יש לברך את נציג האו''ם החדש מייקל וויליאמס ולאחל לו הצלחה מלאה, ויחד עם זאת לא להזניח את ההסברה. יש להסביר לו כי העדפת צד אחד בסכסוך לא תעזור במאומה אלא רק תגביר את המתחים בין הצדדים, במקום לקדם את השלום הנכסף. בעיקר יש להסביר לו כי:
1. מדינת ישראל קמה בעקבות החלטת עצרת האו''ם מנובמבר 1947, (''החלטת החלוקה'', מס' 181), לפיה יקומו בארץ-ישראל שתי מדינות-אחיות, מדינה יהודית ומדינה ערבית. אשר על-כן, מדינת ישראל אינה מדינה רגילה ככל מדינה אחרת, אלא יש לראות את מכלול העניין של חלוקת ארץ-ישראל לשתי מדינות-אחיות מנקודת ראות כפולה, המתחשבת באופן מקבילי בנעשה בשתי המדינות ביחד ולא בכל אחת מהן לחוד. משתמע מכך שהמדינה היהודית זכאית לשמור על אופייה היהודי באמצעות חוקים מתאימים, כשם שגם המדינה הפלשתינית רשאית לעשות כך, ובאף אחת משתי המדינות אין להגדיר חוקים כאלה כ''דיכוי אתני'', אלא כתוצאה בלתי-נמנעת של חלוקה אתנית מוסכמת וצודקת של הארץ בין שני העמים המגדירים אותה כמולדתם (וכאמור, היא גם מאושרת ומקובלת ע''י מדינות העולם).
2. לאחר שפינינו בכאבי התנתקות רבים את כל שטח רצועת עזה באוגוסט 2005, במקום להבין נכון את הג'סטה האבירית שלנו, העדיף העם הפלשתיני לבחור לשלטון את ארגון החמאס, שהוא ארגון טרור אשר כלל אינו מכיר במדינת ישראל וחרת על דגלו להילחם עד השמדתה ח''ו. רצועת עזה הפכה לבסיס טרור רצחני, ממנו משוגרות מדי יום ביומו פצצות רצחניות על אזרחינו בעיר שדרות ושאר היישובים האזרחיים בשטח מדינת ישראל המקיפים את הרצועה.
3. ירי רקטות הקסאם על עשרות אלפי אזרחים תמימים הוא פשע כפול נגד האנושות, פעם אחת עקב ירי ספוראדי של פצצות קטלניות על אוכלוסיה אזרחית גדולה ואילוצה לחיות בפחד מתמיד, ופעם שניה בביצוע הירי הזה מאתרים הנמצאים בקרבת אוכלוסיה פלשתינית אזרחית, כדי שהתגובה הלגיטימית שלנו נגד היורים (בהתאם לחוק הבינלאומי) תתפרש כירי על אוכלוסיה אזרחית, ובכך היורים מסכנים גם את חיי אחיהם האזרחים.
4. ה''כיבוש'' שהפלשתינים מתלוננים עליו אינו כיבוש מלחמת ששת הימים בשנת 1967, אלא הקמת מדינת ישראל ביום 15.5.1948 (הקרויה בפיהם ''כיבוש 48''). עובדה: הם מציינים את יום 15 במאי בכל שנה כ''יום הנאקבה'' (''האסון''), ואינם מציינים כלל את יום 5 ביוני, שהוא מועד התחלת מלחמת ששת הימים.
5. גם באזורי הגדה פינינו כבר בעבר את כל הערים הפלשתיניות במסגרת הסכמי אוסלו (1993), אך במקום להמשיך ולהתקדם לקראת הקמת מדינה פלשתינית ריבונית וחתימה על הסכם שלום עימנו – העדיפו מנהיגיהם להמשיך לשלח את מפגעיהם הרצחניים נגד אזרחי מדינתנו (תזכורת: האוטובוסים המתפוצצים, מרכזי בילוי שמבליהם התמימים נטבחו וכו'), ונאלצנו לחזור ולהשתלט על המקומות שכבר פינינו, להקים מחסומים ולבנות חומת-מגן גבוהה כדי לעצור את גל הפיגועים הרצחניים (יש להציג נתונים סטאטיסטיים מהשנים האחרונות המוכיחים את הטענה היסודית הזאת). יש להדגיש כי לאחר עליית החמאס לשלטון ברשות הפלשתינאית, איננו יכולים לסגת כיום באופן חד-צדדי משטחי הגדה כי ביטול שליטתנו עליהם ללא חיסול הטרור הפלשתיני היוצא מהם פירושו הפקרת אזרחי ישראל למעשי רצח אכזריים כפי שחווינו בעבר הלא רחוק (ובכך היינו מפרים את החוק הבינלאומי המחייב מדינה להגן על אזרחיה).
6. לפיכך, סיום הכיבוש הישראלי על השטחים האלה יוכל להתבצע רק לאחר שהפלשתינים יקימו לעצמם מדינה ריבונית שתשתלט על ארגוני הטרור הרצחניים, והדרך להגיע למצב זה היא במסגרת תוכנית מפת הדרכים האמריקנית להקמת מדינה פלשתינית ריבונית ושוחרת שלום בצידה של מדינת ישראל, בתמיכת העולם כולו (באמצעות ''הקווארטט''), שהן ישראל והן הרשות הפלשתינית קיבלו על עצמם ליישם.
הגב לתגובה זו