לקרוא את רשימת השטויות האלה.
ראשית, אני לא קונה\מאמצת כלב כדי שישרת אותי ומי שעושה כך מסיבה זו לא ראוי לחברתם.
וכן, אף אחד מחתוליי לא מתייחס אלי, כאילו נמניתי על צוות עובדיו.
לכל חתול אופי אחר, בדיוק כמו לבני אדם.
לדעתי, במקום אוסף הקלישאות, שנכתבו על כלבים וחתולים, יכולת לציין, כי מי שחפץ לגדל חתול, צריך להכין את ביתו, שיתאים לצייד המתוק. כלומר, לקנות משטחי גירוד(כדי שהריהוט לא יהפוך לקורבן), לקנות צעצועים ומשחקי חכה לבילוי משותף של האדם והחתול(וכדי שיוציאו מרץ).
להרחיק מים ואוכל ממקום בו הם עושים את צרכיהם. ליצור מקומות מחבוא, שיאפשרו לחתול לקבל רגעי פרטיות, או להתחבא כאשר הוא מפוחד.
לגבי גורים: חשוב להקפיד על טמפ' גבוהה בסביבתם ולהרחיק אותם מסביבת חתולים בוגרים.
אפרופו גורים, אולי תוכלי להסביר לי מי הוא גור עדין?!
האם את באמת חושבת שגורים נחמדים, עדינים וחברותיים מתאימים לכולם?
אמי לא רצתה לגדל מעולם כלבים, או חתולים. הבאתי לביתי המון גורים נחמדים וגם חברותיים. אבל, אלה רק הלחיצו אותה.
הכלב שניסה להתחנף, החתול שהתלטף ועוד.
כעת, היא מאושרת מאוד עם כלב פקינז, שנמצא ברחוב והוא אגואיסט וגם אנטיפט לפעמים, אך שקט (החתולים באחריות אבי).
אמי אומרת שהוא הכלב הכי מושלם בעולם.
עד כה, מניתי הרבה דברים שהפריעו לי במה שכתבת, אך המעצבן מכולם היה:
''חתולים גזעיים לא יוצאים החוצה בשל ערכם הכספי, תאונות וגניבות...''
האם את באמת סבורה, כי ערכו של בעל חי נמדד ותלוי בשוויו הכספי?
האם לא הגיוני שאאמץ חתול '' פשוט'' מהרחוב והוא יהיה חשוב עבורי?
לא ארצה שחתוליי המופלאים, הנמרים הקטנים שלי שאמצתי מהרחוב ידרסו או יגנבו ( טפו טפו...).
צריך לאהוב באמת בע''ח כדי לעבוד איתם, או אפילו לכתוב עליהם, למדי מאלפה ביץ' המדהימה!!