הכותב המוכשר יאיר אלוני שזוכה בצדק בשם התואר ''יאיר בלוני'' היה למען הדיוק ההסטורי רק ממלא מקום זמני למנכ''ל רשות השחדור וחבל שהוא מתהדר בתואר לא לו.
כתבתי כאן ''יאיר בלוני'' לא כדי לסנוט או להעליב אלא כדי לבטא את תחושותיהם של רבים וטובים על המנהל הזמני שהיה לא יותר מבלון נפוח.
אלוני זכה לירושה של מליוני שקלים שהשאיר קודמו בתפקיד יוסף בראל בקופת רשות השידור. גם אם בראל לא היה מנהל אהוד במיוחד על עובדיו הוא היה מ-נ-ה-ל תואר שאלוני אינו יכול להתהדר בו.
אלוני הוא''מנהל בובה'' שנוהל על ידי הוועדים ואגודת העיתונאים של ירושלים ותל אביב ולכן הטפות המוסר שלו או הצעותיו לניהול הרשות שויים כקליפת השום.
אלוני לא ניהל. אלוני התהדר בעיקר בתואר ממנו דאג להשמיט את המילים מנהל זמני. חוץ מרדיפת כבוד לא עשה אלוני במשך שנה ויותר שום דבר כדי להבריא את השידור הציבורי.
המינויים שביצע אלוני חובבנים ובלתי ראויים. כך למשל מינה מנהל חטיבה העומד לסיים את תפקידו והעניק לו חוזה בכירים ורכב צמוד ענין הנמצא בבדיקת מבקר המדינה.
המשפט מי שחמאה מרוחה על ראושו מוטב שלא יצא לשמש-מתאימה בעיקר למר אלוני.
מגוחך ופאטטי שהאיש שלא הפגין כישורים ניהולים או מנהיגותים בתפקידו כמנהל זמני מעז להטיף מוסר או לחנך אחרים.
את המושג ''לידת עכוז'' שבו משתמש אלוני צריך לרשום כפטנט על תקופת כהונתו כממלא מקום המנכ''ל.
כך למשל הפכה העוזרת האישית שלו למנהלת לשכת המנכ''ל עם חוזה שמן ומן העמדה הזאת מטיף האדון אלוני מוסר לכולנו במאמרים נלעגים תוך שהוא כורך בהם את שמותיהם של גדולי עולם כדי להרשים אותנו.
מר אלוני הפגין כישורים עלובים בניהול. מי שאלה כישוריו יכול לייעץ מקסימום לבני ביתו.
רשות השידור זקוקה בעת זאת למקצוענים.
אלוני איננו כזה.