האם בייניש הוא ''בלתי שפיט''
האם יועץ משפטי לממשלה רשאי להחליט בעניינו של בייניש? והאם אפשר לשפוט את בייניש בישראל?
שבתאי עזריאל, גלובס, 15.2.05
בימים אלה הודיעה הפרקליטות, שאין מקום להגיש כתב אישום נגד עמותת התזמורת הסימפונית ירושלים ויו''ר העמותה, יחזקאל בייניש, בעלה של דורית בייניש, שופטת בית המשפט העליון, המועמדת לכהן כנשיאה הבאה של העליון.
הקשר המשפחתי מעורר שתי שאלות עקרוניות: האם יועץ משפטי לממשלה רשאי להחליט בעניינו של בייניש? והאם אפשר לשפוט את בייניש בישראל?
החלטה בדבר העמדה לדין היא ''מעין-שיפוטית'', כפי שקבעה השופטת דורנר בע''א 6356/99, חטר-ישי נ' ארבל, וחלים עליה כללי הפסלות החלים על שופטים, כאמור בסעיף 77 לחוק בתי המשפט. בעיקרון, כללי האתיקה אסרו על שופטים להימצא בניגוד עניינים, אך החוק תוקן במארס 2004, אחרי שהשופט תיאודור אור טען, שכללי האתיקה לא מחייבים וסירב לבקשת העיתונאי יואב יצחק לפסול עצמו, כשחברו עו''ד פיני רובין הופיע בפניו, בהליך נגד הורביץ (יו''ר טבע וגיסו של השופט מישאל חשין).
מעתה, החוק מחייב שופט לפסול עצמו כשיש לו עניין ממשי בתוצאות ההליך, בצד להליך או בעורך-דינו. מהחוק עולה, שמזוז ופרקליטיו, המרבים להופיע בפני השופטת בייניש, החליטו בעניין בעלה כשנמצאו בניגוד עניינים, והיה עליהם לפסול עצמם.
מצד שני, אין אפשרות לשפוט את בייניש גם אם יוחלט להעמידו לדין. בסעיף 24 לחוק בתי המשפט נקבע: ''שופט שהוא בעל דין בהליך אזרחי, יקבע נשיא בית-המשפט העליון את בית-המשפט אשר ידון בהליך''. זוהי החלטה מינהלית, שהנשיא ברק אמר עליה את דעתו: ''יש לנתק את הזיקה (האמיתית או הנחזית) בין שופט כבעל דין לבין ערכאה שבה הוא מכהן או ערכאה הכפופה לסמכותו הערעורית'' (בש''א 5705/00).
היות שכל הערכאות כפופות לסמכותו הערעורית, עולה, ששופט בית המשפט העליון הוא ''בלתי שפיט'' בישראל, ומכנים זאת ''לאקונה''. הכלל חל גם על קרובי שופט. בבש''א 6732/99, שדנה בבעל דין שהוא אחי שופט מכהן באותה ערכאה, החליט ברק: ראוי כי רציונלים אלו יחולו גם כשבית-משפט מתבקש לדון בעניינו של קרובו (מדרגה ראשונה) של שופט מכהן בו. מצב שבו נדון עניינו של קרוב בבימ''ש שבו מכהן השופט, תקשה על השופט הדן, על השופט הקרוב למתדיין ואולי גם על בעלי הדין. כן, זה עלול לפגום בתדמית ובמעמד המערכת השיפוטית.
ח''כ מיכאל איתן, שאליו פניתי עם הסוגיה ענה, שהוא ''ער לבעיה של ניהול תביעה כשאחד הצדדים הוא שופט בימ''ש עליון, אך המקרה נדיר מכדי לחוקק חוק. אם תגיש לי הצעת חוק אבחן זאת בכובד ראש''. לשכת עוה''ד החליטה שלא להתערב

הגב לתגובה זו

סטודנטית בינונית או לוחמת צדק אמיתית?

מעולם לא עורר מינוי של נשיא ביהמ''ש העליון כזאת מחלוקות כמו המקרה של דורית בייניש. לוחמת צדק, אומרים תומכיה. שופטת אפורה, משיבים המתנגדים
שר המשפטים אברהם שריר התנגד בזמנו למינוי דורית בייניש לפרקליטת המדינה. בייניש המתינה עד שמקורבה דן מרידור מונה לשר משפטים כדי שיוציא לפועל את המינוי. נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר התנגד בזמנו למינויה לבית המשפט העליון. בייניש המתינה לנשיא הבא, התומך הגדול והעקבי בה, אהרן ברק, כדי להעביר את בחירתה. כמו שבעבר היא לא החליקה בקלות לשום תפקיד, כך גם עתה נערמים קשיים.

בייניש היא השופטת הראשונה בבית המשפט העליון שמועמדותה לנשיאה מעוררת מחלוקת עזה. פתאום, שיטת השופט הוותיק זוכה למטחי ביקורת. אומרים שזה מנוגד לחוק, אומרים שבג''ץ
עצמו היה מבקר מינויים לפי ותק במקומות אחרים, אומרים שאתגרי המעמד והניהול מחייבים בחירה מושכלת יותר. אבל בעיקר, המבקרים שוללים את התאמתה האישית והמקצועית.
דורית בייניש בדיוני וועדת הבחירות /images/archive/gallery/488/831.jpg
הפוליטיקה הביינישית המפורסמת
בייניש תמיד היתה שנויה במחלוקת. מסתבר שעשר שנות צינון כשופטת אלמונית ואפורה לא הצליחו להרדים את השדים. הם פרצו שוב, יחד עם הפוליטיקה הביינישית המפורסמת, שנכרכה הפעם בשתי נשים שאיש לא מצליח להבין מדוע האחת מונתה לעליון ומדוע השנייה נפסלה: עדנה ארבל ונילי כהן.

הסיפורים ידועים: כהן, משפטנית מוערכת, נפסלה על ידי רוב מכריע של שופטי העליון לאחר מסע שכנוע שהובילה בייניש. לסיבות אף פעם לא ניתן ביטוי פומבי, אבל חלקן משתלבות היטב עם דפוס פעולה ביינישי מוכר עוד מימיה בפרקליטות - להקיף את עצמה במקורבים שיענו על שני תנאים: שיהיו נאמנים לה ושלא יאפילו עליה. כהן לא עונה לתנאים אלה, במיוחד לא לתנאי השני מבחינת היכולת המשפטית. ארבל דווקא כן.

הנזק שנגרם לבית המשפט העליון בפרשה הזו הוא גדול. גם בעבר נדחו מינויים טובים, גם בעבר היו בחישות. אבל להבדיל ממקרים אחרים, הפעם המחלוקת חצתה את מסדרונות הברנז'ה והתפוצצה בדיון ציבורי ותקשורתי, שחשף פוליטיקה מכוערת במיוחד. הכפשות, רכילויות, הרעלת אוזניים ונפשות באמצעות מקורבים. כל אלה לא נחסכו מכהן, בעוד שמארבל נחסכה בדיקה אמיתית של טענות כמו התהדרות שווא בתואר שני או הפנייה לשרה לימור לבנת כדי שתסייע לבעלה לזכות בחברות בדירקטוריון.

הציבור נדהם מהעוצמות שהתגלו. בייניש לא היתה לבד בסיפור הזה. השופט מישאל חשין לחם נגד כהן, שר המשפטים יוסף לפיד לחם בעד ארבל. ברק היה אמביוולנטי, אבל בייניש נתפסה - במידה רבה של צדק - כבעלת האינטרס והרוח החיה מאחורי שני המהלכים.

הנזק התעצם בגימוד דימויו של בית המשפט העליון. אם יש בו מקום למשפטנית כארבל ואין בו מקום לכהן או לרות גביזון, האם זהו בית המשפט הטוב ביותר שיכול להיות לנו? הנזק הוסיף ותפח בערעור מעמדו של העליון בקרב האקדמיה המשפטית, וגם בבתי המשפט המחוזיים מתרבים הקולות שלא ממש מעריכים את אלה שדנים בערעורים עליהם. האם בייניש תוכל לעצור את הסחף הזה, את השחיקה הזוחלת הזו? נראה שקשה לחתום על תשובה אופטימית.

הגב לתגובה זו

שר לדוגמ
לכל שר חקלאות או שיכון יש מה לומר על עניינים אסטרטגיים. השר דניאל פרידמן, לראשונה בישראל, עוסק רק בענייני משרדו

למרות הכותרות הדרמטיות והמילים קשות שמלוות את הוויכוח ביניהם, האמת היא שאין לי מושג מי צודק, שר המשפטים דניאל פרדימן או נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש. העימות מסעיר את עולם המשפט כמו גם את המערכת הפוליטית. אבל כאזרח ישראלי ממוצע, נעדר השכלה משפטית, אינני מסוגל לגבש דעה לכאן או לכאן.

פרדימן, כך אני מבין, חושב שהגיע הזמן לנער קצת את האבק שכיסה חלקים ממערכת המשפט ולרענן אותה. אפשר להבין מדוע הוא חושב כך. כל מי שהגיע בשנים האחרונות להיכל משפט, בכל הדרגים, יודע על בשרו שרענון כזה אכן דרוש: משפטים שנמשכים שנים על גבי שנים, שופטים שלא תמיד ברור כיצד הגיעו למעמד הרם, מין הרגשה שכניסה בשער בית משפט פירושה כניסה לפלנטה אחרת, ועוד חוליים ובעיות.

מהצד השני מייצגת ביניש את הגישה שפרדימן, בלהיטותו לרענן ולנקות, שופך את התינוק יחד עם המים. מי צודק? לא ברור.
אבל דבר אחד אני מוכרח לציין לזכותו של השר פרדימן: בפעם הראשונה מזה עידנים אני צופה בהשתאות בשר מכהן, שמתמקד בענייני משרדו. מדובר במהפך.

אנחנו, אזרחי המדינה, התרגלנו הרי לשמוע ולראות את שרי ישראל לדורותיהם מתראיינים מול כל מיקרופון מזדמן בכל נושא ובכל עניין, ולא מתרגשים מהעובדה שתרומתם למשרדים שעליהם הם מופקדים היא אפסית. שהרי כולם פוליטיקאים משופשפים ושאפתנים, שנושאים עיניהם למשרות גבוהות יותר במעלה הפירמידה השלטונית, וכרגע, מה לעשות, הם תקועים זמנית במשרדים אחרים.

הגב לתגובה זו

דניאל פרידמן פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (1991) ומאפריל 2007, שר המשפטים בממשלתו של אהוד אולמרט.
דניאל פרידמן נולד בארץ ישראל, והוא דור שביעי בארץ מצד אמו. למד בתיכון גאולה במגמת גיאוגרפיה וידיעת ארץ ישראל, שסבו, ישראל ויינברג, יסד, והיה פעיל בצופים. ב-1953, בגיל 17, החל כעתודאי את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ו''היה מבריק ובולט בגישתו המשפטית כבר בלימודים'', כדברי השופט בדימוס ורדי זיילר. שם הכיר את מישאל חשין, יצחק זמיר, אהרן ברק ויצחק אנגלרד אך התיידד עם ברק בלבד, ועל כך אמר לימים פרופ' קלוד קליין, ''פרידמן הוא תל אביבי שפיתח חשדנות כלפי האליטה הירושלמית'' [1]. בתום לימודיו התגייס לפרקליטות הצבאית. לאחר שירותו הצבאי, החל להתמחות אצל שופט בית המשפט העליון יואל זוסמן, לימים נשיא בית המשפט העליון, ואחר כך היה למתמחה של עו''ד ברוך זייגר. בטרם הסמכתו, השלים את ספרו הראשון, ביטוח רכב מנועי [2].
למד לתואר מוסמך במשפטים באוניברסיטת הרווארד ולתואר דוקטור למשפטים באוניברסיטה העברית. בשנות השישים כיהן כעוזר אקדמי לפרופ' זאב צלטנר, ולאחר מכן מונה לפרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, ובשנים 1974 - 1978 היה לדיקן הפקולטה. ממייסדי מרכז צגלה למחקר בינתחומי של המשפט באוניברסיטת תל אביב ומנהלו הראשון. מחזיק הקתדרה למשפט אזרחי והשוואתי ע''ש דניאל רובינשטיין באוניברסיטת תל אביב. כיהן כפרופסור אורח בבתי הספר למשפטים באוניברסיטאות הרווארד, לונדון, פנסילבניה ופורדהאם.
בשנות השבעים נמנה עם ממייסדי מפלגת ד''ש, ממנה פרש לאחר הבחירות לכנסת התשיעית, שהתקיימו בשנת 1977, אך המשיך להיות מזוהה עם מפלגת שינוי לאורך השנים, ואף תפס את אחד המקומות האחרונים במרצ, עת הייתה הרשימה המשותפת של שינוי, רצ ומפ''ם ב-1992, וכן את המקום ה-120 ברשימת שינוי בבחירות לכנסת ה-16.
כתב יחד עם נילי כהן את סדרת הספרים 'חוזים' (המכונה ''פרידמן-כהן'' על ידי הסטודנטים) שנחשבת לאחד משני הספרים החשובים בתחום. על הכרך הראשון בסדרה הם זכו בפרס זוסמן. כן זכה בפרס מינקוף על מצוינות במשפט. בשנת 1983 הוענק לו פרס צלטנר למשפט. בשנת 1985 התמנה לחבר בוועדת בייסקי לחקירת ויסות מניות הבנקים. בשנת 1991 קיבל את פרס ישראל לחקר המשפט. ב-1990 הקים את בית הספר למשפטים של המכללה למינהל ועמד בראשו עד שנת 1997. בשנות השמונים והתשעים דחה פרידמן את הצעותיהם של מאיר שמגר ואהרן ברק להתמנות לשופט בבית המשפט העליון. עסק לעתים גם בפרקטיקה פרטית, החל משנות השישים ועבור בשנות התשעים, עת כתב חו''ד בתשלום בעבור הבנקים הישראלים נגד דו''ח בעניין הסדר החובות של התנועה הקיבוצית אליהם [3].
פרידמן נחשב נחשב מומחה למשפט מנהלי, למשפט השוואתי ולמשפט אזרחי - דיני חוזים, דיני ביטוח ודיני נזיקין, ופרסם מאמרים רבים בתחומים אלה, בכתב העת ''עיוני משפט'' ובכתבי עת נוספים. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המכון האמריקאי למשפטים והאקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי. היה חבר במספר ועדות ייעוץ משפטיות, ובהן הוועדה בראשות אהרן ברק שעסקה בחיבור תזכיר חוק דיני ממונות. מראשוני התומכים ברעיון החוקה לישראל. מתנגד להגירת עבודה לישראל, במיוחד של פלסטינים [4], ולזכות השיבה [5].
הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

בראש מפלגה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

יש אנשים אחרים שנוסעים לארה''ב ואין צורך בנסיעה המיותרת והמבוזבזת של דליה איציק.

הגב לתגובה זו

ממשלת הרוע של אולמרט מתנהגת לכל הקשישים אותו דבר ואל תחשוב אחרת.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

היא פרענקית. אצלה במשפףחה אף אחד לא נפגע בשואה. אז מה אכפת לה? יש לה פרנסה טובה. היא נוסעת המון לחול וזה שיש עמך שסובלים זה לא מעניין אותה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

לך עם דליה איציק

הגב לתגובה זו

הסמכות לכנס את הכנסת היא בידי יושבת ראש הכנסת. היא נסעה לחול ולא נתנה הוראה לכנס את הכנסת למרות שהתחייבה לעשות זאת. היא מתחמקת מתשובה כי היא לא רוצה לגרום לאולמרט מבוכה ומחזות קשים באולם המליאה של ניצולי שואה עם טלאי צהוב. היא רוצה להרוויח בשבילו זמן.

הגב לתגובה זו

לפחות אל תעשה זאת בצורה מגוחכת כל כך, אלא בשכל!

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הבנתי שאתה טוען שהבעיה לא התחילה אתמול, אלא דווקא בזמן שילטון העבודה. ואני אומר לך, אפילו אם זה נכון, אז מה? האם צריכים להמשיך לגזול את הכספים המגיעים מגרמניה עבור ניצולי השואה?
כדאי שתדע אם זכרונך קצר, שאיציק הגיע לקדימה מהכבודה לאחר שהייתה במשך שנים , פעילת ליכוד בירושליים. בקימור סופר-כדאייניקית .

הגב לתגובה זו