מִסְפֵּד

הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

משה טבנקין.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

ב- 6 באפריל?

הגב לתגובה זו

''הם קיבלו מכתבי אזהרה''

''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר, בספרה ''לעצור את הכדור'', מערכות.
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ''ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''. איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו במהרה... ! ! !
המוות. השכול. היגון. הכעס. הזעם. האבל. הסבל. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.


...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.

הגב לתגובה זו

המלחמה הבאה תהיה מעם הרבה יותר טילים ....., לאורכה ולרוחבה של המדינה . האילתים כבר לא יחגגו על גב הצפוניים כולם יהיו צפונים.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

רְאִי, אֲדָמָה

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ... לא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיוֹת שֶל כּוּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד :
פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּמֶש מִנְּשִיקָתָה רִאשוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶיָדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בּוֹקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.

הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבוֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ?

וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתוֹ !
מֵאָה שְעָרִים הוֹד וָכוֹחַ, קוֹדֶש לְעַם מְכוֹרָתוֹ !
בָּרוּך קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כּוֹפֶר חַיֵינוּ בְּהוֹד...
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !

שאול טשרניחובסקי

תל-אביב, 3.9.1938

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

יחד עם אהוביכם מעזה חאן יונס ורפיח

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

נמאס כבר לשמוע על ההתנתקות שלכם
תפסיקו כבר לקשקש....
היה, נגמר, תמשיכו הלאה.....

הגב לתגובה זו

הוּא פָּשוּט זִיגְזוֹנֵר.... לֹא פָּחוֹת אַף לא יוֹתֵר....
כְּלוּם יִיתָּכֵן כִּי בְּלַהֲטוּטָיו הַפּוֹלִיטִיים,
אֶת חַיֵי בָּנֵינוּ יַצְלִיחַ מֵחָדָש לְהַחֲזִיר ? לְשַחֲזֵר ? לְמַחֲזֵר ?
אוֹ שֶמָא אֶת רֶצֶף-זִיגְזוּגָיו-פִישוּלָיו-כִּשְלוֹנוֹתָיו בִּלְבָנוֹן
יְנַסֶה-יִשְתַּדֵל בְּכָּל מְאוֹדוֹ לְמַזְעֵר ?
עַד מָתַי, בְּאֲחִיזָתוֹ בְּקַרְנוֹת הַמִזְבֵּחַ, בְּהִיצָמְדוּתוֹ לְכִּסֵא הַשִלְטוֹן-הַהוֹן-הַשְרָרָה,
בָּנוּ יִתְעַמֵר ? אֵלֶינוּ כֹּה-יִתְאכְזֵר ?
עַד מָתַי אֶת דַּמֵנוּ יַּקְפִּיא ? אֶת לִיבֵּנוֹ יְצָמְרֵר ? אֶלֵינוּ יִתְנַכֵּר ?
עַד מָתַי בְּעֶמְדוֹתָיו יִתְחַפֵּר ? יִתְבַּצֵר ? יִתְמַסְמֵר ?
הַאִם חַיֵינוּ, בְּאַרְצֵנוּ שֶלָנוּ, הָפְכוּ אָכֵן לִהְיוֹת לְגַמְרֵי הֶפְקֵר ?
עַד מָתַי הַצְהָרוֹת-סְרָק יַפְרִיחַ ? הַבְטָחוֹת-שָוְוא יַשְמִיעַ ?
לאֲוִיר הַעוֹלָם כָּך יַמְשִיך אוֹתָן לְפַזֵר ?
עַד מָתַי יַמְשִיך לַעֲסוֹק רַק בְּעַצְמוֹ ?
עַד מָתַי יִפְצַח בְּהִמְנוֹן לְאִישִיוּתוֹ ? שִירַת-רִינַת-הִילַת נִיצָחוֹן וּפְּאֵר ?
עַד מָתַי אֶת שְמוֹ בַּחוּצוֹת יְקַלֵס ? יְפַאֵר ? יְהַדֵר ?
עַד מָתַי שִירֵי הַלֵל וְהֵידָד עַל עַצְמוֹ בִּלְבַד יְשוֹרֵר-יְזַמֵּר ?
עַד מָתַי בְּרַחֲבֵי תֵּבֵל יַרְעִיף חִיוּכִים ? אַחֲרֵי מַנְהִיגֵי-מְדִינוֹת בִּשְקִיקָה יְחַזֵר ?
מַדּוּעַ כְּמוֹתֵנוֹ, מִתַּעֲנוּגוֹת הַחַיִּים, הוּא אֵינֶנוּ, וְלוּ מְעַט, מִתְנַזֵּר ?
הַאִם לֹא יִשְכַּח עִם שוּבוּ, עַל קִבְרָם שֶל בָּנֵינוּ, לְהַנִיחַ אַף זֵר ?
כְּלוּם אֵינֶנוּ חוֹשֵב, כִּי אָכֵן הגִיעָה אַף עֵת, בָּה אֲנַחְנוּ,
לְצַד דְיוּקָן בְּנֵנוּ-בִּתֵנוּ, בְּמִסְגֶרֶת שְחוֹרָה אוֹתוֹ כְּרֹאש מֶמְשָלָה, נְמַסְגֵר ?
אוֹ שֶמָא מַמְתִּין-מְחַכֶּה הוּא לִרְאוֹת עַד כִּי הַמְדִינָה וְהַמֶמְשָלָה בְּרָאשוּתוֹ
תִּתְפּוֹגֵג ? תִּתְפּוֹרֵר ? תִּתְפַּזֵר ?
''מָה נָאוּו עַל הֶהָרִים רַגְלֵי הַמְבַשֵר?''
מִי הָיָה מַאֲמִין.... ? מִי פִּלֵל.... ? מִי מִלֵל.... ?
מִי יָכוֹל הָיָה לְשַעֵר.... ?
...אֵיזֶה פּוֹלִיטִיקָאִי מַמְזֵר.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו