לפני הכל עלינו לזכור ולהזכיר: כספי הביטוח הלאומי הם כספינו, אותם אנחנו - אמנם תחת אילוץ החוק - מפרישים למעין 'קופת חסכון' ליום סגריר' ולעת זקנה. הם אינם כספי משרד ה אוצר, או כספי 'תקציב המדינה'. לכן גם מעוות הוא המצב בו 'חולשים' על ה כספים ה אלה משרי-ממשלה כמו משרדי האוצר ו/או הרווחה.
רק מועצת הביטוח הלאומי, שסוף-סוף כונסה לאחר שנתיים של 'שיתוק' היא ה'נאמן' שלנו לכספינו המופקדים בביטוח הלאומי. לא להניח לפקידים ולפוליטיקאים לשכוח זאת !
ואשר ל'הזזת הכלים על לוח-המשחק של אולמרט -
1. אי-הארכה כהדחה: כמו 'בוגי' יעלון כרמטכ''ל, כך מאיר שיטרית כשר-המשפטים – את כהונת שניהם ''לא האריכו'', אקט לגיטימי וחוקי לכשעצמו, אבל משמעותי כמו הדחה חד-משמעית ובוטה.
מה חבל שכהונת ראש-ממשלה לא ניתן שלא-להאריך , וכך לפטרנו מעונשו של מי שקצה נפשנו בו.
2. שרי-חוץ היו כמעט בכל דברי-ימיהן של ממשלות ישראל, סרח-עודף ו'קישוט' כלפי אומות-העולם,
שאת השפעתן לא כל-כך החשבנו. אבא אבן כגדול נואמינו באו''מ-שמום, ומשה שרת לפניו כ'מילוי-מקום זמני', ממש כמו שיטרית כיום, עד שנמאס ממנו למשה דיין ולבן-גוריון.
האם גם ציפי ליבני, שחינה בעיני הצבור רב מחינו של אהוד אולמרט, משמשת לו כעלה-תאנה, עד שינבול ואפשר יהיה להתכסות באחר ?
3. משרד–החוץ כ'סרח-עודף' דיפלומטי, כמו גם משרד משפטים הסר למשמעתו של הפרקליט המשמש כיום כראש-ממשלה (עד שיתברר שהוא בעצם מגדולי-העבריינים בעלי צוארון לבן, עונדי-שעון יוקרתי, ומזיני-עיניים בתיבות מלאות עטים נובעים במחיר אלפי-דולארים כל אחד), ומשרד רווחה שניתן להוסיף לו ולגרוע ממנו 'כבשות-רש' ו'עיזים' תקציביות, לעת צורך בהתהדרות ב'דאגה חברתית' וחמלה מעושה – כל אלה אינם ראויים לשר-אחראי משל עצמם. הם בסך הכל 'משבצות' על לוח-המשחק שהשרים משמשים בו 'פיונים' פשוטים להזזה ממשבצת למשבצת, ע''י השחקן הראשי; היחיד בעצם.
4. לעומת משרדי החוץ, המשפטים והרווחה – משרדי המדע, הספורט, התרבות והקישור לכנסת, הם הדורונות והאתנן השמורים ב'כיסו' של 'הדוד הטוב אהוד', לחלקם ל'ילדים טובים' שצריך ללטפם, או לילדים רעים כדי לרצותם ולהרגיעם.
5. ממשלת-ישראל הנוכחית כ'טמני הול' (דברי גולדה מאיר), כ'מאפיה' של שמור לי ו'אתקע' לך, כ'חצר ביזנטינית' גדושה יועצי-תקשורת ולוחשי-'ספינים', זאת ממשלתנו דהיום. אויה לנו !
הגב לתגובה זו