אבדן רגל איננה מגבלה כלכלית למעט עבור שחקני כדורגל מקצוענים.
אדם המפרנס משפחתו באמצעות השכלתו יכול להמשיך בחייו לאחר הליך שיקום.
אלא שאדם האץ אל מתחת לחופה בגיל כזה, ונוטל על עצמו התחייבות לפרנסת משפחה טרם יצירת תשתית לפרנסת עצמו - יבוא רק אל עצמו בטענות.
אם סיים ה''בא חשבון'' את לימודיו התיכוניים בגיל 14 ואת לימודיו האקדמאיים בגיל 17 - אני מביע את התנצלותי. חוששני שתחת אשר אאלץ לשלוח התנצלות - אאלץ לשלוח לצעיר תשלומי ביטוח לאומי.

היא כדי שתהיה להם ציצת שיער לתפוס בה את כיפתם. אך בנשמתם וברוחם הם מזכירים את דרך המחאה של גלוחי הראש באירופה.
העתיד הלאומי המשותף והחשיבה ארוכת הטווח בטלה בשישים לעומת ההזדמנות לשבור, להכות, לגדף, לאיים... ואם נורה במקרה איזה ראש ממשלה... נו מילא, אפשר לבחור אחד אחר.. רק שלא יהיה ''סמולני''.
מעתה אל תאמר כתומים - אמור גלוחים (נשמע גם כמו דלוחים...)

אסור להשאיר את החשבון עם פושעי ההיתנתקות פתוח.
צריך לסגור את המאזן, ולהגיש לביקורת הציבור.
אמנם, הגנב הראשי, נענש והוצא להורג ע''י הקב''ה, אבל שאר הגנבים עדיין מתפרפרים מעונש אמיתי.
בשבילם, צריך לפנות את ''כלא שיקמה'' ולהפוך אותו ל''כלא חשבון''!!

האינטרנט מהווה מוצא מצוין לכל הפרוורסיות של סוטים אלו הנקראים בעברית'' ''סמולנים''.
בלי הוצאת המורסה שלהם כאן, הם היו עושים פשעים איומים, במיוחד בשטח הפדופיליה, ולכן צריך לעודד חלאות אלו להגיב!
מאידך, אם מכירים חולה כזה, צריך לעזור לו, ולאשפזו לטיפול תרופתי!

עתה שָרוּי שרון בתרְדֶּמֶת, שוֹכֵב יָשֵן לו, נָח, נִינוֹח, שָקוּעַ, רָגוּעַ האיש
שיקויי תרופות-פלא, כשרונם, מסירותם, ניסיונם,
יכולתם של רופאיו ומנתחיו בבית-חולים ''הדסה''
פעלו פעולתם הטובה, היעילה עליו,
השפיעו השפעתם הבְּרוּכָה, הזְחוּחָה, המְזּוכֶּכֶת, מרגיעה-מרדימה כחֲשִיש.
הביאו שִיפּוּר מְיוּחַל במצבו-הקשה, האָנוּש, מצב קרוב לבִּיש,
חוללו נצורות-נפלאות בגופו,
במוֹחַ שְטוּף-דָּם-וְקוֹדֵחַ של אדם חוֹלֶה, תָּשוּש, חָלוּש ויָשִיש.
דמות מזרת אֵימָה היה דון שרון בחייו, אישיות רבת-אֵימִים מהלכת,
דמות טוטאלית, פאטאלית, גלובלית, גנרלית, ברוטלית.
דון ביצועון אשר במדינתנו בנה בלי-טיפת-פסק-זמן, בלי-הפסק, ללא-הֶרֶף,
פילס דרכו במשעולים תלולים בכל מזג אוויר, בכל –מצב, על-אף, למרות-כל וחֵרֶף,
מעולם לא אמר לעצמו דַּי ! לא כְּדַאי ! עֲצוֹר ! חָדַל לרגע ! הפְסֵק ! הַנַּח ! הֶרֶף !
המשיך וחצב מסלולו, נתיב אינטנסיבי-חָרוּץ, במעלה-הר כחָלוּץ,
לא חיפש, אף לא ביקש למצוא לעשייה עקבית, נחושה, נמרצת, נחרצת - כל אמתלה או תירוץ.
מלאכה מייגעת, משגעת, ממושכה, רצופה, מעייפת, בלתי-מכייפת, אשר הותירה אדם, באשר הוא אדם, לֵאה ורָצוּץ.
עבודה נמשכת, ניצחת, מתפתחת, נמתחת, מתמתחת, פורחת, קולחת, אשר לעיתים הביאה אף ''כמעט'' ל''פיצוץ''.
כך היה דון שרון, דון ברון, דון עוצמתון, דון עצמאותון בחייו, אדם שמעולם לא שם על אף אִיש שום-קָצוּץ.
כך הציב דון ביצועון במדינתנו עוד צְרִיף, עשה מלאכתו, כהרגלו, בעקביות, ביסודיות, בנאמנות, לא ''חֲפִיף''.
כפטריות-אחר-גשם צצוּ-קמו מבנים, כתלים, בתים, חדרים, מַשְקוֹפִים, טִיף-טַף... טִיף-טִיף...
כך הקים דון שרון עוד בניין, הניח עוד קראוון, מיקם במפה עוד יישוב
ואף כי מצבנו, כמו מצב מדינתנו, לא נראה בעיתותיו כה עָלוּב ועָזוּב,
כמעט הכל קָרַס תחתיו והיה בחברתו, לידו, לצִדוֹ, מאחוריו, מסביבו,
דֵי עָגוּם, דֵי פָּגוּם, דֵי גָדוּם, דֵי קָטוּם, דֵי רָקוּב, לבטח מאד-מאד כָּאוּב.
ועוד דבר-מה חשוב, לא במקרה בתקופתו, נגרם בעם פיצול רב, פילוג תהומי, שֶסַע עָמוֹק, רִיב וקִיטוּב.
כל חייו העלה דון ביצועון היאחזויות אשר תפשו שורשים,
סוף עידנו לא נראה עדיין כלל בין הברושים.
דון שרון הקים עוד מפעל, ייסד עוד כפר, לא חכה לעולם עד מחר,
לא חשב, לא סבר, כי אי-פעם ייתכן ויכול להיות אולי מאוחר.
סלל עוד צומת, חרש עוד שדה, ריפד באספלט עוד שביל, עוד דרך, עוד כביש
לא תמיד צלחה דרכו... לעיתים, לא פעם, נהג באופן אַלִּים, גַּס, בְּרוטלי, בלתי-גָּמִיש,
תגובה שהניבה מצב מאד בִּיש, מֵבִיש, מַבְאִיש, לחלוטין בלתי-אֱנוֹשִי, בלתי-הגיוני, לא-רָגִיש.
פעמים עשה דון שרון מעשים טובים ונדיבים, פעמים מעשים רעים, נוראים, מעוררי-סלידה, חסרי-אחריות, אכזריים,
לעיתים מעשים כלל לא-נחוצים, תְמוּהִים, בלתי מתקבלים על הדעת, בלתי-נסבלים, בלתי-דימוקרטיים
ושפע-שלל מעשי איבה, זוועה, חרפה, בושה, כלימה, חלחלה, זדון, קלון, חזון וביש.
תיאור חייו מעולם לא ניסה להסתיר, לטשטש, לטאטא ולמרוח, דבר מכך להכחיש,
אלא, אדרבא, לנו זאת רק המחש אף המְחִיש. הִמְחִיש כפַּטִּיש.
לא זה המקום, לא זה גם הזמן, את שמו בעקבות עוללותיו, מעלליו, להכפיש.
עדיין צפוי לו קרב הכרעה, קרב ארוך ומייגע, מאבק עיקש, קשה, אחרון ומתיש
ממנו נאחל לו, לצאת כמנצח, ואם אכן יעשה כן, תקוותנו שיצליח בכך,
האיש הזָקֵן, היָשֵן, הבּוֹדֵּד, החָלוּש, התָּשוּש, הגַּלְמוּד, הקָשִיש,
לא יעשה זאת בקלילות ובקלות, לא בהשתוללות, לא צ'יק-צ'ק,
לא כהרגלו: ''יאללה צאו לעבודה ! מהר-מהר !'',
לא חיש.

כשהתחילו לקרא לחיילים נאצים, הבנו מי הם ומה הם.

כל מה שקורה להם הוא באשמתם.

אני מתפלא שיהודים מאמינים לא מאשימים את עצמם בחורבן כזה של חייהם.

לקחו את אחד הדברים המקודשים שנשארו עוד שזה-נפגע טרור ונתנו לו במה לנושא אחר, הפינוי.

איך אפשר להתווכח עם מישהו שאיבד את רגלו בלי להצטייר כמפלצת?

אז לא אגיד כלום.

אריאל שרון נהג בחייו כדון אדון, דון ברון, התנהג כאיש כל-יכול, חשב עצמו (אולי?) סוּפֶרמן (Superman) ופעל לעיתים קרובות באכזריות גדולה, בדורסנות רבה כבולדוזר ובברוטליות מְרובָּה. דון שרון שִמֵש, בהתנהלותו ובהתנהגותו, דוגמא ומופת במעלותיו החיוביות לדמותו של דון עוצמתון, דון עצמאותון ובתכונותיו השליליות לדון ברוטליון, דון ביריון. כנראה, זה מה שאמור וצריך להתרחש, שעה שאתה ניצב בראש מדינה קטנה כישראל, מדינה שואפת חיים, חפצת קיום, נשרדת איכשהו, כשכוח השלטון והשררה חודרים למוֹחַ, אינם נותנים מָנוֹחַ ובסופו של דבר אף מתגברים ומשתלטים עליו, מגמדים והופכים את המוֹחַ לצִיפְלוֹנוֹק (אֶפְרוֹחַ). דון שרון חולל שמות ועולל רעות ופרעות כמעט על כל צעד ושעל שעשה בחייו והיה, כן היה, דמות מזרת אימים מהלכת, חלום בלהות, דון זוועון, דון בַּלָּהוֹן, דון מזעזעון, אשר הביא עִמוֹ לעַמוֹ סִיוּט ובִּיעוּת מתמשך, בעיקר בימיה הבעייתים והטראומטיים של ההתנתקות. מציאות אשר נחקקה בלבבו ובזכרונו של כל נתין, תושב, אזרח ואדם אשר שהה במדינתנו, לא רק בימים, אלא אף בלילות. דון שרון היה בחייו, כמעט תמיד, דמות שנוייה ומעוררת מחלוקת, אשר הפילה חיתיתה על כולם, יהודים וערבים כאחת. הוא גילם אישיות יוצאת דופן במרצה, באינטנסיביות שלה, בתוקפניותה, באינסטינקטים החייתים שלה, בהיותה כל-כך בלתי-צפויה, לעיתים קרובות סוערת, בוערת, גוערת, כרוח תזזית חולפת-עוברת, שועטת, בועטת, מורדת, משתוללת, לחלוטין לא דון קָטוֹן או דון זְעִירוֹן בעוצמתו. דון שרון היווה דמות עקשנית, נמרצת, נחרצת, קשוחה ועיקשת של פַּרְעוֹן-רָעוֹן, אשר נחקקה ותחקק בחשבון אחרון בזיכרונו של העם, לדֵּירָאוֹן. במהלך חייו היה דון שרון פעמים איש תקווה, אמונה, תוחלת, עתיד וחזון ופעמים איש מָדוֹן, איש חָרוֹן, איש זָדוֹן ואיש קָלוֹן. בהתחברותו עם יצור אנוכי, אגוצנטרי, תכססני, סכסכני, תועלתני, נהנתני, תחמני, תככני וגלותי כפרס, צפוי היה שיוליך את עמו ועצמו במדרון. מוכה שִכְּרוֹן-כּוֹח ולוֹקֶה בסנוורים ובעיוורון (''מה שרואים מכאן לא רואים משם'' אמר לא פעם דון שרון), סבור היה, כנראה, כי נוֹצַר ויָצוּק הִנוֹ מבֶּטוֹן משוּרְיין ומוּגָן משוּם-מה תמיד, באפיריון של שֵן ושִירְיוֹן. כך הוביל את עצמו ואת עַמוֹ לקִיטוּב, לפִּילוּג, לשֶסַע רב, לקֶרַע עָמוֹק, לרִיב, לחֶרְבּוֹן, לחוּרְבָּן ולאֲבַדּוֹן, העלה בידו חֶרֶס והֶרֶס לא פחות מידידו הצְלוֹפָחוֹן-הֲפַכְפַּכוֹן-פְּתַלְתּלוֹן-חֲלַקְלַקוֹן-חֲמַקְמַקוֹן, מְצוּפֶּה-טפְלוֹן פרס. כך גם הוריד דון ביצועון בִּן-לילה, בלא מעט תימהון, את מה שנחשב (עד אז) מפעל חייו - לטִימְיוֹן. הדימום הראשון בו לקה במוחו ב- 18.12.2005 לא הרתיעוֹ, לא הנִיעוֹ, לא הִרְגִיעוֹ ולא שכנע אותו, מה חבל, שלא לחזור אל שיגרת חייו היומיומית רגילה. דון מצערון זלזל ביודעין בהדרדרות הבריאותית האמיתית והמשמעותית אשר התרחשה וחלה אז במצב בריאותו וחזר למהלך תקין ורגיל של חייו, כאילו מְאוּמָה לא ארע ומשל שום דבר לא קרה. בכך צפצף דון שרון על בריאותו שלו ולא נָבוֹן היה דיו או נָכוֹן מספיק להבין ולהכיר בליקויו. מגבלותיו שלו עצמו כאדם. עם כל הביקורת עליו, איש לא יערער על זכותו המלאה להמשיך לחיות, להבריא, להשתקם ולהחלים כליל כמו כל אחד מאיתנו, כמו כל בן-תמותה אחר.





כל הכבוד אזרח. יפה אמרת.
אמא, 26/01/06 04:04
שרון איש מדון וחרון וזדון וקלון.
בדיוק !!!!

אולי פעם אחת תעשו חשבון נפש אמיתי? אולי פעם אחת תתפנו לחשוב על המשאבים הרבים שגזלתם מהמדינה לצורך המאחזים הבלתי חוקיים?

כמה חיילים איבדו רגליים וידיים בהגנה על חבורת פנאטים בנצרים?

אנחנו רוצים לחיות במדינה שפוייה ובישראל נורמלית ולא פנאטית!

החסרי הזויים ומטורפים אנו? בן 21 עם ילד. נו נו. מה עם עבודה וצבא? מילא. הפרירים העובדים והלוחמים במדינה יממנו אותך.
להקיא מאנשים כמוך
אדם כמוך מייצג את האנטי-ציונית במלואה
שנה טובה

כשיתחילו ליפול קסאמים על הערים במרכז המדינה, נראה אותך אומרת את הדברים האלה על תושבי המרכז.

אתא גיבור!!!! אני מאחלת לך ולמשפחתך הרבה אושר ובריאות
ושתוכל להמשיך את חייך על הצד הטוב ביותר גם עם רגל אחת.

הייה בריא וחזק ואמץ

בלי קשר לדיעה פוליטית אני מאחל לבחור הרבה בריאות ומעט סבל. אני גם מקווה שיזכה ליחס מתאים ממוסדות המדינה ושיעזרו לו כפי שמדינה עם מוסר יהודי אמורה לעזור. ובכל זאת - למען לא יהיו עוד סובלים כמוהו, הלוואי וההתכנסות תמשך, עדיף בהסכמה אבל אם החמאס לא רוצה - שנמשיך לבד ונחזור לשפיות.

אני מסכים עם כל מה שהבחור אומר. סיפור כואב.

יש כאן מספר מגיבים בשכר מטעם ''קדימה''.
נקווה שרוב הציבור התפקח, ויזרוק את הרודן המושחת אולמרט מתפקידו.

ואמץ

כ 140 מיליארד שקל עלית לנו, ציבור משלמי המיסים, דן עמיאל.
ההרפתקה האוילית ביהודה שומרון ורצועת עזה עלתה לך ברגל, ולחברי - בחיי בניהם שנשלחו להגן על הטריטוריה של ההבטחה האלוהית (שלא קוימה. בקש נא הסברים מזה שהבטיח)
גם לאחר ההוצאה שכירסמה כל חלקה טובה בכלכלה הישראלית - יכולת להשתקם בקלות בסכומי העתק שנדרשו כדי להוציא אותך בכח, לאחר שסירבת לציית להחלטת ממשלה.
את כל טענותיך הפנה בבקשה לעצמך, ואל נא תזעק באוזנינו את זעקות הקוזק הנגזל.
אין לי אלא לקוות שההסטוריה תאחה את הקרעים שקרעתם בחברה הישראלית.

טובה- הטוב הוא דבר מוחלט שלא תמיד קל לנו לראות ולהבין, ולכן מוסיפים את המתוקה, שהוא דבר שמרגישים וחשים, ותלוי בנו ובהרגשתינו. אז תזכה ונזכה כולנו לחוש ולהרגיש את הטוב, גם שקשה, ולהבין שבאמת הכל הכל לטובה!!!

עכשיו, נכון שהיה פינוי ואת החוק יש לכבד, אבל היה לך לאן לחזור ל..מדינת ישראל היא ארץ היהודים, נכון, רצינו אותה שלימה, אבל כדי להישאר עם יהודי בארצינו, לא הייתה ברירה, כך היה עלנו לנהוג, יש כאילה שיידם לו מסגת לשלם משכנתא והם ניזרקים מהבית, אצלכים זה היה קשה, אבל דואגים לכים לקורת גג, שנה טוה ונאושרת

מתי הם יודו בעובדה שהמיטו אסון על המדינה וגרמו לשבר חברתי גדול.

אין ברירה עם המתנחלים האלה, רק יד קשה !!

זה יותר כמו סגירת חשבון, לא? מבינה את הכאב הגדול, הפיזי והנפשי , בטוחה שאתה עובר שבעת מדורי גהינום אבל עדיין מאוכזבת שמבין המתנחלים אף אחד לא מנסה לעשות חשבון נפש כנה ואמיתי אלא רק עסוק בהאשמות.

מאחלת לך רפואה שלמה מכל הלב ומקווה שאיכות חייך אכן תשתפר.

היום כבר לא!
ואל תאשים אותנו!

תודה

חזק ואמץ חג שמח שנה טובה אחינו היקר