• 76.

    לכל יפי הנפש

    לוחם בדובדבן, 01/02/07 21:01

    כל מי חושב שפעילות כמו שמבצעת היחידה הכל הולך חלק לא מבין איזה סוג של עבודה אנחנו עושים כל יום.
    כל מי שחי במרכז ולא זוכר מתי היה הפיגוע האחרון יכול להגיד הרבה תודה ליחידה הזאת והמקבילות אליה מכוון שהסיכון שהיחידה לקחת עליה כדי להגן על אזרחי ישראל הוא מהגבוהים בצבא והיא עושה את זה בצורה מקצועית ולומדת ומתחדשת כל הזמן.
    אז לכל מי ששותה קפה ושואל את עצמו איך הפלשתינים כ''כ רגועים שידע שזה רק תודות לצה''ל ולשב''כ.

    הגב לתגובה זו

  • 75.

    אחי גיבורי התהילה

    גיא, 30/01/07 16:41

    הפכנו מעם של לוחמים מהוללים כמאיר הר ציון לעם של כוסיות בלונדניות חסרות דעת כאורנה בן דור.אוי לנו כי נפגע באחינו שעושים עבודת קודש ימים כלילות. בתוכניות פופוליסטיות ומושכות רייטינג.ערוץ 10 שלו נעליכם מעל רגליכם במקום בו עומד לוחם דובדבן !!!

    הגב לתגובה זו

  • 74.

    צה''ל בניצוחו של ברק עשה ככל יכולתו כדילהשכיח את האסון מתודעת הציבור

    משפחת ויכסלבאום, 24/01/07 06:08

    ''צה''ל, בניצוחו של הרמטכ''ל אהוד ברק עשה ככל יכולתו כדי להשכיח
    את האסון מתודעת הציבור''.

    משפחת ויכסלבאום הוריו, אחיו ואחיותיו של ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה אשר נהרג יחד עם ארבעת חבריו בסיירת מטכ''ל שמרי שפרן ז''ל, אלעד שילה ז''ל, אריה כהן ז''ל ושרון תמיר ז''ל באסון צאלים השני.

    הגב לתגובה זו

  • 73.

    ''עלבו בנו קשות. צה''ל שומר על עצמו, אבל לא בדרך הנכונה''

    יוכי, 24/01/07 06:02

    ''עלבו בנו קשות. צה''ל שומר על עצמו, אבל לא בדרך הנכונה, אלא על ידי כיסוי ושמירה על אנשים שעשו מעשים שלא ייעשו. וכשאנו כבר שקועים עמוק באבלנו הכבד מנשוא, איש מהנוגעים בתרגיל לא היה מסוגל לקחת אחריות, שהיא מאבות חינוכנו כאזרחי ישראל וכאנשי צבא, האומרים: אחרי !
    באמון שנתנו בצבא, עודדנו את ילדינו להתנדב לחיל קרבי ולצה''ל שנתנו בו אמון מלא. צה''ל היה בשביל בני-שמרי, בית שני, ובית הוא משפחה. והיום משפחה זו מתעלמת מלקיחת אחריות ובועטת במוסריות, כשמאחוריה גב חזק המגן על עצמו, דרך הגנה על קצינים שהורשעו בגרימת מוות בהתרשלות. עלבו בנו קשות.
    בית המשפט הצבאי, שעל מעשה כה ברור בחומרתו, נתן עונש כה פשוט בעליבותו. עלב בנו קשות התובע הצבאי הראשי, בנימוקיו הלא משכנעים, כדבר איש מבוגר לילדים קטנים וטיפשים, שאינם יודעים ואינם מבינים דבר. והרי כבר גדלנו והחכמנו וחקרנו ויודעים אנו, ההורים השכולים, כי התרגיל לא היה מהמורכבים והמסובכים (ציין זאת האלוף שחק בעדותו), כי סיירת מטכ''ל כחלק מרוטינה, עובדת בתקופות מסויימות תחת לחץ ועומס ולוחמיה יודעי עייפות בעיתות הכנה ולקראת ביצוע, כי אין שום התחשבות ברגשות ההורים ובאמירותיהם, ולפתע פתאום אנו צד בגזר הדין, ועוד שהתצ''ר אומר רק חצאי אמיתות, כי את בקשתנו להורדת הדרגות לא ציין - אין אנו דורשי נקם, ואנו תקווה, שגורמי-מות-בנינו לא ישובו לפקד בכל דרך שהיא, ויקחו אחריות, ואם לא יצליחו להעמיס על עצמם את הנ''ל כפי שנתן להם דוגמא מפקד היחידה לשעבר עמוס, יעניקו להם את האחריות מפקדי הצבא שזהו תפקידם ויערכו נגדם הליך פיקודי. בית המשפט הצבאי יצר מושג חדש של איפה ואיפה צה''ל כולו מחד וסיירת מטכ''ל מאידך''.
    יוכי שפרן מקיבוץ נצר-סִרני, אמו של שמרי זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל, אלעד שילה זכרונו לברכה, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה נהרגו בחורבן צאלים השני.
    • אב בית הדין במשפט צאלים היה שכנו בכוכב יאיר וידידו של הרמטכ''ל, רב אלוף האהוד הברק, השופט ד''ר עודד מודריק

    הגב לתגובה זו

  • 72.

    ''פה השקרים ייצאו החוצה! לא אוותר על זה!

    עמירם, 24/01/07 05:57

    ''אהוד (הרמטכ''ל האהוד הברק) הימר עלי (שאתפטר) אחרי שכתבתי לו את המכתב* ואמרתי 'מה שעלי - עלי'. הוא חשב ''אני מכיר את עמירם, הוא ייקח את הרגליים ויילך''.
    אבל אחרי שאני עליתי
    על השקרים של שגיא ודורון,
    הלכתי אליו ואמרתי לו :
    ''פה השקרים ייצאו החוצה!
    לא אוותר על זה!
    מאותו רגע הוא הבין
    שאין לו ברירה''.

    אלוף עמירם לוין בעדותו בפרשת צאלים ב'

    הגב לתגובה זו

  • 71.

    ''הייתי בהלם... כל המסקנות הן בניגוד לעובדות.

    עמירם, 24/01/07 05:55

    ''הייתי בהלם... כל המסקנות
    הן בניגוד לעובדות. אני הגשתי למעלה מ270- מסמכים.
    כולם סותרים את הגירסא של אמ''ן...
    אז הפצ''ר החליט פשוט לא לצרף
    את המיסמכים לדו''ח... דברים איומים''

    אלוף עמירם לוין לאחר קבלת דו''ח הפצ''ר אילן שיף

    הגב לתגובה זו

  • 70.

    ''צאלים ב' זה פצע, זו היתה תפנית.נעשה כאן עוול מאד גדול.

    עמירם, 24/01/07 05:53

    ''צאלים ב' זה פצע,
    זו היתה תפנית.
    נעשה כאן עוול מאד גדול.
    המערכת הגנה על עצמה על הגב שלי מאד חזק. זה שינה את השקפת עולמי על חלק מהצמרת, ומה ניתן לצפות מהם. הייתי אומר שבצאלים נסדק אצלי האמון האישי בכמה אנשים, שבשעת משבר אמיתי היפנו עורף. אז לראשונה חדרה בי ההכרה שהמערכת, כשזה לא נוח לה, תזרוק אותך לכלבים. עמד מאחרי אז בצבא רק אלוף אחד שהיה לו אומץ, עמי איילון. כל היתר ברחו כמו מאש. תמיד כשאני אורמ לאשתי: 'אני רץ וכולם אחרי', היא אומרת לי: 'כן, אבל במרחק שני קילומטר מהגב שלך'. זה היה המצב בצאלים''.

    אלוף עמירם לוין, 7 ימים 17.7.98

    הגב לתגובה זו

  • 69.

    צה''ל לא יודע עד היום להגיד מי היה המפקד של תרגיל מחלקה. זו בושה !

    עמירם, 24/01/07 05:52

    ''חמש משפחות איבדו את הבנים שלהן, ואף אחד לא היה מסוגל בשם הצבא להגיד להן:
    אני אחראי, זה היה האסון, מפקד התרגיל היה זה וזה. צה''ל לא יודע עד היום להגיד מי היה המפקד של תרגיל מחלקה. זו בושה !
    ועובדה שזה עדיין מבעבע. אני עוד לא החלטתי שהגיע הזמן לדבר על כל העניין. אני יכול הגיד רק דבר אחד בוודאות: אני היחידי שהגירסא שלו נתמכת במאת האחוזים לכל אורך הדרך במסמכים. אני היחידי שיכול לתמוך את הגירסא שלי פרט אחרי פרט. אני שגיתי שלא הלכתי לבג''ץ. הייתי זוכה שם בגדול''.

    אלוף עמירם לוין, 7 ימים 17.7.98

    הגב לתגובה זו

  • 68.

    ''אם אני (שגיא) משקר, גם הרמטכ''ל (האהוד הברק) משקר.''

    עמירם, 24/01/07 05:49

    ''הרמטכ''ל (האהוד הברק) אמר בוועדת עינן שאני הייתי המפקד,
    ובמצ''ח אמר משהו אחר. את אורי (שגיא) ודורון (מפקד היחידה) א
    תפסו במצ''ח בשקרים. אבל להם היה קלף: הנה הרמטכ''ל אמר בוועדת עינן כך וכך... אם אני משקר (שגיא ו/או דורון) אז גם הרמטכ''ל משקר...
    ופה הפצ''ר בבעייה. אורי נתן לו להבין שהוא בצרה גדולה מאד עם הרמטכ''ל - אם אני (שגיא) משקר,
    גם הרמטכ''ל משקר.
    הוא (הפצ''ר אילן שיף) פחד
    שפה יהיה סמאטוכה לא נורמלית...
    מלחמת עולם!''

    אלוף עמירם לוין בעדותו בפרשת צאלים ב'
    מתוך עדות של עמירם לוין, בה הוא מספר על מסמך בן 70 עמודים שנמסר, בין השאר, לראש הממשלה המנוח מר יצחק רבין ז''ל ולרמטכ''ל לשעבר האהוד הברק.

    הגב לתגובה זו

  • 67.

    ''יש לנו צה''ל אחד ולא רצינו לפעול נגדו''

    שלמה, 24/01/07 05:46

    ''ידענו מי האשמים כבר לאחר החקירה הראשונית של וועדת עינן. חבל מאד שהרמטכ''ל לא קבל אז את המסקנות והשעה את הקצינים המעורבים בפשע. רק לאחר לחץ המשפחות השכולות השעה אז האלוף לוין את עצמו. יש לנו צה''ל אחד
    ולא רצינו לפעול נגדו. עם זאת ארע פשע וניסו לחפות על האחראים לאסון
    שבו איבדנו את יקירנו''.

    שלמה כהן ממושב עמיעוז, אביו של אריק זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל : אלעד שילה זכרונו לברכה, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, שמרי שפרן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה, נהרגו בחורבן צאלים השני.

    הגב לתגובה זו

  • 66.

    ''משקרה האסון, היכן אחריותו של המפקד ? היכן אומץ-לבו להודות בטעות ?

    צאלים ב', 23/01/07 22:46

    ''משקרה האסון, היכן אחריותו של המפקד ? היכן אומץ-לבו להודות בטעות ולקחת אחריות ? תמיהה היא בעינינו ותשובה אַיִן''.

    משפחות שפרן, שילה, כהן וויכסלבאום

    הגב לתגובה זו

    • לא ייתכן שהבכירים יתחמקו מאחריות. מה לומדים מכך החיילים הצעירים ?

      רני, 24/01/07 05:45

      ''אנחנו לא מחפשים נקמה, אבל לא ייתכן שהבכירים יתחמקו מאחריות.
      מה לומדים מכך החיילים הצעירים ?''

      רני שפרן מקיבוץ נצר-סִרני, אביו של שמרי זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל - אלעד שילה זכרונו לברכה, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה, נהרגו בחורבן צאלים השני.

      הגב לתגובה זו

  • 65.

    גם בצבא יש מעשי שחיתות ציבוריים (ל''ת)

    פקק תנועה, 23/01/07 08:38

    הגב לתגובה זו

  • 64.

    לומחי דובדבן-כנסו

    נועם, 23/01/07 04:04

    אם הייתם יודעים מה הולך רבע שעה נסיעה מגוש דן ואיזו קרבות הולכים שם הייתם מנשקים ללוחמים את הידיים....לעולם הציבור לא ידע כמה חיי יהודים הצילה דובדבן....תודה לוחמים שלנו

    הגב לתגובה זו

    • לֵאָה אוֹמֶרֶת שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...

      חיה, 23/01/07 08:28

      הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

      לֵאָה אוֹמֶרֶת,
      שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
      כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
      אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
      יוֹדְעִים,
      כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
      במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
      בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
      מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
      פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
      הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.

      כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
      והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
      חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
      אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
      מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
      הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.

      שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
      גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
      כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
      שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.

      יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
      קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
      לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
      בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
      נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
      מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
      תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
      וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
      לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.

      אַך מָה שֶלֵאָה לֹא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זֹאת יוֹדַעַת...
      הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
      הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
      בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
      אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
      תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. גוֹדַעַת.


      הגב לתגובה זו

  • 63.

    ''תדע כל אם עבריה שמסרה את גורל בניה לידי המפקדים הראויים לכך''?

    ר, 23/01/07 01:16

    האמנם?
    רק נקווה שהרמטכ''ל הנבחר יממש את דבריו של בן-גוריון ובנוסף ינקה את הריקבון שנוצר בצבא....

    הגב לתגובה זו

  • 62.

    ''כגודל הכאב היה גודל הכעס.''

    איילה, 23/01/07 00:53

    ''ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''.

    איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.

    הגב לתגובה זו

    • ''עלבו בנו קשות. צה''ל שומר על עצמו, אבל לא בדרך הנכונה''

      שרה, 24/01/07 12:30

      ''עלבו בנו קשות. צה''ל שומר על עצמו, אבל לא בדרך הנכונה, אלא על ידי כיסוי ושמירה על אנשים שעשו מעשים שלא ייעשו. וכשאנו כבר שקועים עמוק באבלנו הכבד מנשוא, איש מהנוגעים בתרגיל לא היה מסוגל לקחת אחריות, שהיא מאבות חינוכנו כאזרחי ישראל וכאנשי צבא, האומרים: אחרי !
      באמון שנתנו בצבא, עודדנו את ילדינו להתנדב לחיל קרבי ולצה''ל שנתנו בו אמון מלא. צה''ל היה בשביל בני-שמרי, בית שני, ובית הוא משפחה. והיום משפחה זו מתעלמת מלקיחת אחריות ובועטת במוסריות, כשמאחוריה גב חזק המגן על עצמו, דרך הגנה על קצינים שהורשעו בגרימת מוות בהתרשלות. עלבו בנו קשות.
      בית המשפט הצבאי, שעל מעשה כה ברור בחומרתו, נתן עונש כה פשוט בעליבותו. עלב בנו קשות התובע הצבאי הראשי, בנימוקיו הלא משכנעים, כדבר איש מבוגר לילדים קטנים וטיפשים, שאינם יודעים ואינם מבינים דבר. והרי כבר גדלנו והחכמנו וחקרנו ויודעים אנו, ההורים השכולים, כי התרגיל לא היה מהמורכבים והמסובכים (ציין זאת האלוף שחק בעדותו), כי סיירת מטכ''ל כחלק מרוטינה, עובדת בתקופות מסויימות תחת לחץ ועומס ולוחמיה יודעי עייפות בעיתות הכנה ולקראת ביצוע, כי אין שום התחשבות ברגשות ההורים ובאמירותיהם, ולפתע פתאום אנו צד בגזר הדין, ועוד שהתצ''ר אומר רק חצאי אמיתות, כי את בקשתנו להורדת הדרגות לא ציין - אין אנו דורשי נקם, ואנו תקווה, שגורמי-מות-בנינו לא ישובו לפקד בכל דרך שהיא, ויקחו אחריות, ואם לא יצליחו להעמיס על עצמם את הנ''ל כפי שנתן להם דוגמא מפקד היחידה לשעבר עמוס, יעניקו להם את האחריות מפקדי הצבא שזהו תפקידם ויערכו נגדם הליך פיקודי. בית המשפט הצבאי יצר מושג חדש של איפה ואיפה צה''ל כולו מחד וסיירת מטכ''ל מאידך''.
      יוכי שפרן מקיבוץ נצר-סִרני, אמו של שמרי זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל, אלעד שילה זכרונו לברכה, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה נהרגו בחורבן צאלים השני.
      • אב בית הדין במשפט צאלים היה שכנו בכוכב יאיר וידידו של הרמטכ''ל, רב אלוף האהוד הברק, השופט ד''ר עודד מודריק

      הגב לתגובה זו

  • 61.

    ''אבל לייצג את הצבא זה גם לייצג את רמי''.

    איילה, 23/01/07 00:51

    ''הייתי מצפה שמערכת התביעה הצבאית תשתף אותנו הרבה יותר, שתסביר לי את השיקולים שלה לפני שהיא זורקת פצצה של עיסקות טיעון. בניתוח קר אני מבינה, שתפקידה לייצג את הצבא ולא אותי, אבל לייצג את הצבא זה גם לייצג את רמי''.

    איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.

    הגב לתגובה זו

  • 60.

    ''נטביע בהם את הפחד, שלהם זה עומד לקרות.''

    ורדה, 23/01/07 00:50

    ''נטביע בהם את הפחד, שלהם זה עומד לקרות. שכל אחד מהם יאמר על ניצן: זה הבן שלי. שיאמר על צביקה: אני האב, זה קורה לי. יש לנו תפקיד איום באכזריותו, להדביק אנשים עייפי מלחמות בחרדה שאצלם היום או מחר...''

    נעמי אונגר, אמא של ניצן אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות, עמוד 40.

    הגב לתגובה זו

  • 59.

    'אניכואבת את מריחת חקירת האסון הזה כיהיא תביא לעוד מקרי מוותמיותרים

    איילה, 23/01/07 00:48

    ''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם''.

    איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.

    הגב לתגובה זו

    • ''הרמטכ''ל (האהוד הברק) מטיל צל כבד על המינהל התקין בצה''ל''.

      שלמה, 23/01/07 22:51

      ''הרמטכ''ל (האהוד הברק) התחמקותו ובהסתרת נוכחותו במקום האסון, באי-יישום מסקנות וועדת עינן שהוא עצמו מינה ובבחירת עיתוי פירסום המסקנות ביום ובשעה של חתימת הסכם ההכרה ההיסטורי עם אש''ף, מטיל צל כבד על המינהל התקין בצה''ל''.

      משפחת ויכסלבאום הוריו, אחיו ואחיותיו של ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה אשר נהרג יחד עם ארבעת חבריו, לוחמי סיירת מטכ''ל, אלעד שילה ז''ל, שמרי שפרן ז''ל, שרון תמיר ז''ל ואריה כהן ז''ל באסון צאלים ב'.

      הגב לתגובה זו

  • 58.

    ''אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.

    עדה, 23/01/07 00:45

    ''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.

    נעמי אונגר, אמא של ניצן אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות.

    הגב לתגובה זו

  • 57.

    ''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו.''

    איילה, 23/01/07 00:43

    ''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות...''
    איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ שנהרג בחורבן צאלים הראשון.

    הגב לתגובה זו

  • 56.

    מדוע באמת ירצו ההורים לשלוח את בניהם אליכם... ?''

    נחמה, 23/01/07 00:42

    ''המפקד שפלט לפני פיקודיו ביום האסון שהצבא אינו חברת ביטוח שבר את האמונה בערבות ההדדית וקבע מחיר שיש לשלם בעד האימונים. אם כן מדוע באמת ירצו ההורים לשלוח את בניהם אליכם... ?''

    נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים, בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.

    הגב לתגובה זו

    • שעומד קצין ...ואיננו שותף למה שחשוב באותו רגע זה לטפל בנפגעים

      יוסי פלד, 24/01/07 06:01

      ''אני קראתי את החומר וכשעוסקים במין אסון שכזה אני לא מוכן אפילו להתייחס לאפשרות שזו פוליטיקה.
      שאלה: כלומר, אתה חושב שיש ממש בטענות ?
      תשובה: אינני יודע. אינני פוסק. אבל פורסמו דברים שהם בלי
      הגזמה הם באמת איומים, אם הם נכונים. ואינני יודע ואינני פוסק אם הם נכונים או לא. לא עולה על דעתי שיש מישהו שמסוגל לעשות מזה פוליטיקה.
      שאלה: מהיכרותך את הדמויות הפועלות אתה חושב שזה מתאים לרקורד הצבאי
      שלהם לנהוג כפי שמתואר שהם נהגו ?
      תשובה: תשמע, אנשים שמוזכרים שמה הם אנשים שעשו מעשים בשרות הצבאי שלהם ואנשים מסוג זה אמורים לא להיקלע למין מצב כזה של קבלת החלטות שגויות, כל כך דרמטיות, כל כך כואבות, כל כך קיצוניות. ושוב אני אומר: אינני יודע אם זה נכון. אבל עצם הפרסום שפורסם כפי שהוא פורסם הוא לא יכול להישאר ככה.
      אסור לו שיישאר כך. זה מחייב חקירה פעם נוספת אם כך. אני חושב קודם כל התייחסות של הנוגעים בדבר.
      שעומד קצין, לא חשוב מה דרגתו ואני חוזר ומדגיש, אם זה נכון או לא,
      ואיננו שותף למה שחשוב באותו רגע,
      זה לטפל בנפגעים.
      זאת הנקודה.''

      אלוף יוסי פלד

      הגב לתגובה זו

    • ''הצבא הוא באמת לא חברת ביטוח.''

      צבי, 24/01/07 19:32

      ''הצבא הוא באמת לא חברת ביטוח. התפישה הזאת קיימת אך השאלה היא מה אתה עושה כדי למנוע תאונה ? כדי להעניש ? התפישה שאתה שולח את בנך לשלוש שנים, אחר-כך כל שנה לחודש מילואים והוא שייך למערכת זה נכון. זה עדיין קיים. וודאי... התפישה שהוא רכוש צה''ל קיימת. אתה קיבלת 12,000 שקל דמי ביטוח שלו. החיים שווים 12,000 שקל...''
      צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה אשר נהרג בתאונות אימונים בבית-גוברין.

      הגב לתגובה זו

  • 55.

    ''ואז קורה מה שקורה שהם (המפקדים) לא מסוגלים לקבל על עצמם אחריות''

    צבי, 23/01/07 00:39

    ''במערכת הצבאית יש קצינים מעוּלים שאני מכיר אישית... מוריד בפניהם את הכובע ושולח את ילדי אליהם בעיניים עצומות. אבל כמו בכל מערכת גדולה גדולה, ישנם לצערי גם קוצים ודרדרים שאיך שהוא משתלבים בתוך המערכת ומכוח האינרציה גם מתקדמים ומגיעים לתפקידים בכירים. ואז קורה מה שקורה שהם לא מסוגלים לקבל על עצמם אחריות. ישנם גם קצינים כאלה בצבא...''. צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה אשר נהרג בתאונת אימונים בבית-גוברין.

    הגב לתגובה זו

  • 54.

    איש לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות

    דבורה, 23/01/07 00:36

    ''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים'' נעמי אונגר, אמא של ניצן אונגר זכרונו לברכה אשר נהרג בתרגיל אימונים בצנחנים בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.

    הגב לתגובה זו

  • 53.

    ''כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם.''

    בינה, 23/01/07 00:34

    ''אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית''. בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג בחורבן צאלים הראשון.

    הגב לתגובה זו

    • צה''ל לא יודע עד היום להגיד מי היה המפקד של תרגיל מחלקה. זו בושה !

      עמירם, 24/01/07 05:51

      ''חמש משפחות איבדו את הבנים שלהן, ואף אחד לא היה מסוגל בשם הצבא להגיד להן:
      אני אחראי, זה היה האסון, מפקד התרגיל היה זה וזה. צה''ל לא יודע עד היום להגיד מי היה המפקד של תרגיל מחלקה. זו בושה !
      ועובדה שזה עדיין מבעבע. אני עוד לא החלטתי שהגיע הזמן לדבר על כל העניין. אני יכול הגיד רק דבר אחד בוודאות: אני היחידי שהגירסא שלו נתמכת במאת האחוזים לכל אורך הדרך במסמכים. אני היחידי שיכול לתמוך את הגירסא שלי פרט אחרי פרט. אני שגיתי שלא הלכתי לבג''ץ. הייתי זוכה שם בגדול''.

      אלוף עמירם לוין, 7 ימים 17.7.98

      הגב לתגובה זו

  • 52.

    ''מסע ייסורים ארוך בדרך אל האמת...''

    רות, 23/01/07 00:32

    ''על כן ראוי לכל אם עבריה השולחת את בנה לצה''ל, לתפור לו בשולי הבגד קופסא קטנה שחורה באמצעותה תתוודע אל האמת אם וכאשר תזדקק לה חס ושלום, ותחסוך מעצמה וממשפחתה מסע ייסורים ארוך בדרך אל האמת...'' רות מור-חיים, אמא של דביר מור-חיים זכרונו לברכה.

    הגב לתגובה זו

  • 51.

    שיר לאלעד

    אלכס, 22/01/07 23:43

    שיר לאלעד

    השיר מוּקדש לאלעד שילה זכרונו לברכה, אשר תחת עינו הפקוּחה של הרמטכ''ל אהוד ברק – נהרג בצאלים יחד עם חבריו שמרי שפרן, שרוֹן תמיר, אריה כהן וערן ויכסלבאום זכרונם לברכה.

    כל הקצינים בלי יוצא מן הכלל:
    סרן דרור אשר בלהיטותו הגדולה להפגין את מיוּמנוּתו לפני הרמטכ''ל ירה את שני הטילים שהרגו את שמרי, שרון, ערן, אריק ואלעד
    רב סרן דורון אשר סיכם בצורה שלוּמיאלית וחובבנית את נושא הבטיחות וירי הטילים עם סרן דרור ונתן את מילת הקוֹד לירי הטילים, מילה שהיתה זהה הן לירי ה''יבש'' והן לירי ה''רטוּב''. רב-סרן דורון התרשל אף בעבר באי-קיום הוראות.
    אלוף אורי שגיא, אשר התחמק כליל מכל טיפת אחריות ואשר בנוגע אליו נאמר כי ''הנזיפה שספג לא תפריע לקידומו בעתיד'' (אף כי, בסופו של דבר, מסתבר, כי אפילו נזיפה לא ספג)
    אלוף עמירם לוין אשר קִבל הוראה מן הרמטכ''ל, האהוד הברק, ''לרכז ולהוֹביל'', ואשר לא הבין את פשר ההוראה אך לא טרח לשאול, לוודא או לבקש הבהרות.
    וכמובן, הוד-כבוד-מאודו הרמטכ''ל, האהוד הברק בכבודו ובעצמו, אשר ניסה להסתיר את נוכחותו בתרגיל באמתלה ובתירוץ של ''סודיות ביטחונית'', ניסיון אשר אמנם הצליח לא לאפשר ולמנוע מחוקר מצ''ח בכיר, אשר הגיע למקום בזמן אמת, מלחקור את פרטי הארוע, אך לא הצליח למחוֹת ולטשטש את מעוּרבותו ואת אחריותו הכבדה של הרמטכ''ל לאשר התרחש.
    כל הקצינים – בלי יוצא מן הכלל – התנערוּ כליל מכל טיפת אחריות. הגדיל לעשות האהוד הברק, אשר עפ''י עדוּתו של אחד מן הפצועים בשטח, הסתלק במסוקו במהירות מן המקום, בלא לנסות ולהגיש עזרה וסיוּע.
    האם כך אמוּרה להראות ''גאוות יחידה'' ?
    האם לזאת ייקרא בצה''ל ''אחוות לוחמים'' ?
    האם לערכים כאלו מחנכים את הבנים ? האם את זאת יכנו בסיירת מטכ''ל בשם ''רֵעוּת לוחמים'' ?
    או שמא, מן האמת, הצדק והיושר, יש וצריך לכנות זאת בשם ''רַעות לוחמים'' ?
    האם נכונה טענת אב שכוּל כי ידועה לו העובדה שרל''ש הרמטכ''ל השמיד ושרף מסמכים הנוגעים לארוּע ?

    חשרת עבים כבדה, פני שמיים קדרה
    שמש נסוֹגה... עלטה השתלטה.
    חרש שח אז המטר לברד
    לא רואה אנכי להיכן נעלם אהוּבנו אלעד
    בצמרת העץ ענף לא זע ולא נד
    לא שמעת איוושת עלה אחד
    אי משם בת קול התייפחה... אהובנו אבד !
    ולב אל לב נזדעזע ונחרד
    ללא אוֹמר הבנו מיד
    עם עצמנו נותרנו: בדד. בדד. בדד.


    על נייר נטוּל עץ בצינעה
    מתנוסס דיוּקנך
    כה קרוב... מלטף...
    ואוהב מבטך
    שוֹפעוֹת חום
    עמוּקוֹת הן עיניך
    כוֹבשוֹת כהרף עין
    לב כל מכריך
    בת-צחוק של טוּב לב
    מן הדף תשתפך
    חֵן ורוך מתמשך
    אל לב כל תחייך.

    רוחך מרחפת
    יוצאת מן הנייר
    עליזה, עדינה, מתרפקת
    כמעוף הפרפר
    מעופפת, אופפת, לופפת, חולפת
    פני כל חי מלטפת
    הלאה... הלאה... שוֹטפת
    פוֹרצת, עוֹלצת, סוֹחפת, נוֹהרת
    פנימה, עמוק, אל תוך ליבנו חוֹדרת
    חוֹדרת עמוק אל תוך חדרי-חדרינו פנימה
    האם אי-פעם נוּכל לדברים להאמינה ? ? ?

    בשלווה וקלילוּת... כמעוף הפרפר
    משב רוּח עדין יִגח מן הנייר
    במחוֹל רוּחך מרחפת
    בינוֹת עמק להר
    תשתוֹבב בעדנה מאלפת
    על פני נִיר ופני כפר
    שדות תילתן
    חמניוֹת
    כוּתנה
    פרחי-בר
    איך נוכל בלעדך להסתגל לחיים ממחר ?

    אולי תחזור ולצידנו קצת תשב ותנוּח
    ותשוּב ותפרח לך... אם תרצה כמו הרוּח...
    נרוּץ... נדלג אז יחדיו... לאחוּ לשוּח
    נקפוֹץ ונבקר ברוֹשים, ציפוֹרים ואשוּח
    אולי תשב לצידנו
    תשב שוּב כאן
    על יד
    ותשוּב ותפרח לך
    אם תרצה
    כבר מיד
    תצפה ותהרהר בדברים
    ולוּ מן הצד
    תהגה ותכבוֹש שוּב את לב כל אלעד.

    הגב לתגובה זו

    • שיר לאלעד (המשך)

      אלכס, 23/01/07 00:12

      נשיר לך
      אם תבוא
      אז שיר סרנדה
      כי יחד אתך
      תקוותנו עוֹד לא אבדה
      נשיר ונזמר עד רדת הלילה
      עד ''לכוּ לישוֹן, כבר מאוּחר!''
      תאמר לנו אמא עדה.

      אבא חי, מאז מאיתנו הלכת
      על זמן שָאוּל
      מיטלטל בים אדירים
      כמו נוח אחרי המבוּל
      אך אל נא ממך בננו
      אל תהא נא בהוּל
      לשעותיך, עלי אדמה זו איתנו
      פיצוי מלא היה וגְמוּל
      אהבתנו אותך, לעולם
      לא תדע רסן וגבוּל
      מתשרי,
      כל יום, כל שעה
      עד אֱלוּל.

      כל יוֹנה אל ביתה עם ערב תחזור
      אל השוֹבך
      אך אותך מאיתנו הפרידו בכוֹח
      וגם אם נרצה בכל מאוֹדנו לשמוֹח
      בלעדך... לא תדע נפשנו...
      מרגוֹע, מנוֹח
      חזקים אנחנו, לא נשברנוּ
      אין אנו בוֹכים
      זו זכוּת השמוּרה בלבד
      למלאכים.
      הגיעה שעתך בננו
      לשוּב לחזור אל הנייר
      נתראה שוב כולנו יחדיו
      אם אפשר כבר מחר.
      שוקקים... עליזים...
      מלאים וקצרים הם חיי הפרפר
      הנסחף לוֹ ברוּח
      כמו בזרם נהר.

      ובלכתך מאיתנו בשביל
      ברכתנו תלווך ותוביל
      ברכת כל חי
      כל צומח
      וכל אבן
      ולאוֹת ינידוּ, ירכינו ראשן
      גם ציפורי גן-עדן.

      שלום... שלום לך
      ילדנו הטוֹב...
      האהוּב...
      אך אֱמור-נא
      מדוּע
      הפך הנייר כה רטוּב ?

      הגב לתגובה זו

  • 50.

    ''אלה יפוררו את יסודות החברה בישראל וימוטטוה''

    אריה, 22/01/07 23:39

    ''דרושה עזות מצח והרבה גבהות לב לבוא ולספר להורים שכולים דברים שאינם אמת הרגשה איומה. תופעה זו היא אחד הביטויים לניוון שהשתלט על חיינו. כזב ושקר ועשיית עוול במשפט, בגוף כה מרכזי בחייה של החברה, כצה''ל - היא כתובת על הקיר המזהירה ומתריעה: אלה יפוררו את יסודות החברה בישראל וימוטטוה''
    אריה אבי חיים בר-נתן, אביו של חיים בר-נתן זיכרונו לברכה.

    הגב לתגובה זו

  • 49.

    ''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת''

    יוכי, 22/01/07 23:33

    ''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם
    לאמת''

    יוכי שפרן מקיבוץ נצר-סִרני, אמו של שמרי זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל, אלעד שילה זכרונו לברכה, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה,
    אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה נהרגו בחורבן צאלים השני.

    הגב לתגובה זו

  • 48.

    ''צה''ל, בניצוחו של הרמטכ''ל (ברק) עשה ככל יכולתו כדי להשכיח

    משפחת ויכסלבאום, 22/01/07 23:32

    ''צה''ל, בניצוחו של הרמטכ''ל אהוד ברק עשה ככל יכולתו כדי להשכיח
    את האסון מתודעת הציבור''.

    משפחת ויכסלבאום הוריו, אחיו ואחיותיו של ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה אשר נהרג יחד עם ארבעת חבריו, לוחמי סיירת מטכ''ל, אלעד שילה ז''ל, שמרי שפרן ז''ל, אריה כהן ז''ל ושרון תמיר ז''ל בחורבן צאלים ב'.

    הגב לתגובה זו

  • 47.

    ''חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו''

    שאול, 22/01/07 23:28

    ''חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו''

    שאול שילה מקיבוץ גבעת-ברנר, אביו של סגן אלעד שילה זכרונו לברכה, אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, שמרי שפרן זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה, נהרגו בחורבן צאלים השני.

    הגב לתגובה זו

  • 46.

    מרוב הוד כבודו לא רואים כבר יותר את הצדק...

    אלכס, 22/01/07 23:19

    מרוב הוד כבודו לא רואים כבר יותר את הצדק...

    מתוך פסק הדין העיקרי של דעת המיעוט, אותו כתבה אילה פרוקצ'יה, בו ציינה את שאלת החוקיות שעולה לאור העובדה שהדרג המדיני הוא זה שמינה את ועדת הבדיקה שאמורה לחקור את התנהלותו, וכן את ניגוד העניינים הקיים כאשר קביעת הרכב הוועדה נעשית על ידי הגורם הנחקר. ''נראה לי, כי מבין האפשרויות העומדות בפני הרשות הציבורית, הבחירה בוועדת בדיקה ממשלתית הינה בחירה החורגת ממתחם הסבירות'', פסקה. ''היא מהווה בחירה באמצעי שנועד מעצם טיבו לטפל בנושאים מוגבלים בהיקפם, בתחום אחריותו של שר. היא מהווה בחירה במנגנון שהסמכויות שהוקנו לו בחוק הן מוגבלות בהיקפן, ואינן רחבות מספיק כדי לענות על צרכי החקירה הממשיים, המתבקשים לאור היקף החקירה הנדרש'', ציינה פרוקצ'יה והוסיפה כי אי התאמתה של ועדת הבדיקה נעוץ גם בעובדה כי הוועדה מונתה בידי גורמי הממשלה העומדים בעצמם לבדיקתה וחשופים להערכותיה ולהמלצותיה. ''הרושם המתקבל הוא כי הממשלה בחרה באמצעי בדיקה שאינו ערוך לטפל בחקירה מן הסוג שהוטלה עליו, וביקשה אחר כך 'לצייד' את אותו מנגנון בסמכויות שונות, מעבר לאלה שהוקנו לו בחוק, כדי להתאימו ככל האפשר לוועדת חקירה ממלכתית'', כתבה פרוקצ'יה, והוסיפה כי הבחירה בוועדת בדיקה נגועה באי סבירות, משום שהגורם הנחקר שומר לעצמו את הכוח לקבוע את הרכב הוועדה. ''אין מקום להכשיר את המשך פעולתה של הוועדה'', קבעה פרוקצ'יה. ''ועדת הבדיקה אינה האמצעי המתאים לעסוק בעניין שלשמו הוקמה. מטרת החקירה היא לבצע הערכה מקפת של אירועי הלחימה ולהפיק לקחים שיזכו למלוא אמונו של הציבור. אמון זה מותנה בבחירת אמצעי בדיקה ההולם את אופייה ותכליתה של החקירה. הצטברות הפגמים במקרה זה עלולה לפגום במעמדה של הוועדה, במשקל מסקנותיה והמלצותיה ובמידת האמון שהציבור ייתן בהם''. שיר זה מוקדש לארבעת שופטי-רוב עלובים ולפסק דינם המחפיר, המביש והמבייש. שופטים מעוררי בוּז, סלידה, חוסר-אמון, תיעוב, מפח ושאט-נפש בנשמה ובלב. שופטי בית-המשפט ה''גבוה'' ל''צדק'': אליעזר ריבלין, אסתר חיות, סלים ג'ובראן ואשר גרוניס.

    ''ונתת לעבדך לב שֹמע לשפוט את-עמך להבין בין-טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את-עמך הכבד הזה''. מלכים א', ג', ט'.

    הגב לתגובה זו

    • מרוֹב הוֹד כְּבוֹדוֹ לא רוֹאִים כְּבָר יוֹתֵר את האָרֶץ... (המשך)

      אלכס, 23/01/07 00:15

      ''ונתת לעבדך לב שֹמע לשפוט את-עמך להבין בין-טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את-עמך הכבד הזה''. מלכים א', ג', ט'.

      מרוֹב הוֹד כְּבוֹדוֹ לא רוֹאִים כְּבָר יוֹתֵר את האָרֶץ...
      אִיש מבינינו איננו עוֹמֵד כלל בפֶּרֶץ
      רַק שוֹפְטֵי ''העֶלְיוֹן'' בפסיקותיהם
      מֵיטִיבִים, מַפְלִיאִים, מַדְהִימִים בִּיְכוֹלְתָם את הכּל לתָרֵץ
      איש מביניהם אף אֵיננו טוֹבֵל וביָדוֹ שֶרֶץ .

      מִפְּאַת הוֹד כְּבוֹדוֹ ומַעֲמָדוֹ לא רוֹאִים יוֹתֵר אֶת היַעַר
      לא דוּבִּים, לא זְאֵבִים, לא פִּטְרִיוֹת, אֲפִילוּ לא כִּיפָּה אֲדוּמָה
      לא שִלְגִיָה, לא גַמָּדִים, אַף לא, אוּלַי, סְתָם דְבוֹרָה, תְּאֵנָה, תוּתִּים או פִּרְחֵי-בָּר
      הֵם שָם, מִמַעַל, בְּאַרְמוֹן השֶנְהָב: סְפוּנִים . נִינוֹחִים. נִישָאִים. מְדוּשָנִים. מְחוּסָנִים.
      נִקְלִים. כְּנוּעִים. עֲלוּבִים. שוֹתְקִים. מְשוּתָקִים. מְרוּחֲקִים. מְנוּתָקִים.
      נֶהֱנְתָנִיים. תּוֹעֲלְתָנִיים. נְלוֹזִים. נִבְזִים. פּוֹחֲזִים. בְּזוּיִים. בַּזִים. מְבוּזִים. מִתְבַּזִים.
      מְרוּקָנִים. מְנוּוָנִים. שְנוּאִים. מְאוּסִים. עַל כָּל צַעַד ושַעַל, מִכָּל פִּנָה, זָוִית וקֶרֶן מְכוּסִים.
      מְתוֹעָבִים (לֹא רַק) כְּמוֹ רִימוֹנִים רְקוּבִים, מַרְקִיבִים. מְלַבְלֵבִים. נִתְעָבִים.
      אַך חֲרִיפִים, מְפוּלְפָּלִים וְחַדִים מִתָּמִיד כַּתַּעַר.
      אנחנו כָּאן, על פְּנֵי אֲדָמָה (טוֹבָה?) זו מִתַחַת, סוֹפְגֵי מוּסָר תּוֹכֵחָה וגַעַר.
      מִי היה מַאֲמִין, כִּי עד כְּדֵי כך, ביניהם לבינינו יִיוָוצֵר כָזֶה, כּה רָחָב ועָמוֹק, אוֹתוֹ פַּעַר ? ? ?
      הֵן כְּסִיל לא יבִין זאת, לא אֱווִיל, לא חָכָם, וודאי לא שוֹטֶה או איש בַּעַר
      אֱלוֹהִים, שא-נא תְפִילָה, קַבֵּל מְחִילָה, פְּתַח לָנוּ בְּעֵת נְעִילָה את השַעַר .
      זה היה עונג שבת. ל''ת יגאל כהן, רחובות, 16/09/06 04:47
      מֵחֲמַת הוֹד כְּבוֹד מְאוֹדוֹ ומַעֲמָדוֹ, רוּחַ כְּבוֹד אַהֲבַת-האָדָם וחֵירוּתוֹ הפוֹעֶמֶת, יוֹקֶדֶת בִּלְבָבוֹ.
      שוֹכֶנֶת, שוֹרָה, לִפְרָקִים חָבוּיָה (עִיתִּים אֲבוּדָה) מְקַנֶנֶת (לֹא-תָּמִיד) בְּקוֹדְקוֹדוֹ
      מַעֲלָתוֹ, כְּבוֹד זוּלָתוֹ, תְּזוּנָתוֹ, מְדוּשָנוּתוֹ, חָזוּתוֹ, חָזוֹנוֹ, מְזוֹנוֹ,
      הֶגְיוֹנוֹ, פִגְיוֹנוֹ, אֲרֶשֶת פָּניו, לְשוֹנוֹ, קִלְשוֹנוֹ,
      סַבְלָנוּתוֹ, סוֹבְלָנוּתוֹ, אִיפּוּקוֹ, שְבִיעוּת-רְצוֹנוֹ-העַצְמִית, קוֹר-רוּחוֹ, קוֹרַת-רוּחוֹ
      שְנִינוּתוֹ, נְחִישוּתוֹ, נִמְרָצוּתוֹ, נֶחֱרָצוּתוֹ, עֶלְיוֹנוּתוֹ, הָגוּתוֹ, דַקּוּתוֹ, יַנְקוּתוֹ,
      מוֹרָשְתוֹ, תוֹרָשְתוֹ, מַחֲרַשְתוֹ, יַבָּשְתוֹ, אִשְתוֹ (?) תִּלְבּוֹשְתוֹ,
      עוֹמֶק אֱנוֹשִיּוּתו, הֵיקֵף תוּשִיָתוֹ, מִבְנֶה אִישִיוּתוֹ, עוֹצְמָת יֵישוּתוֹ,
      ...לא רוֹאִים יוֹתֵר את האָרֶץ
      איש מִבֵּינֵינוּ כְּבָר אֵיננוּ עוֹמֵד כְּלָל בפָּרֶץ.

      הגב לתגובה זו

  • 45.

    אהבת המולדת: פְּקוּדָה !

    אלעזר, 22/01/07 22:54

    השיר נכתב בשעתו בהשראתו, פיקחותו, שנינותו, תבונתו, חסותו, אדיבותו וּבִּפְקוּדָתוֹ ! - של קצין חיוך ראשי תא''ל אלעזר שטרן

    אהבת המולדת: פְּקוּדָה !
    זהו צו השעה ! רבותי, נקודה.
    במזרח ...ניבטים הרי יהודה
    על-חוף-הים בתל-אביב - עַדלָיָיַדע.

    אהבת המולדת: פְּקוּדָה !
    למי שפִּקְפֵּק או הטיל שמץ ספק בכך – זהו לבטח מדע.
    אהבת המולדת: תעודד עליה, תגרע הגירה, תמנע ירידה
    תעקור מן השורש תופעה מדאיגה, מחרידה, מטרידה.

    אהבת המולדת: פְּקוּדָה !
    אם תרצו, חֶבְרָיָה, אין זו כלל אגדה.
    ...ואם לא תרצו, זה מופיע, כמו כֶּתֶם לֵידָה
    רק לא, חָלִילָה (בִּפְקוּדָה!), בגדר חִידָה...
    ככה סתם, אולי אפילו מן ההגדה ?
    ואהבת את ארצך כמוך !
    זו היא כל התורה כולה (על רגל אחת) –
    כדאי שתבין ומוּטב שתדע !
    (זו אכן, לא טעיתם, פְּקוּדָה !)
    תודה שקראתם.
    תודה שהקשבתם.
    תודה שנִשְמעתם.
    תודה שצִיַיתֶם.
    תודה !

    הגב לתגובה זו

    • הוי ארצי, הורתי, מדוע כה שדוף נופך ועצב ?

      רחל, 22/01/07 23:13

      הוי ארצי, הורתי, מדוע
      כה שדוף נופך ועצב ?
      זיכרונה של ארץ חורגת
      בלי משים עולה על הלב;

      על גבעה - פרחחי אשוח
      במישור - ישישי אלון.
      במורד, על חופי הפלג,
      בנות ליבנה בכסות שבתון;

      יד השמש תקצר מתקוע
      בלב היער רומח אדום,
      יום תמים במשכן בני אורן
      אפלה ריחנית וחלום.

      רחל


      הגב לתגובה זו

  • 44.

    ''עיסקת טֵיעוּן''

    איילה, 22/01/07 22:35

    ''עיסקת טֵיעוּן''

    אף שהשיר נכתב לפני למעלה מעשר שנים בגנות עיסקות הטיעון המחפירות, הנלוזות, הנואלות, הקלוקלות, הבואשות, המַבְאִישות, המֵבִישות אשר התבצעו ומתבצעות במערכת המשפח הצבאית, החוקרת, תובעת ושופטת את עצמה, מוקדש שיר זה היום למעיין ספיר זכרונה לברכה ולמערכת המשפט האזרחית (זכרונה לקללה) המבצעת אף היא בלי קורטוב של מחשבה או שמץ כלשהו של ערכי מצפון ומוסר, ''עיסקות טיעון'' (הקרויות בלשון עדינה-מכשילה ''הסדרי-טיעון''). ייטיבו שופטינו (הנכבדים?) לעשות, אותם שופטים הרחוקים ומנותקים כליל מעמם, כך (לפחות) נוצר ועושה הרושם, שופטים היושבים בארמונות שן ובאפיריוני שנהב, רחוקים ממצוקותיהם של בני-עמם הנאנקים מחיי היום-יום הקשים בלאו הכי במדינתנו, אם יטרחו לקרוא את תגובתם, תדהמתם ופליאתם, של אזרחים משתוממים, הלומים ונדהמים, אזרחים אשר אינם מסוגלים יותר לתפוש, להבין או לעכל את שמתרחש בארצנו ובמדינתם. לאן פנינו... ? לאן הולכים אנו.... ? אנא הגענו... ? איזה שפל ערכי-חינוכי-מוסרי חדש נדרש עוד ועדיין מאיתנו ? לאן מובילים אותנו באפסר פוליטיקאינו ? תהום נשייה, תהום-רמייה, בור-תחתיות, באר עמוקה מתוכה מתבונן במציאות האזרח הקטן חסר-האונים - כשימין ושמאל נוכח ורואה הוא רק שְאוֹל ושְכוֹל.

    ''ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''. איילה כץ, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה.

    ''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצתה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם''. איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה.

    ''הייתי מצפה שמערכת התביעה הצבאית תשתף אותנו הרבה יותר, שתסביר לי את השיקולים שלה לפני שהיא זורקת פצצה של עיסקות טיעון. בניתוח קר אני מבינה, שתפקידה לייצג את הצבא ולא אותי, אבל לייצג את הצבא זה גם לייצג את רמי''. איילה כץ, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.

    הגב לתגובה זו

    • עִסְקַת טֵיעוּן

      איילה, 22/01/07 22:52

      עִסְקַת טֵיעוּן
      שולָל הָגוּן
      מַשבֵּר אֵמוּן
      תרבות, אִפְיוּן.

      עִסְקַת טֵיעוּן
      אַשְמָה. תִּיקּוּן.
      מַהוּת. רִיקּוּן.
      שוֹפְטִים. הִינְהוּן.

      עִסְקַת טֵיעוּן
      פְשִיעָה. תִּכְנוּן.
      לָשוֹן. תַחֲנוּן.
      כָּבוֹד רָכוּן.

      עִסְקַת טֵיעוּן
      חוֹק. אִיוּם.
      קוֹרְבָּן. קִיוּם.
      מִשְחָק. בִּיוּם.

      עִסְקַת טֵיעוּן
      פַּרְצוּף עָגוּם
      מִשְפָּט פָּגוּם
      מוּסָר רָגוּם.

      עִסְקַת טֵיעוּן
      טְרִיק צָפוּן
      מַצְפֵּן. מַצְפּוּּן.
      אִיבּוּד כִּיוּון.

      עִסְקַת טֵיעוּן
      מְרִיחָה, מִיכוּן
      עָווֶל, גִיוּון
      חֶבְרָה, נִיוּון.

      עִסְקַת טֵיעוּן
      אֶגְרוֹף, אִימוּן
      גַּלְגַּל, שִימוּן
      צֶדֶק, טָחוּן.

      עִסְקַת טֵיעוּן
      שָקוּף, רָכוּן
      שָפוּף, גָחוּן
      תָקוּם, נַחוּם !

      עִסְקַת טֵיעוּן
      צִיפּוֹר, קִינוּן
      סִיפּוּר, שִינוּן
      צִיבּוּר, רִינוּן.

      עִסְקַת טֵיעוּן
      מַחֲלָה, אִיבְחוּן
      רוֹפֵא, מִינוּן
      גוּף, אִיבּוּן.

      עִסְקַת טֵיעוּן
      פְּרַקְלִיט שָנוּן
      תַּקְלִיט, כִּינוּן
      צוואר, עִימְלוּן.

      עִסְקַת טֵיעוּן
      חִינוּך, סִיכּוּן
      מַגֵּפָה, רִיסוּן
      גְּזַר-דִּין, חִיסוּן.

      עִסְקַת טֵיעוּן
      זְרוֹעוֹת, תְּמָנוּן
      סַרְטָן, עִישוּן
      קֵץ, צִיוּן.

      עִסְקַת טֵיעוּן
      בִּילְבּוּל, מֵיגוּן
      בִּישוּל, טִיגוּן,
      מִשְפָח, עִיגוּן
      סוֹבֵב נִיגוּן....

      הגב לתגובה זו

  • 43.

    מְדִינָה מִקְרִית

    אלכס, 22/01/07 22:30

    מְדִינָה מִקְרִית
    שִקְרִית ... אַך עִבְרִית !
    אַקְרָאִית, עֲמָמִית, אֲרָעִית,
    מְדִינָה לְמַרְאִית.

    מְדִינָה עִיזִית,
    נִבְזִית, לוֹעֲזִית,
    אֲחוּזַת תְּזָזִית,
    יְלָדֶיה, אֲבָנֶיה, גָּזִית.

    עַם מְנוּוָן,
    מעֲרָכָיו מְרוּקָן
    אָדִיש, רָדוּם, שַאֲנָן,
    רְדוּף קוֹרְבָּן וחוּרְבָּן.

    חֶבְרָה אֲרוּרָה
    מְעוּרְעָרָה, רְעוּעָה,
    רָעָה וגְרוּעָה
    עֲמוֹרָה וגְמוּרָה.

    מְדִינָה הבְּנוּיָה על כַּרְעֵי תַּרְנְגוֹלֶת
    עַם השָרוּי (לנֶצַח?) בְּתוֹכְכֵי מְעַרְבּוֹלֶת -
    מֶמְשָלָה בְּלִי תּוֹרָה... בְּלִי קֶמָח... בְּלִי סוֹלֶת...
    סָפֵק, אִם לִבְסוֹף, תִּיוָותֵּר בְּקוֹשִי גוּלְגוֹלֶת.

    נ. ב.

    לא רק הממשלה הנוכחית. גם הממשלה הבאה.

    הגב לתגובה זו

  • 42.

    ''היו לוֹ פָּנִים מוּבָסוֹת''.

    אסתר, 22/01/07 22:05

    אסתר בר-נתן, אמו של חיים בר-נתן זכרונו לברכה, אמרה, כאשר ראתה את פני בנה לאחר מותו: ''היו לוֹ פָּנִים מוּבָסוֹת''.
    השיר מוקדש לזכרו של חיים בר-נתן זכרונו לברכה ולאסתר ואריה אבי-חיים בר-נתן יבל''א.

    ''היו לו פנים מוּבָסוֹת...''
    מר-המוות הפתיעו לגמרי, לא הספיק בננו להרהר אף על מה אפשר, וניתן וראוי וכדאי וצריך ונחוּץ להיעשות ?
    מאז מותו נותרנו לגמרי לבד, עם עצמנו שרדנו גלמודים ובדד, כמו בן יתום שאבד ונדד, יצא לחפש, לבקש לו מחסות.
    אין זה סוד כלל, שנשארנו עם פנים חמוצות, מוחמצות, בלויות, קמלות, דוויות, נבולות,
    פנים מצ'וּקמקות, מקומטות, מכורכמות, לעוסות, מאד-מאד כעוסות
    איך... ? למה... ? כיצד... ? מדוע... ? איש לא קבל או נטל, כידוע, אחריות-אישית על עצמו ? ? ?
    בגין רשלנות כה ברורה. ארורה. חמוּרה. רשלנות כה-טיפשית. אכזרית. אווילית. מקוממת. פושעת. מזעזעת. לגמרי-לגמרי נמנעת...
    רשלנות אשר מצאה לה חיש-קל ומהר קידום-קל, עידוד, צל''ש, כסת''ח ופרצות ! ! !
    מה עוד תבקשי, מכורתנו, מאיתנו... ? מה עוד תבקשי מאיתנו... ? להוריד תחתונינו... ? לפשוט מחלצות... ?
    לבית המרקחת, בלווית תוגה-נאנחת, תוגה-בלתי-נשכחת, תוגה מתייפחת, בלתי-שוכחת, קולחת, ניצחת, צווחת, צורחת, מצוורחת,
    תוגה מנצחת, פולחת, פורחת, תוגה משתלחת, בלתי-מקופחת, רותחת, לבית המרקחת נלך לקנות... להצטייד שוב ושוב בעוד כמה כמוסות...
    מדוע במדינתנו הפקת לקחים, לימוד-לקחי-מחדלים, נעשית בדרכים כה-ניסתרות... ? נימהרות ? מוסתרות ? דרכים כה-נלוזות ?
    באמצעות וועדות מקוממות. עמומות, פוחזות. מרגיזות. לעיתים תדירות בשדרות בלתי-כשרות, אפלות, עקומות, עקלקלות, פתלתלות.
    דרכים אנטי-דימוקרטיות, בואשות, מבאישות, מבישות, מעושות, מבואסות, מבוזות, מאוסות.
    מדוע ממשיכים בחיים כרגיל... ? מדוע את כולם אופפת רק הרגשת ביטחון, תחושת ניצחון, אווירת שמחה וששון,
    עליצות, חדווה, נהרה, גאווה, ראווה, רינה, צהלה, התרוממות-רוח וגיל ? ? ?
    איך... ? לאן... ? כיצד... ? את שנותינו הטובות... היפות ביותר... כך נמשיך ונוביל... ?
    ללא כל הועיל, מן הסוסים הביאו לנו למזל, כמה וכמה פרסות.
    אך ''מנהיגינו'', את שמחות חיינו, כבר דאגו בינתיים לפרוס לפרוסות. חסמו לנו אופק, חזון, דרך ושביל...
    למה ''לחיים!'' בריות משיקות-מרימות הכוסות ? למה באקדמיה כותבים סטודנטים רבים שפע כה רב של סיפורי מעשיות ?
    אך על מחדלים במדינה, הפקת לקחים בחברה, למידת אסונות, חורבנות-מעשים-מקפדי-חיי בנים ובנות בצבא, אין כותבים כלל מסות ?
    על שום מה ולמה, לחינם ולשווא, מן העולם הוצא דווקא בננו עתה, כאן ועכשיו.
    שנותינו מאז נותרו בלעדיו כה רֵיקוֹת... כה מְרוּקָנוֹת... עָשוּקוֹת... מנושלות... הרוסות... חֲמוּסוֹת...

    הגב לתגובה זו

    • ''היו לוֹ פָּנִים מוּבָסוֹת'' (המשך)

      אסתר, 22/01/07 22:25

      במדינתנו, מדינה אלימה, סכינאית, מיליטריסטית, גנרלית, ברברית, ברוטלית,
      שחברתה מעורערה-רעועה-רעה וגרועה, חברה אוליגרכית, פטריארכלית, ביזנטינית, נֶפוֹטיסטית,פקופלית, פאטאלית, בנאלית, טוטלית
      במדינה שדעות נתיניה-אזרחיה-תושביה כה-שסועות, כה-קרועות, כה-מפוצלות, כה-מפולגות, כל-כך תוססות,
      חברתה, תרבותה, חינוכה, עד צוואר בבוץ טובעני שקועות... מתכסות... מבוֹסְסוֹת...
      ערכיה במי-מדמנה נשטפות-רחוצות, צחנתן עד למרחוק נודפת, צחנה-חוצה-מחיצות, ברפש-נפש-עמוק מתמוססות
      מדינה שדמה כמים ניגר בחוצות, במושבים, בקיבוצים, בכפרים, בערים, בקניונים, בשווקים, בכיכרות, ברחובות, במדרכות
      משפחות אשר פעם היו שוקקות, רעננות, מלאות-מרץ, חיים, שלמות, בריאות, נותרו היום לחלוטין, לגמרי-לגמרי הרוסות,
      בדמם, יגונן, אבלן, צערן, סבלן, כְאֵבָן מתפלשות, מתנסות, מתכבסות, מתבוססות
      תקוותיה, עתידה, חזונה, של אותה ''מדינה'' (?) עלומות, עמומות, פגומות, גדומות, רדומות, מכוסות
      מול פנינו, לנגד עינינו, נגוזות, מתנפצות, מתפוגגות, נמוגות אגדות. שאיפות לרסיסים מתרסקות, מיישותן מתפטרות, מתאבדות. בחיים מואסות. במציאות רעה, מרושעה, מושחתה, מרוּקנה, אנוכית, אכזרית, אווילית,
      שבות חֶרפוֹת וצפות, בושות, כלימות, בבשרנו החי המפרפר חוזרות ונוגסות
      צעדינו, פעמינו, נתיבנו, דרכינו, ברעל וארס מרוססות - ציפיותינו כאומה וכעם, בִּן-לילה, כהרף-עין, כליל מתמוססות
      רק מפלגות פוליטיות משמאל ומימין, על עצמן שבחים מעתירות, לא-שוכחות, חיוכים רחבים מאוזן-אל-אוזן מפטירות, מפריחות,
      ציונֵי ''מצויינות'' מפזרות, מחלקות, מרעיפות. מקיר לקיר שבעות-רצון, מלאות-נחת, מדושנות-עונג, מבלות, מתמוגגות, חוגגות,
      נהנתניות, תועלתניות, מרכולתן בפרהסיה בתגרנות בזיל-הזול מוכרות, נהנות, מזדנות, לרגע, חלילה, אינן מתלבטות, מפקפקות, מהססות,
      כזונות מלוכלכות, נאלחות, בביבים מושלכות, בביצות, באשפתות מתהלכות, משהותן בשלוליות מרופשות מרוצות. תכסיסים ועצות מטכסות.
      מתנדנדות, מתגנדרות, מכרכרות, מפזזות, מעיזות, פזיזות כעיזים נועזות, מנסות. מזיזות, מפנטזות, מענטזות, מפרכסות, מעכסות
      בונות עצמן מחדש, מחזקות עוד יותר אמונן, יהבן, תשתיתן, חזותן, מגדילות אתננן, שואגות, זועקות, צועקות, מייללות, מתריסות
      שהרי עדיין רחוק יום הכרעת הבוחר הנאמן – שעת-עת פורקנן - מיד למחרתו אפשר על חוּשָם-טמבל-יורם-שַן-יָשְנוּן זה, חיש-קל ומהר לוותר
      מחידלונן-אפסותן-רפסותן מבסוּטוֹת, מרוצות, מעוּדדות, מתעודדות, מתחזקות, מתבססות, מרימות ''לחיים!'' כוסות,
      כלום יש פלא בכך אם את דרכנו מעתה ולהבא, בהווה, בעתיד, לתמיד, באופן עקבי, שכיח, תדיר, מדאיג, מטריד ומתמיד
      ילוו מבטי חִיל, יראה, אֵימָה, חֲרָדָה, חוסר-וודאות, חוּלְשָה, רְעָדָה, פחד-כשלון, חשש-מְעִידָה,
      הסתכלו-נא... התבוננו-נא... ראו-נא... ציפורני ידינו אכולות כבר כולן,
      כן כאלה היו לנו פעם, היו ואינן, עד סופן, עד תומן מכורסמות, מכוססות.
      מבעד לשער פרוץ ופתוח, תחושות תבוסתנות ותבוסה (שבענו תבוסות... ידענו דאגות... רווינו חרדות...), אינן נותנות לנו כלל מנוח ,
      מתגנבות ללבבנו, חודרות אל מחשבתנו, אט-אט כובשות מקומן הראוי, בגלוי, עד מיצוי, מכף-רגל ועד ראש עלינו כליל משתלטות,
      בלאט נכנסות... מתכנסות... מתבססות.

      הגב לתגובה זו

  • 41.

    להיכן נעלם כבוד האדם ?

    ירון, 22/01/07 21:58

    בית המשפח הצבאי בקריה בתל-אביב, חורף התשנ''ה.

    באחת מישיבות בית המשפח הצבאי בקריה בתל-אביב, אשר עסק בנסיבות התייבשותם למוות של שני חיילי סיירת מטכ''ל, ערן עופר וירון בר-דור זיכרונם לברכה, דיון בו לא אסרו שופטי בית המשפט העליון על ההורים מלהיות נוכחים, ולמראה סוללת הסניגורים האזרחיים עתירת הניסיון, ובעלת המוניטין שהועמדה לרשות הנאשמים ואשר, בהשוואה אליה, התגמדו נציגי התביעה הצבאית ונראו עלובים למדי, כתב אביו של ירון בר-דור זכרונו לברכה את הדברים הבאים: ''לצערנו, ''זה מה יש''! ואנחנו, - ההורים, לא מיוצגים בכלל !''

    להיכן נעלם כבוד האדם ?
    בניקרות, במערות, שם הוא נם
    מאחור רועמים תותחים
    מלפנים קמלים הפרחים.

    מה קרה לו לכבוד האדם ?
    באשפתות מתגולל מיותם -
    כדומן נקבר ונטמן
    כזאת ארע לו לכבוד האדם.

    איפה הוא כבוד האדם ?
    חיש נמוג לו ונעלם.
    נשטף בנהר עז של דם
    הנשפך לו לים החינם.

    מה ארע לו לכבוד האדם ?
    נישא כאפר ברוח הים -
    עלוב, מיטלטל, בגליו של הזמן
    במצולות לו ישקע - מי יודע היכן ?

    לאן נגוז לו כבוד האדם ?
    בעפר מתפלש מיותם
    במחילות מתחבא, משופטים מתיירא
    מושפל ונרמס על ידי כל - אך אין פוצה פה !

    להיכן נעלם כבוד האדם ?
    לעזאזל הוא נשלח לעולם
    סיפור ישן שכבר תם ונשלם
    נחנק חיש, השתתק ונדם.

    הגב לתגובה זו

    • חובה בראש ובראשונה לעקור מן השורש ולמגר את מערכת המשפט הצבאית

      אריה בר-נתן, 22/01/07 22:27

      ''צה''ל כולו צריך לשידוד מערכות רציני ביותר ובעיקר ביחידותיו
      הלוחמות. אבל חובה, בראש ובראשונה לעקור מן השורש
      ולמגר את מערכת המשפט הצבאית. מערכת זו, היא
      הסכנה האמיתית גם לצבא עצמו ולכל מי שבא אתו במגע.
      ואין לך סכנה גדולה לחברה מהדימורליזציה
      שזורעת סביבה מערכת משפט שיסודה בתרמית
      ובשקר. מי שיקר לו מפעלנו וקיומנו בארץ הזאת חייב לעשות
      כל שלאל ידו ולהעביר מערכת משפט זו מן העולם''.

      (אריה אבי חיים בר-נתן, אביו של חיים בר-נתן זיכרונו לברכה).

      הגב לתגובה זו

      • ''מערכת המשפט הצבאית איננה מסוגלת, מעצם טיבה וטיבעה, לעשות צדק,

        משה נגבי, 22/01/07 22:56

        ''מערכת המשפט הצבאית איננה מסוגלת, מעצם טיבה וטיבעה,
        לעשות צדק, כאשר עשיית הצדק כרוכה בהפניית אצבע מאשימה
        אל המטכ''ל. לכן, כל משפט צבאי, העוסק בפרשה שמעורבים בה
        גנרלים, מוּעד מראש להידרדר למשפח''.

        (משה נגבי)

        הגב לתגובה זו

        • יש לבטל את בתי הדין הצבאיים הם משרידי האמונותהטפלות של ימיהביניים

          ז'אן ז'ורס, 22/01/07 23:18

          ''יש לבטל את בתי הדין הצבאיים. הם משרידי האמונות הטפלות של
          ימי הביניים. כל האזרחים צריכים להיות שווים בפני החוק.
          הסכנה שבפריבילגיה הניתנת לכת אחת, לראות עצמה
          נבדלת משאר אזרחי המדינה ומעל למשפט המקובל,
          הומחשה היום בפסק הדין המפלצתי''.

          (ז'אן ז'ורס)

          הגב לתגובה זו

  • 40.

    צבא אשר אינו מקצועי ואינו מיומן

    גיל ואסף, 22/01/07 21:51

    בין הטענות הראשונות שהושמעו, לאחר מותם של אסף רוזנברג וגיל צוריאנו זיכרונם לברכה, קורבנות אסון כבל המסוק של יחידת חילוץ 669 היתה, כי הם ''לא היו מיומנים מספיק'' (טענה קלה וסימן היכר מובהק של המערכת הצבאית אשר בה הסימפטום והסינדרום של ''הקורבן אשם'' שב תמיד וחוזר. גם, אבל לא רק, משום שהקורבן כבר לא יכול להגן על עצמו). תא''ל (מיל') אמציה חן מי שהיה מפקד מתקן האימונים בצאלים אמר כי ''יש לנו צבא לא מקצועי עם כושר מבצעי לקוי''. על משפט זה מבוסס השיר.

    צבא אשר אינו מקצועי ואינו מיומן

    צבא אשר אינו מקצועי ואיננו מיוּמן
    לא תצילנו שכחה - אף לא יצילוהו פעמיו של הזמן
    לא יצילנו רהב, להג, שחץ, הבל פי מפקדיו
    אשר שכול ויתמות לא עברו, כמו אם ובת, בן ואב.

    לא יצילנו מצ''ח – בתישאול (לא תיחקור) של סִילוּף וזִיוּף הוויה –
    לא יצילנו פצ''ר - בפיברוקה של עוד ראייה
    בזריית חול לעיני הבריות... בטיפוחה של עוד אשלייה...
    בטשטוש, טאטוא, מריחה וטיוח של מציאות וקיום בעייה
    לא יצילוהו קצינים בביסוס ואִימוּת בדייה
    החגיגה צריכה להימשך... קצין בצה''ל חייבת בהחלט להיות חוויה !
    לא יצילנו ''סמוך עלי!'' של כבוד-הוד-עוד רמטכ''ל
    הבא לכסות תחת קצינים (כסת''ח) ולקבור סופית את המחדל...

    צבא שכזה, טוב יעשה, אם לקרב לא יצא -
    כי שואה וחוּרבן ימיט על עצמו ועמו אם ירצה וגם אם לא ירצה
    טוב יעשה אם ישב עם הסבתא בצוותא בכורסא מוּל האח
    יספר לה צ'יזבטים ויפליג בערגה בשבחם של לוחמי הפלמ''ח
    ישוֹרֵר שירי מולדת ויפצח ברינה ב''אם גם ראשנו לא שח''
    ועם פינוקים, פיצוחים ושאר תפנוקים יתיימר להגן על כל זקן, על כל מך ועל דך
    צבא שכזה – חומת מגן לא יהין, לא יוכל לעולם לשמֵש !
    כוחו רק בפיו, אינו יודע פירוש-משמעות: מגל, חנית או חרמש.
    צבא שכזה הוא האויב הגדול ביותר של עצמו – תכניותיו שלו ישבש !
    מקור גאווה וחיים פסק וחדל מזמן כבר להיות –
    מעיין אכזב מתגבר הוא, חרֵב ויבש.
    צבא שכזה: ממורק, מצוחצח, מתחמש, מתחדש
    את עובדת היותו מלך עירום לא יצליח לעד לטשטש
    אֵמוּן הבְּרִיוֹת, צו הדורות, ערבות הדדית, רֵעוּת ואחוות לוחמים – מפקיר הוא ונוטש
    בשדות-קרב להתמודד יוּכל רק בדומינו, דמקה, קלפים או שש-בש.

    כי צבא שכזה, רשלן, טיפש, עלוּב ...ואוי ...כה אומלל
    אין זכות קיום ויישות עצמו כל-כולו הִנוֹ משוּלל !
    עוד טרם יצא לרדוף בשדות צר ואויב יהפוך את עצמו מְקוּלל
    והוא עצם מעצמותינו, בשר מבשרנו, איך וכיצד נהיה כך מְחוּלל ?

    הגב לתגובה זו

  • 39.

    ''אויב העם''

    יוכי, 22/01/07 21:45

    ''אויב העם''

    ''יותר חשוב בעיני, יותר חשוב אפילו ממה שאני אדע את האמת, חשוב לי שהארץ הזאת תטוהר. שהארץ הזאת תצא לדרך אחרת. כי היום אני רואה שהארץ מדרדרת לתהום שאין מוצא ממנה... וזה לא כמו, אני חושבת, שהבכירים בצה''ל שחושבים שאני מעוררת דמורליזציה בעם. אני חושבת את ההפך. פה צריך לטהר את המערכות. אם ישתיקו דבר כזה, זה ייפול עלינו כפגזים לעשרות. זאת פרשת דרכים''. שולה מלט, אמא של אמיר זכרונו לברכה.

    ''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת... מתייחסים אלי כאל אוייבת העם. זו הרגשה איומה. אבל אני חושבת ששמרי היה רוצה שנילחם עבור האמת, ולכן אנו ממשיכים'' יוכי שפרן, אמא של שמרי זכרונו לברכה.

    ''מבטו של הרמטכ''ל נח עלי, ואני מרגישה: אנחנו משפחה שכולה ''אוייבת המדינה''. אני חשה שאנו נתפשים כהורים מובסים, שלא ייתכן אלא שבאנו לדרוש נקם, שהרי הצבא הוא שהרג את בננו. ואני, ברגע הזה, לא יודעת איזה מבט להחזיר לו, כדי שיאמין לנו שלא באנו לנקום. חוששת שבזהירות ינסו לעייף אותנו ולהרחיקנו, אלא שלרמטכ''ל יש מידע על הקושי להתיש אותנו, והוא זונח את הזהירות''. נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה.

    דמורליזציה... אתה זורע ! אויב העם הנך, חולירע ! קיפוד גלמוד ! נותר בלא ידיד ורע ! שָמות, פרעות בלבד בנו, הנך פורע !

    מול אלוהים אתה כורע ?
    לתחינותינו לא שומע ?
    חושב שאת הכל יודע ?!
    לנצח, אף פעם, לא יַגֵע ?

    ענף עליו יושבים אנו – בלי-הרף מנענע !
    בעקביות אותו כורת, חותך, גוזם, פוצע
    באילן רם ונישא מעז, נוגע
    כך בנו, ככה סתם (!), קולע.

    דמורליזציה בעם הנך זורֵעַ !
    דורש (מדוע...? למה...?) צֶדֶק למַפְרֵעַ...
    טוען לעוול משווע ! ! !
    בתי משפח קוטל ! גודע !
    בים של רשלנות ארוּרָה-טיפשית טובע...
    אחריות אישית בלבד תובע !
    את דמֵנוּ מלעלע ! את מוחנו משגע... !
    אין מָנוח... ! אין רוגֵעַ... !

    דמורליזציה בעם הנך זורֵעַ
    כל חלקה טובה בולע
    שָחוּק-מָחוּק הנך... כמו מטבע !
    אויב העם אתה ! פושע !

    במצוקתך... אל מי אתה כָּמֵהָ... ?
    בזעקתך... שמיו של מי קורע... ?
    ברגלים מעצבנות בלי-הרף... ללא-הפסק... רוקע...
    ספר תהילים זעיר מחזיק בכיס...
    חושב שיעזור ? מהו בשבילך ? קמע ?

    כלום לעיתים... ? אף אתה...? מעט דומע ?
    בשופר ביום-כיפור תוקע ?
    או שמא כל חייך רק שוקע ?
    באפור-שחור את החיים והמציאות צובע ?
    דמורליזציה בעם הנך זורֵעַ ... !
    במוראל אתה פוגע !
    אמות סיפים מזעזע !
    בנו, בלי כל סיבה, נוגע !


    הגב לתגובה זו

    • פָּלָדְיוּם

      תמרה, 22/01/07 23:11

      פָּלָדְיוּם

      אַתָּה צָרִיך לִהְיוֹת עָשוּי
      מִמוֹלִיבְּדֶנְיוּם אוֹ וָונַדְיוּם
      פְּלָדַת אַל-חֶלֶד (STAINLESS STEEL)
      יַהֲלוֹם אוֹ אַף טִיטָנְיוּם.

      אֲבָל כָּל זאת... לא יעֲזוֹר...
      וְלא יוֹעִיל לך כְּהוּא זֶה
      כִּי הַפָּרָה הַמְקוּדֶשֶת
      קוֹרְצָה פָּשוּט מהֶבֶל-פֶּה !

      הֶבֶל-פֶּה שֶל אָח וַרֵעַ
      נוֹרָא מִזֶה שֶל הַיָרִיב
      כִּי הֶבֶל זֶה : אָטוּם ! קוֹרֵעַ !
      הֵן אֶת שֶלְך אַתָּה מַקְרִיב.

      גוּפְך, רוּחֲך וְנִשְמַתְך
      יִמְחוּ עַד קֵץ כְּלוֹת הדוֹרוֹת
      אַתָּה הוֹלֵך וְיֵישוּתְך
      כְּבָר לא בְּנוּיָיה לְתַּלְפִּיוֹת.

      אַתָּה צָרִיך לִהְיוֹת עָשוּי
      מִמוֹלִיבְּדֶנְיוּם ? כְרוֹם-וַונָדְיוּם ?
      וְלֹא יוֹעִיל אַף אִם תֵּלֵך
      בחֲלִיפַת-חָלָל. נְעוּל פָּלָדְיוּם.

      יַעַן לא דַי רַק בְּצִינָה
      אֲשֶר, בָּרוּר, תגֵן עליך
      חֲשוּבָה גַם אֱמוּנָה
      כִּי בָּה תִמְצָא תִקְוָוה טְמוּנָה.

      בעָצִיף יִפְרַח... יִשְגֶה... צֶמַח הגִ'ירָנְיוּם
      שוֹחֶה הדָּג וְנֶהֱנֶה... מצְלִילוּתָם שֶל מֵי-אַקְוַוריוּם
      דוֹלְפִין מְעַט מֶרְחַב מִחְיָה מוֹצֵא – יִתָּכֵן בדוֹלְפִינָרְיוּם ?!
      רַק אָדָם בְּמַאֲבָקוֹ : גַלְמוּד מוּחְלָט הוּא. חַד-מֵימַדְיוּם.

      חַד-מֵימַד, אָדָם מוֹדֶרְנִי, בבְּדִידוּתוֹ תוֹבֵעַ וַולְיוּם
      אם יִיסַתְּמוּ מֵעַיו, נִזְקָק יְהֵא, בְּלִי כָּל סָפֵק, לצִילוּם בַּרְיוּם
      עִיתִּים נִמְצָא... עִיתִּים אוֹבֵד... עַל-פְּנֵי תֵבֵל נָע וָנָד הוּא
      קֶרֶן-אוֹר... חַמָּה... טוֹבָה... יִמְצָא אוּלַי רק בְּסוֹלָרְיוּם.

      אַתָּה צָרִיך לִהְיוֹת עָשוּי
      מִפְּלָדַת אַל-חֶלֶד או טִיטָנְיוּם
      ...ולא יעֲזוֹר גם אִם תִבְרַח –
      כִּּי תַּרְבּוּתְך פּוֹלֶטֶת רַדְיוּם !

      הגב לתגובה זו

    • ''מתייחסים אלי כאל אוייבת העם''.

      יוכי, 22/01/07 23:26

      ''מתייחסים אלי כאל אוייבת העם.
      זו הרגשה איומה. אבל אני חושבת
      ששמרי היה רוצה שנילחם עבור האמת, ולכן אנו ממשיכים''.

      יוכי שפרן מקיבוץ נצר-סִרני, אמו של שמרי זכרונו לברכה אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל - אלעד שילה זכרונו לברכה, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה, נהרגו בחורבן צאלים השני.

      הגב לתגובה זו

  • 38.

    בִּצְעוֹד נערינו אֱלי אִימוּנִים

    נתן, 22/01/07 21:41

    אילו משוררנו, נתן אלתרמן, היה חי היום, לא מן הנמנע שהיה צריך לכתוב כך את שירו ''מכל העמים''. השיר מוקדש לשַרְשֶרֶת אֲרוּכָּה-אֲרוּכָּה, נִמְנַעַת ומְיוּתֶּרֶת, פְּרִי רַשְלָנוּת והֶפְקֵרוּת אֲרוּרָה ופּוֹשַעַת בצה''ל, במְדִינָה בְּתוֹך מְדִינָה פּורַעַת-חוֹק שהֵקִים. מְדִינָה בַּעֲלַת נוֹרְמוֹת מוּסָרִיּוֹת מִשֶלָה, חוּקִים מִשֶלָה, חוֹקְרִים מִשֶלָה, תוֹבְעִים מִשֶלָה, שוֹפְטִים מִשֶלָה.


    בִּצְעוֹד נערינו אֱלי אִימוּנִים
    את חמת ישראל לא שמענו
    כי אתה בחרתנו מכל העמים
    אהבת אותנו ורצית בנו.

    כי אתה בחרתנו מכל העמים
    מסינים, מהודים, מדנים
    אך בצעוד בנינו אל תוך בְּסִיסִים –
    נערים ישראליים, בחוּרִים נְבוֹנִים,
    הם אינם יוֹדְעִים כי דמם לא נחשב בדמים –
    הם לא קוראים לאֵם ולאָב: אל תַבִּיטוּ !

    ורבה דאגה לדרגות ומדים
    וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ
    אך המשך חייהם של קורבנות חפים
    אל אספלט וסלעים יְרוּצָצוּ !

    עיניהם מדברות: אל תַבִּיטוּ, האֵם והאָב,
    אֵיך שוּרוֹת אֲרוּכוֹת הוּנַחְנוּ
    תְמִימִים וצְנוּעִים וידוּעִים לשֵם,
    רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ...

    עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
    אֱלוֹהֵי האָבוֹת ידענו
    כי אתה בחרתנו מכל העמים
    אהבת אותנו ורָצִיתָ בנו !

    כי אתה בחרתנו מכל העַמִים
    לְהָרֵג מוּל כִּסֵא כְּבוֹדך,
    ואתה את דָמֵינוּ אוֹסֶף בכַּדִים
    כִּי אֵין לוֹ אוֹסֶף אַחֵר זוּלָתֶך.

    ואתה מְרִיחוֹ כְּמו רֵיחַ פְּרָחִים
    ואתה מְלַטְפוֹ במִטְפַּחַת,
    ואתה תתבענו מידי הַקְצִינִים
    ומידי השותקים גַם יַחַד !

    הגב לתגובה זו

    • הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים

      נתן ואלכסנדר, 22/01/07 22:01

      הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים

      הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים, אֲבָל לַקֶצֶּף אֵין זוֹכֵר
      זוּלַת הַהֵם, אֲשֶר עָבְרוּ עִם רוּחַ לַיְלָה מְאַחֵר
      מזִיכְרוֹנָם הוֹא לְעוֹלָם לא יִימָחֶה,
      לא יִימָחֶה.

      הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
      נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
      הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

      כָּמוֹהוּ גַּם, עַל חוֹף לִבָּם, רַטָט אָז מַשֶהוּ חִיוֵּור,
      וְהֵם רָשְמוּ בְּתוֹך הַחוֹל, כְּשֶהַיָרֵחַ העוֹבֵר
      הֵאִיר פִתְאוֹם, פָּנִים זָרוֹת וּשְחוֹק רָפֶה.

      הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
      נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
      הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

      היו שָם קוֹנְכִיּוֹת רֵיקוֹת, שֶנַהֲמוּ קִינָה שֶל יָם,
      ובֵּית עָלְמִין עַל הַגְבָעוֹת
      וְשְנַיִים שֶחָלְפוּ דוּמָם
      בֵּין החָצָב וְהַקְבָרִים וְהַשִקְמָה.

      הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
      נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
      הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

      מילים: נתן יונתן
      לחן: נחום היימן


      הגב לתגובה זו

  • 37.

    עַרְמוֹנִים מִן הַאֵש

    ינאי, 22/01/07 21:40

    עַרְמוֹנִים מִן הַאֵש

    ''דברי אביו של החייל ינאי שושן, זכרונו לברכה, נוגעים לליבנו. השתכנענו מטוהר מניעיו , אך אחריותנו כרשוּת שופטת – השומרת על גבולות הסמכות של הרשויות האחרות ואינה מתערבת בהפעלת שיקול הדעת כל עוד הוא סביר – מונעת מאיתנו מלתת סיפוּק לקריאתו הנוגעת ללב...''
    שופטי בית המשפט העליון: הנשיא אהרון ברק והשופטים אליהו מצא ויצחק זמיר.

    בית-מִשְפָּט עֶלְיוֹן אשר מצפה או מבקש
    כי אב שָכּוּל או אֵם שָכּוּלָה יוציאו עבורו את העַרְמוֹנִים מן האֵש...
    הוא בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן שאת יִצְרוֹ לא כוֹבֵש
    מוּג לֵב... את שְמוֹ, מַעֲמָדוֹ וכְּבוֹדוֹ מְבַייֵש !

    בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן, שמתפקידו מְנסֶה-מִשְתדֵל לְהִתְחַמֵק
    הוא בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן שבנושא כלל אינו רוֹצֶה-מעוניין להתעמק
    כמו מָנוֹע שוֹרֵק וחוֹרֵק... מִשְתַּנֵק... סוֹף-סוף מִשְתַּתֵּק.
    את שְאִיפוֹת החוֹפֶש, הדְרוֹר, המוּסָר, האֱמֶת וְהצֶדֶק בְּקֶרֶב הדוֹר,
    שוֹלֵק, מוֹלֵק וחוֹנֵק !

    בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן
    שמלכתוב פְּסַק-דִין משתדל להימנע
    הוא בית מִשְפָּח עָגוּם ועָצוּב, עָלוּב וכָּאוּב, מיופייף, מְזוּייף,
    מתנהג כמו בַּת-יַעֲנָה.
    מערכיו מְרוּשָש. מְנוּוָן, מְרוּחָק, מְשוּתָק, מְנוּתָק, מְקוֹמֵם, חֲסַר-תַּקָּנָה.
    בפסיקותיו הֲפַכְפָּך, משנה אוֹפְיוֹ וצבעיו כְּמו זִיקִית...
    כְּמוֹ מֶזֶג אֲווִיר מעוֹנָה לעוֹנָה...
    מְקוֹמוֹ ברפּוּבְּלִיקָה של בָּנָנוֹת...
    לא, חָלִילָה וחָס, במְדִינָה המתיימרת להיות מְדִינָה נְאוֹרָה !

    בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן מְיוּסָר, מְלא-מַכְאוֹבוֹת ויְדוּע חוֹלִי
    גוּף חֲדַל-אִישִים, חֲסַר-אוֹנִים, שוּלִי-גְּבוּלִי, המהווה עומס ועוֹל לעמו, לעצמו ואף לי
    שִטְחִי ורָדוּד, אָבוּד, יָרוּד ומָרוּד, מָרוּט ושָדוּד, בינוני-ממוצע...
    האם זה לא ייגמר לעולם... ? ענני-נא... הוֹי אֵלִי !
    קוֹרְבָּן הנכנס לתוכו יכול רַק לזְעוֹק ולִצְעוֹק: ''...אוֹי לִי ! ...אוֹי לִי ! ...אוֹי לִי !''

    בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן אשר אינו מוכן להתעמת כלל עם רמטכ''ל
    הוא בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן, דַּל, עָנִי ואֶבְיוֹן, לוֹקֶה ונִקְלֶה, נִבְזֶה, מוּכֶּה-גּוֹרָל ואוּמְלָל
    צִידְקָתוֹ, מוּסָרוֹ, יישוּתוֹ – כָּל כּוּלוֹ הִנוֹ מְשוּלָל
    והוא עֶצֶם מעצמותינו... בָּשָר מבשרינו... איך וכיצד כך נהיה מְחוּלָל ? ? ?

    ''מי שרוֹדֵף אַחֲרֵי הכָּבוֹד... הכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶנוּ...'' יאמרו לנו חז''ל
    ואנו נפְטִיר... בבית-המִשְפָּח העֶלְיוֹן...
    לזַלזַל אַחֲרוֹן שצָנַח...
    מָה חֲבָל...
    ז''ל !

    הגב לתגובה זו

  • 36.

    שְתִיקָה

    נעמי ושולה, 22/01/07 21:38

    שְתִיקָה

    ''ביודענו שאין מקום בארץ לכאב שלנו ואנו מושבעים להגיד ולדרוש – אמרנו קץ לשתיקה ולוּ במחיר מאבק שיכתוש אותנו, הקורבנות החיים, ואף במחיר קטיעת ההשתייכות לאותה חברה, שקיומה ידרוש שתתלכד נגדנו ותגן על תדמיתה של המדינה. הרי כאן, כמו בשואה, מאחורי כל דלת מאמינים שהמכה תדלג ותנחת על אחרים , ולא פורצים החוּצה לעצור אותה. השואה כתשלובת של ההשתקה וההכחשה שבה אלינו על כל תיסמונותיה''. נעמי אונגר, אמו של ניצן זיכרונו לברכה, אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים, בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת 'מערכות'.

    ''מיום מותו אני נוסעת לבדי וזועקת את שמו בקולי קולות. כל כבישי הארץ מהצפון ועד הדרום שמעו כבר את הזעקה של שמו ושום דבר לא קרה. לפי גודל הזעקה כבר צריך היה לקרות משהו... היום בנוסעי, אני מטה אוזן לקולן של המכוניות. נדמה לי שכל מכונית שניה צועקת. יש לי הרגשה שיבוא הרגע והכבישים לא יבלמו יותר את הזעקות ומישהו יצטרך לשמוע. בינתיים אין בכוחי לעשות דבר. את כל המכתבים כתבתי. החוקים הם שקובעים כרגע. צה''ל יכפה עצמו בדרכו ויעמידנו על המוגמר חוץ מאם יקרה נס חנוכה''.
    שולה מלט זיכרונה לברכה, ''אמא של ילד'', אמו של אמיר מלט זיכרונו לברכה אשר נהרג כתוצאה מ''משחקים'' אותם נהגו ''לשחק'' בבסיס חיל האוויר בחצרים.

    כשבית המִשְפָּט העֶלְיוֹן שוֹתֵק –
    שוּתָּף מָלֵא הוּא לפֶשַע.
    אֶת אֵמוּן העַם בכֵּס הַצֶדֶק
    הוּא שוֹחֵק ומוֹחֵק
    - תְּחִי מַמְלֶכֶת הרֶשַע !

    שְתִיקָה אִילֶמֶת,
    אוֹ שְתִיקָה רוֹעֶמֶת,
    מַשְמָעוּת הִיסְטוֹרִית לָהֶן - אַחַת ויְחִידָה :
    נֶחֱרָץ שוּב גּוֹרָל לשֵבֶט אוֹ חֶסֶד
    שֶל אֵם עִבְרִיָה וּתְּמִימָה.

    תודה,אין מילים ,מזדהה לחלוטין. ל''ת
    שרה.א, 14/03/06 11:02
    הגב לתגובה זו


    הגב לתגובה זו

    • שְתִיקָה

      רחל, 22/01/07 22:31

      שְתִיקָה

      זֶה נֵטֶל הַשְּתִיקָה לָאָרֶץ מְדַכְּאֵנִי,
      זוֹ חֶרֶב הַשְּתִיקָה גוֹזְרָה אֶת לְבָבִי.
      אֲנִי עוֹדֶנִּי פֹּה וּמַמְתִּינָה - עוֹדֶנִּי,
      וְדַם שִירַי פָּלוּט עוֹד מַאְדִּים סְבִיבִי.

      הַמָּוֶת הוּא דוֹמֵם, אָכֵן נִדֹּם כּוּלָנוּ
      כְּתוֹם, בְּבוֹא הַיוֹם, הָאֹרַח הַקָּצֵר;
      אַךְ לַחַיִּים יֵש קוֹל וְנִיב לָהֶם, וְלָנוּ
      הֶמְיָה לַנִּיב הַזֶּה וְהֵד צָלוּל וָעֵר.

      הִיא מַקְפִּיאָה אוֹתִי. עִמָּה אֵימַת הַקֶּבֶר
      אֶת פִּיהָ הֶעָקוֹם פּוֹעֶרֶת לִבְלִי חוֹק -
      אֲנִי עוֹדֶנִּי פֹּה - - עוֹדֶנִּי פֹּה - - מֵעֵבֶר - -
      הַכֵּנִי בְּמִילִים ! אַךְ אַל נָא - אַל תִּשְתּוֹק !

      רחל

      הגב לתגובה זו

  • 35.

    שִימוּעַ...

    אליעד, 22/01/07 21:36

    שִימוּעַ...

    כשאתה קורא בעיתון ...שהפצ''ר יערוך לקָצִין שִימוּעַ...
    יודע הנך... שאתה נמצא (לפחות) במערב הפָרוּע !
    חַיֵי הַבָּנִים, עֲבוּר הקצִינִים, לא היו ואינם בחזקת שַעֲשוּעַ
    עָלֶה תְּאֵנָה... מִן הפצ''ר... פִּתְרוֹן בהחלט רק גָרוּעַ ! ! !

    כי כשאתה שומע, שהפצ''ר יזְמִין, קָצִין לשִימוּעַ
    יודע אתה שבצה''ל מכין לנו (ביסודיות) עוד טִאטוּא !
    מְרִיחָה וטִיוּחַ של עוד עניין ''סוֹדִי'', רָקוּב ונָגוּעַ
    כשלכל ברור, שהסוף גם לבטח, כְּבָר גָלוּי ויָדוּעַ !

    כששומע הנך, שהפצ''ר מְזַמֵן, קָצִין לשִימוּעַ
    קח בחשבון, כי אין זה מִיקְסָם שווא, חִזָּיוֹן רְפָאִים או תַּעְתּוּעַ
    יען כי הפצ''ר יְזַמֵן קָצִין לשִימוּעַ
    רק ואך אם ברצונו להשאיר (באמת ובתמים!) את העסק תָּקוּעַ
    ''טוב שֶהַכֶּלֶב ימשיך לָנוּם את שְנָתוֹ''
    ובלבד שהכל יישאר כה אָדִיש, כה רָדוּם, כה שאנן, כּה רָגוּע,
    קְרוֹב הקוֹרְבָּן לבדו יחוּש: שָסוּע... קָרוּעַ... פָּגוּעַ ...

    ומי שלו כבר לא ישחק המזל
    וזמנו, בעולם זה, תם חִיש מהר ואזל
    יען מת, ככה סתם, מוות בִּיש ואוּמְלָל
    מה גם שלא היה אִיש שלֶקָח הֵפִיק מִן המֶחְדָל
    אנא חייל... אנא...
    אל תשאל... אל תשאל...
    בצה''ל לא הפיקו לקח, לא למדו כלל מן המחדל !

    כלום העלה הפצ''ר בדעתו שאולי הוא עצמו הפושע ?? ?
    שכן, את האמת, אין ספק, (לפחות) הוא לבטח יודע !
    יודע... שומע... מטייח... מורח...
    בצה''ל לצדק מעולם לא היה טַעַם... לא רֵיחַ...

    בסרט הזה, כך דומה, כבר פעם היינו...
    עת כולנו יחדיו, בחדווה, בשמחה ובצוותא, את חיינו חיינו.

    חייל ! אזרח ! זכור !
    כשאתה שוֹמֵע שהפצ''ר עומד לערוך שִימוּעַ...
    דַע לך, כי הגעת אל טַבּוּרוֹ של המַעֲרָב הפָּרוּעַ ! ! !

    הגב לתגובה זו

  • 34.

    מִשְפָּט מָרוּחַ

    ירון, 22/01/07 21:34

    מִשְפָּט מָרוּחַ

    דמותו של אב שכול, אביו של ירון בר-דור, יָשוּב שָפוּף ושחוּח בבית המשפח הצבאי בקריה בתל-אביב, ראשו שָמוּט ונתמך בין ידיו, מאזין למהלך הדיונים והאירועים אשר הובילו לרשלנות הפושעת אשר קיפדה את פתיל חיי בנו ירון וחיי חברו ליחידה ערן, לא משה מנגד עיניי. השיר מוקדש לירון בר-דור ולערן עופר זיכרונם לברכה, חיילי סיירת מטכ''ל אשר התייבשו למוות.

    ''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
    דַף שָטוּח
    בֵּן ''מָנוֹחַ''
    הֵיכָן הרוּחַ ?
    (...כי ברוחם הם ציוו לנו את החיים).

    ''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
    אָב שָחוּח
    כְּתוֹבֶת. לוּחַ.
    קֵץ בָּטוּחַ.

    ''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
    פצ''ר. טִיוּחַ.
    מצ''ח. דו''ח
    חֵץ שָלוּחַ !

    ''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
    דִמְעָה, לִחְלוּחַ
    דָּם, קִילוּחַ
    נְגְדַע אָשוּחַ.

    ''מִשְפָּט מָרוּחַ !''
    פֶּצַע פָּתוּח
    נֹאד נָפוּח
    בְּכִי מָלוּחַ.

    ''מִשְפָּט מָרוּח !''
    קְפִיץ מָתוּחַ
    סוֹף בָּטוּחַ
    לֵב שָכוּחַ.
    אהבתי ל''ת
    פנינה, 18/09/06 22:52

    הגב לתגובה זו

  • 33.

    ''מִשְחָק מָכוּר!''

    שמואל, 22/01/07 21:32

    נעמי טובים, אמו של אליחי טובים זיכרונו לברכה, לוחם שמשון אשר נהרג בנפילתו לבאר, בשטח אימונים צה''לי מוכרז בנבטים, ארבעים מטר עומקה של הבאר וחמישה (!) מטרים קוטרה, באר אשר הושארה לגמרי פתוחה בשדה, בלתי מגודרת לחלוטין, ללא שילוט, בלי כל אמצעי אזהרה, בלי טיפת מחשבה או התראה (באר אותה מכנים בצה''ל בשם ''בּוֹר'') אמרה, בסיומו של המשפח הצבאי אשר נערך בבית-הדין הצבאי בקריה ובעקבות פסק הדין המגוחך אשר הוּטַל על הנאשמים ברשלנות אשר גרמה למות אליחי בנה ''משחק מָכוּר!''.
    על משפט זה מבוסס השיר.

    ''מִשְחָק מָכוּר!''

    ''מִשְחָק מָכוּר!''
    הַבֵּן קָבוּר.
    הַלֵב שָבוּר.
    הַכָּל גָמוּר.

    ''מִשְחָק מָכוּר!''
    כָּל-כָּך בָּרוּר.
    חֶשְבּוֹן אָרוּר.
    יָגוֹן אָצוּר.

    ''מִשְחָק מָכוּר!''
    מִשְפָּט עָכוּר.
    הָיָה בָּחוּר...
    מָה שְמוֹ ? זָכוּר ?
    שמואל כל הכבוד ממש יפה, מלבד ''מבזה זכרון המת'' אנא הסביר ל''ת יפה היפה, 24/09/06 23:28
    צה''ל הַטוֹבֵל בחֵטְא
    מְכַזֵב בכַחַש לאֱמֶת
    מְבַזֶה זִכְרוֹן הַמֵת
    לא הִשְכִּיל לעֲלוֹת מְכִּתָּה א' לְ ב'.
    חובה לקרא, חובה לקרא. שמואל תודה לך,ושנה טובה לכולם ל''ת יואל מעין גב, 24/09/06 23:30
    אֵין נֶחָמָה !
    אֵין תְחוּשָת נְקָמָה.
    חֶבְרָה אֲטוּמָה
    מִתְפּוֹרֶרֶת... אוּמְלָלָה.
    יפה מאד מלבד שנגעת בצהל שאני לא מקבל אפילו שיש חשש,,, ל''ת פלמחניק כועס, 24/09/06 23:25
    מִשְחָק. כָּדוּר.
    לִחְיוֹת אָסוּר.
    נֶעֱתָּק דִיבּוּר.
    הַכָּל אָרוּר.

    חֶשְבּוֹן גָמוּר.

    הגב לתגובה זו

  • 32.

    ''הם קיבלו מכתבי אזהרה''

    בנימין, 22/01/07 21:26

    ''הם קיבלו מכתבי אזהרה''

    ''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר, בספרה ''לעצור את הכדור'', מערכות.
    ''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ''ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''. איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.

    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
    באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
    כי לא יחלוף יום והם יקודמו במהרה... ! ! !
    המוות. השכול. היגון. הכעס. הסבל. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
    גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
    כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?

    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
    על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
    צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
    לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?

    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
    מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
    ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
    ''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.


    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
    לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
    באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
    אך יש במילון מושג המסביר מהי:
    רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.

    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
    זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
    דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?

    ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
    מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
    רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
    זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
    אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
    יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
    ...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.

    הגב לתגובה זו

  • 31.

    בחרתי במודע שלא לצפות בתשדיר (ל''ת)

    בזיון של ערוץ, 22/01/07 21:24

    הגב לתגובה זו

    • מִסְפֵּד

      משה, 22/01/07 21:53

      מִסְפֵּד

      הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
      פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
      עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
      בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
      הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
      הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

      נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
      רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
      נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
      אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
      הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
      הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
      הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

      נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
      נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
      נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
      אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
      הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
      הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
      טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
      לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
      יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
      הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
      אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
      עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

      משה טבנקין.

      הגב לתגובה זו

  • 30.

    התקשורת הישראלית מגוייסת נגד הציונות.

    ליאור, 22/01/07 21:16

    מדובר בתמיכה נלהבת בפוסט ציונות לעידוד הגירת היהודים ממולדתם והבעת תמיכה מוחלטת בנירטיב הפלסטני הקורא להשמדת המדינה היהודית.

    הגב לתגובה זו

    • מִסְפֵּד

      משה, 23/01/07 00:58

      מִסְפֵּד

      הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
      פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
      עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
      בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
      הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
      הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

      נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
      רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
      נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
      אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
      הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
      הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
      הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

      נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
      נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
      נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
      אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
      הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
      הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
      טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
      לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
      יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
      הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
      אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
      עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

      משה טבנקין.

      הגב לתגובה זו

  • 29.

    מה לעשות שהצבא לא שווה שנתמוך בו? ואני אומר את זה בתור חייל

    popoo, 22/01/07 21:14

    מערכת כושלת שמנוהלת על ידי מלחמות אגו ופרוטקציות.

    הגב לתגובה זו

  • 28.

    על כל חייל שנהרג בתאונה מבצעית/אימונים...

    אחד, 22/01/07 21:10

    נהרגים שלושה בתאונות דרכים בזמן החופשה, אחרי שאבא נתן להם את האוטו והם השתוללו על הכביש עם ליטר בירה בדם.
    למישהו אכפת בכלל?

    הגב לתגובה זו

  • 27.

    ביקורת

    ד, 22/01/07 21:10

    ביקורת ותחקירים זה דבר חשוב מאוד, צה''ל יודע לחקור את עצמו .
    לצערי לא כול תחקיר שעושה הצבא צריך או אפשר לפרסם, הפרסם חסר הרסן בתיקשורת בשנים האחרונות פוגע בצבא ובסוף מישהו משלם את המחיר (חיי אדם).
    כול לוחם\חייל בצה''ל יודע שהוא יכול לההרג בהגנה על המולדת מי יותר חשוף ומי פחות .
    חיילי דובדבן עושים את עבודתם נאמנה ועינם מהססים לצאת למשימה שלשמה הם הוכשרו .
    לצערי בסוג הפעילות הזו הסיכון לההרג הוא מאוד גבוה,ולפעמים מה שקורה בשטח חסר כול אמת אם המיטבה עליו תירגלו הלוחמים .
    יחידות כאלה לפעמיים צריכות להגיב במירות מאוד רבה (שעות) .
    אני מצדיע לכול לוחם צה''ל, ובז לתוכנית של ערוץ 10 אשם במותו .
    צה''ל צריך להפסיק לטאטא את מותם של בניינו ומי שצריך לשלם את המחיר שישלם .
    על האלוף הפיקוד יש אחריות גדולה על חיי החיילים שתחת פיקודו .
    על תזלזל במצוקתם ובקשתם לחקור ולהוציא את האמת, החיילים של היום הם המפקדים של מחר .
    דוגמה אישית נגד פעולת המטאטא שישנה בצה''ל בשנים האחרונות .

    הגב לתגובה זו

    • כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

      תמרה, 22/01/07 21:18

      כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

      כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
      אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
      שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
      מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
      בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.

      כי כשבצה''ל מודיעים ש...
      ''נסיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
      יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
      אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך
      או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
      צה''ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
      ''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''

      אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד
      האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
      הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
      הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
      טוב תעשה אם תתעורר יום אחד,
      טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
      תשמיע דבריך באופן בָּרוּר.
      לא כמו דוֹבֵר צה''ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
      אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא.
      אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.
      חייל ! אזרח ! זכור !
      כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות המחדל לא ייוודעו לעולם...''
      אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
      יסודי. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
      צה''ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
      ...וכמו להוסיף חטא על פשע
      מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !
      תם אך לא נשלם.

      הגב לתגובה זו

    • מִסְפֵּד

      משה, 22/01/07 21:20

      מִסְפֵּד

      הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
      פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
      עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
      בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
      הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
      הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

      נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
      רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
      נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
      אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
      הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
      הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
      הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

      נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
      נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
      נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
      אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
      הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
      הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
      טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
      לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
      יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
      הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
      אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
      עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

      משה טבנקין.





      הגב לתגובה זו

  • 26.

    מוֹנוֹפּוֹל

    שולה, 22/01/07 21:07

    מוֹנוֹפּוֹל

    מתוך פסק הדין העיקרי של דעת המיעוט, אותו כתבה אילה פרוקצ'יה, בו ציינה את שאלת החוקיות שעולה לאור העובדה שהדרג המדיני הוא זה שמינה את ועדת הבדיקה שאמורה לחקור את התנהלותו, וכן את ניגוד העניינים הקיים כאשר קביעת הרכב הוועדה נעשית על ידי הגורם הנחקר. ''נראה לי, כי מבין האפשרויות העומדות בפני הרשות הציבורית, הבחירה בוועדת בדיקה ממשלתית הינה בחירה החורגת ממתחם הסבירות'', פסקה. ''היא מהווה בחירה באמצעי שנועד מעצם טיבו לטפל בנושאים מוגבלים בהיקפם, בתחום אחריותו של שר. היא מהווה בחירה במנגנון שהסמכויות שהוקנו לו בחוק הן מוגבלות בהיקפן, ואינן רחבות מספיק כדי לענות על צרכי החקירה הממשיים, המתבקשים לאור היקף החקירה הנדרש'', ציינה פרוקצ'יה והוסיפה כי אי התאמתה של ועדת הבדיקה נעוץ גם בעובדה כי הוועדה מונתה בידי גורמי הממשלה העומדים בעצמם לבדיקתה וחשופים להערכותיה ולהמלצותיה. ''הרושם המתקבל הוא כי הממשלה בחרה באמצעי בדיקה שאינו ערוך לטפל בחקירה מן הסוג שהוטלה עליו, וביקשה אחר כך 'לצייד' את אותו מנגנון בסמכויות שונות, מעבר לאלה שהוקנו לו בחוק, כדי להתאימו ככל האפשר לוועדת חקירה ממלכתית'', כתבה פרוקצ'יה, והוסיפה כי הבחירה בוועדת בדיקה נגועה באי סבירות, משום שהגורם הנחקר שומר לעצמו את הכוח לקבוע את הרכב הוועדה. ''אין מקום להכשיר את המשך פעולתה של הוועדה'', קבעה פרוקצ'יה. ''ועדת הבדיקה אינה האמצעי המתאים לעסוק בעניין שלשמו הוקמה. מטרת החקירה היא לבצע הערכה מקפת של אירועי הלחימה ולהפיק לקחים שיזכו למלוא אמונו של הציבור. אמון זה מותנה בבחירת אמצעי בדיקה ההולם את אופייה ותכליתה של החקירה. הצטברות הפגמים במקרה זה עלולה לפגום במעמדה של הוועדה, במשקל מסקנותיה והמלצותיה ובמידת האמון שהציבור ייתן בהם''. (בג''ץ 6728/06 ו- 7607/06) . שיר זה מוקדש לארבעת שופטי-רוב עלובים ולפסק דינם המחפיר, המביש והמבייש. שופטים מעוררי בוּז, סלידה, חוסר-אמון, תיעוב, מפח ושאט-נפש בנשמה ובלב. שופטי בית-המשפט ה''גבוה'' ל''צדק'': אליעזר ריבלין, אסתר חיות, סלים ג'ובראן ואשר גרוניס.


    לצה''ל ולבג''ץ אֵין מוֹנוֹפּוֹל על השְכוֹל !
    לא הָיָה... לא יִהְיֶה... הַיוֹם, מָחָר אוֹ אֶתְמוֹל.
    לצה''ל ולבג''ץ יֵש, לְכָּל הַיוֹתֵר, מוֹנוֹפּוֹל על הַשְאוֹל
    שָם חִסְלוּ וְקָבְרוּ היָקָר לָנוּ מִכָּל.
    חִסְלוּ חֲיֵיהֶם
    קָבְרוּ הוֹרֵיהֶם
    שָבְרוּ סָבֵיהֶם
    גָמְרוּ אחֵיהֶם
    אִימְלְלוּ אַחְיוֹתֵיהֶם
    כִּחֲשוּ וכִּזְבוּ
    הוֹלִיכוּ שוֹלָל וסוֹבְבוּ…
    הִסְתִּירוּ הַאֱמֶת
    הוֹסִיפוּ פֶּשַע עַל חֵטְא !

    מוֹנוֹפוֹל עַל הַשְכוֹל אֵין לבג''ץ ולצה''ל
    בְּרִיוֹת מוֹלִיכִים הֵם שוֹלָל בכַּחַש ומַעַל
    מְשַקְרִים עַל כָּל צַעַד וְשַעַל
    כַּת בְּנֵי בְּלִייעַל ? לַפּוֹלִיטִיקָה תַעַל ?

    לצה''ל ולבג''ץ אֵין מוֹנוֹפּוֹל עַל השְכוֹל
    לא הָיָה... לא יִהְיֶה...
    הַיוֹם, מָחָר אוֹ אֶתְמוֹל.

    הגב לתגובה זו

  • 25.

    ''מָנוֹחַ''

    אסף, 22/01/07 21:07

    ''מָנוֹחַ''
    מוקדש לשופטי בתי המשפח הצבאיים באשר הם ולשופטי בית הדין ה''גבוֹה'' ל''צֶדֶק'' .

    ''דומה שבענייננו, לא ניחן חיל האוויר ברגישות-יתר כלפי משפחות צוריאנו ורוזנברג. דומה כי הדבקוּת במטרה – הרצוייה והנכונה כשלעצמה – למצוא את גורמי האסון ואת הסיבות לקריעת הכבל – הקהתה במידת מה את החוּשִים של העוסקים במלאכה כלפי חללי האסון ומשפחותיהם. צא וראה: בדו''ח וח''ק 1, שהוא דו''ח יסודי ורחב היקף, אין איזכור כלשהו ללוחמים שנהרגו באסון. הדו''ח פותח בכך שהוא מספר כי ''באימון לילה, מדרום לערד, בעת תירגול חילוץ טייס נוטש (חיט''ן) הורמו שני הלוחמים. בשלב הכנסתם למסוק נקרע כבל מנוף ההצלה, הלוחמים נפלו מגובה 50 רגל לערך ונהרגו''. גם בהודעה לתקשורת שנמסרה ב- 12.2.93, אין כל איזכור לחללים. ''שני הלוחמים'' – אפילו שם אין להם בדו''ח ההוא... 53 עמודי דו''ח, על אסון בו קיפחו את חייהם שני לוחמים מיחידה מובחרת, ואין הם אלא אובייקט אנונימי לחקירה.... ואולי זה היה המאפיין של כל היחס שניתן למשפחות באסון זה ? אנו מוצאים לאורך כל הדרך התמקדות-יֶתֶר (החשובה, כאמוּר, כשלעצמה) במִמצאים, במסקנות ובהמלצות – ומעבר לכך – התמקדות מוּעטה, אם בכלל, בבני האדם, באלו שהאסון בוער כאש בעצמותיהם, כי הילדים שלהם הם אותם ''שני הלוחמים''.
    (מתוך דו''ח הוועדה לחקירת נסיבות תאונת הכבל, דו''ח וינוגרד, מיום 10.8.1992, פרק ו': המשפחות מוּל צה''ל).

    השבח לאל ! כמה טוב... ! עד כמה זה נוח... !
    שקיים בעברית המוּנַח ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוחַ''
    אפשר ממנו-ממנה, מתי שרוצים, להתעלם ולברוח...
    לא חייבים לזכור את שמה או את שמו ?! הן מותר גם לשכוח ? ? ?
    אִם אָב... אִם אָח... אִם אָחות... היוּ לה-לו...
    אִם אֵם היתה לה-לו... למי פִיתְרוֹנִים ? אוּלַי לאוֹחַ ?
    יען כי אצלנו במדינה, בחברה, בתרבות, בצבא, פועל הזיכרון רק,
    על סמך הפקודה: ''עמוד דום !'' ''עמוד נוח !''

    השבח לאל... ! הידד... ! הללויה... !
    עד כמה זה טוב... עד כמה זה נוח...
    שקיימת בעברית המלה : ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוֹחַ''
    אפשר ממנה-ממנו, כל אימת שחפצים, הן תמיד גם לברוח ?
    לא מוכרחים לזכור שמות ? נכון ?! הרי אפשר גם לשכוח !
    בלעדיו, בלעדיה, הן אפשר מחדש (כמעט) שוב לפרוח...
    מישהו (אולי במרומים?) הרי יואיל אף לסלוח !
    מה עוד שזִכְרָה וזִכְרוֹ הוא סִיוּט אֲמִיִתי. חֲלוֹם בַלָהות מתמשך....
    שִיגְיָגון מצטבר... אשר מְסַכּן גם את המוֹחַ !

    כל מילה חצובה בסלע ל''ת jay, centre, 19/09/06 05:15

    השבח לאל ! כמה טוב ! עד כמה זה נוח !
    שקיים בעברית המונח ''מְנוֹחָה'' ו''מָנוחַ''
    כי למען האֱמֶת וְהַשֵם, למן עת מותה ומותו,
    הפכו עלינו שמה ושמו, זכרה וזכרו רק לטוֹרַח.
    למי, בעצם, נותר כאן, במדינה עֲלוּבָה-אוּמְלָלָה זו, עוד קורטוב דַל של כּוֹחַ ?
    דַי לכּוֹרַח !

    הגב לתגובה זו

  • 24.

    כָּחוּש-רָזֶה

    שאול, 22/01/07 21:04

    השיר מוקדש: ליוסי וליונה שחר הוריו של אור זכרונו לברכה, למיכל ולדויד גרוסמן, הוריו של סמ''ר אורי גרוסמן זכרונו לברכה ולכל הורי חיילינו אשר לחמו, חרפו, והקריבו נפשם במלחמה בלבנון. כן מוקדש השיר לשרה ספיר תבל''א, אמא של מעיין ספיר זכרונה לברכה (גלשו לאתר האינטרנט שהקימה שרה לזכרה של מעיין), לכרמלה מנור, אמו של טייס חיל האוויר סרן אורי מנור אשר אמרה: ''שאלו אותי לא פעם: מָה זה יִתֵּן לך, המלחמה הזאת'' ? לי, זה כבר לא יִתֵּן דבר. אבל לרבים מאיתנו יש עוד ילדים המשרתים בשלב כזה או אחר בצבא ואם הצבא לא לומד מטעויות, לא מפיק לקחים ובחיל האוויר לא מסוגלים להודות באחריות – לאן נגיע ?'' ....לעודד רענן: ''....כשאני מספר לאנשים שברצוני לחזור לפורטסמות, לנמל היציאה, וכשאני מנסה לברר שמות, תאריכים ואנשים, שהיו קשורים לאירוע, אני מקבל ''למה לך?'' כתשובה. ''עזוב את זה, מה יצא לך מִזֶה...?''. כן מוקדש השיר לכל שאר האבות והאמהות, אשר בחלומם הגרוע ביותר, לא תיארו לעצמם ולא היו מאמינים כי במדינתנו, מדינה בה גדלנו והתחנכנו ובצבאנו היקר לנו כל-כך, מסוגלים יהיו להוליך אותנו שולל, להתיש אותנו עד-כדי כך, לכזב ולשקר בריות בגבהות לב שכזו ובעַזוּת מצ''ח נחושה. ''כשקיבלנו את תיק החקירה, הרגשנו עלבון נורא ! שמתייחסים אלינו כמו אל ילד מפגר. זאת היתה התחושה. איך אפשר לכתוב תיק חקירה כזה ולחשוב שאנחנו נקבל את הדברים...? רמת החקירה. השפה שבה זה נכתב. השאלות שנשאלו ובעיקר אלו שלא נשאלו. התשובות שהתקבלו וכיצד הסתפקו בהם. זלזול. פשוט זלזול מוחלט ! חושבים שאנו מטומטמים ! הרי גמרנו פה בית ספר. שרתנו בצבא. פשוט עלבון לאינטיליגנציה'' (בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג באסון צאלים הראשון).

    כָּחוּש-רָזֶה

    ''לכן כה אמר ה' אלוקים אליהם, הנני-אני, ושפטתי בין-שֶה בִרְיָה ובין שֶה רָזָה'' יחזקאל, ל''ד, כ'

    הם פונים ברחוב אליך ושואלים: ''מה יצא לך מִזֶה...?''
    הופכים אותך, בלית ברירה, לעוד יותר כָּחוּש. רָזֶה.
    דַּל. מוּשְפָּל ועֲרִירִי. חָבוּל. חָבוּט. עָלוּב. נִבְזֶה.
    על שֶלְך... כלום תוותר ? ...הרי הנך יַבְחוּש כָּזֶה ?!

    אבל אתה יודע, כי בעצם, לא נותרה לך בְּרֵירָה
    לחילופין, המציאות, פִּי שבעתיים חֲמוּרָה !
    כל כולך, הנך בינתיים, חַבּוּרָה אחת גְדוֹלָה
    חשרת עבים, בכל דקה, לבוא שֵנִית הֵן עֲלוּלָה !

    הם פוגשים אותך, על אֵם הדרך, בשאלתם:
    ''הגד-נא... מה יצא לך מִזֶה... ?''
    אינך נוכח, כי זה זמן רב, מחוּלְשָה אתה מְזֵה ?
    עזוב את זה... ! תשכח מכך ! מי אתה ? נָבִיא ?! חוֹזֶה ?
    המציאות חֲזָקָה מִמְך ! דוֹן קִישוֹט הִנְך ?! הוֹזֶה ?

    מסביבך, כולם דוברים, אך אין אחד שפיו פוֹצֶה !
    מצפצפים ...על מי ? ...על מה ? - מכנה משותף אחד בלבד אותם חוֹצֶה
    קו תָּחוּם-בָּרוּר, בֵּינְך-בֵּינָם, שרק אמת אחת רוֹצֶה :
    שאף אחד, מן העולם, שוב לחִינָם ושווא יצא !

    נִרְגָשִים, נִיגְשִים בשְבִיל אליך ושואלים: ''אֱמוֹר-נָא, מה יֵצֵא לְך מִזֶה?''
    הופכים אותך, בשאלתם, לעוד יותר פָּחוּס. רָזֶה.
    חֲדַל-אִישִים. עוֹר וגִידִים. דַּך. מָך. יְדוּע חוֹלי. אִיש-מַכְאוֹבוֹת. הַלָזֶה.
    נִקְלֶה. כָּחוּש. מוּתָּש. מוּחְלָש. רָצוּץ. קָצוּץ. ּמָעוּך. נִבְזֶה.
    על שלך, כְּלוּם תוותר ? הִנְך נָחוּש, יַתּוּש כָּזֶה !

    הגב לתגובה זו

  • 23.

    לְהַרְאוֹת לָהֶם מְאֵיפֹה מַשְתִּין הַדָּג...

    נחשון, 22/01/07 21:02

    לְהַרְאוֹת לָהֶם מְאֵיפֹה מַשְתִּין הַדָּג...

    לְהַרְאוֹת לָהֶם מְאֵיפֹה מַשְתִּין הַדָּג...
    לא לתת להם את העונג לפצוח בשיר בעֵת קידומם של קצינים בכירים שכשלו
    ברינתם-רננתם-צה''לתם: ''יש לי יום יום חג!''
    אנא שמור על קור רוח, בנחישות, נחרצות, התמדה בתבונה נהג !
    והעיקר: אל תחשה ! בל תשקוט ! אל תנוח ! אל תחריש, חלילה וחס !
    אל תעש כמצוותם וכרצונם - אל תישאר אִילֵם כדג !

    להראות להם מאַיִן מַשְתִּין הַדָּג...
    אל תאפשר להם לרְקוֹד ולְרַקֵד על דָּמְך... דָּם-החִינָם, דָּם-הַשָוְוא שֶל בִּנְך... שֶל בִּתְך... ...ולהמשיך לחגוג עד הגג !
    אל תתן להם להתייחס אליך משל היית ''מִסְכֵּן'' ומטרד,
    ''שומו שמיים!'', ''ישמור אלוהים!'' ''לא עלינו!'' ''אב שָכּוּל!'', ''אֵם שָכּוּלָה'',
    בַּעַל מַבָּט מְזוּגָג, מְזוּרְגָג ...זָכור את אשר עשה לך אגג !
    להראות להם מהיכן מַשְתִּין הַדָּג...
    לתבוע מהם דין וחשבון, להוכיח להם כי לא הם אדונים על בנך שנרצח או נהרג.
    אל תחמול על עצמך, בהרגשה או אשליה כי עם חלוף השנים הכאב (כמעט) פָּג
    המלאך גבריאל הן שומר עליך, בנְהָרָה במָרוֹם מִמעל חג
    אל-נא תהא לפיכך כלל מודאג !
    להראות להם מאיפה מַשְתִּין הַדָּג
    לא להעניק להם את העונג לאלץ אותך לחיות בארצך עָנוּד תָּג, כמו אֲסִיר השָפוּט בגוּלָאַג !
    אל תאפשר להם למנוע מבעדך להגיע לגִיל קָשִיש ומוּפְלָג
    הם הן היו רוצים להשליכך לבּוֹר, לדחוף ולדחוס גופתך בכוח, לֶאֱטום אותך בחופזה,
    מוּטָל, מקופל, מגולגל, מנוטרל, רוּח-חיים כָּלִיל משוּלָל,
    שָכוּב פְּרַקְדָּן כִּדְבָעֵי, אָרוּז לנֶצָח בתוך סַרְקוֹפָג !
    או לפחות, שכמו סוּכָּר בתוך ספל - תיעלם ותיגוז
    תיהפך לאוויר ! לרִיק ! לְשוּם-כְּלום ! למְאוּם !
    להוקוס פוקוס אשר בין רֶגַע... חִיש מָג !

    להראות להם מאיפה מַשְתִּין הַדָּג...
    מין קֶסֶם כזה... אשר חִינוֹ עם הזמן,
    לא הוּעַם... לא הוּפָג...

    הגב לתגובה זו

    • לְהַרְאוֹת לָהֶם מְאֵיפֹה מַשְתִּין הַדָּג...

      משה, 23/01/07 00:28

      כאשר הוחזרה גופתו של איתמר איליה זכרונו לברכה, אשר נהרג בפעולתה הכושלת של השייטת בלבנון חשו (לפחות) שני הורים שגם חלקים מבניהם עומדים להיות מוחזרים. שני ההורים היו: נחשון טֶבִּי אבא של רז זכרונו לברכה ודני גולן מקיבוץ חצור אבא של גיא זכרונו לברכה. נחשון פנה טרם הגעתו של המטוס שהחזיר את חלקי הגופות לקצינת-נפגעים של אכ''א, תא''ל דרורה פאר וביקש להיות נוכח בשדה התעופה שעה שגופתו של איתמר איליה זכרונו לברכה וחלקי-גופו של בנו מגיעים. חרף בקשתו והפצרותיו החוזרות ונישנות וחרף העובדה שבקש זאת מספר פעמים התייחס אליו צה''ל כמו לאוויר. לרִיק. לשום-כְּלוּם. לִמְאוּם. איתמר איליה ז''ל אכן הגיע ומטבע הדברים תשומת הלב הופנתה אל קבורתו. אך יחד עם גופתו כפי שחשו (וידעו) ההורים הגיעו גם חלקים מגופות בניהם. רז זכרונו לברכה וגיא זכרונו לברכה. צה''ל, בלי ליידע כלל את ההורים (ולכך מתייחסת השורה בשיר 'משחק מכוּר' ''מבזה זכרון המת'') הלך וקבר את חלקי הגופות בביה''ק הצבאי ברשל''צ ובביה''ק בקיבוץ חצור. ההורים, אשר דבר הקבורה החשאית של חלקי בניהם נתגלה להם באקראי, הגישו עתירה לבג''ץ באמצעות עוה''ד אליעד שרגא (היום יו''ר התנועה לאיכות השלטון). בג''ץ הורה על פתיחת הקברים. לאחר בדיקות חלקי הגופות התברר והסתבר שצה''ל אף בלבל (אם כי לא בזדון) בין חלקי הגופות. קבר חלקים של אחד הלוחמים בקברו של הלוחם השני ולהֶפֶך. כל הנושא כולו למן תחילתו ועד סופו, לאור תחינות והפצרות ההורים מצה''ל להיות נוכחים בעת הגעת חלקי בניהם ולאור התעלמותה הטוטלית של המערכת הצה''לית מהם ומבקשותיהם היתה (לא רק) בבחינת בזיון כבוד המת. (על כך נכתבה גם שורה בשיר לזכרו של אלי אישה זכרונו לברכה) : ''והשאר יסופר בתולדות ישראל ובמדריך צה''ל איך וכיצד יש משפחות שכולות להמשיך להתיש ולאמלל....''. ''וימן ה' דג גדול לבלוע את-יונה'' יונה ב' 1. השיר מוקדש להורי חורבן המסוקים והורי חורבן השייטת.

      הגב לתגובה זו

  • 22.

    לֵאָה אוֹמֶרֶת שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...

    חיה, 22/01/07 20:58

    הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

    לֵאָה אוֹמֶרֶת,
    שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
    כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
    אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
    יוֹדְעִים,
    כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
    במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
    בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
    מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
    פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
    הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.

    כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
    והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
    חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
    אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
    מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
    הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.

    שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
    גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
    כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
    שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.

    יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
    קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
    לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
    בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
    נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
    מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
    תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
    וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
    לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.

    אַך מָה שֶלֵאָה לֹא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זֹאת יוֹדַעַת...
    הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
    הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
    בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
    אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
    תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת.

    הגב לתגובה זו

    • צְרִיחוֹת שֶצָרַחְתִּי נוֹאֶשֶת כּוֹאֶבֶת בִּשְעוֹתמְצוּקָה וְאָבדן

      רחל, 23/01/07 00:19

      סֶפֶר שִירַי

      צְרִיחוֹת שֶצָרַחְתִּי נוֹאֶשֶת, כּוֹאֶבֶת
      בִּשְעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן,
      הָיוּ לְמַחֲרוֹזֶת מִילִים מְלַבֶּבֶת,
      לְסֶפֶר שִירַי הַלָּבָן.

      נִיגְלוּ חֶבְיוֹנוֹת לֹא גִילִיתִי לְרֵעַ,
      נֶחֱשָף החָתוּם בִּי בְּאֵש,
      וְאֶת תוּגָתוֹ שֶל הַלֵב הַכּוֹרֵעַ
      יַד כָּל בִּמְנוּחָה תְמַשֵש.

      רחל

      ניסן, תרפ''ז


      הגב לתגובה זו

  • 21.

    ''מַעֲשֶה חָרִיג''

    תמרה, 22/01/07 20:56

    ''מַעֲשֶה חָרִיג''

    כשדובר צה''ל טוען שהמַעֲשֶה הוא ''חָרִיג''
    אתה יוֹדֵעַ... שלְפָחוֹת עבוּרוֹ... הדִיבּוּר רק הָגִיג
    WISHFUL THINKING שאין עמו שֶמֶץ קוּרְטוֹב של אֱמֶת
    דוֹבֵר צה''ל... מוכן להוסיף... רק פֶּשַע על חֵטְא !

    דוֹבֵר צה''ל מוכן להוסיף רק פֶּשַע על חֵטְא
    כי יש בדבריו הרבה יותר מאשר בִּיזְיוֹן כְּבוֹד המֵת
    לא הִתְבַּגֵּר, לא השְכִּיל לעלות מכתה א' ל-ב'
    בִּזְכוּתוֹ נתן צה''ל לחִינָם לעַם גֵט !

    דוֹבֵר צה''ל מכזב (לו ולנו) באופן טִבְעִי
    השֶקֶר פשוט הפך לו לאוֹפִי, לטֶבַע שֵנִי
    חשובים לו יותר התדמית, הדרגה, ה''אני''
    מִנְכסיו יָרַד לְגַמְרֵי, הָפַך לאֶבְיוֹן ועָנִי.

    ואילו אַתָּה, הקוֹרְבָּן, האֶזְרָח הקָטָן, אָנָּא הַסְכֵּת והַחְלֵט
    האִם שַאֲנָן מִן הצַד בדְבָרִים רַק תמְשִיך ותַּבֵּט ?
    אוֹ שֶמָא הגִיעָה גַם עֵת לשָנֵס אֶת מוֹתְנֶיך
    לְמַעַן לא יִבְכּוּ... מְאוּחָר מִדַּי... יְדִידיך עֲליך !

    הגב לתגובה זו

  • 20.

    כל הכבוד לערוץ 10, עיתונאות

    יניב, 22/01/07 20:52

    במיטבה.

    הגב לתגובה זו

    • מצטרף לברכות : יישר כוחכם ערוץ 10 על כנותכם, יסודיותכם, אומץ לבכם !

      אלכס, 23/01/07 00:26

      עלו, הצליחו והמשיכו בעבודתכם החשובה, המקורית, המציאותית, האמיתית, חסרת משוא-פנים, הכנה והאמיצה אשר נועדה אך ורק למטרות בניינה, תקומתה, חיזוקה ועתידה של מדינת ישראל. יישר כוחכם !

      הגב לתגובה זו

  • 19.

    לגופו של עניין

    אילן ברמן, 22/01/07 20:44

    זו סדרה תיעודית, אמיצה וחשובה.
    בוודאי שיש לה אג'נדה וקו ברור. זה לא עושה אותה פחות עיתונאית וראויה.
    היא חושפת מחדלים וכשלים מוסריים ואתיים בצבא, הגוף הגדול ביותר במדינה, שאינו עומד בביקורת קבועה - אלא ע''י עצמו.
    ''אשם במותו'' הוא מושג מעוות ומכעיס, שהצבא רואה בו פתרון נוח בין היתר, לכשלים חמורים, איומים ונוראיים, של המערכת.
    האלוף נווה בוחר, כמה מפתיע, להגיב בדרך פופוליסטית ושטחית, ולא לגופו של עניין: הרעיון של הסדרה הוא לא להתנגח ביחידת דובדבן שעושה עבודה חשובה (אם כי שנויה במחלוקת!) אלא להאיר בעיות וכשלים בתפקוד היחידה. זו יחידה שהפעילות שלה אינטנסיבית מאד, אך זה לא אומר שהיא חסינה מביקורת, נהפוך הוא: ביקורת חיצונית ליחידה כזו (ולכל הצבא!) היא בגדר חובה, ולא ברשותו של אלוף הפיקוד (שזקוק לכמה שיעורי השלמה באזרחות). ועוד לא אמרתי מילה על הקשיים הנפשיים שחיילי היחידה נתקלים בהם, ועל גדודי הפסיכולוגים שהם מפרנסים אחרי שהם יוצאים (בחיים) משירות קשה ומסובך ביחידה כזו, אבל זה כבר באמת סיפור אחר, אולי סדרה אחרת, שצריך לספר.

    הגב לתגובה זו

  • 18.

    אחלה תוכנית. . . . . .

    הקוסם, 22/01/07 20:42

    זה מראה עד כמה צה''ל זה גוף שקרן וחסר טקט שמשקר להורים שכולים בושה וחרפה .

    הגב לתגובה זו

  • 17.

    יאיר נווה מזלזל בחיי פלסתינאים

    גילי, 22/01/07 20:40

    הבעיה היא, שהזילזול לא נעצר במקום
    בו המפקד רוצה.

    הגב לתגובה זו

  • 16.

    נקווה שיכינו סרט דומה - על ההתנתקות 2 של אולמרט (ל''ת)

    איחולי, 22/01/07 20:34

    הגב לתגובה זו

  • 15.

    לא גידלנו ילדים על מנת שיהיו קורבן שווא לזלזול בחיי אדם ולאטימות!

    אמא, 22/01/07 20:26

    כל הכבוד לאורנה בן דוד ולערוץ 10 על החשיפה , שמציבה מראה מול מפקדי צה''ל שלא תמיד ראויים לפקד על ילדינו.

    הגב לתגובה זו

    • ''הרמטכ''ל (האהוד הברק), מטיל צל כבד על המינהל התקין בצה''ל''.

      משפחת ויכסלבאום, 24/01/07 06:11

      ''הרמטכ''ל (האהוד הברק), בהתחמקותו ובהסתרת נוכחותו במקום האסון, באי-יישום מסקנות וועדת עינן שהוא עצמו מינה ובבחירת עיתוי פירסום המסקנות ביום ובשעה של חתימת הסכם ההכרה ההיסטורי עם אש''ף, מטיל צל כבד על המינהל התקין בצה''ל''.

      משפחת ויכסלבאום הוריו אחיו ואחיותיו של ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה אשר נהרג יחד עם ארבעת חבריו בסיירת מטכ''ל אלעד שילה ז''ל, שמרי שפרן ז''ל, אריה כהן ז''ל ושרון תמיר ז''ל באסון צאלים השני.

      הגב לתגובה זו

    • ''אני רצתי לפצועים. אהוד לא ניגש.''

      עמירם, 24/01/07 13:12

      ''אני רצתי לפצועים.
      אהוד לא ניגש.
      היו שני פצועים
      שזה הרתיח אותם.
      אני לא הסתכלתי עליו.
      לא יודע מה הוא עשה.
      אולי דבר בפלאפון,
      אבל לא ניגש
      אולי היה בהלם''.

      אלוף עמירם לוין בהתייחסו להתנהגותו ולהתנהלותו של הרמטכ''ל (האהוד הברק) בפרשת צאלים ב'.

      הגב לתגובה זו

      • ''לא עשה כלום''

        חזי, 24/01/07 19:22

        ''לא עשה כלום''

        הגיע הזמן, שמישהו שלא היה בצאלים כאשר אירע שם האסון ייצג את כל מי שלא היו שם אך יודעים בדיוק איך התנהג הרמטכ''ל אז. צריך רק להסתמך על מה שאהוד ברק בעצמו אמר, ומה שאמר מתאים למה שאמרו האחרים שהיו שם, אלופים ופחות מאלופים.
        אני יודע שהוא דיבר אמת כי מה שאמר הוא בהחלט לא לטובתו, מעיד על אופיו ומחדד את השאלה, מיהו האיש הרוצה עכשיו להיות ראש הממשלה.
        ברק אמר שהוא לא ברח ולא הפקיר פצועים. יש להניח שבאמת לא ברח, ואין ספק שלא הפקיר פצועים. הוא לא היה יכול להפקיר כי הפצועים היו בידיים נאמנות. מה כן עשה ? הוא לא עשה כלום. וזהו לבו של העניין. על פי דבריה של מבקרת המדינה, ברק הציג לפניה עמדה חד משמעית: הוא נהג כפי שנוהג רמטכ''ל, והיה עליו לעסוק ב''קשירת קצוות''.
        אבל ממתי רמטכ''לים קושרים קצוות ? ובייחוד באירוע כזה, כשמסביב המוני קושרי קצוות פוטנציאליים, והיחידה הצבאית היא אירגון מיומן ומשופשף – סיירת מטכ''ל ? מה היה שם לקשור ? היה צריך לדווח על האסון, להזעיק מסוקים לחילוץ, להורות אולי על תיגבור האמצעים הרפואיים ולהכניס לכוננות בתי-חולים. האם מישהו מאמין שהיה צריך רמטכ''ל שלם בשביל כל הדברים האלה ?
        לעומת זאת, יש לשים לב מה עשו האלופים שהיו שם: אורי שגיא, עמירם לוין ושמואליק ארד רצו אל הפצועים, עזרו לחבוש, עודדו, פשוט כרעו לידם, כי גם כשכואב נעים שאלוף מחזיק לך את היד ואומר כמה מילים של בן אדם נבוך.
        בן אדם, זו מלת המפתח, ואני מציע שבנקודה זו נפסיק לחקור ונסיק את המסקנה היחידה המתחייבת מן האירוע ומהתנהגות הרמטכ''ל של אז: הוא פשוט לא בן אדם.
        תרבות הניסוח שלי בעניינים כגון אלה היא נטולת רחמים ולקוחה מהלקסיקון הבדוק והמדוייק של הדור שאליו אני שייך ושל הסביבה הצבאית שבה גדלתי. אני מכיר היטב ומקרוב את הרמטכ''לים שבאו מהסביבה ההיא, ושלא יבלבלו לי את המוח על מצבים היפותטיים. מוטה ורפול ומוישה וחצי ודן שומרון לא היו סוגרים שום קצוות ולא מדווחים לאף אחד. הם היו הדוגמא שלפיה נהגו אורי ועמירם ושמואליק.
        העובדות ברורות: אהוד לא ברח, הוא עמד שם שלוב ידיים. אין לי ספק שהיה מזועזע, אך הוא לא לכלך את הידיים ולא כרע על מנת לעודד. מי שלא יבחר בו בגלל זה להיות ראש ממשלת ישראל, או שהוא עדיין רוצה את נתניהו, או שהוא סתם יפה נפש, או שהוא דוגל באימרה הרומית, שמדבר אחד מסיקים על כל היתר.

        חזי שלח
        תל-אביב


        הגב לתגובה זו

      • ''הסתכל איך שמטפלים, הסתכל על איך שמתרוצצים. הוא פשוט עמד ולא זז''

        יעקב, 24/01/07 20:19

        ''זה שאמרו שברק דיבר בטלפון זה לא נכון. הוא עמד שם עם פרצוף רציני והוא פשוט הסתכל.
        הסתכל איך שמטפלים, הסתכל על איך שמתרוצצים. הוא פשוט עמד ולא זז וממה שאני ראיתי הוא לא דיבר בפלאפון ולא בקשר. ממה שאני ראיתי, הוא לא ניהל בפועל את פינוי הפצועים ולא פיקד על האירוע''.

        יעקב, לוחם בסיירת מטכ''ל




        הגב לתגובה זו

      • בלדה לחובש

        אלמגור ונצר, 24/01/07 20:54

        בלדה לחובש

        הם התקדמו לאט, הכל היה רגוע,
        מנגד הנהר וגומא מרשרש.
        פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע !
        אני כבר בא – ענה לו החובש.
        עלינו על מוקש ! – צעק אז הפצוע,
        אני כאן לצדך – ענה לו החובש.

        ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
        מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
        השאירו אותי כאן – בקש אז הפצוע.
        עזוב שטויות – ענה אז החובש.
        תציל את עצמך – בקש אז הפצוע.
        אני נשאר אתך – ענה לו החובש.

        והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
        והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
        אנחנו אבודים – מלמל אז הפצוע.
        אחוז בי טוב – ענה לו החובש.
        נפצעת גם אתה – מילמל אז הפצוע.
        עזוב זה לא נורא – ענה לו החובש.

        האש כבדה, כבדה ! קשה, קשה לנוע.
        רק לא להתייאש, רק לא להתייאש.
        אזכור אותך תמיד – נשבע אז הפצוע.
        רק לא ליפול – מילמל אז החובש.
        שלך עד יום מותך – נשבע אז הפצוע.
        היום הוא יום מותי – ענה לו החובש.

        פתאום ענן-אבק, פתאום עלתה הרוח.
        וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
        ניצלנו ! הם באים ! – יבב אז הפצוע,
        אך לא שמע מלה מן החובש.
        אחי, אחי שלי ! – יבב אז הפצוע.
        מעבר לנהר הגומא מרשרש.
        אחי, אחי שלי,
        אחי, אחי שלי,
        אחי ! ! ! ....


        מילים: דן אלמגור
        לחן: אפי נצר



        הגב לתגובה זו

  • 14.

    לצערי, איבדנו את האמון בצה''ל מאז שבתנו התגייסה.

    אמא של חיילת, 22/01/07 20:20

    שנינו שרתנו בצבא, כולל קצונה. מה שאנו חווים כבר מעל שנה, זה זלזול מתמשך בחיילים ובבריאותם. הורים רבים לחיילים חווים אותו דבר ושותקים.

    הגב לתגובה זו

    • דרכה של שפיות מתפתלת במשעול שבין התאבדות לבין רצח...

      אזרח מודאג, 22/01/07 23:24

      דרכה של שפיות מתפתלת במשעול שבין התאבדות לבין רצח...

      לזכרם של מעין ספיר, אפרת גיל, אלי אישה, אלפרד רייכמן, בנימין נכט,
      אמיר מלט ושולה מלט.

      דרכה של שפיות מתפתלת במשעול שבין התאבדות לבין רצח
      אף אם בשיטתיות וביסודיות, ינסו אנשים לטאטא, מציאות ועובדות מן השטח.
      לא תמצא, לא תקרא זאת, אצל אף איש, על גב המצח
      אך אמת ברורה היא... אמת מרה היא... חקוקה באבן לנצח.

      ...ומי שלא לומד מאומה מן ההיסטוריה
      עתיד לחיותה מחדש...
      החיים, ידידי, אינם בדיחה או אופוריה
      כדאי שתתחיל להבין זאת, ברנש !

      טבעה של שפיות, שהיא מתפתלת בשביל, שבין התאבדות לבין רצח
      אף אם לא נכתב, לא נאמר, לא תואר, לא צוייר כך, לאיש על המצח
      כלום ייתכן כי, בדעתך, לא העלית זאת מעולם ?
      לא הגית בדבר ? יומם ולילה ? לא הרהרת בכך, לבטח ?
      יען מוטב כי תדע שכאשר יאמרו הבריות:
      ''תהי נשמתו צרורה בצרור החיים...''
      יתכוונו הם, בוודאות, לנצח.

      החיים, כמו חוט דק, תלויים רק במתח
      ודינם להיקרע, אם רק יגיעו, לכדי רתח
      מוטב כי לך אז, לא תהיה בכך כל נחלה, לא חלק, אף לא פירור נתח
      אחרת, בחרת בקֶרֶת, מוכרת, אשר סופה הוא הנצח.

      דרכה של שפיות מתפתלת בנתיב שבין התאבדות לבין רצח
      אף אם בחריצות, בנחישות, בנחרצות ובמרץ, ישתדלו אנשים לטאטא,
      ראיות ועובדות מן השטח
      לא תמצא, לא תקרא זאת באיש, על גב המצח
      אך אמת ברורה היא... אמת מרה היא... חקוקה באבן לנצח !

      החיים, ידידי, אינם בדיחה או אופוריה
      מציאות מוחשית-ממשית הֵמָה - לא חלום-פז או תיאוריה.

      הגב לתגובה זו

    • כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

      תמרה, 24/01/07 05:42

      כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

      כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
      אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
      שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
      מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
      בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.

      כי כשבצה''ל מודיעים ש...
      ''נסיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
      יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
      אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך
      או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
      צה''ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
      ''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''

      אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד
      האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
      הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
      הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
      טוב תעשה אם תתעורר יום אחד,
      טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
      תשמיע דבריך באופן בָּרוּר.
      לא כמו דוֹבֵר צה''ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
      אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא.
      אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.
      חייל ! אזרח ! זכור !
      כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות המחדל לא ייוודעו לעולם...''
      אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
      יסודי. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
      צה''ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
      ...וכמו להוסיף חטא על פשע
      מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !
      תם אך לא נשלם.


      הגב לתגובה זו

  • 13.

    אינני יכול לתת גיבוי לצבא שגירש אלפי יהודים

    אבוחצירא אילן, 22/01/07 20:16

    ובעצם ימים אלו העלוב נווה חתום על צוי גירוש של 20 יהודים על לא עוול בכפם.

    הגב לתגובה זו

    • אתה צודק (ל''ת)

      מאיר, 22/01/07 20:23

      הגב לתגובה זו

    • מי יכול לתת גיבוי לצבא שמגן על אנשים כמוך? (ל''ת)

      גילי, 22/01/07 20:41

      הגב לתגובה זו

    • מי צריך את הגיבוי שלך?

      הקמבץ הכיפתי, 22/01/07 20:59

      טוב שהשארת את השם והכתובת שלך. בפעם הבאה כשנדע מהקמ''ן שהולך להיות פיגוע באפרת...נשתה קפה במקום למנוע את זה.

      הגב לתגובה זו

  • 12.

    ערוץ 10 הוא ערוץ פלשתיני עוכר ישראל

    ציון, 22/01/07 20:11

    לא ציוני וראוי שיסגר

    הגב לתגובה זו

    • מִסְפֵּד

      משה, 22/01/07 23:35

      מִסְפֵּד

      הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
      פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
      עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
      בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
      הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
      הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

      נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
      רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
      נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
      אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
      הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
      הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
      הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

      נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
      נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
      נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
      אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
      הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
      הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
      טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
      לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
      יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
      הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
      אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
      עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

      משה טבנקין.

      הגב לתגובה זו

  • 11.

    יכול להיות שבדובדבן צודקים אבל למה להאשים את החייל שנפטר??

    דודו, 22/01/07 20:10

    גם אם קרתה פשלה צריך להודות בטעות, ולא לתת להורים להרגיש שאין על מי לסמוך בצהל

    הגב לתגובה זו

  • 10.

    דובדבן

    צביקה, 22/01/07 19:57

    רק מי שלא עושה לא טועה.
    עבודת עיתונאי יכולה להיות קשה , אך לעיתים רחוקות מסוכנת וגם אם טעה העיתונאי ,מה קרה?מישהו מת מכך?,
    ואולם,למרות זאת קשה להבין את העיתונאים אשר מסקרים את יחידות הצבא ואינם מבינים את הבעייתיות של היחידות.
    הפעילות המבצעית מורכבת ומשתנה בזמן אמת ולא תמיד ניתן להתגבר על המכשלות למרות האימונים.
    אין ספק שהעיתונאים פועלים מתוך כוונה להשיג כמה שיותר סנסציה/רייטיג שהרי כך יוכלו להאדיר את שמם ,ואולי למלא את כיסם.

    הגב לתגובה זו

    • כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''

      אלכס, 22/01/07 21:09

      כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''

      ''בעצב תלדי בנים'' (בראשית, ג', ט''ז)

      כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר...''
      אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם - רב וגדול הוא הפַּעַר
      הן כְּסִיל לא יבין זאת... לא אֱווִיל... לא שוֹטֶה... וודאי לא אִיש בַּעַר
      סָגוּר הלב ונָעוּל... מוּגָף לוֹ השַעַר.

      כי כשהם אומרים לכם: ''אנחנו כל-כך משתתפים בצַעַר...''
      אתם מרגישים עד כמה כבד היגון, עמוקה התהום, רחב הוא הפַּעַר
      אמת כּוֹאֶבֶת. נוֹקֶבֶת. חוֹצֶבֶת. צוֹרֶבֶת. דוֹאֶבֶת. שוֹאֶבֶת. חוֹתֶכֶת כתַּעַר.
      כְּלוּם אָכֵן, בְּאֱמֶת וּבְּתָמִים, זֶהוּ מַגָּש הכֶּסֶף, שאליו נתכוונו הנַעֲרָה והנַעַר ?

      לֵילוֹת קְרִירִים... לֵילוֹת קָרִים... לֵילוֹת יְקָרִים...
      לֵילוֹת קְפוּאִים... לֵילוֹת צוֹנְנִים... לֵילוֹת מַקְפִּיאִים...
      לֵילוֹת סוּמִים... לֵילוֹת חֲמוּסִים... לֵילוֹת כְּמוּסִים...
      לֵילוֹת טְרוּפִים... לֵילוֹת קְטוּפִים... לֵילוֹת רְדוּפִים...
      לֵילוֹת שְקוּפִים... לֵילוֹת כְּסוּפִים... הלְבָנָה חצי-סַהַר
      רוֹגֵש הלֵב והוֹמֶה... מָלֵא רוּחוֹת סַעַר
      הֵן איש חָכָם לא יבין זאת... לא שוֹטֶה... אף לא איש בַּעַר
      אָטוּם הלֵב וחָתוּם... איש לא יבוא בּוֹ, בשַעַר.

      הגב לתגובה זו

    • צביקה כתבה טובה (ל''ת)

      רון, 22/01/07 21:28

      הגב לתגובה זו

  • 9.

    אם הוא חושב שהציבור מטומטם כמו בשנות ה 70 אז

    איש, 22/01/07 19:52

    הוא טועה.
    אי אפשר לשקר למשפחות ולכולם שוב ושוב ושוב , ולצפות שנגיד כל הכבוד לצהל , או אני עם צהל.
    בתור תושב צפון, לא הגנת עלי. נקודה. ספק אם תגן.

    הגב לתגובה זו

  • 8.

    כל הכבוד על התגובה (ל''ת)

    שרית, 22/01/07 19:52

    הגב לתגובה זו

  • 7.

    לא לערוץ שמטנף את צהל לא לערוץ 10 (ל''ת)

    ערוץ הורס, 22/01/07 19:51

    הגב לתגובה זו

    • כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

      תמרה, 24/01/07 06:12

      כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

      כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
      אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
      שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
      מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
      בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.

      כי כשבצה''ל מודיעים ש...
      ''נסיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
      יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
      אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך
      או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
      צה''ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
      ''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''

      אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד
      האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
      הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
      הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
      טוב תעשה אם תתעורר יום אחד,
      טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
      תשמיע דבריך באופן בָּרוּר.
      לא כמו דוֹבֵר צה''ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
      אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא.
      אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.
      חייל ! אזרח ! זכור !
      כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות המחדל לא ייוודעו לעולם...''
      אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
      יסודי. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
      צה''ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
      ...וכמו להוסיף חטא על פשע
      מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !
      תם אך לא נשלם.

      הגב לתגובה זו

    • לֵאָה אוֹמֶרֶת שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...

      חיה, 24/01/07 06:13

      לֵאָה אוֹמֶרֶת שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
      ,
      לֵאָה אוֹמֶרֶת,
      שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
      כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
      אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
      יוֹדְעִים,
      כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
      במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
      בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
      מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
      פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
      הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.

      כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
      והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
      חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
      אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
      מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
      הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.

      שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
      גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
      כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
      שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.

      יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
      קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
      לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
      בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
      נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
      מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
      תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
      וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
      לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.

      אַך מָה שֶלֵאָה לֹא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זֹאת יוֹדַעַת...
      הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
      הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
      בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
      אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
      תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. גוֹדַעַת.

      הגב לתגובה זו

    • מִסְפֵּד

      משה, 24/01/07 06:15

      מִסְפֵּד

      הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
      פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
      עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
      בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
      הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
      הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

      נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
      רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
      נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
      אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
      הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
      הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
      הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

      נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
      נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
      נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
      אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
      הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
      הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
      טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
      לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
      יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
      הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
      אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
      עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

      משה טבנקין.


      הגב לתגובה זו

    • מִסְפֵּד

      משה, 24/01/07 09:19

      מִסְפֵּד

      הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
      פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
      עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
      בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
      הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
      הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

      נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
      רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
      נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
      אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
      הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
      הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
      הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

      נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
      נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
      נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
      אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
      הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
      הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
      טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
      לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
      יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
      הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
      אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
      עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

      משה טבנקין.


      הגב לתגובה זו

    • בִּצְעוֹד נערינו אֱלי אִימוּנִים

      נתן, 24/01/07 12:26

      אילו משוררנו, נתן אלתרמן, היה חי היום, לא מן הנמנע שהיה צריך לכתוב כך את שירו ''מכל העמים''. השיר מוקדש לשַרְשֶרֶת אֲרוּכָּה-אֲרוּכָּה, נִמְנַעַת ומְיוּתֶּרֶת, פְּרִי רַשְלָנוּת והֶפְקֵרוּת אֲרוּרָה ופּוֹשַעַת בצה''ל, במְדִינָה בְּתוֹך מְדִינָה פּורַעַת-חוֹק שהֵקִים. מְדִינָה בַּעֲלַת נוֹרְמוֹת מוּסָרִיּוֹת מִשֶלָה, חוּקִים מִשֶלָה, חוֹקְרִים מִשֶלָה, תוֹבְעִים מִשֶלָה, שוֹפְטִים מִשֶלָה.


      בִּצְעוֹד נערינו אֱלי אִימוּנִים
      את חמת ישראל לא שמענו
      כי אתה בחרתנו מכל העמים
      אהבת אותנו ורצית בנו.

      כי אתה בחרתנו מכל העמים
      מסינים, מהודים, מדנים
      אך בצעוד בנינו אל תוך בְּסִיסִים –
      נערים ישראליים, בחוּרִים נְבוֹנִים,
      הם אינם יוֹדְעִים כי דמם לא נחשב בדמים –
      הם לא קוראים לאֵם ולאָב: אל תַבִּיטוּ !

      ורבה דאגה לדרגות ומדים
      וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ
      אך המשך חייהם של קורבנות חפים
      אל אספלט וסלעים יְרוּצָצוּ !

      עיניהם מדברות: אל תַבִּיטוּ, האֵם והאָב,
      אֵיך שוּרוֹת אֲרוּכוֹת הוּנַחְנוּ
      תְמִימִים וצְנוּעִים וידוּעִים לשֵם,
      רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ...

      עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
      אֱלוֹהֵי האָבוֹת ידענו
      כי אתה בחרתנו מכל העמים
      אהבת אותנו ורָצִיתָ בנו !

      כי אתה בחרתנו מכל העַמִים
      לְהָרֵג מוּל כִּסֵא כְּבוֹדך,
      ואתה את דָמֵינוּ אוֹסֶף בכַּדִים
      כִּי אֵין לוֹ אוֹסֶף אַחֵר זוּלָתֶך.

      ואתה מְרִיחוֹ כְּמו רֵיחַ פְּרָחִים
      ואתה מְלַטְפוֹ במִטְפַּחַת,
      ואתה תתבענו מידי הַקְצִינִים
      ומידי השותקים גַם יַחַד !

      הגב לתגובה זו

  • 6.

    @@ אני תומך בעיקר ולא בריטינג. (ל''ת)

    צ______________, 22/01/07 19:32

    הגב לתגובה זו

  • 5.

    כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

    תמרה, 22/01/07 19:30

    כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

    כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
    אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
    שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
    מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
    בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.

    כי כשבצה''ל מודיעים ש...
    ''נסיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
    יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
    אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך
    או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
    צה''ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
    ''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''

    אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד
    האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
    הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
    הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
    טוב תעשה אם תתעורר יום אחד,
    טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
    תשמיע דבריך באופן בָּרוּר.
    לא כמו דוֹבֵר צה''ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
    אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא.
    אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.
    חייל ! אזרח ! זכור !
    כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות המחדל לא ייוודעו לעולם...''
    אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
    יסודי. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
    צה''ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
    ...וכמו להוסיף חטא על פשע
    מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !
    תם אך לא נשלם.


    הגב לתגובה זו

  • 4.

    מה לא ברור פה?

    הרואה נכוחה, 22/01/07 19:27

    מטרתה של אורנה בן-דור אינה להצביע על ליקויים וליצור ביקורת בונה. היא וחבריה שמו להם למטרה לסרס ולהבאיש את צה''ל ומפקדיו, ולסלק את מה שנותר אחרי המלחמה האחרונה.
    המטרה ברורה - ישראל בעלת צבא חלש היא ישראל שתקבל כל פתרון מדיני שייכפה עליה. רצוי לפי האופנה האחרונה במוספי התרבות והספרות: מדינה דו-לאומית.

    הגב לתגובה זו

  • 3.

    סדרה מגמתית, חד צדדית ומאוד בעייתית. (ל''ת)

    סרן, 22/01/07 19:22

    הגב לתגובה זו

    • ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....

      תמרה, 22/01/07 19:36

      ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....
      כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה.
      כפרה על חיינו... עוון כולנו... עוול כלפיהם...
      בפוליטיקה, במדינה, בחברה ובצה''ל מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם !
      ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד ...בזרם מתמיד !
      לנֶצַח... לעד... כך תוּבְטַח בעירת נר התמיד...
      מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות
      אין מדווחים... אין כותבים... אין מוסרים יותר על התאבדויות
      זה וודאי, אינו אומר בהכרח, שהן אינן קיימות
      בפוליטיקה, בחברה, בבג''ץ ובצה''ל פשוט מִתְמָחִים בהסתרת ובהעלמת ראיות
      ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל
      ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול !
      את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות
      ''הדג מן הראש מסריח !'' ...ישיחו ...יאמרו הבריות
      מיטב נוער צעיר ובריא בשיא פריחת עלומיו
      על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו
      דור שואף דרור... צמא חיים... חופשי... רענן...
      נרמס, נהרס, נדרס ונגרס באמצעות גוף מסואב שאנן
      נופל שדוד ...ללא קרב מניח הנשק ...למולך מוקרב כקורבן !
      אבות אכלו בוסר וחיי בנים יִכְלוּ טרם זמן
      ''כי במותם הם ציוו לנו...'' יחרוק התקליט הישן...
      הולך סובב לו הרוח ועל סביבותיו שב
      קדיש על הבן יאמר כבר לבטח האב
      אין חדש תחת השמש
      מה שהיה הוא מה שיהיה: היום, מחר או אמש.
      השמש זרחה... הקָמָה בשלה... וצה''ל שחט
      מי עוד זוכר שפעם חגגנו יחדיו ט''ו בשבט ?

      הגב לתגובה זו

      • מִסְפֵּד

        משה, 23/01/07 00:13

        מִסְפֵּד

        הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
        פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
        עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
        בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

        הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
        הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
        הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
        הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

        נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
        רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
        נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
        אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

        הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
        הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
        הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
        הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

        נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
        נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
        נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
        אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !

        הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
        הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
        הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
        הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

        הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
        טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
        לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
        יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

        הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
        הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
        אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
        עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

        משה טבנקין.

        הגב לתגובה זו

  • 2.

    ערוץ 10 היחיד שעושה עבודה עיתונאית אמיתית

    לא להכנע!, 22/01/07 19:19

    במלחמה הוא חשף את הבעייתיות הרבה לפני שאחרים קפצו על הגל. בבחירות הוא הלך נגד קדימה שהתגלתה כטעות של כולנו. הוא חשף את השחיתות של שרון ואת יומני עומרי שרון שעשה מהמדינה שלנו חברה פרטית שלו.
    עכשיו הוא מראה לנו איך הצבא שלנו הוא לא מה שחשבנו. לא להכנע.

    הגב לתגובה זו

  • 1.

    אנחנו עם הצבא

    טייס, 22/01/07 19:18

    ידוע שערוץ 10 ו2 הם ערוצים שמאלנים. אף יהודי גם ככה לא מסכל עליהם.

    למה הימין עד היום לא דרש מהממשלה להקי ערוץ יהודי ?? יש ערוץ חדש לאתיופים. יש 2 ערוצים לשמאלנים. יש ערוץ לרוסים. ויש עוד הרבה ערוצים מחוץ לארץ.
    אבל אין אפילו לא ערוץ יהודי אחד.

    צריך להקים שני ערוצים ימנים -
    1. לדתיים עם תוכן דתי.
    2. לחילונים עם תוכן לאומי.

    הגב לתגובה זו

    • גיבוב של שטויות (ל''ת)

      עומר, 22/01/07 19:38

      הגב לתגובה זו

    • מִסְפֵּד

      משה, 22/01/07 19:39

      מִסְפֵּד

      הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
      פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
      עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
      בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
      הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
      הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

      נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
      רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
      נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
      אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
      הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
      הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
      הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

      נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
      נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
      נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
      אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
      הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
      הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
      הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
      טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
      לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
      יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

      הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
      הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
      אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
      עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

      משה טבנקין.

      הגב לתגובה זו

      • wtf? (ל''ת)

        מספוא, 22/01/07 20:43

        הגב לתגובה זו

    • אוי ואבוי לנו אם המגיב באמת טייס! (ל''ת)

      אמא, 22/01/07 20:22

      הגב לתגובה זו

      • ואת אמא פלשטינית (ל''ת)

        טייס, 22/01/07 22:21

        הגב לתגובה זו