הוּא פָּשוּט הַסְסוֹנֵר-אָסוֹנֵר-אָפְסוֹנֵר-מוּקְיוֹנֵר-קִיקְיוֹנֵר-רִיפְיוֹנֵר-בִּיזְיוֹנֵר-זִיגְזוֹנֵר
לא פָּחוֹת אַף לא יוֹתֵר....
כְּלוּם יִיתָּכֵן כִּי בְּלַהֲטוּטָיו הַפּוֹלִיטִיים,
יַֹעֲלֶה בְּיָדָיו מְחָדָש אֶת חַיֵי בָּנֵינוּ לְהַחֲזִיר ? לְשַחֲזֵר ? לְמַחֲזֵר ?
אוֹ שֶמָא אֶת רֶצֶף-זִיגְזוּגָיו-פִישוּלָיו-כִּשְלוֹנוֹתָיו בִּלְבָנוֹן
יְנַסֶה-יִשְתַּדֵל בְּכָּל מְאוֹדוֹ לְמַזְעֵר ?
עַד מָתַי, בְּאֲחִיזָתוֹ בְּקַרְנוֹת הַמִזְבֵּחַ, בְּהִיצָמְדוּתוֹ לְכִּסֵא הַשִלְטוֹן-הַהוֹן-הַשְרָרָה,
בָּנוּ יִתְעַמֵר ? אֵלינוּ כֹּה-יִתְאכְזֵר ?
עַד מָתַי אֶת דַּמֵנוּ יַּקְפִּיא ? אֶת לִיבֵּנוֹ יְצָמְרֵר ? אֵלינוּ יִתְנַכֵּר ?
עַד מָתַי בְּעֶמְדוֹתָיו יִתְחַפֵּר ? יִתְבַּצֵר ? יִתְמַסְמֵר ?
הַאִם חַיֵינוּ, בְּאַרְצֵנוּ שֶלָנוּ, הָפְכוּ אָכֵן לִהְיוֹת לְגַמְרֵי הֶפְקֵר ?
עַד מָתַי הַצְהָרוֹת-סְרָק יַפְרִיחַ ? הַבְטָחוֹת-שָוְוא יַשְמִיעַ ?
לאֲוִיר הַעוֹלָם כָּך יַמְשִיך אוֹתָן לְפַזֵר ?
עַד מָתַי יַמְשִיך לַעֲסוֹק רַק בְּעַצְמוֹ ?
עַד מָתַי יִפְצַח בְּהִמְנוֹן לְאִישִיוּתוֹ ? שִירַת-רִינַת-הִילַת נִיצָחוֹן וּפְּאֵר ?
עַד מָתַי אֶת שְמוֹ בַּחוּצוֹת יְקַלֵס ? יְפַאֵר ? יְהַדֵר ?
עַד מָתַי שִירֵי הַלֵל וְהֵידָד עַל עַצְמוֹ בִּלְבַד יְשוֹרֵר-יְזַמֵּר ?
עַד מָתַי בְּרַחֲבֵי תֵּבֵל יַרְעִיף חִיוּכִים ? אַחֲרֵי מַנְהִיגֵי-מְדִינוֹת בִּשְקִיקָה יְחַזֵר ?
מַדּוּעַ כְּמוֹתֵנוֹ, מִתַּעֲנוּגוֹת הַחַיִּים, הוּא אֵינֶנוּ, וְלוּ מְעַט, מִתְנַזֵּר ?
הַאִם לֹא יִשְכַּח עִם שוּבוּ, עַל קִבְרָם שֶל בָּנֵינוּ, לְהַנִיחַ אַף זֵר ?
כְּלוּם אֵינֶנוּ חוֹשֵב, כִּי אָכֵן הגִיעָה אַף עֵת, בָּה אֲנַחְנוּ,
לְצַד דְיוּקָן בְּנֵנוּ-בִּתֵנוּ, בְּמִסְגֶרֶת שְחוֹרָה אוֹתוֹ כְּרֹאש מֶמְשָלָה, נְמַסְגֵר ?
אוֹ שֶמָא מַמְתִּין-מְחַכֶּה הוּא לִרְאוֹת עַד כִּי הַמְדִינָה וְהַמֶמְשָלָה בְּרָאשוּתוֹ
תִּתְפּוֹגֵג ? תִּתְפּוֹרֵר ? תִּתְפַּזֵר ?
''מָה נָאוּו עַל הֶהָרִים רַגְלֵי הַמְבַשֵר?''
מִי הָיָה מַאֲמִין.... ? מִי פִּלֵל.... ? מִי מִלֵל.... ?
מִי יָכוֹל הָיָה לְשַעֵר.... ?
...אֵיזֶה פּוֹלִיטִיקָאִי מַמְזֵר.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

מִסְפֵּד

הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

משה טבנקין.

הגב לתגובה זו

כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''

''בעצב תלדי בנים'' (בראשית, ג', ט''ז)

כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר...''
אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם - רב וגדול הוא הפַּעַר
הן כְּסִיל לא יבין זאת... לא אֱווִיל... לא שוֹטֶה... וודאי לא אִיש בַּעַר
סָגוּר הלב ונָעוּל... מוּגָף לוֹ השַעַר.

כי כשהם אומרים לכם: ''אנחנו כל-כך משתתפים בצַעַר...''
אתם מרגישים עד כמה כבד היגון, עמוקה התהום, רחב הוא הפַּעַר
אמת כּוֹאֶבֶת. נוֹקֶבֶת. חוֹצֶבֶת. צוֹרֶבֶת. דוֹאֶבֶת. שוֹאֶבֶת. חוֹתֶכֶת כתַּעַר.
כְּלוּם אָכֵן, בְּאֱמֶת וּבְּתָמִים, זֶהוּ מַגָּש הכֶּסֶף, שאליו נתכוונו הנַעֲרָה והנַעַר ?

לֵילוֹת קְרִירִים... לֵילוֹת קָרִים... לֵילוֹת יְקָרִים...
לֵילוֹת קְפוּאִים... לֵילוֹת צוֹנְנִים... לֵילוֹת מַקְפִּיאִים...
לֵילוֹת סוּמִים... לֵילוֹת חֲמוּסִים... לֵילוֹת כְּמוּסִים...
לֵילוֹת טְרוּפִים... לֵילוֹת קְטוּפִים... לֵילוֹת רְדוּפִים...
לֵילוֹת שְקוּפִים... לֵילוֹת כְּסוּפִים... הלְבָנָה חצי-סַהַר
רוֹגֵש הלֵב והוֹמֶה... מָלֵא רוּחוֹת סַעַר
הֵן איש חָכָם לא יבין זאת... לא שוֹטֶה... אף לא איש בַּעַר
אָטוּם הלֵב וחָתוּם... איש לא יבוא בּוֹ, בשַעַר.

כי כשהם מאחלים לָך, לְך, לכם: ''הלוואי שלא תדעו עוד צַעַר''
אתם יודעים... עמוק בתוך הלב פנימה...
כי מרוב קורבנות...
הם אינם מסוגלים אפילו
...לראות את היער.

הגב לתגובה זו

על השקעתם מאמצים כה גדולים בתיקון המעוות ובשינוי המתבקש והמיוחל אשר הגיע אמנם מאד מאוחר, אך טוב מאוחר מאשר לעולם לא.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

''אם הנחת העבודה שלנו היא כי הצפון הולך להיות מותקף, אני מציע שלפני שאנו מגיבים, לנקוט פעולות בשביל להגן על האוכלוסייה בצפון וראוי לעשות את זה שעה אחת קודם ולא להמתין להידרדרות. אני מציע לפני זה לעשות את כל פעולות ההכנה בצפון, בשביל לראות איך אפשר לצמצם את הנזקים בעניין, לפני שאנחנו תוקפים. ואם צריך להמתין כמה שעות - אז צריך להמתין אִתָּן''. מאיר דגן, ראש המוסד, ערב המלחמה.

''אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ''. מלכים א', כ', י''א

''יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַחֲקוּ לְפָנֵינוּ''. שמואל ב', ב', י''ד.

משה רודובסקי, אבא של גל רודובסקי זכרונו לברכה אשר נפל בפעולתה הכושלת-מרושלת של השייטת בלבנון אמר בשעתו: ''הם (מתכנני המבצע) חשבו שהם יוצאים עם כתה ז' לטיול שנתי בלבנון''. על משפט זה מבוסס השיר.

''טִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן....''

הֵם בָּחֲרוּ שֶלא לִשְעוֹת, לא להַאֲזִין כְּלָל, לְהִתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין
מהַצָּעַתוֹ-הַתְרָאָתוֹ ומאַזְהָרוֹתָיו שֶל רֹאש הַמוֹסָד, מֵאִיר דָגָן
חָשְבוּ.... כָּך עָשוּ לְעַצְמָם חֶשְבּוֹן.... כִּי לְכָּל הַיוֹתֵר הֵם יוֹצְאִים
לְטִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן....
לא קָלְטוּ, לא תָּפְשוּ, לא הִשְכִּילוּ לְהַבִין, כִּי הִכְרִיזוּ מִלְחָמָה (לא ''קְרָב'')
אַך אֲבוֹי... כַּמָּה חָגָג לְפֶתַע ''פִּתְאוֹם'' הַבַּאלָאגַן....
יָם הַדְמָעוֹת אֲשֶר נִשְפַּך מֵאָז בְּעֶטְיים
הָפַך מִזְמַן כְּבָר לִהְיוֹת אַגָּן.

מאיר דגן (ראש המוסד) ביום החטיפה: לפני שמגיבים - להכין את העורף

ראש המוסד, האלוף (מיל') מאיר דגן, המליץ ביום פתיחת המלחמה בלבנון לעכב את התגובה הישראלית לחטיפת שני חיילי המילואים בידי חיזבאללה. דגן אמר בדיון: ''לדעתי, אנו הולכים במהלכים האלה להידרדר לעימות ארוך טווח. הפוטנציאל של עימות כזה לפגוע במטרות עורפיות בישראל הוא גבוה מאוד. לא חייבים לתקוף מחר בבוקר. אפשר להתכונן, להכין. מה יקרה אם נתקוף בעוד יומיים?''
דגן סבר כי יש לנקוט צעדים בסיסיים לשיפור ההתארגנות בעורף הישראלי לקראת מתקפת קטיושות של חיזבאללה, בטרם יתקוף צה''ל בלבנון. הדברים נאמרו בהערכת מצב מיוחדת שכינס שר הביטחון, עמיר פרץ, בלשכתו בעקבות החטיפה. הישיבה התקיימה ב-12 ביולי אשתקד, בשעה 14:30. להערכת דגן כי מהלומה בלבנון תביא להסלמה ניכרת וממושכת שבמהלכה יותקף העורף, הצטרפו גם ראש השב''כ, יובל דיסקין וראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, האלוף (מיל') עמוס גלעד.
דיסקין טען, כי ''אין דרך להימנע מחזית בצפון. אם אנחנו יורים עליהם, אם אנו הולכים ליזום כעת, משמעות הדבר כי הם יירו עלינו חזרה ואנחנו נצטרך להמשיך, מתגלגל הגלגל''. עמוס גלעד צפה: ''הוא (חיזבאללה) יכה אותנו קודם כל בקטיושות רגילות, שמספרן עצום. הטווח שלהן הוא 20 קילומטר והעומק שלהן בגליל הוא גדול. זה אומר שהגליל יכול להיות די שומם''. גלעד הוסיף אזהרה לפרץ: ''אתה צריך להתכונן למלחמה ארוכה כשאין מקלטים בגליל - זה גם אחד הסודות הגלויים. אין בו מספיק מקלטים''. חרף האזהרות בישיבה בצהריים, המליצו בערב לממשלה שר הביטחון ובכירי צה''ל על תקיפה אווירית נרחבת ובכלל זה השמדת מערך הרקטות. בטרם התקיפה לא ניתנה הנחיה לנקיטת צעדים מיוחדים להכנת העורף בצפון, כמו גיוס מילואים משמעותי לפיקוד העורף או תדרוך של האוכלוסייה. בשורת תחקירים שנעשו לאחר המלחמה נמתחה ביקורת קשה על ההיערכות המאוחרת לטיפול באיום הקטיושות על העורף. כנקודת תורפה מרכזית סומנה העובדה שבזמן שהצבא התארגן בהדרגה למהלך התקפי ממושך, לא ננקטו צעדים דומים בעורף.

הגב לתגובה זו

מְדִינָה מִקְרִית
שִקְרִית ... אַך עִבְרִית !
אַקְרָאִית, עֲמָמִית, אֲרָעִית,
מְדִינָה לְמַרְאִית.

מְדִינָה עִיזִית,
נִבְזִית, לוֹעֲזִית,
אֲחוּזַת תְּזָזִית,
יְלָדֶיה, אֲבָנֶיה, גָּזִית.

עַם מְנוּוָן,
מעֲרָכָיו מְרוּקָן
אָדִיש, רָדוּם, שַאֲנָן,
רְדוּף קוֹרְבָּן וחוּרְבָּן.

חֶבְרָה אֲרוּרָה
מְעוּרְעָרָה, רְעוּעָה,
רָעָה וגְרוּעָה
עֲמוֹרָה וגְמוּרָה.

מְדִינָה הבְּנוּיָה על כַּרְעֵי תַּרְנְגוֹלֶת
עַם השָרוּי (לנֶצַח?) בְּתוֹכְכֵי מְעַרְבּוֹלֶת -
מֶמְשָלָה בְּלִי תּוֹרָה... בְּלִי קֶמָח... בְּלִי סוֹלֶת...
סָפֵק, אִם לִבְסוֹף, תִּיוָותֵּר בְּקוֹשִי גוּלְגוֹלֶת.

נ. ב.

לא רק הממשלה הנוכחית. גם הממשלה הבאה.

הגב לתגובה זו

מִסְפֵּד

הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

משה טבנקין.

הגב לתגובה זו

יֵש יָמִים – הָעוֹלָם מִסְּבִיבֶיך
רַק סְמָלִים לא תֵדַע שַחֲרָם
יֵש יָמִים ותִפְאֶרֶת שָמֶיך
רְמוּסָה בְּאָבָק ובְּדָּם.


יֵש יָמִים - יְמֵי עֶבֶד יָגֵעַ
עֶבֶד דַּך, מְעוּנֶה הַכְּבָלִים.
יֵש יָמִים לא גוֹאֵל וְלא רֵעַ.
יֵש יָמִים כַּלֵילוֹת אֲפֵלִים.


רחל

כ' אייר, תרפ''ו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

רְאִי, אֲדָמָה

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ... לא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיוֹת שֶל כּוּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד :
פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּמֶש מִנְּשִיקָתָה רִאשוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶיָדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בּוֹקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.

הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבוֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ?

וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתוֹ !
מֵאָה שְעָרִים הוֹד וָכוֹחַ, קוֹדֶש לְעַם מְכוֹרָתוֹ !
בָּרוּך קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כּוֹפֶר חַיֵינוּ בְּהוֹד...
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !

שאול טשרניחובסקי

תל-אביב, 3.9.1938

הגב לתגובה זו

הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב

שָׂדוֹת שְׁפוּכִים הַרְחֵק מֵאוֹפֶק וְעַד סַף
וַחֲרוּבִים וְזַיִת וְגִלְבּוֹעַ -
וְאֶל עַרְבּוֹ הָעֵמֶק נֶאֱסַף
בְּיוֹפִי שֶׁעוֹד לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ.

זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִת
אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב
הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׂדֵרָה, וּבַשָּׁמַיִם עַיִט
אַךְ הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב

מִן הֶעָפָר הַמַּר הָעִירִיּוֹת עוֹלוֹת
וְעַל הַדֶּשֶׁא יֶלֶד וְכַלְבּוֹ
מוּאָר הַחֶדֶר וְיוֹרְדִים לֵילוֹת
עַל מַה שֶׁבּוֹ וּמַה שֶׁבְּלִבּוֹ


זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִת
אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב
הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׂדֵרָה, וּבַשָּׁמַיִם עַיִט
אַךְ הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב.

וְכָל מַה שֶׁהָיָה אוּלַי יִהְיֶה לָעַד
זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ בָּא
עוֹד הַשִּׁירִים שָׁרִים, אַךְ אֵיךְ יֻגַּד
כָּל הַמַּכְאוֹב וְכָל הָאַהֲבָה.

הֵן זֶה אוֹתוֹ הָעֵמֶק, הֵן זֶה אוֹתוֹ הַבַּיִת
אֲבָל אַתֶּם הֵן לֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב
וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ קוֹרֶה עֲדַיִן
שֶׁהַחִטָּה, כֵּן, הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב.

מילים: דורית צמרת לחן: חיים ברקני

הגב לתגובה זו