אָכֵן חָצִיר הָעָם

''כִּי רוּחַ ה' נָשְבָה בּו... אָכֵן חָצִיר הָעָם'' (ישעיה מ', ז')

אָכֵן חָצִיר הָעָם, יָבֵש הָיָה כָּעֵץ,
אָכֵן חָלָל הָעָם, חָלָל כָּבֵד אֵין קֵץ ;
אֲשֶר יִרְעַם קוֹל אֵל גַּם-מִפה גַם-מִשָם -
וְלא-נָע וְלא-זָע וֱלא-חָרַד הָעָם.
וֱלא-קָם כָּאֲרִי וֱלא-נֵעוֹר כַּכְפִיר,
וֱלא-חָרַד לַקּוֹל גַּם אִיש אֶחָד מֵעִיר.
וְלא-רָעַד בַּגִיל יַחַד לֵב כָּל-הָעָם
מִיָמִין וּמִשְמאל וּמִיָם וְעַד-יָם,
בְּהִתְוַדַּע אֵלָיו בָּנָיו, זֶרַע אֵל חָי,
אֲשֶר בָּאוּ מֵרָחוֹק אֶל-קוֹל אֲדוֹנָי.
גַּם-לא פָשַט הַיָּד, גַּם לא שָאַל לִשְלוֹם
כָּל-הַקּוֹרְאִים בִּשְמוֹ בָּאֱמוּנָה וּבְתוֹם.
וּבִשְאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז
נֶחְבָּא קוֹל אֱלוֹהִים, נִבְלַע רַעֲמוֹ הָעָז.
וּבְלֵב נָבָל וָרַע, וּבִכְלִימּוֹת וָרוֹק
יִבֶז דְּבַר אֲדוֹנָי, יִפְרָעֵהוּ לִצְחוֹק.

אָכֵן נָבַל הָעָם, מָלֵא נִיקְלֶה וָרוֹש,
כּוּלוֹ רָקָב וּמְסוֹס מִכַּף רֶגֶּל עַד-ראש !
שֶלא הֵקִים מִקִּרְבּוֹ בְיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב
רַב פְּעָלִים, אִיש חַי, אֲשֶר יִפְעַם בּוֹ לֵב,
וּבַלֵב יִבְעַר זִיק, זִיק מַרְתִּיחַ הַדָּם,
וּבָראש יִגַּה שְבִיב מֵאִיר דֶּרֶךְ הָעָם ;
אֲשֶר יֵקַר לוֹ שֵם כָּל-הַגּוֹי וֵאלוֹהָיו
גַם מֵהוֹן וּמִפָּז - מֵאֱלִילֵי הַשָוְא:
אֲשֶר מְעַט מַשָא-לֵב, הַרְבֵּה אֱמֶת, עֱזוּז
שִנְאָה עַזָּה לִמְנָת חַיֵי עַבְדוּת וָבוּז.
חֶמְלָה גְדוֹלָה כַיָם, רַחֲמִים רַבִּים כִּגְדוֹל
שֶבֶר עַמוֹ הָאוּמְלָל וּכְכוֹבֶד הָעוֹל -
כָּל-זֶה יֶהֱמֶה בַלֵּב, יֶהֱמֶה יֶחְמַר כַּיָם
כָּל-זֶה יִבְעַר כָּאֵש, יִבְעַר יַצִּית הַדָּם
כָּל-זֶה יִרְעַם כַּהֵד תָּמִיד יוֹמָם וָלֵיל :
''קוּם-עֲבוֹד, קוּם-עֲשֵה, כִּי עִימָנוּ יַד-אֵל!''

אֵָכֵן אוֹבֵד הָעָם, שוֹאֵף חֶרְפָּה וָרוֹק,
אֵין לְמַעֲשָיו יְסוֹד וּלְפָעֳלוֹ אֵין חוֹק,
אַלְפֵי שְנוֹת חַיֵי נְדוֹד, גָּלוּת גְדוֹלָה מִנְּשוֹא
הִתְעוּ אָחוֹר הַלֵּב, אָבְדָה עֵצָה מִגוֹי.
לִמוּד שֵבֶט וָשוֹט - הַאִם יָחוּש כְּאֵב
חֶרְפַּת נֶפֶש בַּצָּר מִלְבַד מְדוּשַת הַגֵו !
אוֹ אִם-יוּכַל דְאוֹג מִלְבַד דַּאֲגַת הַיּוֹם
עַם מִתְגַלְגֵּל בְּגֵּיא גָלוּת חֲשְכָה כַתְּהוֹם
לָשֵאת נַפְשוֹ לַיוֹם וּלְהִתְנַבּוֹת לְאוֹר,
לִנְטוֹת קַוּוֹ לַקֵּץ, צַווֹת דָבָר לַדּוֹר !
הוּא לא-יִיקַץ אִם-לא יְעִירֶנוּ הַשוֹט
הוּא לא יָקוּם אִם-לא יְקִימֶנוּ הַשוֹד
עָלֶה נוֹבֵל מֵעֵץ, אֵזוֹב עוֹלֶה בַּגָּל
גֶפֶן בוֹקֵק, צִיץ מָק - הַיְחַיֶּנוּ הַטָּל ?
גַּם-בִּתְקוֹעַ הַשוֹפָר וּבְהִינָשֵא הַנֵס -
הַיִתְעוֹרֵר הַמֵּת ? הֲיִזְדַּעְזַע הַמֵּת ?

חיים נחמן ביאליק תרנ''ז

הגב לתגובה זו

ולכן שילדם חולים או שהם נופלים למשכב הם לוקחים חופש על חשבון ימי החופש היקרים שלהם.
גם כך קשה להיות סוהר והעבודה מלחיצה ותובענית.
ההוראה היא בלתי כתובה אבל כולם מפחדים להתלונן.
ואותו רוצים למנות למפכ''ל?
ארגון ציבורי שפועל בניגוד לחוק...

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

טירקל חיווה את דעתו שאין טעם לדון בעניין גנוט כי: ''אולי בג''צ יפסול את גנוט עוד קודם''!
ובכן ברור שיש לו דעה קדומה, ושמא חרץ דין בליבו לפסול את גנוט, ויש חשש שאכן יחתור לפסול את גנוט כדי למצוא חן בעיני הקליקה המשפטית והמועדון החברתי של שופטי עליון!

וכבר ראינו איזה סולידריות קיצונית מפגינים שופטי העליון לשעבר (כמו מישאל חשין עד כדי תמהון) כלפי חבריהם השופטים המכהנים בפועל, לאמור זהו ביתי ואגדע ידו של הפולש וכו'!

במילים אחרות, יש להניח שהנאמנות של השופט טירקל כלפי הממסד של העליון שבו עבד (ושהוא רואה בו מעין ''בית'', בדיוק כמו חברו הטוב חשין) הינה חזקה ומוצקה במידה לא פחותה מחשין, והרי נאמנות מופלגת זו כלפי מדורת השבט עלולה לעמוד לו לרועץ בבואו לדון בעניינו ומעמדו האישי של ניצב (או רב-גונדר) גנוט! לכן עדיף שמר טירקל יפסול עצמו.

הגב לתגובה זו

גם בועדה וגם בבג''צ הוא יכשל לכן כדאי שהוא יוותר על המינוי וילך הביתה בבושה

הגב לתגובה זו

מרוב הוד כבודו לא רואים כבר יותר את הצדק...

שיר זה מוקדש לארבעת שופטי-רוב עלובים ולפסק דינם המחפיר, המביש והמבייש. שופטים מעוררי בוּז, סלידה, חוסר-אמון, תיעוב, מפח ושאט-נפש בנשמה ובלב. שופטי בית-המשפט ה''גבוה'' ל''צדק'': אליעזר ריבלין, אסתר חיות, סלים ג'ובראן ואשר גרוניס. (בג''ץ 6728/06 ו- 7607/06) .

''ונתת לעבדך לב שֹמע לשפוט את-עמך להבין בין-טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את-עמך הכבד הזה''. מלכים א', ג', ט'.

מרוֹב הוֹד כְּבוֹדוֹ לא רוֹאִים כְּבָר יוֹתֵר את האָרֶץ...
אִיש מבינינו איננו עוֹמֵד כלל בפֶּרֶץ
רַק שוֹפְטֵי ''העֶלְיוֹן'' בפסיקותיהם
מֵיטִיבִים, מַפְלִיאִים, מַדְהִימִים בִּיְכוֹלְתָם את הכּל לתָרֵץ
איש מביניהם אף אֵיננו טוֹבֵל וביָדוֹ שֶרֶץ .

מִפְּאַת הוֹד כְּבוֹדוֹ ומַעֲמָדוֹ לא רוֹאִים יוֹתֵר אֶת היַעַר
לא דוּבִּים, לא זְאֵבִים, לא פִּטְרִיוֹת, אֲפִילוּ לא כִּיפָּה אֲדוּמָה
לא שִלְגִיָה, לא גַמָּדִים, אַף לא, אוּלַי, סְתָם דְבוֹרָה, תְּאֵנָה, תוּתִּים או פִּרְחֵי-בָּר
הֵם שָם, מִמַעַל, בְּאַרְמוֹן השֶנְהָב: סְפוּנִים . נִינוֹחִים. נִישָאִים. מְדוּשָנִים. מְחוּסָנִים.
נִקְלִים. כְּנוּעִים. עֲלוּבִים. שוֹתְקִים. מְשוּתָקִים. מְרוּחֲקִים. מְנוּתָקִים.
נֶהֱנְתָנִיים. תּוֹעֲלְתָנִיים. נְלוֹזִים. נִיבְזִים. פּוֹחֲזִים. בְּזוּיִים. בַּזִים. מְבוּזִים. מִתְבַּזִים.
מְרוּקָנִים. מְנוּוָנִים. שְנוּאִים. מְאוּסִים. עַל כָּל צַעַד ושַעַל, מִכָּל פִּנָה, זָוִית וקֶרֶן מְכוּסִים.
מְתוֹעָבִים (לֹא רַק) כְּמוֹ רִימוֹנִים רְקוּבִים, מַרְקִיבִים. מְלַבְלֵבִים. נִתְעָבִים.
אַך חֲרִיפִים, מְפוּלְפָּלִים וְחַדִים מִתָּמִיד כַּתַּעַר.
אנחנו כָּאן, על פְּנֵי אֲדָמָה (טוֹבָה?) זו מִתַחַת, סוֹפְגֵי מוּסָר תּוֹכֵחָה וגַעַר.
מִי היה מַאֲמִין, כִּי עד כְּדֵי כך, ביניהם לבינינו יִיוָוצֵר כָזֶה, כּה רָחָב ועָמוֹק, אוֹתוֹ פַּעַר ? ? ?
הֵן כְּסִיל לא יבִין זאת, לא אֱווִיל, לא חָכָם, וודאי לא שוֹטֶה או איש בַּעַר
אֱלוֹהִים, שא-נא תְפִילָה, קַבֵּל מְחִילָה, פְּתַח לָנוּ בְּעֵת נְעִילָה את השַעַר .
זה היה עונג שבת. ל''ת יגאל כהן, רחובות, 16/09/06 04:47
מֵחֲמַת הוֹד כְּבוֹד מְאוֹדוֹ ומַעֲמָדוֹ, רוּחַ כְּבוֹד אַהֲבַת-האָדָם וחֵירוּתוֹ הפוֹעֶמֶת, יוֹקֶדֶת בִּלְבָבוֹ.
שוֹכֶנֶת, שוֹרָה, לִפְרָקִים חָבוּיָה (עִיתִּים אֲבוּדָה) מְקַנֶנֶת (לֹא-תָּמִיד) בְּקוֹדְקוֹדוֹ
מַעֲלָתוֹ, כְּבוֹד זוּלָתוֹ, תְּזוּנָתוֹ, מְדוּשָנוּתוֹ, חָזוּתוֹ, חָזוֹנוֹ, מְזוֹנוֹ,
הֶגְיוֹנוֹ, פִגְיוֹנוֹ, אֲרֶשֶת פָּניו, לְשוֹנוֹ, קִלְשוֹנוֹ,
סַבְלָנוּתוֹ, סוֹבְלָנוּתוֹ, אִיפּוּקוֹ, שְבִיעוּת-רְצוֹנוֹ-העַצְמִית, קוֹר-רוּחוֹ, קוֹרַת-רוּחוֹ
שְנִינוּתוֹ, נְחִישוּתוֹ, נִמְרָצוּתוֹ, נֶחֱרָצוּתוֹ, עֶלְיוֹנוּתוֹ, הָגוּתוֹ, דַקּוּתוֹ, יַנְקוּתוֹ,
מוֹרָשְתוֹ, תוֹרָשְתוֹ, מַחֲרַשְתוֹ, יַבָּשְתוֹ, אִשְתוֹ (?) תִּלְבּוֹשְתוֹ,
עוֹמֶק אֱנוֹשִיּוּתו, הֵיקֵף תוּשִיָתוֹ, מִבְנֶה אִישִיוּתוֹ, עוֹצְמָת יֵישוּתוֹ,
...לא רוֹאִים יוֹתֵר את האָרֶץ
איש מִבֵּינֵינוּ כְּבָר אֵיננוּ עוֹמֵד כְּלָל בפָּרֶץ.

הגב לתגובה זו