• 85.

    שיר המוקדש לכל העצבניים. קצת חיוך לא הזיק מעולם

    רבי נחמן מאומן, 12/05/07 18:30

    המצב גרוע, אני כבר עצבני
    כשדמי כיס לשבוע עפים עד יום שני
    לא מספיק לי אפילו לשלגון
    מה שבא לי כבר לא בא בחשבון
    החשבון - דיכאון

    אין לי כסף, אין לי
    אבא כך אומר
    הלוואי והיה לי יותר

    אין לי כסף, אין לי
    אבא כך אומר
    את החודש בקושי גומר

    המצב גרוע, ואין לי שום פתרון
    פתאום אני תקוע, עם שקל אחרון
    גם אני כבר מוכן לויתורים
    אך בתנאי שלפני כן ההורים, ההורים
    רק אומרים, רק אומרים

    אין לי כסף, אין לי
    אבא כך אומר
    הלוואי והיה לי יותר, הוא אומר

    אין לי כסף, אין לי
    אבא מתעצבן
    והבן, הוא אומר לי, הבן

    הייתי רוצה...
    הייתי רוצה...
    הייתי רוצה, אבל זה לא יוצא

    המצב גרוע, אך לא באשמתי
    צריך להיות צנוע, וגם מציאותי
    חוללו כאן ביחד נס גדול
    הוקוס פוקוס אחד לבן כחול
    שאוכל כאן לגדול ולגדול

    אין לי כסף, אין לי
    אבא כך אומר
    הלוואי והיה לי יותר, הוא אומר

    אין לי כסף, אין לי
    אבא מתעצבן
    והולך לנגן בפסנתר

    הייתי רוצה...
    הייתי רוצה...
    הייתי רוצה, אבל זה לא יוצא

    המצב גרוע, אך לא באשמתי
    צריך להיות צנוע, וגם מציאותי
    חוללו כאן ביחד נס גדול
    הוקוס פוקוס אחד לבן כחול
    שאוכל כאן לגדול ולגדול

    אין לי כסף, אין לי
    אבא כך אומר
    הלוואי והיה לי יותר, הוא אומר

    אין לי כסף, אין לי
    אבא מתעצבן
    והולך לדבר עם חבר

    אין לי כסף, אין לי
    אבא כך אומר
    ונותן נשיקה לא יותר
    נשיקה לא יותר...

    הגב לתגובה זו

    • רבי נחמן, אתה גדול....... (ל''ת)

      הרבי מקוצק, 12/05/07 18:42

      הגב לתגובה זו

    • שר גידי גוב - אין לי כסף אין לי - אבא כך חוזר (ל''ת)

      ואומר ואומר, 13/05/07 16:14

      הגב לתגובה זו

  • 84.

    פרץ לך לעליזה אולמרט זקוק לאחלמה (ל''ת)

    המתווך מכרמייה, 12/05/07 17:16

    הגב לתגובה זו

  • 83.

    מי ייגאל את כבוד הנופלים במלחמת לבנון?

    אזרח, 12/05/07 16:27

    מי ייגאל את כבוד הנופלים במלחמת לבנון ?

    יום שישי, כט אלול , 09:53, 22 בספטמבר 2006

    כולם מברכים את כולם בשנה טובה. כולם מאחלים כי השנה החדשה תשס''ז, תהייה טובה מקודמתה, אולם איש אינו מציין ומעלה את זכרם של 156 חללי צה''ל ואזרחי מדינת ישראל שנהרגו במלחמה בלבנון. בשבוע שעבר, ביום חמישי 14.9, מלאו 30 יום לסיום המלחמה וכניסת הפסקת האש לתוקפה. לא הממשלה, לא צה''ל, ולא אף אחד אחר לא ערכו שום טכס לכבודם של הנופלים במלחמה. כאילו לא היו נופלים. כאילו לא הייתה מלחמה. איש לא הוריד לכבודם דגלים עד לחצי התורן. איש לא הצדיע על קברותיהם. המדינה וצה''ל לא דאגו להניח ערב ראש השנה זרים על קברותיהם. עוד לא היה כדבר הזה בכל 58 שנות קיומה של מדינת ישראל. לא צריך להרחיק לכת כדי להבין כי לא לראש הממשלה אהוד אולמרט, לא לשר הביטחון עמיר פרץ, ולא לרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ, וגם לאף אחד משרי הממשלה אין אומץ הלב לעמוד בפני המשפחות, בפני העם. בפני הקברים. מתבצרים מאחורי לשכותיהם, מסתתרים מאחורי מסכי הטלוויזיה, וכתבי העט להשכיר שלהם, מפטירים שלושת האחראיים לכישלון המלחמה מילים בודדות של השתתפות בצער המשפחות. ראש הממשלה אולמרט צועק בכאבו הפוליטי, 'הניחו לחיילי צה''ל הגיבורים, באמת הנפלאים האלה. הפסיקו לתקוף את הרמטכ''ל,' אתו הוא עצמו אינו מדבר. ובאותה נשימה, בצביעות, ציניות, ונבזות, שאין למעלה מהן, מוריד מעליו את האחריות למלחמה ומה שהתרחש בה. 'אני לא עשיתי שום שגיאות מהותיות'. ומעביר אותה לצבא. 'שם היו ליקויים', לא אצלו. כלומר, המפקדים והחיילים, הם האשמים! אם ממשלה, צבא, ועם דוחקים ומתעלמים מזכר הנופלים, חודש אחד בלבד לאחר סיום המלחמה, אין צורך לא בוועדות חקירה ולא בוועדות בדיקה, כדי להבין מה הוא המצב האמיתי בו נמצא עם ישראל ערב ראש השנה תשס''ז.

    הגב לתגובה זו

    • תפסיק לדבר בשם הנופלים. אתה בעצמך עושה בהם שימוש פוליטי כמו אחדים

      די לעסקנות !!!!, 12/05/07 18:44

      מכותבים כאן.

      הגב לתגובה זו

  • 82.

    מי היצור הפרימיטיבי שמכניס את כל השירים שלא שייכים לנושא ? (ל''ת)

    כרמלה, 12/05/07 16:24

    הגב לתגובה זו

    • הוא אולי פרימיטיבי אבל גם כל אלא של שירי המספד לא פחות טובים ממנו.. (ל''ת)

      יעל, 12/05/07 17:07

      הגב לתגובה זו

      • מה דעתך ללכת ללמוד עברית לפני שאתה מגיב ? (ל''ת)

        יעל, 12/05/07 17:40

        הגב לתגובה זו

  • 81.

    שירים עד כאן, ניתנה לנו אַרְכָּה עד שהזמן שלנו יעצור.

    נתן ונחצ'ה, 12/05/07 16:23

    שירים עד כאן,
    ניתנה לנו אַרְכָּה
    עד שהזמן שלנו יעצור.
    היו גשמים ואור.
    מה עוד אפשר לרצות ?
    מה עוד אפשר לרצות ?
    יפים ממני וממך
    יפים ממני וממך
    האדמה לקחה.

    שירים עד כאן,
    דקה אחר דקה.
    קצרות ואוהבות וכואבות.
    אבל האחרונה
    סופית וארוכה
    סופית וארוכה.
    שעון השמש והחול
    שעון השמש והחול
    הגיע עד הקו.

    שירים עד כאן,
    בגובה הפיסגה
    גם האוויר מתחיל להיות דליל.
    אבל לכם ולי
    עוד נשארו מילים
    עוד נשארו מילים.
    לזכור איך שהיינו כאן
    לזכור איך שהיינו כאן
    כשייסגר הגן.

    שירים עד כאן,
    הבכי והצחוק,
    קולות האנשים, כוכבי הזמן.
    השמש והים
    הלחם, העולם, המר והמתוק.
    וכל מה שהיה נשאיר
    וכל מה שהיה נשאיר
    לחיות בתוך השיר.

    השיר: נתן יונתן
    הלחן: נחום היימן

    הגב לתגובה זו

  • 80.

    '' העולם שמח ''

    לה לה לה, 12/05/07 16:03

    ילדה היו ימים טובים מאלה
    החדשות היו קטנות
    והיום הם גדלו וזה לא פלא
    אתה בעיניינים
    ואין לך לאן לפנות
    יד ביד הולכים בטיילת משנים נושא
    חשוב יותר להיות שפוי
    ולא לדעת מה קורה

    איא יא יא העולם שמח
    העולם זורח
    העולם שוכח
    איא יא יא העולם שמח

    עצים שקרתו אותם בלילה
    מחר יעשו מהם ניר
    ועליו מהומות בדרום איטליה
    ובספרד רכבת נפרדה נפרדה מהקטר
    עיתונים בבוקר בערב ובצהרים
    העסק של החדשות תמיד חדש יותר מידי

    איא יא יא העולם שמח
    העולם זורח
    העולם שוכח
    איא יא יא העולם שמח

    מחשיר שבונים אותו ביפן
    ומביאים באוניה
    מספר מה לפני שעה קרא כאן
    באופן מידי
    צרות שלו צרות שלך
    ואני יושב במקלחת מסרב לצאת
    ואם תשמע דבר חדש
    תודיע לי אך לא כעט

    איא יא יא העולם שמח
    העולם זורח
    העולם שוכח
    איא יא יא העולם שמח

    הגב לתגובה זו

  • 79.

    '' שיר המחירון ''

    ס, 12/05/07 16:03

    כמה עלו הווילונות מעל האיצטבה?
    -זה לא עלה לי גרוש, זה החופה מהחתונה.
    כמה עלו המאפרות, בלי מה שיש בפנים?
    -אספתי אותם בנסיעה ממלונות שונים.

    לכל דבר מחיר
    לדל ולעשיר
    לפתוח ת'גרון
    זה שיר המחירון
    נה נה נה...

    כמה עלו הארונות ליד הספה?
    -שלוש-מאות לירות במזומן כל מטר מרובע.
    מי צבע את הקירות בכל הדירה?
    -שמונים ואחד הנביאים פתוח כל שנה.

    לכל דבר מחיר...

    מי צבע ת'ארונות רק פעם בשנה?
    -מי הם שלוש-מאות הנביאים שעל הספה.
    כמה לירות במזומן בכל הדירה?
    -מי עלו על הקירות שמונים ואחת שנה.

    לכל דבר מחיר...

    הגב לתגובה זו

  • 78.

    '' פה קבור הכלב ''

    דני. ס, 12/05/07 15:59

    פה קבור הכלב,
    פה קבור הכלב,
    זהו עצם העניין,
    לא, זה העצם של הכלב,
    'בל הכלב מת מזמן,
    טוב זה עצם העניין

    אם אתה מחפש מילה
    וקצת קשה לך להחליט,
    שמע לי ושכח מהשיחה
    כי בין כה אין לך מה להגיד.

    אם אתה מבשל ספגטי,
    והמים לא רותחים,
    מה דעתך להדליק את האש כי
    זה מה שכולם עושים.

    פה קבור הכלב,
    פה קבור הכלב,
    זהו עצם העניין,
    לא, זה העצם של הכלב,
    'בל הכלב מת מזמן,
    טוב זה עצם העניין

    אם אשתו לפעמים תופרת,
    אל תאמר שהוא תפרן.
    ואם ביתו לפעמים עוברת,
    אל תקרא לו עבריין.

    אם אתה מטפס למעלה,
    וקופץ ממקפצה,
    טוב יותר לברר קצת קודם
    אם יש מים בבריכה.

    פה קבור הכלב,
    פה קבור הכלב,
    זהו עצם העניין,
    לא, זה העצם של הכלב,
    'בל הכלב מת מזמן,
    טוב זה עצם העניין

    אם ראית אחת יושבת
    עצובה ואומללה,
    שב לידה, יהיה בסדר,
    כי זאת בטח אשתך.

    אם דרכת בתוך דבר
    שכלב לפעמים משאיר,
    נקה היטב את הנעליים,
    ושמור מאתנו מרחק סביר.

    פה קבור הכלב,
    פה קבור הכלב,
    זהו עצם העניין,
    לא, זה העצם של הכלב,
    'בל הכלב מת מזמן,
    טוב זה עצם העניין

    הגב לתגובה זו

  • 77.

    '' סביבוני ירוץ בגיל ''

    מתתיהו שלם, 12/05/07 15:57

    סביבוני ירוץ בגיל
    מן העמק לגליל
    בין הרים ועמקים
    בשדות הירוקים.
    מיהודה לשרון
    יתגלגל לו הסביבון
    בין כרמים ופרדסים
    שם עובדים וששים.

    הגב לתגובה זו

  • 76.

    '' אגיל ואשמח ''

    עממי, 12/05/07 15:55

    לה לה לה לה אגיל ואשמח
    לה לה לה לה בשימחת תורה

    בוא יבוא צדק בשימחת תורה
    בוא יבוא צדק בשימחת תורה

    הגב לתגובה זו

  • 75.

    '' שמחה רבה ''

    יפה בלהה, 12/05/07 15:54

    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!
    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!

    תפרו, תפרו, תפרו לי בגד עם כיסים.
    מילאו, מילאו, מילאו כיסי באגוזים.

    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!
    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!

    שאול אשאל, שאול אשאל ארבע קושיות
    שתה אשתה, שתה אשתה ארבע כוסות.

    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!
    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!

    וכוס גדולה, וכוס גדולה אימי תביא
    לאליה לאליהו הנביא.

    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!
    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!

    הגב לתגובה זו

  • 74.

    ''מָנוֹחַ''

    נחשון, 12/05/07 15:43

    ''מָנוֹחַ''
    ''שלושה דברים עלו במחשבה לבריאות ואם לא עלו דין הוא שיעלו... אחד מהם על המת שישתכח מן הלב'' פסחים, נ''ד.

    ''דומה שבענייננו, לא ניחן חיל האוויר ברגישות-יתר כלפי משפחות צוריאנו ורוזנברג. דומה כי הדבקוּת במטרה – הרצוייה והנכונה כשלעצמה – למצוא את גורמי האסון ואת הסיבות לקריעת הכבל – הקהתה במידת מה את החוּשִים של העוסקים במלאכה כלפי חללי האסון ומשפחותיהם. צא וראה: בדו''ח וח''ק 1, שהוא דו''ח יסודי ורחב היקף, אין איזכור כלשהו ללוחמים שנהרגו באסון. הדו''ח פותח בכך שהוא מספר כי ''באימון לילה, מדרום לערד, בעת תירגול חילוץ טייס נוטש (חיט''ן) הורמו שני הלוחמים. בשלב הכנסתם למסוק נקרע כבל מנוף ההצלה, הלוחמים נפלו מגובה 50 רגל לערך ונהרגו''. גם בהודעה לתקשורת שנמסרה ב- 12.2.93, אין כל איזכור לחללים. ''שני הלוחמים'' – אפילו שם אין להם בדו''ח ההוא... 53 עמודי דו''ח, על אסון בו קיפחו את חייהם שני לוחמים מיחידה מובחרת, ואין הם אלא אובייקט אנונימי לחקירה.... ואולי זה היה המאפיין של כל היחס שניתן למשפחות באסון זה ? אנו מוצאים לאורך כל הדרך התמקדות-יֶתֶר (החשובה, כאמוּר, כשלעצמה) במִמצאים, במסקנות ובהמלצות – ומעבר לכך – התמקדות מוּעטה, אם בכלל, בבני האדם, באלו שהאסון בוער כאש בעצמותיהם, כי הילדים שלהם הם אותם ''שני הלוחמים''. תוך דו''ח הוועדה לחקירת נסיבות תאונת הכבל, דו''ח וינוגרד, מיום 10.8.1992, פרק ו': המשפחות מוּל צה''ל. השיר מוקדש לשופטי בתי המשפח הצבאיים באשר הם ולשופטי בית הדין ה''גבוֹה'' ל''צֶדֶק'' . (''משפח'' עיין בישעיה ה, 7: ''ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה'')

    השבח לאל ! כמה טוב... ! עד כמה זה נוח... !
    שקיים בעברית המונח ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוחַ''.
    אפשר ממנו-ממנה, מתי שרוצים, להתעלם ולברוח...
    לא חייבים לזכור את שמה או את שמו ?! הן מותר גם לשכוח ? ? ?
    אִם אָב... אִם אָח... אִם אָחות... היוּ לה-לו...
    אִם אֵם היתה לה-לו... למי פִיתְרוֹנִים ? אוּלַי לאוֹחַ ?
    יען כי אצלנו בחברה, במדינה, בתרבות, בצבא, פועל הזיכרון רק,
    על סמך הפקודה: ''עֲמוֹד דום !'' ''עֲמוֹד נוח !''

    השבח לאל... ! הידד... ! הללויה... !
    עד כמה זה טוב... עד כמה זה נוח...
    שקיימת בעברית המלה ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוֹחַ''
    אפשר ממנה, כל אימת שחפצים, הן תמיד גם לברוח ?
    לא מוכרחים לזכור שמות ? נכון ?! הרי אפשר גם לשכוח !
    בלעדיו-בלעדיה הן אפשר מחדש (כמעט) שוב לפרוח...
    מישהו (אולי במרומים?) הרי יואיל אף לסלוח !
    מה עוד שזכרו וזכרה הוא סִיוּט אמיתי. חֲלוֹם בַלָהות מתמשך...
    שִיגְיָגון מצטבר... אשר מְסַכּן גם את המוֹחַ !

    השבח לאל ! כמה טוב ! עד כמה זה נוח !
    שקיים בעברית המונח ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוחַ''
    כי למען האמת והשם, למן עת מותה ומותו,
    הפכו עלינו שמם וזכרם רק לטורח.
    למי, בעצם, נותר כאן, במדינה עֲלוּבָה-אוּמְלָלָה זו, עוד קורטוב דל של כוח ?
    די לכורח !

    הגב לתגובה זו

  • 73.

    '' חג לי ''

    לאה נאור, 12/05/07 15:32

    איזה חג לי איזה חג לי
    חג יחיד ומיוחד לי
    גם השמש מאירה
    לי היום פי עשרה
    איזה חג לי איזה חג

    אור נרות ברכת אורח
    חג שמח חג שמח
    השמחה פה עד הגג
    איזה איזה איזה חג
    איזה חג לי איזה חג

    הפרחים האור היין
    הדמעה בקצה העין
    החולצה הלבנה
    חג היום בכל פינה
    איזה חג לי איזה חג

    הגב לתגובה זו

  • 72.

    אני מסופק לראות שנשבר כאן טאבו ויש יציאה כנגד עסקני השכול ! (ל''ת)

    לא עוד 4, 12/05/07 13:28

    הגב לתגובה זו

    • צודק, אסור לתת לפתח לחזרת ההפקרות בדמות הנשים בשחור .... (ל''ת)

      יחימוביץ, 12/05/07 13:52

      הגב לתגובה זו

      • נכון , הם עושים ביזנס מהשכול וזה לא לעניין. (ל''ת)

        מיכל, 12/05/07 14:05

        הגב לתגובה זו

        • הילדים שלהם נפלו, אל איזה ביזנס אתם מדברים (ל''ת)

          ורד, 12/05/07 16:06

          הגב לתגובה זו

      • מִסְפֵּד

        משה טבנקין, 12/05/07 15:33

        מִסְפֵּד

        הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
        פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
        עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
        בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

        הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
        הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
        הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
        הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

        נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
        רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
        נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
        אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

        הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
        הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
        הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
        הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

        נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
        נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
        נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
        אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
        הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
        הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
        הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
        הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

        הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
        טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
        לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
        יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

        הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
        הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
        אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
        עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

        הַשְכוֹל מִסְתוֹפֵף בְּעִמְקֵי אָהֳלֵינוּ.
        הָיָה בִּנְתִיבֵנוּ הַשְכוֹל כְּעָמִית –
        נוֹשֵא בְּכַּפָּיו אֶל חֶשְכַת אֲבֵלֵינוּ
        נֵר יָגוֹן, נֵר גָּאוֹן – אֵש-תָּמִיד.

        משה טבנקין.

        הגב לתגובה זו

    • וּבִשְאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז

      חיים, 12/05/07 15:31

      אָכֵן חָצִיר הָעָם

      ''כִּי רוּחַ ה' נָשְבָה בּו... אָכֵן חָצִיר הָעָם'' (ישעיה מ', ז')

      אָכֵן חָצִיר הָעָם, יָבֵש הָיָה כָּעֵץ,
      אָכֵן חָלָל הָעָם, חָלָל כָּבֵד אֵין קֵץ ;
      אֲשֶר יִרְעַם קוֹל אֵל גַּם-מִפה גַם-מִשָם -
      וְלא-נָע וְלא-זָע וֱלא-חָרַד הָעָם.
      וֱלא-קָם כָּאֲרִי וֱלא-נֵעוֹר כַּכְפִיר,
      וֱלא-חָרַד לַקּוֹל גַּם אִיש אֶחָד מֵעִיר.
      וְלא-רָעַד בַּגִיל יַחַד לֵב כָּל-הָעָם
      מִיָמִין וּמִשְמאל וּמִיָם וְעַד-יָם,
      בְּהִתְוַדַּע אֵלָיו בָּנָיו, זֶרַע אֵל חָי,
      אֲשֶר בָּאוּ מֵרָחוֹק אֶל-קוֹל אֲדוֹנָי.
      גַּם-לא פָשַט הַיָּד, גַּם לא שָאַל לִשְלוֹם
      כָּל-הַקּוֹרְאִים בִּשְמוֹ בָּאֱמוּנָה וּבְתוֹם.
      וּבִשְאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז
      נֶחְבָּא קוֹל אֱלוֹהִים, נִבְלַע רַעֲמוֹ הָעָז.
      וּבְלֵב נָבָל וָרַע, וּבִכְלִימּוֹת וָרוֹק
      יִבֶז דְּבַר אֲדוֹנָי, יִפְרָעֵהוּ לִצְחוֹק.

      אָכֵן נָבַל הָעָם, מָלֵא נִיקְלֶה וָרוֹש,
      כּוּלוֹ רָקָב וּמְסוֹס מִכַּף רֶגֶּל עַד-ראש !
      שֶלא הֵקִים מִקִּרְבּוֹ בְיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב
      רַב פְּעָלִים, אִיש חַי, אֲשֶר יִפְעַם בּוֹ לֵב,
      וּבַלֵב יִבְעַר זִיק, זִיק מַרְתִּיחַ הַדָּם,
      וּבָראש יִגַּה שְבִיב מֵאִיר דֶּרֶךְ הָעָם ;
      אֲשֶר יֵקַר לוֹ שֵם כָּל-הַגּוֹי וֵאלוֹהָיו
      גַם מֵהוֹן וּמִפָּז - מֵאֱלִילֵי הַשָוְא:
      אֲשֶר מְעַט מַשָא-לֵב, הַרְבֵּה אֱמֶת, עֱזוּז
      שִנְאָה עַזָּה לִמְנָת חַיֵי עַבְדוּת וָבוּז.
      חֶמְלָה גְדוֹלָה כַיָם, רַחֲמִים רַבִּים כִּגְדוֹל
      שֶבֶר עַמוֹ הָאוּמְלָל וּכְכוֹבֶד הָעוֹל -
      כָּל-זֶה יֶהֱמֶה בַלֵּב, יֶהֱמֶה יֶחְמַר כַּיָם
      כָּל-זֶה יִבְעַר כָּאֵש, יִבְעַר יַצִּית הַדָּם
      כָּל-זֶה יִרְעַם כַּהֵד תָּמִיד יוֹמָם וָלֵיל :
      ''קוּם-עֲבוֹד, קוּם-עֲשֵה, כִּי עִימָנוּ יַד-אֵל!''

      אֵָכֵן אוֹבֵד הָעָם, שוֹאֵף חֶרְפָּה וָרוֹק,
      אֵין לְמַעֲשָיו יְסוֹד וּלְפָעֳלוֹ אֵין חוֹק,
      אַלְפֵי שְנוֹת חַיֵי נְדוֹד, גָּלוּת גְדוֹלָה מִנְּשוֹא
      הִתְעוּ אָחוֹר הַלֵּב, אָבְדָה עֵצָה מִגוֹי.
      לִמוּד שֵבֶט וָשוֹט - הַאִם יָחוּש כְּאֵב
      חֶרְפַּת נֶפֶש בַּצָּר מִלְבַד מְדוּשַת הַגֵו !
      אוֹ אִם-יוּכַל דְאוֹג מִלְבַד דַּאֲגַת הַיּוֹם
      עַם מִתְגַלְגֵּל בְּגֵּיא גָלוּת חֲשְכָה כַתְּהוֹם
      לָשֵאת נַפְשוֹ לַיוֹם וּלְהִתְנַבּוֹת לְאוֹר,
      לִנְטוֹת קַוּוֹ לַקֵּץ, צַווֹת דָבָר לַדּוֹר !
      הוּא לא-יִיקַץ אִם-לא יְעִירֶנוּ הַשוֹט
      הוּא לא יָקוּם אִם-לא יְקִימֶנוּ הַשוֹד
      עָלֶה נוֹבֵל מֵעֵץ, אֵזוֹב עוֹלֶה בַּגָּל
      גֶפֶן בוֹקֵק, צִיץ מָק - הַיְחַיֶּנוּ הַטָּל ?
      גַּם-בִּתְקוֹעַ הַשוֹפָר וּבְהִינָשֵא הַנֵס -
      הַיִתְעוֹרֵר הַמֵּת ? הֲיִזְדַּעְזַע הַמֵּת ?

      חיים נחמן ביאליק תרנ''ז

      הגב לתגובה זו

    • אולי עכשיו אורנה שמעוני ההיא על האופניים תצטרף אליהם.... (ל''ת)

      טור דה פרנס, 12/05/07 15:49

      הגב לתגובה זו

      • אין אדם אחד בארץ שבחר להיות במשפחת השכול

        מירי, 12/05/07 16:03

        אבל הם אנשים שדואגים לעתיד של הילדים של כולנו,. למה אתם דואגים?

        הגב לתגובה זו

      • עושים סוף לביזנס הדוחה הזה. סוף סוף עסקנות דוחה (ל''ת)

        מוטל, 12/05/07 16:04

        הגב לתגובה זו

    • מִסְפֵּד

      משה טבנקין, 12/05/07 16:30

      מִסְפֵּד

      הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
      פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
      עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
      בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
      הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
      הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

      נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
      רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
      נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
      אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
      הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
      הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
      הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

      נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
      נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
      נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
      אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
      הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
      הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
      טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
      לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
      יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
      הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
      אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
      עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

      הַשְכוֹל מִסְתוֹפֵף בְּעִמְקֵי אָהֳלֵינוּ.
      הָיָה בִּנְתִיבֵנוּ הַשְכוֹל כְּעָמִית –
      נוֹשֵא בְּכַּפָּיו אֶל חֶשְכַת אֲבֵלֵינוּ
      נֵר יָגוֹן, נֵר גָּאוֹן – אֵש-תָּמִיד.

      משה טבנקין.

      הגב לתגובה זו

  • 71.

    ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....

    חיה, 12/05/07 12:20

    בביקור אבלים אותו ערך במהלך ה''שבעה'' מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, בביתה של חיה נוסבוים-רוזנברג, אמו של אסף, זכרונו לברכה, אשר נהרג יחד עם חברו גיל צוריאנו, זכרונו לברכה, עת נקרע כבל במסוק של יחידת חילוץ 669, שאל האלוף, על מפתן הדלת וטרם כניסתו לדירה, בלי כל בושה, ידיד משפחה שעמד בפתח הדלת, לשמו של בנה. האם, אשר שמעה את שאלתו של עלוּב בודינגר אמרה לו באותו מעמד: ''גידלנו עבורכם ילדים כתרנגולות בסופרמרקט''. על משפט זה מבוסס השיר.

    ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....
    כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה.
    כפרה על חיינו... עוון כולנו... עוול כלפיהם...
    בפוליטיקה, בחברה, במדינה, בבג''ץ ובצה''ל
    מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם !
    ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד ...בזרם מתמיד !
    לנצח... לעד... כך תובטח בעירת נר התמיד...
    מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות
    אין מדווחים... אין כותבים... אין מוסרים יותר על התאבדויות
    זה וודאי, אינו אומר בהכרח, שהן אינן קיימות
    בפוליטיקה, במדינה, בחברה, בבג''ץ ובצה''ל
    פשוט מתמחים בהסתרת ובהעלמת ראיות
    ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל
    ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול !
    את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות
    ''הדג מן הראש מסריח !'' ...ישיחו ...יאמרו הבריות
    מיטב נוער צעיר ובריא בשיא פריחת עלומיו
    על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו
    דור שואף דרור... צמא חיים... חופשי... רענן...
    נרמס, נהרס, נדרס ונגרס באמצעות גוף מסואב שאנן
    נופל שדוד ...ללא קרב מניח הנשק ...למולך מוקרב כקורבן !
    אבות אכלו בוסר וחיי בנים יכלו טרם זמן
    ''כי במותם הם ציוו לנו...'' יחרוק התקליט הישן...
    הולך סובב לו הרוח ועל סביבותיו שב
    קדיש על הבן יאמר כבר לבטח האב
    אין חדש תחת השמש
    מה שהיה הוא מה שיהיה: היום, מחר או אמש.
    השמש זרחה... הקמה בשלה... וצה''ל שחט
    מי עוד זוכר שפעם חגגנו יחדיו ט''ו בשבט ?

    ''איש אינו כה אווילי, אשר יבחר מרצון במלחמה במקום השלום; הרי בשלום קוברים הבנים את אבותיהם, ואילו במלחמה האבות קוברים את הבנים'' הרודוטוס, א, 87.

    הגב לתגובה זו

  • 70.

    שִימוּעַ

    סמי, 12/05/07 12:06

    שִימוּעַ

    כשאתה קורא בעיתון ...שהפצ''ר יערוך לקָצִין שִימוּעַ...
    יודע הנך... שאתה נמצא (לפחות) במערב הפָרוּע !
    חַיֵי הַבָּנִים, עֲבוּר הקצִינִים, לא היו ואינם בחזקת שַעֲשוּעַ
    עָלֶה תְּאֵנָה... מִן הפצ''ר... פִּתְרוֹן בהחלט רק גָרוּעַ ! ! !

    כי כשאתה שומע, שהפצ''ר יזְמִין, קָצִין לשִימוּעַ
    יודע אתה שבצה''ל מכין לנו (ביסודיות) עוד טִאטוּא !
    מְרִיחָה וטִיוּחַ של עוד עניין ''סוֹדִי'', רָקוּב ונָגוּעַ
    כשלכל, כבר ברור, שהסוף גם לבטח, כְּבָר גָלוּי ויָדוּעַ !

    כששומע הנך, שהפצ''ר מְזַמֵן, קָצִין לשִימוּעַ
    קח בחשבון, כי אין זה מִיקְסָם שווא, חִזָּיוֹן רְפָאִים או תַּעְתּוּעַ
    יען כי הפצ''ר יְזַמֵן קָצִין לשִימוּעַ
    רק ואך אם ברצונו להשאיר (באמת ובתמים!) את העסק תָּקוּעַ
    ''טוב שֶהַכֶּלֶב ימשיך לָנוּם את שְנָתוֹ''
    ובלבד שהכל יישאר כה אָדִיש, כה רָדוּם, כה שאנן, כּה רָגוּע,
    קְרוֹב הקוֹרְבָּן לבדו יחוּש: שָסוּע... קָרוּעַ... פָּגוּעַ ...

    ומי שלו כבר לא ישחק המזל
    וזמנו, בעולם זה, תם חִיש מהר ואזל
    יען מת, ככה סתם, מוות בִּיש ואוּמְלָל
    מה גם שלא היה אִיש שלֶקָח הֵפִיק מִן המֶחְדָל
    אנא חייל... אנא...
    אל תשאל... אל תשאל...
    בצה''ל לא הפיקו לקח, לא למדו כלל מן המחדל !

    כלום העלה הפצ''ר בדעתו שאולי הוא עצמו הפושע ?? ?
    שכן, את האמת, אין ספק, (לפחות) הוא לבטח יודע !
    יודע... שומע... מטייח... מורח...
    בצה''ל לצדק מעולם לא היה טַעַם... לא רֵיחַ...

    בסרט הזה, כך דומה, כבר פעם היינו...
    עת כולנו יחדיו, בחדווה, בשמחה ובצוותא, את חיינו חיינו.

    חייל ! אזרח ! זכור !
    כשאתה שוֹמֵע שהפצ''ר עומד לערוך שִימוּעַ...
    דַע לך, כי הגעת אל טַבּוּרוֹ של המַעֲרָב הפָּרוּעַ ! ! !

    הגב לתגובה זו

    • שימוע מימוה. אל תבלבל את המוח (ל''ת)

      בלבולון, 12/05/07 15:27

      הגב לתגובה זו

  • 69.

    משפחות שכולות אל תפחדו מהמושחתים ושולחיהם תביעו את דעתכם בכל מקום

    מאוזן קשבת, 12/05/07 12:00

    אתם שלמתם את המחיר ואל תחששו להביע את דעתכם , דעתכם חשובה כי היא גם משפיעה,תהיו חזקים

    הגב לתגובה זו

    • דעתם לא משפיע אל תהיה תמים.... (ל''ת)

      גדעון, 12/05/07 15:27

      הגב לתגובה זו

      • הם יעבירו את ממשלת הזדון מהארץ (ל''ת)

        גדע, 12/05/07 16:04

        הגב לתגובה זו

  • 68.

    ''מַעֲשֶה חָרִיג''

    בנימין, 12/05/07 11:37

    ''מַעֲשֶה חָרִיג''

    כשדובר צה''ל טוען שהמַעֲשֶה הוא ''חָרִיג''
    אתה יוֹדֵעַ... שלְפָחוֹת עבוּרוֹ... הדִיבּוּר רק הָגִיג
    WISHFUL THINKING שאין עמו שֶמֶץ קוּרְטוֹב של אֱמֶת
    דוֹבֵר צה''ל... מוכן להוסיף... רק פֶּשַע על חֵטְא !

    דוֹבֵר צה''ל מוכן להוסיף רק פֶּשַע על חֵטְא
    כי יש בדבריו הרבה יותר מאשר בִּיזְיוֹן כְּבוֹד המֵת
    לא הִתְבַּגֵּר, לא השְכִּיל לעלות מכתה א' ל-ב'
    בִּזְכוּתוֹ נתן צה''ל לחִינָם לעַם גֵט !

    דוֹבֵר צה''ל מכזב (לו ולנו) באופן טִבְעִי
    השֶקֶר פשוט הפך לו לאוֹפִי, לטֶבַע שֵנִי
    חשובים לו יותר התדמית, הדרגה, ה''אני''
    מִנְכסיו יָרַד לְגַמְרֵי, הָפַך לאֶבְיוֹן ועָנִי.

    ואילו אַתָּה, הקוֹרְבָּן, האֶזְרָח הקָטָן, אָנָּא הַסְכֵּת והַחְלֵט
    האִם שַאֲנָן מִן הצַד בדְבָרִים רַק תמְשִיך ותַּבֵּט ?
    אוֹ שֶמָא הגִיעָה גַם עֵת לשָנֵס אֶת מוֹתְנֶיך
    לְמַעַן לא יִבְכּוּ... מְאוּחָר מִדַּי... יְדִידיך עֲליך !

    הגב לתגובה זו

  • 67.

    לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות''

    איילה, 12/05/07 11:11

    ''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם''.

    איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

    הגב לתגובה זו

  • 66.

    לצערי גם קוצים ודרדרים שאיך שהוא משתלבים בתוך המערכת

    צבי, 12/05/07 11:09

    ''במערכת הצבאית יש קצינים מעוּלים שאני מכיר אישית... מוריד בפניהם את הכובע ושולח את ילדי אליהם בעיניים עצומות. אבל כמו בכל מערכת גדולה גדולה, ישנם לצערי גם קוצים ודרדרים שאיך שהוא משתלבים בתוך המערכת ומכוח האינרציה גם מתקדמים ומגיעים לתפקידים בכירים. ואז קורה מה שקורה שהם לא מסוגלים לקבל על עצמם אחריות. ישנם גם קצינים כאלה בצבא...''.

    צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל ז''ל אשר נהרג בתאונת אימונים בבית-גוברין.

    הגב לתגובה זו

  • 65.

    ''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה.

    בתיה, 12/05/07 11:08

    ''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''

    נעמי אונגר, אמו של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.

    הגב לתגובה זו

  • 64.

    ''אלה יפוררו את יסודות החברה בישראל וימוטטוה''

    אריה בר נתן, 12/05/07 09:41

    ''דרושה עזות מצח
    והרבה גבהות לב לבוא ולספר להורים שכולים דברים
    שאינם אמת הרגשה איומה.
    תופעה זו היא אחד הביטויים
    לניוון שהשתלט על חיינו.
    כזב ושקר ועשיית עוול במשפט,
    בגוף כה מרכזי בחייה של החברה, כצה''ל - היא כתובת על הקיר המזהירה ומתריעה: אלה יפוררו את יסודות החברה בישראל וימוטטוה''

    אריה אבי חיים בר-נתן, אביו של חיים בר-נתן זיכרונו לברכה.

    הגב לתגובה זו

  • 63.

    מה הפלא שאשכנזי אישר להראות התחקירים:

    אלון פרידמן, 12/05/07 09:04

    הוא רוצה לתקוע את קודמיו
    אבל זכרו , הוא היה אחראי שנתיים כסגן רמטכ''ל על בניין הכח בצה''ל ושימש במלחמה יועצו של שר הבטחון.
    אז מה הפלא שחלקו באשמה גדול יותר מאחרים?

    הגב לתגובה זו

  • 62.

    מי יקבור את מי אבא בוכה על בן בוכה על

    ב, 12/05/07 02:47

    אבא... מדהים כמה טיפשות קרירות ומרירות מביאים איתם אנשים בתגובות.
    19 או שאתה לא יהודי או שאתה ילד מטומטם --- הם משפחות שכולות לא כי הם חיכו לזה שהם יאבדו את בניהם אלא כי הם חינכו אותן לתרום לערכים של אהבת הארץ והגנה אליה מה שאין לך לך למחשב שלך ותמשיך לבכות ולהתרפס מול המסך .
    ככה זה ההישראלי הממוצע אוהב לבכות ולהתלונן אבל שזה מגיע לעשייה מרביתכם עוסקים בבכי בתגבות האינטרנט.
    קמו ותעשו תתרמו תתנדבו ובאשר לנוער המפונק ( וכמובן שלא כולו יש עוד המון בני נוער איכותיים) תפתחו את ספריי ההיסטוריה ותדעו ותכירו את מי שבזכותם אתם יכולים לגלוש לאתרי פרונו באינטרנט בלי שיפלו עליכם טילים יתפצצו על ביתכם מחבלים....

    הגב לתגובה זו

    • תגובה לעיניין כל הכבוד ,בלי ערכים אין לנו זכות להיות פה (ל''ת)

      אזרח, 12/05/07 09:22

      הגב לתגובה זו

      • לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם - שיר בְּרוּחוֹ שֶל עוֹז צמח זכרונו לברכה

        ח. נ. ביאליק,, 12/05/07 11:56

        לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם

        לִיבְשוּ-נָא עוֹז דִּרְכוּ נָא עוֹז
        לְעֶזְרַת הָעָם ! לְעֶזְרַת הָעָם !
        בַּמֶה ? אַל תִּישְאָלוּ – בַּאֲשֶר נִמְצָאָה !
        בְּמִי ? אַל תִּבְדּוֹקוּ – כָּל לִבּוֹ יִדְּבֶנוּ !
        מִי צָרַת הַאוּמָה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –
        הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ !

        הגב לתגובה זו

  • 61.

    עַרְמוֹנִים מִן הַאֵש

    תמרה, 12/05/07 01:27

    עַרְמוֹנִים מִן הַאֵש

    שיר זה מוקדש לארבעת שופטי-רוב עלובים ולפסק דינם המחפיר, המביש והמבייש. שופטים מעוררי בוּז, סלידה, חוסר-אמון, תיעוב, מפח ושאט-נפש בנשמה ובלב. שופטי בית-המשפט ה''גבוה'' ל''צדק'': אליעזר ריבלין, אסתר חיות, סלים ג'ובראן ואשר גרוניס. (בג''ץ 6728/06 ו- 7607/06).

    בית-מִשְפָּט עֶלְיוֹן אשר מצפה או מבקש
    כי אב שָכּוּל או אֵם שָכּוּלָה יוציאו עבורו את העַרְמוֹנִים מן האֵש...
    הוא בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן שאת יִצְרוֹ לא כוֹבֵש
    מוּג לֵב... את שְמוֹ, מַעֲמָדוֹ וכְּבוֹדוֹ מְבַייֵש !

    בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן, שמתפקידו מְנסֶה-מִשְתדֵל לְהִתְחַמֵק
    הוא בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן שבנושא כלל אינו רוֹצֶה-מעוניין להתעמק
    כמו מָנוֹע שוֹרֵק וחוֹרֵק... מִשְתַּנֵק... סוֹף-סוף מִשְתַּתֵּק.
    את שְאִיפוֹת החוֹפֶש, הדְרוֹר, המוּסָר, האֱמֶת וְהצֶדֶק בְּקֶרֶב הדוֹר,
    שוֹלֵק, מוֹלֵק וחוֹנֵק !

    בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן
    שמלכתוב פְּסַק-דִין משתדל להימנע
    הוא בית מִשְפָּח עָגוּם ועָצוּב, עָלוּב וכָּאוּב, מיופייף, מְזוּייף, מתנהג כמו בַּת-יַעֲנָה.
    מערכיו מְרוּשָש. מְנוּוָן, מְרוּחָק, מְשוּתָק, מְנוּתָק, מְקוֹמֵם, חֲסַר-תַּקָּנָה.
    בפסיקותיו הֲפַכְפָּך, משנה אוֹפְיוֹ וצבעיו כְּמו זִיקִית...
    כְּמוֹ מֶזֶג אֲווִיר מעוֹנָה לעוֹנָה... מְקוֹמוֹ ברפּוּבְּלִיקָה של בָּנָנוֹת...
    לא, חָלִילָה וחָס, במְדִינָה המתיימרת להיות מְדִינָה נְאוֹרָה !

    בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן מְיוּסָר, מְלא-מַכְאוֹבוֹת ויְדוּע חוֹלִי
    גוּף חֲדַל-אִישִים, חֲסַר-אוֹנִים, שוּלִי-גְּבוּלִי, המהווה עומס ועוֹל לעמו, לעצמו ואף לי
    שִטְחִי ורָדוּד, אָבוּד, יָרוּד ומָרוּד, מָרוּט ושָדוּד, בינוני-ממוצע...
    האם זה לא ייגמר לעולם... ? ענני-נא... הוֹי אֵלִי !
    קוֹרְבָּן הנכנס לתוכו יכול רַק לזְעוֹק ולִצְעוֹק: ''...אוֹי לִי ! ...אוֹי לִי ! ...אוֹי לִי !''

    בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן אשר אינו מוכן להתעמת כלל עם רמטכ''ל
    הוא בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן, דַּל, עָנִי ואֶבְיוֹן, לוֹקֶה ונִקְלֶה, נִבְזֶה, מוּכֶּה-גּוֹרָל ואוּמְלָל
    צִידְקָתוֹ, מוּסָרוֹ, יישוּתוֹ – כָּל כּוּלוֹ הִנוֹ מְשוּלָל
    והוא עֶצֶם מעצמותינו... בָּשָר מבשרינו... איך וכיצד כך נהיה מְחוּלָל ? ? ?

    ''מי שרוֹדֵף אַחֲרֵי הכָּבוֹד... הכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶנוּ...'' יאמרו לנו חז''ל
    ואנו נפְטִיר... בבית-המִשְפָּח העֶלְיוֹן...
    לזַלזַל אַחֲרוֹן שצָנַח... מָה חֲבָל...
    ז''ל !

    הגב לתגובה זו

    • מתוך פסק הדין העיקרי של דעת המיעוט, אותו כתבה השופטת איילה פרוקצ'יה

      אביבה, 12/05/07 10:42

      מתוך פסק הדין העיקרי של דעת המיעוט, אותו כתבה אילה פרוקצ'יה, בו ציינה את שאלת החוקיות שעולה לאור העובדה שהדרג המדיני הוא זה שמינה את ועדת הבדיקה שאמורה לחקור את התנהלותו, וכן את ניגוד העניינים הקיים כאשר קביעת הרכב הוועדה נעשית על ידי הגורם הנחקר. ''נראה לי, כי מבין האפשרויות העומדות בפני הרשות הציבורית, הבחירה בוועדת בדיקה ממשלתית הינה בחירה החורגת ממתחם הסבירות'', פסקה. ''היא מהווה בחירה באמצעי שנועד מעצם טיבו לטפל בנושאים מוגבלים בהיקפם, בתחום אחריותו של שר. היא מהווה בחירה במנגנון שהסמכויות שהוקנו לו בחוק הן מוגבלות בהיקפן, ואינן רחבות מספיק כדי לענות על צרכי החקירה הממשיים, המתבקשים לאור היקף החקירה הנדרש'', ציינה פרוקצ'יה והוסיפה כי אי התאמתה של ועדת הבדיקה נעוץ גם בעובדה כי הוועדה מונתה בידי גורמי הממשלה העומדים בעצמם לבדיקתה וחשופים להערכותיה ולהמלצותיה. ''הרושם המתקבל הוא כי הממשלה בחרה באמצעי בדיקה שאינו ערוך לטפל בחקירה מן הסוג שהוטלה עליו, וביקשה אחר כך 'לצייד' את אותו מנגנון בסמכויות שונות, מעבר לאלה שהוקנו לו בחוק, כדי להתאימו ככל האפשר לוועדת חקירה ממלכתית'', כתבה פרוקצ'יה, והוסיפה כי הבחירה בוועדת בדיקה נגועה באי סבירות, משום שהגורם הנחקר שומר לעצמו את הכוח לקבוע את הרכב הוועדה. ''אין מקום להכשיר את המשך פעולתה של הוועדה'', קבעה פרוקצ'יה. ''ועדת הבדיקה אינה האמצעי המתאים לעסוק בעניין שלשמו הוקמה. מטרת החקירה היא לבצע הערכה מקפת של אירועי הלחימה ולהפיק לקחים שיזכו למלוא אמונו של הציבור. אמון זה מותנה בבחירת אמצעי בדיקה ההולם את אופייה ותכליתה של החקירה. הצטברות הפגמים במקרה זה עלולה לפגום במעמדה של הוועדה, במשקל מסקנותיה והמלצותיה ובמידת האמון שהציבור ייתן בהם''. (בג''ץ 6728/06 ו- 7607/06).

      הגב לתגובה זו

  • 60.

    כשקיבלנו את תיק החקירה הרגשנו עלבון נורא !''

    בינה, 11/05/07 23:59

    ''כשקיבלנו את תיק החקירה, הרגשנו עלבון נורא ! שמתייחסים אלינו כמו אל ילד מפגר. זאת היתה התחושה. איך אפשר לכתוב תיק חקירה כזה ולחשוב שאנחנו נקבל את הדברים...? רמת החקירה. השפה שבה זה נכתב. השאלות שנשאלו ובעיקר אלו שלא נשאלו. התשובות שהתקבלו וכיצד הסתפקו בהם. זלזול. פשוט זלזול מוחלט ! חושבים שאנו מטומטמים ! הרי גמרנו פה בית ספר. שרתנו בצבא. פשוט עלבון לאינטיליגנציה''

    בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג באסון צאלים הראשון

    הגב לתגובה זו

  • 59.

    שְתִיקָה

    עמית, 11/05/07 23:56

    שְתִיקָה

    ''ביודענו שאין מקום בארץ לכאב שלנו ואנו מושבעים להגיד ולדרוש – אמרנו קץ לשתיקה ולוּ במחיר מאבק שיכתוש אותנו, הקורבנות החיים, ואף במחיר קטיעת ההשתייכות לאותה חברה, שקיומה ידרוש שתתלכד נגדנו ותגן על תדמיתה של המדינה. הרי כאן, כמו בשואה, מאחורי כל דלת מאמינים שהמכה תדלג ותנחת על אחרים , ולא פורצים החוּצה לעצור אותה. השואה כתשלובת של ההשתקה וההכחשה שבה אלינו על כל תיסמונותיה'' נעמי אונגר, אמו של ניצן זיכרונו לברכה, בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת 'מערכות'.

    ''מיום מותו אני נוסעת לבדי וזועקת את שמו בקולי קולות. כל כבישי הארץ מהצפון ועד הדרום שמעו כבר את הזעקה של שמו ושום דבר לא קרה. לפי גודל הזעקה כבר צריך היה לקרות משהו... היום בנוסעי, אני מטה אוזן לקולן של המכוניות. נדמה לי שכל מכונית שניה צועקת. יש לי הרגשה שיבוא הרגע והכבישים לא יבלמו יותר את הזעקות ומישהו יצטרך לשמוע. בינתיים אין בכוחי לעשות דבר. את כל המכתבים כתבתי. החוקים הם שקובעים כרגע. צה''ל יכפה עצמו בדרכו ויעמידנו על המוגמר חוץ מאם יקרה נס חנוכה''. שולה מלט זיכרונה לברכה, ''אמא של ילד'', אמו של אמיר מלט זיכרונו לברכה אשר נהרג בבסיס חיל-האוויר בחצרים.


    כשבית המִשְפָּט העֶלְיוֹן שוֹתֵק –
    שוּתָּף מָלֵא הוּא לפֶשַע.
    אֶת אֵמוּן העַם בכֵּס הַצֶדֶק
    הוּא שוֹחֵק ומוֹחֵק
    - תְּחִי מַמְלֶכֶת הרֶשַע !

    שְתִיקָה אִילֶמֶת,
    אוֹ שְתִיקָה רוֹעֶמֶת,
    מַשְמָעוּת הִיסְטוֹרִית לָהֶן - אַחַת ויְחִידָה :
    נֶחֱרָץ שוּב גּוֹרָל לשֵבֶט אוֹ חֶסֶד
    שֶל אֵם עִבְרִיָה וּתְּמִימָה.

    תודה,אין מילים ,מזדהה לחלוטין. ל''ת שרה.א, 14/03/06 11:02



    הגב לתגובה זו

    • שְתִיקָה

      רחל, 12/05/07 09:48

      שְתִיקָה

      זֶה נֵטֶל הַשְּתִיקָה לָאָרֶץ מְדַכְּאֵנִי,
      זוֹ חֶרֶב הַשְּתִיקָה גוֹזְרָה אֶת לְבָבִי.
      אֲנִי עוֹדֶנִּי פֹּה וּמַמְתִּינָה - עוֹדֶנִּי,
      וְדַם שִירַי פָּלוּט עוֹד מַאְדִּים סְבִיבִי.

      הַמָּוֶת הוּא דוֹמֵם, אָכֵן נִדֹּם כּוּלָנוּ
      כְּתוֹם, בְּבוֹא הַיוֹם, הָאֹרַח הַקָּצֵר;
      אַךְ לַחַיִּים יֵש קוֹל וְנִיב לָהֶם, וְלָנוּ
      הֶמְיָה לַנִּיב הַזֶּה וְהֵד צָלוּל וָעֵר.

      הִיא מַקְפִּיאָה אוֹתִי. עִמָּה אֵימַת הַקֶּבֶר
      אֶת פִּיהָ הֶעָקוֹם פּוֹעֶרֶת לִבְלִי חוֹק -
      אֲנִי עוֹדֶנִּי פֹּה - - עוֹדֶנִּי פֹּה - - מֵעֵבֶר - -
      הַכֵּנִי בְּמִילִים ! אַךְ אַל נָא - אַל תִּשְתּוֹק !

      רחל

      הגב לתגובה זו

  • 58.

    למה כאשר מסתכלת אני בעיניים של חלוץ אני חושבת על מניות.... ?

    תמרה, 11/05/07 23:37

    למה כאשר אני מסתכלת בעיניים של חלוץ אני חושבת על מניות.... ?
    ומיד אחר-כך, חוזרת ונזכרת, בתוצאות אותה מלחמת-ברירה הרסנית-רשלנית-שלומיאלית, בסבל, באבל, בכעס, בזעם, בצרות, ביגון, בבכיות.
    איך נפלו כך בחורים ?
    איך הקריבו נפשם עלמים צעירים, פרחי-חמדה, שכיות.
    איך בעקבות מלחמת ברירה הרפתקנית-חובבנית-מקוממת-מרושלת-כושלת-נכשלת הצטרפו למעגל-שכול עוד ועוד משפחות ?
    איך הצטנפו-התכרבלו בתוכן אמהות, אבות, אחים, אחיות, בנים, בנות ? איך התכנסו אט-אט פנימה בריות כמו שבלולים אל תוך קונכיות ?

    אכן, גם הפעם לא תעזורנה, נהיות, תהיות, תמיהות, פליאות.
    אכן גם הפעם לא תיטולנה-תקחנה-תשאנה דמויות-פוליטיות
    ולו מעט טיפת אחריות על חיי-חיילינו, חיי בנינו, חיי-נערינו,
    בגין רצף אומלל, מר, נמהר, נמנע, מיותר, הרה-אסון
    אשר נגרם בעטיין של החלטות כושלות, מרושלות, לקויות, שגויות.
    אכן, גם הפעם, ייתכן כי לא יהיה איש שילמד, מי אשר יפיק לקחים
    משרשרת נמנעת-מקוממת-נמהרת-מיותרת-פזיזה של טעויות.

    למה כאשר אנכי מתבוננת בעיניו של חלוץ אני חושבת על מניות.... ?
    כאילו שלא חסרות לנו כלל במדינתנו, באמת ובתמים, יותר צרות, מצוקות ובעיות ?
    או שמא נובעת אכזבתנו מכך שגבוהות מדי היו מ''מנהיגינו'' וממפקדינו הציפיות ?
    מתְמיהוֹת, מפְּלִיאוֹת אותה מלחמה,
    בלית-כל-ברירה, גם אזכור אזכורה,
    כי היה מי שזמן ופנאי היה לו (איך וכיצד ייתכן הדבר ?), ערב פרוץ מלחמה,
    לחשוב ולעסוק בתיק-מניות.
    והיתה בקרית-שמונה המופגזת,
    אשה אחת אשר בעת מטחי הירי, את כל זמנה ועיתותיה הקדישה
    לחילוצן, רווחתן ולהצלתן של חיות.

    הגב לתגובה זו

  • 57.

    ''מִשְפָּט מָרוּחַ !''

    אביבה, 11/05/07 22:49

    דמותו של אב שכול, אביו של ירון בר-דור, יָשוּב שָפוּף ושחוּח בבית המשפח הצבאי בקריה בתל-אביב, ראשו שָמוּט ונתמך בין ידיו, מאזין למהלך הדיונים והאירועים אשר הובילו לרשלנות הפושעת אשר קיפדה את פתיל חיי בנו ירון וחיי חברו ליחידה ערן, לא משה מנגד עיניי. השיר מוקדש לירון בר-דור ולערן עופר זיכרונם לברכה, חיילי סיירת מטכ''ל אשר התייבשו למוות.

    ''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
    דַף שָטוּח
    בֵּן ''מָנוֹחַ''
    הֵיכָן הרוּחַ ?
    (...כי ברוחם הם ציוו לנו את החיים).

    ''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
    אָב שָחוּח
    כְּתוֹבֶת. לוּחַ.
    קֵץ בָּטוּחַ.

    ''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
    פצ''ר. טִיוּחַ.
    מצ''ח. דו''ח
    חֵץ שָלוּחַ !

    ''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
    דִמְעָה, לִחְלוּחַ
    דָּם, קִילוּחַ
    נְגְדַע אָשוּחַ.

    ''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
    פֶּצַע פָּתוּח
    נאד נָפוּח
    בְּכִי מָלוּחַ.

    ''מִשְפָּט מָרוּח !''
    קְפִיץ מָתוּחַ
    סוֹף בָּטוּחַ
    לֵב שָכוּחַ.

    הגב לתגובה זו

  • 56.

    ''המלחמה בעצב ''

    דפנה דקל, 11/05/07 22:19

    אני שבויית המנגינה
    המכורה לקצב
    לכן אני מאמינה
    במלחמה בעצב
    לרקוד את כל המועקות
    לשיר אל תוך החושך
    לזרוע לשלוש דקות
    את הבהובי האושר

    ואין לי שום רצון להתיפיף
    ההתנשאות הזאת היא קטע מעייף
    ולא אכפת לי לצפצף
    כי המשחק עושה לי כיף
    בסך הכל נעים וטוב לי לחפף
    עם גיטריסט ומתופף
    ועם קלידן שמתחצףועם סיכוי אחד לאלף לעופף

    ואם הנערה לא תשחק אותה
    היא לא תבכה היא לא תכריז על יום מותה

    כי זה רק ספורט
    כן זה רק ספורט
    זה רק ספורט רק ספורט * 2

    כן החיים הם דם מהיר
    וזה דבר בטוח
    אבל הלילה יש לי שיר
    ועוד הכל פתוח
    נדמה לי שאצלנו כאן בארץ המובטחת
    אדם מבין מי שמוכן
    את הסיכוי לקחת

    הגב לתגובה זו

    • לאיזה מקום דפנה דקל הגיעה בארוויזיון ? (ל''ת)

      רותי, 12/05/07 15:28

      הגב לתגובה זו

  • 55.

    אני הרבה שנים בטוקבקים ..מעולם לא קראתי משהו ככ נוקב וקשה (ל''ת)

    קבוצניק כואב, 11/05/07 22:06

    הגב לתגובה זו

    • מה כואב בכתבה, לא הבנתי. (ל''ת)

      מיקי, 11/05/07 22:20

      הגב לתגובה זו

      • יֵש יָמִים ותִפְאֶרֶת שָמֶיך רְמוּסָה בְּאָבָק ובְּדָּם.

        רחל, 11/05/07 22:46

        יֵש יָמִים – הָעוֹלָם מִסְּבִיבֶיך
        רַק סְמָלִים לא תֵדַע שַחֲרָם
        יֵש יָמִים ותִפְאֶרֶת שָמֶיך
        רְמוּסָה בְּאָבָק ובְּדָּם.

        יֵש יָמִים - יְמֵי עֶבֶד יָגֵעַ
        עֶבֶד דַּך, מְעוּנֶה הַכְּבָלִים.
        יֵש יָמִים לא גוֹאֵל וְלא רֵעַ.
        יֵש יָמִים כַּלֵילוֹת אֲפֵלִים.

        רחל

        כ' אייר, תרפ''ו

        הגב לתגובה זו

    • הורים פריירים-כשאנחנו הולכים לים-הם בוכים-טיפשים (ל''ת)

      19 צודק 19 צודק, 11/05/07 22:49

      הגב לתגובה זו

      • אתה יכול ללכת לים כי יש גם בנים

        סלי, 12/05/07 13:54

        פריירים להורים פריירים. בכללם ,הפריירים יש לנו מדינה, ולא ככלל אנשים כמוך!!!!

        הגב לתגובה זו

    • אתה צודק מאוד אבל מה הפלא עם הנהגה מושחתת הכל אפשרי (ל''ת)

      אולמרט המושחת, 12/05/07 10:05

      הגב לתגובה זו

  • 54.

    ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל

    איילה, 11/05/07 21:53

    ''ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''.

    איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

    הגב לתגובה זו

  • 53.

    ''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות ''

    איילה, 11/05/07 21:50

    ''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם''.

    איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

    הגב לתגובה זו

  • 52.

    ''נטביע בהם את הפחד, שלהם זה עומד לקרות. שכל אחד מהם יאמר על ניצן:

    נעמי, 11/05/07 21:48

    ''נטביע בהם את הפחד, שלהם זה עומד לקרות. שכל אחד מהם יאמר על ניצן: זה הבן שלי. שיאמר על צביקה: אני האב, זה קורה לי. יש לנו תפקיד איום באכזריותו, להדביק אנשים עייפי מלחמות בחרדה שאצלם היום או מחר...''

    נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות, עמוד 40.

    הגב לתגובה זו

  • 51.

    אחר כך תעשו סדר בתוך יד לבנים תודה (ל''ת)

    אם שכולה, 11/05/07 21:46

    הגב לתגובה זו

    • כל הכבוד, אם שכולה יקרה, על שמצאת לנכון לבטא מחשבותייך. יישר כוחך ! (ל''ת)

      אמא מודאגת, 11/05/07 22:34

      הגב לתגובה זו

  • 50.

    ''''טִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן....''

    משה, 11/05/07 21:27

    ''אם הנחת העבודה שלנו היא כי הצפון הולך להיות מותקף, אני מציע שלפני שאנו מגיבים, לנקוט פעולות בשביל להגן על האוכלוסייה בצפון וראוי לעשות את זה שעה אחת קודם ולא להמתין להידרדרות. אני מציע לפני זה לעשות את כל פעולות ההכנה בצפון, בשביל לראות איך אפשר לצמצם את הנזקים בעניין, לפני שאנחנו תוקפים. ואם צריך להמתין כמה שעות - אז צריך להמתין אותן''. מאיר דגן, ראש המוסד, ערב המלחמה.

    ''אל-יתהלל חוגר כמפתח''. מלכים א', כ', י''א

    ''יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו''. שמואל ב', ב', י''ד.

    משה רודובסקי, אבא של גל רודובסקי זכרונו לברכה אשר נפל בפעולתה הכושלת-מרושלת של השייטת בלבנון אמר בשעתו: ''הם (מתכנני המבצע) חשבו שהם יוצאים עם כתה ז' לטיול שנתי בלבנון''. על משפט זה מבוסס השיר.

    ''''טִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן....''

    הֵם בָּחֲרוּ שֶלא לִשְעוֹת, לא להַאֲזִין כְּלָל, לְהִתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין
    מהַצָּעַתוֹ-הַתְרָאָתוֹ ומאַזְהָרוֹתָיו שֶל רֹאש הַמוֹסָד, מֵאִיר דָגָן
    חָשְבוּ.... כָּך עָשוּ לְעַצְמָם חֶשְבּוֹן.... כִּי לְכָּל הַיוֹתֵר הֵם יוֹצְאִים
    לְטִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן....
    לא קָלְטוּ, לא תָּפְשוּ, לא הִשְכִּילוּ לְהַבִין, כִּי הִכְרִיזוּ מִלְחָמָה (לא ''קְרָב'' או מִבְצַע'')
    אַך אֲבוֹי... כַּמָּה חָגָג לְפֶתַע ''פִּתְאוֹם'' הַבַּאלָאגַן....
    יָם הַדְמָעוֹת אֲשֶר נִשְפַּך מֵאָז בְּעֶטְיים
    הָפַך מִזְמַן כְּבָר לִהְיוֹת אַגָּן.

    ''באלאגן, באלאגן'' אמר סרן בניה ריין זכרונו לברכה לאמו חגית בשיחת הטלפון האחרונה שלו מלבנון.

    מאיר דגן (ראש המוסד) ביום החטיפה: לפני שמגיבים - להכין את העורף

    ראש המוסד, האלוף (מיל') מאיר דגן, המליץ ביום פתיחת המלחמה בלבנון לעכב את התגובה הישראלית לחטיפת שני חיילי המילואים בידי חיזבאללה. דגן אמר בדיון: ''לדעתי, אנו הולכים במהלכים האלה להידרדר לעימות ארוך טווח. הפוטנציאל של עימות כזה לפגוע במטרות עורפיות בישראל הוא גבוה מאוד. לא חייבים לתקוף מחר בבוקר. אפשר להתכונן, להכין. מה יקרה אם נתקוף בעוד יומיים?''
    דגן סבר כי יש לנקוט צעדים בסיסיים לשיפור ההתארגנות בעורף הישראלי לקראת מתקפת קטיושות של חיזבאללה, בטרם יתקוף צה''ל בלבנון. הדברים נאמרו בהערכת מצב מיוחדת שכינס שר הביטחון, עמיר פרץ, בלשכתו בעקבות החטיפה. הישיבה התקיימה ב-12 ביולי אשתקד, בשעה 14:30. להערכת דגן כי מהלומה בלבנון תביא להסלמה ניכרת וממושכת שבמהלכה יותקף העורף, הצטרפו גם ראש השב''כ, יובל דיסקין וראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, האלוף (מיל') עמוס גלעד.
    דיסקין טען, כי ''אין דרך להימנע מחזית בצפון. אם אנחנו יורים עליהם, אם אנו הולכים ליזום כעת, משמעות הדבר כי הם יירו עלינו חזרה ואנחנו נצטרך להמשיך, מתגלגל הגלגל''. עמוס גלעד צפה: ''הוא (חיזבאללה) יכה אותנו קודם כל בקטיושות רגילות, שמספרן עצום. הטווח שלהן הוא 20 קילומטר והעומק שלהן בגליל הוא גדול. זה אומר שהגליל יכול להיות די שומם''. גלעד הוסיף אזהרה לפרץ: ''אתה צריך להתכונן למלחמה ארוכה כשאין מקלטים בגליל - זה גם אחד הסודות הגלויים. אין בו מספיק מקלטים''. חרף האזהרות בישיבה בצהריים, המליצו בערב לממשלה שר הביטחון ובכירי צה''ל על תקיפה אווירית נרחבת ובכלל זה השמדת מערך הרקטות. בטרם התקיפה לא ניתנה הנחיה לנקיטת צעדים מיוחדים להכנת העורף בצפון, כמו גיוס מילואים משמעותי לפיקוד העורף או תדרוך של האוכלוסייה. בשורת תחקירים שנעשו לאחר המלחמה נמתחה ביקורת קשה על ההיערכות המאוחרת לטיפול באיום הקטיושות על העורף. כנקודת תורפה מרכזית סומנה העובדה שבזמן שהצבא התארגן בהדרגה למהלך התקפי ממושך, לא ננקטו צעדים דומים בעורף.

    הגב לתגובה זו

  • 49.

    ''מסע ייסורים ארוך בדרך אל האמת...''

    אסתר, 11/05/07 21:18

    ''על כן ראוי לכל אם עבריה השולחת את בנה לצה''ל, לתפור לו בשולי הבגד קופסא קטנה שחורה באמצעותה תתוודע אל האמת אם וכאשר תזדקק לה חס ושלום, ותחסוך מעצמה וממשפחתה מסע ייסורים ארוך בדרך אל האמת...''

    רות מור-חיים, אמא של דביר מור-חיים זכרונו לברכה.

    הגב לתגובה זו

  • 48.

    אנו משפחה שכולה ''אויבת המדינה''.

    נעמי, 11/05/07 21:16

    ''מבטו של הרמטכ''ל נח עלי, ואני מרגישה: אנו משפחה שכולה ''אויבת המדינה''. אני חשה שאנו נתפשים כהורים מובסים, שלא ייתכן אלא שבאנו לדרוש נקם, שהרי הצבא הוא שהרג את בננו. ואני, ברגע הזה, לא יודעת איזה מבט להחזיר לו, כדי שיאמין לנו שלא באנו לנקום. חוששת שבזהירות ינסו לעייף אותנו ולהרחיקנו, אלא שלרמטכ''ל יש מידע על הקושי להתיש אותנו....''

    נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה, אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים, בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות, עמוד 57.

    הגב לתגובה זו

  • 47.

    ''היו לוֹ פָּנִים מוּבָסוֹת''.

    רותי, 11/05/07 21:15

    ''היו לוֹ פָּנִים מוּבָסוֹת''.

    אמרה אסתר בר-נתן, אמו של חיים בר-נתן זכרונו לברכה, כאשר ראתה את פני בנה לאחר מותו.

    הגב לתגובה זו

  • 46.

    הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין

    נעמי, 11/05/07 21:13

    ''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''

    נעמי אונגר, אמא של ניצן אונגר זכרונו לברכה אשר נהרג בתרגיל אימונים בצנחנים בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.

    הגב לתגובה זו

  • 45.

    שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם.

    בינה, 11/05/07 20:55

    ''אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית''.

    בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

    הגב לתגובה זו

  • 44.

    רק אתם המשפחות השכולות יכולים להוריד את השלטון המסואב!!! (ל''ת)

    חייל, 11/05/07 20:55

    הגב לתגובה זו

    • אתה כל-כך צודק וזו גם הסיבה שיש מי שיודעים שההורים השכולים הם

      אמא מודאגת, 11/05/07 21:47

      אכן היחידים כיום המסוגלים לשנות, מן המסד ועד הטפחות, את המערכת הרקובה, המסואבת והמושחתת. זו גם הסיבה שיש מי אשר מפחדים מאד מן ההורים השכולים ומהתבטאויותיהם. תמצא בכתבה זאת שלא מעט פחדנים כאלו באים לידי ביטוי שפל בתגובות הנכתבות כאן.

      הגב לתגובה זו

      • תודה לך, חייל. שמתם לב, לא רק בתגובות, איך חוזרת המנטרה ''הם לא

        אזרחית מודאגת, 12/05/07 09:45

        ינהלו לנו את המדינה''.

        הגב לתגובה זו

  • 43.

    אם כן מדוע באמת ירצו ההורים לשלוח את בניהם אליכם... ?''

    נעמי, 11/05/07 20:52

    ''המפקד שפלט לפני פיקודיו ביום האסון שהצבא אינו חברת ביטוח שבר את האמונה בערבות ההדדית וקבע מחיר שיש לשלם בעד האימונים. אם כן מדוע באמת ירצו ההורים לשלוח את בניהם אליכם... ?''

    נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה, אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.

    הגב לתגובה זו

  • 42.

    ''הם קיבלו מכתבי אזהרה''

    בנימין, 11/05/07 20:50

    ''הם קיבלו מכתבי אזהרה''

    ''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר אמא של ניצן ז''ל אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים, בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
    ''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ...ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''. איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ ז''ל אשר נהרג באסון צאלים הראשון.


    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
    באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
    כי לא יחלוף יום והם יקודמו בדרגה ובתפקיד במהרה... ! ! !
    המוות. השכול. היגון. הכעס. האבל. הסבל. הזעם. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
    גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
    כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?

    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
    על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
    צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
    לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?

    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
    מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
    ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
    ''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.


    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
    לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
    באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
    אך יש במילון מושג המסביר מהי:
    רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.

    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
    זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
    דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?

    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
    רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
    זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
    אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
    יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
    ...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.

    הגב לתגובה זו

  • 41.

    ''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו.''

    איילה, 11/05/07 20:47

    ''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות...''

    איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

    הגב לתגובה זו

  • 40.

    ''מִשְחָק מָכוּר!''

    שמואל, 11/05/07 20:43

    נעמי טובים, אמו של אליחי טובים זיכרונו לברכה, לוחם שמשון אשר נהרג בנפילתו לבאר, בשטח אימונים צה''לי מוכרז בנבטים, ארבעים מטר עומקה של הבאר וחמישה (!) מטרים קוטרה, באר אשר הושארה לגמרי פתוחה בשדה, בלתי מגודרת לחלוטין, ללא כל שילוט, בלי כל אמצעי אזהרה, בלי שמץ הצבאי וטיפת מחשבה או התראה (באר אותה מכנים בצה''ל בשם ''בּוֹר'') אמרה, בסיומו של המשפח (עיין בישעיה ה' ''ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה'') אשר נערך בבית-הדין הצבאי בקריה ובעקבות פסק הדין המגוחך אשר הוּטַל על הנאשמים ברשלנות אשר גרמה למות אליחי בנה ''משחק מָכוּר!''. על משפט זה מבוסס השיר.

    ''מִשְחָק מָכוּר!''
    הַבֵּן קָבוּר.
    הַלֵב שָבוּר.
    הַכָּל גָמוּר.

    ''מִשְחָק מָכוּר!''
    כָּל-כָּך בָּרוּר.
    חֶשְבּוֹן אָרוּר.
    יָגוֹן אָצוּר.

    ''מִשְחָק מָכוּר!''
    מִשְפָּט עָכוּר.
    הָיָה בָּחוּר...
    מָה שְמוֹ ? זָכוּר ?

    צה''ל הַטוֹבֵל בחֵטְא
    מְכַזֵב בכַחַש לאֱמֶת
    מְבַזֶה זִכְרוֹן הַמֵת
    לא הִשְכִּיל לעֲלוֹת מְכִּתָּה א' לְ ב'.

    אֵין נֶחָמָה !
    אֵין תְחוּשָת נְקָמָה.
    חֶבְרָה אֲטוּמָה
    מִתְפּוֹרֶרֶת... אוּמְלָלָה.

    מִשְחָק. כָּדוּר.
    לִחְיוֹת אָסוּר.
    נֶעֱתָּק דִיבּוּר.
    הַכָּל אָרוּר.

    חֶשְבּוֹן גָמוּר.

    הגב לתגובה זו

  • 39.

    הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

    לאה, 11/05/07 20:38

    הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

    לֵאָה אוֹמֶרֶת,
    שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
    כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
    אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
    יוֹדְעִים,
    כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
    במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
    בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
    מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
    פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
    הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.

    כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
    והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
    חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
    אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
    מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
    הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.

    שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
    גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
    כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
    שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.

    יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
    קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
    לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
    בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
    נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
    מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
    תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
    וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
    לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.

    אַך מָה שֶלֵאָה לא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זאת יוֹדַעַת...
    הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
    הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
    בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
    אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
    תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.

    לאה צוריאנו, אמו של גיל צוריאנו זכרונו לברכה, חייל יחידת החילוץ 669 אשר נהרג יחד עם חברו אסף רוזנברג זכרונו לברכה עת כבל החילוץ הפגוּם אשר נשא אותם מתחת למסוק נקרע.

    הגב לתגובה זו

    • שפעת ונזלת, קחי אקמולי לצינון יום. (ל''ת)

      דר' רותי, 11/05/07 21:42

      הגב לתגובה זו

  • 38.

    ''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת'' .

    יוכי, 11/05/07 20:27

    ''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת'' .

    יוכי שפרן , אמא של שמרי זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל, אלעד שילה זכרונו לברכה, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה נהרגו באסון צאלים השני.

    הגב לתגובה זו

  • 37.

    מִסְפֵּד

    משה טבנקין, 11/05/07 20:26

    מִסְפֵּד

    הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
    פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
    עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
    בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

    הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
    הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
    הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
    הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

    נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
    רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
    נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
    אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

    הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
    הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
    הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
    הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

    נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
    נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
    נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
    אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
    הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
    הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
    הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
    הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

    הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
    טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
    לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
    יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

    הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
    הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
    אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
    עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

    הַשְכוֹל מִסְתוֹפֵף בְּעִמְקֵי אָהֳלֵינוּ.
    הָיָה בִּנְתִיבֵנוּ הַשְכוֹל כְּעָמִית –
    נוֹשֵא בְּכַּפָּיו אֶל חֶשְכַת אֲבֵלֵינוּ
    נֵר יָגוֹן, נֵר גָּאוֹן – אֵש-תָּמִיד.

    משה טבנקין.

    הגב לתגובה זו

  • 36.

    הם לא ידעו כי דמם לא ייחשב בדמים....

    נתן, 11/05/07 20:14

    אילו משוררנו, נתן אלתרמן, היה חי היום, לא מן הנמנע שהיה צריך לכתוב כך את שירו ''מכל העמים''. השיר מוקדש לשַרְשֶרֶת אֲרוּכָּה-אֲרוּכָּה שֶל קוֹרְבְּנוֹת-שָוְוא וְחִינָם. בָּנִים אֲשֶר חֵרְפוּ נַפְשָם, הִקְרִיבוּ עַצְמָם וְנָפְלוּ בְּמִלְחֶמֶה-הַרְפָּתְקָנִית-אוּמְלָלָה-נִמְהָרָה-אֲרוּרָה-רַשְלָנִית-מְטוּפֶּשֶת-פוֹשַעַת-נִמְנַעַת-כּוֹשֶלֶת-מרוּשֶלֶת-נִכְשֶלֶת-מְיוּתֶּרֶת. מִלְחֶמֶת הַרְפָּתְקָה פְּרִי רַשְלָנוּת מְדִינִית-פּוֹלִיטִית-צְבָאִית, הַפְקָרָת חָזִית ועוֹרֶף (איך... איך... איך... וכיצד יוצאים כך למלחמה ? כל-כך בלתי מוכנים ? כל-כך בלתי-ערוכים ? הֵן מבחינת אנדרלמוסיה עצוּמה, באלאגן נורא ותוֹהוּ ובוֹהוּ רב אשר שרר בחזית והן מבחינת הפקרתו הטוטאלית של העוֹרֶף), הֶפְקֵרוּת אֲרוּרָה, נוֹרָאָה ופּוֹשַעַת שֶל ''הַנְהָגָה'' רַאַוְותָנִית-יְהִירָה-יוֹמְרָנִית-מְזַלְזֶלֶת, חַסְרַת-טִיפַּת תְבוּנָה, נֶעֱדֶרֶת שֶמֶץ נִיסְיוֹן, בּוּרָה בהֲבַנָת מַשְמָעוּתָם העָמוּקָה שֶל עֶרֶך חַיֵי-אָדָם. ''הַנְהָגָה'' שֶל מֶמְשָלָה עָלוּבָה-שַחְצָנִית-רַשְלָנִית-חוֹבְבָנִית-רַאֲוְותָנִית-גַאֲוְותָנִית-זַלְזְלָנִית-מִתְהַלֶלֶת-מִתְהַדֶרֶת-מִתְיימֶרֶת-מְבוּלְבֶּלֶת-מִתְפָּאֶרֶת-קִצְרַת-רוֹאִי-שְבֵעַת-רָצוֹן מְעַצְמָה וּמִמַחדָלֶיהָ. מֶמְשָלָה אֲשֶר אוּגְדוֹתֶיהָ מְאַגֶדֶת-אוֹגֶדֶת, בְּנַדְנֵדֶה מִתְנַדְנֶדֶת, במְלָאכְתָה-מְשִימָתָה-מִלְחַמְתָּה-מערכתה השְלוּמִיאֵלִית מעוֹלָם לא הַיתָה, באֱמֶת ובְּתָּמִים, מְרוּכֶּזֶת-מְמוּקֶדֶת. בהֵיעדֵר תכְנִית-מאוּרְגֶנֶת-מְסוּדֶרֶת-מְתוּכְנֶנֶת, בְּלִי-כל מַטָּרוֹת בְּרוּרוֹת בְּעַצְמָה-בְּעַמָה בּוגֶדֶת. בְּמֵי-מַדְמֵנָת-מֶחְדָּלֶיהֶ מִתְמוֹגֶגֶת-חוֹגֶגֶת. עֲבוֹדָתָה מְטַרְפֶדֶת. בָּנֶיהָ עוֹקָדֶת. עַל דָּמָם (בִּשְבִיעוּת רְצוֹנָה העַצְמִית) מְרַקֶדֶת-רוֹקֶדֶת-שוֹרֶדֶת.

    בִּצְעוֹד נערינו אֱלי מִלְחֶמֶת חִינָם-שָוְוא-וְשוֹלָל
    את חמת ישראל לא שמענו
    כי אתה בחרתנו כַּאֲשֶר עוֹד הַיִינוּ עוֹלָל
    אהבת אותנו ורצית בנו.

    כי אתה בחרתנו מכל העמים
    מסינים, מהודים, מדנים
    אך בצעוד בנינו אל תוך בְּסִיסִים –
    נערים ישראליים, בחוּרִים נְבוֹנִים,
    הֵם לֹא יַדְעוּ כִּי דָּמָם לא ייחַשֵב בַּדָּמִים...
    הֵם לּא אָמְרוּ לְמִשְפַּחְתָם: אַל תַבִּיטוּ !
    ְ
    ורבה דאגה להישרדות-פוליטיקאים
    וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ
    אך המשך חייהם של קורבנות חפים
    על אספלט, טְרָשִים וסְלָעִים יְקוּפְּדוּ !

    עיניהם מדברות: אל תַבִּיטוּ, האֵם, האָב, האָח, האָחוֹת, הַבֵּן והַבַּת,
    אֵיך שוּרוֹת אֲרוּכוֹת הוּנַחְנוּ...
    תְמִימִים וצְנוּעִים וידוּעִים לשֵם,
    רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ...

    עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
    אֱלוֹהֵי האָבוֹת ידענו
    כי אתה בחרתנו מכל העמים
    אהבת אותנו ורָצִיתָ בנו !

    כי אתה בחרתנו מכל העַמִים
    לְהָרֵג מוּל כִּסֵא כְּבוֹדך,
    ואתה את דָמֵינוּ אוֹסֶף בכַּדִים
    כִּי אֵין לוֹ אוֹסֶף אַחֵר זוּלָתֶך.

    ואתה מְרִיחוֹ כְּמו רֵיחַ פְּרָחִים
    ואתה מְלַטְפוֹ במִטְפַּחַת,
    ואתה תתבענו מִיְדֵי הרמטכ''ל דָן חָלוּץ
    ומִיְדֵי אוֹלְמַרְט-לִבְנִי-פֶּרֶץ-פֶּרֶס
    שוֹפְטֵי בג''ץ ושְאָר פּוֹלִיטִיקָאִים
    ומִיְדֵי הַשוֹתְקִים גַם יַחַד !

    הגב לתגובה זו

    • אִם יש שִילוּמִים לְמוֹתָם - אֱמוֹר, בַמֶה יְשוּלָם ?

      חיים, 11/05/07 20:45

      ''...וְאֶל מִחוּץ לָעִיר תֵצֵא וּבָאתָ אֶל בֵית-הָעוֹלָם,
      וְאַל-יִרְאֲך אִיש וִיחִידִי תָבוֹא שָמָה,
      וּפָקַדְתָ קִבְרוֹת הַקְדוֹשִים לְמִקְטַנָם וְעַד-גְדוֹלָם,
      ונִיצַבְתָ עַל עֲפָרָם התָחוּח וְהִשְלַטְתִי עָלֶיך דְמָמָה.
      ולְבָבְך יִמַק בְך מעצֶר כְאֵב וכְלִימָה -
      וְעָצַרְתִי את-עֵינֶיך ולא-תִהְיֶה דִמְעָה,
      וְיָדַעְתָ כי-עֵת לִגְעוֹת היא כְשוֹר עָקוּד על הַמַּעֲרָכָה -
      וְהִקְשַחְתִי את-לְבָבְך ולא-תָבוֹא אֲּנָחָה.
      הִנֵה עֶגְלֵי הטִיבְחָה, הִנֵה הֵם שוֹכְבִים כוּלָם -
      אִם יש שִילוּמִים לְמוֹתָם - אֱמוֹר, בַמֶה יְשוּלָם ?
      סִילְחוּ לי, עֲלוּבֵי עוֹלָם, אֱלוֹהֵיכֶם עָנִי כְּמוֹתְכֶם,
      עָנִי הוא בְחַיֵיכֶם וְקַל-וָחוֹמֶר בְמוֹתְכֶם,
      כי תָבוֹאוּ מָחָר על-שְכַרְכֶם וּדְפַקְתֶם על-דְלָתָי -
      אֶפְתְחָה לכם, בוֹאוּ ורְאוּ: יָרַדְתִי מִנְכָסָי !
      וְצַר לי עֲלֵיכֶם, בָּנַי, וְלִבִּי לִבִּי עֲלֵיכֶם:
      חַלְלֵיכֶם - חַלְלֵי חִינָם, וְגָם-אֲנִי וְגָם-אַתֶם
      לא-יָדַעְנוּ לָמָה מַתֶם וְעַל-מִי וְעַל-מָה מַתֶם,
      וְאֵין טַעַם לְמוֹתְכֶם כְּמוֹ אֵין טַעַם לחַיֵיכֶם.
      ושְכִינָה מָה אוֹמֶרֶת ? - הִיא תִכְבוֹש בֶעָנָן רֹאשָה
      וּמֵעוֹצֶר כְּאֵב וכְּלִימָה פוֹרֶשֶת וּבוֹשָה...
      וְגַם-אֲנִי בַלַיְלָה בַלַיְלָה אֵרֵד על-הַקְבָרִים,
      אֶעֱמוֹד אַבִיט אֶל-הַחֲלָלִים וְאֵבוֹש בַמִיסְתָרִים -
      וְאוּלָם, חַי אֲנִי, נְאוּם יי, אִם-אוֹרִיד דִמְעָה.
      וגָדוֹל הכְּאֵב מְאֹד וּגְדוֹלָה מְאֹד הַכְּלִימָה -
      וּמָה-מִשְנֵיהֶם גָדוֹל ? - אֱמוֹר אַתָה, בֶן-אָדָם !
      אוֹ טוֹב מִזֶה - שְתוֹק ! וְדוּמָם הֱיֵה עֵדִי,
      כִּי מְצָאתַנִי בִקְלוֹנִי וַתִרְאֵנִי בְּיוֹם אֵידִי.
      וּבְשוּבְך אֶל בְנֵי עַמְך - אַל-תָשוּב אֲלֵיהֶם רֵיקָם,
      כִּי מוּסָר כְּלִימָתִי תִשָא והוֹרַדְתוֹ על-קֳדְקֳדָם,
      וּמִכְאֵבִי תִקַח עִמְך והֲשֵבוֹתוֹ אל חֵיקָם''.

      חיים נחמן ביאליק, בעיר הַהֲרֵיגָה
      תמוז-תשרי, תרס''ד

      הגב לתגובה זו

  • 35.

    חלוץ-אולמרט-לבני-פרץ-פרס-בג''ץ:''תגידו לנו עם יד על הלב....!''

    בנימין, 11/05/07 20:11

    מתוך מילות הספד אותן נשא יוסי, אביו של אור שחר זכרונו לברכה אשר נהרג במלחמה בלבנון יום לפני יום הולדתו ה-21. ''אני לא זוכר, כהורים של אוריק, שאישרנו למישהו לשלוח אותו למוּת במלחמת ברירה רשלנית ומטופשת''. ''אני לא יודע איך הייתי מרגיש לו אוריק היה נופל במלחמת אין-ברירה, אבל פה לא היתה מלחמת אין-ברירה, התחושה שלנו היא שהוא נפל לחינם, במלחמה מיותרת...יש תחושה וצער נורא על האובדן, אך יחד עם זאת תחושה שהולכת ומצטברת שכל העניין היה טעות ביסודו, והכאב הגדול מתחבר עם העובדה הזו. אני לא אומר שלא היו צריכים לטפל בנושא, אבל מה שקרה הוא שחיילים נחטפו ואז יצאנו למלחמה, בלי אג'נדה ובלי תוכנית מסודרת''. ''האם דבר מה קרה כאן לפני חודש? האם רעמו התותחים, הקטיושות נפלו, עצי הגליל עלו בלהבות ומאות אלפים נטשו את בתיהם בבהלה?'', ''הטלוויזיה משדרת בשפעת ערוציה, ללא הפסקה, את אותן תוכניות. כמה יפה וכמה נחת רוח. האם היתה מלחמה בארץ הזאת לפני חודש ימים ?!''. ''בטלוויזיה מופיעים אנשים 'חשובים' ואומרים שהמלחמה 'פרצה' . כמו כח טבע - איש לה 'הפריץ' אותה, איש לא קבע אם איך ובשל מה היא תתנהל, ואיש לא קבע לכמה זמן ואיזה תוצאות היא אמורה להביא. היא פשוט 'פרצה'. ועכשיו לך תאשים מישהו במשהו ש'פורץ'. ''וכעת, לאחר שנגמרה המלחמה ל'פרוץ', מסבירים לנו מנהיגינו את יתרונותיה ואת חסרונותיה. בקיצור, עושים את כל מה שהיו צריכים לעשות לפני ששלחו את אוריק שלנו ואת חבריו - למות. ''ואני לא זוכר, כהורים של אוריק, שאישרנו למישהו לשלוח אותו למות במלחמת-ברירה רשלנית, מטופשת, בהרפתקה שלא הוכנה כהלכה ושהישגיה נצברים בדיעבד. ואני עוד פחות מבין, מי העניק לראש הממשלה את הזכות שלא לבוא ולספר להורים שכולים על מה ולמה נפל בנם''. ''האם לא ייתכן שיקום מנהיג בארץ הזאת ויגיד 'טעיתי'. כן, כמו נסאראללה. שיגיד 'טעיתי. הערכתי לא נכון. סיפקו לי נתונים שלא בדקתי עד הסוף. מיניתי אנשים לא ראויים. טעיתי. ''מה צריכים לחשוב הורים שכולים הרואים היום את המלאי האין-סופי של האינפורמציה הזורמת מאמצעי התקשורת השונים, המתארת את המלחמה כטפשית ומיותרת, ואת המנהיגות כמבולבלת, חסרת נסיון ותבונה ? האם ברורה תחושת ההחמצה הנוראה, הקורעת ? האם ברורה לכם הרגשת האשם האיומה שלנו כהורים על שלא השכלנו לשמור כראוי על מתנת החיים החד-פעמיים שהענקנו לילד המתוק שלנו מפני ידיה של רשות שלומיאלית יהירה ואטומה? הלב מתפוצץ!'' ''על מה אבדו חייו ?''.

    חלוץ-אולמרט-לבני-פרץ-פרס-בג''ץ ושאר פוליטיקאים:''תגידו לנו עם יד על הלב!''

    ''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
    אֱמור לי ואל תְבַּלֵף
    איך חטאת ? פשעת ? כשלת ?
    בתפקידך כל-כך התרשלת !

    ''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
    אֱמור לי ואל תְחַפֵף !
    איך כשלת ! זִלזלת ! נכשלת !
    כזאת לאוֹרִיק שלנו עוללת !

    ''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
    אֱמוֹר לי אם גם לבך דואב וכואב ?
    האם גם אתה על אוֹרִיק שלנו חושב ?
    איך נָמוֹג לו עולם מלא ואוהב.

    ''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
    אֱמור לי אם גם לבך שטוף כאב ?
    האם גם אותך מייסר המצפון ?
    ובמפקדיך אתה נותן עוד אֵמוּן ? ? ?

    ''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
    אֱמור לי ואל תכזב
    איך התרשלת ? כשלת ? פישלת ?
    לשמור חיי אוֹרִיק שלנו נכשלת !

    ''תגיד לי עם יד על הלב.. .!''
    אמור לי ואל תִתְנדֵף
    כיצד לאוֹרִיק שלנו כך עוללת
    את האשמה מעצמך והלאה גִלְגלת... !

    הגב לתגובה זו

    • רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !

      שאול, 11/05/07 20:41

      רְאִי, אֲדָמָה

      רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
      בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ... לא עוֹד
      פְּנִינֵי זְגוּגִיוֹת שֶל כּוּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
      גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.

      רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד :
      פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
      אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּמֶש מִנְּשִיקָתָה רִאשוֹנָה,
      מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
      וְעַד שֶיָדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
      וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בּוֹקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.

      הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת,
      בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
      וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבוֹא,
      אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ?

      וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתוֹ !
      מֵאָה שְעָרִים הוֹד וָכוֹחַ, קוֹדֶש לְעַם מְכוֹרָתוֹ !
      בָּרוּך קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כּוֹפֶר חַיֵינוּ בְּהוֹד...
      רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !

      שאול טשרניחובסקי

      תל-אביב, 3.9.1938

      הגב לתגובה זו

  • 34.

    '' מִדְרָג ''

    המשורר המנקר, 11/05/07 19:49

    הַרייטינג מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
    פּוֹקְדֵנוּ הַשְלט, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
    עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
    בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – ואין יפים ואמיצים.

    הָיָה פורסטרּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
    הָיָה היה – צַפְצָפָה של אוטו.
    הָיָה קילו עגבניותֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
    הָיָה הַתָּמִיר והבדולח !

    נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הכרמלַ.
    רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל קישון.
    נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
    אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וארץ נהדרת !

    הָיָה החתול שמיל – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
    הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
    הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
    הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

    איך נצחנו את סאצקה.
    נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ אוכל.
    נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
    אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !

    הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
    הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת מומיות.
    הָיָה היהּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
    הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

    הָיָה ברידג'יטּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
    טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
    לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
    יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

    הָיָה ברוקּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
    הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
    אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹה כמו טקצ'נקוָּ
    עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

    הגב לתגובה זו

    • מִסְפֵּד

      משה טבנקין, 11/05/07 20:26

      מִסְפֵּד

      הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
      פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
      עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
      בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
      הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
      הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

      נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
      רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
      נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
      אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
      הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
      הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
      הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

      נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
      נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
      נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
      אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
      הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
      הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
      טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
      לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
      יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
      הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
      אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
      עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

      הַשְכוֹל מִסְתוֹפֵף בְּעִמְקֵי אָהֳלֵינוּ.
      הָיָה בִּנְתִיבֵנוּ הַשְכוֹל כְּעָמִית –
      נוֹשֵא בְּכַּפָּיו אֶל חֶשְכַת אֲבֵלֵינוּ
      נֵר יָגוֹן, נֵר גָּאוֹן – אֵש-תָּמִיד.

      משה טבנקין.

      הגב לתגובה זו

    • זו הבעיה עם המדרג. הכל רייטינג. ערוץ 2 מול 10 וכו. (ל''ת)

      האיים האבודים, 12/05/07 15:30

      הגב לתגובה זו

  • 33.

    ''חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו'' .

    שאול, 11/05/07 19:41

    ''חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו'' .

    שאול שילה, אבא של סגן אלעד שילה זכרונו לברכה, אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, שמרי שפרן זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה, נהרגו באסון צאלים השני.

    הגב לתגובה זו

    • בסדר, חובתו, אבל חובתו גם לא להפריע למדינה להתנהל ! (ל''ת)

      משטר תקין, 11/05/07 19:48

      הגב לתגובה זו

    • ''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו.''

      איילה, 11/05/07 20:47

      ''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות...'' איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ שנהרג באסון צאלים הראשון.

      הגב לתגובה זו

    • שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם

      בינה, 11/05/07 20:56

      ''אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית''.

      בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

      הגב לתגובה זו

  • 32.

    עם כל הכבוד למשפחות השכולות - הגזמתן!

    אזרח, 11/05/07 19:16

    יש גבול לסחטנות, למניפוציה הרגשית ולתחושת ''המגיע לי''! אנו צריכים לנהל כאן מדינה ולא קבוצות תמיכה שכבודן במקומן מונח

    הגב לתגובה זו

    • מה אתה מטומטם???

      א, 11/05/07 19:34

      חתיכת אפס מי אתה בכלל???
      מגיע להן לדעת ולקבל תשובות לכל השאלות ששאלו וגם להאבק ולהפיל את שני האפסים האלה שכנראה אתה תומך בהם אידיוט!!!

      הגב לתגובה זו

    • ''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת'' .

      יוכי, 11/05/07 19:40

      ''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת'' .

      יוכי שפרן , אמא של שמרי זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל, אלעד שילה זכרונו לברכה, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה,
      אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה נהרגו באסון צאלים השני.

      הגב לתגובה זו

    • צודק, מה כולם חששו עד כה לפתוח את הפה? לא נחזור על טעות 4 אמהות !!! (ל''ת)

      שלי יחימוביץ, 11/05/07 19:41

      הגב לתגובה זו

    • צודק יש גבול עם כל הכאב - לא יוצא כלום (ל''ת)

      מנבירה, 11/05/07 20:42

      הגב לתגובה זו

    • אם כן מדוע באמת ירצו ההורים לשלוח את בניהם אליכם... ?''

      נעמי, 11/05/07 21:05

      אם כן מדוע באמת ירצו ההורים לשלוח את בניהם אליכם... ?''

      ''המפקד שפלט לפני פיקודיו ביום האסון שהצבא אינו חברת ביטוח שבר את האמונה בערבות ההדדית וקבע מחיר שיש לשלם בעד האימונים. אם כן מדוע באמת ירצו ההורים לשלוח את בניהם אליכם... ?''

      נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה, אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.

      הגב לתגובה זו

    • הם דואגים למה שנשאר אם יש לך צאצאים שיתנדבו לקרבי ושלא יחזרו הביתה

      אייל, 11/05/07 21:12

      בגלל מנהיגים כושלים וממשלה לא אחראית אז נראה איך תגיבו.

      הגב לתגובה זו

    • 33- צודק. זו הגזמה פראית (ל''ת)

      יונתן, 12/05/07 15:31

      הגב לתגובה זו

    • יש המתייחסים בתגובותיהם למשפחות השכולות כאל פסולת.

      אלישבע, 12/05/07 17:13

      הם היו רוצים לנהל את המדינה כאילו היתה היא חנות מכולת
      אל משפחות החללים ואל מי שבזכותם הם חיים, מתייחסים הם כפסולת.

      הגב לתגובה זו

  • 31.

    '' תודה ''

    חיים משה, 11/05/07 19:14

    תודה על כל מה שבראת
    תודה על מה שלי נתת
    על אור עיניים
    חבר או שניים
    על מה שיש לי בעולם
    על שיר קולח ולב סולח
    שבזכותם אני קיים.

    תודה על כל מה שבראת
    תודה על מה שלי נתת
    על צחוק של ילד
    ושמי התכלת
    על אדמה ובית חם
    פינה לשבת אישה אוהבת
    שבזכותם אני קיים.

    תודה על כל מה שבראת
    תודה על מה שלי נתת
    על יום של אושר
    תמימות ויושר
    על יום עצוב שנעלם
    תשואות אלפיים וכפיים
    שבזכותם אני קיים.

    תודה על כל מה שבראת
    תודה על מה שלי נתת
    על צחוק של ילד
    ושמי התכלת
    על אדמה ובית חם
    פינה לשבת ואישה אוהבת
    שבזכותם אני קיים.

    תודה על כל מה שבראת
    תודה על מה שלי נתת
    על אור עיניים
    חבר או שניים
    על מה שיש לי בעולם
    על שיר קולח ולב סולח
    שבזכותם אני קיים

    הגב לתגובה זו

  • 30.

    וואהו. איזה סקופ... (ל''ת)

    ירדן, 11/05/07 19:13

    הגב לתגובה זו

  • 29.

    '' שמחה רבה ''

    יפה בלהה, 11/05/07 19:13

    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!
    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!

    תפרו, תפרו, תפרו לי בגד עם כיסים.
    מילאו, מילאו, מילאו כיסי באגוזים.

    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!
    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!

    שאול אשאל, שאול אשאל ארבע קושיות
    שתה אשתה, שתה אשתה ארבע כוסות.

    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!
    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!

    וכוס גדולה, וכוס גדולה אימי תביא
    לאליה לאליהו הנביא.

    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!
    שמחה רבה, שמחה רבה,
    אביב הגיע, פסח בא!

    הגב לתגובה זו

  • 28.

    '' ישמח חתני ''

    איציק קלה, 11/05/07 19:13

    ישמח חתני בקהל אמוני
    ישא ברכה מאת ה'
    שדי ימלא תאוות ליבו
    מגן וצינה יהיה סביבו
    ויאר אותו ויישר נתיבו
    לגמור ולשמור דרכי ה'

    הגב לתגובה זו

    • הלילה הלילה הלילה שמחה גדולה הלילה.... (ל''ת)

      קולללווו, 11/05/07 19:14

      הגב לתגובה זו

  • 27.

    '' חג לי ''

    לאה נאור, 11/05/07 19:12

    איזה חג לי איזה חג לי
    חג יחיד ומיוחד לי
    גם השמש מאירה
    לי היום פי עשרה
    איזה חג לי איזה חג

    אור נרות ברכת אורח
    חג שמח חג שמח
    השמחה פה עד הגג
    איזה איזה איזה חג
    איזה חג לי איזה חג

    הפרחים האור היין
    הדמעה בקצה העין
    החולצה הלבנה
    חג היום בכל פינה
    איזה חג לי איזה חג

    הגב לתגובה זו

  • 26.

    ''הם קיבלו מכתבי תודה''

    המשורר המנקר, 11/05/07 19:10

    ''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נטל ידיים לפני האוכל וכך עוברות מחלות. מעבירים פקודות במטבח הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה משמן את הבלמים הטבעיים שלהם. הם הדים לאחריות מלמאלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר, בספרה ''לעצור את הנשיא'', כי הוא אנס נשים .
    ''אני כואבת את מריחת התחת ללא נייר סטרילי. המלפפון הזה כי היא תביא לעוד מקרי דזינטריה מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו למטבח הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי קבוצה ישבה פה בבית. בכירים בנבחרת ישראל הושמעו התבטאויות חמורות, ושחקנים זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור.
    אחרי משחק הנפל המשמים נגד שווייץ; אחרי חילופי האשמות באימונים בין שחקנים למאמן, ולהיפך; אחרי חילופי האשמות בין שחקנים לעיתונאים, ולהיפך; אחרי חילופי האשמות בין שחקנים לבין עצמם; אחרי ארבעה משחקים ושמונה שנים בהם לא כבשה הנבחרת שלהם שער בטורניר גביע העולם, היה ברור לשחקני הטריקולור שהמשחק אתמול בלייפציג נגד דרום קוריאה הוא רגע מכריע.


    ...''הם קיבלו מכתבי תודה וברכה''
    אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
    באשר להמשך קידומם בנבחרת הערורה,
    כי לא יחלוף יום והם יקודמו במהרה ?
    ההחמצות לשער. הכעס. הזעם. האבל. הסבל. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
    גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע האוויר מהכדור.
    כלום ''הם קיבלו מכתבי תודה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?

    ...''הם קיבלו מכתבי תודה''
    לא לחינם דרור קשטן רצה
    על החלוץ (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה,
    הנבחרת ניצחה ! ניצלה (בנס?) מדינה !
    לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?

    ...''הם קיבלו מכתבי תודה''
    לכל היותר, יגישו שוב כמה שחקנים מנודים עוד עתירה לשמה, שִגרה של עוד עתירה...
    מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
    ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
    ''כי במשחקם הם ציוו לנו את המשכורת...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.


    ...''הם קיבלו מכתבי תודה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
    לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בנבחרת
    באוצר מילות נבחרת המדינה לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
    אך יש במילון מושג המסביר מהי:
    רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.

    ...''הם קיבלו מכתבי תודה''
    מבחינת הכדורגל, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
    זורים חול לבריות ברגליים. משלמים מס מתק שפתיים. (שניים סוכר)
    דובר הנבחרת מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?

    ...''הם קיבלו מכתבי תודה''
    מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
    רשימת שחקני הספסל מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
    זר פרחים. דשא, רצוי לזבל פעמיים בשנה. להשתמש באת חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. . ''אוחנה הוא המלך יאללה בית''ר ירושלים
    יש שקיבלו מכתבי תודה...
    ...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.



    הגב לתגובה זו

    • ''הם קיבלו מכתבי אזהרה''

      אווה, 11/05/07 19:24

      ''הם קיבלו מכתבי אזהרה''

      ''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר אמא של ניצן ז''ל אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים, בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
      ''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ...ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''. איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ ז''ל אשר נהרג באסון צאלים הראשון.


      ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
      אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
      באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
      כי לא יחלוף יום והם יקודמו בדרגה ובתפקיד במהרה... ! ! !
      המוות. השכול. היגון. הכעס. האבל. הסבל. הזעם. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
      גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
      כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?

      ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
      לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
      על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
      צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
      לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?

      ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
      לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
      מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
      ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
      ''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.


      ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
      לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
      באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
      אך יש במילון מושג המסביר מהי:
      רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.

      ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
      מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
      זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
      דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?

      ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
      מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
      רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
      זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
      אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
      יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
      ...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.

      הגב לתגובה זו

    • אהבתי את מכתבי תודה :))) (ל''ת)

      ליאורה פרידמן, 11/05/07 19:35

      הגב לתגובה זו

  • 25.

    הַכוֹל הוּא שַפַּעַת ונזלת…

    לאה, 11/05/07 19:09

    לֵאָה עוֹמֶרֶת,
    שֶאֲנָשִים חוְבשִים,
    כִּי הַשְחוֹל הוּא שַפַּעַת ונזלת...
    אַך הֵם שֶאָבְרוֹ זאת,
    יוֹדְעִים,
    כִּי ידידֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לרֶצַח. מִדַעַת.
    במִילוֹן תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיךַ לְבַתֵא שְכוֹלה
    בְּצוּרָה כוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת.
    מַגְמהה תוַחַת. לוֹחֶכֶתם.
    פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִילה,
    הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַתה.

    כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַסכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?)
    והֵיעַדְרוּתָה שֶל חַיִים, תחזור הביתה הִנָה, לַבֶטַח,
    חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
    אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים.. מאוחר כבר.
    מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
    הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בימים טְרוּפִים-קְטוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש באף.

    שוֹרֵף, שמח, בולעת , גומרת בכאֵב מוּטַב לֹא לַגַעַת !
    גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
    כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט שידרה קוֹרַעַת. מחברת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
    פיטמה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה עבריה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.

    יִש בּוֹ בַּסכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְהוּרְעֶרֶת, פוֹכעַת
    קצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַזוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַטמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
    לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּס מַחַט בְּעֲרֵמַת ילדים,
    בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
    נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
    מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
    תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית גדולה, פְּסוּלָה וכְלוכֶלֶת, מְלוּוה בְּכוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת, תרנגולת נשחתת
    ומשוררים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
    לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.

    אַך מָה שֶאבנר לֹא אָמְרָ וְהוא הֵיטֵב זֹאת יוֹדַעַ...
    הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן צוחקת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
    הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
    בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! הצלחה אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
    אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
    תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ מחברת.

    הגב לתגובה זו

    • הערה ללאה. כל הכבוד

      בת שבע, 11/05/07 19:15

      שמי בת-שבע ואנכי המורה לעברית, לתנ''ך, להיסטוריה לחשבון ולטבע ואני רוצה להגיד לך, ''המשורר המנקר'' ולומר לך אף זאת במלוא הפשטות והצניעות תודה לך !!!!, בהתייחס לקטע קצר יחסית אותו מן הראוי, המצוי והרצוי היה שתמשיך בדרכך זו ותבורך. הלוואי ויהיו עוד כמוך.
      אנא ממך 'המשורר המנקר' המשך . הנני משוכנעת ובטוחה כי תראה ותיווכח שהשפעתך גדולה מתמיד.
      חוץ מזה כולנו נצא נשכרים. אם נזכה כולנו להגיע למצב ולרמה שלך בה נבין ונדע את הלשון העברית על בורייה כמוך. לאות תודה הריני מסירה את הכובע לכבודך .

      בידידות רבה ממני
      המורה בת שבע
      המורה לעברית, לתנ''ך, להיסטוריה לחשבון ולטבע. לפעמים אני מלמדת גם סינית כשמשחררים אותי מהאשפוז הכפוי באברבנל

      הגב לתגובה זו

    • הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

      לאה, 11/05/07 19:17

      הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

      לֵאָה אוֹמֶרֶת,
      שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
      כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
      אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
      יוֹדְעִים,
      כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
      במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
      בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
      מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
      פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
      הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.

      כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
      והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
      חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
      אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
      מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
      הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.

      שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
      גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
      כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
      שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.

      יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
      קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
      לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
      בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
      נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
      מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
      תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
      וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
      לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.

      אַך מָה שֶלֵאָה לא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זאת יוֹדַעַת...
      הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
      הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
      בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
      אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
      תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.

      לאה צוריאנו, אמו של גיל צוריאנו זכרונו לברכה, חייל יחידת החילוץ 669 אשר נהרג יחד עם חברו אסף רוזנברג זכרונו לברכה עת כבל החילוץ הפגוּם אשר נשא אותם מתחת למסוק נקרע.

      הגב לתגובה זו

    • יש לי אקמולי לילדים:)) אהבתי... (ל''ת)

      רן, 11/05/07 19:42

      הגב לתגובה זו

  • 24.

    ניסן משה - יגמרו המטלות, מה תעשה?

    שמואל אגבר - אב, 11/05/07 19:04

    ניסן משה - המלחמה שלך עדיין לא הושלמה ומי יודע באם תושלם בחיים. הצבת לעצמך שלוש מטרות אחרי המלחמה.
    האחת - לקרוא למלחמה בשם, השנייה - לקבל את התחקירים לידיים,
    השלישית - לשלוח את ראש הממשלה ואת שר הביטחון הביתה.
    עכשיו, כשיוצגו בפניך התחקירים, תתפנה לגמרי להפלת אולמרט וממשלתו.
    ואחרי זה מה תעשה? לא תוכל להופיע יותר על המרקע....תחשוב על זה. כדאי לך למצוא עוד ועוד מטרות להלחם עליהם כדי שתהייה במאכז העיניינים.
    תתקשר אלי יש לי כבר ניסיון של 8 וחצי שנים מאז ה- 15 בפברואר.

    הגב לתגובה זו

    • ''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת'' .

      יוכי, 11/05/07 19:39

      ''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת'' .

      יוכי שפרן , אמא של שמרי זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל, אלעד שילה זכרונו לברכה, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה,
      אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה נהרגו באסון צאלים השני.

      הגב לתגובה זו

    • ''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. ''

      איילה, 11/05/07 20:48

      ''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות...''

      איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ שנהרג באסון צאלים הראשון.

      הגב לתגובה זו

    • שמואל ההרים צודקים לא לכולם יש כסף לעשות גנים סינים (ל''ת)

      אם שכולה, 11/05/07 21:52

      הגב לתגובה זו

  • 23.

    ''הם קיבלו מכתבי אזהרה''

    אווה, 11/05/07 18:58

    ''הם קיבלו מכתבי אזהרה''

    ''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר אמא של ניצן ז''ל אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים, בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
    ''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ...ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''. איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ ז''ל אשר נהרג באסון צאלים הראשון.


    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
    באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
    כי לא יחלוף יום והם יקודמו בדרגה ובתפקיד במהרה... ! ! !
    המוות. השכול. היגון. הכעס. האבל. הסבל. הזעם. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
    גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
    כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?

    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
    על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
    צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
    לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?

    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
    מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
    ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
    ''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.


    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
    לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
    באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
    אך יש במילון מושג המסביר מהי:
    רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.

    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
    זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
    דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?

    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
    רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
    זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
    אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
    יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
    ...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.

    הגב לתגובה זו

  • 22.

    צודק עמירם לוין: משפחות שכולות לא יכולות לנהל את המדינה !

    שמעון, 11/05/07 18:57

    צריך להקשיב להם אבל לא להיבהל.

    הגב לתגובה זו

    • נכון. כל זה החל מ-4 אמהות ששתקו להם. לא עוד !!! יש לומר את האמת. אל

      אילון, 11/05/07 19:06

      תתערבו . אין לכם זכויות יתר !!!

      הגב לתגובה זו

      • 23 - במחשבה שנייה אני מסכים איתך. (ל''ת)

        ירון, 11/05/07 19:16

        הגב לתגובה זו

    • ''אני רצתי לפצועים. אהוד לא ניגש.''

      אלוף עמירם לוין, 11/05/07 19:23

      ''אני רצתי לפצועים. אהוד לא ניגש.''

      ''אני רצתי לפצועים.
      אהוד לא ניגש.
      היו שני פצועים שזה הרתיח אותם.
      אני לא הסתכלתי עליו.
      לא יודע מה הוא עשה.
      אולי דבר בפלאפון,
      אבל לא ניגש.
      אולי היה בהלם''.

      אלוף עמירם לוין בהתייחסו להתנהגותו ולהתנהלותו של הרמטכ''ל (האהוד הברק) באסון צאלים ב'.

      הגב לתגובה זו

      • צה''ל לא יודע עד היום להגיד מי היה המפקד של תרגיל מחלקה. זו בושה !

        אלוף עמירם לוין, 11/05/07 19:35

        ''חמש משפחות איבדו את הבנים שלהן, ואף אחד לא היה מסוגל בשם הצבא להגיד להן:
        אני אחראי, זה היה האסון, מפקד התרגיל היה זה וזה. צה''ל לא יודע עד היום להגיד מי היה המפקד של תרגיל מחלקה. זו בושה !
        ועובדה שזה עדיין מבעבע. אני עוד לא החלטתי שהגיע הזמן לדבר על כל העניין. אני יכול הגיד רק דבר אחד בוודאות: אני היחידי שהגירסא שלו נתמכת במאת האחוזים לכל אורך הדרך במסמכים. אני היחידי שיכול לתמוך את הגירסא שלי פרט אחרי פרט. אני שגיתי שלא הלכתי לבג''ץ. הייתי זוכה שם בגדול''.

        עמירם לוין, 7 ימים 17.7.98

        הגב לתגובה זו

      • בלדה לחובש

        אלמגור ונצר, 11/05/07 19:37

        בלדה לחובש

        הם התקדמו לאט, הכל היה רגוע,
        מנגד הנהר וגומא מרשרש.
        פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע !
        אני כבר בא – ענה לו החובש.
        עלינו על מוקש ! – צעק אז הפצוע,
        אני כאן לצדך – ענה לו החובש.

        ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
        מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
        השאירו אותי כאן – בקש אז הפצוע.
        עזוב שטויות – ענה אז החובש.
        תציל את עצמך – בקש אז הפצוע.
        אני נשאר אתך – ענה לו החובש.

        והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
        והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
        אנחנו אבודים – מלמל אז הפצוע.
        אחוז בי טוב – ענה לו החובש.
        נפצעת גם אתה – מילמל אז הפצוע.
        עזוב זה לא נורא – ענה לו החובש.

        האש כבדה, כבדה ! קשה, קשה לנוע.
        רק לא להתייאש, רק לא להתייאש.
        אזכור אותך תמיד – נשבע אז הפצוע.
        רק לא ליפול – מילמל אז החובש.
        שלך עד יום מותך – נשבע אז הפצוע.
        היום הוא יום מותי – ענה לו החובש.

        פתאום ענן-אבק, פתאום עלתה הרוח.
        וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
        ניצלנו ! הם באים ! – יבב אז הפצוע,
        אך לא שמע מלה מן החובש.
        אחי, אחי שלי ! – יבב אז הפצוע.
        מעבר לנהר הגומא מרשרש.
        אחי, אחי שלי,
        אחי, אחי שלי,
        אחי ! ! ! ....


        מילים: דן אלמגור
        לחן: אפי נצר

        הגב לתגובה זו

    • שהבן שלך יהרג סתם אז תדבר חלול שכמוך (ל''ת)

      שלום, 11/05/07 19:24

      הגב לתגובה זו

    • עמירם לוין צודק !!! (ל''ת)

      לוי, 11/05/07 19:35

      הגב לתגובה זו

      • מצטרף ל- 23. הגיע הזמן להפסיק את שתיקת הכבשים !!! (ל''ת)

        מני, 11/05/07 19:43

        הגב לתגובה זו

      • ''אני רצתי לפצועים. אהוד לא ניגש.''

        אלוף עמירם לוין, 11/05/07 23:30

        ''אני רצתי לפצועים.
        אהוד לא ניגש.
        היו שני פצועים שזה הרתיח אותם.
        אני לא הסתכלתי עליו.
        לא יודע מה הוא עשה.
        אולי דבר בפלאפון,
        אבל לא ניגש.
        אולי היה בהלם''.

        אלוף עמירם לוין בהתייחסו להתנהגותו ולהתנהלותו של הרמטכ''ל (האהוד הברק) באסון צאלים ב'.

        הגב לתגובה זו

        • ''לא עשה כלום''

          חזי שלח, 12/05/07 00:31

          ''לא עשה כלום''

          הגיע הזמן, שמישהו שלא היה בצאלים כאשר אירע שם האסון ייצג את כל מי שלא היו שם אך יודעים בדיוק איך התנהג הרמטכ''ל אז. צריך רק להסתמך על מה שאהוד ברק בעצמו אמר, ומה שאמר מתאים למה שאמרו האחרים שהיו שם, אלופים ופחות מאלופים.
          אני יודע שהוא דיבר אמת כי מה שאמר הוא בהחלט לא לטובתו, מעיד על אופיו ומחדד את השאלה, מיהו האיש הרוצה עכשיו להיות ראש הממשלה.
          ברק אמר שהוא לא ברח ולא הפקיר פצועים. יש להניח שבאמת לא ברח, ואין ספק שלא הפקיר פצועים. הוא לא היה יכול להפקיר כי הפצועים היו בידיים נאמנות. מה כן עשה ? הוא לא עשה כלום. וזהו לבו של העניין. על פי דבריה של מבקרת המדינה, ברק הציג לפניה עמדה חד משמעית: הוא נהג כפי שנוהג רמטכ''ל, והיה עליו לעסוק ב''קשירת קצוות''.
          אבל ממתי רמטכ''לים קושרים קצוות ? ובייחוד באירוע כזה, כשמסביב המוני קושרי קצוות פוטנציאליים, והיחידה הצבאית היא אירגון מיומן ומשופשף – סיירת מטכ''ל ? מה היה שם לקשור ? היה צריך לדווח על האסון, להזעיק מסוקים לחילוץ, להורות אולי על תיגבור האמצעים הרפואיים ולהכניס לכוננות בתי-חולים. האם מישהו מאמין שהיה צריך רמטכ''ל שלם בשביל כל הדברים האלה ?
          לעומת זאת, יש לשים לב מה עשו האלופים שהיו שם: אורי שגיא, עמירם לוין ושמואליק ארד רצו אל הפצועים, עזרו לחבוש, עודדו, פשוט כרעו לידם, כי גם כשכואב נעים שאלוף מחזיק לך את היד ואומר כמה מילים של בן אדם נבוך.
          בן אדם, זו מלת המפתח, ואני מציע שבנקודה זו נפסיק לחקור ונסיק את המסקנה היחידה המתחייבת מן האירוע ומהתנהגות הרמטכ''ל של אז: הוא פשוט לא בן אדם.
          תרבות הניסוח שלי בעניינים כגון אלה היא נטולת רחמים ולקוחה מהלקסיקון הבדוק והמדוייק של הדור שאליו אני שייך ושל הסביבה הצבאית שבה גדלתי. אני מכיר היטב ומקרוב את הרמטכ''לים שבאו מהסביבה ההיא, ושלא יבלבלו לי את המוח על מצבים היפותטיים. מוטה ורפול ומוישה וחצי ודן שומרון לא היו סוגרים שום קצוות ולא מדווחים לאף אחד. הם היו הדוגמא שלפיה נהגו אורי ועמירם ושמואליק.
          העובדות ברורות: אהוד לא ברח, הוא עמד שם שלוב ידיים. אין לי ספק שהיה מזועזע, אך הוא לא לכלך את הידיים ולא כרע על מנת לעודד. מי שלא יבחר בו בגלל זה להיות ראש ממשלת ישראל, או שהוא עדיין רוצה את נתניהו, או שהוא סתם יפה נפש, או שהוא דוגל באימרה הרומית, שמדבר אחד מסיקים על כל היתר.

          חזי שלח
          תל-אביב

          הגב לתגובה זו

    • ''הרמטכ''ל (האהוד הברק) בהתחמקותו מטיל צל כבד על המינהל התקין בצה''ל

      משפחת ויכסלבאום, 11/05/07 20:37

      ''הרמטכ''ל (האהוד הברק), בהתחמקותו ובהסתרת נוכחותו במקום האסון, באי-יישום מסקנות וועדת עינן שהוא עצמו מינה ובבחירת עיתוי פירסום המסקנות ביום ובשעה של חתימת הסכם ההכרה ההיסטורי עם אש''ף, מטיל צל כבד על המינהל התקין בצה''ל''.

      משפחת ויכסלבאום

      הגב לתגובה זו

      • קיבלתי תשובה מלאת השמצות. לא עניינית. היא נראתה לי פשוט כאיום.

        אלוף עמירם לוין, 11/05/07 21:09

        ''...קיבלתי תשובה של הרמטכ''ל (אהוד הברק) בכתב, מאד קצרה. נוראית. שבעצם 'תעזוב את העניין'. לא רק 'תעזוב את העניין' אלא גם מלאה השמצות... לא עניינית. היא נראתה לי פשוט כאיום''.

        אלוף עמירם לוין בהתייחסו לתשובה אותה קבל מן הרמטכ''ל אהוד ברק בפרשת צאלים ב'.

        הגב לתגובה זו

  • 21.

    התשלום על כומתה ציבעונית- הגיע- שלמו ותישתקו (ל''ת)

    19 צודק, 11/05/07 18:56

    הגב לתגובה זו

    • וּבִשְאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז

      חיים, 12/05/07 12:01

      אָכֵן חָצִיר הָעָם

      ''כִּי רוּחַ ה' נָשְבָה בּו... אָכֵן חָצִיר הָעָם'' (ישעיה מ', ז')

      אָכֵן חָצִיר הָעָם, יָבֵש הָיָה כָּעֵץ,
      אָכֵן חָלָל הָעָם, חָלָל כָּבֵד אֵין קֵץ ;
      אֲשֶר יִרְעַם קוֹל אֵל גַּם-מִפה גַם-מִשָם -
      וְלא-נָע וְלא-זָע וֱלא-חָרַד הָעָם.
      וֱלא-קָם כָּאֲרִי וֱלא-נֵעוֹר כַּכְפִיר,
      וֱלא-חָרַד לַקּוֹל גַּם אִיש אֶחָד מֵעִיר.
      וְלא-רָעַד בַּגִיל יַחַד לֵב כָּל-הָעָם
      מִיָמִין וּמִשְמאל וּמִיָם וְעַד-יָם,
      בְּהִתְוַדַּע אֵלָיו בָּנָיו, זֶרַע אֵל חָי,
      אֲשֶר בָּאוּ מֵרָחוֹק אֶל-קוֹל אֲדוֹנָי.
      גַּם-לא פָשַט הַיָּד, גַּם לא שָאַל לִשְלוֹם
      כָּל-הַקּוֹרְאִים בִּשְמוֹ בָּאֱמוּנָה וּבְתוֹם.
      וּבִשְאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז
      נֶחְבָּא קוֹל אֱלוֹהִים, נִבְלַע רַעֲמוֹ הָעָז.
      וּבְלֵב נָבָל וָרַע, וּבִכְלִימּוֹת וָרוֹק
      יִבֶז דְּבַר אֲדוֹנָי, יִפְרָעֵהוּ לִצְחוֹק.

      אָכֵן נָבַל הָעָם, מָלֵא נִיקְלֶה וָרוֹש,
      כּוּלוֹ רָקָב וּמְסוֹס מִכַּף רֶגֶּל עַד-ראש !
      שֶלא הֵקִים מִקִּרְבּוֹ בְיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב
      רַב פְּעָלִים, אִיש חַי, אֲשֶר יִפְעַם בּוֹ לֵב,
      וּבַלֵב יִבְעַר זִיק, זִיק מַרְתִּיחַ הַדָּם,
      וּבָראש יִגַּה שְבִיב מֵאִיר דֶּרֶךְ הָעָם ;
      אֲשֶר יֵקַר לוֹ שֵם כָּל-הַגּוֹי וֵאלוֹהָיו
      גַם מֵהוֹן וּמִפָּז - מֵאֱלִילֵי הַשָוְא:
      אֲשֶר מְעַט מַשָא-לֵב, הַרְבֵּה אֱמֶת, עֱזוּז
      שִנְאָה עַזָּה לִמְנָת חַיֵי עַבְדוּת וָבוּז.
      חֶמְלָה גְדוֹלָה כַיָם, רַחֲמִים רַבִּים כִּגְדוֹל
      שֶבֶר עַמוֹ הָאוּמְלָל וּכְכוֹבֶד הָעוֹל -
      כָּל-זֶה יֶהֱמֶה בַלֵּב, יֶהֱמֶה יֶחְמַר כַּיָם
      כָּל-זֶה יִבְעַר כָּאֵש, יִבְעַר יַצִּית הַדָּם
      כָּל-זֶה יִרְעַם כַּהֵד תָּמִיד יוֹמָם וָלֵיל :
      ''קוּם-עֲבוֹד, קוּם-עֲשֵה, כִּי עִימָנוּ יַד-אֵל!''

      אֵָכֵן אוֹבֵד הָעָם, שוֹאֵף חֶרְפָּה וָרוֹק,
      אֵין לְמַעֲשָיו יְסוֹד וּלְפָעֳלוֹ אֵין חוֹק,
      אַלְפֵי שְנוֹת חַיֵי נְדוֹד, גָּלוּת גְדוֹלָה מִנְּשוֹא
      הִתְעוּ אָחוֹר הַלֵּב, אָבְדָה עֵצָה מִגוֹי.
      לִמוּד שֵבֶט וָשוֹט - הַאִם יָחוּש כְּאֵב
      חֶרְפַּת נֶפֶש בַּצָּר מִלְבַד מְדוּשַת הַגֵו !
      אוֹ אִם-יוּכַל דְאוֹג מִלְבַד דַּאֲגַת הַיּוֹם
      עַם מִתְגַלְגֵּל בְּגֵּיא גָלוּת חֲשְכָה כַתְּהוֹם
      לָשֵאת נַפְשוֹ לַיוֹם וּלְהִתְנַבּוֹת לְאוֹר,
      לִנְטוֹת קַוּוֹ לַקֵּץ, צַווֹת דָבָר לַדּוֹר !
      הוּא לא-יִיקַץ אִם-לא יְעִירֶנוּ הַשוֹט
      הוּא לא יָקוּם אִם-לא יְקִימֶנוּ הַשוֹד
      עָלֶה נוֹבֵל מֵעֵץ, אֵזוֹב עוֹלֶה בַּגָּל
      גֶפֶן בוֹקֵק, צִיץ מָק - הַיְחַיֶּנוּ הַטָּל ?
      גַּם-בִּתְקוֹעַ הַשוֹפָר וּבְהִינָשֵא הַנֵס -
      הַיִתְעוֹרֵר הַמֵּת ? הֲיִזְדַּעְזַע הַמֵּת ?

      חיים נחמן ביאליק תרנ''ז

      הגב לתגובה זו

  • 20.

    19 צודק 19 צודק 19 צודק-הקיץ מגיע הולכים לים (ל''ת)

    חבל שנפלו, 11/05/07 18:55

    הגב לתגובה זו

    • נֶחְבָּא קוֹל אֱלוֹהִים, נִבְלַע רַעֲמוֹ הָעָז.

      חיים, 12/05/07 12:22

      אָכֵן חָצִיר הָעָם

      ''כִּי רוּחַ ה' נָשְבָה בּו... אָכֵן חָצִיר הָעָם'' (ישעיה מ', ז')

      אָכֵן חָצִיר הָעָם, יָבֵש הָיָה כָּעֵץ,
      אָכֵן חָלָל הָעָם, חָלָל כָּבֵד אֵין קֵץ ;
      אֲשֶר יִרְעַם קוֹל אֵל גַּם-מִפה גַם-מִשָם -
      וְלא-נָע וְלא-זָע וֱלא-חָרַד הָעָם.
      וֱלא-קָם כָּאֲרִי וֱלא-נֵעוֹר כַּכְפִיר,
      וֱלא-חָרַד לַקּוֹל גַּם אִיש אֶחָד מֵעִיר.
      וְלא-רָעַד בַּגִיל יַחַד לֵב כָּל-הָעָם
      מִיָמִין וּמִשְמאל וּמִיָם וְעַד-יָם,
      בְּהִתְוַדַּע אֵלָיו בָּנָיו, זֶרַע אֵל חָי,
      אֲשֶר בָּאוּ מֵרָחוֹק אֶל-קוֹל אֲדוֹנָי.
      גַּם-לא פָשַט הַיָּד, גַּם לא שָאַל לִשְלוֹם
      כָּל-הַקּוֹרְאִים בִּשְמוֹ בָּאֱמוּנָה וּבְתוֹם.
      וּבִשְאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז
      נֶחְבָּא קוֹל אֱלוֹהִים, נִבְלַע רַעֲמוֹ הָעָז.
      וּבְלֵב נָבָל וָרַע, וּבִכְלִימּוֹת וָרוֹק
      יִבֶז דְּבַר אֲדוֹנָי, יִפְרָעֵהוּ לִצְחוֹק.

      אָכֵן נָבַל הָעָם, מָלֵא נִיקְלֶה וָרוֹש,
      כּוּלוֹ רָקָב וּמְסוֹס מִכַּף רֶגֶּל עַד-ראש !
      שֶלא הֵקִים מִקִּרְבּוֹ בְיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב
      רַב פְּעָלִים, אִיש חַי, אֲשֶר יִפְעַם בּוֹ לֵב,
      וּבַלֵב יִבְעַר זִיק, זִיק מַרְתִּיחַ הַדָּם,
      וּבָראש יִגַּה שְבִיב מֵאִיר דֶּרֶךְ הָעָם ;
      אֲשֶר יֵקַר לוֹ שֵם כָּל-הַגּוֹי וֵאלוֹהָיו
      גַם מֵהוֹן וּמִפָּז - מֵאֱלִילֵי הַשָוְא:
      אֲשֶר מְעַט מַשָא-לֵב, הַרְבֵּה אֱמֶת, עֱזוּז
      שִנְאָה עַזָּה לִמְנָת חַיֵי עַבְדוּת וָבוּז.
      חֶמְלָה גְדוֹלָה כַיָם, רַחֲמִים רַבִּים כִּגְדוֹל
      שֶבֶר עַמוֹ הָאוּמְלָל וּכְכוֹבֶד הָעוֹל -
      כָּל-זֶה יֶהֱמֶה בַלֵּב, יֶהֱמֶה יֶחְמַר כַּיָם
      כָּל-זֶה יִבְעַר כָּאֵש, יִבְעַר יַצִּית הַדָּם
      כָּל-זֶה יִרְעַם כַּהֵד תָּמִיד יוֹמָם וָלֵיל :
      ''קוּם-עֲבוֹד, קוּם-עֲשֵה, כִּי עִימָנוּ יַד-אֵל!''

      אֵָכֵן אוֹבֵד הָעָם, שוֹאֵף חֶרְפָּה וָרוֹק,
      אֵין לְמַעֲשָיו יְסוֹד וּלְפָעֳלוֹ אֵין חוֹק,
      אַלְפֵי שְנוֹת חַיֵי נְדוֹד, גָּלוּת גְדוֹלָה מִנְּשוֹא
      הִתְעוּ אָחוֹר הַלֵּב, אָבְדָה עֵצָה מִגוֹי.
      לִמוּד שֵבֶט וָשוֹט - הַאִם יָחוּש כְּאֵב
      חֶרְפַּת נֶפֶש בַּצָּר מִלְבַד מְדוּשַת הַגֵו !
      אוֹ אִם-יוּכַל דְאוֹג מִלְבַד דַּאֲגַת הַיּוֹם
      עַם מִתְגַלְגֵּל בְּגֵּיא גָלוּת חֲשְכָה כַתְּהוֹם
      לָשֵאת נַפְשוֹ לַיוֹם וּלְהִתְנַבּוֹת לְאוֹר,
      לִנְטוֹת קַוּוֹ לַקֵּץ, צַווֹת דָבָר לַדּוֹר !
      הוּא לא-יִיקַץ אִם-לא יְעִירֶנוּ הַשוֹט
      הוּא לא יָקוּם אִם-לא יְקִימֶנוּ הַשוֹד
      עָלֶה נוֹבֵל מֵעֵץ, אֵזוֹב עוֹלֶה בַּגָּל
      גֶפֶן בוֹקֵק, צִיץ מָק - הַיְחַיֶּנוּ הַטָּל ?
      גַּם-בִּתְקוֹעַ הַשוֹפָר וּבְהִינָשֵא הַנֵס -
      הַיִתְעוֹרֵר הַמֵּת ? הֲיִזְדַּעְזַע הַמֵּת ?

      חיים נחמן ביאליק תרנ''ז

      הגב לתגובה זו

  • 19.

    נמאס כבר מהמשפחות השכולות-רצו צל''ש קיבלו טר''ש

    ירון, 11/05/07 18:51

    אתם העבר מספיק להפריע לנו להתקדם

    הגב לתגובה זו

    • הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

      לאה, 11/05/07 23:23

      הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

      לֵאָה אוֹמֶרֶת,
      שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
      כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
      אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
      יוֹדְעִים,
      כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
      במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
      בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
      מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
      פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
      הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.

      כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
      והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
      חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
      אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
      מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
      הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.

      שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
      גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
      כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
      שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.

      יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
      קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
      לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
      בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
      נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
      מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
      תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
      וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
      לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.

      אַך מָה שֶלֵאָה לא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זאת יוֹדַעַת...
      הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
      הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
      בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
      אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
      תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.

      לאה צוריאנו, אמו של גיל צוריאנו זכרונו לברכה, חייל יחידת החילוץ 669 אשר נהרג יחד עם חברו אסף רוזנברג זכרונו לברכה עת כבל החילוץ הפגוּם אשר נשא אותם מתחת למסוק נקרע.

      הגב לתגובה זו

    • כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''

      תמרה, 11/05/07 23:27

      כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''

      ''בעצב תלדי בנים'' (בראשית, ג', ט''ז)

      כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר...''
      אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם - רב וגדול הוא הפַּעַר
      הן כְּסִיל לא יבין זאת... לא אֱווִיל... לא שוֹטֶה... וודאי לא אִיש בַּעַר
      סָגוּר הלב ונָעוּל... מוּגָף לוֹ השַעַר.

      כי כשהם אומרים לכם: ''אנחנו כל-כך משתתפים בצַעַר...''
      אתם מרגישים עד כמה כבד היגון, עמוקה התהום, רחב הוא הפַּעַר
      אמת כּוֹאֶבֶת. נוֹקֶבֶת. חוֹצֶבֶת. צוֹרֶבֶת. דוֹאֶבֶת. שוֹאֶבֶת. חוֹתֶכֶת כתַּעַר.
      כְּלוּם אָכֵן, בְּאֱמֶת וּבְּתָמִים, זֶהוּ מַגָּש הכֶּסֶף, שאליו נתכוונו הנַעֲרָה והנַעַר ?

      לֵילוֹת קְרִירִים... לֵילוֹת קָרִים... לֵילוֹת יְקָרִים...
      לֵילוֹת קְפוּאִים... לֵילוֹת צוֹנְנִים... לֵילוֹת מַקְפִּיאִים...
      לֵילוֹת סוּמִים... לֵילוֹת חֲמוּסִים... לֵילוֹת כְּמוּסִים...
      לֵילוֹת טְרוּפִים... לֵילוֹת קְטוּפִים... לֵילוֹת רְדוּפִים...
      לֵילוֹת שְקוּפִים... לֵילוֹת כְּסוּפִים... הלְבָנָה חצי-סַהַר
      רוֹגֵש הלֵב והוֹמֶה... מָלֵא רוּחוֹת סַעַר
      הֵן איש חָכָם לא יבין זאת... לא שוֹטֶה... אף לא איש בַּעַר
      אָטוּם הלֵב וחָתוּם... איש לא יבוא בּוֹ, בשַעַר.

      כי כשהם מאחלים לָך, לְך, לכם: ''הלוואי שלא תדעו עוד צַעַר''
      אתם יודעים... עמוק בתוך הלב פנימה...
      כי מרוב קורבנות...
      הם אינם מסוגלים אפילו
      ...לראות את היער.

      הגב לתגובה זו

    • וּבִשְאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז

      חיים, 12/05/07 12:00

      אָכֵן חָצִיר הָעָם

      ''כִּי רוּחַ ה' נָשְבָה בּו... אָכֵן חָצִיר הָעָם'' (ישעיה מ', ז')

      אָכֵן חָצִיר הָעָם, יָבֵש הָיָה כָּעֵץ,
      אָכֵן חָלָל הָעָם, חָלָל כָּבֵד אֵין קֵץ ;
      אֲשֶר יִרְעַם קוֹל אֵל גַּם-מִפה גַם-מִשָם -
      וְלא-נָע וְלא-זָע וֱלא-חָרַד הָעָם.
      וֱלא-קָם כָּאֲרִי וֱלא-נֵעוֹר כַּכְפִיר,
      וֱלא-חָרַד לַקּוֹל גַּם אִיש אֶחָד מֵעִיר.
      וְלא-רָעַד בַּגִיל יַחַד לֵב כָּל-הָעָם
      מִיָמִין וּמִשְמאל וּמִיָם וְעַד-יָם,
      בְּהִתְוַדַּע אֵלָיו בָּנָיו, זֶרַע אֵל חָי,
      אֲשֶר בָּאוּ מֵרָחוֹק אֶל-קוֹל אֲדוֹנָי.
      גַּם-לא פָשַט הַיָּד, גַּם לא שָאַל לִשְלוֹם
      כָּל-הַקּוֹרְאִים בִּשְמוֹ בָּאֱמוּנָה וּבְתוֹם.
      וּבִשְאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז
      נֶחְבָּא קוֹל אֱלוֹהִים, נִבְלַע רַעֲמוֹ הָעָז.
      וּבְלֵב נָבָל וָרַע, וּבִכְלִימּוֹת וָרוֹק
      יִבֶז דְּבַר אֲדוֹנָי, יִפְרָעֵהוּ לִצְחוֹק.

      אָכֵן נָבַל הָעָם, מָלֵא נִיקְלֶה וָרוֹש,
      כּוּלוֹ רָקָב וּמְסוֹס מִכַּף רֶגֶּל עַד-ראש !
      שֶלא הֵקִים מִקִּרְבּוֹ בְיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב
      רַב פְּעָלִים, אִיש חַי, אֲשֶר יִפְעַם בּוֹ לֵב,
      וּבַלֵב יִבְעַר זִיק, זִיק מַרְתִּיחַ הַדָּם,
      וּבָראש יִגַּה שְבִיב מֵאִיר דֶּרֶךְ הָעָם ;
      אֲשֶר יֵקַר לוֹ שֵם כָּל-הַגּוֹי וֵאלוֹהָיו
      גַם מֵהוֹן וּמִפָּז - מֵאֱלִילֵי הַשָוְא:
      אֲשֶר מְעַט מַשָא-לֵב, הַרְבֵּה אֱמֶת, עֱזוּז
      שִנְאָה עַזָּה לִמְנָת חַיֵי עַבְדוּת וָבוּז.
      חֶמְלָה גְדוֹלָה כַיָם, רַחֲמִים רַבִּים כִּגְדוֹל
      שֶבֶר עַמוֹ הָאוּמְלָל וּכְכוֹבֶד הָעוֹל -
      כָּל-זֶה יֶהֱמֶה בַלֵּב, יֶהֱמֶה יֶחְמַר כַּיָם
      כָּל-זֶה יִבְעַר כָּאֵש, יִבְעַר יַצִּית הַדָּם
      כָּל-זֶה יִרְעַם כַּהֵד תָּמִיד יוֹמָם וָלֵיל :
      ''קוּם-עֲבוֹד, קוּם-עֲשֵה, כִּי עִימָנוּ יַד-אֵל!''

      אֵָכֵן אוֹבֵד הָעָם, שוֹאֵף חֶרְפָּה וָרוֹק,
      אֵין לְמַעֲשָיו יְסוֹד וּלְפָעֳלוֹ אֵין חוֹק,
      אַלְפֵי שְנוֹת חַיֵי נְדוֹד, גָּלוּת גְדוֹלָה מִנְּשוֹא
      הִתְעוּ אָחוֹר הַלֵּב, אָבְדָה עֵצָה מִגוֹי.
      לִמוּד שֵבֶט וָשוֹט - הַאִם יָחוּש כְּאֵב
      חֶרְפַּת נֶפֶש בַּצָּר מִלְבַד מְדוּשַת הַגֵו !
      אוֹ אִם-יוּכַל דְאוֹג מִלְבַד דַּאֲגַת הַיּוֹם
      עַם מִתְגַלְגֵּל בְּגֵּיא גָלוּת חֲשְכָה כַתְּהוֹם
      לָשֵאת נַפְשוֹ לַיוֹם וּלְהִתְנַבּוֹת לְאוֹר,
      לִנְטוֹת קַוּוֹ לַקֵּץ, צַווֹת דָבָר לַדּוֹר !
      הוּא לא-יִיקַץ אִם-לא יְעִירֶנוּ הַשוֹט
      הוּא לא יָקוּם אִם-לא יְקִימֶנוּ הַשוֹד
      עָלֶה נוֹבֵל מֵעֵץ, אֵזוֹב עוֹלֶה בַּגָּל
      גֶפֶן בוֹקֵק, צִיץ מָק - הַיְחַיֶּנוּ הַטָּל ?
      גַּם-בִּתְקוֹעַ הַשוֹפָר וּבְהִינָשֵא הַנֵס -
      הַיִתְעוֹרֵר הַמֵּת ? הֲיִזְדַּעְזַע הַמֵּת ?

      חיים נחמן ביאליק תרנ''ז

      הגב לתגובה זו

  • 18.

    כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

    בנימין, 11/05/07 18:50

    כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

    ''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.
    נעמי אונגר, אמו של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות.

    ''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות... אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית''.
    בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג באסון צאלים הראשון.

    כשצה''ל מודיע ש''סיבות האסון ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
    אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
    שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
    מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
    בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.

    כי כשבצה''ל מודיעים ש...
    ''נסיבות האסון ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
    יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
    אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך
    או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
    צה''ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
    ''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''

    אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד
    האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
    הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
    הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
    טוב תעשה אם תתעורר יום אחד,
    טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
    תשמיע דבריך באופן בָּרוּר.
    לא כמו דוֹבֵר צה''ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
    אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא.
    אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.
    חייל ! אזרח ! זכור !
    כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות האסון לא ייוודעו לעולם...''
    אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
    יסודי. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
    צה''ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
    ...וכמו להוסיף חטא על פשע
    מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !

    תם אך לא נשלם.

    הגב לתגובה זו

  • 17.

    חיל האויר מעביר את התחקירים שהוא עורך כבר שנים למשפחות

    קצין, 11/05/07 18:45

    שמח שגם צבא היבשה החל במנהג זה.
    מכבד את עצמנו ואת המשפחות שבניהם נתנו את חייהם עבורנו.

    הגב לתגובה זו

  • 16.

    האובדן ''לוקח'' כל הורה למקומות אחרים. (ל''ת)

    אסור לשפוט אותם, 11/05/07 18:40

    הגב לתגובה זו

    • לא שופט אותם, אבל כבר נמאס לשמוע הטפות מוסר מהם. לא עוד !!! (ל''ת)

      מיכאלה קרפין, 11/05/07 19:44

      הגב לתגובה זו

  • 15.

    v,jeהתחקיר לא ילמד כלום

    eva, 11/05/07 18:38

    לעולם לא תדע האמת לא אני ולא אתם
    אני אמו של שמואל דן מיזליש שנהרג ב 2002 בגנין
    זה משחק מכורנ - יספרו לכם מה שכדאי להם שתדעו

    הגב לתגובה זו

    • ''מִשְחָק מָכוּר!''

      שמואל, 11/05/07 19:04

      נעמי טובים, אמו של אליחי טובים זיכרונו לברכה, לוחם שמשון אשר נהרג בנפילתו לבאר, בשטח אימונים צה''לי מוכרז בנבטים, ארבעים מטר עומקה של הבאר וחמישה (!) מטרים קוטרה, באר אשר הושארה לגמרי פתוחה בשדה, בלתי מגודרת לחלוטין, ללא כל שילוט, בלי כל אמצעי אזהרה, בלי שמץ הצבאי וטיפת מחשבה או התראה (באר אותה מכנים בצה''ל בשם ''בּוֹר'') אמרה, בסיומו של המשפח (עיין בישעיה ה' ''ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה'') אשר נערך בבית-הדין הצבאי בקריה ובעקבות פסק הדין המגוחך אשר הוּטַל על הנאשמים ברשלנות אשר גרמה למות אליחי בנה ''משחק מָכוּר!''. על משפט זה מבוסס השיר.

      ''מִשְחָק מָכוּר!''
      הַבֵּן קָבוּר.
      הַלֵב שָבוּר.
      הַכָּל גָמוּר.

      ''מִשְחָק מָכוּר!''
      כָּל-כָּך בָּרוּר.
      חֶשְבּוֹן אָרוּר.
      יָגוֹן אָצוּר.

      ''מִשְחָק מָכוּר!''
      מִשְפָּט עָכוּר.
      הָיָה בָּחוּר...
      מָה שְמוֹ ? זָכוּר ?

      צה''ל הַטוֹבֵל בחֵטְא
      מְכַזֵב בכַחַש לאֱמֶת
      מְבַזֶה זִכְרוֹן הַמֵת
      לא הִשְכִּיל לעֲלוֹת מְכִּתָּה א' לְ ב'.

      אֵין נֶחָמָה !
      אֵין תְחוּשָת נְקָמָה.
      חֶבְרָה אֲטוּמָה
      מִתְפּוֹרֶרֶת... אוּמְלָלָה.

      מִשְחָק. כָּדוּר.
      לִחְיוֹת אָסוּר.
      נֶעֱתָּק דִיבּוּר.
      הַכָּל אָרוּר.

      חֶשְבּוֹן גָמוּר.

      הגב לתגובה זו

  • 14.

    הפושעים צריכים ללכת הביתה ! נמאס לנו (ל''ת)

    ד''ר צבי ש., 11/05/07 18:32

    הגב לתגובה זו

    • הוּא פָּשוּט הַסְסוֹנֵר-אָסוֹנֵר-מוּקְיוֹנֵר-קִיקְיוֹנֵר-זִיגְזוֹנֵ

      אלכס, 11/05/07 19:09

      הוּא פָּשוּט הַסְסוֹנֵר-אָסוֹנֵר-מוּקְיוֹנֵר-קִיקְיוֹנֵר-זִיגְזוֹנֵר

      הוּא פָּשוּט הַסְסוֹנֵר-אָסוֹנֵר-אָפְסוֹנֵר-מוּקְיוֹנֵר-קִיקְיוֹנֵר-רִיפְיוֹנֵר-רוֹפֶסְיוֹנֵר-כִּישְלוֹנֵר-פַשְלוֹנֵר-זִיגְזוֹנֵר
      לא פָּחוֹת אַף לא יוֹתֵר....
      כְּלוּם יִיתָּכֵן כִּי בְּלַהֲטוּטָיו הַפּוֹלִיטִיים,
      יַֹעֲלֶה בְּיָדָיו מְחָדָש אֶת חַיֵי בָּנֵינוּ לְהַחֲזִיר ? לְשַחֲזֵר ? לְמַחֲזֵר ?
      אוֹ שֶמָא אֶת רֶצֶף-זִיגְזוּגָיו-פִישוּלָיו-כִּשְלוֹנוֹתָיו בִּלְבָנוֹן
      יְנַסֶה-יִשְתַּדֵל בְּכָּל מְאוֹדוֹ לְמַזְעֵר ?
      עַד מָתַי, בְּאֲחִיזָתוֹ בְּקַרְנוֹת הַמִזְבֵּחַ, בְּהִיצָמְדוּתוֹ לְכִּסֵא הַשִלְטוֹן-הַהוֹן-הַשְרָרָה,
      בָּנוּ יִתְעַמֵר ? אֵלינוּ כֹּה-יִתְאכְזֵר ?
      עַד מָתַי אֶת דַּמֵנוּ יַּקְפִּיא ? אֶת לִיבֵּנוֹ יְצָמְרֵר ? אֵלינוּ יִתְנַכֵּר ?
      עַד מָתַי בְּעֶמְדוֹתָיו יִתְחַפֵּר ? יִתְבַּצֵר ? יִתְמַסְמֵר ?
      הַאִם חַיֵינוּ, בְּאַרְצֵנוּ שֶלָנוּ, הָפְכוּ אָכֵן לִהְיוֹת לְגַמְרֵי הֶפְקֵר ?
      עַד מָתַי הַצְהָרוֹת-סְרָק יַפְרִיחַ ? הַבְטָחוֹת-שָוְוא יַשְמִיעַ ?
      לאֲוִיר הַעוֹלָם כָּך יַמְשִיך אוֹתָן לְפַזֵר ?
      עַד מָתַי יַמְשִיך לַעֲסוֹק רַק בְּעַצְמוֹ ?
      עַד מָתַי יִפְצַח בְּהִמְנוֹן לְאִישִיוּתוֹ ? שִירַת-רִינַת-הִילַת נִיצָחוֹן וּפְּאֵר ?
      עַד מָתַי אֶת שְמוֹ בַּחוּצוֹת יְקַלֵס ? יְפַאֵר ? יְהַדֵר ?
      עַד מָתַי שִירֵי הַלֵל וְהֵידָד עַל עַצְמוֹ בִּלְבַד יְשוֹרֵר-יְזַמֵּר ?
      עַד מָתַי בְּרַחֲבֵי תֵּבֵל יַרְעִיף חִיוּכִים ? אַחֲרֵי מַנְהִיגֵי-מְדִינוֹת בִּשְקִיקָה יְחַזֵר ?
      מַדּוּעַ כְּמוֹתֵנוֹ, מִתַּעֲנוּגוֹת הַחַיִּים, הוּא אֵינֶנוּ, וְלוּ מְעַט, מִתְנַזֵּר ?
      הַאִם לֹא יִשְכַּח עִם שוּבוּ, עַל קִבְרָם שֶל בָּנֵינוּ, לְהַנִיחַ אַף זֵר ?
      כְּלוּם אֵינֶנוּ חוֹשֵב, כִּי אָכֵן הגִיעָה אַף עֵת, בָּה אֲנַחְנוּ,
      לְצַד דְיוּקָן בְּנֵנוּ-בִּתֵנוּ, בְּמִסְגֶרֶת שְחוֹרָה אוֹתוֹ כְּרֹאש מֶמְשָלָה, נְמַסְגֵר ?
      אוֹ שֶמָא מַמְתִּין-מְחַכֶּה הוּא לִרְאוֹת עַד כִּי הַמְדִינָה וְהַמֶמְשָלָה בְּרָאשוּתוֹ
      תִּתְפּוֹגֵג ? תִּתְפּוֹרֵר ? תִּתְפַּזֵר ?
      ''מָה נָאוּו עַל הֶהָרִים רַגְלֵי הַמְבַשֵר?''
      מִי הָיָה מַאֲמִין.... ? מִי פִּלֵל.... ? מִי מִלֵל.... ?
      מִי יָכוֹל הָיָה לְשַעֵר.... ?
      ...אֵיזֶה פּוֹלִיטִיקָאִי מַמְזֵר.

      הגב לתגובה זו

  • 13.

    יש עוד 100 משפחות שאיבדו את בניהם והם לא רצות לכל ערוץ להתראיין. (ל''ת)

    מיכל, 11/05/07 18:25

    הגב לתגובה זו

    • הם לא ידעו כי דמם לא ייחשב בדמים....

      נתן, 11/05/07 19:08

      הם לא ידעו כי דמם לא ייחשב בדמים....

      אילו משוררנו, נתן אלתרמן, היה חי היום, לא מן הנמנע שהיה צריך לכתוב כך את שירו ''מכל העמים''. השיר מוקדש לשַרְשֶרֶת אֲרוּכָּה-אֲרוּכָּה שֶל קוֹרְבְּנוֹת-שָוְוא וְחִינָם. בָּנִים אֲשֶר חֵרְפוּ נַפְשָם, הִקְרִיבוּ עַצְמָם וְנָפְלוּ בְּמִלְחֶמֶה-הַרְפָּתְקָנִית-אוּמְלָלָה-נִמְהָרָה-אֲרוּרָה-רַשְלָנִית-מְטוּפֶּשֶת-פוֹשַעַת-נִמְנַעַת-כּוֹשֶלֶת-מרוּשֶלֶת-נִכְשֶלֶת-מְיוּתֶּרֶת. מִלְחֶמֶת הַרְפָּתְקָה פְּרִי רַשְלָנוּת מְדִינִית-פּוֹלִיטִית-צְבָאִית, הַפְקָרָת חָזִית ועוֹרֶף (איך... איך... איך... וכיצד יוצאים כך למלחמה ? כל-כך בלתי מוכנים ? כל-כך בלתי-ערוכים ? הֵן מבחינת אנדרלמוסיה עצוּמה, באלאגן נורא ותוֹהוּ ובוֹהוּ רב אשר שרר בחזית והן מבחינת הפקרתו הטוטאלית של העוֹרֶף), הֶפְקֵרוּת אֲרוּרָה, נוֹרָאָה ופּוֹשַעַת שֶל ''הַנְהָגָה'' רַאַוְותָנִית-יְהִירָה-יוֹמְרָנִית-מְזַלְזֶלֶת, חַסְרַת-טִיפַּת תְבוּנָה, נֶעֱדֶרֶת שֶמֶץ נִיסְיוֹן, בּוּרָה בהֲבַנָת מַשְמָעוּתָם העָמוּקָה שֶל עֶרֶך חַיֵי-אָדָם. ''הַנְהָגָה'' שֶל מֶמְשָלָה עָלוּבָה-שַחְצָנִית-רַשְלָנִית-חוֹבְבָנִית-רַאֲוְותָנִית-גַאֲוְותָנִית-זַלְזְלָנִית-מִתְהַלֶלֶת-מִתְהַדֶרֶת-מִתְיימֶרֶת-מְבוּלְבֶּלֶת-מִתְפָּאֶרֶת-קִצְרַת-רוֹאִי-שְבֵעַת-רָצוֹן מְעַצְמָה וּמִמַחדָלֶיהָ. מֶמְשָלָה אֲשֶר אוּגְדוֹתֶיהָ מְאַגֶדֶת-אוֹגֶדֶת, בְּנַדְנֵדֶה מִתְנַדְנֶדֶת, במְלָאכְתָה-מְשִימָתָה-מִלְחַמְתָּה-מערכתה השְלוּמִיאֵלִית מעוֹלָם לא הַיתָה, באֱמֶת ובְּתָּמִים, מְרוּכֶּזֶת-מְמוּקֶדֶת. בהֵיעדֵר תכְנִית-מאוּרְגֶנֶת-מְסוּדֶרֶת-מְתוּכְנֶנֶת, בְּלִי-כל מַטָּרוֹת בְּרוּרוֹת בְּעַצְמָה-בְּעַמָה בּוגֶדֶת. בְּמֵי-מַדְמֵנָת-מֶחְדָּלֶיהֶ מִתְמוֹגֶגֶת-חוֹגֶגֶת. עֲבוֹדָתָה מְטַרְפֶדֶת. בָּנֶיהָ עוֹקָדֶת. עַל דָּמָם (בִּשְבִיעוּת רְצוֹנָה העַצְמִית) מְרַקֶדֶת-רוֹקֶדֶת-שוֹרֶדֶת.

      בִּצְעוֹד נערינו אֱלי מִלְחֶמֶת חִינָם-שָוְוא-וְשוֹלָל
      את חמת ישראל לא שמענו
      כי אתה בחרתנו כַּאֲשֶר עוֹד הַיִינוּ עוֹלָל
      אהבת אותנו ורצית בנו.

      כי אתה בחרתנו מכל העמים
      מסינים, מהודים, מדנים
      אך בצעוד בנינו אל תוך בְּסִיסִים –
      נערים ישראליים, בחוּרִים נְבוֹנִים,
      הֵם לֹא יַדְעוּ כִּי דָּמָם לא ייחַשֵב בַּדָּמִים...
      הֵם לּא אָמְרוּ לְמִשְפַּחְתָם: אַל תַבִּיטוּ !
      ְ
      ורבה דאגה להישרדות-פוליטיקאים
      וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ
      אך המשך חייהם של קורבנות חפים
      על אספלט, טְרָשִים וסְלָעִים יְקוּפְּדוּ !

      עיניהם מדברות: אל תַבִּיטוּ, האֵם, האָב, האָח, האָחוֹת, הַבֵּן והַבַּת,
      אֵיך שוּרוֹת אֲרוּכוֹת הוּנַחְנוּ...
      תְמִימִים וצְנוּעִים וידוּעִים לשֵם,
      רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ...

      עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
      אֱלוֹהֵי האָבוֹת ידענו
      כי אתה בחרתנו מכל העמים
      אהבת אותנו ורָצִיתָ בנו !

      כי אתה בחרתנו מכל העַמִים
      לְהָרֵג מוּל כִּסֵא כְּבוֹדך,
      ואתה את דָמֵינוּ אוֹסֶף בכַּדִים
      כִּי אֵין לוֹ אוֹסֶף אַחֵר זוּלָתֶך.

      ואתה מְרִיחוֹ כְּמו רֵיחַ פְּרָחִים
      ואתה מְלַטְפוֹ במִטְפַּחַת,
      ואתה תתבענו מִיְדֵי הרמטכ''ל דָן חָלוּץ
      ומִיְדֵי אוֹלְמַרְט-לִבְנִי-פֶּרֶץ-פֶּרֶס
      שוֹפְטֵי בג''ץ ושְאָר פּוֹלִיטִיקָאִים
      ומִיְדֵי הַשוֹתְקִים גַם יַחַד !

      הגב לתגובה זו

      • אִם יש שִילוּמִים לְמוֹתָם - אֱמוֹר, בַמֶה יְשוּלָם ?

        חיים, 12/05/07 00:22

        ''...וְאֶל מִחוּץ לָעִיר תֵצֵא וּבָאתָ אֶל בֵית-הָעוֹלָם,
        וְאַל-יִרְאֲך אִיש וִיחִידִי תָבוֹא שָמָה,
        וּפָקַדְתָ קִבְרוֹת הַקְדוֹשִים לְמִקְטַנָם וְעַד-גְדוֹלָם,
        ונִיצַבְתָ עַל עֲפָרָם התָחוּח וְהִשְלַטְתִי עָלֶיך דְמָמָה.
        ולְבָבְך יִמַק בְך מעצֶר כְאֵב וכְלִימָה -
        וְעָצַרְתִי את-עֵינֶיך ולא-תִהְיֶה דִמְעָה,
        וְיָדַעְתָ כי-עֵת לִגְעוֹת היא כְשוֹר עָקוּד על הַמַּעֲרָכָה -
        וְהִקְשַחְתִי את-לְבָבְך ולא-תָבוֹא אֲּנָחָה.
        הִנֵה עֶגְלֵי הטִיבְחָה, הִנֵה הֵם שוֹכְבִים כוּלָם -
        אִם יש שִילוּמִים לְמוֹתָם - אֱמוֹר, בַמֶה יְשוּלָם ?
        סִילְחוּ לי, עֲלוּבֵי עוֹלָם, אֱלוֹהֵיכֶם עָנִי כְּמוֹתְכֶם,
        עָנִי הוא בְחַיֵיכֶם וְקַל-וָחוֹמֶר בְמוֹתְכֶם,
        כי תָבוֹאוּ מָחָר על-שְכַרְכֶם וּדְפַקְתֶם על-דְלָתָי -
        אֶפְתְחָה לכם, בוֹאוּ ורְאוּ: יָרַדְתִי מִנְכָסָי !
        וְצַר לי עֲלֵיכֶם, בָּנַי, וְלִבִּי לִבִּי עֲלֵיכֶם:
        חַלְלֵיכֶם - חַלְלֵי חִינָם, וְגָם-אֲנִי וְגָם-אַתֶם
        לא-יָדַעְנוּ לָמָה מַתֶם וְעַל-מִי וְעַל-מָה מַתֶם,
        וְאֵין טַעַם לְמוֹתְכֶם כְּמוֹ אֵין טַעַם לחַיֵיכֶם.
        ושְכִינָה מָה אוֹמֶרֶת ? - הִיא תִכְבוֹש בֶעָנָן רֹאשָה
        וּמֵעוֹצֶר כְּאֵב וכְּלִימָה פוֹרֶשֶת וּבוֹשָה...
        וְגַם-אֲנִי בַלַיְלָה בַלַיְלָה אֵרֵד על-הַקְבָרִים,
        אֶעֱמוֹד אַבִיט אֶל-הַחֲלָלִים וְאֵבוֹש בַמִיסְתָרִים -
        וְאוּלָם, חַי אֲנִי, נְאוּם יי, אִם-אוֹרִיד דִמְעָה.
        וגָדוֹל הכְּאֵב מְאֹד וּגְדוֹלָה מְאֹד הַכְּלִימָה -
        וּמָה-מִשְנֵיהֶם גָדוֹל ? - אֱמוֹר אַתָה, בֶן-אָדָם !
        אוֹ טוֹב מִזֶה - שְתוֹק ! וְדוּמָם הֱיֵה עֵדִי,
        כִּי מְצָאתַנִי בִקְלוֹנִי וַתִרְאֵנִי בְּיוֹם אֵידִי.
        וּבְשוּבְך אֶל בְנֵי עַמְך - אַל-תָשוּב אֲלֵיהֶם רֵיקָם,
        כִּי מוּסָר כְּלִימָתִי תִשָא והוֹרַדְתוֹ על-קֳדְקֳדָם,
        וּמִכְאֵבִי תִקַח עִמְך והֲשֵבוֹתוֹ אל חֵיקָם''.

        חיים נחמן ביאליק, בעיר הַהֲרֵיגָה
        תמוז-תשרי, תרס''ד

        הגב לתגובה זו

  • 12.

    תחקיר פרטי ?? איך ? שאלו את חבריהם למחלקה ? זה לא נתן תמונה שלמה !

    יהודה, 11/05/07 18:17

    היום כבר התמונה ברורה. חלוץ לא רצה להכניס כוחות גדולים והסתפק בכוחות מקומיים במקום להכניס מילואים ולהפעיל את תוכנית ''מי מרום'' . חיל האוויר לא הספיק להשגת הישגים אלו או למיגור הטילים.

    הגב לתגובה זו

  • 11.

    עם כל הכבוד למשפחות השכול אין מילה עדיפה בשיח הזה. לא ניתן לעשות

    רון, 11/05/07 18:15

    שימוש בשכול כדי לנגח פוליטית !!!!

    הגב לתגובה זו

    • נכון, כל השופר התקשורתי הניתן להם אינו מוצדק לדעתי. (ל''ת)

      יורם, 11/05/07 18:20

      הגב לתגובה זו

      • יורם אתה לא מבין שהם עושים בשבילך עבודה ערכית שהבן שלך לא ימות מחר

        צדק, 12/05/07 10:00

        הרי התקשורת לא נותנת במה לכל המנגנןנים הקורסים במדינתינו :-החינוך הרווחה הבריאות המשפטים הכל קורס גם שם נהרגים ומתים וכל זאת בגלל ממשלה כושלת פשוט אתה רגיל ששם אין התיחסות ומעורבות של אלה שנפגעו במלחמה רשלנית , מלחמת ברירה שאנחנו החלטנו מה לעשות ומתי ,התגלתה לנגד עינינו ממשלה כושלת ולא אחראית שגרמה נזק נוראי למשפחות הנופלים לאזרחיה ולכל המדינה,זו אותה ממשלה שלא פוטרת את בעיות החינוך את בעיות הרווחה את בעיות הבריאות וגם לא את בעיות הביטחון,חלק נכבד מהממשלה נמצא תחת חקירות של המשטרה בגין חשד לשחיתות,אתה פשוט לא מבין שהכל קשור אלה אותם אנשים שמקבלים החלטות על החינוך הבריאות וגם על חייך וחיי ילדיך אם יש לך,אם אתה מסוגל לכתוב בסגנון שאתה כותב אז אתה כנראה אדם ללא ערכים וכזה שלא מאמין ומבין במדינה דמוקרטית ומוסדותיה.הערכים והיושרה הם בסיס הקיום שלנו בג'ונגל של המזרח התיכון ,ולכן השופר התקשורתי צריך להיות אצלהם כי הם שלמו את המחיר הכבד ביותר ואם יש להם קצת כוח לתקן בשבילנו שיתקנו כי אותנו סופרים רק בבחירות פעם ב-4 שנים .חברים יקרים כאבכם כאבינו תהיו חזקים ותמשיכו בפעילותכם הנעלה וחאחראית קולכם הוא קולינו.

        הגב לתגובה זו

    • המשפחות משיגות מה שמגיע לכולנו

      ניקולאי, 11/05/07 18:33

      משפחות שכולות נאבקו שנים כדי להכריח את מערכת הבטחון לתחקר אירועים מבצעים וכשלונות.

      המשפחות השכולות נאבקו למען האינטרס הציבורי. לכן מגיע להן חיזוק גדול. כל הכבוד להן על שנאבקו למעננו.

      את בניהן זה לא ישיב. אולי זה יחסוך חיים ובריאות של בנים אחרים.

      הגב לתגובה זו

      • כל הכבוד להם עם שארית כוחותיהם הם מצילים את אלה שנשארו (ל''ת)

        ארץ, 11/05/07 19:28

        הגב לתגובה זו

    • ''חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו'' .

      שאול, 11/05/07 19:42

      ''חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו'' .

      שאול שילה, אבא של סגן אלעד שילה זכרונו לברכה, אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, שמרי שפרן זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה, נהרגו באסון צאלים השני.

      הגב לתגובה זו

  • 10.

    חיים צמח לא נראה לי יציב במיוחד. (ל''ת)

    אלי, 11/05/07 18:11

    הגב לתגובה זו

    • מְדִינָה מִקְרִית

      אלכס, 11/05/07 19:21

      מְדִינָה מִקְרִית
      שִקְרִית ... אַך עִבְרִית !
      אַקְרָאִית, עֲמָמִית, אֲרָעִית,
      מְדִינָה לְמַרְאִית.

      מְדִינָה עִיזִית,
      נִבְזִית, לוֹעֲזִית,
      אֲחוּזַת תְּזָזִית,
      יְלָדֶיה, אֲבָנֶיה, גָּזִית.

      עַם מְנוּוָן,
      מעֲרָכָיו מְרוּקָן
      אָדִיש, רָדוּם, שַאֲנָן,
      רְדוּף קוֹרְבָּן וחוּרְבָּן.

      חֶבְרָה אֲרוּרָה
      מְעוּרְעָרָה, רְעוּעָה,
      רָעָה וגְרוּעָה
      עֲמוֹרָה וגְמוּרָה.

      מְדִינָה הבְּנוּיָה על כַּרְעֵי תַּרְנְגוֹלֶת
      עַם השָרוּי (לנֶצַח?) בְּתוֹכְכֵי מְעַרְבּוֹלֶת -
      מֶמְשָלָה בְּלִי תּוֹרָה... בְּלִי קֶמָח... בְּלִי סוֹלֶת...
      סָפֵק, אִם לִבְסוֹף, תִּיוָותֵּר בְּקוֹשִי גוּלְגוֹלֶת.

      נ. ב.

      לא רק הממשלה הנוכחית. גם הממשלה הבאה.

      הגב לתגובה זו

    • נְזַמֵּר נָא אֶת שִיר אֱלִיפֶלֶט

      נתן ואלכסנדר, 11/05/07 19:48

      אֱלִיפֶלֶט

      נְזַמֵּר נָא אֶת שִיר אֱלִיפֶלֶט
      וְנַגִּידָה כּוּלָּנוּ בְּקוֹל:
      כַּאֲשֶר עוֹד הָיָה הוּא רַק יֶלֶד,
      כְּבָר הָיָה הוּא בִּיש-גַּדָּא גָדוֹל.
      בּוֹ שְכֵנִים וּשְכֵנוֹת דִּיבְּרוּ דוֹפִי
      וְאָמְרוּ: ''שוּם דָּבָר לא יוֹעִיל –
      אֱלִיפֶלֶט הוּא יֶלֶד בְּלִי אוֹפִי,
      אֵין לוֹ אוֹפִי אֲפִילוּ בְּמִיל....''

      אִם גּוֹזְלִים מִיָּדָיו צַעֲצוּעַ
      הוּא נִשְאָר מְבוּלְבָּל וּמְחַיֵּיך,
      מְחַיֵּיך בִּבְלִי דַּעַת מַדּוּעַ
      וְכֵיצַד, וּבְשֶל מַה זֶה, וְאֵיֵך.

      וְנִדְמֶה כִּי סְבִיבוֹ – זֶה מוּזָר,
      אָז דְּבַר-מָה הִתְרוֹנֵן כּה וָשָר.

      בְּלִי מַדוּעַ וּבְלִי כֵּיצַד
      בְּלִי הֵיכָן וּבְלִי אִיך וְלָמָה,
      בְּלִי לְאָן וּמֵאֵיזֶה צַד,
      בְּלִי מָתַי וּבְּלִי אָן וְכַמָּה.
      כִּי סָּבִיב כְּכִּינוֹר וְחָלִיל
      מַנְגִינָה מְאִירָה מְצַלְצֶלֶת,
      אִם נַסְבִּיר לְךָ – מַה זֶּה יוֹעִיל.
      אֵיזֶה יֶלֶד אַתָּה, אֱלִיפֶלֶט.

      בְּלֵיל קְרָב בִּרְעוֹם אֵש מְזַנֶּקֶת,
      בֵּין אַנְשֵי הַפְּלוּגָה קוֹל עָבַר ;
      הָעֶמְדָּה הַקִּידְמִית מְנוּתֶּקֶת,
      מְלַאי תַחְמוֹשֶת אָזַל בָּהּ מִכְּבָר !
      אָז הִרְגִּיש אֱלִיפֶלֶט, כְּאִילּוּ
      הוּא מוּכְרָח אֶת הַמְּלַאי לְחַדֵּש,
      וְכֵיוָון שֶאֵין אוֹפִי בְּמִיל לוֹ –
      הוּא זָחַל כָּך יָשָר מוּל הָאֵש.

      וּבְשוּבוֹ מְהוּמָם וּפָצוּעַ
      הִתְמוֹטֵט הוּא, כָּרַע וְחִיֵיך,
      הוּא חִיֵּיך בִּבְלִי דַעַת מַדּוּעַ
      וְכֵיצַד וּבְשֶל מָה זֶּה, וְאֵיךְ.
      וּבְלִיבּוֹת חֲבֵרָיו, זֶה מוּזָר,
      אָז דְּבַר-מָה הִתְרוֹנֵן כּה וָשָר.

      בְּלִי מַדוּעַ וּבְלִי כֵּיצַד
      בְּלִי הֵיכָן וּבְלִי אִיך וְלָמָה,
      בְּלִי לְאָן וּמֵאֵיזֶה צַד,
      בְּלִי מָתַי וּבְּלִי אָן וְכַמָּה.
      כִּי סָּבִיב כְּכִּינוֹר וְחָלִיל
      מַנְגִינָה מְאִירָה מְצַלְצֶלֶת,
      אִם נַסְבִּיר לְךָ – מַה זֶּה יוֹעִיל.
      אֵיזֶה יֶלֶד אַתָּה, אֱלִיפֶלֶט.

      וּבַלַּיְלָה חָבוּש קַסְדַּת פֶּלֶד,
      אַט יָרַד הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל
      וְנִיגַּש לִמְרַאֲשוֹת אֱלִיפֶלֶט,
      שֶשָכַב בַּמִּשְלָט עַל הַתֵּל.
      הוּא אָמַר: ''אֱלִיפֶלֶט, אַל פַּחַד,
      אֱלִיפֶלֶט אַל פַּחַד וָחִיל,
      בַּמָּרוֹם לָנוּ יֵש מִמְּךָ נַחַת –
      אַף שֶאֵין לְךָ אוֹפִי בְּמִיל...''.

      זֶהוּ זֶמֶר פָּשוּט גַּם תָּמוּהַּ
      אֵין רֵאשִית לוֹ וְסוֹף וְהֶמְשֵךְ,
      זִיּמַּרְנוּהוּ בְּלִי דַעַת מַדּוּעַ
      וְכֵיצַד וּבְשֶל מַה זֶּה, וְאֵיךְ.

      זִיּמַּרְנוּהוּ סְתָם כָּךְ, זֶה מוּזָר,
      כִּי דְבַר מָה הִתְרוֹנֵן כּה וָשָר.

      בְּלִי מַדוּעַ וּבְלִי כֵּיצַד
      בְּלִי הֵיכָן וּבְלִי אִיך וְלָמָה,
      בְּלִי לְאָן וּמֵאֵיזֶה צַד,
      בְּלִי מָתַי וּבְּלִי אָן וְכַמָּה.
      כִּי סָּבִיב כְּכִּינוֹר וְחָלִיל
      מַנְגִינָה מְאִירָה מְצַלְצֶלֶת,
      אִם נַסְבִּיר לְךָ – מַה זֶּה יוֹעִיל.
      אֵיזֶה יֶלֶד אַתָּה, אֱלִיפֶלֶט.

      מילים: נתן אלתרמן
      לחן: אלכסנדר ארגוב

      הגב לתגובה זו

    • חיים צמח

      דני, 11/05/07 23:00

      חיים צמח מאוד יציב ,הוא היה מפקד שלי.איש גדול

      הגב לתגובה זו

      • מכיר את חיים צמח אישית. הלוואי וממשלתנו הרופסת והבלתי-יציבה

        דורי, 12/05/07 01:04

        היתה לומדת ולוקחת ממנו שיעור בנושא יציבות.

        הגב לתגובה זו

    • וּבִשְאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז

      חיים, 12/05/07 12:03

      אָכֵן חָצִיר הָעָם

      ''כִּי רוּחַ ה' נָשְבָה בּו... אָכֵן חָצִיר הָעָם'' (ישעיה מ', ז')

      אָכֵן חָצִיר הָעָם, יָבֵש הָיָה כָּעֵץ,
      אָכֵן חָלָל הָעָם, חָלָל כָּבֵד אֵין קֵץ ;
      אֲשֶר יִרְעַם קוֹל אֵל גַּם-מִפה גַם-מִשָם -
      וְלא-נָע וְלא-זָע וֱלא-חָרַד הָעָם.
      וֱלא-קָם כָּאֲרִי וֱלא-נֵעוֹר כַּכְפִיר,
      וֱלא-חָרַד לַקּוֹל גַּם אִיש אֶחָד מֵעִיר.
      וְלא-רָעַד בַּגִיל יַחַד לֵב כָּל-הָעָם
      מִיָמִין וּמִשְמאל וּמִיָם וְעַד-יָם,
      בְּהִתְוַדַּע אֵלָיו בָּנָיו, זֶרַע אֵל חָי,
      אֲשֶר בָּאוּ מֵרָחוֹק אֶל-קוֹל אֲדוֹנָי.
      גַּם-לא פָשַט הַיָּד, גַּם לא שָאַל לִשְלוֹם
      כָּל-הַקּוֹרְאִים בִּשְמוֹ בָּאֱמוּנָה וּבְתוֹם.
      וּבִשְאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז
      נֶחְבָּא קוֹל אֱלוֹהִים, נִבְלַע רַעֲמוֹ הָעָז.
      וּבְלֵב נָבָל וָרַע, וּבִכְלִימּוֹת וָרוֹק
      יִבֶז דְּבַר אֲדוֹנָי, יִפְרָעֵהוּ לִצְחוֹק.

      אָכֵן נָבַל הָעָם, מָלֵא נִיקְלֶה וָרוֹש,
      כּוּלוֹ רָקָב וּמְסוֹס מִכַּף רֶגֶּל עַד-ראש !
      שֶלא הֵקִים מִקִּרְבּוֹ בְיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב
      רַב פְּעָלִים, אִיש חַי, אֲשֶר יִפְעַם בּוֹ לֵב,
      וּבַלֵב יִבְעַר זִיק, זִיק מַרְתִּיחַ הַדָּם,
      וּבָראש יִגַּה שְבִיב מֵאִיר דֶּרֶךְ הָעָם ;
      אֲשֶר יֵקַר לוֹ שֵם כָּל-הַגּוֹי וֵאלוֹהָיו
      גַם מֵהוֹן וּמִפָּז - מֵאֱלִילֵי הַשָוְא:
      אֲשֶר מְעַט מַשָא-לֵב, הַרְבֵּה אֱמֶת, עֱזוּז
      שִנְאָה עַזָּה לִמְנָת חַיֵי עַבְדוּת וָבוּז.
      חֶמְלָה גְדוֹלָה כַיָם, רַחֲמִים רַבִּים כִּגְדוֹל
      שֶבֶר עַמוֹ הָאוּמְלָל וּכְכוֹבֶד הָעוֹל -
      כָּל-זֶה יֶהֱמֶה בַלֵּב, יֶהֱמֶה יֶחְמַר כַּיָם
      כָּל-זֶה יִבְעַר כָּאֵש, יִבְעַר יַצִּית הַדָּם
      כָּל-זֶה יִרְעַם כַּהֵד תָּמִיד יוֹמָם וָלֵיל :
      ''קוּם-עֲבוֹד, קוּם-עֲשֵה, כִּי עִימָנוּ יַד-אֵל!''

      אֵָכֵן אוֹבֵד הָעָם, שוֹאֵף חֶרְפָּה וָרוֹק,
      אֵין לְמַעֲשָיו יְסוֹד וּלְפָעֳלוֹ אֵין חוֹק,
      אַלְפֵי שְנוֹת חַיֵי נְדוֹד, גָּלוּת גְדוֹלָה מִנְּשוֹא
      הִתְעוּ אָחוֹר הַלֵּב, אָבְדָה עֵצָה מִגוֹי.
      לִמוּד שֵבֶט וָשוֹט - הַאִם יָחוּש כְּאֵב
      חֶרְפַּת נֶפֶש בַּצָּר מִלְבַד מְדוּשַת הַגֵו !
      אוֹ אִם-יוּכַל דְאוֹג מִלְבַד דַּאֲגַת הַיּוֹם
      עַם מִתְגַלְגֵּל בְּגֵּיא גָלוּת חֲשְכָה כַתְּהוֹם
      לָשֵאת נַפְשוֹ לַיוֹם וּלְהִתְנַבּוֹת לְאוֹר,
      לִנְטוֹת קַוּוֹ לַקֵּץ, צַווֹת דָבָר לַדּוֹר !
      הוּא לא-יִיקַץ אִם-לא יְעִירֶנוּ הַשוֹט
      הוּא לא יָקוּם אִם-לא יְקִימֶנוּ הַשוֹד
      עָלֶה נוֹבֵל מֵעֵץ, אֵזוֹב עוֹלֶה בַּגָּל
      גֶפֶן בוֹקֵק, צִיץ מָק - הַיְחַיֶּנוּ הַטָּל ?
      גַּם-בִּתְקוֹעַ הַשוֹפָר וּבְהִינָשֵא הַנֵס -
      הַיִתְעוֹרֵר הַמֵּת ? הֲיִזְדַּעְזַע הַמֵּת ?

      חיים נחמן ביאליק תרנ''ז

      הגב לתגובה זו

  • 9.

    הגיע הזמן. עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא (ל''ת)

    ניר, 11/05/07 17:59

    הגב לתגובה זו

  • 8.

    ''הם לחמו בגבורה ונפלו על הגנת המולדת'' (ל''ת)

    אולמרט&פרץ, 11/05/07 17:41

    הגב לתגובה זו

    • הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים, אֲבָל לַקֶצֶּף אֵין זוֹכֵר

      נתן ונחצ'ה, 11/05/07 21:41

      הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים

      הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים, אֲבָל לַקֶצֶּף אֵין זוֹכֵר
      זוּלַת הַהֵם, אֲשֶר עָבְרוּ עִם רוּחַ לַיְלָה מְאַחֵר
      מזִיכְרוֹנָם הוֹא לְעוֹלָם לא יִימָחֶה,
      לא יִימָחֶה.

      הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
      נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
      הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

      כָּמוֹהוּ גַּם, עַל חוֹף לִבָּם, רַטָט אָז מַשֶהוּ חִיוֵּור,
      וְהֵם רָשְמוּ בְּתוֹך הַחוֹל, כְּשֶהַיָרֵחַ העוֹבֵר
      הֵאִיר פִתְאוֹם, פָּנִים זָרוֹת וּשְחוֹק רָפֶה.

      הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
      נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
      הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

      היו שָם קוֹנְכִיּוֹת רֵיקוֹת, שֶנַהֲמוּ קִינָה שֶל יָם,
      ובֵּית עָלְמִין עַל הַגְבָעוֹת
      וְשְנַיִים שֶחָלְפוּ דוּמָם
      בֵּין החָצָב וְהַקְבָרִים וְהַשִקְמָה.

      הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
      נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
      הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

      מילים: נתן יונתן
      לחן: נחום היימן

      הגב לתגובה זו

  • 7.

    חיים צמח הוא חלק מעסקני השכול. לכל תעלול יש גבול !!!!! (ל''ת)

    רמי, 11/05/07 17:29

    הגב לתגובה זו

    • תתבייש. חוצפן (ל''ת)

      אלי, 11/05/07 17:55

      הגב לתגובה זו

      • שרתתי עם צמח. אנשים כמוך לא מגיעים לקרסוליו (ל''ת)

        שמואל, 11/05/07 22:30

        הגב לתגובה זו

      • אני מתביישת שיש אנשים שמעזים להגיב כך נגד אב שכול. בושה (ל''ת)

        חדווה, 11/05/07 22:30

        הגב לתגובה זו

    • מי אתה בכלל? חוצפן (ל''ת)

      אבינר, 11/05/07 17:57

      הגב לתגובה זו

      • אתה חוצפן, 7 צודק (ל''ת)

        רינת, 11/05/07 18:57

        הגב לתגובה זו

    • הוא צודק. צמח עושה ביזנס מהשכול שלו. צריך לומר את האמת. (ל''ת)

      רמי, 11/05/07 18:10

      הגב לתגובה זו

    • ילד. האיש איבד את הכי יקר לו. מי אתה שתקרא לו כך? (ל''ת)

      אבא, 11/05/07 18:11

      הגב לתגובה זו

    • אכן עסקן, ולא יותר. (ל''ת)

      משה, 11/05/07 18:18

      הגב לתגובה זו

    • מגעיל שכמוך ניראה אותך מאבד את היקר לך מכל !! גועל נפש אנשים פה

      ניצן, 11/05/07 18:19

      רמהה שפלהה

      הגב לתגובה זו

    • האמת שצמח מתראיין תחת כל מקרופון רענן. קצת מוגזם, לא ?? (ל''ת)

      יואב, 11/05/07 18:24

      הגב לתגובה זו

      • הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

        לאה, 11/05/07 19:20

        הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

        לֵאָה אוֹמֶרֶת,
        שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
        כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
        אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
        יוֹדְעִים,
        כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
        במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
        בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
        מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
        פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
        הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.

        כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
        והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
        חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
        אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
        מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
        הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.

        שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
        גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
        כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
        שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.

        יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
        קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
        לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
        בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
        נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
        מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
        תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
        וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
        לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.

        אַך מָה שֶלֵאָה לא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זאת יוֹדַעַת...
        הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
        הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
        בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
        אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
        תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.

        לאה צוריאנו, אמו של גיל צוריאנו זכרונו לברכה, חייל יחידת החילוץ 669 אשר נהרג יחד עם חברו אסף רוזנברג זכרונו לברכה עת כבל החילוץ הפגוּם אשר נשא אותם מתחת למסוק נקרע.

        הגב לתגובה זו

    • צודק לגבי צמח ! רבים כבר אומרים את זה גם רזי ברקאי !!!!!!!! (ל''ת)

      מוטי, 11/05/07 18:30

      הגב לתגובה זו

      • מגעילים, הוא איבד בן יקר! תתביישו! (ל''ת)

        rubh, 11/05/07 18:39

        הגב לתגובה זו

    • מִסְפֵּד

      משה, 11/05/07 19:05

      מִסְפֵּד

      הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
      פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
      עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
      בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
      הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
      הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

      נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
      רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
      נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
      אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
      הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
      הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
      הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

      נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
      נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
      נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
      אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
      הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
      הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
      טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
      לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
      יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
      הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
      אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
      עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

      הַשְכוֹל מִסְתוֹפֵף בְּעִמְקֵי אָהֳלֵינוּ.
      הָיָה בִּנְתִיבֵנוּ הַשְכוֹל כְּעָמִית –
      נוֹשֵא בְּכַּפָּיו אֶל חֶשְכַת אֲבֵלֵינוּ
      נֵר יָגוֹן, נֵר גָּאוֹן – אֵש-תָּמִיד.

      משה טבנקין.

      הגב לתגובה זו

    • כמה כסף מקבלים מאולמרד כדי לכתוב טוקבק גם אני רוצה

      שולמן, 11/05/07 19:15

      תתבישו לכם בשביל כסף קטן אתם מוכנים לטקבק בשביל המושחת הראשי שמשלם לכם מקופת המדינה על ידי תקציב שהועבר ע''י חברו הגנב הירשנזון וכל זאת בשביל להנציח את השחיתות ולהעצים את העומדים בראשם.הלוואי ותחוו חווייה של אובדן קרוב מסיבה שקשורה במנגנון לאומי אז אולי תבינו מה זה.מחר אתם הבאים בתור והכסף שאתם מקבלים מהטוקבקים כדאי שתחסכו לפרחים ומצבה עבור יקירכם ז''ל.תתבישו לכם .

      הגב לתגובה זו

    • ראש המכשלה פוחד מאנשים כמוהו הרי הוא רצח להם את הילד (ל''ת)

      ציוני, 11/05/07 19:23

      הגב לתגובה זו

      • רצח ??? תשמור על לשונך ידידי... (ל''ת)

        אליהו, 11/05/07 19:37

        הגב לתגובה זו

        • my commander

          soldier, 11/05/07 22:45

          oz tzemach was my commander. He was a very special person, he was killed on the 12th of august, saving my friends, which cost him his own life.I was there too, we were send by tank in day time with no help from anybody ,. On the 12th the situation was very clear , still we were send to go on fighting, with no purpose, if that is not murder what is????

          הגב לתגובה זו

          • לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם - שיר בְּרוּחוֹ שֶל עוֹז צמח זכרונו לברכה

            ח. נ. ביאליק, 12/05/07 10:24

            לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם

            לִיבְשוּ-נָא עוֹז דִּרְכוּ נָא עוֹז
            לְעֶזְרַת הָעָם ! לְעֶזְרַת הָעָם !
            בַּמֶה ? אַל תִּישְאָלוּ – בַּאֲשֶר נִמְצָאָה !
            בְּמִי ? אַל תִּבְדּוֹקוּ – כָּל לִבּוֹ יִדְּבֶנוּ !
            מִי צָרַת הַאוּמָה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –
            הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ !

            הגב לתגובה זו

    • שְשוֹנִי הזָעִיר... הַפֶּרַח שֶטִיפַּחְתִי בְּיַד חֲרֵדָה

      רחל, 12/05/07 00:07

      שְשוֹנִי הזָעִיר... הַפֶּרַח
      שֶטִיפַּחְתִי בְּיַד חֲרֵדָה
      בְּגִינַת חַיי הַשוֹמֶמֶת,
      בְּאַדְמַת חַיי הַכְּבֵדָה.

      שְשוֹנִי הזָעִיר ! יָדַעְתִּי,
      לא יִמוֹט החוֹק האַכְזָר;
      כּל טִיפָּה שֶל טַל לְהַדִיחַ
      בְּנִיטְפֵי דְמָעוֹת אֵין מִסְפָּר.

      זוֹ הַדֶרֶך - אֲחֶרֶת אֵינֶנָה,
      בָּה לַלֶכֶת, לַלֶכֶת עַד תּוֹם;
      וְלִזְכּוֹר, וְלָשִיר, וְלִכְּמוֹהַ
      וְלִזְכּוֹר עוֹז, וְלִידוֹם... וְלִידוֹם...

      רחל
      סוף קיץ, תר''ץ

      הגב לתגובה זו

  • 6.

    די לכו הביתה .לכו לעשות חשבון

    אולמרט פרץ לבני, 11/05/07 17:16

    נפש ובקשו סליחה ומחילה מכל 159 הפרחים שבגללכם נפלו
    איך אתם ישנים בלילה? אפסים?

    הגב לתגובה זו

    • הם לא ישנים בלילה תסכלו נרדמים באמצע ראיון (ל''ת)

      המגיב, 11/05/07 17:22

      הגב לתגובה זו

    • ערב רב של כלומניקים

      דורון, 11/05/07 22:36

      ערב רב של כלומניקים
      אשר מנהלים מדינתנו בצורה הרת-אסון, יומרנית-חובבנית-שלומיאלית-ילדותית-רשלנית
      ערב-רב של הולכי-בטל, מלחכי-פינכא, ג'ובניקים
      החושפים פרצוף אמיתי של ממשלה מבוזה-מקוממת-כושלת-מרושלת-נכשלת,
      ממשלה רהבתנית-גאוותנית-ראוותנית, בלתי-ראוייה, לא-מציאותית.

      ערב רב של מאומניקים
      אשר דאגתם הבודדה-היחידה היתה, נותרה והנה
      לתועלתם, להישרדותם האישית, למצבם הכלכלי, לכיסאם
      ערב-רב של שומניקים
      המוליכים שולל ומשטים, איש-איש בדרכו, כהרגלו, בשיטתו,
      כל יום מחדש, בלי-טיפת-בושה וכלימה, בנו-בכולנו, באזרחיה, בעם.

      ערב רב של חלתורניקים-טימטומניקים
      הניזונים מריק, מאוויר, משום-כלום, ממאום, מהבל-פה, מלל, אבל וסבל.
      ערב-רב של פיות-מפיקי-מרגליות, אנשי-מתק-שפתיים, פיטפוטניקים
      אשר שעון החול שלהם, זה מזמן כבר, אזול-גם-אזל.
      פוליטיקאים נכלוליים המשליכים יהבם, סומכים על זכרון קצר, תועלתני, נהנתני, דל
      זיכרון עמום, עמוס, עלוב, חלול, נבוב, רקוב, מנומנם, משועמם, מעורפל,
      של עם אשר לבירא עמיקתא, למרבה פליאתו-תמיהתו הרבה, צנח-חופשית, נפול-נפל.
      אך רצון כן לשינוי חיוני-חיובי-אמיתי-מהותי-הכרחי כליל נעדר עם, משולל.
      עם אשר במחדלי-פישולי-כשלונות ''מנהיגיו'' קורס-נמס-מתמוסס-גוסס-מתבוסס.
      מוצא עצמו לפתע ''פתאום'' שבוי, לכוד, עקוד, נקטל, מחוסל.
      עם אדיש. מביש. מתיש. רדום. שאנן. נקלה. מתבזה. מקומם. מנוטרל.
      עם חדל-אישים. חסר-חוליות. כושל. נכשל. מרושל.
      עם חבול. חבוט. מרוט. מרוד. כואב. דואב. מכה על חטא. מנוון. מנוול.
      הולך מדחי אל דחי. מבכי אל בכי. סובל. מתאבל. מתייסר. מתפורר. אומלל.
      מתקוותיו-כיסופיו-כמיהותיו-ערגותיו על-ידי ''מנהיגיו'' מנושל.
      עם שרוי בסכנת-חיים מתמדת. מה עוד רוצה ותובעת ממנו מולדת ?
      (הן רק לאחרונה חגגנו לך עם קוקה-קולה, מנגל ופיצה, את יום ההולדת ?!)
      עם החי בתקופה זו על זמן שאול. זמן אבוד. זמן מושאל.

      הגב לתגובה זו

  • 5.

    מה עם התחקיר על החלק שלך במלחמה אמיר בוחבוט (ל''ת)

    אזרח שאכפת לו, 11/05/07 17:04

    הגב לתגובה זו

    • איפה מרוקאי כבר יכול לשרת?

      דרור, 11/05/07 17:18

      טייס או צנחן? ברור שלא!

      הגב לתגובה זו

      • דרור אתה עלוב נפש (ל''ת)

        סטלן, 11/05/07 18:13

        הגב לתגובה זו

      • מנוול תחזור לשבלול, אין כמו אמיר

        צנחן, 11/05/07 19:21

        שחצן שכמוך הלואי וכל הכתבים הצבאיים היו כמוהו

        הגב לתגובה זו

    • הלוואי וכל הכתבים הצבאיים יהיו כמו בוחבוט

      אזרח שיודע, 11/05/07 18:42

      יסודי, אחראי, נבון עם EQ מאד מפותח וחוכמת חיים מרשימה. כל זאת למרות גילו הצעיר .
      ואני לא טוקבקיסט שלו... פשוט יודע

      הגב לתגובה זו

      • יישר כוחך אמיר ! בכתיבתך יש ביטוי לתקווה לראות את האור בקצה המנהרה

        תמרה, 11/05/07 21:01

        החשוכה בה המדינה, הצבא ואנו האזרחים מהלכים כסומים בארובה.

        הגב לתגובה זו

        • יישר כוח, אמיר ! אנא המשך בדרכך, בכתיבתך המתבוננת והאיכותית. (ל''ת)

          אלכס, 11/05/07 22:40

          הגב לתגובה זו

          • אני שמח לראות שבני משפחה תומכים באמיר (ל''ת)

            המשפחה האוהבת, 12/05/07 13:26

            הגב לתגובה זו

  • 4.

    נו - ומה הם יעשו עם התחקיר ינגבו את הדמעות (ל''ת)

    מי יחזיר את, 11/05/07 16:59

    הגב לתגובה זו

    • יגלו את האמת על מות הבנים. יגלו את האמת אותה צה''ל ניסה להסתיר

      אח שכול, 11/05/07 17:16

      האמת תצא לאור אין יותר חשוב מזה. למי שלא איבד את החצי השני של הלב לא יבין לעולם כמה זה חשוב להורים

      הגב לתגובה זו

    • כנסו לקרוא

      אח שכול, 11/05/07 17:17

      האמת תצא לאור אין יותר חשוב מזה. למי שלא איבד את החצי השני של הלב לא יבין לעולם כמה זה חשוב להורים

      הגב לתגובה זו

    • הוּא פָּשוּט הַסְסוֹנֵר-אָסוֹנֵר-מוּקְיוֹנֵר-קִיקְיוֹנֵר-זִיגְזוֹנֵ

      אלכס, 11/05/07 20:23

      הוּא פָּשוּט הַסְסוֹנֵר-אָסוֹנֵר-אָפְסוֹנֵר-מוּקְיוֹנֵר-קִיקְיוֹנֵר-רִיפְיוֹנֵר-רוֹפֶסְיוֹנֵר-כִּישְלוֹנֵר-פַשְלוֹנֵר-זִיגְזוֹנֵר
      לא פָּחוֹת אַף לא יוֹתֵר....
      כְּלוּם יִיתָּכֵן כִּי בְּלַהֲטוּטָיו הַפּוֹלִיטִיים,
      יַֹעֲלֶה בְּיָדָיו מְחָדָש אֶת חַיֵי בָּנֵינוּ לְהַחֲזִיר ? לְשַחֲזֵר ? לְמַחֲזֵר ?
      אוֹ שֶמָא אֶת רֶצֶף-זִיגְזוּגָיו-פִישוּלָיו-כִּשְלוֹנוֹתָיו בִּלְבָנוֹן
      יְנַסֶה-יִשְתַּדֵל בְּכָּל מְאוֹדוֹ לְמַזְעֵר ?
      עַד מָתַי, בְּאֲחִיזָתוֹ בְּקַרְנוֹת הַמִזְבֵּחַ, בְּהִיצָמְדוּתוֹ לְכִּסֵא הַשִלְטוֹן-הַהוֹן-הַשְרָרָה,
      בָּנוּ יִתְעַמֵר ? אֵלינוּ כֹּה-יִתְאכְזֵר ?
      עַד מָתַי אֶת דַּמֵנוּ יַּקְפִּיא ? אֶת לִיבֵּנוֹ יְצָמְרֵר ? אֵלינוּ יִתְנַכֵּר ?
      עַד מָתַי בְּעֶמְדוֹתָיו יִתְחַפֵּר ? יִתְבַּצֵר ? יִתְמַסְמֵר ?
      הַאִם חַיֵינוּ, בְּאַרְצֵנוּ שֶלָנוּ, הָפְכוּ אָכֵן לִהְיוֹת לְגַמְרֵי הֶפְקֵר ?
      עַד מָתַי הַצְהָרוֹת-סְרָק יַפְרִיחַ ? הַבְטָחוֹת-שָוְוא יַשְמִיעַ ?
      לאֲוִיר הַעוֹלָם כָּך יַמְשִיך אוֹתָן לְפַזֵר ?
      עַד מָתַי יַמְשִיך לַעֲסוֹק רַק בְּעַצְמוֹ ?
      עַד מָתַי יִפְצַח בְּהִמְנוֹן לְאִישִיוּתוֹ ? שִירַת-רִינַת-הִילַת נִיצָחוֹן וּפְּאֵר ?
      עַד מָתַי אֶת שְמוֹ בַּחוּצוֹת יְקַלֵס ? יְפַאֵר ? יְהַדֵר ?
      עַד מָתַי שִירֵי הַלֵל וְהֵידָד עַל עַצְמוֹ בִּלְבַד יְשוֹרֵר-יְזַמֵּר ?
      עַד מָתַי בְּרַחֲבֵי תֵּבֵל יַרְעִיף חִיוּכִים ? אַחֲרֵי מַנְהִיגֵי-מְדִינוֹת בִּשְקִיקָה יְחַזֵר ?
      מַדּוּעַ כְּמוֹתֵנוֹ, מִתַּעֲנוּגוֹת הַחַיִּים, הוּא אֵינֶנוּ, וְלוּ מְעַט, מִתְנַזֵּר ?
      הַאִם לֹא יִשְכַּח עִם שוּבוּ, עַל קִבְרָם שֶל בָּנֵינוּ, לְהַנִיחַ אַף זֵר ?
      כְּלוּם אֵינֶנוּ חוֹשֵב, כִּי אָכֵן הגִיעָה אַף עֵת, בָּה אֲנַחְנוּ,
      לְצַד דְיוּקָן בְּנֵנוּ-בִּתֵנוּ, בְּמִסְגֶרֶת שְחוֹרָה אוֹתוֹ כְּרֹאש מֶמְשָלָה, נְמַסְגֵר ?
      אוֹ שֶמָא מַמְתִּין-מְחַכֶּה הוּא לִרְאוֹת עַד כִּי הַמְדִינָה וְהַמֶמְשָלָה בְּרָאשוּתוֹ
      תִּתְפּוֹגֵג ? תִּתְפּוֹרֵר ? תִּתְפַּזֵר ?
      ''מָה נָאוּו עַל הֶהָרִים רַגְלֵי הַמְבַשֵר?''
      מִי הָיָה מַאֲמִין.... ? מִי פִּלֵל.... ? מִי מִלֵל.... ?
      מִי יָכוֹל הָיָה לְשַעֵר.... ?
      ...אֵיזֶה פּוֹלִיטִיקָאִי מַמְזֵר.

      הגב לתגובה זו

  • 3.

    עול-מארט ופרץ סיימו את תפקידם ההיסטורי

    אשר, 11/05/07 16:51

    יללה סעו לשלום הרגתם לנו את הצבא על כלום. אפילו החטופים לא בבית עדיין מה זה,זה ..

    הגב לתגובה זו

    • הוא פשוט כלומיאל.... שלומיאל.... מאומיאל....

      אלכס, 11/05/07 20:24

      הוא פשוט כלומיאל.... שלומיאל.... מאומיאל....
      מפגיעתו הקשה-אנושה ישמרנו האל.
      שורו.... הביטו וראו-נא מה בארצנו שלנו, לנגד עינינו, עתה מתחולל –
      כשצל דמותו אך מופיעה בקצה-קצות האופק, התן מתחיל ליילל.
      מה, איך וכיצד מצליח איש אחד, בלהטוטיו-מחדליו-כשלונותיו, לבדו, בעצמו, לחולל ?
      איך באמון העם, באמון הצי-בור, כך, בעזות, בחוצפה, במצח נחושה, בלי להניד עפעף,
      בנו-בכולנו ראש-מכשלתנו, אולמרט, מועל ?
      כלום ייתכן כי מורשתו-מוסרו-תרבותו-התנהלותו-התנהגותו בחברה, במדינה ובעם תאומץ ?
      תמצא לה תומכים נאמנים ? בקרבנו תחלחל ?
      מה צופן המחר בחובו ?
      מה עוד מסוגלים חברי ממשלה-מכשלה זו, יחדיו עמו, עדיין לעולל ?
      הבור נכרה כבר לפני מספר חודשים, עתה נותר רק לסתום בעפר עליו או עלינו את הגולל.
      לדאבוננו, לא נשאר בעם אפילו תם, נבון, צדיק אחד, אמיץ או חכם אשר שואל :
      מתי, אם בכלל, יבוא לציון גואל ?

      הגב לתגובה זו

  • 2.

    מימשלה

    ס, 11/05/07 16:50

    המישפחות השכולות לא רוצות את מימשלת קדימה מי לא מבין את זה רק מימשלת אולמרט לכו הבייתה מה לא מובן רוב הציבור לא רוצה אותכם (מימשלת אולמרט)

    הגב לתגובה זו

    • אוֹלְמֶרְט, צֵל עֲנָק צֵל חֲמַקְמַק-חֲלַקְלַק צֵל מְהַתֵּל סִיוּט

      אלישבע, 11/05/07 21:08

      אוֹלְמֶרְט, צֵל עֲנָק, צֵל חֲמַקְמַק-חֲלַקְלַק, צֵל מְהַתֵּל, צֵל פְּתַלְתַּל-מִתְפַּתֵּל,
      צֵל מְהֲלֵך (אֵין כָּל סִיבָּה לְחַייך, גַם לא סִיבָּה לגַחֵך, מוּטָב אַל תִשְאַל לָמָה, מַדּוּעַ וְאֵיך....)
      צֵל מְהֲלֵך עֲלֵינוּ אֵימִים, וְהוּא עֲבוּרֵנוּ בְּגֶדֶר סֵבֶל, אֵבֶל, עִינוּי וְסִיוּט !
      אוֹלְמֶרְט, לא לָקַח, לא נָשַא, לא נָטַל עַל עַצְמוֹ עַד עַתָּה
      יוֹתֵר משְמוֹנָה חוֹדָשִים לְאַחַר מִלְחֶמֶת לְבָנוֹן הַשְנִיָה
      וְלוּ מְאוּם, כְּלוּם, שוּם טִיפַּת אַחֲרָיוּת !
      כְּשֶאוֹלְמֶרְט מוֹפִיעַ בְּיָמֵינוּ-בְּלֵילוֹתֵינוּ מְהַוֶוה הוּא לָנוּ חֲלוֹם-רָע-וְנוֹרָא. בִּיעוּת.
      מִי הָיָה מַאֲמִין כִּי בְּאַרְצֵנוּ שֶלָנוּ, יִתְגַלְגלוּ כָּך פְּנֵי הַדְבָרִים ? ייהפְכוּ לִמְצִיאוּת.
      אֵינֶנִי יוֹדַעַת, אַך אֲנִי כּוּלִי מְקוָוה, כִּי אוֹלְמרְט בַּעָם מְהוֶוה רַק מִיעוּט.

      נ. ב.

      כל מה שקשור ונוגע באולמרט מנוגד ומסוכן לבריאות.


      הגב לתגובה זו

      • ממשלה רופסת, מדינה מפרכסת, כנסת גוססת

        דורון, 12/05/07 12:30

        ממשלה מובסת. ממשלה בלתי-מאופסת. כנסת רופסת. מדינה מפרכסת.
        מאי-נטילת, אי-לקיחת, אי-נשיאה באחריות אישית-פוליטית, ניזונה-ממשלה, מתפרנסת.
        ממשלה בזה, מבוזה, מתבזה, מאוסה, מקוממת, מואסת, מבואסת.
        אתה מרגיש את נשימותיה הקצובות, האחרונות,
        של ממשלה יהירה, יומרנית, הרסנית, רשלנית, חובבנית, שלומיאלית, דורסת.
        חש ורואה כיצד ואיך, לנגד עיניך, ממשלה-מכשלה זו אט-אט גוססת.
        במי-מדמנת מחדליה יישותה שוקעת, נמסה-מתמוססת-מתבוססת-קורסת.
        כל העם, לא רק אתה, עדים למתרחש, צופים במתחולל,
        מתבוננים בתהליך - לא מתוך תחושה של חן, רחמים וחסד.
        חרף רצונם נוכחים בכך אפילו ''נציגינו'', ''נבחרינו'' בכנסת.
        ביהירותה-רהבתנותה-גאוותנותה-ראוותנותה ממשלתנו אינה מתרפסת.
        אך יודעת-מודעת ממשלה כי חלף זמנה. תם קורבנה. ממשלה את ציפורניה כוססת.
        מי יתאר עתה את רוח התקופה ?
        מי יכתוב את תולדות הכשלון ? החידלון ? האבדון ?
        האסון ? היגון ? גודל השבר ? מי יתעד את דברי הימים ?
        אף אם יש מלאי למכביר של דיו בקסת ?

        הגב לתגובה זו

  • 1.

    התחקיר העקר והמעוקר ימסר כולל (האחראים לא בחיים),,, (ל''ת)

    הרצברג, 11/05/07 16:46

    הגב לתגובה זו