באותה תקופה סילבן העביר בקריאה טרומית הצעת חוק בדבר משאל עם.
עפ''י ההצעה צריך רוב מבין כלל הבוחרים ולא רוב מבין המצביעים.
לכן, מתמטית המשאל היה מוטה נגד הסכם השלום.
לברק לא היה מספיק כח פוליטי כדי להפיל את החקיקה ולכן הוא נמנע מלחתום על ההסכם מלכתחילה.
אגב, בתקופת שרון לא המשיכו בתהליכי החקיקה ולכן החוק הזה נח בפח הזבל.
בנוגע לנתניהו אתה צודק אבל אני לא רואה בהתעקשות שלו משהו יותר מסוג של משא ומתן והצגה לבוחרים.
נתניהו הוכיח כי למרות כל השואו הימני שהוא מציג בסופו של דבר הוא עושה את מה שהשמאל הכתיב (אמנם בדרך הקשה). ראה פינוי חברון.
בין אם הוא רצה או לא רצה, לא היתה לו היכולת לבצע (לפחות באותה תקופה). בתחילת הכהונה הוא יכול היה לעשות הכל, אבל ככל הניראה הוא פשוט לא רצה.
התזה שלי היא כזו: המחיר ידוע, צריך רק לסגור את הפרטים הקטנים.
אף אחד לא רוצה להכנס למשא ומתן על הפרטים הקטנים אם הוא לא בטוח שהוא יוכל להעביר את ההסכם בארץ מבחינה פוליטית.
כל שאר ההסברים הם תרוצים.
איך קיסינג'ר אמר: למדינת ישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים.
זה לא השתנה ולצערי גם לא ישתנה.
הגב לתגובה זו