הבעיה המרכזית לדעתי היא שהפסקנו ללכת כעיוורים אחרי הפוליטיקאים והצבא, יש תחושה שאין על מי לסמוך !!!! הייתי אומרת שצריך להחליף את מרבית הפוליטיקאים, ואז אולי ''עוד לא אבדה תקוותנו....''
התחושה שהצבא והפוליטיקאים לא לוקחים אחריות על החלטותיהם ואנחנו ניצבים מול משפחות שכולות חסרות אונים. לפעמים יש חשק להפוך את השולחן ולטרוף את כל הקלפים מחדש !!!! (אולי תצא לנו יד טובה יותר....)
אחות שכולה חסרת אונים !!!!

הגב לתגובה זו

כולם חכמים גדולים, מי שלא חווה שכול לא יודע על מה הוא מדבר
שכול זה נכות : נקודה , שכול זה חוסר תיפקוד טוטאלי, כל ההורים השכולים אבל כולם שממשיכים לחיות זה כדי לא למות אבל החיים הם ממש לא אותו דבר לחיות לצידו של שכול זה משהו שלא ניתן להסביר ומי שלא חווה את החוויה הנוראה הזו שלא יטיף לנו
תודה

הגב לתגובה זו

בני נפל כלוחם גולני , 15 דקות לאחר קבלת בשורת איוב שאלו אותנו לגבי הגופה שלו וביקשנו אימו ואני ברגעים הקשים בחיינו שלא יגעו בגופה , וחתמנ ו כחוק על הטופס המתאים , ולמחרת 17 שעות לאחר חתימת ידינו אנחנו הולכים להיפרד מבננו לפני הבאתו לקבר ישראל ,ומגלים שהוא ללא קרניות ושהתאמנו על גופתו והפכו אותה לאביזר אימונים וחתכו את גרונו לשם כך , [אני רופא מומחה במקצועי אי אפשר לספר לי שאני לא יודע לראות דברים ] והשאלה האם אנו כהורים שכולים צריכים לראות ברגעים הקשים בחיינו כשגופת בנינו האהוב מוטלת בארון לפני הבאתו לקבר ישראל , שצהל הפר את בקשתינו ,את חוקי מדינת ישראל ,ואת החוק האוניברסלי של כבוד האדם וכותו על גופו , את זה צהל הפר במשך שנים רבות , חיל הרפואה של צהל כשהדומיננטי ביותר היה ח''כ של היום אריה אלדד אז קצין בכיר בחיל הרפואה והיה ידוע כרוח הגבית של היס קיבל מפרופ היס את זירת הפשע באבו כביר שם יכלו להתאמן על גופות חללי צהל ,ובתמורה חיל הרפואה העלים עין מלקיחת איברים מגופות חללי צהל , הכל בשקט ובמסתרים , כשמנצלים את תמימות ההורים השכולים שבטוחים שצהל נוהג בכבוד הראוי בגופת בנם בשעות שהגופה באבו כביר עד להבאתה להורים לצורך קבורה , 10 שנים אני מנהל מאבק על הפגיעה בבני ואיש לא נתן את הדין לא בצהל ולא פרופ היס שמוגן עי הפרקליטות מסיבות מפוקפקות ולא מאריה אלדד שמסתתר אחר החסינות בכנסת , אז תשפטו אתם ערב יום הכיפורים מי פוגע במי ??

הגב לתגובה זו

ימין אדום.
ימין גייס חמישי של נסראללה.
ימין מבוהל והיסטרי כל הזמן.
קיראו את הביבונים.
הם כל הזמן בהיסטריה של פחד.
ביבי מפחיד אותם.

הגב לתגובה זו

אבל בדרך כלל את הדובר של ביבי.
מאמר מאלף.

הגב לתגובה זו

מבין למעלה מ 20,000 קרבנות האלימות - קשה לדעת כמה היו קרבנות מיותרים.
עם כל הקושי שבאבדן - קיימת נכונות לקבל אבדן כהכרח קיומי לאומי.
כאשר פוליטיקאים מקבלים החלטות שגויות שמביאות לידי עימותים צבאיים מיותרים, כאשר הצבא מבצע מישגים המביאים לאבדן חיים - מתערער אמון האזרחים במנהיגות הפוליטית ובצבא, והנכונות להקרבה - המפתח לשרידותנו - מתמוססת.
לכן מנהיג פוליטי שטעה חייב ללכת, מפקד צבאי שהתרשל חייב ללכת, קצין צבא ששיקר חייב ללכת.
הואיל וכל זה איננו קורה - הסיכוי לשימור הצבא במתכונתו הנוכחית הולך ומתמעט.
אולמרט, פרץ, חלוץ עושים יד אחת עם גולדה מאיר - גם היא איננה קוראת שורות אלה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

מלחמות נקבעות, מתחילות, מתנהלות ומסתיימות ע''י פוליטיקאים.
ככל שרמת האמון של האזרחים בפוליטיקאים המנהלים את המדינה גבוהה יותר - כך הקונצנזוס גדול יותר והמחאה קטנה.
עם השנים למדו האזרחים כי הפוליטיקאים לא שמים על האזרחים (פרט לחודש שלפני הבחירות, ולמען כסאם בלבד), ובניהם שנפלו היו למשחק בידי חסרי הבנה ובעלי חלומות בלתי מציאותיים.
יש הבנה שנפלו לשווא, רק כדי שהפוליטיקאים ימשיכו בשלטונם (לרב גם בשחיתותם), ומבלי שאיש מאלה שקובעים ינסה לשמור על חייהם, מלבד החברים והלוחמים שנמצאים באותה בעיה בקרב.

אין אמון - אין שלטון, אין ממשלה.
אם הייתי יכול - הייתי שולח את בני החייל לחו''ל, כדי שלא ישפוך את דמו עבור הבית ברח' כרמיה...

הגב לתגובה זו

ההורים השכולים של היום הפכו לסלבריטאים ולא להיפך. פעם הם היו שקטים ונחבאים אל הכלים.

הגב לתגובה זו

שהיא מוסרת את בנה/בתה להנהגה שכזו בין היא מדינית (קצב והשאר) ובין היא צבאית (אסון המסוקים שלא מוזכר והרוגי מלחמות השווא). את יקיריכם הקרבתם לשווא ויש לחדול מכך.

הגב לתגובה זו

במחקר כלולה דיבה ולבל עמד לדין על כך והורשע.

הגב לתגובה זו

שלא היתה תיקשורת ששיתפה פעולה עם הממשלה,ולא נתנה במה להורים.
בן דודי נהרג במלחמת ששת הימים.
הוא היה בסיירת הצנחנים שניכנסו למערב בפיתחת רפיח.
היה ברור שהם הולכים להיות בשר התותחים של שרון.
כל הסיירת ניכחדה.
אבל אופורית הניצחון,לא איפשרה להעלות מחדלים.
אותו דבר קרה לי ,כשבעלי נהרג בגלל מחדל ,וכשניסיתי לתבוע את הצבא,נאמר מפורשות שאיני יכולה לעשות זאת.
היום המצב השתנה ולטובה .כי יש אפשרות להעלות את המחדלים שבזמנו לא התאפשר לפתוח בפני העם.
עד 77,התיקשורת השמאלנית היתה לחלוטין מזוהה עם השילטון השמאלני.

הגב לתגובה זו

ויש לקוות שהוא יוציא מעט מבלון היוהרה של הצבא ויהפוך את הציבור ליותר ביקורתי כלפי מה שהצבא ומערכת הבטחון עושים - לא רק לשכנינו הערבים - אלא גם לנו, מבפנים.

ימי בן גוריון חלפו לבלי שוב ומן הראוי שתדע כל אם עבריה באמת באילו ידיים היא מפקידה את בניה.

הגב לתגובה זו

לבל כותב כאיש מחקר, הוא אינו יודע אישית, והלוואי שלא ידע לעולם מהו שכול של בן, בעל נכד.
כמי שעברה את מלחמת יום הכיפורים
וראתה את כשלונות הצבא, וכמי שגילתה מקרוב את הפשלות שהצבא עושה ואחר כך מנסה בכל דרך לטאטה, איני מסכימה עם כל דברי לבל.
מותר למתוח ביקורת כשהצבע מפשל, כי אנו ההורים מפקידים את היקר לנו מכל בידיהם.
חייל אינו רק מספר צבאי. ואם יש פשלות וחיילים נופלים לשווא, או אם אין תכנון וחיילים נשלחים כך סתם לשדה הקרב ללא הציוד המתאים, ללא ההכשרה המתאימה זכותם של הורים/נשים/סבים וסבתות להפגין, לדרוש את התפטרות ההנהגה הפוליטית. וכן, מותר גם לבכות כי זה כואב נורא.
אחרי ימי האבל שהבית מלא מבקרים נשארים ההורים/נשים/ילדים עם השכול ונאלצים להתמודד עמו יום יום לבד.
אל ישפוט איש את התנהגות השכולים.
אנו חיים היום בתקופה אחרת, ומותר להזיל דמעה בפומבי, ומותר לכאוב בפומבי אם חשים את הצורך לכך.
מעטים ההורים/נשים העושים מהאבל
שימוש (הופעות חוזרות ונשנות באמצעי התקשורת) .

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

את עינייך נגבי עייפות מהשכול,
מול הקבר דומם בכאב הגדול.
זיכרון אהובך במסגרת שחורה...
בחוזקה אל לבך תחבקי,
זה כל מה שנשאר, - רק תמונה הקרה,
לו לנצח לשוב תחכי.

אין אחד שיכול עתידו לצייר,
איש איננו נביא הגדול.
ילדים נולדים חופשיים כציפור,
אך האם הם זוכים גם לגדול?!

לא, זה לא רצונו שעליו תתייסרי,
אל ביתו הוא חפץ לחזור.
בתוך לב ולנצח את שמו תנצרי,
כי הוא חי ונפל כגיבור.

את זוכרת חיוך ואותו המבט,
כל חייך אותך ילווה,
הוא כנר- נשמה, - לא בוער הוא לעד,
אך בתוך נשמתך הוא הווה.

מילים: מריאן קפלון, ישראל.
לחן: יובל פיטמן, קנדה

הגב לתגובה זו