֶם, זֶה מִזְמַן כְבָר, אָזוֹל-גם-אָזַל.
פּוֹלִיטִיקָאִים נַכְלוּלִיִים המַשְלִיכִים יְהָבם, סוֹמְכִים עַל זִכָּרוֹן קָצָר, תוֹעלְתָּני-נֶהֱנְתָּני, דַל.
זִיכָּרוֹן זָעִיר, זָעוּם, עָמוּם, עָמוּס, עָלוּב, עָזוּב, חָלוּל, נָבוּב, רָקוּב, מְנוּמְנָם, מְשוּעֲמָם, מְעוּרְפָּל,
שֶל עַם אשר לבֵירָא עֲמִיקְתָא, לְמַרְבֶּה פְּלִיאָתוֹ-תְמִיהָתוֹ הרַבָּה, צָנַח-חוֹפְשִית, נָפוֹל-נָפַל.
אך רָצוֹן כֵּן לשינוי מְיוּחָל-חִיוּנִי-חִיוּבִי-מַהוּתִי-הֶכְרֵחִי-אֲמִיתִּי כָּלִיל נֶעֱדָר עַם, מְשוּלֶל.
עַם אשר במחדְלֵי-פִישוּלֵי-רִישוּלֵי כשלונות ''מנהיגיו'' קוֹרֶס-נָמֵס-מִתְמוֹסס-גוֹסֵס-מִתְבּוֹסֵס,
מוצא עצמו לפתע ''פתאום'' שָבוּי, לָכוּד, עָקוּד, נִקְטָל, מְחוּסָל.
עַם אָדִיש. מבִיש. מתִיש. רָדוּם. שאֲנָן. נִקְלֶה. נִבְזֶה. מִתְבַּזֶה. מְקוֹמֵם. מְנוּטְרָל.
עם חדל-אִישִים. חסר-חוּלְיוֹת. נִכְשַל. כּוֹשֵל. מְרוּשַל.
חָבוּל. חָבוּט. מָרוּט. מָרוּד. כוֹאֵב. דוֹאֵב. מַכֶּה עַל חֵטְא. מְנוּוָן. מְנוּוָל.
עַם הולך מדְּחִי אֶל דֶחִי. מבְֹכִי אל בֶכִי. סוֹבֵל. מִתְאַבֵּל. מִתְייַסֵר. מִתְפוֹרֵר. אוּמְלָל.
מתקוותיו-כיסופיו-כמיהותיו-ערגותיו על-ידי ''מנהיגיו'' מְנוּשָל.
עַם שרוי בסכנת-חיים מתמדת. מה עוד רוצה ותובעת ממנו מולדת ?
(הן רק לאחרונה חגגנו לך עם קוֹקָה-קוֹלָה, מַנְגָל ופִּיצָה, את יום ההולדת ?!)
עם החי בתקופה זו על זמן שָאוּל. זמן אָבוּד. זמן גַלְמוּד. זמן מוּשְאַל.

אני לא מבין למה הממשלה לא מפעילה את אחת הדרכים היעילות ביותר לשחרור גלעד.
פשוט מאד !!.
מחר בבוקר מודיעים לממשלת החמאס כי אספקת החשמל והדלק יופסקו לאלתר עד לשחרורו.
למה מר אולמרט לא עושה זאת? יש למישהו תשובה?

מֶמְשָלָה מוּבֶסֶת. מֶמְשָלָה בִּלְתִּי-מְאוּפֶּסֶת. כְּנֶסֶת רוֹפֶסֶת. מְדִינָה מְפַרְכֶּסֶת.
מְאִי-נְטִילַת, אִי-לְקִיחַת, אִי-נְשִיאָה בְּאַחֲרָיוּת אִישִית-מְדִינִית-פּוֹלִיטִית, נִיזוֹנָה-מֶמְשָלָה, מִתְפַּרְנֶסֶת.
מֶמְשָלָה בָּזָה, מְבוּזָה, מִתְבָּזָה, מְאוּסָה, מְקוֹמֶמֶת, מִתְנַווֶנֶת, נִרְגֶנֶת, מְשוּעַמֶמֶת, חוֹמֶסֶת, מְקָרְקֶסֶת, מְקוּרְקֶסֶת, מוֹאֶסֶת, מְבוֹאֶסֶת.
אַתָּה מַרְגִיש אֶת נְשִימוֹתֶיהָ הקְצוּבוֹת, האַחֲרוֹנוֹת,
שֶל מֶמְשָלָה יְהִירָה, יוֹמְרָנִית, הַרְסָנִית, רַשְלָנִית, חוֹבְבָנִית, שְלוּמִיאֵלִית, רוֹמֶסֶת, גוֹרֶסֶת, דוֹרֶסֶת.
חָש וְרוֹאֶה אֵיך וְכֵּיצַד, אֶל מוּל, לְנוֹכַח, לְנֶגֶד עֵינֶיך, מֶמְשָלָה-מַכְשֵלָה זוֹ אַט-אַט גוֹסֶסֶת.
בְּמֵי-מַדְמֵנַת מֶחדְלֵיה שוֹקַעַת יֵישוּתָה, נְמַסָּה-מִתְמוֹסֶסֶת-מִתְבּוֹסֶסֶת-קוֹרֶסֶת.
כָּל הַעַם, לא רַק אַתָּה, עֵדִים לַמִתְרַחֵש, צוֹפִים בַּמִתְחוֹלֵל,
מִתְבּוֹנְנִים בַּתַהֲלִיך - לא מִתוֹך תְחוּשָה שֶל חֵן, רַחֲמִים וחֶסֶד.
חֵרֶף רְצוֹנָם נוֹכְחִים בְּכָּך אֲפִילוּ ''נְצִיגֵינוּ'', ''נִבְחרֵינוּ'' בַּכְּנֶסֶת.
בִּיְהִירוּתָה-רְהֲבתָנוּתָה-גַאֲוְותָנוּתָה-רַאֲוְותָנוּתָה מֶמְשָלְתֵּנוּ אינה מִתְרַפֶּסֶת.
אַך יוֹדַעַת-מוּדַעַת מֶמְשָלָה כִּי חָלַף זְמַנָה. תָּם קוֹרְבָּנָה.
מֶמְשָלָה עֵצָה מְטַכֵּסֶת. מֶמְשָלָה עַל עֵצִים מְטַפֶּסֶת. מֶמְשָלָה אֶת צִיפּוֹרְנֶיהָ כּוֹסֶסֶת.
מי יְתַאֵר עַתָּה את רוּח הַתְקוּפָה ? מִי יִכְתוֹב אֶת תוֹלְדוֹת הַכִּשָלוֹן ? הֵיקֵף הַחִידָלוֹן ? האֲבַדּוֹן ?
עוֹמֶק הַקֶרַע ? חוּמְרַת הַשֶסַע ? גוֹדֶל הַשֶבֶר ? מֵימַדֵי האֶסוֹן ? עוֹצְמַת היָגוֹן ?
מִי יְתַּעֵד עַתָּה אֶת דִבְרֵי הימִים ?
אַף אִם יֵש מְלָאי לְמַכְבִּיר שֶל דְיוֹ בַּקֶסֶת ?

ראש ממשלה סמרטוט, חדל-אישים, חסר-אונים, בז לעצמו, בז למדינתו, בז לעמו, בן נעוות המרדות
אנטי-גמור של אחריות, צל-מוחלט של אישיות, שיא של בוז, זילזול בחיים, שיא של צביעות
מתייחס אל חיילינו, אל בנינו, אל נערינו, אלינו
כמו אל עצמו, כפי שהוא נראה בעינינו : חפץ, תפאורה, צעצוע, קישוט, ריהוט.
ראש מכשלה כה עָלוּב, כה נָבוּב, כה נָבוּל, כה חָלוּל, במצב כה קָאפוּט
גוליית במדינת גמדים, שליט ברפובליקת בננות, ענק בארץ ליליפוט.
בתולדותינו לא היה לנו מעולם עדיין אדם כה נִקְלֶה, כה נִבְזֶה, כה בָּלֶה,
יצור אשר את כוחותינו מְכָלֶה ובכל זאת מְכַהֵן (יש הדואגים לכיסאם ואומרים לו אָמֵן) כראש מַכְשֵלָה
איך לערך חיינו מתייחס בצורה כה זוֹלָה, מוּפְקָרָה, מַפְקִירָה, מוּזְנָחָה, מְרוּשָלָה, אוּמְלָלָה ?
התייחסות שטחית, אסונית, אפסונית, עקבית, מזלזלת, מקוממת, רדודה, קלילה וקלה
עובדה המעידה כי עבורנו, עבור עמנו, ראש מכשלתנו, לא היה מעולם ברכה אלא קְלָלָה.
דבר-מה בסיסי בממלכתו המושחתת-מסואבת מן השורש ומן היסוד במַהוּת מאד רָקוּב
כלום יש פלא בכך כי ראש מכשלתנו נראה כחֶרְפָּה ? כְּבוּשָה ? ככְּלִימָה ?
כה עָגוּם במראהו ? כה עָלוּב ? כה מדוכא ? כה עָצוּב ?
אמנם, תפקידו עושה ממנו אדם בעל-כוח, איש שררה, בעל שלטון, איש מאד חשוב
אך עמוק בנשמה, קיים אצלו וואקום, חָלָל, רִיק, מִפְגַע, חוּצְפָּה, בוּז, יְרִיקָה עֲסִיסִית בפַּרְצוּף !

ראש מכשלה יהִיר אשר בָּז למוסד ביקורת המדינה, בָּז לכל ביקורת כלפיו, שולחם לכל רוח, שוללם על הסף,
משתלח בהם בכל הזדמנות, את זרע הפורענות, פירות הבְּאוּשִים אותם נָטַע ושָתַל, מעולם לא קָטַף
משל וכאילו היתה ביקורת בבחינת מיטרד עבורו, בגדר בדיחה, שטות וטעות מכוונת, אשר ריח זָדוֹן ממנה נָדַף
תולדות כשלונותיו-שגיאותיו-טעויותיו מתעד ראש מכשלתנו מדי יום ביומו, במו מחדליו מוסיף דף-אחר-דף
להיכן נגוזו ערכינו ? לאן נעלמה ערבותינו ? ערבות הדדית ? איפה קיימת נשיאה באחריות ? אַיֵה הרעות ? בצמרת שולטים רק להיטות לכוח, לשררה, למעילה, בעילה, זימה, זדון, זנות ומינות.

כיצד ואיך עלה בידו של שלומיאל-מושלם-נורא-זה, איש כה בלתי-ראוי, כה-בלתי מוצלח, כה-בלתי-יוצלח
אשר בראי בוקר-בוקר מתבונן בעצמו, בהשתדלו בוודאי לנסות להיראות מְטוּפַּח
כיצד עלה ואיך הצליח להשליך, בעקבות מלחמה, משפחות כה רבות ישירות מן הפחת לפח ?
בעוד הוא ולוּ טיפת אחריות אישית על עצמו לא נושא, לא נוטל. אחרי ככלות הכל הן משמש הוא
כראש מכשלת עם ישראל. מעולם לא חשב אודות כך, כאשר אחריות אישית על עצמו, כלל לא לקח.
לטכס הזיכרון השנתי בהר-הרצל, נמנע מלהגיע, נעדר במפגיע, לא הופיע, לא בא, לא נכח.
אין זאת אלא שבנשמתו, לא רק כראש מכשלה, לא זכה לחינוך ראוי והולם, נותר מופקר, מנוכר,
לעמו יצור זר, קר ומוזר. יצור מוזנח, מתנהג כילד רחוב, כפוּשְטָק ופרחח.
פוליטיקאי יהיר-שאפתן-חמקמק-חלקלק-ממולח אשר דרך ארץ ישכיל ללמוד (אולי) רק משכמותו ומצלופח
כלפי חוץ נראה ראש מכשלתנו תמים כתינוק בן-יומו, נקי וצחור כשלג, זך וצח
אך אם תתן לו רק הזדמנות, נזק ישית וימיט על כולנו, נזק עצום : בוּם ! בוּם ! בוּם ! טְרַח ! טְרַח ! טְרַח !
שַמוֹת יעשה מסביבו, בבתינו יגרום לפוגרום, יביא בחילה בנשמה, שאט נפש, גועל, מפח.
איש אשר פעל בפזיזות, בחובבנות, בחוסר מוחלט של מקצועיות, בחופזה, בלי כל תעוזה,
ללא שמץ, קורטוב מחשבה, בלי טיפת שיקול דעת, את בחורינו כצאן לטבח, למוות, להרג שלח.
אולי שכח (ייתכן לא ידע) כי דם נקי שנשפך מעלה קצף לדורות, מרתח, לא נח .

מֶמְשָלָה רשלנית, ריקנית, נקבובית, הרסנית, עלובה, נבובה, כאובה, חבולה, מבולבלה, חולה, חלולה.
במה עוד צפויים ועדים אנו לחזות ולצפות, לא מתוך תחושת חמלה, סליחה ומחילה ?
לאיזה עוד מעשה שלומיאליות ממשלה עקלקלה-בלתי-הגונה-פתלתלה זו מסוגלה ? יכולה ? עלולה ?
שמתם לב ? שמא הבחנתם ? כי למכשלתנו ארשת פנים כפולה, מכופלה, נבולה, נפולה, אומללה.
מחד ממשלה חייכנית, צחקקנית, צדקנית, חנפנית, חינחונית, יומרנית, כוחנית, נכונה למראית עין לכל פעולה
מאידך ממשלה חדלת-אישים, חסרת אונים, משותקת-מוחין, נעדרת תקווה. חזון-יוזמה-עוצמה לחלוטין נטולה
יכולת ממשלתנו להחליט, לתכנן, ליישם, על עמה לגונן, לשקם, לבצע, מנוטרלה כליל, אבודה, מבוטלה, משוללה.
מֶמְשֶלֶת מאובנת, מתנוונת, מתרוקנת, נרגנת, עד-כדי-כך עלובה, שֶלֶד-צֵל-עצמה, לא-ראוייה אפילו לטיפת חמלה.
מֶמְשָלָה אשר ממתינה, בלית ברירה אחרת, לבשורות איוב. לתבוסתה הבאה. למפלתה.

מֶמְשָלָה אשר בלי להניד עפעף מפקירה נתיניה עשרים וארבע שעות ביממה
מאלצת אזרחיה ועַמָה לשתות יחדיו עמה, כוס כישלון, כוס יגון, כוס תוּגָה, כוס תרעלה, ללגום אותה עד תוּמָה.
מֶמְשָלָה אשר לנוכח פני המציאות, בנשמה ובלב, מתפקדת כממשלת-זוועה, אֵימָה, חֲרָדָה, ממשלת מדבר-שממה
ממשלת אשר כליל נעדרת טיפת בושה וכלימה, ממשלה חסרת-מצפון, יסורים, חרפה, התייסרות, חרטה.
מֶמְשֶלֶת קלון, רמון, חקירות, זדון וזימה. ממשלת תולעה ורִמָה. מֶמְשֶלֶת הולכת שולל. מֶמְשֶלֶת כחש, כזב ומירמה.

מֶמְשָלָה שלכסאותיה צמודה מגנטית. בתרגילי הישרדותה יצירתית להפליא, מקורית, פטנטית.
בכישלונותיה הכואבים, צורבים, דואבים, ממשלה אוטנטית. בדרך-התנהלותה-תפקודה לגמרי אימפוטנטית.
התפוגגותה, התפוררותה, התרסקותה, התפרקותה יום-יום מתרחשת לנגד עינינו, אך אינה כלל פתטית.

מֶמְשֶלֶת בועה, יוהרה, ריקנות, ראוותנות, גאוותנות, חלחלה, אמתלה, מהתלה.
מֶמְשֶלֶת מלח על פצעינו, מֶמְשֶלֶת אסון, חרבון, חורבן, השפלה, הצטדקות, התרפסות, חרדה, טלטלה.
מֶמְשָלָה אובדנית-סופנית. מייזעת, מייגעת, משגעת, צולעת, מקרטעת. בדרך-לא-דרך, בנס, מתנענעת.
מֶמְשָלָה ללא קורטוב בריא של טיפת הגיון או שמץ שיקול-דעת.
חיי-אדם עבורה כקליפת-שום ריקה, כתוכה של דלעת.
בהפקרתם היומיומית של אזרחיה, חיי-אדם מסכנת, בכך מתורגלת-מיומנת-מורגלת, מאורגנת, ממושמעת, מודעת.
לעיתים תכופות-תדירות, בליקוי מאורות, לשווא-לחינם, לא רק בשדרות, מפקירה אזרחיה, חיי-אדם ביודעין מקפדת.
כלום יש פלא, איך וכיצד, ממשלה שכזו, על-עִם שלל בעיותיה, כלל איננה מתמודדת ?
על דם אזרחיה מדלגת-רוקדת-שורדת.
על כל צעד ושעל, מצל עצמה בלבד, פוחדת. רועדת. מועדת.
האם ניתן כלל בממשלה רשלנית-שלומיאלית כזאת לבטוח ? לתת בה אמון ?
לשאוב ממנה תקווה ? עידוד ? עזוז ? אמונה ? ביטחון ? כוח ?
מאחריות אישית ממשלתנו בכל הזדמנות נסה. על בני-עמה כלל לא חסה. מישיבות-כנסת נעדרת - לחו''ל תכופות טסה.
מהתמודדות עם מציאות אמיתית בורחת. נמנעת. סולדת.
כלום ניתן לצפות שממשלתנו תגן על חיי אזרחיה ? על ביטחונה של מולדת ?
שמץ וזכר לא היה ואין בה מתכונות חתולה. תשע נשמות יש לה אך אף אחת מהן לא סגולה.

שלא תבינו, גלעד צריך לבוא הביתה ולשבת עם ההורים שלו בראש השנה, מצידי.
אבל הפסטיבל וכל הטררם שעושים סביבו יוצא מכל החורים. נמאס לראות כבר את התמונות ואת אותן קריאות שממילא נופלות על אזניים אטומות.
פסטיבל שליט הוא תוצאה של יחצנות טובה. אבל מה עם העניים והנזקקים?
בתקציב שהפיקה משפחצ שליט את הפסטיבל היה ניתן לשקם עשרות משפחות נזקקות ולהציל מצפרני הפשע בני נוער רבים.

לשמחתי, בני אינו חטוף, ומאידך, אינני שייך למשפחת נפגעי הטרור, כך שדעתי אינה מוטית. ישנה כאן דילמה קשה של הכרעה בין שני מצבים קשים: שחרור חייל חטוף מצד אחד, או שחרור רוצחים או רוצחים פוטנציאלים, מאידך. מול האלפים המפגינים למען שחרור שליט, עומדים אלפים פוטנציאלים אחרים, שחלקם לא יודעים שהם שייכים לקבוצה זו מפני שעדין לא נפגעו ע''י הרוצח הפוטנציאלי, שדעתם הפוכה. לא לתת לרוצח בן משפחתם לצאת לחופשי או לא לתת לאדם שעתיד לרצוח את בן משפחתם, לחופשי.
בדילמה הקשה הזו יש רק אדם אחד שצריך להכריע, והוא ראש הממשלה. גם כאשר יכריע, הוא יזכה לביקורת עצומה על החלטתו מכוון הקבוצה שנפגעה.
לחץ דעת קהל לשחרורו של שליט רק מגדיל את המחיר ומקשה את הליך השחרור.
חבל שלא ניתן מעשית, לארגן הפגנות נגד שחרורו כדי להוריד קצת את המחיר.
אני מאחל לאולמרט הצלחה ומוסר את תמיכתי בכל מהלך שיבחר בו.

והציבור הדפוק שלנו יקנה את הקטע - כאילו אולמרט מחולל ניסים ....

רק בנושא הזה מתבטאת אוזלת היד? ככה זה שכל נושא במדינה איבד את הערך ההומאני.מכל נושא עושים קרנבל...והתוצאות? -0-

כל יום ששליט ישאר בשבי, החיל מהיום, יוצא להורג אחד מהרשימה שהחמאס הגיש לישראל. אם חלילה יפגעו בשליט, יוצאו מיד להורג כל הרשומים ברשימה הזו.
זו השפה רבותי וגבירותי. אין עם חיות האדם האלה שפה אחרת .

לצערי הדרך היחידה להחזיר את גלעד היא לגרום לאולמרט לשלם מחיר יקר יותר בהשארתו שם

הייתי שם, למה אתם משקרים שהיו שם אלפים? לא היו שם אפילו אלף אחד, הכיכר הייתה ריקה, אז למה אתם משקרים? כדי שהחמס יעלה את המחיר?

בחיים שלי לא האמנתי שנדרדר עד כדי כך שלא נוכל לשחרר חייל חטוף שנמצא ברצועת עזה...
צה''ל הגדול. צהל של מבצע אנטבה, צה''ל של הכור העיראקי, צהל שביצע משימות מדהימות במדינות אויב, צה''ל של סיירת מטכ''ל ושל השייטת לא רק שלא מצליח לשחרר את שליט אלא שאפילו לא ניסינו...
שר הביטחון המהולל אהוד ברק, מפקד סיירת מטכ''ל מהולל לשעבר לא מסוגל לשחרר חייל שבוי שנמצא בעזה?
על אהוד אולמרט אני בכלל לא רוצה לדבר...
איפה המוסד? איפה השב''כ? איפה חיל מודיעין?
לא גדלנו על זה שלא משאירים שבויים ופצויים בשטח???
איך אמורים להרגיש החיילים שמסכנים את חייהם יומם ולילה סביב רצועת עזה וגבול הצפון???
איפה המדינה שלי???

המשפחה לא מבינה שזה לא פסטיבל,
לא מבינה שטיולים ברחבי הגלובוס לא יועילו,
צריך לתקוף את הבעיה מכיוון אחר לחלוטין ! הממשלה היא זו שצריכה לשחרר אותו ולא סוכני נסיעות למיניהם.....

בשביל שליט, ואת התשע לגרש לעזה.

אז איך בדיוק ישתחרר הבן שלכם, גלעד שליט ?

נמאס נמאס נמאס .די החיילים בארץ מוסרים את דמם למדינה והיא יורקת בפנים של החיילים . המשתמט האמיתי מתפקידו זה אולמרט אני מחר בבוקר רץ לקבן

גז ואוכל, שליט היה משוחרר כבר לפני 420 ימים, אבל יש לנו קוקו כראש ממשלה שלא יכול לחשוב מחוץ לקופסת המוח הקטנה שלו.

טוב עשתה הממשלה שלא נכנעה לדרישות המטורפות של החמאס.
המערכת לא נכשלה, כניעה לחמאס היתה כישלון המערכת.
גלעד שליט אינו בסכנת חיים, הוא חייל, שמצבו טוב לעין שיעור ממצב חבריו לצוות.

כמו שגלעד אמר בקלטת, לאלפי הוריפ פלסטינים יש בנים חלק גדול מהם קטינים ונשים שנמצאים בכלא הישאלי ומדי יום עוברים עינויים אכזריים והשפלות, אולי נהיה קצת אנושיים ונחשוב גם עליהם ביום זה..

גלעד, בשמך מסתתרת המילה לעד, ואני רוצה לאחל לך שתחייה לעד, ולמשפחתך קשה למצוא את המילים המתאימות, כי מה גרוע יותר ממה שהם עוברים? הלוואי ולפלשתינאים היתה רגישות ולו חלקית כלפי ילדיהם כמו שיש לישראלים, אז אולי הכל היה נראה אחרת. גלעד, הייה חזק ואל תשבר , למען החיים ולמען משפחתך. מזל טוב ליום הולדתך ה -21, אני נשאתי לבעלי ב - 21 והלוואי המזל יאיר לך פנים כמו שהוא מאיר פנים לנישואינו.

מעולם לא הייתה מסכת גידופים ושמצה כלפי ממשלה והעומד בראש כמו שיש כעת כלפי ממשלת אולמרט.
האם אינו מודה לגודל אכזבתו של העם ממנו? האם חושב הוא רק על כסאו ולא על האזרחים ?
הרי פוליטיקאים,אנשי תרבות ואקדמיה כבר הסביר לא פעם שהוא כשל. כעת גם אביו של גלעד טוען שהממשלה כשלה באופן חרוץ.
ראש הממשלה חייב להתפטר ומהר .חובתו למסור את הממשלה לאדם אשר יזיז עניינים ויעמוד איתן אל מול הפסיכולוגיה האכזרית שהחמאס נוקט בה.
קדימה קרסה,העבודה מתפוררת-זמן טוב לתקומה חדשה למפלגת הליכוד!
נתניהו-העם חסר אותך.

כדי לשחרר את החטופים צריך להפגין וללחוץ על האוייב , סיסמאות כמו ''הנייה - מותך קרב'' וכדומה. צריך ללחוץ על האום ועל האנשים מסביב, הגישה הזאת של להאשים את הממשלה בכל דבר - לא תעזור.

אנשים לא מבינים שאנחנו משחקים בדיוק לידי אוייבנו. הרי זה בדיוק מה שהם רצו. שהציבור יתחיל ללחוץ על הממשלה וכל פוליטיקאי יתנגח. שחרור אסירים תמורת החטופים יעודד חטיפות נוספות והרג נוסף עם כל הצער שבדבר. יש לעשות את הדבר הנכון בשביל כלל האנשים שחיים פה.

הראייון של מדינה יהודית התברר כריק ואסון של עם יהודי בכל העולם ובפרט בארץ הקודש.אין כתוב מילה על מדינת ישראל בתנ''ך או מקורות יהודיות אחרות.אז למה לשרט ראייון ריק מי תוכן.כדי היה לחייל הזה להשטחרר מי צבא ולא לסכן את חייו.
ילדים של מר אולמרט עושים חיים באמריקה ואני אשרט את מערכת רכובה הזאת?המלצה שלי לא לשרט בצבא ישראלי המפגר.

במקום לשדר חוסן, עמידות, אומץ לב והקרבה, אתה משדר חולשה פגיעות ופחד.
אם אלו התכונות שהיו לעם היהודי, לעולם לא הייתה לנו מדינה.

תשדר לבן שלך, שאנחנו נדאג לשחרר אותו - אבל זה יקח זמן ולא ידוע כמה.

יש חיילים ואפילו נשים שיצאו במלחמה האחרונה לקרב ולא שבו.
גלעד לפחות חי

יש המון צער וקושי בחיים,אבל אני לא מקנאה במישפחה הזאת על כל מה שהם עוברים,שולחת לכם הבנה והזדאות ומאחלת לכם להיות מאחורי זה במהרה! אמן!

המשפחה, כמו מספר מקרים בודד בעבר, נכנעה לתקשורת ולאהבת הציבור והפכה את בעיית גלעד לכואבת במיוחד ובכך בעצם שיחקה לידי המחבלים והעלתה את ערך הנכס שביידיהם (ליקר במיוחד) ואת חטיפת האזרחים/חיילים למטרב מועדפת.

המשפחה אינה אשמה, אבל נכנעה לאהבת הקהל המדומה !

אולמרט טוב בעיבוי אבו-מאזן וחדל אישים כשמדובר באינטרסים ישראליים. כל יום נוסף של אולמרט בשלטון הוא אסון לעתיד קיומה של המדינה.

אם זה היה כ''כ פשוט, שליט היה מזמן בבית. שיחרור מאות טרוריסטים הכולל אלה עם ''דם על הידיים'' - זאת אומרת רוצחים במישרין - אינו תשובה נאותה לשחרורו של חייל צה''ל, למרות הכאב הצורב שבמסקנה זו.

כולנו יודעים שאסור לתת למחבלים את הרושם שחטיפות נוספות תסתיימנה כשהם על הגובה ואנחנו מתרפסים בפניהם בשחרור המוני של אלה שכתובתם הראשונה היא הסניף הקרוב של מרכז טרוריסטי בשכונתם.

כדי לעודד בהן את שלוש המשפחות
התנהגותו בשחרור האסירים , של ראש ממשלתנו וכל אלו שסבבו אותו ועברו לתפקידים אחרים אולי יותר נכבדים
אשמים בהחלשת כוחנו וכוח ההרתעה והלחץ וחבל
צר לי - לא אוכל להפיח תקוה אלא לומר חזקו ואמצו העם איתכם

אבל בשיטה הזאת שמפגינים ומביעים את הכאב מוסיפים מחיר למה שיצטרכו לשלם בשבילם בעתיד ומזמינים עוד חטיפות בכדי שיהיה מחיר נוסף לשלם.
ישראל מזמינה לעצמה אסונות נוספים בעתיד.

ואף אחד לא עושה כלום.
לא גלעד ולא השבויים האחרים לא מעניינים אף אחד מאזרחי מדינת ישראל וממשלתם.

נסה לדוגמא להודיע לאזרחי מדינת ישראל ששדה התעופה יפתח רק אם בינך ישחורר. תוך 12 שעות הוא (גלעד) כבר יהיה במכנסיים קצרים, אחרי מקלחת טובה, אוכל איתך אבטיח על המרפסת.

נסה לדוגמא להודיע לאולמרט ששחיתויותיו בעבר ובעתיד (כי הרי לא ישנה נמר חבורבורותיו) תמחלנה לו רק יפעל לשיחרור גלעד בינך, ותוך 12 שעות לא רק שיקרה הנ''ל, אלא שאפילו שר המשפטים יתפטר מתפקידו באותו פרק זמן.

ללמדך מר שליט שכל התכונה סביב יום הולדתו של גלעד והחתמת ההמונים בספרי הזדהות וכולי, זה מאד יפה ומרגש, אך לא מקדם את שיחרור בינך אפילו בצעד אחד.

אפילו הליצן הזה חיים רמון שמתפקידו לעסוק בשיחרור בינך לא עושה דבר. בינינו איזו סיבה טובה יש לו לקדם את עניין השיחרור? איך אני יודע? קודם כל, עובדה. ושנית ההסטוריה מדברת בעד עצמה, חוץ מכמה הכרזות מעולם לא עשתה ישראל דבר לשיחרור בניה.

עם ישראל חי כבר אלפי שנים על 'התקווה'. לצערי מעדיף עם ישראל לכלול את בינך בחבילת התקווה שלו מאשר לממשה. לא נעים, אבל, עובדה.

רציתי לכתוב עוד, אבל אני נאלץ לחזור לעיסוקי.

מה זה האשמות האלה.
מישהו בעם לא רוצה את הבנים חזרה? מה זה הדיבורים האלה.

כל הפעילויות האלה רק מעלות את המחיר לשחרור, ובלתי אפשרי לשלם כל מחיר.

למשפחות היקרות, תמשיכו ואנחנו אתכם, אבל בענווה, לא טענות.

האם אותם אנשים שמדברים כל הזמן על שחרור שליט מבינים שיש מחיר, והוא גבוה! האם אותם אנשים יהיו מוכנים לשחרר מאות אסירים (ואולי אלפים) שחלקם עם ''דם על הידיים'' תמורת שליט? כולנו עצובים ,מתוסכלים, בוכים וכואבים -אבל כמה מאיתנו מוכנים לשלם את המחיר? הבעיה אינה של אולמרט -הבעיה של החברה הישראלית.

אני מרגיש ומבין את כאבו של נועם שליט אולם לכן ישנם אנשים מקצועים ומוסמכים שיודעים איך לטפל בבעיה מבלי לתת הכל. רובנו לא יודעים באמת מה קורה. יש לנו עסק עם אויב אכזר.

ליבי עם משפחת שליט, אך שגיאה היא לארגן הפגנות.
פתרון לבעיה של שחרור שבויים
היא בדרך השקטה ובמגעים שאינם צריכים להגיע לעיתונות ולמדיה.
כל הפגנה מעלה את הדרישות מצד השני.

ראינו מה קרה במלחמת לבנון הבנים הלכו לשווא.