- 26.
- 25.
הרב יוקי, 17/08/06 10:55
חזרתי אתמול מן הדרום (של לבנון, כמובן) ושמחתי לראות שביחד עם לילוש ועם א. המדריך השווה (א. זה בשבילי קיצור ל''אחי'') זכינו להיות מוזכרים אצל הפולניה.
יישר כח, ונתראה בשמחות (בפרט בשמחה אחת קרובה)
- 24.
- 23.
אמירה, 13/08/06 09:40
הכתבה מתעסקת בכאב ומצוקה גדולים. למה אם כך התצלום הזה של הגברת צוהלת כמו סוס מרוב שמחה? אינני מבינה את חוסר הטעם הזה, וזה עוד ניסוח עדין. -
- 22.
למדן, 12/08/06 23:50
בענין רב את הכתבה צר לי אך מדי פעם ראיתי תכנים נכונים...אבל בגדול הכתבה מעורבבת ואינה ברורה...וחבל..כי יש לך...כושר כתיבה מוצלח..שבוע טוב וחיים טובים..
- 21.
-
- 20.
- 19.
הרב''ט סמואל, 10/08/06 12:32
נותן לו קצת חסה והופך אותו על הגב.-
צ'ארלס קלור, 10/08/06 19:03
-
-
- 18.
ריטה, 10/08/06 10:58
רויטל וכל שאר נשות ישראל החזקות!
אני רק בת 20 ממש לא נשואה, אז ככה שאני אפילו לא יכולה להתחיל לדמיין מה שעובר עליכם, מה שכן, כל החברים שלי שם למעלה, בשריון, בצנחנים, במגל''ן.... ואני מתה מגעגועים ופחד.... אפאחד לא מנסה אפילו להכנס לנעליים שלכם, רק שתדעו, שכלנו מאמינים בכן ובכוח שלכן...אתן העמוד שדרה של עם שראל.... שייגמר כבר!!!!!
- 17.
- 16.
- 15.
רויטל - תמשיכי לכתוב את הטורים האלו
שלי, 10/08/06 09:45
בתוך כל הלחץ והשגעון זה ממש אי קטן של חיוך. אני מתפללת שבעלך, בעלי וכלי חיילי צה''ל באשר הם יחזרו הביתה בשלום ובמהרה ונחזור לשגרה האפורה שכל כך חסרה בימים אלו.
- 14.
תל-אביבית, 10/08/06 07:32
על אמת. שיהיה לך כוח. עוד יהיה בסדר. ובינתיים - תודה על הכתיבה האמיתית והמרגשת.
- 13.
- 12.
חן, 10/08/06 06:34
חבל, הכתבה יפה אבל אפשר להבהיר דברים גם בלי לכתוב ''מחורבנות'' וכו'
כדי לך לכתוב כמו הסופרים הגדולים שמעולם לא הזכירו מילים של שאפילו המילון לא מזכיר...
-
-
חיים, 13/08/06 23:13
אפשר לכתוב טוב כמו שאת יודעת בלי לדרדר את הלקסיקון.
בעיקר כשזה לפחות לא מוסיף שום דבר לתוכן.
-
-
- 11.
- 10.
מותר לבכות?, 09/08/06 22:14
רויטלוש
בדרך כלל את באמת מצחיקה אותי. עכשיו פעם ראשונה שאני בוכה. אין לי כוח ללכת לישון כי המיטה כל כך גדולה וריקה שכבר עדיף לי לישון על הרצפה בין הילדים. איך לידם אני כבר שבוע מתאפקת בלי לבכות, ועכשיו הוצאת לי את כל המים מהעיניים. שני הילדים שלי שבמיטות וההתחלת ילד שיש לי בבטן, שרק אבא שלהם במדים הוא היחיד בעולם שיודע עליו. אבא שלי נמצא רק בתמונה על הקיר, ובדיוק בגלל זה אני בקושי יכולה להסתכל להם בעיניים לילדים שלי שששואלים מתי אבא שלהם יחזור. אני מתחננת לפני בורא עולם שישמור עליו, כי לגדל ילדים בלי אבא זה מעל לכוחותי. בסרט הזה אני כבר הייתי, ואין לי שום כוונה שהם ישחזרו אותו. אני כותבת ופתאום מרגישה אנוכית כי במלחמה הזאת כבר יש יתומים. תראו איזה פסיכיות נהיינו. אפילו לבקש שהוא יחזור בשלום כבר מרגיש כמו מותרות.-
מותר לפחד, חשוב להתאפק בשביל הילדים וצריך למצוא זמן לבכותהמאמינה, 10/08/06 12:54
שאי תפילה לשלום אישך, מותר לך!
מותר להיות גם חזקה וגם חלשה, מצאי את הזמן והמקום לכל חלק.
אתפלל גם אני
-
זיכרי - יש מי ששומר עליך ועל משפחתך. האמיני בטוב ושימרי על קשר עם
אלוהים., 10/08/06 21:47
-
אני, 13/08/06 10:33
ומחזקת אותך בשם כל הנשים שנשארו בבית עם הילדים.
אני בעבודה ולא מסוגלת לעשות משהו. רק חושבת על המלחמה הזאת ומתי היא תגמר והוא יחזור.
אמן שכולם יחזרו בשלום. אי אפשר יותר!
-
- 9.
רועי, 09/08/06 20:38
רויטל, יש לך בעל (באזרחות) מדהים , ומ''פ (במילואים) משכמו ומעלה. הייתי רוצה להילחם יחד איתו.
- 8.
- 7.
- 6.
אזרחית מודאגת, 09/08/06 18:13
אני לא יודעת אם את בכלל טורחת להסתכל על התגובות,אבל אם כן אז דעי שכולנו איתך ועם כל הנשים שהן במילואים.
חזקי ואמצי (ואם בא לך אז גם תבכי קצת.מנסיון זה בהחלט עוזר)
- 5.
ג'וני קדחת, 09/08/06 17:27
ביטחי בהשם, אשה צעירה, שאי כפייך למרומים ואל תהססי לשטוח תחינותייך אל הקדוש ברוך הוא, ולחלום, ולאהוב, ולערוג. בוא יבוא אהובך, אלוף נעורייך, עלם מחמדים, חי ושלם ובריא, ועיניו נוצצות ואהבתו יוקדת ושיר השירים על שפתיו וידיו נטפו מור.
מילה של ג'וני קדחת (נוסד 1956). -
- 4.
- 3.
- 2.
מיכל, 09/08/06 17:13
רויטל, זה כבר פעם שניה שיש לי דמעות בעיניים כשאני קוראת את הכתבות שלך.
את ממש מסמלת את המלחמה הזאת, באיך שתמיד כתבת כתבות מצחיקות כאלה, ועכשיו רק הכאב והפחד הזה, שנחת על כולנו פה בלי שהיינו מוכנים לזה בכלל.
אני תפילה שבעלך וכל שאר המוזכרים בכתבה וכל שאר החילים שלנו יחזרו בשלום הביתה, בריאים בגופם ובנפשם.
- 1.