- 45.
- 44.
ורדה, 19/09/06 08:36
לאה אומרת,
שאנשים חושבים,
כי השכול הוא שפעת...
אך הם שעברו זאת,
יודעים,
כי אויב בריאות האדם הוא לנצח. מדעת.
במילון לא תמצא הגדרה מדוייקת אשר תצליח לבטא שכול
בצורה חותכת. נוקבת. קולעת.
מַגְמָה רותחת. לוחכת.
פורצת מהר געש פָעִיל,
הטָמוּן בגרעין אותה פקעת.
כי מה שעושה השכול לנשמה עוֹשָה לגוף (אולי?) הצרעת
והיעדרותה של שמחת החיים, הנה, לבטח,
חסרון עיקרי, ברור ובולט, בלי כל צל של ספק - מגרעת.
אם פעם רוחנו היתה מכסה מרחבים אדירים...
מרחקים כבירים מדבירה וגומעת...
היום רק בשנת נדודים, בלילות טרופים-קטופים-רדופים, מצטיינת היא. בגודש שופעת.
שורף, דואב, צורב, כואב הוא השכול, בהגיונו מוטב לא לגעת !
גם דעתו, מרצון או מבלי... ברוחנו פוגעת... אותה משגעת...
כל הִרְהוּר בו את תאי זיכרוננו, חוט מחשבתנו, קורעת. שוסעת. קוטעת. גודעת.
שממה של דממה. שִבְרוֹן לב. אדמה נכריה. אכזריה. רעה ומרושעת.
יש בו בשכול, לדאבוננו הרב, סבלנות מעורערת, פוקעת
קוצר-רוח מדהים הגורם לאדם אי-שקט מַתְמִיד וחוסר-נצח בנחת.
למצוא מנוחה לנשמה... כמו לחפש מחט בערמת שחת,
בפרט כאשר נזכרים כי מדובר ברשלנות נוראה. איומה ועיקשת. נמנעת! פושעת!
מאופיינת על ידי ''סמוך עלי!'', אדישות תהומית מקוממת,
תרבות חברתית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מלווה בחוסר ברור של משמעת,
וקצינים אשר במקום להשתמש במוח ושכל - בחרו ( למה...? מדוע...? משום מה...? )
להפעיל רק ראש דלעת.
אך מה שלאה לא אמרה
והיא היטב זאת יודעת...
הוא שכשהעין בוכה ושוטפת, נוטפת, מוצפת, קולחת,
היא נזכרת, בלית כל ברירה: באותה הפקרות נוראה ! רשלנות איומה ! לא-מקרית !
עיוורת ! עיקשת ! קישחת ! נמנעת ! ארורה ופושעת !
אשר בשמחת ימינו פוגעת.
תוחלת חיינו קוטעת. שוסעת. קורעת. גודעת.
- 43.
רבקה, 19/09/06 00:57
מה קורה לעזעזאל עם הגיבושים הצבאיים ?ילדים מתים זה אחר זה,מקימים וועדות תחקור בלי סוף והמוות נמשך! מדוע הצבא עושה גיבושים בחום הנורא הזה?
- 42.
ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....
אלכס, 18/09/06 22:25
ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....
כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה.
כפרה על חיינו... עוון כולנו... עוול כלפיהם...
בפוליטיקה, במדינה, בחברה ובצה''ל
מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם !
ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד ...בזרם מתמיד !
לנֶצַח... לעד... כך תוּבְטַח בעירת נר התמיד...
מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות
אין מדווחים... אין כותבים... אין מוסרים יותר על התאבדויות
זה וודאי, אינו אומר בהכרח, שהן אינן קיימות
בצה''ל פשוט מִתְמָחִים בהסתרת ובהעלמת ראיות
ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל
ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול !
את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות
''הדג מן הראש מסריח !'' ...ישיחו ...יאמרו הבריות
מיטב נוער צעיר ובריא בשיא פריחת עלומיו
על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו
דור שואף דרור... צמא חיים... חופשי... רענן...
נרמס, נהרס, נדרס ונגרס באמצעות גוף מסואב שאנן
נופל שדוד ...ללא קרב מניח הנשק ...למולך מוקרב כקורבן !
אבות אכלו בוסר וחיי בנים יִכְלוּ טרם זמן
''כי במותם הם ציוו לנו...'' יחרוק התקליט הישן...
הולך סובב לו הרוח ועל סביבותיו שב
קדיש על הבן יאמר כבר לבטח האב
אין חדש תחת השמש
מה שהיה הוא מה שיהיה: היום, מחר או אמש.
השמש זרחה... הקָמָה בשלה... וצה''ל שחט
מי עוד זוכר שפעם חגגנו יחדיו ט''ו בשבט ?
- 41.
- 40.
''''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות''
כרמלה, 18/09/06 21:57
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם''.
איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
- 39.
- 38.
''שתי מדינות לשני עמים'' - אלה שעברו את השכול ואלה שלא. ''
בנימין, 18/09/06 21:24
''שתי מדינות לשני עמים'' - אלו שעברו את השכול ואלה שלא. יען הכּוּשִי יכול ללכת - כי הכּוּשִי עשה את שלו.
- 37.
''כל טיפה של טל להדיח בניטפי דמעות אין מספר''
רחל, 18/09/06 21:20
ששוני הזעיר... הפרח
שטיפחתי ביד חרדה
בגינת חיי השוממת,
באדמת חיי הכבדה.
ששוני הזעיר ! ידעתי,
לא ימוט החוק האכזר;
כל טיפה של טל להדיח
בניטפי דמעות אין מספר.
זו הדרך - אחרת איננה,
בה ללכת, ללכת עד תום;
ולזכור, ולשיר, ולכמוה
ולזכור, ולידום... ולידום...
רחל
סוף קיץ, תר''ץ
- 36.
''נטביע בהם את הפחד, שלהם זה עומד לקרות. ''
דבורה, 18/09/06 21:18
''נטביע בהם את הפחד, שלהם זה עומד לקרות. שכל אחד מהם יאמר על ניצן: זה הבן שלי. שיאמר על צביקה: אני האב, זה קורה לי. יש לנו תפקיד איום באכזריותו, להדביק אנשים עייפי מלחמות בחרדה שאצלם היום או מחר...'' נעמי אונגר, אמא של ניצן אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות, עמוד 40.
- 35.
''אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.
שולה, 18/09/06 21:16
'''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.
נעמי אונגר, אמא של ניצן אשר נהרג מכדור תועה בתאונת אימונים במהלך תרגיל בצנחנים בספרה הבלתי-נשכח 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות.
- 34.
''אלה יפוררו את יסודות החברה בישראל וימוטטוה''
אריה, 18/09/06 21:14
''דרושה עזות מצח
והרבה גבהות לב לבוא ולספר להורים שכולים דברים
שאינם אמת הרגשה איומה.
תופעה זו היא אחד הביטויים
לניוון שהשתלט על חיינו.
כזב ושקר
ועשיית עוול במשפט,
בגוף כה מרכזי בחייה של החברה, כצה''ל - היא כתובת על הקיר המזהירה ומתריעה: אלה יפוררו את יסודות החברה בישראל וימוטטוה''
אריה אבי חיים בר-נתן, אביו של חיים בר-נתן זיכרונו לברכה.
- 33.
-
אני לא מבין איך הגעת לחלוץ? טמבל.סער קטלן, 19/09/06 10:02
חלוץ הוא לא זה שהשגיח על הנעשה בשעתו. וגם לא זה שהיה אמור לבדוק את אותו נער. זה גיבוש מן הקשים ביותר בצה''ל ואם אתה לא מתאים - אל תבוא!
-
- 32.
-
- 31.
- 30.
זה תמיד קרה אבל ההבדל הוא שעכשייו
ראשי תיבות, 18/09/06 20:23
כותבים את זה בעיתונים, ובתקופה שלנו הייתה משמעת מים, חמסין לא חמסין היו אימונים היום החיילים והעתונאים הרבא יותר מפונקים, וזה הסיבה למסיבה. תמיד היו ויהיו תאונות. צריך ללמוד אותם ולהסיק מסקנות, אבל להפסיק את כל הגיבושים, זה רמטכ''ל בפאניקה, ושר ביטחון מעופף, וראש ממשלה שלא מתאים להיות בממשלה.
- 29.
חיפאי, 18/09/06 19:58
אני לא מבין למה הרמטכ''ל הורה על הפסקת כל הגיבושים.
זה טמטום יותר גדול ממה שטמטום יכול להיות.
צריך לבדוק ולהפיק לקחים, אבל הפסקת הגיבושים?-
אנשים חושבים רק שהם עושים הפסקה בפעילות
אורן, 19/09/06 00:28
אפשר לחשוב שבלי הגיבוש הזה עם ישראל הולך להיות מושמד. היה לי סמח''ט שאמר :
כשזה קורה פעם אחת זה מקרה.
כשזה קורה פעם שנייה זה צירוף מקרים.
כשזה קורה פעם שלישית זו שיטה - ובשיטה מטפלים !!!
חשוב להפסיק את הגיבושים ע''מ לחדד ולבדוק את כל הנהלים (לא רק בחיל האויר אלא גם ביבשה והים).
תאר לעצמך שמחר ימות עוד חייל...בגלל שלא עשו בדיקה אמיתית ( בדיקה אמיתית לא יכולה להיות שבקר רץ אחרי חונך ושואל אותו אם הוא בקיא בפרטים). שום גיבוש לא שווה חיים של חייל. לדעתי קצת הגזימו שם, אבל לא הייתי שם והייתי רוצה שיחקרו בצורה רצינית. את האמת, היית יכול להמשיך בגיבוש שחברך נהרג לידך בחבל? זה רציני? האם אבדנו כל רגש אנושי?
-
- 28.
- 27.
''שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם''
יפה, 18/09/06 19:22
''אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית''. בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג באסון צאלים הראשון.
- 26.
בנימין, 18/09/06 19:20
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''.
נעמי אונגר, אמא של ניצן אונגר ז''ל אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ''ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''. איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו במהרה... ! ! !
המוות. השכול. היגון. הכעס. הסבל. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת...
חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
זר פרחים. אדמה. רגבי עפר. את חפירה. רב. קדיש. ''אל מלא רחמים''.
אם ואב. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
יש שקיבלו מכתבי אזהרה... יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.
- 25.
נֶחֱרָץ שוּב גּוֹרָל לשֵבֶט אוֹ חֶסֶד שֶל אֵם עִבְרִיָה וּתְּמִימָה
בנימין, 18/09/06 19:19
''ביודענו שאין מקום בארץ לכאב שלנו ואנו מושבעים להגיד ולדרוש – אמרנו קץ לשתיקה ולוּ במחיר מאבק שיכתוש אותנו, הקורבנות החיים, ואף במחיר קטיעת ההשתייכות לאותה חברה, שקיומה ידרוש שתתלכד נגדנו ותגן על תדמיתה של המדינה. הרי כאן, כמו בשואה, מאחורי כל דלת מאמינים שהמכה תדלג ותנחת על אחרים , ולא פורצים החוּצה לעצור אותה. השואה כתשלובת של ההשתקה וההכחשה שבה אלינו על כל תיסמונותיה''. נעמי אונגר, אמו של ניצן זיכרונו לברכה, אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים, בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת 'מערכות'.
''מיום מותו אני נוסעת לבדי וזועקת את שמו בקולי קולות. כל כבישי הארץ מהצפון ועד הדרום שמעו כבר את הזעקה של שמו ושום דבר לא קרה. לפי גודל הזעקה כבר צריך היה לקרות משהו... היום בנוסעי, אני מטה אוזן לקולן של המכוניות. נדמה לי שכל מכונית שניה צועקת. יש לי הרגשה שיבוא הרגע והכבישים לא יבלמו יותר את הזעקות ומישהו יצטרך לשמוע. בינתיים אין בכוחי לעשות דבר. את כל המכתבים כתבתי. החוקים הם שקובעים כרגע. צה''ל יכפה עצמו בדרכו ויעמידנו על המוגמר חוץ מאם יקרה נס חנוכה''.
שולה מלט זיכרונה לברכה, ''אמא של ילד'', אמו של אמיר מלט זיכרונו לברכה אשר נהרג כתוצאה מ''משחקים'' אותם נהגו ''לשחק'' בבסיס חיל האוויר בחצרים.
כשבית המִשְפָּט העֶלְיוֹן שוֹתֵק –
שוּתָּף מָלֵא הוּא לפֶשַע.
אֶת אֵמוּן העַם בכֵּס הַצֶדֶק
הוּא שוֹחֵק ומוֹחֵק
- תְּחִי מַמְלֶכֶת הרֶשַע !
שְתִיקָה אִילֶמֶת,
אוֹ שְתִיקָה רוֹעֶמֶת,
מַשְמָעוּת הִיסְטוֹרִית לָהֶן - אַחַת ויְחִידָה :
נֶחֱרָץ שוּב גּוֹרָל לשֵבֶט אוֹ חֶסֶד
שֶל אֵם עִבְרִיָה וּתְּמִימָה.
- 24.
שמואל, 18/09/06 19:17
''משפט מָרוּחַ!''
דַף שָטוּח
בֵּן ''מָנוֹחַ''
הֵיכָן הרוּחַ ? (...כי ברוחם הם ציוו לנו את החיים).
מִשְפָּט מָרוּחַ
אָב שָחוּח
כְּתוֹבֶת. לוּחַ.
קֵץ בָּטוּחַ.
מִשְפָּט מָרוּחַ
פצ''ר. טִיוּחַ.
מצ''ח. דו''ח
חֵץ שָלוּחַ !
מִשְפָּט מָרוּחַ
דִמְעָה, לִחְלוּחַ
דָּם, קִילוּחַ
נְגְדַע אָשוּחַ.
מִשְפָּט מָרוּחַ
פֶּצַע פָּתוּח
נֹאד נָפוּח
בְּכִי מָלוּחַ.
מִשְפָּט מָרוּחַ
קְפִיץ מָתוּחַ
סוֹף בָּטוּחַ
לֵב שָכוּחַ.
- 23.
- 22.
- 21.
כאבא לאחד שהיה באותו גיבוש לטייס- הפקרות שערורייתית (ל''ת)
אבא של מלש''ב, 18/09/06 18:45
- 20.
אזרח מודאג, 18/09/06 18:39
והיה...
בהגיע שעתך ללכת...
כי תִיפּוֹל ותִיבּוֹל כעַלֶה בשַלֶכֶת
ולהמשיך לא תוּכַל עוד הלאה...
תִיקָרֵא לעמוד
לפני בית-דין של מעלה.
מוטב שתדע מבעוד יום מה צפוי
אחרת תעמוד שם בראש חפוי.
שם לא ישאלוך אם צברת הון רב
או אם נפלת כגיבור בקרב
אם צדיק או אם רשע היית
שאלה אחת בלבד ישאלוך:
אם לפני מותך
חיית !
- 19.
- 18.
''כל טיפה של טל להדיח בניטפי דמעות אין מספר''
רחל, 18/09/06 18:35
ששוני הזעיר... הפרח
שטיפחתי ביד חרדה
בגינת חיי השוממת,
באדמת חיי הכבדה.
ששוני הזעיר ! ידעתי,
לא ימוט החוק האכזר;
כל טיפה של טל להדיח
בניטפי דמעות אין מספר.
זו הדרך - אחרת איננה,
בה ללכת, ללכת עד תום;
ולזכור, ולשיר, ולכמוה
ולזכור, ולידום... ולידום...
רחל
סוף קיץ, תר''ץ
- 17.
גַּם-בִּתְקוֹעַ הַשוֹפָר וּבְהִינָשֵא הַנֵס - הַיִתְעוֹרֵר הַמֵּת ?
חיים, 18/09/06 18:32
אָכֵן חָצִיר הָעָם
''כִּי רוּחַ ה' נָשְבָה בּו... אָכֵן חָצִיר הָעָם'' (ישעיה מ', ז')
אָכֵן חָצִיר הָעָם, יָבֵש הָיָה כָּעֵץ,
אָכֵן חָלָל הָעָם, חָלָל כָּבֵד אֵין קֵץ ;
אֲשֶר יִרְעַם קוֹל אֵל גַּם-מִפה גַם-מִשָם -
וְלא-נָע וְלא-זָע וֱלא-חָרַד הָעָם.
וֱלא-קָם כָּאֲרִי וֱלא-נֵעוֹר כַּכְפִיר,
וֱלא-חָרַד לַקּוֹל גַּם אִיש אֶחָד מֵעִיר.
וְלא-רָעַד בַּגִיל יַחַד לֵב כָּל-הָעָם
מִיָמִין וּמִשְמאל וּמִיָם וְעַד-יָם,
בְּהִתְוַדַּע אֵלָיו בָּנָיו, זֶרַע אֵל חָי,
אֲשֶר בָּאוּ מֵרָחוֹק אֶל-קוֹל אֲדוֹנָי.
גַּם-לא פָשַט הַיָּד, גַּם לא שָאַל לִשְלוֹם
כָּל-הַקּוֹרְאִים בִּשְמוֹ בָּאֱמוּנָה וּבְתוֹם.
וּבִשְאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז
נֶחְבָּא קוֹל אֱלוֹהִים, נִבְלַע רַעֲמוֹ הָעָז.
וּבְלֵב נָבָל וָרַע, וּבִכְלִימּוֹת וָרוֹק
יִבֶז דְּבַר אֲדוֹנָי, יִפְרָעֵהוּ לִצְחוֹק.
אָכֵן נָבַל הָעָם, מָלֵא נִיקְלֶה וָרוֹש,
כּוּלוֹ רָקָב וּמְסוֹס מִכַּף רֶגֶּל עַד-ראש !
שֶלא הֵקִים מִקִּרְבּוֹ בְיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב
רַב פְּעָלִים, אִיש חַי, אֲשֶר יִפְעַם בּוֹ לֵב,
וּבַלֵב יִבְעַר זִיק, זִיק מַרְתִּיחַ הַדָּם,
וּבָראש יִגַּה שְבִיב מֵאִיר דֶּרֶךְ הָעָם ;
אֲשֶר יֵקַר לוֹ שֵם כָּל-הַגּוֹי וֵאלוֹהָיו
גַם מֵהוֹן וּמִפָּז - מֵאֱלִילֵי הַשָוְא:
אֲשֶר מְעַט מַשָא-לֵב, הַרְבֵּה אֱמֶת, עֱזוּז
שִנְאָה עַזָּה לִמְנָת חַיֵי עַבְדוּת וָבוּז.
חֶמְלָה גְדוֹלָה כַיָם, רַחֲמִים רַבִּים כִּגְדוֹל
שֶבֶר עַמוֹ הָאוּמְלָל וּכְכוֹבֶד הָעוֹל -
כָּל-זֶה יֶהֱמֶה בַלֵּב, יֶהֱמֶה יֶחְמַר כַּיָם
כָּל-זֶה יִבְעַר כָּאֵש, יִבְעַר יַצִּית הַדָּם
כָּל-זֶה יִרְעַם כַּהֵד תָּמִיד יוֹמָם וָלֵיל :
''קוּם-עֲבוֹד, קוּם-עֲשֵה, כִּי עִימָנוּ יַד-אֵל!''
אֵָכֵן אוֹבֵד הָעָם, שוֹאֵף חֶרְפָּה וָרוֹק,
אֵין לְמַעֲשָיו יְסוֹד וּלְפָעֳלוֹ אֵין חוֹק,
אַלְפֵי שְנוֹת חַיֵי נְדוֹד, גָּלוּת גְדוֹלָה מִנְּשוֹא
הִתְעוּ אָחוֹר הַלֵּב, אָבְדָה עֵצָה מִגוֹי.
לִמוּד שֵבֶט וָשוֹט - הַאִם יָחוּש כְּאֵב
חֶרְפַּת נֶפֶש בַּצָּר מִלְבַד מְדוּשַת הַגֵו !
אוֹ אִם-יוּכַל דְאוֹג מִלְבַד דַּאֲגַת הַיּוֹם
עַם מִתְגַלְגֵּל בְּגֵּיא גָלוּת חֲשְכָה כַתְּהוֹם
לָשֵאת נַפְשוֹ לַיוֹם וּלְהִתְנַבּוֹת לְאוֹר,
לִנְטוֹת קַוּוֹ לַקֵּץ, צַווֹת דָבָר לַדּוֹר !
הוּא לא-יִיקַץ אִם-לא יְעִירֶנוּ הַשוֹט
הוּא לא יָקוּם אִם-לא יְקִימֶנוּ הַשוֹד
עָלֶה נוֹבֵל מֵעֵץ, אֵזוֹב עוֹלֶה בַּגָּל
גֶפֶן בוֹקֵק, צִיץ מָק - הַיְחַיֶּנוּ הַטָּל ?
גַּם-בִּתְקוֹעַ הַשוֹפָר וּבְהִינָשֵא הַנֵס -
הַיִתְעוֹרֵר הַמֵּת ? הֲיִזְדַּעְזַע הַמֵּת ?
חיים נחמן ביאליק תרנ''ז
- 16.
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
שאול, 18/09/06 18:28
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ... לא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיוֹת שֶל כּוּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד :
פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּמֶש מִנְּשִיקָתָה רִאשוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶיָדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בּוֹקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.
הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבוֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ?
וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתוֹ !
מֵאָה שְעָרִים הוֹד וָכוֹחַ, קוֹדֶש לְעַם מְכוֹרָתוֹ !
בָּרוּך קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כּוֹפֶר חַיֵינוּ בְּהוֹד...
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
שאול טשרניחובסקי
תל-אביב, 3.9.1938
- 15.
''''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. ''
צפרירה, 18/09/06 18:15
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים....''
נעמי אונגר, אמא של ניצן אונגר זכרונו לברכה שנהרג בתאונת אימונים, בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
- 14.
בִּצְעוֹד נערינו אֱלי אִימוּנִים
נתן, 18/09/06 18:11
אילו משוררנו, נתן אלתרמן, היה חי היום, לא מן הנמנע שהיה צריך לכתוב כך את שירו ''מכל העמים''. השיר מוקדש לשַרְשֶרֶת אֲרוּכָּה-אֲרוּכָּה, נִמְנַעַת ומְיוּתֶּרֶת, פְּרִי רַשְלָנוּת והֶפְקֵרוּת אֲרוּרָה ופּוֹשַעַת בצה''ל, במְדִינָה בְּתוֹך מְדִינָה פּורַעַת-חוֹק שהֵקִים. מְדִינָה בַּעֲלַת נוֹרְמוֹת מוּסָרִיּוֹת מִשֶלָה, חוּקִים מִשֶלָה, חוֹקְרִים מִשֶלָה, תוֹבְעִים מִשֶלָה, שוֹפְטִים מִשֶלָה.
בִּצְעוֹד נערינו אֱלי אִימוּנִים
את חמת ישראל לא שמענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורצית בנו.
כי אתה בחרתנו מכל העמים
מסינים, מהודים, מדנים
אך בצעוד בנינו אל תוך בְּסִיסִים –
נערים ישראליים, בחוּרִים נְבוֹנִים,
הם אינם יוֹדְעִים כי דמם לא נחשב בדמים –
הם לא קוראים לאֵם ולאָב: אל תַבִּיטוּ !
ורבה דאגה לדרגות ומדים
וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ
אך המשך חייהם של קורבנות חפים
אל אספלט וסלעים יְרוּצָצוּ !
עיניהם מדברות: אל תַבִּיטוּ, האֵם והאָב,
אֵיך שוּרוֹת אֲרוּכוֹת הוּנַחְנוּ
תְמִימִים וצְנוּעִים וידוּעִים לשֵם,
רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ...
עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
אֱלוֹהֵי האָבוֹת ידענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורָצִיתָ בנו !
כי אתה בחרתנו מכל העַמִים
לְהָרֵג מוּל כִּסֵא כְּבוֹדך,
ואתה את דָמֵינוּ אוֹסֶף בכַּדִים
כִּי אֵין לוֹ אוֹסֶף אַחֵר זוּלָתֶך.
ואתה מְרִיחוֹ כְּמו רֵיחַ פְּרָחִים
ואתה מְלַטְפוֹ במִטְפַּחַת,
ואתה תתבענו מידי הַקְצִינִים
ומידי השותקים גַם יַחַד !
- 13.
- 12.
נעמי, 18/09/06 17:55
''מִשְחָק מָכוּר!''
''מִשְחָק מָכוּר!''
הַבֵּן קָבוּר.
הַלֵב שָבוּר.
הַכָּל גָמוּר.
''מִשְחָק מָכוּר!''
כָּל-כָּך בָּרוּר.
חֶשְבּוֹן אָרוּר.
יָגוֹן אָצוּר.
''מִשְחָק מָכוּר!''
מִשְפָּט עָכוּר.
הָיָה בָּחוּר...
מָה שְמוֹ ? זָכוּר ?
צה''ל הַטוֹבֵל בחֵטְא
מְכַזֵב בכַחַש לאֱמֶת
מְבַזֶה זִכְרוֹן הַמֵת
לא הִשְכִּיל לעֲלוֹת מְכִּתָּה א' לְ ב'.
אֵין נֶחָמָה !
אֵין תְחוּשָת נְקָמָה.
חֶבְרָה אֲטוּמָה
מִתְפּוֹרֶרֶת... אוּמְלָלָה.
מִשְחָק. כָּדוּר.
לִחְיוֹת אָסוּר.
נֶעֱתָּק דִיבּוּר.
הַכָּל אָרוּר.
חֶשְבּוֹן גָמוּר.
- 11.
''היו לוֹ פָּנִים מוּבָסוֹת''.
רות, 18/09/06 17:54
''היו לוֹ פָּנִים מוּבָסוֹת''. אמרה אסתר בר-נתן, אמו של חיים בר-נתן ז''ל, כאשר ראתה את פני בנה לאחר מותו. -
- 10.
- 9.
- 8.
''''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. ''
ורדה, 18/09/06 17:51
''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות...'' איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ שנהרג בחורבן צאלים הראשון.
- 7.
-
כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''
אלכס, 18/09/06 18:47
כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''
''בעצב תלדי בנים'' (בראשית, ג', ט''ז)
כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר...''
אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם - רב וגדול הוא הפַּעַר
הן כְּסִיל לא יבין זאת... לא אֱווִיל... לא שוֹטֶה... וודאי לא אִיש בַּעַר
סָגוּר הלב ונָעוּל... מוּגָף לוֹ השַעַר.
כי כשהם אומרים לכם: ''אנחנו כל-כך משתתפים בצַעַר...''
אתם מרגישים עד כמה כבד היגון, עמוקה התהום, רחב הוא הפַּעַר
אמת כּוֹאֶבֶת. נוֹקֶבֶת. חוֹצֶבֶת. צוֹרֶבֶת. דוֹאֶבֶת. שוֹאֶבֶת. חוֹתֶכֶת כתַּעַר.
כְּלוּם אָכֵן, בְּאֱמֶת וּבְּתָמִים, זֶהוּ מַגָּש הכֶּסֶף, שאליו נתכוונו הנַעֲרָה והנַעַר ?
לֵילוֹת קְרִירִים... לֵילוֹת קָרִים... לֵילוֹת יְקָרִים...
לֵילוֹת קְפוּאִים... לֵילוֹת צוֹנְנִים... לֵילוֹת מַקְפִּיאִים...
לֵילוֹת סוּמִים... לֵילוֹת חֲמוּסִים... לֵילוֹת כְּמוּסִים...
לֵילוֹת טְרוּפִים... לֵילוֹת קְטוּפִים... לֵילוֹת רְדוּפִים...
לֵילוֹת שְקוּפִים... לֵילוֹת כְּסוּפִים... הלְבָנָה חצי-סַהַר
רוֹגֵש הלֵב והוֹמֶה... מָלֵא רוּחוֹת סַעַר
הֵן איש חָכָם לא יבין זאת... לא שוֹטֶה... אף לא איש בַּעַר
אָטוּם הלֵב וחָתוּם... איש לא יבוא בּוֹ, בשַעַר.
כי כשהם מאחלים לָך, לְך, לכם: ''הלוואי שלא תדעו עוד צַעַר''
אתם יודעים... עמוק בתוך הלב פנימה...
כי מרוב קורבנות...
הם אינם מסוגלים אפילו
...לראות את היער.
-
- 6.
מוטי, אב ללוחם, 18/09/06 17:50
אולי מישהו יקח אחריות וייתן למישהו אחר את ניהול העסק?, אין לי ניחומים למשפחה האומללה, יהי זכרו ברוך.-
''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
בנימין, 19/09/06 00:00
מתוך מילות הספד אותם נשא יוסי, אביו של אור שחר זכרונו לברכה אשר נהרג במלחמה בלבנון יום לפני יום הולדתו ה-21. ''אני לא זוכר, כהורים של אוריק, שאישרנו למישהו לשלוח אותו למוּת במלחמת ברירה רשלנית ומטופשת''. ''אני לא יודע איך הייתי מרגיש לו אוריק היה נופל במלחמת אין-ברירה, אבל פה לא היתה מלחמת אין-ברירה, התחושה שלנו היא שהוא נפל לחינם, במלחמה מיותרת...יש תחושה וצער נורא על האובדן, אך יחד עם זאת תחושה שהולכת ומצטברת שכל העניין היה טעות ביסודו, והכאב הגדול מתחבר עם העובדה הזו. אני לא אומר שלא היו צריכים לטפל בנושא, אבל מה שקרה הוא שחיילים נחטפו ואז יצאנו למלחמה, בלי אג'נדה ובלי תוכנית מסודרת''. ''האם דבר מה קרה כאן לפני חודש? האם רעמו התותחים, הקטיושות נפלו, עצי הגליל עלו בלהבות ומאות אלפים נטשו את בתיהם בבהלה?'', ''הטלוויזיה משדרת בשפעת ערוציה, ללא הפסקה, את אותן תוכניות. כמה יפה וכמה נחת רוח. האם היתה מלחמה בארץ הזאת לפני חודש ימים ?!''. ''בטלוויזיה מופיעים אנשים 'חשובים' ואומרים שהמלחמה 'פרצה' . כמו כח טבע - איש לה 'הפריץ' אותה, איש לא קבע אם איך ובשל מה היא תתנהל, ואיש לא קבע לכמה זמן ואיזה תוצאות היא אמורה להביא. היא פשוט 'פרצה'. ועכשיו לך תאשים מישהו במשהו ש'פורץ'. ''וכעת, לאחר שנגמרה המלחמה ל'פרוץ', מסבירים לנו מנהיגינו את יתרונותיה ואת חסרונותיה. בקיצור, עושים את כל מה שהיו צריכים לעשות לפני ששלחו את אוריק שלנו ואת חבריו - למות. ''ואני לא זוכר, כהורים של אוריק, שאישרנו למישהו לשלוח אותו למות במלחמת-ברירה רשלנית, מטופשת, בהרפתקה שלא הוכנה כהלכה ושהישגיה נצברים בדיעבד. ואני עוד פחות מבין, מי העניק לראש הממשלה את הזכות שלא לבוא ולספר להורים שכולים על מה ולמה נפל בנם''. ''האם לא ייתכן שיקום מנהיג בארץ הזאת ויגיד 'טעיתי'. כן, כמו נסאראללה. שיגיד 'טעיתי. הערכתי לא נכון. סיפקו לי נתונים שלא בדקתי עד הסוף. מיניתי אנשים לא ראויים. טעיתי. ''מה צריכים לחשוב הורים שכולים הרואים היום את המלאי האין-סופי של האינפורמציה הזורמת מאמצעי התקשורת השונים, המתארת את המלחמה כטפשית ומיותרת, ואת המנהיגות כמבולבלת, חסרת נסיון ותבונה ? האם ברורה תחושת ההחמצה הנוראה, הקורעת ? האם ברורה לכם הרגשת האשם האיומה שלנו כהורים על שלא השכלנו לשמור כראוי על מתנת החיים החד-פעמיים שהענקנו לילד המתוק שלנו מפני ידיה של רשות שלומיאלית יהירה ואטומה? הלב מתפוצץ!'' ''על מה אבדו חייו ?''.
''תגיד לי עם יד על הלב... !''
''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
אֱמור לי ואל תְבַּלֵף
איך חטאת ? פשעת ? כשלת ?
בתפקידך כל-כך התרשלת !
''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
אֱמור לי ואל תְחַפֵף !
איך כשלת ! זִלזלת ! נכשלת !
כזאת לאוֹרִיק שלנו עוללת !
''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
אֱמוֹר לי אם גם לבך דואב וכואב ?
האם גם אתה על אוֹרִיק שלנו חושב ?
איך נָמוֹג לו עולם מלא ואוהב.
''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
אֱמור לי אם גם לבך שטוף כאב ?
האם גם אותך מייסר המצפון ?
ובמפקדיך אתה נותן עוד אֵמוּן ? ? ?
''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
אֱמור לי ואל תכזב
איך התרשלת ? כשלת ? פישלת ?
לשמור חיי אוֹרִיק שלנו נכשלת !
''תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!''
אמור לי ואל תִתְנדֵף
כיצד לאוֹרִיק שלנו כך עוללת
את האשמה מעצמך והלאה גִילְגלת... !
חובה לקרוא ! ! ! ל''ת כולם, 15/09/06 09:52
-
- 5.
- 4.
''תדע כל אם עבריה כי הפקידה את בנה בידי מפקדים הראויים לכך''
דוד, 18/09/06 17:48
ציווה דוד בן-גוריון את צה''ל בראשית דרכו. -
- 3.
ג'קו והגיטרה, 18/09/06 17:42
במקום ללכת לגיבוש הזה הוא היה צריך ללכת ללשכת הגיוס עם גיטרה ולהכריז שהוא לא יכול לגעת בנשק. אם הוא היה עושה כך הוא עוד היה חי היום, ואולי אפילו זוכה בעוד כמה שנים בכוכב נולד.-
מאיה בוסקילה, 18/09/06 21:50
אפשר גם להצהיר שאתה חרדי - זה תמיד עובד ואתה משתחרר בציק צ'אק! זה קלי קלות ומשתלם! תנסו!
-
- 2.
- 1.
-