- 58.
- 57.
איריס, 27/05/07 14:18
- 56.
- 55.
-
- 54.
-
- 53.
נח, 24/03/07 11:20
- 52.
אמיר, הטיעון שלך הוא דוגמה מצויינת לבעייה הגדולה שלנו בארץ
שג, 24/03/07 02:53
-
תשובה: ואם קצינים כנראה בשטח לא פעלו על פי ההנחיות שלו?- ואם הם שונעו''ד, 24/03/07 07:44
ואיפה היה סגן מפקד יחידה שאמור להתעסק עם מנהלות הכשרות ואימונים, לוגיסטיקה וכו'. ? איפה הוא היה. ואם נדב לא מפקד ראוי למה בכל 800 המבצעים שקיימו היחידה תחתיולא נהרג שו9ם לוחם. כה אמר בוגי: מבחן המפקד הוא מבחן האש. נדב עמד בכל משימותיו. נכון שיש קשר לנדב. נכון שיש לו אחריות. אך כמו בכל דבר צריך לדעת תמיד להביט על המכלול. לטוב ולרע. אם מדובר בסדרת מעשים כושלים שיחטוף...אבל שנינו יודעים שלא כך הם פני הדברים... -
-
לא ייתכן שהבכירים יתחמקו מאחריות.מה לומדים מכך החיילים הצעירים ?''
רני, 24/03/07 14:38
''אנחנו לא מחפשים נקמה,
אבל לא ייתכן שהבכירים
יתחמקו מאחריות.
מה לומדים מכך החיילים הצעירים ?''
רני שפרן, אבא של שמרי זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל - אלעד שילה זכרונו לברכה, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה, נהרגו בחורבן צאלים השני.
-
- 51.
- 50.
לוחם בדימוס, 23/03/07 19:15
כנראה שכל הכותבים ילדים שלא שירתו ביחידות בשנות ה-70 האם משהוא זוכר מה היה אז .אך בגלל זה ההינו צבא קיום אנכנו קקמיקות .נכנסים לשטח ל48 שעות ויוצאים להתקלח ולנוח.האם משהוא זוכר את המערבים של ימים ולילות בתוך סוריה ולבנון.האם משהוא זוכר שישנו עם נעלים ובגדים בתוך קרונות רכבת במוצבים ברמת הגולןויצאנו הביתה פעם ב 6 שבועות.אך ההינו חזקים ונחושים.-
בת-שבע, 23/03/07 19:47
שמי בת-שבע ואנכי המורה לעברית, לתנ''ך, להיסטוריה לחשבון ולטבע ואני רוצה להגיד לך, ''לוחם בדימוס'' ולומר לך אף זאת במלוא הפשטות והצניעות כי קודם שאתה מחליט ש''כנראה שכל הכותבים ילדים שלא שירתו ביחידות בשנות ה-70'' וקודם שאתה מעלה זיכרונות-עבר מן הראוי, המצוי ואף הרצוי היה שתלך ללמוד עברית על בורייה. בדרך זו אף תלמד איךוכיצד ללהגיב ומה לכתוב או לומר. ללמוד עברית זה אף פעם לא מאוחר. ''האם משהוא זוכר את המערבים של ימים ולילות בתוך סוריה ולבנון''. מה טוב, שאתה מזכיר לנו 'לוחם בדימוס' את זכרונות העברואין ספק כי בזכות אנשים שכמותך קיימת אף מדינתנו (אנכי, בת-שבע, המורה לעברית, לתנ''ך, להיסטוריה לחשבון ולטבע לא אומרת לך זאת בטיפת שמץ של ציניות) אך כתבת 'משהוא' והתכוונת וודאי ל'מישהו'. כמו כן כתבת 'מערבים' והתכוונת וודאי ל'מארבים'. את המלה 'מארבים' אנחנו עדיין כותבים בעברית באות 'א' ולא באות 'ע' כפי שכתבת. מלבד זאת כתבת 'אך ההינו חזקים ונחושים' והתכוונת וודאי ל'אך היינו חזקים ונחושים'.
אנא ממך 'לוחם בדימוס' לך ללמוד את השפה העברית. הנני משוכנעת ובטוחה כי תראה ותיווכח שקודם כל זה לא נורא (בוודאי לא נורא כמו שכול) וחוץ מזה תצא אף בוודאי נשכר אם תגיע למצב ולרמה בה תבין ותדע את הלשון העברית על בורייה.
בידידות רבה ממני
המורה בת שבע
המורה לעברית, לתנ''ך, להיסטוריה לחשבון ולטבע (לפעמים אני מלמדת גם אנגלית).
-
-
- 49.
קצין רובוט, חסר מוסר אישי ודואג רק לקריירה
יקנעמי, 23/03/07 18:42
בנדב פדן נתקלתי אישית כאשר עסק בגירוש יהודים מגוש קטיף.
אם קצין אינו מסוגל לזהות מעשה לא מוסרי והוא עסוק רק במילוי פקודות, יש לנו עסק עם רובוטים מבצעי פקודות הזכורים לנו מתקופות אפלות בחיי עמנו, בהן קצינים מצבא זר גירשו יהודים עפ''י פקודות שניתנו עפ''י חוק שהתקבל בהצבעה דמוקרטית ברייכסטאג.
נדב פדן הוא פאנאט. מקצועי, בעל שאיפה למצויינות, שש להוכיח את יכולתו, מוכשר, אבל גם פאנאט. אנחנו לא צריכים קצינים כאלה ב''צבא ישראל'' אשר יוקם בעתיד!-
פינוי התנחלויות הוא מעשה מוסרי והכרחי מעין כמוהו.
אורן, 23/03/07 19:23
אתה יכול לא להסכים איתי ועם הממשלה ועם כל העם שהסכים כי יש לפנות את ההתנחלויות, אבל לתקוף את הגוף המבצע, אותו גוף ששומר עליך יום ולילה, זו טפשות ורשעות.
שב לך שם ביוקנעם (ממש שטחים, ממש ישוב בקו עימות) בשקט. כל פעם שאתם מזכירים את גרמניה, נאצים, רייכסטאג אתם מאבדים עוד ועוד תמיכה ומאבדים עוד ועוד שפיות וקשר עם המציאות.
אתם פאתטיים בצורה שלא מעוררת שום רחמים... זו הבעיה שלכם.
-
יקנעמי ואורן - תביטו ללבכם פנימה
נועם, 30/03/07 16:35
לעומתך אורן השמאלני שתומך ויתמוך בהחלטות ממשלה שיתאימו אך ורק לצבע הפוליטי שלך, האם היית מכבד את פדאן (שאני רוחש לו כבוד רב על שירותו ושאני בטוח שלא יפרוש, כי הקריירה ''גם'' חשובה לו) אם היה יוצא לפנות את תושבי אום אל-פאחם מכפרם בגלל החלטת ממשלה דמוקרטית בראשות ליברמן?
אז תתסתכל טוב לטו בליבך פנימה ותראה שכל מילה שאתה מוציא מהפה מונעת ממניע פוליטי בלבד ובינה ובין מוסריות אין ולו דבר אחד.
חג שמח לך וליוקנעם.
-
- 48.
המשורר המנקר, 23/03/07 18:40
''הם קיבלו מכתבי תודה''
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נטל ידיים לפני האוכל וכך עוברות מחלות. מעבירים פקודות במטבח הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה משמן את הבלמים הטבעיים שלהם. הם הדים לאחריות מלמאלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר, בספרה ''לעצור את הנשיא'', כי הוא אנס נשים .
''אני כואבת את מריחת התחת ללא נייר סטרילי. המלפפון הזה כי היא תביא לעוד מקרי דזינטריה מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו למטבח הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי קבוצה ישבה פה בבית. בכירים בנבחרת ישראל הושמעו התבטאויות חמורות, ושחקנים זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור.
אחרי משחק הנפל המשמים נגד שווייץ; אחרי חילופי האשמות באימונים בין שחקנים למאמן, ולהיפך; אחרי חילופי האשמות בין שחקנים לעיתונאים, ולהיפך; אחרי חילופי האשמות בין שחקנים לבין עצמם; אחרי ארבעה משחקים ושמונה שנים בהם לא כבשה הנבחרת שלהם שער בטורניר גביע העולם, היה ברור לשחקני הטריקולור שהמשחק אתמול בלייפציג נגד דרום קוריאה הוא רגע מכריע.
...''הם קיבלו מכתבי תודה וברכה''
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם בנבחרת הערורה,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו במהרה ?
ההחמצות לשער. הכעס. הזעם. האבל. הסבל. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע האוויר מהכדור.
כלום ''הם קיבלו מכתבי תודה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?
...''הם קיבלו מכתבי תודה''
לא לחינם דרור קשטן רצה
על החלוץ (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה,
הנבחרת ניצחה ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?
...''הם קיבלו מכתבי תודה''
לכל היותר, יגישו שוב כמה שחקנים מנודים עוד עתירה לשמה, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
''כי במשחקם הם ציוו לנו את המשכורת...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.
...''הם קיבלו מכתבי תודה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בנבחרת
באוצר מילות נבחרת המדינה לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.
...''הם קיבלו מכתבי תודה''
מבחינת הכדורגל, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות ברגליים. משלמים מס מתק שפתיים. (שניים סוכר)
דובר הנבחרת מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?
...''הם קיבלו מכתבי תודה''
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת שחקני הספסל מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
זר פרחים. דשא, רצוי לזבל פעמיים בשנה. להשתמש באת חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. . ''אוחנה הוא המלך יאללה בית''ר ירושלים
יש שקיבלו מכתבי תודה...
...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.
-
-
-
-
ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....
לאה, 23/03/07 21:44
בביקור אבלים אותו ערך במהלך ה''שבעה'' מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, בביתה של חיה נוסבוים-רוזנברג, אמו של אסף, זכרונו לברכה, אשר נהרג יחד עם חברו גיל צוריאנו, זכרונו לברכה, עת נקרע כבל במסוק של יחידת חילוץ 669, שאל האלוף, על מפתן הדלת וטרם כניסתו לדירה, בלי כל בושה, ידיד משפחה שעמד בפתח הדלת, לשמו של בנה. האם, אשר שמעה את שאלתו של עלוּב בודינגר אמרה לו באותו מעמד: ''גידלנו עבורכם ילדים כתרנגולות בסופרמרקט''. על משפט זה מבוסס השיר.
ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....
כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה.
כפרה על חיינו... עוון כולנו... עוול כלפיהם...
בפוליטיקה, בחברה, במדינה, בבג''ץ, בועדת וינוגרד ובצה''ל
מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם !
ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד ...בזרם מתמיד !
לנֶצַח... לעד... כך תוּבְטַח בעירת נר התמיד...
מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות
אין מדווחים... אין כותבים... אין מוסרים יותר על התאבדויות
זה וודאי, אינו אומר בהכרח, שהן אינן קיימות
בפוליטיקה, בחברה, במדינה, בבג''ץ, בועדת וינוגרד ובצה''ל
פשוט מִתְמָחִים בהסתרת ובהעלמת ראיות
ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל
ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול !
את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות
''הדג מן הראש מסריח !'' ...ישיחו ...יאמרו הבריות
מיטב נוער צעיר ובריא בשיא פריחת עלומיו
על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו
דור שואף דרור... צמא חיים... חופשי... רענן...
נרמס, נהרס, נדרס ונגרס באמצעות גוף מסואב שאנן
נופל שדוד ...ללא קרב מניח הנשק ...למולך מוקרב כקורבן !
אבות אכלו בוסר וחיי בנים יִכְלוּ טרם זמן
''כי במותם הם ציוו לנו...'' יחרוק התקליט הישן...
הולך סובב לו הרוח ועל סביבותיו שב
קדיש על הבן יאמר כבר לבטח האב
אין חדש תחת השמש
מה שהיה הוא מה שיהיה: היום, מחר או אמש.
השמש זרחה... הקָמָה בשלה... וצה''ל שחט
מי עוד זוכר שפעם חגגנו יחדיו ט''ו בשבט ?
-
-
-
אליהו וינוגרד, 23/03/07 22:33
''מִשְחָק מָכוּר!''
''מִשְחָק מָכוּר!''
הַבֵּן קָבוּר.
הַלֵב שָבוּר.
הַכָּל גָמוּר.
''מִשְחָק מָכוּר!''
כָּל-כָּך בָּרוּר.
חֶשְבּוֹן אָרוּר.
יָגוֹן אָצוּר.
''מִשְחָק מָכוּר!''
מִשְפָּט עָכוּר.
הָיָה בָּחוּר...
מָה שְמוֹ ? זָכוּר ?
שמואל כל הכבוד ממש יפה, מלבד ''מבזה זכרון המת'' אנא הסביר ל''ת יפה היפה, 24/09/06 23:28
צה''ל הַטוֹבֵל בחֵטְא
מְכַזֵב בכַחַש לאֱמֶת
מְבַזֶה זִכְרוֹן הַמֵת
לא הִשְכִּיל לעֲלוֹת מְכִּתָּה א' לְ ב'.
חובה לקרא, חובה לקרא. שמואל תודה לך, ושנה טובה לכולם ל''ת יואל מעין גב, 24/09/06 23:30
אֵין נֶחָמָה !
אֵין תְחוּשָת נְקָמָה.
חֶבְרָה אֲטוּמָה
מִתְפּוֹרֶרֶת... אוּמְלָלָה.
יפה מאד מלבד שנגעת בצהל שאני לא מקבל אפילו שיש חשש,,, ל''ת פלמחניק כועס, 24/09/06 23:25
מִשְחָק. כָּדוּר.
לִחְיוֹת אָסוּר.
נֶעֱתָּק דִיבּוּר.
הַכָּל אָרוּר.
חֶשְבּוֹן גָמוּר.
אתה כותב יפה. ל''ת אכן מכור, 09/03/07 01:08
-
-
''אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.
נעמי, 23/03/07 19:27
''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.
נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרנו לברכה אשר נהרג במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות.
-
''אני רצתי לפצועים. אהוד לא ניגש.
עמירם, 23/03/07 21:59
-
אלמגור ונצר, 23/03/07 22:23
בלדה לחובש
הם התקדמו לאט, הכל היה רגוע,
מנגד הנהר וגומא מרשרש.
פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע !
אני כבר בא – ענה לו החובש.
עלינו על מוקש ! – צעק אז הפצוע,
אני כאן לצדך – ענה לו החובש.
ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
השאירו אותי כאן – בקש אז הפצוע.
עזוב שטויות – ענה אז החובש.
תציל את עצמך – בקש אז הפצוע.
אני נשאר אתך – ענה לו החובש.
והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
אנחנו אבודים – מלמל אז הפצוע.
אחוז בי טוב – ענה לו החובש.
נפצעת גם אתה – מילמל אז הפצוע.
עזוב זה לא נורא – ענה לו החובש.
האש כבדה, כבדה ! קשה, קשה לנוע.
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש.
אזכור אותך תמיד – נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול – מילמל אז החובש.
שלך עד יום מותך – נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי – ענה לו החובש.
פתאום ענן-אבק, פתאום עלתה הרוח.
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
ניצלנו ! הם באים ! – יבב אז הפצוע,
אך לא שמע מלה מן החובש.
אחי, אחי שלי ! – יבב אז הפצוע.
מעבר לנהר הגומא מרשרש.
אחי, אחי שלי,
אחי, אחי שלי,
אחי ! ! ! ....
מילים: דן אלמגור
לחן: אפי נצר
-
חזי, 23/03/07 22:58
''לא עשה כלום''
הגיע הזמן, שמישהו שלא היה בצאלים כאשר אירע שם האסון ייצג את כל מי שלא היו שם אך יודעים בדיוק איך התנהג הרמטכ''ל אז. צריך רק להסתמך על מה שאהוד ברק בעצמו אמר, ומה שאמר מתאים למה שאמרו האחרים שהיו שם, אלופים ופחות מאלופים.
אני יודע שהוא דיבר אמת כי מה שאמר הוא בהחלט לא לטובתו, מעיד על אופיו ומחדד את השאלה, מיהו האיש הרוצה עכשיו להיות ראש הממשלה.
ברק אמר שהוא לא ברח ולא הפקיר פצועים. יש להניח שבאמת לא ברח, ואין ספק שלא הפקיר פצועים. הוא לא היה יכול להפקיר כי הפצועים היו בידיים נאמנות. מה כן עשה ? הוא לא עשה כלום. וזהו לבו של העניין. על פי דבריה של מבקרת המדינה, ברק הציג לפניה עמדה חד משמעית: הוא נהג כפי שנוהג רמטכ''ל, והיה עליו לעסוק ב''קשירת קצוות''.
אבל ממתי רמטכ''לים קושרים קצוות ? ובייחוד באירוע כזה, כשמסביב המוני קושרי קצוות פוטנציאליים, והיחידה הצבאית היא אירגון מיומן ומשופשף – סיירת מטכ''ל ? מה היה שם לקשור ? היה צריך לדווח על האסון, להזעיק מסוקים לחילוץ, להורות אולי על תיגבור האמצעים הרפואיים ולהכניס לכוננות בתי-חולים. האם מישהו מאמין שהיה צריך רמטכ''ל שלם בשביל כל הדברים האלה ?
לעומת זאת, יש לשים לב מה עשו האלופים שהיו שם: אורי שגיא, עמירם לוין ושמואליק ארד רצו אל הפצועים, עזרו לחבוש, עודדו, פשוט כרעו לידם, כי גם כשכואב נעים שאלוף מחזיק לך את היד ואומר כמה מילים של בן אדם נבוך.
בן אדם, זו מלת המפתח, ואני מציע שבנקודה זו נפסיק לחקור ונסיק את המסקנה היחידה המתחייבת מן האירוע ומהתנהגות הרמטכ''ל של אז: הוא פשוט לא בן אדם.
תרבות הניסוח שלי בעניינים כגון אלה היא נטולת רחמים ולקוחה מהלקסיקון הבדוק והמדוייק של הדור שאליו אני שייך ושל הסביבה הצבאית שבה גדלתי. אני מכיר היטב ומקרוב את הרמטכ''לים שבאו מהסביבה ההיא, ושלא יבלבלו לי את המוח על מצבים היפותטיים. מוטה ורפול ומוישה וחצי ודן שומרון לא היו סוגרים שום קצוות ולא מדווחים לאף אחד. הם היו הדוגמא שלפיה נהגו אורי ועמירם ושמואליק.
העובדות ברורות: אהוד לא ברח, הוא עמד שם שלוב ידיים. אין לי ספק שהיה מזועזע, אך הוא לא לכלך את הידיים ולא כרע על מנת לעודד. מי שלא יבחר בו בגלל זה להיות ראש ממשלת ישראל, או שהוא עדיין רוצה את נתניהו, או שהוא סתם יפה נפש, או שהוא דוגל באימרה הרומית, שמדבר אחד מסיקים על כל היתר.
חזי שלח
תל-אביב
-
-
-
-
-
משה, 23/03/07 20:02
מִסְפֵּד
הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !
נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !
הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !
נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !
הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –
הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.
משה טבנקין.
-
צבא אשר אינו מקצועי ואינו מיומן
אמציה, 23/03/07 21:48
בין הטענות הראשונות שהושמעו, לאחר מותם של אסף רוזנברג וגיל צוריאנו זיכרונם לברכה, קורבנות אסון כבל המסוק של יחידת חילוץ 669 היתה, כי הם ''לא היו מיומנים מספיק'' (טענה קלה וסימן היכר מובהק של המערכת הצבאית אשר בה הסימפטום והסינדרום של ''הקורבן אשם'' שב תמיד וחוזר. גם, אבל לא רק, משום שהקורבן כבר לא יכול להגן על עצמו). תא''ל (מיל') אמציה חן מי שהיה מפקד מתקן האימונים בצאלים אמר כי ''יש לנו צבא לא מקצועי עם כושר מבצעי לקוי''. על משפט זה מבוסס השיר.
צבא אשר אינו מקצועי ואינו מיומן
צבא אשר אינו מקצועי ואיננו מיוּמן
לא תצילנו שכחה - אף לא יצילוהו פעמיו של הזמן
לא יצילנו רהב, להג, שחץ, הבל פי מפקדיו
אשר שכול ויתמות לא עברו, כמו אם ובת, בן ואב.
לא יצילנו מצ''ח – בתישאול (לא תיחקור) של סִילוּף וזִיוּף הוויה –
לא יצילנו פצ''ר - בפיברוקה של עוד ראייה
בזריית חול לעיני הבריות... בטיפוחה של עוד אשלייה...
בטשטוש, טאטוא, מריחה וטיוח של מציאות וקיום בעייה
לא יצילוהו קצינים בביסוס ואִימוּת בדייה
החגיגה צריכה להימשך... קצין בצה''ל חייבת בהחלט להיות חוויה !
לא יצילנו ''סמוך עלי!'' של כבוד-הוד-עוד רמטכ''ל
הבא לכסות תחת קצינים (כסת''ח) ולקבור סופית את המחדל...
צבא שכזה, טוב יעשה, אם לקרב לא יצא -
כי שואה וחוּרבן ימיט על עצמו ועמו אם ירצה וגם אם לא ירצה
טוב יעשה אם ישב עם הסבתא בצוותא בכורסא מוּל האח
יספר לה צ'יזבטים ויפליג בערגה בשבחם של לוחמי הפלמ''ח
ישוֹרֵר שירי מולדת ויפצח ברינה ב''אם גם ראשנו לא שח''
ועם פינוקים, פיצוחים ושאר תפנוקים יתיימר להגן על כל זקן, על כל מך ועל דך
צבא שכזה – חומת מגן לא יהין, לא יוכל לעולם לשמֵש !
כוחו רק בפיו, אינו יודע פירוש-משמעות: מגל, חנית או חרמש.
צבא שכזה הוא האויב הגדול ביותר של עצמו – תכניותיו שלו ישבש !
מקור גאווה וחיים פסק וחדל מזמן כבר להיות –
מעיין אכזב מתגבר הוא, חרֵב ויבש.
צבא שכזה: ממורק, מצוחצח, מתחמש, מתחדש
את עובדת היותו מלך עירום לא יצליח לעד לטשטש
אֵמוּן הבְּרִיוֹת, צו הדורות, ערבות הדדית, רֵעוּת ואחוות לוחמים – מפקיר הוא ונוטש
בשדות-קרב להתמודד יוּכל רק בדומינו, דמקה, קלפים או שש-בש.
כי צבא שכזה, רשלן, טיפש, עלוּב ...ואוי ...כה אומלל
אין זכות קיום ויישות עצמו כל-כולו הִנוֹ משוּלל !
עוד טרם יצא לרדוף בשדות צר ואויב יהפוך את עצמו מְקוּלל
והוא עצם מעצמותינו, בשר מבשרנו, איך וכיצד נהיה כך מְחוּלל ?
-
''חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו''
שאול, 23/03/07 22:21
-
אמציה זה פאצי ''מרוח שקד'' עם עיני השועל
דנה, 24/03/07 23:04
-
-
-
-
''עלבו בנו קשות. צה''ל שומר על עצמו, אבל לא בדרך הנכונה.....''
יוכי, 24/03/07 01:07
''עלבו בנו קשות. צה''ל שומר על עצמו, אבל לא בדרך הנכונה, אלא על ידי כיסוי ושמירה על אנשים שעשו מעשים שלא ייעשו. וכשאנו כבר שקועים עמוק באבלנו הכבד מנשוא, איש מהנוגעים בתרגיל לא היה מסוגל לקחת אחריות, שהיא מאבות חינוכנו כאזרחי ישראל וכאנשי צבא, האומרים: אחרי !
באמון שנתנו בצבא, עודדנו את ילדינו להתנדב לחיל קרבי ולצה''ל שנתנו בו אמון מלא. צה''ל היה בשביל בני-שמרי, בית שני, ובית הוא משפחה. והיום משפחה זו מתעלמת מלקיחת אחריות ובועטת במוסריות, כשמאחוריה גב חזק המגן על עצמו, דרך הגנה על קצינים שהורשעו בגרימת מוות בהתרשלות. עלבו בנו קשות.
בית המשפט הצבאי, שעל מעשה כה ברור בחומרתו, נתן עונש כה פשוט בעליבותו. עלב בנו קשות התובע הצבאי הראשי, בנימוקיו הלא משכנעים, כדבר איש מבוגר לילדים קטנים וטיפשים, שאינם יודעים ואינם מבינים דבר. והרי כבר גדלנו והחכמנו וחקרנו ויודעים אנו, ההורים השכולים, כי התרגיל לא היה מהמורכבים והמסובכים (ציין זאת האלוף שחק בעדותו), כי סיירת מטכ''ל כחלק מרוטינה, עובדת בתקופות מסויימות תחת לחץ ועומס ולוחמיה יודעי עייפות בעיתות הכנה ולקראת ביצוע, כי אין שום התחשבות ברגשות ההורים ובאמירותיהם, ולפתע פתאום אנו צד בגזר הדין, ועוד שהתצ''ר אומר רק חצאי אמיתות, כי את בקשתנו להורדת הדרגות לא ציין - אין אנו דורשי נקם, ואנו תקווה, שגורמי-מות-בנינו לא ישובו לפקד בכל דרך שהיא, ויקחו אחריות, ואם לא יצליחו להעמיס על עצמם את הנ''ל כפי שנתן להם דוגמא מפקד היחידה לשעבר עמוס, יעניקו להם את האחריות מפקדי הצבא שזהו תפקידם ויערכו נגדם הליך פיקודי. בית המשפט הצבאי יצר מושג חדש של איפה ואיפה צה''ל כולו מחד וסיירת מטכ''ל מאידך''.
יוכי שפרן מקיבוץ נצר-סִרני, אמו של שמרי זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל, אלעד שילה זכרונו לברכה, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה נהרגו בחורבן צאלים השני.
•אב בית הדין במשפט צאלים היה שכנו בכוכב יאיר וידידו של הרמטכ''ל, רב אלוף האהוד הברק, השופט ד''ר עודד מודריק
-
-
-
''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת''
יוכי, 23/03/07 19:25
-
יוכיל'ה, את בפורום הלא נכון. יש פורומים מתאימים לכך. כאן מעבירים קט
המחייך, 23/03/07 19:49
-
כנראה שלא חווית שכול ולכן גם אתה (כמו חלוץ) יכול לחייך בדרך אל הבנק (ל''ת)
אזרח מודאג, 23/03/07 22:36
-
מניות, בורסה וחיים נוחים וטובים זה עיקר עניינם של קצינים בכירים
אזרחית מודאגת, 24/03/07 09:14
-
המניות העלייה . כנסו דחוף.......
אהרון, 24/03/07 11:46
זה היה בסוף הקיץ,
האוויר היה חמים
הוא רכב על אופניים
לה היה מבט תמים
הם הביטו בעיניים,
וידעו זאת אהבה
והשמש בינתיים
נעלמה בים, בים.
הוא הזמין אותה לגלידה
היא ביקשה קפה הפוך
הוא לקח אותה הצידה
בחיוך, חיוך
בחולצת טריקו הצידה,
עם הג'ינסים הכחולים,
את ריסיה היא הרעידה
בלי מילים, מילים.
הם היו האוהבים הצעירים
ברגעים הכי יפים של החיים
העולם שייך תמיד לאוהבים הצעירים,
ברגעים הכי יפים של החיים.
מתחבקים ומסתכלים
בחלונות הראווה
ורואים מול העיניים
אהבה, אהה
ואחר כל בקולנוע -
הצגת חצות
אי אפשר עכשיו לשמוע,
הוא אומר לה סוד ''בסוד''...
הוא אמר לה: בואי הנה,
וליטף את שיערה
היא הסמיקה ונתנה לו
נשיקה, אהה
כך התחיל בסוף הקיץ
עוד סיפור של אהבה,
והשמש בינתיים
התגלתה בהר.
הם היו האוהבים הצעירים
ברגעים הכי יפים של החיים
העולם שייך תמיד לאוהבים הצעירים,
ברגעים הכי יפים של החיים.
-
-
''הוא התנהג אלינו כאנשים שלא מבינים מה קורה עם עצמם''
יוכי, 24/03/07 09:59
''שאהוד ברק שיבוא ויגיד את האמת סוף כל סוף כי אותנו הוא הוליך בעד האף. אמנם הוא קיבל אותנו בלשכתו בחביבות, בלחיצת יד חמה, אבל הוא סובב אותנו והוא לא אמר דבר והוא התנהג אלינו כאנשים שלא מבינים מה קורה עם עצמם ולא מבינים מה קורה עם הצבא, אבל אנחנו למרות היותנו הורים שכולים, אנשים, באמת, שחיינו מאז האסון קשים מנשוא, אנחנו בעניינים. אנחנו נולדנו פה וגדלנו פה במדינה הזאת. אנחנו שרתנו בצבא ואנחנו יודעים טוב מאד מה קורה בצבא, מה קורה במדינה ולמרות כל מה שעבר עלינו וכל מה שעובר עלינו... אנחנו בעניינים''.
יוכי שפרן, אמו של שמרי זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל - אלעד שילה זכרונו לברכה, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה, נהרגו באסון צאלים השני.
-
-
-
-
בת-שבע, 23/03/07 19:11
שמי בת-שבע ואנכי המורה לעברית, לתנ''ך, להיסטוריה לחשבון ולטבע ואני רוצה להגיד לך, ''המשורר המנקר'' ולומר לך אף זאת במלוא הפשטות והצניעות כי יש לך יותר מדי שגיאות כתיב, בהתייחס לקטע קצר יחסית אותו ''הצלחת'' לכתוב. מן הראוי, המצוי והרצוי היה שתלך מפעם לפעם ללמוד עברית על בורייה. בדרך זו תלמד אף איך וכיצד להגיב ומה לומר. ללמוד עברית זה אף פעם לא מאוחר.
לך, אנא ממך 'המשורר המנקר' לך ללמוד עברית. הנני משוכנעת ובטוחה כי תראה ותיווכח שקודם כל זה לא נורא (בוודאי לא נורא כמו שכול) וחוץ מזה תצא אף נשכר אם תגיע למצב ולרמה בה תבין ותדע את הלשון העברית על בורייה. לצורך לימודיך ולעיונך הריני מצרפת קטע בלי שגיאות כתיב כה-רבות.
בידידות רבה ממני
המורה בת שבע
המורה לעברית, לתנ''ך, להיסטוריה לחשבון ולטבע (לפעמים אני מלמדת גם אנגלית)
''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר, בספרה ''לעצור את הכדור'', מערכות.
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים.... כגודל הכאב היה גודל הכעס''.
איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו בדרגה ובתפקיד במהרה... ! ! !
המוות. השכול. היגון. הכעס. הזעם. האבל. הסבל. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.-
-
איך וכיצד למד עודד תאומי את דמותו של האהוד הברק במחזה ''ערפל''
דוד, 24/03/07 01:12
שאלה: איך למדת אותו ?
תשובה: ''יש לי שלוש תוכניות מוקלטות של שיחת ועידה עם ברק. אני צופה בהן המון. לא כדי
לחקות אותו, אלא כדי לקרוא בעיניים שלו איזו הארה לגבי המבנה הנפשי של הדמות.
לא מעניינת אותי ההקבלה הממשית למציאות''.
שאלה: והיתה הארה כזו ?
תשובה: ''כשהוא מספר למשעל שהוא לא ברח ממקום התאונה, הוא מתאר את המצב, ובתיאור
שלו יש תחושה שהוא היה בהלם. הוא מביא דוגמא בראיון ואומר: ''תאר לך שאלוף
הפיקוד היה נקרא לצומת בית ליד לאחר הפיגוע, האם התפקיד שלו היה לגשת לפצועים,
או לוודא שהכל עובד נכון?''. פחות או יותר. ופתאום אמרתי:
מה פתאום הוא מביא את הדוגמא הזו ?
הוא הרי לא הגיע למקום אחרי האסון, הוא היה שם כל הזמן.
אני חושב שהוא היה בהלם בשעה שקרה האסון, כי האופציה השנייה - שהוא לא היה
בהלם ובאינסטינקט לא ניגש לפצועים - היא לא אנושית. במחזה זה המצב, למרות שאני
לא מודה בזה כלפי חוץ''.
מתוך ראיון עם עודד תאומי אשר גִלם במחזה ''ערפל'' את תפקידו של רב אלוף אבנר סלע, רמטכ''ל צאלים ב' (האהוד הברק) על איך וכיצד למד את דמותו ואת תפקידו.
-
-
-
-
-
לאה, 23/03/07 21:49
הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?
לאה, עפולה, 23/03/07 16:42
הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?
לֵאָה אוֹמֶרֶת,
שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
יוֹדְעִים,
כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.
כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.
שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.
יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.
אַך מָה שֶלֵאָה לֹא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זֹאת יוֹדַעַת...
הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.
-
עמי, 24/03/07 11:39
נשיקה ראשונה על מצחך הלבן
כמו קשר באמצע דמותך
וממנה יצאו בשפעת זוהרה
נשיקות, נשיקות לשערך
כותרת פנינים עשויה מנשיקות
על שחור תלתלייך אמטיר
שתהיי לי ילדה היפה בנסיכות
המושלמת בכל בנות העיר.
אלף נשיקות לך אהובתי
אלף נשיקה ונשיקה
אלף נשיקות לך חמודתי
היפה, הקטנה, המתוקה.
וגם את צווארך השלגי, הבתולי
הגמיש כמו צוואר הברבור
אכסה בנשיקות מחרוזות מחרוזות
ילדת מים, קטנטונת שלי
ועתה שום אשים את ראשי על כתפך
כדי למצוא בו את דופק הלב
וגם סתם נשיקות בלי תאווה ותכלה
כמו פרחים מושלכים על כלה.
אלף נשיקות לך אהובתי
אלף נשיקה ונשיקה
אלף נשיקות לך חמודתי
היפה, הקטנה, המתוקה.
השמיים אינם בעד עיני החוטאות
ואינני שותה בך עד רוות
האור אינו בעד שפתי הטמאות
וחזי נצרב לו עד כלות
נשיקת האלף אינה אפשרית אהובה
חסרה נשיקה אחרונה
רק תשע מאות תשעים ותשע נשיקות לי סוערות אוהבות ומתוקות
ובכל זאת אנשקך אלף נשיקות
אלף נשיקות לך אהובתי
אלף נשיקה ונשיקה
אלף נשיקות לך חמודתי
היפה, הקטנה, המתוקה.
-
-
''אנחנו בצה''ל לא תיחקרנו וגם לא נתחקר מה קרה בהיבט המקצועי.''
אורי, 23/03/07 21:39
''אני בצער רב קובע, שאנחנו לא יכולים להתייצב (מול ההורים) ולומר ש(אנחנו) יודעים מה קרה שם באמת. אנחנו בצה''ל לא תיחקרנו וגם לא נתחקר מה קרה בהיבט המקצועי. כשאני אעזוב את תפקידי אני אגיד: הפיקוד הבכיר הזיק פה לשדרת פיקוד עצומה בצבא. הנזק הגדול - שאנחנו לא יכולים להסתכל למפקדים ביחידה (סיירת מטכ''ל) בעיניים... לתחושתי, לעולם גם לא נברר מה היה באמת בהיבט המקצועי''.
אלוף אורי שגיא בבעדותו בפני בית הדין הצבאי בפרשת צאלים ב'
-
-
היכן אחריותו של המפקד ? היכן אומץ-לבו להודות בטעות ולקחת אחריות ?
שפרן, שילה, כהן, 23/03/07 21:42
-
לא אלה נורמות ההתנהגות, שלהן ציפינו ממפקדים בסיירת.
שפרן, שילה, כהן, 24/03/07 01:04
''מעולם לא ביקשנו מהעומדים לדין, אלא לקבל אחריות פיקודית. לא אלה נורמות ההתנהגות, שלהן ציפינו ממפקדים בסיירת. אנחנו עודדנו את בנינו לשרת ביחידה, שבה מפגינים ראש גדול ולוקחים אחריות, בטוב וברע. לא ביחידה שבה מפקדים מקבלים ציונים לשבח בעת הצלחה, אולם מתנערים מאחריות בעת כשל, כשאחריותם אינה מוטלת בספק''.
משפחות שפרן, שילה, כהן וויכסלבאום
-
מכתבי תודה צובר תאוצה בכל הפורומים. יוצא מהכלל.
גדי, 24/03/07 11:27
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על אור עיניים
חבר או שניים
על מה שיש לי בעולם
על שיר קולח ולב סולח
שבזכותם אני קיים.
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על צחוק של ילד
ושמי התכלת
על אדמה ובית חם
פינה לשבת אישה אוהבת
שבזכותם אני קיים.
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על יום של אושר
תמימות ויושר
על יום עצוב שנעלם
תשואות אלפיים וכפיים
שבזכותם אני קיים.
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על צחוק של ילד
ושמי התכלת
על אדמה ובית חם
פינה לשבת ואישה אוהבת
שבזכותם אני קיים.
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על אור עיניים
חבר או שניים
על מה שיש לי בעולם
על שיר קולח ולב סולח
שבזכותם אני קיים.
-
צביקה, 24/03/07 11:34
נשיקה ראשונה על מצחך הלבן
כמו קשר באמצע דמותך
וממנה יצאו בשפעת זוהרה
נשיקות, נשיקות לשערך
כותרת פנינים עשויה מנשיקות
על שחור תלתלייך אמטיר
שתהיי לי ילדה היפה בנסיכות
המושלמת בכל בנות העיר.
אלף נשיקות לך אהובתי
אלף נשיקה ונשיקה
אלף נשיקות לך חמודתי
היפה, הקטנה, המתוקה.
וגם את צווארך השלגי, הבתולי
הגמיש כמו צוואר הברבור
אכסה בנשיקות מחרוזות מחרוזות
ילדת מים, קטנטונת שלי
ועתה שום אשים את ראשי על כתפך
כדי למצוא בו את דופק הלב
וגם סתם נשיקות בלי תאווה ותכלה
כמו פרחים מושלכים על כלה.
אלף נשיקות לך אהובתי
אלף נשיקה ונשיקה
אלף נשיקות לך חמודתי
היפה, הקטנה, המתוקה.
השמיים אינם בעד עיני החוטאות
ואינני שותה בך עד רוות
האור אינו בעד שפתי הטמאות
וחזי נצרב לו עד כלות
נשיקת האלף אינה אפשרית אהובה
חסרה נשיקה אחרונה
רק תשע מאות תשעים ותשע נשיקות לי סוערות אוהבות ומתוקות
ובכל זאת אנשקך אלף נשיקות
אלף נשיקות לך אהובתי
אלף נשיקה ונשיקה
אלף נשיקות לך חמודתי
היפה, הקטנה, המתוקה.
-
צה''ל לא יודע עד היום להגיד מי היה המפקד של תרגיל מחלקה. זו בושה !
עמירם, 24/03/07 14:03
''חמש משפחות איבדו את הבנים שלהן, ואף אחד לא היה מסוגל בשם הצבא להגיד להן:
אני אחראי, זה היה האסון, מפקד התרגיל היה זה וזה. צה''ל לא יודע עד היום להגיד מי היה המפקד של תרגיל מחלקה. זו בושה !
ועובדה שזה עדיין מבעבע. אני עוד לא החלטתי שהגיע הזמן לדבר על כל העניין. אני יכול הגיד רק דבר אחד בוודאות: אני היחידי שהגירסא שלו נתמכת במאת האחוזים לכל אורך הדרך במסמכים. אני היחידי שיכול לתמוך את הגירסא שלי פרט אחרי פרט. אני שגיתי שלא הלכתי לבג''ץ. הייתי זוכה שם בגדול''.
אלוף עמירם לוין, 7 ימים 17.7.98
-
-
''משקרה האסון, היכן אחריותו של המפקד? היכן אומץ-לבו להודות בטעותu ?
שילה, שפרן, כהן, 24/03/07 14:01
-
- 47.
בקצב הזה לא ישארו לנו קצינים טובים ואיכותים כמו פדן בצה''ל
חנן, 23/03/07 17:47
מספיק עם מדניות עריפת הראשים. לפעמים הש.ג כן אשם כמו במקרה זה של סמל המחלקה שהוא האחראי הראשי למצב. לא יתכן שקצין מוערך כמו פדאן ישלם את המחיר , מחר זה יכול לקרות למישהו אחר בכל תפקיד צבאי או לא צבאי, מפקד/מנהל לא יכול להיות נוכח בכל מקום כל הזמן זה אבסורד לבקש 100% תוצאות. בכל מערכת יש כשלונות ויש לשאוף לצימצומם , כן לצערי רק צימצום כי העלמתם לחלוטין בלתי אפשרית במערכת אנושית.
פעם יהיה זה חייל שהתייבש , פעם אחרת אחר שיתאבד ופעם אחרת פעילות מבצעית שלא עלתה יפה. לא ניתן לדרוש לערוף את ראש הבחיר בכל פעם שטרגדיות מתרחשות. אנו גודעים במו ידנו את הענף עליו יושבת מדינה זו. הטובים ילכו והקומבינטורים ישארו. האם זה צה''ל שאנו רוצים ?-
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות ''
איילה, 23/03/07 18:23
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם''.
איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון. -
-
-
ורדה, 23/03/07 21:52
''עיסקת טֵיעוּן''
''ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''. איילה כץ, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה.
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצתה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם''. איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה.
''הייתי מצפה שמערכת התביעה הצבאית תשתף אותנו הרבה יותר, שתסביר לי את השיקולים שלה לפני שהיא זורקת פצצה של עיסקות טיעון. בניתוח קר אני מבינה, שתפקידה לייצג את הצבא ולא אותי, אבל לייצג את הצבא זה גם לייצג את רמי''. איילה כץ, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.
עִסְקַת טֵיעוּן
שולָל הָגוּן
מַשבֵּר אֵמוּן
תרבות, אִפְיוּן.
עִסְקַת טֵיעוּן
אַשְמָה. תִּיקּוּן.
מַהוּת. רִיקּוּן.
שוֹפְטִים. הִינְהוּן.
עִסְקַת טֵיעוּן
פְשִיעָה. תִּכְנוּן.
לָשוֹן. תַחֲנוּן.
כָּבוֹד רָכוּן.
עִסְקַת טֵיעוּן
חוֹק. אִיוּם.
קוֹרְבָּן. קִיוּם.
מִשְחָק. בִּיוּם.
עִסְקַת טֵיעוּן
פַּרְצוּף עָגוּם
מִשְפָּט פָּגוּם
מוּסָר רָגוּם.
עִסְקַת טֵיעוּן
טְרִיק צָפוּן
מַצְפֵּן. מַצְפּוּּן.
אִיבּוּד כִּיוּון.
עִסְקַת טֵיעוּן
מְרִיחָה, מִיכוּן
עָווֶל, גִיוּון
חֶבְרָה, נִיוּון.
עִסְקַת טֵיעוּן
אֶגְרוֹף, אִימוּן
גַּלְגַּל, שִימוּן
צֶדֶק, טָחוּן.
עִסְקַת טֵיעוּן
שָקוּף, רָכוּן
שָפוּף, גָחוּן
תָקוּם, נַחוּם !
עִסְקַת טֵיעוּן
צִיפּוֹר, קִינוּן
סִיפּוּר, שִינוּן
צִיבּוּר, רִינוּן.
עִסְקַת טֵיעוּן
מַחֲלָה, אִיבְחוּן
רוֹפֵא, מִינוּן
גוּף, אִיבּוּן.
עִסְקַת טֵיעוּן
פְּרַקְלִיט שָנוּן
תַּקְלִיט, כִּינוּן
צוואר, עִימְלוּן.
עִסְקַת טֵיעוּן
חִינוּך, סִיכּוּן
מַגֵּפָה, רִיסוּן
גְּזַר-דִּין, חִיסוּן.
עִסְקַת טֵיעוּן
זְרוֹעוֹת, תְּמָנוּן
סַרְטָן, עִישוּן
קֵץ, צִיוּן.
עִסְקַת טֵיעוּן
בִּילְבּוּל, מֵיגוּן
בִּישוּל, טִיגוּן,
מִשְפָח, עִיגוּן
סוֹבֵב נִיגוּן....
-
-
ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....
לאה, 23/03/07 19:15
בביקור אבלים אותו ערך במהלך ה''שבעה'' מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, בביתה של חיה נוסבוים-רוזנברג, אמו של אסף, זכרונו לברכה, אשר נהרג יחד עם חברו גיל צוריאנו, זכרונו לברכה, עת נקרע כבל במסוק של יחידת חילוץ 669, שאל האלוף, על מפתן הדלת וטרם כניסתו לדירה, בלי כל בושה, ידיד משפחה שעמד בפתח הדלת, לשמו של בנה. האם, אשר שמעה את שאלתו של עלוּב בודינגר אמרה לו באותו מעמד: ''גידלנו עבורכם ילדים כתרנגולות בסופרמרקט''. על משפט זה מבוסס השיר.
ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....
כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה.
כפרה על חיינו... עוון כולנו... עוול כלפיהם...
בפוליטיקה, בחברה, במדינה, בבג''ץ, בועדת וינוגרד ובצה''ל
מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם !
ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד ...בזרם מתמיד !
לנֶצַח... לעד... כך תוּבְטַח בעירת נר התמיד...
מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות
אין מדווחים... אין כותבים... אין מוסרים יותר על התאבדויות
זה וודאי, אינו אומר בהכרח, שהן אינן קיימות
בפוליטיקה, בחברה, במדינה, בבג''ץ, בועדת וינוגרד ובצה''ל
פשוט מִתְמָחִים בהסתרת ובהעלמת ראיות
ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל
ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול !
את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות
''הדג מן הראש מסריח !'' ...ישיחו ...יאמרו הבריות
מיטב נוער צעיר ובריא בשיא פריחת עלומיו
על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו
דור שואף דרור... צמא חיים... חופשי... רענן...
נרמס, נהרס, נדרס ונגרס באמצעות גוף מסואב שאנן
נופל שדוד ...ללא קרב מניח הנשק ...למולך מוקרב כקורבן !
אבות אכלו בוסר וחיי בנים יִכְלוּ טרם זמן
''כי במותם הם ציוו לנו...'' יחרוק התקליט הישן...
הולך סובב לו הרוח ועל סביבותיו שב
קדיש על הבן יאמר כבר לבטח האב
אין חדש תחת השמש
מה שהיה הוא מה שיהיה: היום, מחר או אמש.
השמש זרחה... הקָמָה בשלה... וצה''ל שחט
מי עוד זוכר שפעם חגגנו יחדיו ט''ו בשבט ?
-
חנן הצדק עמך. אצלנו במדינה יודעים רק לערוף ראשים בכיכר
מוטי סרוק, 24/03/07 11:49
-
- 46.
בעוד שנתיים הוא כבר ישכח מהכל. בטח גם מהמשפחה השכולה
ש. כפ''ס, 23/03/07 17:25
-
כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''
אלכס, 23/03/07 17:48
כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''
''בעצב תלדי בנים'' (בראשית, ג', ט''ז)
כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר...''
אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם - רב וגדול הוא הפַּעַר
הן כְּסִיל לא יבין זאת... לא אֱווִיל... לא שוֹטֶה... וודאי לא אִיש בַּעַר
סָגוּר הלב ונָעוּל... מוּגָף לוֹ השַעַר.
כי כשהם אומרים לכם: ''אנחנו כל-כך משתתפים בצַעַר...''
אתם מרגישים עד כמה כבד היגון, עמוקה התהום, רחב הוא הפַּעַר
אמת כּוֹאֶבֶת. נוֹקֶבֶת. חוֹצֶבֶת. צוֹרֶבֶת. דוֹאֶבֶת. שוֹאֶבֶת. חוֹתֶכֶת כתַּעַר.
כְּלוּם אָכֵן, בְּאֱמֶת וּבְּתָמִים, זֶהוּ מַגָּש הכֶּסֶף, שאליו נתכוונו הנַעֲרָה והנַעַר ?
לֵילוֹת קְרִירִים... לֵילוֹת קָרִים... לֵילוֹת יְקָרִים...
לֵילוֹת קְפוּאִים... לֵילוֹת צוֹנְנִים... לֵילוֹת מַקְפִּיאִים...
לֵילוֹת סוּמִים... לֵילוֹת חֲמוּסִים... לֵילוֹת כְּמוּסִים...
לֵילוֹת טְרוּפִים... לֵילוֹת קְטוּפִים... לֵילוֹת רְדוּפִים...
לֵילוֹת שְקוּפִים... לֵילוֹת כְּסוּפִים... הלְבָנָה חצי-סַהַר
רוֹגֵש הלֵב והוֹמֶה... מָלֵא רוּחוֹת סַעַר
הֵן איש חָכָם לא יבין זאת... לא שוֹטֶה... אף לא איש בַּעַר
אָטוּם הלֵב וחָתוּם... איש לא יבוא בּוֹ, בשַעַר.
כי כשהם מאחלים לָך, לְך, לכם: ''הלוואי שלא תדעו עוד צַעַר''
אתם יודעים... עמוק בתוך הלב פנימה...
כי מרוב קורבנות...
הם אינם מסוגלים אפילו
...לראות את היער.
-
- 45.
- 44.
כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
אלכס, 23/03/07 16:44
כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.
כי כשבצה''ל מודיעים ש...
''נסיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך
או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
צה''ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''
אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד
האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
טוב תעשה אם תתעורר יום אחד,
טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
תשמיע דבריך באופן בָּרוּר.
לא כמו דוֹבֵר צה''ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא.
אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.
חייל ! אזרח ! זכור !
כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות המחדל לא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
צה''ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
...וכמו להוסיף חטא על פשע
מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !
תם אך לא נשלם.
-
- 43.
- 42.
רועי, 23/03/07 16:23
יש תחושה שהשתגענו לגמרי, ואין כבר שום סבירות ושום הגינות בהפללה של אנשים בעמדות מפתח בישראל. רק בשביל להראות ש''עשינו משהו''. אנחנו מנצלים לרעה את ההליכים הפליליים במקום לחזור חזרה לסבירות והגינות כלפי אנשים בעמדות מפתח. וזאת כבר הופכת להיות תרבות בישראל. חבל
אם לא היה לו קשר, אז לא היה לו קשר. מה רוצים ממנו? האם הוא סופרמן? האם באמת הייתה לו דרך למנוע את זה? אחת לכמה זמן תמיד יש מישהו חלש פיסית שיש לו קריסת מערכות ביחידות האלה. אז לכל המפקדים של היחידות האלה נצמיד כתם בלי לדעת איך יכולים היו לעשות יותר טוב?
סתם, נמצא קורבן להעניש. ולהעניש את מפקד היחידה זה באמת מאד סמלי. אבל לא נחוץ-
לאה, 23/03/07 16:42
הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?
לֵאָה אוֹמֶרֶת,
שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
יוֹדְעִים,
כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.
כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.
שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.
יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.
אַך מָה שֶלֵאָה לֹא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זֹאת יוֹדַעַת...
הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.
-
-
כל שבוע יש לפחות תאונת אימונים (על חלקן לא מדווחים).
אזרח מודאג, 23/03/07 18:41
-
אם לא מדווחים עליהם, איך אתה יודע?
אורן, 23/03/07 19:26
-
-
-
משה, 23/03/07 18:38
מִסְפֵּד
הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !
נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !
הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !
נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !
הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –
הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.
הַשְכוֹל מִסְתוֹפֵף בְּעִמְקֵי אָהֳלֵינוּ.
הָיָה בִּנְתִיבֵנוּ הַשְכוֹל כְּעָמִית –
נוֹשֵא בְּכַּפָּיו אֶל חֶשְכַת אֲבֵלֵינוּ
נֵר יָגוֹן, נֵר גָּאוֹן – אֵש-תָּמִיד.
משה טבנקין.
-
-
- 41.
- 40.
- 39.
אורי, 23/03/07 15:41
-
אורן, 23/03/07 16:27
-
שמואל, 23/03/07 19:17
נעמי טובים, אמו של אליחי טובים זיכרונו לברכה, לוחם שמשון אשר נהרג בנפילתו לבאר, בשטח אימונים צה''לי מוכרז בנבטים, ארבעים מטר עומקה של הבאר וחמישה (!) מטרים קוטרה, באר אשר הושארה פתוחה בשדה, באר בלתי מגודרת לחלוטין, ללא כל שילוט, אמצעי אזהרה או התראה אחרים (באר אותה מכנים בצה''ל בשם ''בּוֹר'') אמרה, בסיומו של המשפח הצבאי אשר נערך בבית-הדין הצבאי בקריה ובעקבות פסק הדין המגוחך אשר הוּטַל על הנאשמים ברשלנות אשר גרמה למות אליחי בנה ''משחק מָכוּר!''. על משפט זה מבוסס השיר.
''מִשְחָק מָכוּר!''
''מִשְחָק מָכוּר!''
הבן קָבוּר
הלב שָבוּר
הכל גמוּר.
''מִשְחָק מָכוּר!''
כל-כך בָּרוּר
חֶשְבּוֹן אָרוּר
יָגוֹן אָצוּר.
''מִשְחָק מָכוּר!''
מִשְפָּט עָכוּר
היה בָּחוּר...
מה שמו ? זָכוּר ?
צה''ל הטוֹבֵל בחטא
מכזב בכחש לאמת
מבזה זכרון המת
לא השכיל לעלות מכתה א' ל ב'.
אין נֶחָמָה !
אין תחוּשת נקמה.
חברה אטוּמָה
מתפוררת... אוּמְלָלָה.
משחק. כָּדוּר.
לחיות אָסוּר.
נעֱתק דיבוּר.
הכל אָרוּר.
חֶשְבּוֹן גָמוּר.
-
-
בנימין, 23/03/07 16:41
''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר, בספרה ''לעצור את הכדור'', מערכות.
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ''ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''. איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו במהרה... ! ! !
המוות. השכול. היגון. הכעס. הזעם. האבל. הסבל. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.
-
- 38.
- 37.
- 36.
תרבות עריפת הראשים בעוכרינו!כח כתם קטן בופך לחזות הכל!
גיימס הטפילד, 23/03/07 15:24
-
כשצה''ל מודיע ש''סיבות האסון ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
תמרה, 24/03/07 01:10
כשצה''ל מודיע ש''סיבות האסון ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
כשצה''ל מודיע ש''סיבות האסון ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.
כי כשבצה''ל מודיעים ש...
''נסיבות האסון ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך
או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
צה''ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''
אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד
האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
טוב תעשה אם תתעורר יום אחד,
טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
תשמיע דבריך באופן בָּרוּר.
לא כמו דוֹבֵר צה''ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא.
אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.
חייל ! אזרח ! זכור !
כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות האסון לא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
צה''ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
...וכמו להוסיף חטא על פשע
מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !
תם אך לא נשלם.
-
- 35.
הקצינים הבכירים האלה לא יוצאים הביתה, כי הם לא אוהבים להיות בבית!!!
אלפרד, 23/03/07 15:23
-
- 34.
ץ, 23/03/07 15:18
-
- 33.
- 32.
תדע כל אם עבריה שהפקידה את בניה בפני מפקדים הראויים לכך
רוני, 23/03/07 14:34
הזיכרון הישראלי מדהים אותי כל פעם מחדש. הייתכן ששכחנו ששבועות ספורים לאחר המוות המיותר של רועי דרוד נהרג גם אהוד שניאור? שוב בגלל רשלנו ביחידה, בגלל חוסר הישמעות לכללים, בגלל זילות בחיי אדם- כל אלו דברים שאפיינו את דובדבן בתקופה של פדן- הנורמות מגיעות מלמעלה לא מהפיקוד הזוטר וסוף סוף נעשה צדק ולא הענישו גם את הש.ג. נדב פרן הוא האחראי למותו של רועי וביחס לאחריותו הכבדה הוא משלם מחיר קל ביותר...
-
''מסע ייסורים ארוך בדרך אל האמת...''
רות, 23/03/07 17:11
-
''מחיר שיש לשלם בעד האימונים''
נעמי, 23/03/07 17:29
''המפקד שפלט לפני פיקודיו ביום האסון שהצבא אינו חברת ביטוח שבר את האמונה בערבות ההדדית וקבע מחיר שיש לשלם בעד האימונים. אם כן מדוע באמת ירצו ההורים לשלוח את בניהם אליכם... ?''
נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.-
''אתה קיבלת 12,000 שקל דמי ביטוח שלו. החיים שווים 12,000 שקל...''
צבי, 23/03/07 19:19
''הצבא הוא באמת לא חברת ביטוח. התפישה הזאת קיימת אך השאלה היא מה אתה עושה כדי למנוע תאונה ? כדי להעניש ? התפישה שאתה שולח את בנך לשלוש שנים, אחר-כך כל שנה לחודש מילואים והוא שייך למערכת זה נכון. זה עדיין קיים. וודאי... התפישה שהוא רכוש צה''ל קיימת. אתה קיבלת 12,000 שקל דמי ביטוח שלו. החיים שווים 12,000 שקל...''
צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה אשר נהרג בתאונת אימונים בבית-גוברין.
-
-
-
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות ''
איילה, 23/03/07 17:34
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם''.
איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
-
- 31.
- 30.
- 29.
the soldier, 23/03/07 14:09
- 28.
המחיר שהוא משלם כבד מדי. הכל קורה בגלל התקשורת שלוחצת את כולם לפינה (ל''ת)
פקק תנועה, 23/03/07 14:04
- 27.
שהקב''ה יעניק לך את הכוח להוביל לוחמים בדיוק כמו שהובלת עד כה גם בגו
משה. ק.ס, 23/03/07 14:03
- 26.
מכירה אותו מסיפורי בני. אני מחזקת את ידייך...
אמא לחייל, 23/03/07 14:02
- 25.
בתור פקוד לשעבר אין כמותו. חכם. רגיש. אמיץ מחושב. ואחרי הכל בן אדם
דוד. ב, 23/03/07 14:01
- 24.
-
- 23.
- 22.
שונא צה''ל, 23/03/07 13:42
-
ובכל זאת - הוא אחראי למות חייל
ניקולאי, 23/03/07 14:02
-
-
- 21.
50 ג'ובניקים שמאלניים בפוליטיקה והמדיה מנהלים את המדינה ועושים ככל
Yo, 23/03/07 13:35
-
הלו הלו-ג'ובניקים אולי אבל שמאלנים?
דני ב., 23/03/07 13:46
-
יש לך סטטיסטיקות או שאתה מסתמך על הדמיון המזרחי המפותח
בבא שלמה הטבח, 23/03/07 14:49
-
סוזי מטבוחה, 23/03/07 14:49
-
-
- 20.
חושם, 23/03/07 13:30
-
חייל לשעבר, 23/03/07 13:45
-
-
איילה, 23/03/07 16:52
''מַעֲשֶה חָרִיג''
כשדובר צה''ל טוען שהמַעֲשֶה הוא ''חָרִיג''
אתה יוֹדֵעַ... שלְפָחוֹת עבוּרוֹ... הדִיבּוּר רק הָגִיג
WISHFUL THINKING שאין עמו שֶמֶץ קוּרְטוֹב של אֱמֶת
דוֹבֵר צה''ל... מוכן להוסיף... רק פֶּשַע על חֵטְא !
דוֹבֵר צה''ל מוכן להוסיף רק פֶּשַע על חֵטְא
כי יש בדבריו הרבה יותר מאשר בִּיזְיוֹן כְּבוֹד המֵת
לא הִתְבַּגֵּר, לא השְכִּיל לעלות מכתה א' ל-ב'
בִּזְכוּתוֹ נתן צה''ל לחִינָם לעַם גֵט !
דוֹבֵר צה''ל מכזב (לו ולנו) באופן טִבְעִי
השֶקֶר פשוט הפך לו לאוֹפִי, לטֶבַע שֵנִי
חשובים לו יותר התדמית, הדרגה, ה''אני''
מִנְכסיו יָרַד לְגַמְרֵי, הָפַך לאֶבְיוֹן ועָנִי.
ואילו אַתָּה, הקוֹרְבָּן, האֶזְרָח הקָטָן, אָנָּא הַסְכֵּת והַחְלֵט
האִם שַאֲנָן מִן הצַד בדְבָרִים רַק תמְשִיך ותַּבֵּט ?
אוֹ שֶמָא הגִיעָה גַם עֵת לשָנֵס אֶת מוֹתְנֶיך
לְמַעַן לא יִבְכּוּ... מְאוּחָר מִדַּי... יְדִידיך עֲליך !
-
-
בנימין, 23/03/07 17:14
''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר, בספרה ''לעצור את הכדור'', מערכות.
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ''ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''. איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו בדרגה ובתפקיד במהרה... ! ! !
המוות. השכול. היגון. הכעס. הזעם. האבל. הסבל. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.
-
- 19.
קול קורא במדבר, 23/03/07 13:25
תודה לכותב הכתבה
יש הרושם שכל מטיפי הארס שייכים לאחד משני זנים-
אנשים ממעולם לא נשאו בעול אחריות משמעותית.
אנשים בעלי אינטרס.
יודע כל בעל אחריות כי כל אשר הוא יכול לעשות זה את המיטב, לצערו לא יותר וברור שלא פחות. אי אפשר שכל ביצוע מהביצועים שבאחריותך יהיה מושלם. כל עוד אתה שואף לכך, אתה מתאים. אי אפשר לשפוט קצין על כל כשלון מבצעי, לשפוט מנתח על כל ניתוח שנכשל וכו', כל עוד אין המדובר ברשלנות ברורה מכיוון שמטבע הדברים לא הכל מושלם
- 18.
נמאס כבר מיפי נפש שלא מעריכים כלום
רון קןף, 23/03/07 13:14
-
''היו לוֹ פָּנִים מוּבָסוֹת''.
רותי, 23/03/07 18:32
-
- 17.
-
-
אז אולי תגרשו את כל הימנים הפרזיטים האלה
חולצה חומה, 23/03/07 14:50
-
ימין זה פשיזם!, 23/03/07 17:58
-
-
ל-17: הימין הפשיסטי שאתה תומך בו.
ימין זה פשיזם!, 23/03/07 15:34
-
-
- 16.
- 15.
זבל שבזבלים...הכל פוליטיקה וחארטה
תמים מאוד, 23/03/07 12:59
-
אורן, 23/03/07 17:09
-
- 14.
- 13.
מישהו מהעם, 23/03/07 12:47
- 12.
- 11.
-
אלכס, 23/03/07 17:18
מְדִינָה מִקְרִית
שִקְרִית ... אַך עִבְרִית !
אַקְרָאִית, עֲמָמִית, אֲרָעִית,
מְדִינָה לְמַרְאִית.
מְדִינָה עִיזִית,
נִבְזִית, לוֹעֲזִית,
אֲחוּזַת תְּזָזִית,
יְלָדֶיה, אֲבָנֶיה, גָּזִית.
עַם מְנוּוָן,
מעֲרָכָיו מְרוּקָן
אָדִיש, רָדוּם, שַאֲנָן,
רְדוּף קוֹרְבָּן וחוּרְבָּן.
חֶבְרָה אֲרוּרָה
מְעוּרְעָרָה, רְעוּעָה,
רָעָה וגְרוּעָה
עֲמוֹרָה וגְמוּרָה.
מְדִינָה הבְּנוּיָה על כַּרְעֵי תַּרְנְגוֹלֶת
עַם השָרוּי (לנֶצַח?) בְּתוֹכְכֵי מְעַרְבּוֹלֶת -
מֶמְשָלָה בְּלִי תּוֹרָה... בְּלִי קֶמָח... בְּלִי סוֹלֶת...
סָפֵק, אִם לִבְסוֹף, תִּיוָותֵּר בְּקוֹשִי גוּלְגוֹלֶת.
נ. ב.
לא רק הממשלה הנוכחית. גם הממשלה הבאה.
-
- 10.
ככל שרבו השבחים - כן גדולה אשמתו
כעסנ י, 23/03/07 12:37
- 9.
אחד מהגיבורים עליהם נשענת המדינה !!!
ביזי, 23/03/07 12:36
- 8.
דוד בוחבוט, 23/03/07 12:33
- 7.
-
- 6.
אין צדיק בארץ, 23/03/07 12:16
- 5.
-=-=-=-=-=-, 23/03/07 12:16
לא ביקשנו כתב הגנה, הרי פסק הדין כבר ניתן.
אפילו כתבה אחת לא פורסמה על דמותו ואישיותו של החייל האמיץ יהי זכרו ברוך שרק רצה להצטיין באימונים ולתת את הנשמה והגוף למדינה בכזו מסירות עד כדי כך שלא העיז להרים קולו ולומר ''כואב לי'', ונפח את נשמתו.
יש כתם? אז מה? אימו של החייל בכתה על כתמי דמו של בנה, ואילו פדן ימשיך להרוויח שכר וכבוד עוד שנים רבות בקריירה הצבאית שלו. אם הוא אדם הגון, שום דבר רע לא אמור לקרות, ולכן כתב ההגנה הזה מיותר ומגוחך, ומעלה שאלות רבות על דרך ההתנהלות של הפיקוד הגבוה בצה''ל.
- 4.
- 3.
העובדה שהוא קצין מצטיין שתרם רבות למדינה לא הופכת
עמית, 23/03/07 12:04
- 2.
-
- 1.
פדן תדע שעם ישראל מעריך אותך ושכמותך!
דני, 23/03/07 11:48
-
דני מעדיף שלא לדבר רק בשמו אלא בשם כל העם. אני, לדאבוני, כלל לא
אזרח מודאג, 23/03/07 17:46
-
ניקולאי, 24/03/07 12:16
-