אני חייל בדחיית שרות, עדיין לא שירתתי בצה''ל כי למדתי תואר ורק עכשיו אני מתחיל את השירות המלא. בזמן הקצר שהייתי בטירונות ובטיפול עם גורמים שקשורים לקליטה שלי במערכת התרחשו תקלות רבות יחסית קטנות אבל מציקות, הן מתריעות אותי על המציאות הקשה שקיימת בצבה , מציאות שהצלחתי גם לקלוט דרך הסיפורים הנוראים של חיילים שכבר השתחררו. לא אכפת לי את הבעיות הקטנות, אני עדיין בעל מוטיבציה גבוה לשרת כמה שיותר טוב את המדינה, רק אכפת לי שהשם טוב של צה''ל נהרס מדי יום על חשבון תקלות קטנות וגדולות שמתרחשות מדי יום ואין ניסיון אמיתי לטפל בבעיה.
אני עצוב לקרוא היום בעיתון שחייל בשם און שממה מת מדלקת קרום המוח, אחרי שבצבה לא קיבל טיפול ראוי, בוזבז זמן יקר והתייחסו לחייל כמעט כמשטמת בגלל סירובו לשרת עם כאבים.
המבנה הפיקודי של הצבה מתבסס על כך שהכללים ופקודות מטכ''ל מכסות את כל המקרים האפשריים הקשורות לבעיות פרט, זאת אומרת כשאמא מוסרת את ילדו לצבה היא מהמרת שבמקרה של בעיית פרט, ילדו יהיה לו מזל ויהיה כבר כתוב חוק שמגן על החייל בבעיה שחלה עליו. לפעמים אין חוק כזה. אם הבעיה לא דחופה אז המקרה רק יגרום לירידה במורל בקרב חיילי צה''ל, ירידה באהבה לצה''ל ועלייה בהשתמטות, משהו שכבר התרגלו עליו. אבל אם הבעיה היא דחופה אז החייל עלול למצוא את עצמו ללא שום אפשרות לצאת ממבוך מסוכן. מוקף בפקודות כלליות ש לא מתחשבות במקרה ייחודי. כמו און שממה שהיה צריך לסבול שיסמנו אותו כמתחמק מחובתו וישחררו אותו מהצבה כמו משתמט.
הצבה קודם מחפש את התקלה בחייל, אחרי זה נותן למחדל לקרות ואחרי זה תקים וועדת חקירה. לא תמיד וועדה חקירה תוכל למצוא אשמים כי הבעיה נמצאת במערכת כולו והצורה שנעשים הדברים שם. שהרי, לכולנו ידוע שחיילים מרגישים כמו אסירים שרק סופרים את הימים עד שחרורם.
הגב לתגובה זו