• 2.

    אמי ז''ל לא קבלה אגורה. וטוב שלא.

    ש.ש., 01/02/07 23:47

    אמי ז''ל עבדה במלחמת העולם כעבד פשוטו כמשמעו משך 3.5 שנים במפעלי קרופ בגרמניה עבור תעשיית הנשק הנאצית
    התמורה היתה במהלך העבודה 120 גר' לחם ליום + כוס מים חמים לשתיה.
    היתה נתונה להפצצת המפעלים ע''י בעלות הברית וכמעט שקפדה את חייה פעמים והיתה תחת רודנות של מנהלת עבודה סאדיסטית שהחטיפה מכות רצח לפועלות שתחתיה.
    בתום המלחמה אמי היתה בת 21. היא שקלה 29.5 ק''ג ללא מחזור חדשי ונראתה כשלד.
    אחרי הבראה בשוודיה ע''י משפחת ברנדוט - החלימה ועלתה לארץ כאן הקימה משפחה למופת ולתפארת עם ישראל . 4 ילדים מלומדים ורציניים כולם קצינים בצה''ל ובעלי משפחות למופת.
    אמי מעולם לא קבלה פיצויים. היא אמרה שכסף הזה מלוכלך במה ובדם משפחתה שהנאצים רצחו. גאוותה היתה שלא לקחה ואני גאה בכך לא פחות ממנה.
    אצלנו לא נוגעים בתוצרת גרמניה גם אצל נכדי מזרימים בדם את השנאה לכל דבר שהוא גרמני.
    יש לנו כבוד שירשנו מאמא ז''ל . לא נמכור אותו בכסף.

    הגב לתגובה זו

    • קשה להתווכח אבל...

      אני, 02/02/07 10:13

      בכאב רב אני עונה למה שכתבת. גם סבא וסבתא שלי היו בשואה. סבי באושוויץ וסבתי במחנה משם ברחה וחיה אצל פולנים טובי לב.
      אני יכולה לומר בכאב לב רב שסבי וסבתי היו חייבים את השילומים כדי לחיות. וגם היום כשהם קשישים בבית אבות הם חייבים את הכסף כדי למות בכבוד.
      אני מבינה את אלמנט הגאווה, אבל כיוון שהם סבלו כל כך הרבה בשואה, אין סיבה שהם יסבלו גם עכשיו אם נותנים להם קצה קצהו של פיצוי על הסבל שהם עברו.
      הם לקחו ולוקחים את הכסף בפה קפוף וחס וחלילה לא סולחים על כלום.
      אבל הם חיים. ומגיע להם פיצוי. הגאווה לא היתה מובילה אותם לשום מקום.
      אני לא במקומם ולא שופטת.

      הגב לתגובה זו

  • 1.

    חבל שבישראל

    ב.נ, 01/02/07 22:48

    היא לא היתה מקבלת פנסיה ולא בטיח- היו שולחים אותה לביטוח לאמי לחיות על אלף ומשהו ש''ח בחודש

    הגב לתגובה זו