צדקו כל המגיבים לפני - רק מי שיש לו כלב או חתול או כל חיה אחרת יכול להבין מה זה לאבד בעל חיים אהוב. זה בדיוק כמו לאבד בן משפחה לכל דבר. אני קראתי עכשיו את הכתבה וזלגו לי דמעות מהעיניים. לי (ובעצם לכל המשפחה שלי) קרה דבר דומה לפני חודש וחצי בערך, כאשר הכלבה של הורי נפטרה באופן פתאומי כתוצאה מכשל בכליות. אני עד היום בוכה לפעמים בלילות, זאת למרות שהיא היתה של הורי ולא הייתי רואה אותה כל יום. עד היום קשה לי להאמין שהיא איננה. כל הזמן אני חושבת לעצמי שבפעם האחרונה שביקרתי אצל הורי וראיתי אותה, לא היה לי מושג שזו הפעם האחרונה שאני רואה אותה. עד היום המחשבה על כך קורעת את ליבי. ההורים שלי לקחו בשבוע האחרון כלב חדש והם מתחילים להתאושש מהאבל, אבל כמובן שאת בל שלנו לא נשכח אף פעם. וזאת גם עצתי לך גולן - קח כלב חדש. זו לא בגידה בזכרו של דינו המתוק כמו שאתה בוודאי מרגיש. אתה עדיין יכול להמשיך לזכור אותו באהבה, אבל כלב חדש לדעתי בהחלט יכול לעזור לך להתאושש. כמובן שאין הכוונה שתיקח כלב חדש מייד אחרי מותו של דינו - ברור שאתה זקוק לזמן כדי להתאבל ולנסות לעבד את האבל והכאב, אבל אני חושבת שחודש וחצי-חודשיים אחרי מותו של דינו הם בהחלט זמן מספיק כדי להחליט על לקיחת כלב חדש. הרי יש גם אנשים/נשים שלאחר מותו של בן או בעל אהוב, מביאים עוד ילד לעולם. זה בדיוק אותו דבר. אני ממליצה לך על כך בחום.
ולסיום גולן, תשתדל להיות חזק ולהתאושש. אני מאחלת לך בכל לב שתתאושש ותחזור לעצמך כמה שיותר מהר, וכמובן מקווה שתאמץ את עצתי ותיקח כלב חדש שיוכל לעזור לך בתהליך ההתאוששות.
ושוב, תנחומי הכנים, משתתפת בצערך. (ואגב, אתה כותב בצורה כנה, נפלאה ומרגשת, שכמוה לא יוכל לכתוב לעולם מי שאין לו יחס לבעלי חיים, וכמובן שהוא גם לא יוכל להבין אותך)