בפעם הבאה שנסראללה מלהג שטויות על ''פשעי מלחמה ציוניים'' יש לזכור שלפי החוק הבינלאומי אסור בתכלית האיסור לפגוע בבתי חולים.

הרטוריקה הערבית מתקרבת לרטוריקה שבגללה בוטלה הדמוקרטיה האתונאית - דמגוגיה מתפתלת שמסוגלת לשכנע מילולית שיום הוא לילה ולילה הוא יום.

לארועים.

אנשים נמצאים תחת מתקפות של טילים נושאי חומרי נפץ.

אנשים נפצעים.

אנשים נהרגים.

זו מתקפה על אזרחים. עלינו. ואנחנו, איננו חיילים מגוייסים ואיננו מוצבים ביחידות קרביות.
אנחנו, תינוקות וילדים, נשים בהריון, מבוגרים, חולים, תשושים, זקנים.
איננו צבא, אבל עמידתנו איתנה.

המחיר שאנחנו משלמים, עד לרגע זה, אינו עומד ביחס למחיר שהיו משלמים בנינו, ילדינו, אילו היו שולחים אותם אל תוך שטח האויב.
אילו היו משתמשים בהם כחיץ חי, בינינו לבין המנוולים האלה, היו הקורבנות מביניהם רבים.
אנחנו, כיום, החיץ בין המנוולים לבין חיי בנינו.

הדבר שאנחנו נדרשים לו היום הוא
בעיקרו עמידת הרוח האיתנה שלנו.

הפחד משותף לכולנו. הבהלה. החרדה. המתח שקשה לעמוד בו עד ששומעים הודעות מרגיעות מיקירנו.

אנחנו, היהודים, שותפים לגורל קשה, לאורך מאות שנות היסטוריה.
ספגנו מכות קשות. כה רבים מאיתנו נרצחו, נהרגו, נשחטו, נפצעו הפכו נכים בגופם, בנשמתם.

העם שלנו שרד. הרוח איתנה.
המנוולים לא ישברו אותנו.

חיזקו ואימצו אחיותי ואחי.
החזיקו מעמד עוד מעט קט - רגע ההכרעה קרוב.
ישאל - לנצח.