יֵש יָמִים – העוֹלָם מסביביך
רק סְמָלִים לא תדע שחרם
יֵש יָמִים ותִפְאֶרֶת שָמֵיך
רְמוּסָה באָבָק ובְּדָּם.

יֵש יָמִים - ימי עֶבֶד יָגֵעַ
עֶבֶד דַּך, מְעוּנֶה הכְּבָלִים.
יֵש יָמִים לא גוֹאֵל ולא רֵעַ.
יֵש יָמִים כלֵילוֹת אֲפֵלִים.

רחל

כ' אייר, תרפ''ו

שְתִיקָה

זֶה נֵטֶל הַשְּתִיקָה לָאָרֶץ מְדַכְּאֵנִי,
זוֹ חֶרֶב הַשְּתִיקָה גוֹזְרָה אֶת לְבָבִי.
אֲנִי עוֹדֶנִּי פֹּה וּמַמְתִּינָה - עוֹדֶנִּי,
וְדַם שִירַי פָּלוּט עוֹד מַאְדִּים סְבִיבִי.

הַמָּוֶת הוּא דוֹמֵם, אָכֵן נִדֹּם כּוּלָנוּ
כְּתוֹם, בְּבוֹא הַיוֹם, הָאֹרַח הַקָּצֵר;
אַךְ לַחַיִּים יֵש קוֹל וְנִיב לָהֶם, וְלָנוּ
הֶמְיָה לַנִּיב הַזֶּה וְהֵד צָלוּל וָעֵר.

הִיא מַקְפִּיאָה אוֹתִי. עִמָּה אֵימַת הַקֶּבֶר
אֶת פִּיהָ הֶעָקוֹם פּוֹעֶרֶת לִבְלִי חוֹק -
אֲנִי עוֹדֶנִּי פֹּה - - עוֹדֶנִּי פֹּה - - מֵעֵבֶר - -
הַכֵּנִי בְּמִילִים ! אַךְ אַל נָא - אַל תִּשְתּוֹק !

רחל

הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

לֵאָה אוֹמֶרֶת,
שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
יוֹדְעִים,
כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.

כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.

שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.

יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.

אַך מָה שֶלֵאָה לֹא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זֹאת יוֹדַעַת...
הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.

מִסְפֵּד

הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

משה טבנקין.

שמעת על ''חוצה ישראל''?

לו היו לנו שכנים אירים, שמקס מודיעים איזה פאב הם הולכים לפוצץ עוד 20 דק מילא.

מה לעשות שהשכנים שלנו רצחניים,
צדק, מוסר, אנושיות, ושיוויון הם שפה שלא מובנת במזה''ת, ע''ע עירק.

ולכן אין ברירה אלא לנהוג ברומא כרומאי.

לו מי שמשלך קאסם משכונת מגורים היה יודע כי פגזי 155 מ''מ יחריבו את אותה שכונה היה שוקל פעמים את מעשיו, וכך גם תושבי השכונה.

הפתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני יהיה מבוסס על פשרה כזאת או אחרת עם מנהיגות פלסטינית נבחרת כזאת או אחרת. אולי לא יקראו לזה אוסלו ורבין בטח לא יהיה שם לדאבון הלב. רבין לא השלים את דרכו ואיש לא יכול לדעת איך היה מתנהל בהמשך הקדנציה שלו. לי ברור שהוא היה זוכה, בבחירות אבל בהפרש קטן יותר מאשר ב-92. ההסכם הזה חיוני ודחוף לקיומנו יותר מכל טקטיקה צבאית כזאת או אחרת.

כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.

כי כשבצה''ל מודיעים ש...
''נסיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך
או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
צה''ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''

אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד
האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
טוב תעשה אם תתעורר יום אחד,
טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
תשמיע דבריך באופן בָּרוּר.
לא כמו דוֹבֵר צה''ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא.
אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.
חייל ! אזרח ! זכור !
כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות המחדל לא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
צה''ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
...וכמו להוסיף חטא על פשע
מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !
תם אך לא נשלם.

''הם קיבלו מכתבי אזהרה''

''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר, בספרה ''לעצור את הכדור'', מערכות.
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ''ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''. איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו במהרה... ! ! !
המוות. השכול. היגון. הכעס. הזעם. הסבל. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.


...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.

רבין אמנם נרצח, וחבל, אבל הוא לא היה מלאך, נקודה !

יבוא היום, והדפים יהיו מלאים בביקורת אמיתית על האיש שהביא לנו את אוסלו.

כן, זה יהיה פרק נוסף בספר עב הכרס אודות מנהיגים כושלים שעלו לגדולה: רבין, שרון, פרס, ברק, אולמרט, פרץ וכו'

ופחות פוליטים ושידעו לנצח במלחמות.

אני מעדיף את דרכו של דן שומרון, שקט, רגוע, נחוש ואחד שיודע לנצח את הערבים במלחמות ולא רק ''מבין אותם''.

הבאת דוגמא מצוינת מדוע צבא תמיד מוכן למלחמה של אתמול, אני מוכן לקבל כי הצבא לא התאמן מספיק וזה מחדל כי סמכו יותר מדי על טכנולוגיה ופחות מדי על האדם שאמור להפעיל אותה.

בראש ובראשונה חיביים לוודא כי לחיל האויר יש פתרון או לפחות תו''ל ל- S300 שהרוסים ספקו לסוריה ע''פ כמה פרסומים.

ואולי לעוד כמה מערכות שלא אני ולא אתה מכירים.

את הכנסת המגון לטנקים, אני מסכים כי עדיף 100 טנקים פחות אבל שהאחרים יהיו ממוגנים גם במיגון אקטיבי וגם יהיו יחסית חדישים.

לדעתי שורש הרע הוא חוסר התמקצעות של הקצונה הבינונית, האם ראוי שמג''ד או מח''ט או אוגדונר ישרתו שנתים וחצי בתפקיד? האם לא ראוי שיהיו לפחות 5 שנים על מנת שיכירו את הגזרה כמו שצריך, ויראו כמה וכמה תרגילים מערכתיים.

כך גם לא ישתחררו קצינים בגיל 45 +\- אלא ישרתו את המערכת לפחות עוד 10 שנים, ובסה''כ צריך לשלם פחות פנסיה + שכר למחליפיהם וגם נקבל אוגדונרים ומחטים שמכירים לפני ומלפנים את תפקידם, יכולת כוחותיהם, גזרתם ועוד.

מי שהביא לפה רבבות מחבלים ומפגעים מטוניס ובראשם ארכי טרוריסט נחשב למר ביטחון?? מה אתה דפוק?

אבל הגרמנים לא הסכימו להבין, והסוף ידוע לכל.

רק אחרי שגרמניה כבשה את כל אירופה, ורק אחרי שארה''ב ובריה''מ החריבו את גרמניה עד היסוד וחילקו את היבשת ביניהן.
באירופה הבינו שרק הכוח עובד, ורק הכוח יכול לסיים סכסוכים להביא שלום - ולכן באירופה לא היתה מלחמה כבר 61 שנה, זמן שיא במונחים אירופאיים.

אבל אתה כזה קטן וחדל אישים בשביל שתהיה לך הזכות להקליד את השם של רבין על המקלדת

מעניין איך היתה נראת המדינה ללא הסכמי אוסלו. הרי כל בר דעת מבין שהשמאל הוציא לימין את הערמונים מהאש. הם הרי לא היו מעיזים לחתום על הסכם כזו למרות שהם מבינים כמו כולנו שאין בלתו.

הרבה טעויות וגם הם לא לומדים את הלקח.
מצחיק שהוא אמר את זה.
אולי בגלל שהוא ידע שהוא שמאלני בראש מדינה, אז אין לישראל סיכוי לנצח במלחמה.

בין הטענות הראשונות שהושמעו, לאחר מותם של אסף רוזנברג וגיל צוריאנו זיכרונם לברכה, קורבנות אסון כבל המסוק של יחידת חילוץ 669 היתה, כי הם ''לא היו מיומנים מספיק'' (טענה קלה וסימן היכר מובהק של המערכת הצבאית אשר בה הסימפטום והסינדרום של ''הקורבן אשם'' שב תמיד וחוזר. גם, אבל לא רק, משום שהקורבן כבר לא יכול להגן על עצמו). תא''ל (מיל') אמציה חן מי שהיה מפקד מתקן האימונים בצאלים אמר כי ''יש לנו צבא לא מקצועי עם כושר מבצעי לקוי''. על משפט זה מבוסס השיר.

צבא אשר אינו מקצועי ואינו מיומן

צבא אשר אינו מקצועי ואיננו מיוּמן
לא תצילנו שכחה - אף לא יצילוהו פעמיו של הזמן
לא יצילנו רהב, להג, שחץ, הבל פי מפקדיו
אשר שכול ויתמות לא עברו, כמו אם ובת, בן ואב.

לא יצילנו מצ''ח – בתישאול (לא תיחקור) של סִילוּף וזִיוּף הוויה –
לא יצילנו פצ''ר - בפיברוקה של עוד ראייה
בזריית חול לעיני הבריות... בטיפוחה של עוד אשלייה...
בטשטוש, טאטוא, מריחה וטיוח של מציאות וקיום בעייה
לא יצילוהו קצינים בביסוס ואִימוּת בדייה
החגיגה צריכה להימשך... קצין בצה''ל חייבת בהחלט להיות חוויה !
לא יצילנו ''סמוך עלי!'' של כבוד-הוד-עוד רמטכ''ל
הבא לכסות תחת קצינים (כסת''ח) ולקבור סופית את המחדל...

צבא שכזה, טוב יעשה, אם לקרב לא יצא -
כי שואה וחוּרבן ימיט על עצמו ועמו אם ירצה וגם אם לא ירצה
טוב יעשה אם ישב עם הסבתא בצוותא בכורסא מוּל האח
יספר לה צ'יזבטים ויפליג בערגה בשבחם של לוחמי הפלמ''ח
ישוֹרֵר שירי מולדת ויפצח ברינה ב''אם גם ראשנו לא שח''
ועם פינוקים, פיצוחים ושאר תפנוקים יתיימר להגן על כל זקן, על כל מך ועל דך
צבא שכזה – חומת מגן לא יהין, לא יוכל לעולם לשמֵש !
כוחו רק בפיו, אינו יודע פירוש-משמעות: מגל, חנית או חרמש.
צבא שכזה הוא האויב הגדול ביותר של עצמו – תכניותיו שלו ישבש !
מקור גאווה וחיים פסק וחדל מזמן כבר להיות –
מעיין אכזב מתגבר הוא, חרֵב ויבש.
צבא שכזה: ממורק, מצוחצח, מתחמש, מתחדש
את עובדת היותו מלך עירום לא יצליח לעד לטשטש
אֵמוּן הבְּרִיוֹת, צו הדורות, ערבות הדדית, רֵעוּת ואחוות לוחמים – מפקיר הוא ונוטש
בשדות-קרב להתמודד יוּכל רק בדומינו, דמקה, קלפים או שש-בש.

כי צבא שכזה, רשלן, טיפש, עלוּב ...ואוי ...כה אומלל
אין זכות קיום ויישות עצמו כל-כולו הִנוֹ משוּלל !
עוד טרם יצא לרדוף בשדות צר ואויב יהפוך את עצמו מְקוּלל
והוא עצם מעצמותינו, בשר מבשרנו, איך וכיצד נהיה כך מְחוּלל ?