מוקדש לשופטי בתי המשפח הצבאיים באשר הם ולשופטי בית הדין ה''גבוֹה'' ל''צֶדֶק'' .

''דומה שבענייננו, לא ניחן חיל האוויר ברגישות-יתר כלפי משפחות צוריאנו ורוזנברג. דומה כי הדבקוּת במטרה – הרצוייה והנכונה כשלעצמה – למצוא את גורמי האסון ואת הסיבות לקריעת הכבל – הקהתה במידת מה את החוּשִים של העוסקים במלאכה כלפי חללי האסון ומשפחותיהם. צא וראה: בדו''ח וח''ק 1, שהוא דו''ח יסודי ורחב היקף, אין איזכור כלשהו ללוחמים שנהרגו באסון. הדו''ח פותח בכך שהוא מספר כי ''באימון לילה, מדרום לערד, בעת תירגול חילוץ טייס נוטש (חיט''ן) הורמו שני הלוחמים. בשלב הכנסתם למסוק נקרע כבל מנוף ההצלה, הלוחמים נפלו מגובה 50 רגל לערך ונהרגו''. גם בהודעה לתקשורת שנמסרה ב- 12.2.93, אין כל איזכור לחללים. ''שני הלוחמים'' – אפילו שם אין להם בדו''ח ההוא... 53 עמודי דו''ח, על אסון בו קיפחו את חייהם שני לוחמים מיחידה מובחרת, ואין הם אלא אובייקט אנונימי לחקירה....
ואולי זה היה המאפיין של כל היחס שניתן למשפחות באסון זה ? אנו מוצאים לאורך כל הדרך התמקדות-יֶתֶר (החשובה, כאמוּר, כשלעצמה) במִמצאים, במסקנות ובהמלצות – ומעבר לכך – התמקדות מוּעטה, אם בכלל, בבני האדם, באלו שהאסון בוער כאש בעצמותיהם, כי הילדים שלהם הם אותם ''שני הלוחמים''.
(מתוך דו''ח הוועדה לחקירת נסיבות תאונת הכבל, דו''ח וינוגרד, מיום 10.8.1992, פרק ו': המשפחות מוּל צה''ל).

''מָנוֹחַ''

השבח לאל ! כמה טוב... ! עד כמה זה נוח... !
שקיים בעברית המונח ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוחַ''.
אפשר ממנו-ממנה, מתי שרוצים, להתעלם ולברוח...
לא חייבים לזכור את שמה או את שמו ?! הן מותר גם לשכוח ? ? ?
אִם אָב... אִם אָח... אִם אָחות... היוּ לה-לו...
אִם אֵם היתה לה-לו... למי פִיתְרוֹנִים ? אוּלַי לאוֹחַ ?
יען כי אצלנו בחברה, במדינה, בתרבות, בצבא, פועל הזיכרון רק,
על סמך הפקודה: ''עֲמוֹד דום !'' ''עֲמוֹד נוח !''

השבח לאל... ! הידד... ! הללויה... !
עד כמה זה טוב... עד כמה זה נוח...
שקיימת בעברית המלה ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוֹחַ''
אפשר ממנה, כל אימת שחפצים, הן תמיד גם לברוח ?
לא מוכרחים לזכור שמות ? נכון ?! הרי אפשר גם לשכוח !
בלעדיו-בלעדיה הן אפשר מחדש (כמעט) שוב לפרוח...
מישהו (אולי במרומים?) הרי יואיל אף לסלוח !
מה עוד שזכרו וזכרה הוא סִיוּט אמיתי. חֲלוֹם בַלָהות מתמשך...
שִיגְיָגון מצטבר... אשר מְסַכּן גם את המוֹחַ !

השבח לאל ! כמה טוב ! עד כמה זה נוח !
שקיים בעברית המונח ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוחַ''
כי למען האמת והשם, למן עת מותה ומותו,
הפכו עלינו שמם וזכרם רק לטורח.
למי, בעצם, נותר כאן,
במדינה עֲלוּבָה-אוּמְלָלָה זו, עוד קורטוב דל של כוח ?
די לכורח !

הגב לתגובה זו

''שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים''

שיר זה מוקדש לארבעת שופטי-רוב עלובים ולפסק דינם המחפיר, המביש והמבייש. שופטים מעוררי בוּז, סלידה, חוסר-אמון, תיעוב, מפח ושאט-נפש בנשמה ובלב. שופטי בית-המשפט ה''גבוה'' ל''צדק'': אליעזר ריבלין, אסתר חיות, סלים ג'ובראן ואשר גרוניס. (בג''ץ 6728/06 ו- 7607/06).

שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלּוּ שֶפְּקַדָם הַשְכוֹל וְאֵלֶּה שֶלֹא
יַעַן הכּוּשִי יָכוֹל וְצָרִיך לָלֶכֶת
כִּי הַכּוּשִי עָשָה אֶת שֶלוֹ !

שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלֶּה שֶבְּנֵיהֶם-בְּנוֹתֵיהֶם חֵרְפוּ נַפְשָם, לַקְרָב יָצְאוּ, ואֵלֶּה שֶלֹא
יַעַן מִי שֶשְלָחוּם לַמִלְחָמָה בְּשֵם מְדִינָתָם וְהַמוֹלֶדֶת
בְּשוּם טִיפַּת-אַחֲרָיוּת לא נָשְאוּ, לֹא לָקְחוּ, לֹאֹ נָטְלוּ :
אִיש-אִיש וְסִיבּוֹת לוֹ חֲשוּבוֹת-מְאֹד-מְאֹד מִשֶלוֹ.

שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלֶּה שֶנָחֲתָה עֲלֵיהֶם הַמַכָּה וְאֵלֶּה שֶלֹא
יַעַן כְּמוֹ בַּשוֹאָה, כָּאן הֲרֵי כּוּלָם מַאֲמִינִים וסְבוּרִים
כִּי הַמַכָּה תִפְסַח-תְדָלֵג עֲלֵיהֶם, תִיפּוֹל (כַּנִרְאֶה?) רַק עַל אֲחֵרִים.

שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
הוֹרִים שֶבְּנֵיהֶם-בְּנוֹתֵיהֶם מֵתוּ כָּכָה סְתָם, לַשָוְוא ולְחִינָם, וְאֵלֶּה שֶלֹא
כִּי כַּאֲשֶר קוֹבְרִים אָנוּ כִּמְעַט בַּחֲשַאי, בְּהֶסְתֵּר, אֶת בָּנֵינוּ-בְּנוֹתֵינוּ
אִיש בַּמְדִינָה אֵינוֹ חוֹשֵב שֶמוֹתָם נִגְרָם אוֹ הִתְרַחֵש (שוֹמּוּ שָמַיִים ! חָלִילָה וְחַס !) בִּגְלָלוֹ.

שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלּוּ שֶהִתְאַכְזֵר אֲלֵיהֶם, הִתעַמֵּר בַּהֶם גוֹרָל החַיִים וְאֵלֶּה שֶלֹא
יַעַן הֵם שֶאִיבְּדוּ בָּשָר מִבְּשָרָם ובְּעַצְמָם הָפְכוּ קוֹרְבְּנוֹת-מִלְחֶמֶת-שָוְוא-חִינָם וְשוֹלָל
רַק הֵם אָכֵן אֵלוּ הַיוֹדְעִים לְהַעֲרִיך אֶל נָכוֹן, מַהוּ עֶרְכָּם-מַשְמָעוּתָם שֶל חַיִים,
חַיָּיו שֶל אָדָם, אִיש, אִשָה, אָבָּא, אֵם, בֵּן, בַּת, חַיֶּילֶת, חַיָּיל, עוֹלָל וְחָלָל.

שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלּוּ שֶהִתְנַסוּ וְחָווּ מַהוּ שְכוֹל ואֵלֶּה שֶלֹא
יַעַן הַכּוּשִי-הַכּוּשִית מִזְמַן יָכוֹל-יְכוֹלָה לָלֶכֶת
כִּי הַכּוּשִית-הַכּוּשִי, בֶּאֱמֶת וּבְּתָּמִים, כְּבָר עָשְתָה-עָשָה אֶת שֶלָה-וְשֶלוֹ !

הגב לתגובה זו

שיר זה מוקדש לארבעת שופטי-רוב עלובים ולפסק דינם המחפיר, המביש והמבייש. שופטים מעוררי בוּז, סלידה, חוסר-אמון, תיעוב, מפח ושאט-נפש בנשמה ובלב. שופטי בית-המשפט ה''גבוה'' ל''צדק'': אליעזר ריבלין, אסתר חיות, סלים ג'ובראן ואשר גרוניס. (בג''ץ 6728/06 ו- 7607/06).

עַרְמוֹנִים מִן הַאֵש

בית-מִשְפָּט עֶלְיוֹן אשר מצפה או מבקש
כי אב שָכּוּל או אֵם שָכּוּלָה יוציאו עבורו את העַרְמוֹנִים מן האֵש...
הוא בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן שאת יִצְרוֹ לא כוֹבֵש
מוּג לֵב... את שְמוֹ, מַעֲמָדוֹ וכְּבוֹדוֹ מְבַייֵש !

בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן, שמתפקידו מְנסֶה-מִשְתדֵל לְהִתְחַמֵק
הוא בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן שבנושא כלל אינו רוֹצֶה-מעוניין להתעמק
כמו מָנוֹע שוֹרֵק וחוֹרֵק... מִשְתַּנֵק... סוֹף-סוף מִשְתַּתֵּק.
את שְאִיפוֹת החוֹפֶש, הדְרוֹר, המוּסָר, האֱמֶת וְהצֶדֶק בְּקֶרֶב הדוֹר, שוֹלֵק, מוֹלֵק וחוֹנֵק !

בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן שמלכתוב פְּסַק-דִין משתדל להימנע
הוא בית מִשְפָּח עָגוּם ועָצוּב, עָלוּב וכָּאוּב, מיופייף, מְזוּייף, מתנהג כמו בַּת-יַעֲנָה.
מערכיו מְרוּשָש. מְנוּוָן, מְרוּחָק, מְשוּתָק, מְנוּתָק, מְקוֹמֵם, חֲסַר-תַּקָּנָה.
בפסיקותיו הֲפַכְפָּך, משנה אוֹפְיוֹ וצבעיו כְּמו זִיקִית...
כְּמוֹ מֶזֶג אֲווִיר מעוֹנָה לעוֹנָה... מְקוֹמוֹ ברפּוּבְּלִיקָה של בָּנָנוֹת...
לא, חָלִילָה וחָס, במְדִינָה המתיימרת להיות מְדִינָה נְאוֹרָה !

בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן מְיוּסָר, מְלא-מַכְאוֹבוֹת ויְדוּע חוֹלִי
גוּף חֲדַל-אִישִים, חֲסַר-אוֹנִים, שוּלִי-גְּבוּלִי, המהווה עומס ועוֹל לעמו, לעצמו ואף לי
שִטְחִי ורָדוּד, אָבוּד, יָרוּד ומָרוּד, מָרוּט ושָדוּד, בינוני-ממוצע...
האם זה לא ייגמר לעולם... ? ענני-נא... הוֹי אֵלִי !
קוֹרְבָּן הנכנס לתוכו יכול רַק לזְעוֹק ולִצְעוֹק: ''...אוֹי לִי ! ...אוֹי לִי ! ...אוֹי לִי !''

בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן אשר אינו מוכן להתעמת כלל עם רמטכ''ל
הוא בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן, דַּל, עָנִי ואֶבְיוֹן, לוֹקֶה ונִקְלֶה, נִבְזֶה, מוּכֶּה-גּוֹרָל ואוּמְלָל
צִידְקָתוֹ, מוּסָרוֹ, יישוּתוֹ – כָּל כּוּלוֹ הִנוֹ מְשוּלָל
והוא עֶצֶם מעצמותינו... בָּשָר מבשרינו... איך וכיצד כך נהיה מְחוּלָל ? ? ?

''מי שרוֹדֵף אַחֲרֵי הכָּבוֹד... הכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶנוּ...'' יאמרו לנו חז''ל
ואנו נפְטִיר... בבית-המִשְפָּח העֶלְיוֹן...
לזַלזַל אַחֲרוֹן שצָנַח...
מָה חֲבָל...
ז''ל !

הגב לתגובה זו

אילו משוררנו, נתן אלתרמן, היה חי היום, לא מן הנמנע שהיה צריך לכתוב כך את שירו ''מכל העמים''. השיר מוקדש לשַרְשֶרֶת אֲרוּכָּה-אֲרוּכָּה שֶל קוֹרְבְּנוֹת-שָוְוא וְחִינָם. בָּנִים אֲשֶר חֵרְפוּ נַפְשָם, הִקְרִיבוּ עַצְמָם וְנָפְלוּ בְּמִלְחֶמֶה-הַרְפָּתְקָנִית-אוּמְלָלָה-נִמְהָרָה-אֲרוּרָה-רַשְלָנִית-מְטוּפֶּשֶת-פוֹשַעַת-כּוֹשֶלֶת-מרוּשֶלֶת-נִכְשֶלֶת-מְיוּתֶּרֶת-נִמְנַעַת. מִלְחֶמֶת הַרְפָּתְקָה פְּרִי רַשְלָנוּת מְדִינִית-פּוֹלִיטִית-צְבָאִית, הַפְקָרָת חָזִית ועוֹרֶף (איך... איך... איך... וכיצד יוצאים כך למלחמה ? כל-כך בלתי מוכנים ? כל-כך בלתי-ערוכים ? הֵן מבחינת אנדרלמוסיה עצוּמה, באלאגן נורא ותוֹהוּ ובוֹהוּ רב אשר שרר בחזית והן מבחינת הפקרתו הטוטאלית של העוֹרֶף), הֶפְקֵרוּת אֲרוּרָה, נוֹרָאָה ופּוֹשַעַת שֶל ''הַנְהָגָה'' רַאַוְותָנִית-יְהִירָה-יוֹמְרָנִית-מְזַלְזֶלֶת, חַסְרַת-טִיפַּת תְבוּנָה, נֶעֱדֶרֶת שֶמֶץ נִיסְיוֹן, בּוּרָה בהֲבַנָת מַשְמָעוּתָם העָמוּקָה שֶל עֶרֶך חַיֵי-אָדָם. ''הַנְהָגָה'' שֶל מֶמְשָלָה עָלוּבָה-שַחְצָנִית-רַשְלָנִית-חוֹבְבָנִית-רַאֲוְותָנִית-גַאֲוְותָנִית-זַלְזְלָנִית-מִתְהַלֶלֶת-מִתְהַדֶרֶת-מְבוּלְבֶּלֶת-מִתְפָּאֶרֶת-קִצְרַת-רוֹאִי-שְבֵעַת-רָצוֹן מְעַצְמָה וּמִמַחדָלֶיהָ. מֶמְשָלָה אֲשֶר אוּגְדוֹתֶיהָ מְאַגֶדֶת-אוֹגֶדֶת, בְּנַדְנֵדֶה מִתְנַדְנֶדֶת, במְלָאכְתָה-מְשִימָתָה-מִלְחַמְתָּה-מערכתה השְלוּמִיאֵלִית מעוֹלָם לא הַיתָה, באֱמֶת ובְּתָּמִים, מְרוּכֶּזֶת-מְמוּקֶדֶת. בהֵיעדֵר תכְנִית-מאוּרְגֶנֶת-מְסוּדֶרֶת-מְתוּכְנֶנֶת, בְּלִי-כל מַטָּרוֹת בְּרוּרוֹת בְּעַצְמָה-בְּעַמָה בּוגֶדֶת. בְּמֵי-מַדְמֵנָת-מֶחְדָּלֶיהֶ מִתְמוֹגֶגֶת-חוֹגֶגֶת. עֲבוֹדָתָה מְטַרְפֶדֶת. בָּנֶיהָ עוֹקָדֶת. עַל דָּמָם (בִּשְבִיעוּת רְצוֹנָה העַצְמִית) מְרַקֶדֶת-רוֹקֶדֶת-שוֹרֶדֶת.

בִּצְעוֹד נערינו אֱלי מִלְחֶמֶת חִינָם-שָוְוא-וְשוֹלָל
את חמת ישראל לא שמענו
כי אתה בחרתנו כַּאֲשֶר עוֹד הַיִינוּ עוֹלָל
אהבת אותנו ורצית בנו.

כי אתה בחרתנו מכל העמים
מסינים, מהודים, מדנים
אך בצעוד בנינו אל תוך בְּסִיסִים –
נערים ישראליים, בחוּרִים נְבוֹנִים,
הֵם לֹא יַדְעוּ כִּי דָּמָם לא ייחַשֵב בַּדָּמִים...
הֵם לּא אָמְרוּ לְמִשְפַּחְתָם: אַל תַבִּיטוּ !
ְ
ורבה דאגה להישרדות-פוליטיקאים
וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ
אך המשך חייהם של קורבנות חפים
על אספלט, טְרָשִים וסְלָעִים יְקוּפְּדוּ !

עיניהם מדברות: אל תַבִּיטוּ, האֵם, הַבֵּן, האָב וְהבַּת,
אֵיך שוּרוֹת אֲרוּכוֹת הוּנַחְנוּ...
תְמִימִים וצְנוּעִים וידוּעִים לשֵם,
רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ...

עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
אֱלוֹהֵי האָבוֹת ידענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורָצִיתָ בנו !

כי אתה בחרתנו מכל העַמִים
לְהָרֵג מוּל כִּסֵא כְּבוֹדך,
ואתה את דָמֵינוּ אוֹסֶף בכַּדִים
כִּי אֵין לוֹ אוֹסֶף אַחֵר זוּלָתֶך.

ואתה מְרִיחוֹ כְּמו רֵיחַ פְּרָחִים
ואתה מְלַטְפוֹ במִטְפַּחַת,
ואתה תתבענו מִיְדֵי הרמטכ''ל דָן חָלוּץ
ומִיְדֵי אוֹלְמַרְט-לִבְנִי-פֶּרֶץ-פֶּרֶס,
שוֹפְטֵי בֵּית-המִשְפָּט ה''עֶלְיוֹן'' ושְאָר פּוֹלִיטִיקָאִים
ומִיְדֵי הַשוֹתְקִים גַם יַחַד !

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

עכשיו הוא יוכל גם להיות נאמן לתפקידו, וגם לרצות את הנשיאה:
הוא יפיל את הממשלה, ועמה את
פרידמן שנוא נפשה....

הגב לתגובה זו

ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....
כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה.
כפרה על חיינו... עוון כולנו... עוול כלפיהם...
בפוליטיקה, בחברה, במדינה, בבג''ץ ובצה''ל
מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם !
ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד ...בזרם מתמיד !
לנֶצַח... לעד... כך תוּבְטַח בעירת נר התמיד...
מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות
אין מדווחים... אין כותבים... אין מוסרים יותר על התאבדויות
זה וודאי, אינו אומר בהכרח, שהן אינן קיימות
בפוליטיקה, במדינה, בחברה, בבג''ץ ובצה''ל
פשוט מִתְמָחִים בהסתרת ובהעלמת ראיות
ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל
ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול !
את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות
''הדג מן הראש מסריח !'' ...ישיחו ...יאמרו הבריות
מיטב נוער צעיר ובריא בשיא פריחת עלומיו
על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו
דור שואף דרור... צמא חיים... חופשי... רענן...
נרמס, נהרס, נדרס ונגרס באמצעות גוף מסואב שאנן
נופל שדוד ...ללא קרב מניח הנשק ...למולך מוקרב כקורבן !
אבות אכלו בוסר וחיי בנים יִכְלוּ טרם זמן
''כי במותם הם ציוו לנו...'' יחרוק התקליט הישן...
הולך סובב לו הרוח ועל סביבותיו שב
קדיש על הבן יאמר כבר לבטח האב
אין חדש תחת השמש
מה שהיה הוא מה שיהיה: היום, מחר או אמש.
השמש זרחה... הקָמָה בשלה... וצה''ל שחט
מי עוד זוכר שפעם חגגנו יחדיו ט''ו בשבט ?

הגב לתגובה זו

הקשתי גד ברזילי ''בחיפוש''ומה מצאתי?..תמיכה בסרבנות.בלהה בלההבלהה...

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

ובנגוד לדעת חשין, זה לא הבית שלהם.

הגב לתגובה זו

צודק פרופ' גד ברזילי באומרו כי ''השאלה המרכזית הראויה לדיון אינה סביב אדם זה או אחר, כי אם סביב מעמדו הציבורי של בית המשפט העליון ומדיניותו בשאלות עקרוניות''. נכונים אף דבריו של פרופ' גד ברזילי כי ''בסופו של דבר, הכיבוש בשטחים ודוח וינוגרד יהיו חשובים יותר מכל חיסול חשבונות אישי. דוח וינוגרד יכול לשנות לחלוטין את השיקולים הפוליטיים של ממשלת אולמרט, וגם להביא לקיצה או להחלשתה עד כדי התפוררותה המוחלטת''.

הגב לתגובה זו