זאת המחשבה הראשונה שעברה לי בראש ביום הראשון של הקטיושות אצלנו בחצור הגלילית כאשר ראיתי את כל היער שנותר משרפות קודמות עולה באש. כשראיתי את המטוסים הולכים וחוזרים בלי הפסקה הבנתי שקשה להם לכבות את השרפות וחשבתי ללכת ולעזור להם לעצור את השרפות.
אבל...אני לא אמיץ כמו האנשים האלו ובלילה הראשון כבר ברחתי משם אבל הדמיון שלי עובד שעות נוספות בכל מה שקשור לאיך הנוף של העירה שלי יראה כשנחזור לשם...בטח הכל יהיה שחור ושרוף.
חבל זה כואב לי יותר מכל דבר אחר שנהרס.
אני מאד מקווה שישקיעו בנטיעות מייד עם סיום המלחמה אני מתנדב לפחות לעזור בשיקום היער.
משפט אחרון חצור הגלילית נמצאת בלב האש ומטחי הקטיושות חבל שבחדשות נמנעים מלהזכיר את חצור הגלילית בין הנפגות רק בגלל שרוב תושבי הארץ לא מכירים אותה אבל את ראש פינה מזכירים בגלל שאותה מכירים יותר למרות שבחצור הגלילית יש יותר תושבים והמרחק מהשכונה הקיצונית בחצור לשכונה הקיצונית בראשפינה הוא 100 מטר ובחצור גם נופלות לא מעט קטיושות.(יש הבדל בין ערוצי הטלביזיה).