צה''ל זקוק בהקדם ובדחיפות לשיפוץ - אך דן חלוץ לא שם קצוץ. את המדינה ואת הצבא הביא, כלל לא במקרה, אל סף פיצוץ. מה שיותר מחריד-מטריד הוא להיווכח איך הפך להיות: מחוץ, לחוץ (תמיד היה הרי שחוץ!)

הגב לתגובה זו

הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

לֵאָה אוֹמֶרֶת,
שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
יוֹדְעִים,
כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.

כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.

שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.

יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.

אַך מָה שֶלֵאָה לֹא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זֹאת יוֹדַעַת...
הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.

הגב לתגובה זו

''הם קיבלו מכתבי אזהרה''

''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר, בספרה ''לעצור את הכדור'', מערכות.
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ''ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''. איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו במהרה... ! ! !
המוות. השכול. היגון. הכעס. הסבל. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.


...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?

...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.

הגב לתגובה זו

22.8.2006
''...וְאֶל מִחוּץ לָעִיר תֵצֵא וּבָאתָ אֶל בֵית-הָעוֹלָם,
וְאַל-יִרְאֲך אִיש וִיחִידִי תָבוֹא שָמָה,
וּפָקַדְתָ קִבְרוֹת הַקְדוֹשִים לְמִקְטַנָם וְעַד-גְדוֹלָם,
ונִיצַבְתָ עַל עֲפָרָם התָחוּח וְהִשְלַטְתִי עָלֶיך דְמָמָה.
ולְבָבְך יִמַק בְך מעצֶר כְאֵב וכְלִימָה -
וְעָצַרְתִי את-עֵינֶיך ולא-תִהְיֶה דִמְעָה,
וְיָדַעְתָ כי-עֵת לִגְעוֹת היא כְשוֹר עָקוּד על הַמַּעֲרָכָה -
וְהִקְשַחְתִי את-לְבָבְך ולא-תָבוֹא אֲּנָחָה.
הִנֵה עֶגְלֵי הטִיבְחָה, הִנֵה הֵם שוֹכְבִים כוּלָם -
אִם יש שִילוּמִים לְמוֹתָם - אֱמוֹר, בַמֶה יְשוּלָם ?
סִילְחוּ לי, עֲלוּבֵי עוֹלָם, אֱלוֹהֵיכֶם עָנִי כְּמוֹתְכֶם,
עָנִי הוא בְחַיֵיכֶם וְקַל-וָחוֹמֶר בְמוֹתְכֶם,
כי תָבוֹאוּ מָחָר על-שְכַרְכֶם וּדְפַקְתֶם על-דְלָתָי -
אֶפְתְחָה לכם, בוֹאוּ ורְאוּ: יָרַדְתִי מִנְכָסָי !
וְצַר לי עֲלֵיכֶם, בָּנַי, וְלִבִּי לִבִּי עֲלֵיכֶם:
חַלְלֵיכֶם - חַלְלֵי חִינָם, וְגָם-אֲנִי וְגָם-אַתֶם
לא-יָדַעְנוּ לָמָה מַתֶם וְעַל-מִי וְעַל-מָה מַתֶם,
וְאֵין טַעַם לְמוֹתְכֶם כְּמוֹ אֵין טַעַם לחַיֵיכֶם.
ושְכִינָה מָה אוֹמֶרֶת ? - הִיא תִכְבוֹש בֶעָנָן רֹאשָה
וּמֵעוֹצֶר כְּאֵב וכְּלִימָה פוֹרֶשֶת וּבוֹשָה...
וְגַם-אֲנִי בַלַיְלָה בַלַיְלָה אֵרֵד על-הַקְבָרִים,
אֶעֱמוֹד אַבִיט אֶל-הַחֲלָלִים וְאֵבוֹש בַמִיסְתָרִים -
וְאוּלָם, חַי אֲנִי, נְאוּם יי, אִם-אוֹרִיד דִמְעָה.
וגָדוֹל הכְּאֵב מְאֹד וּגְדוֹלָה מְאֹד הַכְּלִימָה -
וּמָה-מִשְנֵיהֶם גָדוֹל ? - אֱמוֹר אַתָה, בֶן-אָדָם !
אוֹ טוֹב מִזֶה - שְתוֹק ! וְדוּמָם הֱיֵה עֵדִי,
כִּי מְצָאתַנִי בִקְלוֹנִי וַתִרְאֵנִי בְּיוֹם אֵידִי.
וּבְשוּבְך אֶל בְנֵי עַמְך - אַל-תָשוּב אֲלֵיהֶם רֵיקָם,
כִּי מוּסָר כְּלִימָתִי תִשָא והוֹרַדְתוֹ על-קֳדְקֳדָם,
וּמִכְאֵבִי תִקַח עִמְך והֲשֵבוֹתוֹ אל חֵיקָם''.

חיים נחמן ביאליק, בעיר הַהֲרֵיגָה
תמוז-תשרי, תרס''ד

הגב לתגובה זו

כל אחד זוכר את אלו שאינם, ויותר את אלו שיש להם משמעות בחייהם. זוכרים את האזרח מקיבוץ סער שליד נהריה. נשאר לטפל בבעלי חיים...זוכרים פנים יפות וצעירות שעוד לא הספיקו....הצער מלווה כל הזמן. מי שאכפת לו אף פעם לא ממש שמח. לומד לחיות , מתרגל, אבל יודע שאנחנו עוד לא מדינה נורמלית. בכל מלחמה יש פגועים. אחרת היינו נלחמים כל החיים.על שטויות. מה זה שייך לרמטכל. מה הוא לא היה רוצה שנצליח בלי אף הרוג..נראה לי שכל הכעס והארס באים ממקומות לא טובים. תסכול שמופנה לשליח. קנאה של אנשי צבא עם אגו נפוח.פולטיקה ועוד. לא נוכל להרוג את השליח. מה שקרה זה מצב מורכב שהצטבר לאורך שנים. מה עם מופז.. מה עם בן אליעזר שמספר סיפור שהוא בפוליטיקה כמחוייבות למתים..שמעתי במו אוזני..ובכלל זה מצב קשה שעכשו התפוצץ ועדיין הצלחנו להגיע לכמה השגים,לא מבוטלים. אל תחברו בין הפגועים.לרמטכל. הפגועים הם בגלל שהערבים הורגים בנו..כשיבקשו להכיר בנו ..לא יהיו נפגעים.

הגב לתגובה זו

מתוך מילות הספד אותם נשא יוסי שחר, אביו של אור שחר זכרונו לברכה אשר נהרג במלחמה בלבנון יום לפני יום הולדתו ה-21. ''אני לא זוכר, כהורים של אוריק, שאישרנו למישהו לשלוח אותו למוּת במלחמת ברירה רשלנית ומטופשת''. ''אני לא יודע איך הייתי מרגיש לו אוריק היה נופל במלחמת אין-ברירה, אבל פה לא היתה מלחמת אין-ברירה, התחושה שלנו היא שהוא נפל לחינם, במלחמה מיותרת...יש תחושה וצער נורא על האובדן, אך יחד עם זאת תחושה שהולכת ומצטברת שכל העניין היה טעות ביסודו, והכאב הגדול מתחבר עם העובדה הזו. אני לא אומר שלא היו צריכים לטפל בנושא, אבל מה שקרה הוא שחיילים נחטפו ואז יצאנו למלחמה, בלי אג'נדה ובלי תוכנית מסודרת''. ''האם דבר מה קרה כאן לפני חודש? האם רעמו התותחים, הקטיושות נפלו, עצי הגליל עלו בלהבות ומאות אלפים נטשו את בתיהם בבהלה?'', ''הטלוויזיה משדרת בשפעת ערוציה, ללא הפסקה, את אותן תוכניות. כמה יפה וכמה נחת רוח. האם היתה מלחמה בארץ הזאת לפני חודש ימים ?!''. ''בטלוויזיה מופיעים אנשים 'חשובים' ואומרים שהמלחמה 'פרצה' . כמו כח טבע - איש לה 'הפריץ' אותה, איש לא קבע אם איך ובשל מה היא תתנהל, ואיש לא קבע לכמה זמן ואיזה תוצאות היא אמורה להביא. היא פשוט 'פרצה'. ועכשיו לך תאשים מישהו במשהו ש'פורץ'. ''וכעת, לאחר שנגמרה המלחמה ל'פרוץ', מסבירים לנו מנהיגינו את יתרונותיה ואת חסרונותיה. בקיצור, עושים את כל מה שהיו צריכים לעשות לפני ששלחו את אוריק שלנו ואת חבריו - למות. ''ואני לא זוכר, כהורים של אוריק, שאישרנו למישהו לשלוח אותו למות במלחמת-ברירה רשלנית, מטופשת, בהרפתקה שלא הוכנה כהלכה ושהישגיה נצברים בדיעבד. ואני עוד פחות מבין, מי העניק לראש הממשלה את הזכות שלא לבוא ולספר להורים שכולים על מה ולמה נפל בנם''. ''האם לא ייתכן שיקום מנהיג בארץ הזאת ויגיד 'טעיתי'. כן, כמו נסאראללה. שיגיד 'טעיתי. הערכתי לא נכון. סיפקו לי נתונים שלא בדקתי עד הסוף. מיניתי אנשים לא ראויים. טעיתי. ''מה צריכים לחשוב הורים שכולים הרואים היום את המלאי האין-סופי של האינפורמציה הזורמת מאמצעי התקשורת השונים, המתארת את המלחמה כטפשית ומיותרת, ואת המנהיגות כמבולבלת, חסרת נסיון ותבונה ? האם ברורה תחושת ההחמצה הנוראה, הקורעת ? האם ברורה לכם הרגשת האשם האיומה שלנו כהורים על שלא השכלנו לשמור כראוי על מתנת החיים החד-פעמיים שהענקנו לילד המתוק שלנו מפני ידיה של רשות שלומיאלית יהירה ואטומה? הלב מתפוצץ!'' ''על מה אבדו חייו ?''.

אולמרט-לבני-חלוץ-פרץ-פרס-בג''ץ ושאר פוליטיקאים: ''תגידו לנו עם יד על הלב!''

''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
אֱמור לי ואל תְבַּלֵף
איך חטאת ? פשעת ? כשלת ?
בתפקידך כל-כך התרשלת !

''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
אֱמור לי ואל תְחַפֵף !
איך כשלת ! זִלזלת ! נכשלת !
כזאת לאוֹרִיק שלנו עוללת !

''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
אֱמוֹר לי אם גם לבך דואב וכואב ?
האם גם אתה על אוֹרִיק שלנו חושב ?
איך נָמוֹג לו עולם מלא ואוהב ?

''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
אֱמור לי אם גם לבך שטוף כאב ?
האם גם אותך מייסר המצפון ?
וב''מנהיגיך'' ובמפקדיך אתה נותן עוד אֵמוּן ? ? ?

''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
אֱמור לי ואל תכזב
איך התרשלת ? כשלת ? פישלת ?
לשמור חיי אוֹרִיק שלנו נכשלת !

''תגיד לי עם יד על הלב.. .!''
אמור לי ואל תִתְנדֵף
כיצד לאוֹרִיק שלנו כך עוללת
את האשמה מעצמך והלאה גִלְגלת... !

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

צה''ל זקוק בדחיפות לשיפוץ. אך דן חלוץ לא שם קצוץ. את המדינה ואת הצבא הביא, כלל לא במקרה, אל סף פיצוץ. מה שיותר מטריד הוא להיווכח איך הפך להיות: מחוץ, לחוץ (תמיד היה שחוץ!)

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

ולא נותרתם בני אדם. אין לכם מושג איך בקהילה מביטים במתרחש בישראל ופשוט מזועזעים. לא ככה היו רוצים לראות אותכם בארץ נאבקים זה בזה. מלחמות אחים תמיד היו אבל לא בצה''ל. לאן הגעתם? איך אתם מתנהגים? מה זה פה ג'ונגל? איפה הכבוד לרמטכ''ל? אין לכם מושג איך מעריכים את האיש הזה בארה''ב. הוא טייס, מפקד, מנהיג גדול פה. בקהילה רואים בעין חמורה את העובדה שראש הממשלה אהוד אולמרט לא מפסיק את ההתקפות עליו. אבא שלי אומר שאין לו מספיק כוח להציל את עצמו אז איך הוא יציל את הרמטכ''ל דן חלוץ. אני שולח לך מכאן את אהבת משפחתי ובני הקהיל. תהיה אמיץ. תהיה חזק. תהיה דן חלוץ שכולם אוהבים. תהיה חזק המפקד. אני אבוא לצבא שלך בשנה הבאה בתקווה שתהיה שם! אמן! אמן!

הגב לתגובה זו

נניח שחלוץ מחליט לעזוב.
אלו הדברים הנוספים שיתרחשו.
1. לרמטכ''ל חדש תיקח לפחות שנה עד שממש יבין את תפקידו.
התוצאה: שנה אבודה של מוכנות הצבא. רק תחשבו שכל מערך הטילים בלבנון כ-ב-ר חזר לקדמותו .
2. קחו בחשבון (אף אחד לא חושב על כך) , משבר אימון טוטאלי בין חיל האוויר, למטכ''ל. נשמע מופרך, אך זה מה שיקרה. חיל האוויר, כגוף, יפגע מכך שהצבא זרק את הגיבור שלו.
חיל האוויר יסתגר בתוך עצמו. גם ככה הוא היה די נפרד מהצבא. עכשיו הוא ישחק ראש קטן. מכיוון שאת כל המלחמה האחרונה עשה חיל האוויר, דמיינו לבד מה יהיה.
יום אחרי עזיבת חלוץ . יום אחרי ה''שמחה'', יווצר כאן וואקום , ולא נבין מדוע עשינו זאת. תחשבו טוב. בלי רגש נקמה ועיניים מלאות דם. היחידי שיכול לשקם המערכת בעזרה ראשונה מיידית, פשוט לטובת כולנו, הוא הנושא הנוכחי בתפקיד. הוא משקם את הצבא ( כך נראה) עם פחות שחצנות והרבה יותר ''כובד ראש'' . דווקא אחרי שכבר קיבל את הבומבה שלו, בא מנקודת צניעות,אחריות ורצינות לתקן את הליקויים. פשוט, למעננו, למען הצעירים שהשבוע מתגייסים, ולמען העם הזה. הזעזוע הזה שאתם ''כאילו'' מייחלים לו, מיותר לחלוטין. ואם דווקא דוגמא''כלכלית'' אז תראו את ''טבע''. כיצד זעזועים בצמרת פוגעים .
הנקמה ''המתוקה'' בחלוץ תהיה קצרה מאוד, ומרירה מאוד. לכולנו.
יום אחרי זה נרגיש ''חור בבטן''.
מן הרגשת ''מה עשינו, ולהיכן ממשיכים עכשיו''.
רדו ממנו. תנו לו לעבוד ולפרוח.
הצלחה שלו תהיה הצלחת כולנו.
לא ראינו איזה גאון אסטראטגי מיוחד בתור להיות הבא אחריו. איזה
מק-ארתור דמיוני שיהפוך את הצבא בין לילה לצבא ביוני.
פשוט למען העם . פשוט למעננו בלבד. תנו לו לתקן. להכין. עם ראש שקט ושקט נפשי. נראה שהוא למד את השיעור.
אגב, חוץ מ''דדו'' אחרי מלחמת יום כיפור, לא הודח כאן רמטכל. עד היום זהו פצע פתוח.
ממש לטובתנו. תחשבו היטב.

הגב לתגובה זו

כשדובר צה''ל טוען שהמַעֲשֶה הוא ''חָרִיג''
אתה יוֹדֵעַ... שלְפָחוֹת עבוּרוֹ... הדִיבּוּר רק הָגִיג
WISHFUL THINKING שאין עמו שֶמֶץ קוּרְטוֹב של אֱמֶת
דוֹבֵר צה''ל... מוכן להוסיף... רק פֶּשַע על חֵטְא !

דוֹבֵר צה''ל מוכן להוסיף רק פֶּשַע על חֵטְא
כי יש בדבריו הרבה יותר מאשר בִּיזְיוֹן כְּבוֹד המֵת
לא הִתְבַּגֵּר, לא השְכִּיל לעלות מכתה א' ל-ב'
בִּזְכוּתוֹ נתן צה''ל לחִינָם לעַם גֵט !

דוֹבֵר צה''ל מכזב (לו ולנו) באופן טִבְעִי
השֶקֶר פשוט הפך לו לאוֹפִי, לטֶבַע שֵנִי
חשובים לו יותר התדמית, הדרגה, ה''אני''
מִנְכסיו יָרַד לְגַמְרֵי, הָפַך לאֶבְיוֹן ועָנִי.

ואילו אַתָּה, הקוֹרְבָּן, האֶזְרָח הקָטָן, אָנָּא הַסְכֵּת והַחְלֵט
האִם שַאֲנָן מִן הצַד בדְבָרִים רַק תמְשִיך ותַּבֵּט ?
אוֹ שֶמָא הגִיעָה גַם עֵת לשָנֵס אֶת מוֹתְנֶיך
לְמַעַן לא יִבְכּוּ... מְאוּחָר מִדַּי... יְדִידיך עֲליך !

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

כשצה''ל מודיע ש''סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.

כי כשבצה''ל מודיעים ש...
''נסיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך
או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
צה''ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''

אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד
האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
טוב תעשה אם תתעורר יום אחד,
טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
תשמיע דבריך באופן בָּרוּר.
לא כמו דוֹבֵר צה''ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא.
אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.
חייל ! אזרח ! זכור !
כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות המחדל לא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
צה''ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
...וכמו להוסיף חטא על פשע
מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !
תם אך לא נשלם.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

צה''ל זקוק בדחיפות לשיפוץ. אך דן חלוץ לא שם קצוץ. את המדינה ואת הצבא הביא, כלל לא במקרה, אל סף פיצוץ. מה שיותר מטריד הוא להיווכח איך הפך להיות: מחוץ, לחוץ (תמיד היה שחוץ!)

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?

לֵאָה אוֹמֶרֶת,
שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
יוֹדְעִים,
כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.

כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.

שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.

יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי ''סְמוֹך עלי!'', אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.

אַך מָה שֶלֵאָה לֹא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זֹאת יוֹדַעַת...
הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

רְאִי, אֲדָמָה

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ... לא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיוֹת שֶל כּוּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד :
פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּמֶש מִנְּשִיקָתָה רִאשוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶיָדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בּוֹקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.

הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבוֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ?

וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתוֹ !
מֵאָה שְעָרִים הוֹד וָכוֹחַ, קוֹדֶש לְעַם מְכוֹרָתוֹ !
בָּרוּך קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כּוֹפֶר חַיֵינוּ בְּהוֹד...
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !

שאול טשרניחובסקי

תל-אביב, 3.9.1938

הגב לתגובה זו

בתוצאות המלחמה הוא המכריע. הם שכבלו ידי צה''ל. הם אלה שלא מבינים בבטחון.

הגב לתגובה זו

צה''ל זקוק בהקדם ובדחיפות לשיפוץ - אך דן חלוץ לא שם קצוץ. את המדינה ואת הצבא הביא, כלל לא במקרה, אל סף פיצוץ. מה שיותר מטריד הוא להיווכח איך הפך להיות: מחוץ, לחוץ (תמיד היה שחוץ!)

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

חלוץ הוא בכל זאת איש צבא שמאחריו עבודה והשקעה מרובה בלימוד - מה הקשר בין פרץ לביטחון? - אה שכחתי הסתדרות בחיים

הגב לתגובה זו

אבל הירוקים לא מסוגלים להתגבר על ה''עלבון'' שהרמטכלות נתנה לכחול והפוליטיקאים רואים בו כאחד שהגיע לתפקיד רק בגלל שעם בוגי יעלון לא היה אפשר לבצע את ההתנתקות ועכשיו הם מתנקלים לו.

הגב לתגובה זו

לְהַרְאוֹת לָהֶם מְאֵיפֹה מַשְתִּין הַדָּג
לא לתת להם את העונג לפצוח בשיר בעֵת קידומם של קצינים בכירים שכשלו
ברינתם-רננתם-צה''לתם: ''יש לי יום יום חג!''
אנא שמור על קור רוח, בנחישות, נחרצות, התמדה בתבונה נהג !
והעיקר: אל תחשה ! בל תשקוט ! אל תנוח ! אל תחריש, חלילה וחס !
אל תעש כמצוותם וכרצונם - אל תישאר אִילֵם כדג !

להראות להם מאַיִן מַשְתִּין הַדָּג...
אל תאפשר להם לרְקוֹד ולְרַקֵד על דָּמְך... דָּם-החִינָם, דָּם-הַשָוְוא שֶל בִּנְך... שֶל בִּתְך... ...ולהמשיך לחגוג עד הגג !
אל תתן להם להתייחס אליך משל היית ''מִסְכֵּן'' ומטרד,
''שומו שמיים!'', ''ישמור אלוהים!'' ''לא עלינו!'' ''אב שָכּוּל!'', ''אֵם שָכּוּלָה'',
בַּעַל מַבָּט מְזוּגָג, מְזוּרְגָג
זָכור את אשר עשה לך אגג !
להראות להם מהיכן מַשְתִּין הַדָּג...
לתבוע מהם דין וחשבון, להוכיח להם כי לא הם אדונים על בנך שנרצח או נהרג.
אל תחמול על עצמך, בהרגשה או אשליה כי עם חלוף השנים הכאב (כמעט) פָּג
המלאך גבריאל הן שומר עליך, בנְהָרָה במָרוֹם מִמעל חג
אל-נא תהא לפיכך כלל מודאג !
להראות להם מאיפה מַשְתִּין הַדָּג
לא להעניק להם את העונג לאלץ אותך לחיות בארצך עָנוּד תָּג, כמו אֲסִיר השָפוּט בגוּלָאַג !
אל תאפשר להם למנוע מבעדך להגיע לגִיל קָשִיש ומוּפְלָג
הם הן היו רוצים להשליכך לבּוֹר, לדחוף ולדחוס גופתך בכוח, לֶאֱטום אותך בחופזה,
מוּטָל, מקופל, מגולגל, מנוטרל, רוּח-חיים כָּלִיל משוּלָל,
שָכוּב פְּרַקְדָּן כִּדְבָעֵי, אָרוּז לנֶצָח בתוך סַרְקוֹפָג !
או לפחות, שכמו סוּכָּר בתוך ספל - תיעלם ותיגוז
תיהפך לאוויר ! לרִיק ! לְשוּם-כְּלום ! למְאוּם !
להוקוס פוקוס אשר בין רֶגַע... חִיש מָג !

להראות להם מאיפה מַשְתִּין הַדָּג...
מין קֶסֶם כזה... אשר חִינוֹ עם הזמן,
לא הוּעַם... לא הוּפָג...

הגב לתגובה זו

מי שטוען כי חלוץ הנו האדם המתאים לשקם את צה''ל צריך לבחון את מה שחלוץ טוען כי : ''מציקה לי התפישה שאחריות יכולה להביא לעריפת ראשים''. רמטכ''ל הטוען כך אינו ראוי להיות כלל רמטכ''ל. מילותיו אלו של הרמטכ''ל נאמרו במסגרת מה שכינתה העיתונות ''נאום החרבות'' שלו. הן ברור כי לא מדובר בעריפת-ראש של ממש, אלא בלקיחת אחריות כלשהי אישית-מוסרית-אנושית-שילוחית למעשים, אך בעיקר לכשלונות (אשר נותרו יתומים). בארצות ערב לא מן הנמנע, מאד ייתכן, כי היו תולים רמטכ''ל כזה בככר העיר. ביפן קרוב לוודאי שרמטכ''ל כזה, היה מוצא לנכון, לבצע חאראקירי. רק כאן, אצלנו, במדינתנו, יכול ומעיז רמטכ''ל להצהיר ולומר ש''מציקה לי התפישה שאחריות יכולה להביא לעריפת ראשים'' לאחר מלחמה שנוהלה באופן וצורה כה רשלנית, כה-בלתי-אחראית, כה מטופשת, כה בלאגניסטית-מרושלת-שלומיאלית, מלחמה אשר היתה אף נמנעת ומיותרת. איך יכול רמטכ''ל לבוא ולהצהיר דברים שכאלה ? לאחר כישלון כה מחפיר, כה עצום, כה נורא אשר גבה חיי אדם רבים ויקרים ומחיר דמים כה נורא. רמטכ''ל המצהיר ואומר קבל עם ועדה כי ''מציקה לי התפישה שאחריות יכולה להביא לעריפת ראשים'' אומר במילים אחרות כי מציקה לו התפישה האומרת כי על כשלונות צריך לקחת בכלל אחריות. אוי לנו ואבוי לנו אם הגענו למצב בו רמטכ''ל, כל רמטכ''ל, אומר דברים כאלו. מדינתנו נראית היום יותר אומללה ועלובה מאשר אי-פעם. עמנו השאנן נראה אדיש, מנומנם, ישן ומקומם. וכדאי גם להוסיף כי אלו המבינים (קצת) בנושאי צבא, אם לציין רק ארבעה מהם: האלוף עוזי דיין, רב-אלוף משה יעלון, רב-אלוף שחק ואלוף יאנוש בן-גל (רבים אחרים תומכים בדעתם) אומרים במפורש כי כתוצאה מן המצב שנוצר ונתהווה לאחר המלחמה, אין ביכולתו של הרמטכ''ל חלוץ לשקם, כפי שצריך אכן באמת ובתמים לשקם, את הצבא. הרמטכ''ל אינו נהנה יותר מאמון ומתמיכת הכפופים לו בהיררכיה הצבאית-הפיקודית (דבר מדאיג ומטריד לכשלעצמו) והוא חסר את הכלים הדרושים ונדרשים ממנו למלאכת שיקומו ובנייתו של הצבא. טוב יעשה הרמטכ''ל אם יקום וילך. עכשיו, עתה, טרם שהדבר יהפוך באמת להיות מאוחר. שיגיש את התפטרותו. ויפה שעה אחת קודם.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

על הקרשים.
בתרגום לסלנג נמוך ומובן...

הגב לתגובה זו

יש מי שבמלחמה זמן היה לו לעסוק במניות ויש מי שנסה (בקרית-שמונה) להציל עד כמה שיותר חיות.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו