אני מבינה אותך טוב מאוד.
המשפחה שלי מטפלת ומצילה חתולי רחוב כבר 8 שנים (לא בירושלים).
זה היה תהליך קשה מאוד. הרבה מאוד היצלנו, טיפלנו למשך זמן ארוך, עיקרנו וסירסנו.
היו הרבה הצלחות, שושלות של חתולים שחיים עדיין (כל השושלת) או לפחות חלקה הגדול, אבל היו גם כישלונות ומיתות רבות, לעיתים למרות מאמצי הצלה רבים.
זה קשה מאוד לחוות את כל הכשלונות האלה, זה דרש מאיתנו כוחות נפש רבים מאוד. במיוחד כאשר ככול שמכירים חתולים, מגלים שלכולם (גם הגדולים) יש אופי טוב הדומה לשל תינוקות או ילדים אנושיים, במידה זו או אחרת.
קשה מאוד לקבור חתול, שהוא נשמה טובה.
כמובן שלמרות כל הקשיים, לא הפסקנו להציל אותם. אין אפשרות לעמוד מנגד למראה סבלם הקשה.
מה שכן, הבנו במרוצת השנים, לאחר מאבקים אין ספור, שיש גבול ליכולתנו לשמור, להגן ולטפל בבעלי החיים שסביבנו. מסתבר שלמרות מאמצים רבים, יש חתולים שלא שורדים.. אנחנו לא אלוהים. הדבר היחידי שחשוב לעשות (וזאת את עושה בהצלחה מרובה) הוא לעורר עוד ועוד אנשים ''לראות'' את בעלי החיים שסביבם. לא להתייחס אליהם כאוויר. לפי דעתי, ככל שירבו האנשים שיעשו כן, ככל שתרבה המודעות, אז נטל הדאגה יקטן על המטפלים, וגם כל מיני דברים שקשים היום (כמו ריכוז כל הטיפול בחיות רחוב בצורה מסודרת, או חוקים למען בעלי חיים) יהיו יותר קלים.
ישר כוחך חביבתי!
הגב לתגובה זו