- 146.
סילבי לזובסקי, 18/04/07 09:28
לאחר 10 שנים של טיפולי פוריות נולדו לנו תאומות מקסימות. מתוך נסיון אישי הקמתי עמותה שתומכת במי שסובל מבעיות פוריות. יחד עם עוד 50 מתנדבים פזורים בכל הארץ אנחנו הופכים לחברים לדרך במסע הכל כך מתיש לקראת הגשמת החלום להורות. לכל מתנדב התמודדות מוצלחת משלו מול בעית פוריות. השירותים ניתנים חינם.
טל. 5637479 02
אתר www.tinok.org.il
סילבי, מנהלת ''התינוק שבלב''
- 145.
אביטל, 09/04/07 21:48
קצת מידע מדעי סטטסטי לכל הקוראים:
א.במידה והביוץ אכן מתרחש ובאותו זמן אכן קימו יחסים הסיכוי להיכנס להריון הוא 20% .
ב.באמצעים רפואיים כגון הפריה וכו הסיכוי עולה ל30% .
מכאן יש להניח שהריון הוא פחות מדעי, ויותר עניין נסתר אלוקי.
משום שלמרות האחוזים הסטטיסטים הנמוכים אנשים בכל זאת נכנסים להריון.
ולאלו שלא.. והדרך קשה ומפותלת מנסיון... חשבו על הדברים הנפשיים שמעכבים אותכם בחיים חשבו על הנסיון הענק שה' מביא לנו.
חשבו בעצם על השאלה למה? למה זה קורה דוקא לי?
אלו שאלות לא פשוטות יש בהם הרבה כעס, שמופנה להרבה כיוונים אלו שאלות כואבות והרבה פעמים הן נותרות ללא מענה. אך אנו חייבים לשאול את עצמנו!!
אני רוצה לשלוח מילות עידוד לכל הזוגות שהולכים בדרך הקשה....
בעזרת ה' נזכה לישועה...
ולא להרים ידיים .. לכל מנהרה יש סוף.. גם אם אנחנו לא יודעים מה קורה בסופה.
- 144.
גם אני הייתי שם אך בניגוד לכולם
יעל, 06/04/07 09:31
מיד עם התחלת הטיפולים דאגתי שכל העולם ואשתו ידעו. מרגע זה, במשך כמה שנים, אף אחד לא המשיך לרכל, לרחם, לחטט. ברגע שזה ידוע זה כבר לא פיקנטי יותר.המבחנון הראשון הביא אחריו עוד כמה אחים ספונטניים. במשך השנים אני שומעת שהייתי האור בקצה המנהרה של הרבה זוגות מיואשים. טיפול שהצליח. לכל המתקשים, אל תהססו לספר. זה מוריד עול גדול ומקטין את הלחץ. ו... שיצליח לכל מי שרק מנסה ורוצה.
- 143.
לילך, 22/03/07 14:03
בד''כ אני לא מתחברת לדברים שאת כותבת, אבל הפעם הזדהתי עם כל מילה. צריך לעשות סוף לכל הסודיות סביב זוגות שעוברים ''טיפולים'' חבל שהם לא מבינים שהרבה יותר קל לשתף מאשר להשקיע כ''כ הרבה אנרגיות בלשמור על הסודיות.
הלוואי והצלחת לפתוח כמה מהזוגות....
- 142.
נעמה, 21/03/07 19:31
בתור חלק מזוג שעובר טיפולים לא קלים ומתמודד עם אבדן הריון של תאומים - הטור הזה היה כמו מים זכים על הנפש. למה באמת הכל צריך להיות כ''כ בסוד? גם ככה זה כ''כ כואב שקשה להכיל את זה לבד.-
יש הריונות גם אחרי אובדן תאומיםלא לאבד, 22/03/07 00:27
נעמה היקרה,
גם אני איבדתי הריון תאומים, אחרי טיפולים רבים ומפרכים, וחששתי מאוד שלא אכנס להריון שוב לעולם.
בחשש רב המשכתי את הטיפולים, ושנה לאחר האובדן נכנסתי שוב להריון תאומים, והיום אני אמא מאושרת לתאומות מקסימות בנות שנתיים וחצי.
אל תאבדי תקווה!!
בהצלחה.
שני-
נעמה, 27/03/07 19:59
כמה מעודד ! איזה אקורד סיום אופטימי! תודה על העידוד, כי באמת צריך אותו לפעמים.
רק בריאות ואושר לך ולמשפחתך!
-
-
- 141.
ע, 21/03/07 19:03
לכל הישראלים שתמיד דואגים לשאול נו מה עם איזה צאצא? או מה עם עוד אחל ל....?
תפסיקו להכנס לנשים לרחם ולבדוק מה קורה. הרצון להפוך להיות הורים מספיק מלחיץ אותנו.
- 140.
שרי, 16/03/07 00:15
גמני ב'מחכות'... אמנם כבר לא קונה בדיקות ולא ממש מתבאסת כל פעם מחדש... אבל הכתיבה נוקבת, חזקה והכי חשוב, אמיתית.
- 139.
שמש, 14/03/07 11:51
רויטל!
כל הכבוד לך שפתחת את הנושא ללא עקבות. כאחת שחוותה על בשרה את שאת מתארת, אני מחזקת את ידייך על שכבר כתבת ומקווה שעוד תמשיכי ותכתבי על נושא זה ועוד נושאים בינו לבינה שהם טאבו אצלינו, ובנתיים אנשים סובלים בשקט ובסודי סודות.
גם לי יש הפי אנד ואני מודה יום יום על שבורכתי ב-4 ילדים מקסימים לאחר שנים של טיפולים כשהרביעי הופיע לו בעולמינו סתם כך, בספונטניות. יש ניסים!
- 138.
שירה, 13/03/07 12:14
אהבתי את הטור..
בתור אחת שהיא כבר אמא לילדה
אבל מוצפת בחברות שהיה להם קשה, או שעדיין קשה להם להכנס להריון, אני כואבת את כאבם בכל רגע שאני רואה חיוך מהבת שלי..
(וזה לא מרחמים, זה מידיעה על הלחץ שהם עוברות והרצון שיהיה להם טוב) הבעיה היא שגם אם אני רוצה לתת תמיכה או יעוץ על רופאים
אני מתביישת לעשות את זה ופוחדת שהם יעלבו, או יחשבו שאני מתנשאת כי לא עברתי את מה שהם עוברות..
- 137.
הרופא הפרטי, 13/03/07 01:14
- 136.
רוצה הריון, 12/03/07 21:01
כל כך נכון ואת כל כך צודקת. אין לך מושג כמה. ממישהי שמאד רוצה כבר להיות בהריון.
- 135.
הייתי שם., 12/03/07 14:58
אני רוצה להציג צד נוסף של הנושא הזה שלא ראיתי שהופיע בכתבה.
משום מה, הדעה הרווחת היא שכאשר זוג לא מצליח להביא ילדים לעולם ''האשמה'' היא באשה שיש לה בעיות ביוץ והשד יודע מה.
אלא שמסתבר שב 40% מהמקרים מדובר בגבר שאינו פורה מסיבות כאלו ואחרות.
משום מה, גם כאשר בעיית הפריון היא אצל הגבר, עדיין האשה היא זו שמרגישה שמשהו אצלה לא בסדר וכאשר היא מגיעה לחתונה שלוש שנים לאחר נישואיה היא צריכה להרגיש רע כשכולן מסביבה הריוניות או כבר עם ילדים על הידיים.
היא מרחיקה עצמה מהקהילה ולא רוצה לבוא לבית הכנסת כדי לא להתקל בכל אותן נשים עם ילדים וכדו'.
כמי שחווה את כל העסק הזה (כן כן, הבעיה הייתה אצלי ולא אצלה), אבל היה צריך להשרות חוזק כי מספיק שיש מישהי אחת בבית שבוכה, אני מסכים עם כל מילה שלך שהגיע הזמן להפסיק להסתיר את הנושא הזה ושאנשים יהיו קצת יותר רגישים לזולתם.
במקרה שלי יש הפי הנד.
אחרי נסיונות כושלים של 3 שנים עשינו את זה ואנחנו אוטוטו עומדים לחבוק בן זכר ראשון
לאנשים שהיו ועדיין נמצאים במצבנו, אל תאבדו תקווה.
הרפואה היום מאוד מתקדמת ויש מעל 99% אחוזי הצלחה.
ברור לי שקל לי לדבר כיום לאחר מעשה אבל האמינו לי שאני יודע בדיוק מה אתם מרגישים.
לכל מי שנמצא בסירה הזו, שיהיה בהצלחה.
- 134.
מני, 12/03/07 02:05
אישה שלא תביא לי ילדים אני פשוט מתגרש ממנה בלי ילדים לא שווה בכלל להינשא לאישה-
אדוה, 12/03/07 13:37
אז אל תתחתן בכלל אם הנישואין שלך תלויים על זה, פשוט גועל נפש לומר כזה דבר!!
-
- 133.
- 132.
רונית, 11/03/07 21:51
האים מישהיא שמעה על דורון לירן שמטפל ברפואה סינית בפוריות?-
א, 12/03/07 02:20
הוא מטפל בי. אמנם לא בענייני פוריות, אבל זו בהחלט ההתמחות שלו, ואני מכירה שני זוגות שהוא עזר להם. הוא מטפל מדהים! חפשי עליו בגוגל.
-
- 131.
אני רופא דתי , ובתור שכזה מודיע לכם
משה, 11/03/07 19:14
שאחוז ההצלחה בטיפולי פוריות הוא בסביבות 30% במקרה הטוב. אחוז ההצלחה ב''קוויטלך'' מרבנים הוא 40% , כך שאנו הרופאים לא יודעים כל כך הרבה על פוריות , והעיקר להיות רגועים ולא לפחד לנסות גם ברכות של רבנים.-
רמי, 11/03/07 23:26
אתה מוציא שם רע ליהדות והופך אותה לכת של מכשפים.
גם כשלרב עובדיה היו בעיות בלב הוא הלך לטובי הרופאים ב''הדסה'' ולא לשטויות של רבנים ומכשפים. -
-
- 130.
מאיה, 11/03/07 16:15
באמת כל הכבוד.
אני בת למשפחה שאחי הגדול נולד לאחר עשר שנות נישואין, שוברת מוסכמה באופן מכוון תמיד, ומזכירה תמיד חברה עקרה. לדעתי צריך להכיר בזה כחלק מהחיים.
צריך לשבור את השתיקה,
ולגב' הכותבת אולי כל מה שאת סובלת בשביל לסייע לאחרות בטור הזה, הלוואי שאחריו, כבר לא תצטרכי לסבול.
- 129.
עדי, 11/03/07 15:13
אנו זוג דתי שלאחר שנתיים של נסיונות להביא ילד+ טיפולים , נרשמנו לאימוץ בארץ. היום אנו חובקים שני ילדים בן חמש ותינוק בן בן כשנה. עם הטיפולים הפסקנו כי איננו מרגישים יותר צורך בכך. אנו מאוד מאושרים עם הבחירה שלנו וממליצים לכל זוג שמתקשים להפוך להורים לבדוק את האפשרות הזו כמה שיותר מוקדם שכן ההמתנה כאן בארץ לתינוק היא בין 4 ל-5 שנים. אפשר להתחיל עם תהליך ההרשמה ומקסימום לפרוש במידה וחשים שפתרון זה אינו מתאים לשני בני הזוג.
-
מאיה, 11/03/07 16:11
אצל יהודים מכבדים את מיניותם של ילדים מאוד, ועל כן ישנם קשיים גדולים בין ילד מאומץ לבין בין הזוג, שחשה אותו כ'אב' אבל הוא לא אביה הביולוגי, וכל המשתמע מזה.
צריך לזכור את המעלות הגדולות באימוץ, אבל לעולם לא לבטל את הבעיתיות. -
-
עדי- את כל כך צודקת, ואם גם כל זוג שכן יכול להביא ילדים יאמץ ילד
כל, 21/03/07 20:28
שצריך בית
(ויש בארץ מלא ילדים כאלה)
הוא יציל חיים של ילד מסכן שפשוט נולד בלי מזל, וגם הזוג יהנה מהילד ויחנך את הילדים שלו וגם את הסביבה לאמץ.
זה הפיתרון היחיד שבאמת נותן סיכוי לילדים המדהימים האלה...
-
- 128.
אילת, 11/03/07 14:38
אולי זה המקום להעלות גם את נושא הפונדקאות. א-לוהים ברך אותי משום מה, ויש לי כבר ילדים. התכנון שלנו (שכמובן לא תלוי רק בנו) הוא שאחרי שאסיים ללדת את ארבעת ילדנו, לבצע פונדקאות עבור חברים.
לא נכנסתי לנושא ההלכתי, ומקוה שאין מכשולים הלכתיים לביצוע פונדקאות ע''י אישה נשואה. אך זה גם נושא שחשוב להעלות. זה שאני, תודה לאל, נכנסת להריון רק מזה שבן זוגי 'מריח אותי' זו לא בזכותי ולא בזכותו - זו מתנה מא-לוהים, ואשמח לעזור לאחרים עם מתנה נפלאה זו.-
דניאלה, 11/03/07 16:57
היה מאמר על פונדקאות של זוג דתי בהארץ של סופשבוע.
הבנתי משם, שכדי להיות פונדקאית את צריכה להיות חד הורית, בגילאים מסוימים שכבר ילדת.
כדי שלא תהיה בעיית ממזרות..
-
- 127.
מיטל גל, 11/03/07 13:57
אני ממש מזדהה עם הכתבה רציתי רק
ליידע את הבנות שעוברות גם הן טיפולי פריון לא קלים שלאחרונה אני נמצאת במרכז חדש ברמת החייל שעיסוקו העיקרי זהו תחום הפריון ישנה קבוצת תמיכה לפריון שעוזרת
לבעיות פריון ובה ניתן לחלוק את כל החוויות עם בנות הנמצאות במצב דומה לשלי ויותר טוב ונעים לא לשמור בבטן
- 126.
-
- 125.
מרים, 11/03/07 11:47
בטרם באו הילדים חשתי אכן כרחל אמנו שאמרה ליעקב: ''הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי.''
זה היה ממש כמו מוות. למי היה כוח או סבלנות להתייחס לתגובות הסביבה?
בשנה העשירית לנישואי אימצתי.
בשנה ה-13 לנישואי - כשכבר הייתי רגועה ושמחה מאוד מאוד הריתי באופן טבעי! וילדתי, ברוך השם, באופן טבעי!
צריך הרבה כוחות נפש.
צריך להשתדל להירגע (אם אין בעייה ספציפית פיזית), צריך להשתדל לחיות בשמחה (קשה מאוד, אני יודעת)
אבל הכי הרבה צריך תפילה.
''כי קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת''.
בשורות טובות!
- 124.
רחל, 11/03/07 11:27
יש מי שעבורו החשיפה והחטטנות של הסביבה שמאפיינת מאוד את מגזרנו הם אלו שמחלישים. מי שבוחר לחלוק את ההתמודדות הלא פשוטה הזאת ולסכן את פרטיותו זה בסדר גמור וגם זו דרך. אבל בפעם הבאה ששואלים אתכם בבית כנסת השכונתי אצל מי הבעיה אצלך או אצלו אז תגידו שהבעיה אצל מי ששואל..
- 123.
רחל, 11/03/07 11:00
שנים על גבי שנים...
מאחר וכבר היה נמאס לי מטיפולי הפוריות, הזרקת שפע של הורמונים . הגוף הגיע למצב שדי .הרמנו ידיים. הגענו להחלטה משותפת, להפסיק לחלוטין. החלטנו לנסות לתת צ'אנס לרפואה המשלימה.
אני האדם, הכי סקפטי בעולם, שקשה מאוד לשכנע אותו. אבל לא יועיל לא יזיק. (מה שמאוד מומלץ, זה להגיע למטפל/ת עם מוניטין, זה כמובן מאוד חשוב).
והאמת שאני לא מצטערת ואפילו לרגע. הגענו למטפלת, מקסימה. שטיפלה בי ברייקי, דמיון מודרך, ותמציות קריסטלים, ניקוי רעלים שמאזנות את הגוף.
לאחר טיפול ממושך כבן 4 חודשים, אירע הנס, שחיכינו לו 7 שנים.
כך שלא להרים ידיים, ולא להתייאש.
וצריך המון אמונה.
- 122.
תמי בבלית, 11/03/07 03:06
רוייטל,טור מהמם.ממש מרגש,מעבר להכל את פשוט מרגשת וכנה.......מבסוטה עלייך אחותי
- 121.
חנה, 10/03/07 21:11
כבר הרבה זמן (כמי שנמצאת בסירה הזאת ועברה את מחסום הבושה), אני חושבת שצריך לדבר על זה ולא עשיתי עם זה כלום.... אז תודה שהיית הנחשונית ואולי הערוצים לתקשורת ייפתחו סוף-סוף.
דרך אגב, דרך מצויינת בה נשים כן מדברות ומשתפות - דרך פורומים.-
גם אני, 22/03/07 09:29
לפעמים את רוצה מידע ושואלת שאלה ומקבלת כאלה תשובות היסטריות שעדיף לא לעשות את זה , ולקבל מידע מהרופא.
לפעמים זה מלחיץ ומסוכן, אל תאמינו לכל תשובה שמישהי אלמונית נותנת בפורום.
-
- 120.
- 119.
יעל, 10/03/07 08:48
רויטל,
כחילונית שעברה 10 שנות טיפולים - לשווא, מצדיעה לך. ריגשת אותי מאד.
אהבתי את השילוב שבו הצגת נושא כל כך כואב, בהומור ובקלילות מרגשים כל כך. יישר כח, ו...בהצלחה. -
- 118.
יעל, 09/03/07 14:26
סוף סוף מישהי שלא מתביישת להסתכל על חוסר הפוריות בעיניים ולדבר על זה ולא מתוך תחושת רחמים אלא הבנה אמיתית. כאחת שזוכה כל העת למבטים של מסכנות מהסביבה (5 שנים בעסק), היה לי נעים ומעודד לקרוא. הטבת לתאר את מה שכ''כ הרבה בנות מפחדות לפתוח לגביו את הפה ומרגישות מנודות חברתית כיוון שטרם מילאו את 'יעודם הדתי והחברתי'
- 117.
אני לא חושבת שלמישהו יש מילת קסם..
אור, 09/03/07 14:10
אלא אם כן,זה יהיה רופא או אפילו אחות שתבשר לי ,לשם שינוי,בדיקת היריון חיובית אחת!!!!
אחרי 9 וחצי שנים של נישואין,החל מהלילה הראשון בו נישאתי,מאז אני מנסה להפוך לאמא,עייפתי,מכל סוגי הטיפולים,במיוחד מההפריות וכל מה שבא מסביב!
עייפתי מלשמוע סגולות ו''פנינים'',מכל אחד,השם עצמו למומחה בנושא...
עייפתי מכל השאלות הטיפשיות להפליא כמו ''את בטוחה שאתם עושים את זה נכון?'' הלו!!! אני חושבת שאני יודעת איך ומה עושים...
עייפתי מלעבור חגים,שנה אחרי שנה,בלי ילדים ועייפתי מכל תחילת שנת לימודים חדשה.עייפתי מלחשוב כמה ילדים היו יכולים להיות לי כבר ובני כמה הם היו יכולים להיות...
ואין לי דרישות מוזגמות בכלל..לא משנה לי בן או בת,לא יפה מדיי ולא מכוער,לא חכם מדיי ולא טיפש,אלא ילד\ה בריא\ה,שנאהב ונוכל לתת לו את כל מה שיש לנו לתת לו(ויש המון.)
וזה לא שאני לא בנאדם אופטימי,אני דתיה,שמנסה לשמור על מה שאני יכולה ומשתדלת...
אני פשוט עייפה.עייפה מלחכות,מלקוות,מלרצות...-
תמר, 09/03/07 17:57
נסי את ד''ר דני רוזנק מירושלים. הוא מקסים אנושי ויכול לעזור
-
יפעת, 11/03/07 13:53
אני מבינה אותך ומזדהה עם כל רגש שאת מתארת. תני לעצמך מנוחה, חיי את חייך האושר שלך חשוב לא פחות מהאושר שאת רוצה להעניק. לפעמים צריך לתת לנפש לנוח אולי לחשוב על אופציות אחרות שיכולות לגרום למשאלות ליבך להתגשם... מחזיקה לך אצבעות..
-
שמואל, 13/03/07 13:29
גם לנו לקח 5 שנים עד שנולדו לנו תאומים (וגם אחר כך הסביבה לא נחמדה: ''זה היה טבעי?'' ''למה חיכיתם?'' ''לקחתם גלולות?'')
אבל הכי חשוב, כשלא היה לנו ילדים, ולאחר כ4 שנים, החלטנו קצת לתת לנפש לנוח ואולי לחשוב על אימוץ. לאחר כשנה של הפסקה בטיפולים טיולים והשקעה בזוגיות שלנו, עשינו עוד טיפול אחד וזה עבד.
אני לא אומר שזה טרופת פלא, אבל רוגע נפשי יכול לתרום הרבה (כמו כתבה שראיתי בחדשות לפני חצי שנה, שליצנים רפואים מגבירים בכ40% את תוצאות החיוביות במחלקות של טיפולי פוריות)
בכל מקרה בהצלחה-
אור, 13/03/07 15:03
ולך ולאשתך,המון מזל טוב על התאומים.אושר ונחת בגידולם.
הכי מוזר זה,שדווקא עכשיו אני הכי בלחץ.אולי הגיל(למרות שהתחתנתי מוקדם יחסית).
נכון,הלחץ מאוד משפיע.לכן,פנינו לא לאימוץ,אלא לאומנה,רק שתמיד משהו לא מסתדר לי שם..
ואנחנו לקחנו זמן לעצמינו לא פעם.שבוע לבודאפשט.לפני חצי שנה,הייינו בניו יורק 3 שבועות,הגשמתי את החלום להיות שם,חשבתי שזה ייתן לי באמת רוגע מסוים.זה עבד,אבל כשחזרנו,התחלתי להרגיש לחץ,במיוחד מצידי,מחשבות וכאלה..
וכן,אני אופטימית.אני יודעת שאיך שהוא,זה לא יהיה חלום יותר.אני רק מקווה שזה יקרה בקרוב...כי בגדול,אני זוכרת,שרציתי להתחתן מוקדם,כדי להיות אמא צעירה..וזה מתחיל להתרחק ממני..
-
-
- 116.
אריאל, 09/03/07 14:08
אחרי הקריאה נשארתי עם כאילו גוש תקוע עמוק בגרון.
פשוט מדהים,
כל הכבוד על העלאת הנושא בצורה הפשוטה ביותר, והחזקה ביותר.
- 115.
א, 09/03/07 10:36
תודה רבה לך רויטל. יש לי בנדוד נשוי שכבר שנתיים לא מצליח להביא ילדים ועכשיו העלית את הנושא בצורה הכי מדויקת שיש. בכיתי והתפללתי. תודה רבה. את גדולה מהחיים!
- 114.
זה מה שקורה כשחיים בתוך החרא של הביצה
אביתר, 09/03/07 10:22
מי צריך את החרא הזה של ''החברה הדתית''? להיות חלק מחברה דתית זה גועל נפש.רכילויות שונות למיניהן ,צרות עין,קנאה,תחרותיות ושאר מרעין בישין.
בתור דתי בחיים לא אחיה בחברה דתית.-
אה, ובחברה החילונית הכל מושלם.נכון?
נורית, 12/03/07 11:01
כולם מפרגנים מחייכים, עוזרים. אין שום צרות עין , שום רכילות, שום בעיות.החברה החילונית ממש מושלמת לעומת הביצה של הדתיים. בטח.
-
- 113.
סקרן באמת, 09/03/07 08:37
אני ממש לא שייך לקהל היעד של המאמר. גם חילוני, גם אבא, ובעוונותי גם גבר. אבל קראתי את המאמר מתוך עניין בחברה שלכם. עניין אמיתי, לא עוין ולא אוהד מראש.
אני חושב שהמאמר נהדר, חשוב, מעניין ומועיל. קראתי חלק גדול מהתגובות, ובתחילה התמלאתי כעס אנושי פשוט על החטטנות וחוסר הפרטיות בחברה שלכם. על הקושי להיות קצת שונה, בין אם מבחירה ובין אם בגלל קשיים אובייקטיביים בפוריות. ואז נתקלתי בתגובתה היפה של יסכה, 107, ובתיאורים המרשימים של התמיכה שהיא ובעלה קיבלו מהסביבה.
אז מה נכון? אתם קיבוץ אחד גדול שבו כל החברים יודעים יותר מדי על כל החברים? אתם חברה חומלת ותומכת? גם וגם? אתם גרועים אבל אתם משתפרים אם אתם בוחרים כמו יסכה ובעלה לשתף את הסביבה?
וליסכה ולבעלה, שתדעו רק טוב, ושההריון יצליח.-
חנה, 10/03/07 21:16
אני חוששת שהכתבה נכונה לא רק לגבי דתיים, אם כי אצל דתיים זה מועצם בגלל הציפייה המיידית להבאת ילדים והנורמה של הרבה ילדים במשפחות דתיות (כך של שנה שעוברת זה פחות ילד פוטנציאלי...) אבל אתה רוצה להגיד לי שבחברה החילונית הדודות והסבתות והחברים שכבר יש להם לא שואלים? לא תוהים? לא מנסים לתת מספרי טלפון של רופאים גניקולוגיים? עיינו בפורום פוריות בתפוז ותראו שעניין הבושה חוצה גם את גבול הדת והמסורת
-
גלית, 12/03/07 14:34
אני לא מבינה את השאלה. הדתיים אם לא שמת לב, הם אנשים, עם כל המורכבות שבעניין- יש כאלה ויש כאלה. למה, אתה יכול להגדיר את ''החילונים'' במילה אחת שמתארת את כולם?
-
אנחנו הכול ואנחנו ''רגילים'' תלוי בכמה
נח, 12/03/07 17:04
תלוי בכמה דברים.
לדעתי:
1. החברה הדתית נפגשת כציבור יותר מהחילונית (בית-כנסת, חגים, אירועים)
2. בסוף כל אחד בוחר את חבריו, את החברה המורחבת שלו ואת סביבת המגורים - כל זה משפיע באופן ישיר על מידת המעורבות של אחרים בחייך
אז.. אין מה אתם באמת...
-
- 112.
בוכיה, 09/03/07 00:02
זה נשמע בריא מה שאת כותבת. אבל, מה לעשות אנשים חטטנים, ואני רואה את תגובות הרחמים והחמלה כלפי זוגות אחרים, וזה מונע ממני לשתף, גם כשהבעיה לא שלי בכלל, וכולם חושבים שזו אני בגלל הגיל...
- 111.
ani, 08/03/07 23:16
One of your best articles!
I have two wonderful childern after years of fertility treatments. There is no greater pain than knowing that you can't have kids. It's one of those things that most of us know- that one day we would become parents. And then, when you finally decide you want to have them, it's so hard. All around you are other pregnant happy couples. And all you think is when would be your time. Not ''why them?'' but ''why not me as well? So, for all of you out there, who are still waiting, I wish you all the best. Keep hoping and do whatever you can. There is nothing like having this sweet bundle of joy in your arms, and knowing that he or she are all yours!
- 110.
- 109.
- 108.
רווקה, 08/03/07 20:59
- 107.
יסכה, 08/03/07 19:08
כל הכבוד רויטל,
נגעת בנושא חשוב בצורה מדוייקת.
לבעלי יש בעיות פוריות קשות, וכעת, רק אחרי 7 שנים אנחנו לראשונה בהריון.
תקופת הציפיה הארוכה שלנו מתחלקת לשניים: התקופה שהסתרנו והתקופה ששיתפנו.
מהרגע שעשינו סוויץ', והבנו שלא עשינו שום דבר רע, ושאנחנו לא אשמים בניסיון הזה, ושקלטנו כמה כמה כמה אנרגיות מושקעות בהסתרה - אבן ענקית נגולה מעל ליבנו: התחלנו לשתף את המשפחה והחברים, סיפרנו בדיוק מה הבעיה ומה הדרכים להתמודד איתה, התיעצנו לגבי האופציות השונות, ואני מוכרחה לומר שקיבלנו המון המון תמיכה ואהבה ושותפות.
הכל היה פתאום הרבה יותר קל. גם המפגשים המשפחתיים, גם השמחות השונות, גם הבריתות של החברים, פתאום היינו קוואטר בכיף, פתאום אפילו סתם שיחת טלפון עם אמא היתה פשוטה יותר, כי שום דבר לא הסתתר שם מאחורה...
אני בטוחה שזה גם מה שעזר לנו לבוא בגישה יותר בריאה לטיפולי הפוריות, ובסופו של דבר - גם להצליח בהם. אפילו את העובדה שנרשמנו לאימוץ (כי לא נתנו לנו הרבה סיכויים להרות, והפרוצדורה של האימוץ היא עניין של 7 שנים) לא הסתרנו מאף אחד, ולהיפך. וגם את תרומת הזרע שהיתה אופציה ממשית.
אני אומרת לכם, זוגות יקרים - כבר ככה המסע הזה בדרך להורות הוא כל כך קשה, אז אנא, אל תקשו על עצמכם עוד, הורידו מעליכם את משא השתיקה, הוא לא בריא לכם, ואף להיפך, הוא לוקח מכם את האנרגיות שדרושות להתמודדות האמיתית.
פתיחות, פתיחות, פתיחות.
ועוד דבר, כעת כאמור, אני בהריון (הודו לה' כי טוב!), וגם כאן עברנו התמודדות לא פשוטה בהתחלה - האם לספר? ממתי? אבל הרי סביבתנו ידעה שעברנו טיפול, ואנחנו כבר כל כך רוצים לשמח את כל הסביבה התומכת והמקסימה שגייסנו לתהליך, אבל, הרי ''אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין'' - ז''א שאם אספר את זה - מיד אפיל חס וחלילה, וכו' וכו'. בסופו של דבר בחרנו בלספר את זה, כבר די מההתחלה, וידענו - שאם חס וחלילה משהו יקרה - אז האנשים המקסימים שסובבים אותנו - יתמכו ויעודדו, כמו שכבר ראינו בשעותינו הקשות.
חוצמיזה, שאלוקים יותר גדול מכל משפט, חכם וקדוש ככל שיהיה.
-
-
משהי שאיכפת לה., 11/03/07 11:14
תרומת זרע זו לא ממזרות!!
יש היום דרכים והיתרים לעשות את הדבר עפ''י ההלכה היהודית.
מה לעשות יש אנשים שאלוקים לא חנן אותם בזרע מפרה ובכדי לממש את הכמיהה להורות הם נזקקים לתרומת זרע...
בפעם הבאה לפני שאת כותבת, אולי כדאי שתבררי ותלמדי קצת את הנושא ואם לא - אז פשוט אל תכתבי כי לכתוב דברים מטופשים וחסרי בסיס שכאלו זה ממש מיותר.... -
-
-
חנה, 10/03/07 21:20
גם אני עברתי את שלב הבושה ומשתפת יותר, אבל כנראה לא מספיק כמוך כי בכל זאת כשביום חמישי שעבר לא הצליחה החזרת העוברים שלי וקיבלתי מחמותי לחמניית ''סגולה'' מהברית של הנין שלה, הרגשתי כאילו חטפתי בוקס בבטן. אין מה לעשות, שיתוף עושה את זה קצת יותר קל אבל ממש לא כיף ולא חוסך הרבה דמעות, תיסכול וקושי עם כל הרצון הטוב של הסביבה שמספקת סגולות ושמות רופאים למכביר
-
- 106.
גב' משיח, 08/03/07 16:01
האנשים שלא זוכרים איך הם הרגישו בחולשתם, ולמי לא היתה יש ותהיה חולשה בחיים ונותנים לך להרגיש פחות שווה כי אין לך פרי בטן, צריכים לבדוק את עצמם לפני שהם נוטלים וגו'.
ועצה פשוטה אני חושבת זה להמעיט להסתובב בחברת מי שרואה את התמונה הוורודה כיחידה שיש ולחפש את חברת אלה שרואים מעבר לילדים יכול להיות שאנשים מבוגרים יותר שהבינו כבר שגם ילדים זו תקופה שנגמרת, יכולים להזדהות עם הצער ולחזק.
ושמעתי פעם את הרב מרדכי איילון מספר על השונמית שהציע לה אלישע בן והיא עקרה ותשובתה היתה: ''בתוך עמי אני יושבת''ף צריך ללמוד צניעות שאם אנחנו באמת חלק משרשרת ארוכה ועצומה, אז גם אם יש ילדים והם לא שלנו זה טוב חשוב כאילו היו שלנו.
ובשמחה לקבל הכל בשמחה !
חיבוקים ואהבה.
גב' משיח.
- 105.
נעמה, 08/03/07 15:49
תודה רויטל, הגיע הזמן להפוך את הבעיות האלה ללגיטימיות במקום להוסיף את סבל ההסתרה והבושה על הסבל של העקרות עצמה.
בתקופה הארוכה שבעלי ואני ניסינו ללא הצלחה להיכנס להריון אף אחד מהסובבים לא שיער בכלל שיש בעיה. היה הרבה יותר קל להקניט ולהלעיז, ''היא עוד לוקחת גלולות, הם לא רוצים, הם לא מבינים, הם לא משתדלים'', הכל חוץ מלהודות שאולי יש המון כוונות טובות אבל בעיה אמיתית אחת.
- 104.
- 103.
חגית, 08/03/07 14:28
מטפל בשיטות מהמזרח. חוזר בתשובה צפתי.
בהצלחה.
- 102.
י, 08/03/07 14:06
עכשיו אני כבר אמא ל-2, אבל התיאור הזה כל-כך נכון לגבי ה-6 חודשים הראשונים לנישואים... אני רק יכולה למיין איך זה כשזה נמשך יותר זמן...-
ירושלמית, 08/03/07 19:51
פגישות עם אנשים שמסתכלים על הבטן במקום על הפנים, ''מה שלומך?'' במן טון של פסיכולוגית המצפה שאספר לה הכל, או ''בקרוב אצלך'' מיאש לא פחות מהתקופה לפני שפגשתי את בעלי, ועוד ועוד.
וקשר השתיקה הוא במקומו משום שישר יתחילו לי עם עצות ודוגמאות לזוגות שנפקדו. וזה לא מעניין אותי.
יהי רצון שלא תהיינה עקרות יותר - זה נסיון קשה ביותר, שמורט את שני בני הזוג ובכוחו לפורר את הזוגיות.
-
- 101.
לרויטל הייתי שמחה אם זה היה אישי
אחת מפעם, 08/03/07 13:29
כאחת מפעם, אני קוראת קבוע את הטור שלך. פעם ראשונה שאני מגיבה כי לקרוא את הטוקבקים זה פשוט תמצית הרוע והרשעות. שום גסות אין במה שכתבת אלא מילים היוצאות מן הלב וקורעות את הנשמה. ברגעים כאלה אני מתקשה להכיל את אטימות וטמטום הציבור שלנו. אני יכולה להוסיף למה שכתבת כאחת שכן מוצאת חברות שאפשר להישען עליהם שאחד הדברים הכואבים זה לשמוע הערות בנוסח ''אתם עצלנים'' או ''בקצב שלכם...'' מההורים. ואחר כך עוד להעלב שאנחנו לא מספרים שום דבר (וזו פולניה במיטבה בלי טיפת חוש הומור). מברוק ובשעה טובה.
- 100.
זאת שיודעת, 08/03/07 12:06
אומנם יש לי ארבעה ילדים, אבל כבר שנה אני מנסה להביא את החמישי וזה לא הולך!!! בדיוק עכשיו חזרתי מהבדיקה שאמרה לי שאין לי ביוץ וזה ממש מדכא. כל מילה שלך, רויטל, נכונה (בעיקר התיאור המדוייק על הבדיקות בשירותים של הקניון)...
- 99.
אני, 08/03/07 12:01
- 98.
ברני, 08/03/07 11:48
כרווק מבוגר העומד להנשא בקרוב, אני מזדהה מאוד עם הנאמר כאן, חבל שרויטל בחרה להתבטא בגסות בנושא רציני, ועוד דבר: לא מזיק להתפלל, זה עוזר, בדוק!
- 97.
שימרית, 08/03/07 11:19
אשה טיפשה תסתמי כבר את הפה המלוכלך שלך ותלכי לשטוף כלים או לשמור על ילדים או כל דבר אחר שיועיל קצת לעם ישראל במקום לקשקש כל היום כל כבודה פנימה-
בוער הכובע, 08/03/07 11:56
-
תמר, 08/03/07 12:10
מציעה לך לקרוא שוב את ההקדמה שכתבה רויטל לכתבה שלה. נדמה לי שזה יעזור לך.
בכל מקרה, הכתבה מיועדת לסוג מסויים של אנשים, בעלי חוש הומור מסוים, ומצוקות מסוימות.
את לא חייבת לקרוא אם לא מתאים לך, אבל הרשי לי לחלוק עלייך: נדמה לי שהטור כתוב באופן הולם למדי, מה שאין נכון לומר על תגובתך הבוטה והבלתי ראוייה.
-
מיכל, 08/03/07 19:38
בטח גם נכנסת להריון ביום של החתונה, בגלל זה לא איכפת לך, מרשעת
-
אחיה, 09/03/07 00:39
את בושה לדת ובושה למין האנושי בכלל. אני מתבייש שאת שייכת לעם שלי בכלל.
-
- 96.
אנשים במעלית, 08/03/07 11:15
אחד הדברים החשובים שלמדתי הוא שאם לא מבקרים כל הזמן את תגובות החברים/משפחה - יותר קל להם להושיט יד ולהשתתף.
כמובן שהיה מושלם אם כולם היו יודעים בדיוק מתי כדאי לשאול ומתי להתעלם. מה להגיד ובאיזה טון, אבל זה בלתי אפשרי, אפילו אני לא יודעת לצפות תמיד מה יעשה לי טוב...
מספיק להעלב, זה רק מוסיף מרירות וכעסים שבסוף פוגעים רק בעצמי.
אם המעירים הם אנשים זרים - זה חסר חשיבות. זרים יישארו זרים... ואם מדובר באנשים קרובים, כדאי לעזור להם לעזור, ולהנחות:
תודה רבה שאת מתעניינית, תמשיכי לשאול ולהיות מעורבת
או זה מאד אמיץ ששאלת אבל אנו מעדיפים כרגע להתכנס בתוך עצמינו או להזמין את האחות שלא מעיזה לחדור לפרטיות להצטרף לאיזה יום מתיש של בדיקות
וכו'
מסורבל, אבל לדעתי- עדיף.
בהצלחה לכולם!!! אושר ושמחה בלי ועם ילדים :)
- 95.
דון קישטה, 08/03/07 09:36
אתה מופיעה בעמוד הראשי של מעריב, בבלוק מימין יחד עם אליענה אחת ובריטני ספירס. את הרבה יותר יפה משניהן!
סחתיין על בעלך.
- 94.
נעמה הצפונית, 08/03/07 08:45
תודה לך רויטל שבשעת בוקר מוקדמת הצלחת לרגש אותי על כוס קפה.
על אף היותי אמאלשלושה, הזדהיתי עם כל מילה. מאחלת לך מזל טוב והצלחה רבה.
ותודה על ההופעה המושלמת!
נעמה[שאנן קולג' (: ]
- 93.
- 92.
נעמי, 08/03/07 07:18
טור מקסים...מחברים קרובים שלנו אני יכולה להעיג על שני זוגות:האחד-עבר טיפולים וברוך ה' חובק ילד מקסים .
השני-שנתיים ניסה להכנס להריון וכאשר הלכו לרופא ע''מ להתחיל את הטיפולים ,באותו היום-הרופא גילה שהיא בהריון(ברוך ה').
צריך להאמין ולא להתייאש...המון הצלחה וסיעתא -דישמיא לכל הזוגות.
- 91.
- 90.
- 89.
רויטל- את אי של שפיות ,הייתי שולח אותך ללמד בישיבות הסדר..
בונו, 08/03/07 01:29
חש הזדהות עמוקה לא רק עם דבריך אלא עם כלל תפיסת עולמך.העולם האידאולוגי שלנו חי בבית עם חלונות סגורים, וזה כבר ממש מסריח.יש לפתוח את החלונות ולהתאוורר ,לתת לרוחות החיים הנורמליים השפויים לחדור פנימה .אתמול היינו ב''מקווה'' של הדר גלרון שמעלה בצורה הכי ישירה,אמיתית, כנה וכואבת שלל בעיות מגזריות שנובעות מתפיסת עולם דוגמטית שסוברת שהאמת נמצאת רק אצלה ואין לנו מה ללמוד מאף אחד.
אני אישית כבר כשנתיים לא נמצא במקום הזה ( ה'דוסי ' , לא האמוני !) וב''ה החיים שלי מאושרים ועשירים לאין ערוך.מסתכל אחורה על עברי בתיכונית ובהסדר ואומר -איזה תמימים היינו....
- 88.
אחד, 08/03/07 00:35
את אישה יקרה,
כל הכבוד לך שאת משמשת פה לכל כך הרבה נשים אילמות, לכל כך הרבה כאב וחוסר צדק...
כמה אמפטיה יש בכתבה שלך, כמה אומץ לצאת ולהגיד את מה שבוער וכואב לכל כך הרבה...
א-לוקים זיוונו בימי בראשית לפרות ולרבות ולמלאות את הארץ.
ובכן, עשינו עבודה לא רעה בכלל, וסכנת התפוצצות האוכלוסין מרחפת על ראשינו...
ניתן לאמר בבטחה, שקיימנו את המצווה הזאת לאשורה, ואף עם הידור גדול.
מלאה הארץ בני אדם.
למה אין ציווי והוראות למה עושים אחרי שהמצווה מולאה?...
....
תודה לך על הכתבה הזאת, מקרב לב.
- 87.
גם אני בסרט הזה, הזדהתי עם כל מילה (למרות שלא דתיה...)
אחת, 08/03/07 00:21
חשוב, חשוב לדבר, כי ככה גם שומעים סיפורים ומסתבר ש''מתחת לאף'' יש עוד הרבה אנשים עם בעיות, וזה שמציפים את הבעיה בסופו של דבר עוזרים לעצמנו, כי מגלים שאנחנו כל כך לא לבד בסיפור הזה...
- 86.
טיפול הפוריות הטוב ביותר הומאופתיה קלאסית
הומאופת קלאסי, 07/03/07 23:57
הקישו בגוגל
''הריון - הומאופתיה קלאסית''
ותגיעו למידע חשוב ומשמעותי.
לאחר גלולות לזמן ארוך יש צורך בהסרת מכשול באופן טבעי!
- 85.
עדיין רווקה, 07/03/07 23:51
אני מכירה אישה צנועה ומיוחדת שכבר הצליחה לעזור לכמה מתקשות להרות וכיום הן חובקות ילדים, זו אינה פרסומת, כי אם דבר שעובר מפה לאוזן , אם מישהי מעוניינת לנסות, אשמח לתת פרטים במייל.
מי ייתן ותיזכנה כולכן לפירות בטן במקום ובמועד הנכונים!
- 84.
- 83.
- 82.
רווקה, 07/03/07 23:19
כבעלת שנות רווקות ארוכות ומדכאות, התלבטתי אם יש לי הזכות להגיב על הכתבה. שהרי הרווקות אשמות בכך שלא התחתנו, והן בררניות וקשות, ומה להן כי תלינה?
ומי יבין אותנו, רווקות כרווקים, שליבנו דווה ומיוסר? שאנחנו עוברים סבל גדול באופן הבודד ביותר שיכול להיות? שאין לנו כתף אוהבת של בן/בת זוג להשען עליה?
והאם חשבתם על זה פעם... שאולי גם אנחנו כמהים לילדים? ושהשעון מתקתק, ושאנחנו מודאגים ולא יודעים את נפשנו?
יש משהו בחיים הזוגיים שמתוארים בכתבה של רויטל, שהגם שהם רוויים בקושי גדול, הם עדיין חיים של אהבה, של מגע, של תקווה, של ניסיון אמיתי למשפחתיות.
וזה גורם לצביטה שאי אפשר לתאר.
רק מי שלא חווה את זה, וכל כך כמה ומשתוקק שכבר יקרה לו יוכל להבין אותי.
מבינה מאד מאד את הכאב הגדול של הזוגות המצפים, ומקווה שהובנתי מהמקום המצפה שלי.
מאחלת לכולנו, הנשואים והרווקים, הרבה אושר ושמחה. ושנזכה להקים את הבית שלנו, על ילדיו - בקלות, במהרה ולטובה!
אנ-
מיכל, 08/03/07 10:04
קראתי בכאב לב את דברייך הנכונים. רציתי רק לומר לך שאפילו אנו הנשואים השמחים בחלקנו וב''ה בילדינו, יודעים כמה כואב ובודד זה יכול להיות - הרי כולנו הינו פעם רווקים לא?
ומכאן ברור שככל שהרווקות הולכת ומתארכת הולך הייאוש ומתארך יחד איתה.
אספר לך שלא מזמן דיברתי עם קרובה שמתחתנת אחרי רווקות מאוחרת ודיברנו על זה סוף סוף גלויות: שאלתי אותה מה היא רצתה שנגיד - שאנחנו יודעים שזה עצוב? שזה בעצם נורא כיף? שהעמדת הפנים שזה כיף היא כיסוי לעצב וכולנו יודעים את זה אבל לא נעים לנו להגיד את זה בפנים?
היא היתה קצת בהלם - לא חשבה שמישהו הבחין בכלל בעצב המסתתר מאחורי ''חיי הרווקות העליזים'' עאלק.
אז תדעי שיש מי שמשתתף בכאבך - אנ בטוחה שגם בסביבתך הקרובה - רק לא תמיד יודעים מה לומר. שיהיה בהצלחה.-
עוד רווקה, 08/03/07 11:50
מיכל יקרה, אני שמחה לשמוע שיש את אלו שערים לכאב, אך צר לי לומר, הם אינם רבים. שאלת ה''מתי חתונה?'' חוזרת על עצמה באינטסיביות לא ראויה ובלתי רגישה, בעיקר מהרווקים לשעבר. זה לא יאומן כמה מהר שוכחים. אז כשבא איזה זוג צעירים שנמנה על חוג חברי הרחוק יותר ומעיז לשאול אותי שאלה חצופה מסוג זה, כמו יהודיה טובה אני משיבה לו: ''ומה עם ילדים?''-
מיכל, 08/03/07 12:11
וזה היעדר כבוד לפרטיות במגזר שלנו - משהו נורא.
זה נכון שזוגות צעירים (בעיקר אלה שהתחתנו צעירים מאוד וליתר דיוק אלה מהן שהן נשים) מסתובבות איזה שנה -שנתיים זחוחות כאילו זכו כרגע בגביע העולם ואפשר גם להבין את זה.
חלק מזה נובע גם מחוסר בגרות וחלק מאטימות אנושית שקיימת לצערנו. וזה לא נגמר אחרי שמתחתנים, רק יותר קל לשאת את זה בזוג, זה בטוח (ומה עם עוד אחד? ומתי יהיו לכם גם בנות? את בהריון? פעם ספרו לי על זוג ששכל ילד ושמע שוב ושוב שזה לא נורא, כי שוכחים ויבואו אחרים. מה תגידי על זה?).
מה אני אגיד לך? מקוה בשבילך לימים טובים. ומי שישאל אותך שוב, אל תתביישי ותשאלי אם יש להם מישהו להכיר לך ונראה אותם אז.
בהצלחה רבה.
-
ש, 08/03/07 14:52
ניתן להשיב לטרדנים בדרכים מספר:
אתה בטוח/את בטוחה שחייבים להתחתן, קראת/ת את מאמרו האחרון של צבי זוהר?
לאיזה חתונה את/אתה מתכוון רפורמית, קונסרבטיבית?
האמת מצאתי בחור מענין , אבל לא יהודי אני בודקת אופציה לגיור מהיר?
חתונה, אבל את יודעת ש-30 מהזוגות מתגרשים?
אני מבטיח לך אחרי מענה מהסוג הזה לא יציקו לך.
-
-
רווקה, 08/03/07 12:07
על התגובה האמפאתית.
אני יודעת ובטוחה שיש שמבינים, כמוך, את הקשיים שלנו. והאמיני לי, גם על אלה שלא מבינים אני לא תמיד כועסת; הם עסוקים בעצמם ובחיים השוטפים שלהם, וקשה להם למקד רגש באופן קבוע וחזק במצוקות האחר. זה בסדר.
רק ביקשתי להעיר-להאיר שהמצוקה הפנימית שלנו גדולה מאד - גם בהקשר הזה של הילודה, המבטאת זוגיות כמהה.
שיהיה רק טוב! תודה.
-
-
- 81.
בשביל זה צריך מדריכת כלות נורמלית
שלוימה, 07/03/07 22:57
הרי בשביל זה צריך שמדריכות הכלות יתנו הדרכה נורמלית בדברים החשובים: איך מקיימים יחסי מין, מה עושים אם זה כואב, בעיות פוריות וכו'.
וחוץ מזה - אל תקחו גלולות. זה סתם משבש את המערכת ההורמונלית העדינה. -
- 80.
יהודיה, 07/03/07 22:09
רויטל, הדברים שכתבת היו מאוד חזקים, וגרמו לי לחשוב על הכנה לנושא לכלות בתור מדריכת כלות.
ולגבי הפתיחה שלך, אני חושבת שהנושא מאוד יהודי, וכתבת אותו בתוך גבולות הטעם הטוב, הצלחת להעלות צביטה בלב יחד עם חיוך, וההומור תרם לכך שזה לא יהיה מדי קשה וכבד.
בהצלחה לך בחייך האישיים.
א. נ , המדריכה לשעבר בסניף...
- 79.
zahava, 07/03/07 22:08
הגיע הזמן שבחברה הדתית הלאומית וזרועותיה כל אחד יתעסק בענייניו ולא יכנס לחיי המין של שכניו או בני משפחתו. הזכות לא לדעת מה קורה אצל השני ולפרטים , יעזור לכם להתרכז בעניינכם . תנו לפרט לחיות .....
- 78.
- 77.
לא, את לא חייבת לספר לאף אחד...
דנה, 07/03/07 21:54
לא, את לא חייבת לספר לאף אחד.
את יודעת ,לצערך, שאת לא לבד רק מלהסתכל על כל אלה שמחכות איתך בתור לבדיקות הדם/ לבדיקות הזקיקים / לשאיבה / להחזרה (תבחרו..).
את לא חייבת לספר ולו כדי לא לקבל את המבטים. הכינויים של ''המסכנה'' , ''זו שאין לה ילדים'' , ובמקרים גרועים ''שלא תעשה לי עין הרע על הילדים''.
את לא חייבת לספר כדי לא לקבל את כל העצות שעוד יותר מרגיזות, תרגעי / תתפללי / תשמרי/ תלכי לרופא זה או אחר וכו'.
את לא חייבת לספר כי גם לאחר שיהיה לך ילד אחד, ''ההצקות'' ימשיכו ואת תמשיכי לקבל את ההערות ''לא הגיע הזמן לעשות לו אח/אחות''/ מספיק עם הקריירה תגדילי את המשפחה/ את לא הולכת ונהיית צעירה עם השנים וכו' - כל זה בהנחה שאף אחד לא ידע על הטיפולים בילד הראשון.
ותזכרי תמיד שעם כל הכאב והצער (ויש תקופות של הרבה כאב פיזי ונפשי וגם הרבה צער ושהאור לא נראה בקצה המנהרה - אפילו לא מרחוק) אף ילד של משהי אחרת הוא לא במקום הילד שלך , גם אם הבעל שלה רק ''הריח'' אותה והיא נכנסה להריון.
ואני מדברת מתוך נסיון של שנים בטיפולים , שכחה של כל האישפוזים הבדיקות הפחד בכדי להכנס שוב להריון, וחזרה כל פעם לאותם טיפולים מפרכים (ולא הם לא יותר קלים עם השנים ועם העובדה שיש לך כבר ילדים בבית) על מנת ללדת אוצר קטן נוסף למשפחה ולך.
ולך רויטל, אני שמחה שזה מאחוריך ואחלת לך מכל הלב שגם בעתיד זה יהיה עבר שלא תחזרי אליו לעולם, המשך הריון קל ומושלם ולידה קלה.-
Mushit, 11/03/07 07:37
ממש אני. טיפולים שהחלו בהזרעות ואח''כ המעבר הכאוב ל-IVF. שלילי רדף שלילי ו-13 שנות נישואין חלפו. בנות חברותי עורכות בת-מצוה ואני, לשמחתי, אוחזת בימים אלה בהריון אמיתי, מפוחדת מכל בדיקה אבל מודה לאל על המקום שאני נמצאת בו.
אני חייבת לציין - אף אחד בעולם, חוץ מבעלי וחברותי לטיפולים, לא יודע שאני במקום הזה. אמהות מאוחרת לא היתה בין תכניותי לחיי, אבל יש בשמיים אחד שקובע ואני מקבלת עלי את הדין.
ולא, אני לא חרדית וכמעט גם לא דתיה, גרה בקיבוץ בקהילה הכי חילונית שיש, אבל יש בי הרבה הרבה אמונה.
-
- 76.
אמיתי ומרגש,אמא לבת אחר טיפולי פוריות רבים
יעל, 07/03/07 21:44
רויטל, כל הכבוד על האומץ והכנות, עכשיו אני לפני טיפולים לילד שני, ונורא חשוב לי לעבור את המחזור הזה בטוב, בשמחה, ולהרגיש טוב עם עצמי, הניסוח הישיר עד כאב שלך עוזר ומחזק אותי,בהחלטה לעבור את זה כחלק טבעי מחיי, ולשתף.
תודה. -
- 75.
טליה, 07/03/07 21:33
כל הכבוד על האומץ. ברוך ה' אני היום עם ילד לאחר שנים של טיפולים, מבטים, שאלות, עצות מטומטמות (''תאכלי כל יום פרוסת לחם, הרב שלי אמר'' ), כוונות טובות אבל מילים פוגעות של אנשים...
רוצה לשלוח חיבוק ענק לכל הזוגות שעוברים את זה, מתפללת כל יום שכולם יפקדו במהרה.
- 74.
אין מה להתביש, ואין גם מה לדאוג
יעל, 07/03/07 21:24
בנות ובנים יקרים, אני מבינה בתחום הזה, והיום יש זוגות רבים מאד עם ''בעיות'' פוריות.
אבל תדעו כולכם, היום לכולם יש ילדים בסוף, כמעט לכולם, פשוט הרבה מאד זוגות צריכים התערבות רפואית, ויש היום פתרון כמעט לכל בעיה, בין אצל האשה ובין אצל הגבר.
רק שלפעמים צריכים הרבה סבלנות.
וגם אם אין שום פתרון, גם לאמץ זה דבר נפלא.
אז אם אתם מנסים שנה שנתיים, ולא הולך, פשוט תפנו לרופא נשים, והוא כבר יפנה אתכם לטיפול המתאים.
ולכל מי ששואל יש לכם ילדים? למה לא? וכדומה. פשוט תגידו, לא אין לנו, ואנחנו רוצים, אז תברך אותנו שיהיו לנו.
תשארו שמחים, ותהיו מאושרים על השנים שאלוקים נותן לכם להיות רק שניכם ביחד. תשקיעו באהבה ובחברות, וכשהילדים יגיעו (והם יגיעו) תהיו הורים יותר טובים, אוהבים,
ומאושרים.
- 73.
א, 07/03/07 21:12
כתבה יפה רויטל , ואני חשה זאת על בשרי , אולי היה מקום לצניעות יותר ,כדי לא ליצור לגלוג
- 72.
נעמה, 07/03/07 20:53
-
- 71.
ממני, 07/03/07 20:29
אותו הדבר בדיוק הרווקות. אני לא הולכת לשמחות משפחתיות... מבחוץ אני נראית מאושרת בשיא הקריירה מחייכת ויפה... מבפנים הנשמה בוכה כל הזמן אין רגע מאושר .... אני לא מסגלת לצאת לדייטים כי הכל נראה לי אותו הדבר וכשאני יוצאת אני מתאכזבת כל פעם מחדש... אני עושה הכל אבל הכל כדי לאהוב ולהתחתן אבל ה' סגר את הכל .... וחברותי הרווקות והנשואטת לא יכולות לדמיין אפילו קצת מה אני עוברת... כי אני מחייכת כי ממלא הן לא יבינו עד שלא יעברו את זה בעצמן ולכן אני מזדהה עם הסבל....-
גם רווקה, 08/03/07 00:14
עצה קטנה לי , כרווקה בת 30 שעברה באמת את כל 7 מדורי הגהינום ועוד כמה שיש ברזרבה, והיום השבח לא-ל במקום של הרחבה ושמחה אמיתית עם מקומי:
שתפי את חברותייך הרווקות בצער שלך, וירווח לך. ואם אין לך כאלה, רכשי לך חברות כי זה שווה את ההשקעה.
ונסי להפיק את המקסימום מהתקופה הזו, עם הצמצום שבה, יש בה גם כמה רווחים והזדמנויות- בדיעבד של הבדיעבד.
יש לי עוד כמה תובנות שנרכשו בעמל ויזע, אבל כמו שאומרים: נסתפק בדברים האלה...
-
- 70.
ZAR, 07/03/07 20:26
Although your article strikes me as superficial, you nevertheless offer some hope: Yishar Ko'ach for this.
Perhaps you can at some future time write something about those who have/ had children with impairments . They too can use some empathy.
- 69.
נ., 07/03/07 20:19
תודה. מישהו היה צריך להגיד את זה.
כל חצ'קון שיוצא לי עם הפנים, כל פעם שהבטן שלי נפוחה כי באה לה, כל פעם שאני רעבה.
כל פעם, כבר שנתיים ומעלה, מסתכלים עלי ונועצים מבטים. ומשפצים את הבית כי צריך חדר לנכד, ומתחילים לפתוח תוכניות חיסכון, ומשריינים שבוע חופש מהעבודה.
ולא יודעים כמה זה כואב.
ויותר מהמשפחה, מכאיבות החברות הנשואות שהתעברו מיד ומספרות כמה זה לא קל ושכ''כ ברור שמי שלא בהריון זה בגלל שהיא לוקחת גלולות.
- 68.
אולי תפסיקו להתנהג כמו רחם מהלך/ת
שרון, 07/03/07 19:49
יש עוד דברים בחיים. ואם מישהי לא מצליחה להביא ילדים היא, וגם בעלה, חייבים להבין שהחיים חייבים להמשיך ושיש עוד כמה דברים שאפשר לעשות עם עצמכם. עדיין אפשר וכדאי לחלום ולהגשים ולהיות מלאים בדברים אחרים.
בסופו של דבר כולכן, בתור נשים, מתנהגות כאילו ברגע שהרחם או משהו שם לא עובד - אתן לא ראויות להיקרא נשים וזה בגלל שאתן חיות בעולם שנשלט ע''י גברים.
כל כך חבל שנשים רבות כל כך רואות עצמן ''לא שלמות'' או ''לא מושלמות'' או שאינן ''ראויות'' או ''פגומות'' בגלל דברים כאלה.
אתן לא פחות טובות מאף אישה ואיש אחרים בעולם ואתן חייבות להבין את זה.-
אז למה, 07/03/07 20:23
אז למה גברים יעשו הכל כדי שלא יראו אותם במרפאת פוריות?
ראית פעם גבר שיושב בתור בלי אשתו?
להיפך יש.
במרפאות לפוריות הגבר יש תורות נפרדים. רק שמישהו לא ידע. האגו הגברי יפגע חלילה.
-
גלית, 07/03/07 20:24
חוץ מזה, מי שבאמת רוצה להיות אמא וחושקת בזה בכל ליבה ונפשה יודעת שלהיות אמא זה לא רק ללדת אלא לטפל, לאהוב, לחנך ועוד ועוד אלפי דברים נפלאים שלא מסתכמים ב-9 ירחי לידה. אז במילים אחרות, מי שלא יכולה ללדת אבל רוצה להיות אמא, פנו לסוכנויות אימוץ, יש הרבה ילדים שמחכים לחיבוק מלטף, לאהבה ולחום שרק אמא יודעת לתת.-
שרון, 07/03/07 20:35
לפי מה שהבנתי לא ממש פשוט לאמץ ובטח שלא זול. אז, את יודעת, זה לא איזה פתרון קסם. אני פשוט חושבת שלפעמים צריך להשלים עם חוסר היכולת להביא ילדים ולדעת שבעצם, הרי, גם זה מאלוהים. ואולי באמת יש דברים בתוכך שאת צריכה להשלים לפני הבאת ילדים... למשל. אולי?
-
-
-
יהודית, 07/03/07 23:13
בה רואים בהבאת ילדים ההגשמה העצמית היחידה
-
-
- 67.
עלמה, 07/03/07 19:33
מותר לי לקחת את זה לכיוון שלי? ולהגיד שאני מזדהה עם הכאב אבל מכיוון הרווקות המאוחרת שלי? -
- 66.
בדקו את הביוץ ותחסכו לעצמכם עגמת נפש!
אמא, 07/03/07 19:29
בדקו את הביוץ ותחסכו לעצמכם עגמת נפש! אין הריון בלי ביוץ, אז חשוב לבדוק אותו. כל הספירות של ה-14 וכו' לא מענינות גם אצל מי שמקבלת מחזור מושלם של 28 יום. פשוט, הביוץ יכול להגיע באיחור, גם של שבוע, ואת ניסית בעצם בימים הבטוחים וכלום לא יקרה עד צאת הנשמה. הפתרון פשוט. לקנות מקלונים לאיתור הביוץ בשתן (כמו ערכת ההריון). בהתאם ליצרן, הם מודיעים שעוד 12-48 שעות מגיע המועד המיוחל. זה הזמן להדר במצווה במלוא המרץ, ורצוי גם יום נוסף, ואם זו הבעיה, היא נפתרת בקלות רבה ובלי עגמת נפש והוצאות מיותרות!!!-
יפעת, 07/03/07 19:43
ונניח שאת צודקת, את בטוחה שרק אם יש ביוץ אז יש הריון?
את כל כך לא יודעת. ובטח שלא תדעי כי את חושבת שלא מעניין כל הספירות של ה-14...
אז בואי ואני האיר את עינייך : לו הבעיה הייתה רק ביוץ אז מזמן היינו פה 7 מיליון אם לא יותר.
כי אז כל ההפריות היו מצליחות! יש ביוץ יש זרע יש הפריה וואו.... אבל אין הריון!!!!
איך את מסבירה את זה?
''אמא'' - חכמה על קטנים... אבל קטנה בעצמה!
-
שני, 07/03/07 21:54
ישנן הרבה מאוד נשים אצלן המחזור אינו סדיר, טווח ראייה נע בין 28 ל-50 ימים. אי לכך, יום הביוץ יכול להיות כל יום מ- 22 הימים. הערכות אותן הזכרת מונות 5 בדיקות ועלותן בסביבות ה- 130 שקלים. בקיצור, סיפור מאוד מאוד יקר ולא בהכרח יעיל.
-
מוקדם מדי, 08/03/07 09:42
יש נשים ששומרות דיני טהרה ובודקות גם אלף פעם - רק שתמיד הביוץ הוא לפני הזמן לטבול.
לא הכל כזה פשוט כמו שאת מציגה. -
-
- 65.
y-m-i, 07/03/07 19:29
זה כבר 7 וחצי שנים שאנחנו מנסים להביא ילד לעולם. מה שכתבת לעיל כל כך מוכר מקרוב ממש.
אך הגעתי לתובנה קצת שונה מתוך הניסיון הקטן שלי -
בתחילת שנות נישואיי הייתי מדברת הרבה על חוסר פוריותי עם חברות קרובות בעיקר, ולא התביישתי גם כשנשאלתי ע''י סתם מכר.
וככה הייתי מקבלת הרבה עיצות מעמידת נר ועד תליית תחתונים על עץ התאנה, מקריאת פרקי תהילים, תפילת חנה ועד שירת הבריאה...
תהיי רגועה, צאי לחופשה, קחי סגולות, קמעות, הרב הזה והרב ההוא כולם ברכו וכולם הציעו.
אחר 5 שנים החלטתי די! אני ואי פוריותי אינו נחלת הכלל!
לא עוד עיצות ולא עוד קמעות.
אלא רק שמחה!
החלטתי שלמרות שאין לי ילדים אני לא עצובה! ולא בדיכאון! יש לי בעל מקסים וזוגיות נפלאה ב''ה אז למה להתסכל על מה שאין?
אני לא צריכה יותר לדבר על זה אבל אני גם לא מסתירה. לא גנבתי ולא רצחתי אף אחד.
אנחנו מאמינים שהכל מאת ה' יתברך ואם עד עכשיו אין לנו, אז הקב''ה מאמין שעד עכשיו לא התאים לנו.
עדין ממשיכים בטיפולים ועושים את ההשתדלות המלאה. ובע''ה בקרוב נזכה לפוריות טובה ומוצלחת.
אמן ואמן!
-
מתפעלת, 07/03/07 19:46
שהקב''ה יברך אתכם בבנים ובנות, בריאים וצדיקים, דור ישרים מבורך, שתרוו ממנו הרבה הרבה נחת!
אמן כן יהי רצון!
-
אסנת, 07/03/07 19:52
הלוואי ותזכו לפוריות טובה ומוצלחת בקרוב!
-
יקירתי אחרי ים טיפולים זה קרה לי
הריונית, 07/03/07 20:17
אני בשבוע 13. IVF דפוק שסופו היה הטוב מכולם! אל תאמרו נואש. אם לי פרופסורים גדולים אמרו שהסיכוי קלוש וזה הצליח אז גם לך... חפשי את פרופ' יעבץ במדיקל בהרצליה. הוא תותח!
-
- 64.
טלי, 07/03/07 19:28
מתי הלחץ הזה הולך?. כשאנחנו רווקות לכולם לחוץ וקשה והשכנות/דודות/ חברות מנסות לעזור (ובעצם לוחצות). וכשמתחתנים בע''ה מתחיל לחץ ילדים...ועד שמגיע הראשון השאלה הבאה למה אין שני...ואחר כך יזכרו בתואר השלישי שאין לנו או בעבודה שאינה מספיק מרשימה!, למה אי אפשר לחיות בלי התנצלויות ובלי לחץ??
- 63.
עצבני, 07/03/07 19:26
אם צריך להתבייש במה שכתוב כאן (''הכתבה מיועדת רק לנשים שלא מצליחו להכנס להריון'') אז כל הכתבה מיותרת-
יפעת, 07/03/07 19:34
זה לא העניין!
פשוט הרבה פעמים אנשים פוריים חסרי טאקט ורגישות דווקא בעניין הזה.
אם היית בסרט הזה, היית מבין שלראות זוג (במיוחד שזה עתה נישא) כבר עם בטן לפעמים צובט בלב!
ולשמוע את כל העיצות ''החכמות'' של כל אלה ש''מתכננים'' ילדים לפי פרנסה, מגורים, ומשחקי ילדים - זה מעצבן!
ולכן מעדיפים שלא יהיו נוכחים במצב רגיש כזה! (פשוט כי רובם לא רגישים!)
הבנת?
-
- 62.
מיכל, 07/03/07 19:15
אלוהים יודע לבחור לעיתונות את האמיצים ומתאימים שיכולים לשנות דבר מה אצלינו
כל הכבוד על הטור המרגש
- 61.
הגיע זמן הגאולה, 07/03/07 19:10
יש עניין לבדוק האם היתה פגיעה בכבודו של בן/בת ישראל לפני הנישואים כלומר, האם הבטחנו נישואים למישהו אחר וביטלנו.
זה הזמן לבקש מחילה! (אפשר גם על ידי שליח) אפילו אם הצד השני נשוי כבר.
זה כדי שלא תהיה ''קפידא''. (הקפדה)וגם כאן יש הרבה סיפורים, איך אחרי בקשת מחילה כזו הכל ''נפתח'' והגיעה הישועה...
מזל טוב, מזל טוב! הגיע זמן הגאולה!
- 60.
משה, 07/03/07 18:38
כשהתחתנו לפני 14 שנים אשתי מייד נכנסה להריון אך עברה גרידה. כמובן שמלבד משפחה קרובה אף אחד לא יודע על כך. הבושה אכלה אותי וחשבתי שאני לא בסדר. בהמשך השנים נולדו לנו 3 ילדים בריאים ב''ה אך ב 4 השנים האחרונות אנחנו מנסים שוב ואשתי עברה 2 הפלות. גם עכשיו אף אחד לא יודע מזה למעט משפחה מצומצמת וכמה חברים קרובים.
אני מסכים שזה לא בסדר שאנחנו מתביישים בכך אפילו כשיש לנו ילדים
- 59.
מזדהה, 07/03/07 18:38
מספיק לחכות שנה כדי להבין.
כל הכבוד, צריך דחוף להעלות את הנושא למודעות. פחות שתיקה ויותר רגישות חברתית. והלטטאי וכל המתפללות יזכו בקרוב.
- 58.
- 57.
שלומי, 07/03/07 18:11
באמת מצב כואב של הרבה נשים (והבעלים שלהן) אבל הכתיבה שלך בוטה מדי; אולי תנסי בהזדמנות לנסות ולומר את אותם דברים אחרת,כאב שמוצג בעדינות יותר נוגע ללב מאשר כאב בוטה אינטרנטי -
- 56.
רחל, 07/03/07 18:06
שתדעי לך שרק במילותייך הצלחת להמתיק את הכאב שהיה לי שנים רבות בהן לא יכולתי להכנס להריון שני. יש לי ילד נהדר אחד, ברוך השם, אבל סבלתי המון, כי התביישתי ש''אין ביכולתי''. את פשוט אומרת לכולנו שאין צורך להרגיש טוב, או רע בגלל מה שהגוף מסוגל או לא.
הגוף שלנו לא מייצג את הנשמה שלנו, ואת זה את מוכיחה. תודה, ורק בריאות לך ולמשפחתך.
בעיני את ילדת הפוסטר של אזרחות למופת.
באהבה רבה, רחל.
- 55.
מעריצה, 07/03/07 17:57
במה נמדד עיתונאי אמיתי, או חרטה ברטה? בדיוק בזה באומץ שלך לדבר על הדברים בפתיחות, קראתי והתרגשתי. יפתי מקסים איך שברת בלילה אחד טאבו של דורות שתיקה במגזר
- 54.
חילוניה, 07/03/07 17:02
אחרי שלושה חודשי נישואין לא מצליחים מה? להיכנס להריון או לקיים יחסים מלאים? תנסו לפתוח אנציקלופדיה עברית בערך מין, תראו איך זה עובד. גם למה בכלל זה כואב? מזכרוני שום דבר לא כואב בסקס גם לא בפעם הראשונה. בטח שלא לבחורה מעל גיל 16 שמקיימת יחסים מרצון. חבר'ה משהו אצלכם מוזר במגזר אם את כותבת שכאב בזמן יחסים זה נורמלי. יש לי חדשות חילוניות. זה לא נורמלי. ועל איזה תחתונים מוכתמים שהולכים איתם לרב היא מדברת? לא הבנתי?. ברוך שלא עשני אישה דתייה.-
אפרת, 07/03/07 17:52
כי בטח שזה יכול לכאוב, ואת זה גם חברות חילוניות אמרו לי. מזל ששאלתי אותן ולא אותך...-
חילוניה, 08/03/07 09:04
אולי מחוסר הבנה וחוסר ניסיון (גם אצל חילוניים אין באמת חינוך מיני) יש התעקשות על החדירה לפני שהאישה מוכנה (מגורה). אבל זה לא צריך להיות כך גם לא בפעם הראשונה ובטח שלא לאחר שלושה חודשים. בכלל אני לא מבינה נשים ש''סובלות'' בזמן קיום יחסים. זה לא אונס. לא נעים אל תעשו תבקשי שיצא. זה הגוף שלך. אני מבינה שזו בעייה הלכתית שהבעל מסתכן בשפיכת זרע לריק. אבל האשה מסתכנת בחוסר הנאה וחשש ממין. אבל קצת ניסיון והבנה ותקשורת פותרים בעיות אלה. לפחות חסכי מבנותייך ומנשותיהם העתידיות של בנייך את עוגמת הנפש.-
שולי, 08/03/07 12:11
לפעמים יכול לכאוב בהתחלה (כך אמרה גם רופאת נשים שלי שכנראה מבינה משהו בחינוך מיני) גם כמה חודשים.
לגבי ''אם זה כואב אז אל תעשי'', זוג נורמלי רוצה לעשות את זה נכון? אז מנסים.-
דקלה, 11/03/07 11:13
קודם כל - יש בעיה רפואית כזו שנקראת וגיניסמוס, שניתן להתגבר עליה, בעיקר פסיכולוגית. לכן לכל החכמים שאומרים שזה לא כואב... יישהו כבר בדק את זה לפניכם.
הייתי נשואה שנה וחצי עד שהצלחנו. לא מדברים על זה וחשבנו שאנו חריגים ולא ידענו עם מי להתייעץ. בסוף פניתי לגיניקולוגית, היא הבינה במה מדובר והפנתה אותנו לד''ר וייל, רופא בירושלים, (מקבל דרך קופ''ח כללית). שתי פגישות איתו - זה עזר.
היום ב''ה יש לי שני ילדים. אח''כ כשחבר אמיץ של בעלי התחתן ובא להתייעץ איתו (ולא הבין מאיפה ההנחיה המפורטת שקיבל) הבנו שאנחנו לא היחידים.
הבעיה הזו קשה מאוד, והבושה לה חונכנו מקשה עוד יותר בפתרונה. אל תחכו כמוני. אל תתבישו תפנו לאנשי מקצוע עם צריך ובכסף.
-
-
-
-
ננ, 07/03/07 20:58
יחסי מין יכולים להיות כואבים ועוד איך. זה נכון, זה לא נורמלי, ובדיוק בגלל זה חשוב לא לקבל את זה, אלא לפנות לרופא, ללכת לטיפול, והכי חשוב, לא לעשות את מה שכואב. ואם כבר מדברים על נושאים מושתקים, זה אחד המושתקים שבהם והכואבים שבהם. לא רק בחברה הדתית אלא בכלל. כמו שפרופ' לגיניקולוגיה אמר לי: ''תנשכי שפתיים'', אלא שלשמחתי יש לי אופי ואני לא הייתי מוכנה לסבול בשביל אף אחד, ופניתי לאנשים שבאמת מבינים.-
עיינה, 08/03/07 11:14
למי פנית כדי לפתור את בעית הכאב בקיום יחסי המין?
למיטב ידיעתי פרט לניתוח אין דבר שפותר את הבעיה-
רינה, 08/03/07 12:08
בירושלים ד''ר בוקר בהדסה.
מקומות אחרים צריך לברר. תחפשי באינטרנט במילה איט''ם.
תפני למרפאה לתפקוד מיני. לי זה עזר ב''ה.
(ללא ניתוח)-
ד''ר בוקר הוא רופא מקסים. אדם דתי שגם רגיש לענייני טהרה ודומיהם. (ל''ת)
בלומה, 08/03/07 19:37
-
-
ננ, 08/03/07 14:40
יש כל מני סוגים של בעיות ולכן חשוב לקבל אבחון מרופא. אחר כך תוכלי לדעת למי לפנות. ברגע שתדעי את השם, תקליקי באינטרנט ותמצאי הרבה מידע מועיל. באופן כללי צריך לפנות למרפאות לטיפול מיני. ניתוח לא תמיד עוזר, ולפעמים שום דבר לא עוזר, אז לומדים לעקוף את הבעיה, ולקיים יחסים בדרך אחרת שלא כואבת, או להשתמש במשחה מאלחשת (עזרקאין)
-
-
-
נא לדייק: בכתבה כתוב ש''רצים'' עם התחתונים המוכתמים לרב. לא הולכים. (ל''ת)
דברים בשם אומרם, 08/03/07 01:46
-
השתגעתם,לרוץ לרב עם התחתונים של האשה?
לא מבין, 08/03/07 08:04
זה לא סוג של מציצנות חולנית?
מה השלב הבא:האשה באה לרב ומרימה את החצאית?
-
-
- 53.
כבר בשבת חתן - יש לה בעית פוריות
שי, 07/03/07 17:01
בע''ה
התחתנו ביום רביעי, כעבור יומיים בשבת העליה לתורה כשהקדים המחזור, הכריזו שיש לי בעיות בלהיכנס להריון וכמה מסכן הבעל שלי!
כשילדתי ב''ה ברצף של שנים אמרו שוב: מסכן הבעל שלה, כמה ילדים היא רוצה!
כאילו שהמדברים והחטטנים למיניהם, הם המה המפרנסים, הם המה החולמים על ילדים בלילות והם אלה שמתעוררים לקול בכיים של הפעוטות.
בהתחלה מחכים שתתחתנו, רוצים כבר לשמוח בשמחתכם (או שמחתנו). רווקות מתארכת עצובה ומייגעת גם אם החתן או הכלה לא חשים כך. הסביבה כבר תעורר את אותם רגשות חבויים (לא תמיד זה מרוע).
וכשסוף סוף נישאו המיועדים, מתחילים להתבונן על דרכי העיכול. כמה אכלה האישה, האם מתחשק לה משהו ומתי תתחלנה בליטות שונות. כל הזמן במבדק.
יש עוד כמה דברים שרציתי לומר, אך עייפה מעט אנוכי, אך קל לומר אל תהיו במתח, אל תתייאשו. אלה מילים בלתי אפשריות ליישום. זה קשה, עצוב וממכאיב.
- 52.
-
משה, 07/03/07 18:23
למה לא להגיד לילד קטן שזה פשוט? לא צריך להגיד לו את זה בדיוק כשמתארחת בת הדודה הנשואה בלי ילדים
-
- 51.
ויש לי עוד עצה טובה אחת, המגדילה את סיכויי הפוריות:
שרית, 07/03/07 16:59
והעצה שלי היא רק לאלה שדוחות את ההריון הראשון מטעמי חופש/ כיף/ קריירה/אי נכונות נפשית להורות:
אל תדחו את ההריון. אל תקחו גלולות. אל תחכו כמה שנים אחרי החתונה (ואל תדחו את החתונה יותר מדי, אם אתן יכולות...) כי שימוש מתמשך בגלולות מוריד מאד את סיכויי הפוריות.
וזה לא במקום קריירה. אני התחתנתי בת עשרים, וילדתי שנה אחרי החתונה. בגיל עשרים וארבע היו לי שלושה ילדים עם תואר שני. היום אני דוקטור עם שבעה ילדים. עבדתי משרה מלאה במשך כל שנות גידול הילדים. והיום אני נראית צעירה מגילי. הרבה יותר צעירה מחברותי החילוניות בנות גילי שהשתמשו בגלולות שנים, התחתנו בגיל עשרים ושמונה והביאו ילד לעולם כעבור כמה שנים.
זה אפשרי אם רק רוצים .
ותאמינו לי, לו הייתי שוב בת עשרים הייתי חוזרת על המסלול הזה.-
-
שרית, 08/03/07 17:51
ואני לא מייצגת את הרוב. רק את אלה שבאמת מוכנות להשקיע.-
נשואה +0, 09/03/07 01:15
אכן את לא היחידה, אני מכירה רבות כמוך... שברוך ה' כבר עם תואר שני ופלוס כמה ילדים.. אני סופרת כרגע ממש בלי להתאמץ 8 זוגות מכרים במצב נהדר וכולם נולדו עם כפית זהב בפה.. עם עוזרת צמודה ועזרה כלכלית מההורים וגם בגידול הילדים.. והם מאושרים ושהיה להם לבריאות.. אם את לא כזו ויש לך נוסחת קסם אחרת ולא כמו העצה הראשונה שלך.. זה מאוד יעזור אולי אני אלך במסלול שלך.. אני עדיין בלי תואר ראשון.. מגרדת את החודש למרות שגם אני וגם בעלי עובדים.. ועובדים קשה.. עדיין בלי ילדים.. ואני לא רואה איך במצבי אני מאכילה עוד פה (אדגיש ואומר שההורים לא עוזרים , לא כי הם לא רוצים אלא כי אין להם.. הם הציעו אבל בחיים אני לא אקח מהם.... ובשונה מהמגזר שלנו אנחנו מימנו לעצמינו את כל החתונה הקטנה והצנועה שלנו ותחילת החיים..) רק אושר ובריאות לכולם.. ואני מאמינה שכשאלוקים ישלח לי ילד הוא ישלח איתנו פרנסה יותר טובה או לפחות בינה בשבלינו שנדע להתנהג כלכלית יותר נכון..
-
-
-
את צודקת מאוד. עשיתי מסלול דומה והעצה שלך נכונה לגמרי (ל''ת)
היזהרו מגלולות!, 07/03/07 18:34
-
ניר, 07/03/07 20:00
אל תקחו גלולות.
תביאו ישר ילד או שניים.
אחר-כך תעכלו את העובדה שהתחתנתם.
ואם יהיו בעיות הכי הרבה תתגרשו.
העיקר שיהיו לכם ילדים,
שיעשו שבוע-שבוע עם תיקים.
נחמד.
-
דוקטור יוחס, 08/03/07 10:08
איזה יופי - לא ויתרת על כלום!!! הבאת שבעה ילדים והיום את דוקטור!!! ממש משרה מלאה!!! ממש קריירה!!!! איפה פיתחת קריירה??? הרי הלכת לדבר הכי טריוויאלי והכי לא תובעני שיש - מסלול שאם אתה נכנס אליו אתה מסיים. כמו עובדי המדינה. כמו אנשי הקבע. בושה וחרפה. מעניין איפה תהיי אם האוניבסיטאות יחליטו לקחת אנשי מעשה ולא קודחי נפט בדימוס. אולי זו הבחירה שלך- ילדים בכל מקרה- אבל לא כולם רוצים. יש כאלה שחשוב להם גם המימוש העצמי ואוהבים לעבוד באמת ולהרגיש שבאמת מעריכים אותם.
-
תותי, 08/03/07 21:38
ומי אמר שאם ינסו שנייה אחרי החתונה יצליחו?
אני ניסיתי שלושה חודשים אחרי החתונה, ואני נשואה כבר שש וחצי שנים....ילדים עדיין אין .
הטור הזה בדיוק כתב על העיצות ה'חכמות' של אנשים שחושבים שזוגות בלי ילדים הם זוגות שרוצים קריירה....
אשרייך שהצלחת הלוואי שזה היה כל כך פשוט כמו שאת מתארת...
-
מורן, 09/03/07 12:16
ישר כשקראתי את זה היה לי ברור שגדלת עם כפית זהב בפה...
כי בחורה בת 24 לא יכולה גם לממן לימודים וגם להחזיק בית עם 3 ילדים!!
ומה לעשות שלא לכולם יש גב כלכלי חזק.כל מה שאמרת טוב ויפה כשיש כסף...-
לכל מי שרוצה לדעת איך עשיתי את זה, ובטוח שנולדתי עם כפית זהב בפה.
שרית, 10/03/07 20:11
בואו ואסביר לכם איך עשיתי את זה.
ההורים שלי ממש לא עשירים. בזמן רווקותי גרתי אמנם בבית, אך מימנתי את לימודי בעצמי. חלק בעזרת מלגות וחלק בעזרת עבודה . כשהייתי רווקה עבדתי בנקיון מעבדות וגם נתתי שיעורי עזר. אחרי שהתחתנתי לימדתי חלקית והדרכתי במעבדות. הכל במקביל ללימודים. לא יצאתי לבילויים ולא קניתי לעצמי שום מוצרי מותרות. למדתי או עבדתי, והספקתי הרבה.
את התואר השני עשיתי בעזרת מלגת לימודים שקיבלתי מהאוניברסיטה העברית, כי בחרתי במסלול של מדע שימושי שבו הלימודים חינם ומוענקת מלגת לימודים. גם בעלי עבד ולמד, וחיינו בצניעות. גרנו באזור פיתוח ליד ירושלים, וקיבלנו מעון בהנחה כי הכנסותינו לא היו גבוהות. העזרה הכספית מההורים שלנו היתה קטנה מאד, אבל הצלחנו להסתדר כי לא ריחמנו על עצמנו. הסתפקנו במה שיש לנו וידענו שמצבנו ישתפר כשנסיים את הלימודים ונעבוד.
את התואר השלישי עשיתי תוך כדי עבודה במשרה מלאה. זה לקח לי די הרבה זמן, אבל בגלל זה הצלחתי לעבוד ולהחזיק בית וגם ללמוד.
ועוד סוד אחד: אני ממש לא מיוחדת. אני מכירה עוד כמה נשים, שממש לא נולדו עם כפית זהב בפה, והצליחו במסלולים קשים יותר ממה שאני עברתי, כולל לימודי רפואה והתמחות תוך כדי עבודה במשמרות, ויש להן משפחה גדולה וילדים מחונכים למופת. נכון, יש לזה מחיר. אבל הוא זול ביחס למה שמקבלים.
בלי שום ספק, הרבה יותר קל לסיים לימודים בלי ילדים. אינני חושבת גם שחייבים להתחתן בגיל עשרים, למרות שאני עשיתי את זה. אפשר לחכות עוד שנתיים-שלוש. אבל אינני ממליצה לדחות את הנישואין ו/או את הולדת הילדים לסביבות גיל שלושים כדי להספיק ללמוד ולהתבסס כלכלית. המחיר עלול להיות כבד.-
אחת, 11/03/07 14:04
זה נכון שמה שעברת לא מתאים לכל אחת. זה מתאים רק למי שחושב שהוא כן יכול. אני בגיל 28 היתי עם שני תינוקות ושניים בגן בלי תואר כי הפסקתי ללמוד בגיל עשרים ואחת כשנכנסתי להריון. ואז בגיל 28 הרגשתי שצריך לעשות מעשה אבל לא העזתי. גרתי בחור, בלי כסף ועם 4 קטנטנים כאמור. אבל עם הרבה רצון ותמיכה מהבעל עשיתי זאת או בעצם עשינו זאת. הכל תלוי בסדרי העדיפויות. ולכל הקנאים: במקום להשתלח - תלמדו משהו.
-
-
-
- 50.
-
האחת, 07/03/07 18:25
אולי גם היא ובן זוגה ניסו המון זמן עד שזה הצליח, וספגו את כל התגובות שהיא מדברת עליהן? לי נראה שהיא יודעת על מה היא מדברת, וזה כנראה מניסיון אישי.
-
- 49.
לרבע מהזוגות יש בעיה להיכנס להריון!!!
אחת, 07/03/07 16:50
אז חבר'ה, שימו לב מסביבכם ותראו כמה זוגות מנסים? כמה זוגות דוסים פתאום ''מרווחים'' בין ילד לילד?
כמה לייטים ''לוקחים גלולות'' יותר מידי הרבה זמן ובסוף באים תאומים או יותר...
אנשים, תפנו את כולם לפוע''ה:
http://www.puah.org.il/
מקצוענים לאללה ועוזרים בחינם לכולם!!!!
- 48.
ירון, 07/03/07 16:36
אבל ברוך ה' אחרי חמש שנים יהיו לנו תאומים. קצת מפחיד אבל שווה לחכות.
לכל המחכים: אל יאוש וחיבוק גדול. אתם צריכים את זה.
- 47.
- 46.
- 45.
-
- 44.
הגיע תורי, 07/03/07 16:05
אני כ''כ מבינה את ההרגשה הזאת, כל מי שהכרתי היתה בהריון אחרי שניה ורק אני חיכיתי וחיכיתי....
- 43.
אדרא, 07/03/07 16:02
בתור אשה שמנסה להיכנס להריון כבר זמן לא מועט המאמר שלך פשוט פגע בי. ההתנשאות שבה את מדברת בשם ''הלא פוריות'' והעידוד שאת לכאורה מעניקה להן שיחשפו את עצמן מבהירים לי כמה את פשוט לא מבינה...-
מה את מעדיפה? לסבול לבד ובשקט?
לא מבינה אותך, 07/03/07 18:10
להרבה נשים קל יותר לדעת שהן לא לבד בסיפור.
רויטל באה לברך ויצאה מבורכת!
-
- 42.
- 41.
- 40.
הריונית, 07/03/07 15:53
ריגשת אותי כל כך. בעלי ואני נמצאים במסע אל ההורות כבר מעל שנתיים הרבה כאב וצער ידענו בשנתיים האלה אך היום תודה לאל ובעזרת השם מקווים שההריון הנוכחי יעבור בשלום ו יסתיים בלידה
ככה הרגשתי לאחר ההפלות וכל כך התרגזתי על מעטה החשאיות הופתעתי לגלות שאמי, דודותיי הקרובות וכן נשים ממשפחתו של בעלי חוו חוויות דומות אך כל אלה הוסתרו בארון כאילו היו פשע ולא התמודדות
מי ייתן וקולך יגדל וישמע ויצטרפו אליו נשים נוספות -
- 39.
תקראו טוב טוב ותעבירו לכווווולם
טל, 07/03/07 15:42
לכל ה''פוריים'' האלה, שישתקו עם ההערות שלהם ואולי קצת יבנו.
זה בדיוק מה שעובר עלינו.
הייתי מתה לתלות את זה על פתח ביתי שיבינו מה עובר עלי, שלא יחשבו ש''אני בונה קריירה'' ובגלל זה אין ילדים.
תודה לך רויטל.
- 38.
אין ספק, נושא רגיש וכאוב. הזדהתי
שני, 07/03/07 15:37
אין ספק, נושא רגיש וכאוב. הזדהתי מאוד עם התיאורים. בהחלט חשוב לדבר על זה. גם אנחנו חיכינו שנים (היום הורים לילדים). במסגרת עבודתי כמדריכת כלות, אני מכינה את הכלה לכל האפשריות, בהן גם לעובדה שזה עשוי לקחת זמן. עם זאת, חשוב לזכור כי כיום לרפואה יש פיתרון כמעט לכל בעיה ומעטים מאוד הם הזוגות שישארו בסופו של דבר בלי ילדים. אני מכירה מספר זוגות שחיכו 4-5 שנים (בהם אנחנו), וכיום ב''ה לכולם יש ילדים. ויש גם הפתעות, פעמים רבות אחרי הפלה או לידה הגוף שואף לחזור למצב הקודם, והכניסה להריון קלה ומהירה יותר. שיהיה רק טוב לכולם.
- 37.
טוב שמישהו שם את הקלפים על השולחן
מיכל, 07/03/07 15:36
עצוב שבמגזר שלנו כמעט ולא מדברים על הדברים האלו, או על כל בעיה אחרת שקשורה באיזשהו אופן למין. מי שנפגעות מהבורות הזו הן אנחנו, הנשים, שלא נחשפות למידע. דוגמא קלאסית היא וירוס הפפילומה, שבגלל שהוא מועבר ביחסי מין כמעט ואין מדברים עליו, אבל הוא האחראי לסרטן צוואר הרחם. חשוב לדבר - שתיקה הורגת.
- 36.
גם אני הייתי שם, 07/03/07 15:36
כל כך נכון ואמיתי. כאחת שהיתה שם והיום ב''ה כבר ''אחרי'' הזדהיתי מאד עם המחשבות תוך כדי.
- 35.
מיכל, 07/03/07 15:29
נשמע נורא ואיום. יהי רצון שכל המייחלים יזכו לפרי בטן במהרה בימינו.
וגם, יהי רצון שאצלנו במגזר יפסיקו לחטט איש בתכנון המשפחה של רעהו, אישה בפריון רעותה:
אתם אף פעם לא יודעים למה יש במשפחה רק שני ילדים וזה גם לא עניינכם.
אתם גם לא יודעים למה יש הפרש של שבע שנים בין ילד לאחיו -
זה לא תמיד בגלל ''עצלנות'' ההורים. לפעמים היה שם ילד באמצע שנפטר. לפעמים לא הלך. לפעמים אחד ההורים היה חולה מאוד.
אתם צריכים לדעת רק דבר אחד-
שזה לא עניינכם.
לא ישירות ולא מאחורי הגב.
לא בהרהור עבירה ולא בהרהור סתם.
תגדלו את הילדים שלכם בשימחה, תביאו אותם לעולם מתוך רצון אמיתי בילדים, תתפללו למען אלו שלא זוכים לכך בקלות - ואולי יבוא לציון גואל.
- 34.
אופיר, 07/03/07 15:28
עוד פולניה שמתנשאת לה.
דברים ממש לא מדוייקים בכלל.
כל אחת שיש לה טור בעיתון מנסה
למלא אותו ואף שהיא בכלל לא מבינה בנושא , זה שיש אולי יש לך ילדים זה לא אומר שאת כבר דוקטור
- 33.
אמנם אני בהריון אבל גרמת לי לדמוע
הריונית, 07/03/07 15:21
כל כך נכון ומדוייק. לשמחתי הרבה אני לא מכירה את זה באופן אישי אבל יש לי חברות שמכירות את הנושא יותר מדי טוב ואכן אסור לדבר על כך.
לפעמים אני מרגישה לידן שבא לי להחביא את הבטן רק לא לגרום להן לעוד כאב.
אצלנו, אחרי שכבר נולדה לנו ילדה אחת, ניסנו שוב במשך ארבעה חודשים עד שהתעברתי בפעם השניה ורק המחשבה שאולי משהו במערכות השתבש אחרי הלידה, איזה לחץ זה.
אמנם אני לא יודעת מה הפתרון, אבל בטוח שצריך להפר את קשר השתיקה בחברה שלנו סביב נושא העקרות ואז אולי ההתמודדות תהיה קלה יותר.
- 32.
- 31.
- 30.
איילת, 07/03/07 15:09
מאחלת לכל מי שמתמודדת עם הבעיה לעבור את התקופה הזו כמה שאפשר בטוב. אני יודעת שהרפואה היום מאוד מתקדמת בנושא ומוצאים פתרון כמעט לכל הבעיות.שיהיה בהצלחה.
- 29.
אנשופלה, 07/03/07 14:57
אבל בחברה בכלל, ובחברה הדתית בפרט - לא לרצות ילדים זה פשע.
והכי גרוע - הלחץ, הלחץ.
את מספרת שאומרים לאישה שהיא צריכה להרגע כדי להכנס להריון אבל איך אפשר כשהחברה סביבה לוחצת כמו מטורפת ש''נו כבר נו כבר?''
אנשים עושים ילדים כמו פופקורן, רק כדי שהחברה תהיה מאושרת. לא משנה היכולות הכלכליות, המצב הזוגי, השאיפות שיכולות להיות לזוג, במיוחד לאישה, כי היא זו שצריכה להקריב אחר כך יותר, שום דבר לא משנה. העיקר לסמן ''וי''.
- 28.
אסופית, 07/03/07 14:47
כל הכבוד על האומץ, אנשים רבים וודאי מזדהים ונרגעים.
- 27.
revital, 07/03/07 14:44
ראיתי אותך במקרה בתוכנית-''בנות''
וראיתי שאת -ברוך ה ובשעה טובה
בהריון מתקדם(גם אני!)
שיהיה המשך הריון תקין ולידה קלה-
מרויטל לרויטל.
- 26.
מזדהה לחלוטין, 07/03/07 14:44
נותר לי רק לקוות שלא את המדוברת. מה שכן אצלנו לאחר 20 חודשי נסיון ורופאה מקסימה - הכל הסתדר.
ורק לחשוב בני כמה היינו...
- 25.
לפעמים אני מרגיש שאין לך מה לכתוב אז את פשוט משרבבת כמה שטויות.....
יוני, 07/03/07 14:43
ויוצא לך טור אבל באמת הגיעו מים עד נפש איזה מסר את מנסה להעביר בטורים האילו אין לך בטור הספציפי הזה שום פואנטה-
שני, 07/03/07 16:27
תקרא את שאר התגובות על הטור.
ככל הנראה לא היית במצב הזה, ואני מאחלת לך שגם לא תגיע לשם.
-
מצפה, 07/03/07 17:06
אם רק היית יודע כמה זה נכון, ד''א גם רוויטל חיכת כמה שנם עד שהצליחה להכנס להריון.
אם רק היית יודע כמה שזה נכון, אני לא יודעת אם את נשוי או לא אם אתה דתי או לא. אבל המציאות שאני חיה בה כיום שאני נשואה כבר שבע שנים והקב''ה כנראה לא ראה אותי ראויה להפקד בילדים זה כואב וכשאני קוראת את מה שרוויטל כותבת אני חושבת כמה שזה נכון וכמה שזה אמיתי!
-
- 24.
- 23.
עוד מגיב אחד, 07/03/07 14:35
תודה וכל הכבוד. את מבטאת כל כך יפה הרבה מהדברים שאשתי היתה אומרת אם היתה מסוגלת, והרבה מהדברים שמישהי היתה צריכה לומר לה.
- 22.
טל, 07/03/07 14:31
חיכינו שנה לנס והוא הגיע בסוף, אז:
א. אסורת פשוט אסור להתייאש, חייבים שאחד משני בני הזוג ישאר אופטימי.
ב. אחר כך מגלים שהפחד לא להצליח מתחלף בפחד מהפלה ופחד ממומים. אז הפחדים לא נעלמים, רק משתנים.
והכי עוזר לדעת שיש עוד הרבה אנשים שמרגישים בדיוק כמוך.
- 21.
רויטל, 07/03/07 14:30
יודעת כמה כל מילה שכתבת מדוייקת עד כאב.
- 20.
ה, 07/03/07 14:26
כל כך נכון וכל כך כואב... הפעם הראשונה שהתרגשתי מאוד מהכתיבה שלה. וזה כשיש לי 3 ילדים...
- 19.
אני, 07/03/07 14:23
ברוך שלא עשני דתיה... כל הסיפור הזה עם המקווה והלחץ החברתי נראה לי ממש קשה. שלא נדע מצרות-
בעולם הבא יהיה לך הרבה יותר קשה. יטבילו אותך במקווה של צואה רותחת.
דתי, 07/03/07 14:51
-
דתייה, 07/03/07 16:25
ככה אתה מקרב לבבות? זו הדרך הראויה בעיינך?! תחשוב לפני שאתה משניא את היהדות בעיניי אחרים.-
אל תהיו אהבלים, הוא סתם פרובוקטור
זיכרוני, 08/03/07 13:45
ברור שזה לא דתי אלא מישהו שמנסה להציג את הדתיים כפרימיטיביים.
-
-
-
- 18.
- 17.
- 16.
אורית, 07/03/07 14:15
כבר חיכיתי שתכתבי על זה.
מי שלא נמצאת שם באמת לא מבינה איזה קושי יש למי שכן צריכה לצפות ולייחל לפרי בטן הרבה זמן. נדמה שזה דבר שקורה בקלות, אתה רוצה והופ, זה בא. אז זהו, שזה לא ממש עובד לכולן. לפעמים את כועסת אם מתערבים לך או רומזים באופן בוטה, אבל רוב האנשים כן מבינים שכנראה לא הכל תלוי בכם ולכן הם פשוט מתעלמים מתוך מבוכה. אם הנושא היה קצת פחות מושתק, אולי כן היינו זוכות למעט התעניינות גלויה ועדינה (ולא רק מאחורי הגב) .נדמה לי שלפעמים בנאדם כן זקוק לזה.
מה שכן, כשמבליטים לעין כל את העקרות הזו שלכם (לדוגמה, מיני סגולות שדוחפים לכם באירועים משפחתיים) זה גם מעליב ומעצבן, וכדאי שאנשים יהיו קצת יותר זהירים בהתייחסות לנושא באופן כללי. תודה רויטל שדיברת על זה ונגעת בכאב שלי.
- 15.
די!!!!, 07/03/07 14:14
הכתיבה שלך רויטל היא בוטה כל כך וזה מה שמצחיק או לא בטורים שלך, אבל לגמרי לא מתאימה לנושא רגיש כזה. תעשי טובה, אל תגידי מה שיש לך בכל עניין. יש ז'אנר בשביל אנשים כמוך. וזה לא הז'אנר. -
- 14.
- 13.
- 12.
זמני, 07/03/07 14:06
- 11.
- 10.
- 9.
ענת, 07/03/07 13:57
וחשוב מאין כמוהו. רק אחרי שעברתי הפלה גיליתי כמה הפלות נפוצות, וכמה לא מדברים על זה. פתאום מתברר שזה קרה גם לזאת ולהיא ולעוד אחת... צריך הרבה מזל כדי שהריון יצליח.
מאחלת לכל הזוגות שרוצים להיות להורים להצליח בכך בקרוב, אמן.
- 8.
- 7.
א, 07/03/07 13:52
-
אורלי, 07/03/07 15:03
-
-
- 6.
ירושלמית, 07/03/07 13:48
האמת, המון זמן חיכיתי שתכתבי על הנושא. כל מילה בסלע. כל הכבוד לך. כאילו רשמת את מה שאני מרגישה. נושא כאוב במיוחד, במיוחד אצלנו, וזה כ'כ עוזר לדעת שאת לא המופרעת היחידה... תודה!
- 5.
אבא מאושר, 07/03/07 13:45
גם אנחנו עברנו את כל הסבל,של הציפיה,האכזבה והבכי,הטיפולים האינסופיים,הזריקות מדי יום ולבסוף זה בא:ההריון שכ''כ רצינו.
אסור להתייאש.חייבים להאמין שזה יבוא.
כיום,הרפואה בתחום הזה כ''כ מתקדמת שיש פתרון לכל בעיה.
חייבים המון המון סבלנות אבל בסוף זה שווה את הכל.-
קשה לי וגם טוב, 07/03/07 17:11
זה לא נכון. כאחת שעוברת טיפולים כבר 6 שנים נמאס לי לשמוע שהרפואה כ''כ מתקדמת ושיש ניסים.
יש גם כאלה שלא.
יש אנשים שהרופא יושב מולם ואומר להם הפתרון היחיד הוא תרומה.
ומה אז? לך תגיד להם שהיום יש פתרון לכל הבעיות או שיש ממש ניסים.
להם נס כבר לא יהיה.
-
- 4.
- 3.
כל הכבוד - תודה על שבחרת להזכיר לנו נושא כל כך חשוב, בצורה נעימה
אבא לבן, 07/03/07 13:39
אני אבא לבן, ולשמחתי לא עברנו תקופה ארוכה עד שזכינו לכך, אך לרבים מחברינו, כך הסתבר לי מאוחר מדי, הדברים לא היו פשוטים כל כך - ולצערי, דווקא בשמחתי, לא תמיד הייתי ער ורגיש לכך.
תודה לך על העלאת הנושא - זה חשוב להורים בדיוק כמו שזה חשוב לאלה שעדיין אן להם ילדים.
- 2.
הגיע זמן הגאולה, 07/03/07 13:36
זו סגולה בדוקה...
עכשיו יש קבוצות של נשים בכל הארץ שלא זכו ללדת מעולם, יושבות ולומדות יחד דיני טהרת המשפחה, עם כל הדיוקים. בלי הנחות. על פי הלכה ועל פי חסידות. (גם לומדות יחד וגם מתפללות אחת על השניה.)
והנה, יש סיפורי ניסים. נשים ילדו לראשונה אחרי שנים ארוכות שלא הצליחו... פרטים - אצל גב' ר. מפעי מרחובות.-
ט., 07/03/07 15:02
ידוע שאלוקים מתגמל באדיקות צדיקים ומעניש כופרים. לאורך כל ההיסטוריה, זה בדיוק מה שאנחנו רואים.
אדיוט.-
ברור שכך נוהג אלוקים. אלא שלא מבינים את זה
צבי, 07/03/07 16:42
הרי זו שאלת השאלות, שממנה נמשכו רבים לכפירה גמורה במשך הדורות, ''צדיק ורע לו, רשע וטוב לו?''
וזו עדיין שאלת השאלות! אז מה נעשה? נזרוק הכל? נהיה רשעים??
-
-
לא מאמין בזה, 07/03/07 15:04
אז איך תסביר את זה שיש דתיות
עקרות ומיליארדי נשים ברחבי העולם,כולל יהודיות,שלא שומרות נידה,נכנסות להריון?
-
הגיע זמן הגאולה, 07/03/07 16:01
שמשתתפות בקבוצות הנ''ל. זה פתוח אך ורק לנשים שלא ילדו אף פעם. יש קבוצות שיש בהן מאה אחוז הצלחה.
(כתבתי למעלה למי לפנות)
אם לא למדת יהדות אף פעם, אז זה לא מפתיע.
טהרת המשפחה זה סוד גדול מאד, שיש לו השפעה על נשמת הילד הנולד.
לפעמים הקב''ה מחכה שיהודי יתקרב
לקדושה, כדי שהילד שיוולד לו, יוולד בקדושה ובטהרה.
זאת ועוד: כתבתי דווקא ''דיוק'' בדיני טהרת המשפחה. שזה אומר לשמור בדיוק ולא בערך... על כל הפרטים כולם. לפעמים זה עושה את כל ההבדל.
אה, ויש עוד דבר: לבדוק האם לפני הנישואים פגענו בכבודו של מישהו בהקשר הזה (עיצה ע''פ אגרות הקדש)
כלומר: האם הבטחנו נישואים למישהו אחר וביטלנו, וכיוצ''ב. זה הזמן לבקש מחילה! (אפשר ע''י שליח.)
גם כאן יש סיפורי ניסים ונפלאות איך פתאום הכל ''נפתח''.
בשורות טובות לכל עם ישראל! ממילא הגיע זמן הגאולה ותיכף כולנו ניגאל בשמחה ובטוב לבב!!!-
אתה מוזמן לדבר עם נשים דתיות ''עקרות הילכתית''!!
רבקה, 07/03/07 19:00
לך תיפגש עם מאות ואלפי נשים שהשמירה ''בדיוק'' על דיני נידה היא הסיבה הבדוקה והוודאית לכך שהן לא מצליחות להרות!!!
לאלפי נשים הביוץ נופל לפני הטבילה כך שרק דיני הנידה הם אלו שגורמים להן לעקרות!
ואין פוצה פה ומצפצף על ההחמרה העיקשת בדינים הללו הבדיעבדים גם במקרים כל כך נוראיים! דוחים פרו רבו דאורייתא בגלל סמכות רבנית ושמירה על חומרות דרבנן!
אתה מוזמן לעיין במאמרו של ד''ר רוזנק יהודי ירא שמיים וגניקולוג שמעיר על הבעיה הזאת בדיוק!
שני לינקים לטענותיו בנושא-
http://www.hazofe.co.il/web/newsnew/katava6.asp?Modul=24&id=51310&Word=&gilayon=2907&mador=
http://www.kolech.org.il/show.asp?id=15988-
תורה ציוה לנו, 07/03/07 19:28
את מנהלת את המציאות?
את יודעת למה באמת הן לא זוכות להרות? אולי זה הניסיון שלהן?
אז התאריך של הביוץ כך וכך. אם ה' רוצה, הן יהרו עוד הלילה, ואם ה' לא רוצה, אז הן יתאימו את עצמן לתאריך הביוץ ו.... יהרו? לא יהרו? ההריון יחזיק? מה יוולד? לאלוקים פתרונים.
צריך אמונה. נדמה לך שההלכה מפריעה להם, אבל אם הן יתעלמו מן ההלכה, עלולות ''לצוץ'' הפרעות חדשות... הקב''ה מנהל את המציאות בהשגחה פרטית מדוייקת. לכל נשמה יש דרך ויש תיקון שהיא צריכה לעשות.
התורה היא תורת חיים, ואם מישהי רוצה ישועה באמת, היא צריכה להתחזק בקדושה ולא להיפך. זהו ניסיון באמונה.
כמובן, כל עוד אין פתרון הלכתי אחר. אם יש, מצויין.
בברכה לישועות מהירות לכל נשות ישראל!-
יוסי, 09/03/07 00:43
מי שאומר שילך נגד הטבע וה' כבר ידאג לו הוא טיפש גמור, גם לפיי ההלכה היהודית האמיתית (ולא השטויות שהמציאו אח''כ).
-
-
יש פתרונות רפואיים גם לנשים עם עקרות הלכתית
שני, 08/03/07 13:34
הפתרון הוא קל ופשוט - לוקחים הורמון בשם פרמריל בשלושת הימים הראשונים של המחזור, והביוץ נדחה בהתאם-
הורמון שמעלה את הסיכון ללקות באי אילו גידולים סרטניים חביבים
לאה, 08/03/07 23:23
גם ההורמון הזה התגלה במעמד הר סיני??
-
-
-
-
-
ומה לגבי שרה אמנו, רבקה אמנו, רחל אמנו, חנה אשת אלקנה וכו'?
נו באמת..., 07/03/07 16:39
גם הן לא הקפידו ולכן היו עקרות?-
תורה ציוה לנו, 07/03/07 19:21
השכל האנושי הוא מוגבל ולא יכול להבין את התבונה האלוקית שמנהלת את העולם.
אבל הקב''ה נתן לנו תורה, תורת חיים, כדי להדריך כל יהודי איך למלא את השליחות שלו בעולם הזה.
''אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני''.
כשיהודי עושה את רצון ה', המבואר בתורה, הוא ממלא את שליחות נשמתו בעולם הזה.
-
זכו להיפקד, רק אחרי סבל רב ''הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי...'' (רחל) (ל''ת)
אבי צחי ינקלה, 08/03/07 08:01
-
הילה, 11/03/07 10:35
ויש לי סיפור על זה: שחבר סיפר לי,
שעבד במפעל לייצור תרכיזי מיץ. ובכל הבקבוקים שלו, יש היתר של בד''ץ. האיש לא היה שומר מצוות, היה מסתובב במפעל כשהוא אוכל, פיתה עם נקניק חזיר. המשגיח היה בא פעם בחודש, מניח בידיו 100 דולר, וממשיך בדרכו.
אז מה יש לך להגיד על זה?
אז אותו משגיח, הכסף שלו זה אלוהים.
אז אני שואלת אותך, איפה אלוהים, השגחה עליונה, איפה?
וזה רק סיפור קטן, יש עוד אלפי סיפורי אלף לילה ולילה.
מספיק כבר עם הדת. זה לא מה שחשוב, יותר חשוב להיות בן אדם. אנחנו אמורים לשמש אור לגויים.
חשוב, לשמור מסורת. תאמין לי,
למה אתם לא מאמינים ולא הולכים בדרך של הקבלה, וטוענים שהקבלה זו כפירה. כי אתם מפחדים, שאנשים יגלו את האמת, ויעזבו את הדת, אח''כ לא תהיה לכם עבודה.
דת זה שליטה באנשים. כך זה צריך להיות, וכך זה יהיה. אלוהים מחליט, ואלוהים קובע...
נו די כבר, עשיתם את שלכם.
תנו לחיות.
-
-
-
גוי גמור, 07/03/07 16:40
אני כופר בן כופר ושכל סיפורי הניסים שלך יכולים להכתב בספר הישר וסופם להזרק לאסלה.
פתיה! -
-
מומלץ בחום- השיעורים של הרב שלמה בריח
בריח, 07/03/07 19:05
בשיטת אורים ותומים כתיבה תמה לברכה הצלחה וריבוי בנים זכרים, כל אחת יכולה (או שלא)
מה זה החרטא הזה?
נסו שנה בדרך הטבע, ואם זה לא הולך- ללכת לרופא... בעזרת השם, יהיה טוב-
משה, 10/03/07 22:20
שיעורים גם של הרב בריח וגם של הרבנית פלדלת יכולים לעזור זאת דרך בדוקה לפתו שערים נעולים... אם אתם מבינים למה אני מתכוון
-
-
הדסה, 07/03/07 19:42
אמא שלי לא שמרה על טהרת המשפחה בשנים הראשונות לנישואיה. אף אחד לא לימד אותה מה זה.
אחרי כמה שנות נישואים, שאלה אותה העוזרת שבאה לנקות: מה, את לא הולכת למקווה?
והסבירה לה במה מדובר וכמה זה חשוב.
ומאז, כל חודש, עד שאמא שלי עברה את גיל הפוריות, היא הלכה למקווה.
למה אני מספרת?
כי בגלל שבמדינת ישראל החינוך הממלכתי לא דואג לידע את חניכיו אודות המצוה החשובה הזו, הם פשוט לא יודעים. ויש גם עולות חדשות.
הרבה נשים יהודיות, שפשוט אף אחד לא הסביר להן אף פעם במה מדובר.
ולמה זה חשוב.
וזה מאד חשוב. כמו שכתבו כאן, טהרת המשפחה זה סוד גדול ויש לזה השפעה על נשמת הילד הנולד.
אז, בנות יקרות,
אלו מכן שזכו לחינוך תורני, אל תתביישו: דברו עם שכנות, חברות לעבודה, מכרות.
בשקט, בעדינות, בדיסקרטיות, אבל בלי בושה. זו שליחות גדולה מאד להסביר לנשים את חשיבות המצוה, ואיך היא שומרת על הבית היהודי ועל הילדים הנולדים.
הבושה במקרה הזה היא רק יצר הרע, שמפריע להפיץ את אור התורה. התורה של כל יהודי ושל כל יהודיה.
ובאמת, יש הרבה סיפורים על נשים שברגע שהתחילו לשמור טהרת המשפחה, זכו להיפקד.
בהצלחה וחג אביב שמח!
-
בא להקיא מסיפורי ניסים. לנוצרים,למשל, יש אלפי סיפורי ניסים.אז מה
דתי רציונלי, 07/03/07 20:31
-
דתיה, 07/03/07 20:56
מה זה דתי רציונלי? אחד שלא רוצה להבחין בהשגחה פרטית? זה עושה לך רצון להקיא? שהקב''ה נוהג ''מידה כנגד מידה'' וכשיהודי מתחזק בקדושה הוא זוכה לישועה?
תלמד קצת חסידות, זה בטח יעזור.-
עד עצם היום הזה יש לנוצרים סיפורי ניסים מופלאים : עקרות שילדו,
אותו הנ''ל, 08/03/07 07:58
חולים שנרפאו וכו' בעקבות ביקור באתר קדוש. האם תהפכי לנוצרית בשל כך? ונקודה נוספת למחשבה: יש סיבה לעובדה ה''מוזרה'' שמקום קבורתו של משה רבנו לא נודע... בנוסף לכך ,עייני סוף פרשת לך לך לגבי ספקנותו הרציונלית של אברהם אבינו כשהוא שומע מפי השכינה(!) את בשורת לידת יצחק. עייני שם, זה בטח יעזור.
-
-
-
- 1.
-