עם חשכה,לאחר ריכוך ארטילרי על העיר ומפקדתו של אחמד שוקירי במשטרת יריחו נכנסנו בתנועה מבצעית מאובטחת מכיוון צפון מערב דרך מחנה הפליטים.הכניסה לעיר הייתה לאחר המתנה של כ10 שעות על מנת לאפשר לחט' השריון 40 של הצבא הירדני לעבור לגדה המזרחית לפי הסכם שנעשה בחלונות הגבוהים.
יריחו נכבשב כמעט ללא התנגדות,חיילי צבא השחרור הפלשתינאי של אחמד שוקירי נטבחו ע''י הצבא הירדני טרם נסיגתו וגופותיהם למאות היו לצידי הכבישים.כבר בכניסה לעיר הגיעה פקודה ישירות מהמטכל לפוצץ את שני הגשרים בגזרת יריחוגשר אלנבי וגשר עבדאללה עד אור ליום ה' הגשרים הןפלו ומנעו אפשרות להתקפת נגד ירדנית לכיוון הגדה המערבית. אלפי פליטים ברגל המשיכו ללכת מזרחה ולחצות את מעברות הירדן מזרחה..כמובן שלא הפרענו להם אך גם לא עודדנו אותם...מי שהתחכם וניסה לעקוף את הטנקים בתנועה עם מכוניות נורה בדרך כלל היו אלה חיילים ירדנים שהחליפו בגדים לאזרחית ופחדו מזיהוי.ביום ה' הגיע חיל מצב של חק''ש עם ממשל צבאי להחזיק את העיר ואנחנו קיבלנו פקודה לנוע עם הטנקים צפונה לאורך כביש הבקעה לכיוון שכם שנכבשה כבר גם כן.
מובילים אזרחיים מהירים חיכו לנו בשכם שהיו אמורים להסיע את הטנקים לדגנייה משם היינו אמורים להתחיל את כיבוש הרמה...(תכנית שבוטלה עקב תבונתו של האוגדונר הזכור לטובה אלעד פלד שהחליט ברגע האחרון שלא לפרוץ מהדרום דרך הכביש הפתלתל זרוע מצדיות סוריות ובורות ייקוש...ואולי בזכות החלטה זאת אני יכול היום לספר לכם את הסיפור..)במקום זה הוסעו הטנקים לגונן משם בשבת בצהרים התחלנו המלחמה על מוצבי דרבשייה..
הגב לתגובה זו