לפני כ--10 שנים כשאני בצבא, נגנבו מבית אימי כל תכשיטי סבתי (ערכם הכספי היה קטן מאד מערכם הסנטמנטלי) ה''ירושה'' היחידה שהיה לנו ממנה.פנינו למשטרת ישראל ובקשנו ממנה לחקור את האירוע כשאנו מדגישים כי לא נעשתה שום פריצה והחשד כנראה נופל על עוזרת הבית החדשה שלנו.
*לא צריך להגיד שלא נעשה דבר כי זה כבר ברור לכולם*.
לאחר שבועיים שלא נעשה כלום. החליטו הורי לחקור בעצמם ודרך חוקר פרטי עלו על מעסיקיה הקודמים (3 במספר) ומכולם קיבלנו את את אותו הרושם שגם הם חושדים באותה האישה כי גנבה מהם כספים ותכשיטים.מה שהפתיע אותנו היתה העובדה שכבר נעשתה פניה מצידם ( בשנים מתוך שלוש מהמקרים) למשטרה. שוב מיותר לציין כי התיקים נסגרו מתוך חוסר עיניין לציבור.הורי לא ויתרו ורק אחרי שאותה עוזרת נפלה במלכודת שטמן לה אבי (שלאחריה עף הודתה שהיא גנבה מאיתנו) ניסו הורי לשכנע אותה (לקנות ממנה בחזרה) להחזיר את התכשיטים.כדי שלא יפנו למשטרה.היא צחקה להם בפנים ואמרה כי כבר שנים היא ''עובדת ככה'' וכל תיק ש''תפרו'' לה נסגר מחוסר עיניין לציבור.
אבי חזר לתחנת המשטרה (בכפר-סבא) אם כל המידע החדש כשהוא מודיע ומתריע על התנהגותה.מאותו רגע בכל שבועיים היה מתקשר לתחנה ומבקש לדעת מה קורה אם החקירה ותשובתה של המשטרה הייתה ''זה בטיפול'' עד שיום אחד (כשלושה חודשים אחרי הביקור השני במשטרה) פשוט הודיעו לנו שהתיק נסגר עקב ''חוסר עיניין לציבור''.
''אין ספק שמדובר במקרה חמור, בו אזרחים מחליטים לעשות את עבודת המשטרה''
אנחנו עושים זאת מפני שאין לנו ברירה.
הגב לתגובה זו